להלן גזר דין בנושא הסדר טיעון בעבירת שוד: גזר - דין מעשי הנאשמים ארבעת הנאשמים הודו, במסגרת הסדרי טיעון עם התביעה, בעבירות שיוחסו להם בכתבי אישום מתוקנים (כתב אישום מתוקן מס' 2 - בעניינם של הנאשמים 1, 3 ו- 4 וכתב אישום מתוקן מס' 3 - בעניינו של הנאשם 2). הארבעה קשרו קשר, יחד עם אדם נוסף, שזהותו איננה ידועה, בתחילת חודש מרץ 2001, לשדוד מכוני ליווי בתל-אביב וברמת-גן. לצורך כך בדקו במודעות פרסום אודות מכוני ליווי, המתפרסמות בעיתונות היומית, את מיקומם של אלה והתקשרו, מעת לעת, לוודא את שעות הקבלה. במסגרת הקשר תכננה הקבוצה לבלות במכונים שייבחרו על ידם כיעדי פעולה אפשריים, כדי לעמוד מקרוב, אגב הבילוי כלקוחות, על הפוטנציאל הכספי הטמון בהם, על דרכי המילוט האפשריות וכן על נהלי השמירה הנהוגים בהם. לצורך הביצוע, הצטיידו הנאשמים בסכינים. במהלך אותו חודש ביצעו הארבעה, בהרכבים שונים, מדי פעם, סדרת מעשי שוד של כספים, תכשיטים ופריטים אחרים, בעיקרו של דבר מנערות הליווי במכונים, אגב שימוש באלימות ותוך שהם מזויינים בסכינים. אביא, להלן, לגבי כל אחד מן הנאשמים, את עיקרי המעשים בהם הורשע, את עברו הפלילי ונסיבותיו האישיות, בצד טיעוני התביעה ובא כוחו, לגביו. המעשים עצמם מפורטים בכתבי האישום, כמו גם, בטבלת עזר שהגישה התובעת הנכבדה, יחד עם התיעוד הנוסף הנוגע לנאשמים, בקובץ מסודר ומאיר עיניים, כמנהגה. נאשם 1 נאשם 1 הורשע, בנוסף לקשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות), לפי הסעיפים 499(א)(1) ו- 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, בביצוע עשרה מעשי שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק, בנסיון לשיבוש הליכי משפט בעת חקירתו במשטרה ביום 29.3.01 (השליך לפח מכשיר טלפון סלולרי לגביו נחקר בחשד לגניבתו), לפי סעיפים 244 ו- 25 לחוק, ובהחזקת סכין יפנית באותו יום, בעת שהובא לבית המשפט לצורך הארכת מעצרו, לפי סעיף 186 לחוק. בעניינו של נאשם 1 נכרת ההסכם להסדר טיעון באופן שהתביעה עתרה לעונשו במאסר בפועל בן 15 שנים וההגנה הציעה לגזור עליו 8.5 שנות מאסר בפועל. הצדדים הציעו יחדיו להטיל על הנאשם מאסר מותנה בגין כל העבירות בהן הורשע וכן בגין כל עבירה מסוג פשע. כנגד נאשם 1 תלויים ועומדים שני מאסרים מותנים: מאסר על תנאי בן 3 שנים שנגזר עליו ביום 10.6.98 בת"פ 33/98 של ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב. התביעה עתרה להפעילו במצטבר לעונש המוטל ואילו ההגנה עתרה להפעילו בחופף. מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהוטל עליו ביום 12.7.99 בת"פ 4033/99 של בימ"ש השלום בתל-אביב. הצדדים הציעו, במשותף, להפעילו בחופף לעונש המוטל. התובעת הדגישה את חלקו הראשי במנין מעשי השוד של נאשם זה ולא ראתה בו, מלבד ההודייה, החסכון בזמן המשפט וייתור הצורך בהבאת עדים, נקודת זכות נוספת. לנאשם 1, יליד 1977, רישומים קודמים עוד משנת 1993, בעת היותו נער, שאז נידון, בלא הרשעה, בבית המשפט לנוער בגין עבירות, שעיקרן גניבות. בשנת 1996 נידון בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב למאסר בפועל, בגין סחיטה באיומים ומעשה סדום בכוח. בשנת 1998 נידון למאסר בפועל (עונשו הוקל במקצת ע"י ביהמ"ש העליון) בגין שוד מזוין ומאז הורשע פעמיים בשנת 1999 בגין עבירות סם. בתסקיר שהוגש אודותיו פורט הרקע המשפחתי, מאז עלה לישראל בשנת 1990 עם משפחתו מבוכרה. התנהגותו במשך השנים אופיינה בבעייתיות, חוסר השתלבות במסגרות וקשיי הסתגלות, בצד הסתבכות בפלילים, כנזכר. מתוך האמור בתסקיר ניתן לעמוד על אישיותו של הנאשם, שהוא המפתח להסתבכויותיו ולקשייו הניכרים בתפקוד נורמטיבי ומסודר. למרות שבשנת 1999 אפשר היה, אולי (למרות ספקנות של שרות המבחן), לסבור, על בסיס תפקודו התקין והנאות בכלא, כי קיים סיכוי לשיקומו ולמימוש תכניותיו האישיות לנישואים ולהשתלבות בעבודה וחזרה לאורח חיים תקין ונורמטיבי, כפי שאמר אז, באו המעשים שבכאן והפכו את הקערה על פיה. שרות המבחן לא בא בהמלצה כלשהי לגביו. ב"כ הנאשם ציינה בטיעוניה את זאת שהמדובר באדם צעיר, שטרם בנה לעצמו קן משפחתי. היא הצביעה על הקשיים הניכרים שנבעו מן הניתוק מארץ מוצאו והעובדה, כי לא מצא לעצמו מקום ועד כדי הידרדרות לשימוש בסם, שגרר אותו לעבריינות. עוד טענה, כי מעשי השוד שביצע לא אופיינו בפגיעה פיזית בקורבנותיו, למרות שבמחציתם היה זה הוא שאחז בסכין מולם. מתוך הדגשת הודייתו באשמות ויתר הנסיבות האישיות, הציעה הסניגורית להטיל עליו את הרף התחתון של מסגרת הענישה המוצעת, שעל פי הסדר הטיעון. הנאשם עצמו אמר, קצרות, כי הוא מתחרט. נאשם 2 נאשם 2 הורשע, בנוסף לקשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות) לפי הסעיפים 499(א)(1) ו- 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, בשלושה מעשי שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. בעניינו של נאשם 2 נכרת ההסכם להסדר טיעון כך שהצדדים טענו באופן חופשי לעונש מאסר בפועל ולעונש מאסר מותנה. כך גם בענין דרך הפעלת מאסר מותנה בן 3 שנים שנגזר עליו ביום 17.11.98 בתפ"ח 33/98 של ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב. התובעת ציינה את עברו הפלילי של הנאשם ואת העובדה, כי בשעתו, בעת שחוייב במבחן טהור בגין מקצת עבירותיו, ניתנה לו הזדמנות לשוב לדרך הישר, מתוך אמונה, כי אפשר ויעשה כן. הנאשם איכזב, כבר אז (בעת שעזב את הארץ בלא לעמוד בתנאי המבחן, שהופקע, לאחר מכן), לא כל שכן עתה, כאשר הורשע בתיק זה. התובעת סברה, כי הטלת מאסר בפועל בן 8 שנים והפעלת מחצית מן המאסר המותנה בן 3 שנים במצטבר אליו, תהלום את הנסיבות כולן ואת חלקו של הנאשם במעשים. נאשם 2, יליד 1980, נידון לראשונה (בלא הרשעה) בשנת 1995 בגין עבירות רכוש ובהמשך הורשע פעמים אחדות בשנים 1997 ו- 1998 בעבירות דומות, כולל בביהמ"ש המחוזי, כנזכר, בגין עבירות של שוד מזוין, אלימות וסמים. התסקיר אודותיו מביא את תולדות חייו ואת הרקע המשפחתי שלו. הוריו נפרדו עוד בארץ מוצאו, אוקראינה, והוא מתגורר עם אמו ובעלה הנוכחי. בשעתו למד במסגרת פנימיה דתית המיועדת לעולים חדשים והסתבך בבעיות משמעת. כבר בגיל 14 הופנה לראשונה לשרות המבחן בגין עבירות של גניבה. לאחר מכן הופנה אליו שוב בגין עבירות אלימות קשות ושוד, כמפורט לעיל. בפני קצינת המבחן מסר הנאשם, כי עפ"י תפיסתו - העבירות היו מוצדקות, שכן בעלי מכוני הליווי הם בעצמם עבריינים ולפיכך לגיטימי, עפ"י תפיסתו, לפגוע בהם. שרות המבחן מצא בו אינטלגנציה גבוהה שבצידה אישיות אנטי-סוציאלית ובעלת רמת מסוכנות גבוהה. השרות לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו. בתחילת משפט זה נמצא נאשם 2 בלתי כשיר לעמוד לדין מחמת היותו במצב פסיכוטי וביום 2.5.01 הוריתי על אשפוזו בבית חולים מכוח סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א - 1996. בחוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו מתברר, כי הוא מוכר לבית החולים עוד משנת 1998 ואובחן, כבר אז, כסובל מהפרעות נפשיות והתנהגותיות. נמצאו יסודות תורשתיים להפרעות אלה, מלבד רקע השימוש על ידו בסמים. ביום 5.6.01 שוחרר ע"י ועדה פסיכיאטרית מחוזית מן האשפוז, לאחר שלא נמצא עוד במצב פסיכוטי. מאז הוא שוהה במעצר בגין תיק זה. בא כוחו רואה בנאשם 2 כמי שנטל חלק קטן, יחסית, במעשי החבורה, לא היה יוזם המעשים ופעילותו נשאה אופי כמעט פסיבי. את נסיבותיו הפסיכיאטריות ביקש לראות לקולא, במיוחד על רקע ההיסטוריה הנפשית הבעייתית שלו. לדעתו נגרר נאשם זה, צעיר לימים, אחרי אחרים. הסניגור סבור, כי סיכויי השיקום שלו, עדיין, קיימים וענישה מתונה עשויה לתרום לשילובו בעתיד במסגרת החברה הנורמטיבית. לדעתו, רף הענישה שהוצע ע"י התביעה גבוה יתר על המידה הראויה ויש לעונשו בעונש של מאסר בפועל, מתון בהרבה, של שנתיים או פחות. נאשם 2 הבהיר בדברו האחרון, כי "נפל בסם", כדבריו, ולמרות שביקש להיגמל, הסם היה חזק ממנו. הוא ביקש ליתן לו המלצה לגמילה במהלך המאסר. אם תינתן לו ההזדמנות, אמר, הוא יצליח. נאשם 3 נאשם 3, כמו האחרים, הורשע בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי הסעיפים 499(א)(1) ו- 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. עוד הורשע בשבעה מעשי שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק. במסגרת צרוף תיקים הורשע גם בעבירות של התפרצות לבנין (קיוסק) וגניבה מתוכו של פריטים שונים ביום 11.8.00, פריצה לרכב ביום 17.8.00 ונסיון גניבה מתוכו, אגב הפרת הוראה חוקית והחזקת סם מסוכן מסוג הירואין במשקל 0.2265 גרם נטו ביום 8.3.00. לפי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים בעניינו, טענה התביעה לרף עליון של 11 שנות מאסר בפועל ואילו סניגורו טען לרף תחתון בן 7 שנות מאסר בפועל. כנגד הנאשם תלויים ועומדים שני מאסרים מותנים: מאסר מותנה בן 9 חודשים, שהוטל עליו ביום 23.9.99 בת"פ 40003/99 של ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב. מאסר מותנה בן 12 חודשים (המופעל כיוצא מהודאתו בתיקי הצרוף) שנגזר עליו ביום 13.5.99 בת"פ 294/98 של בימ"ש השלום לנוער בתל-אביב. התביעה טענה להפעלת המאסרים המותנים במצטבר לעונש המוטל ואילו ההגנה טענה להפעלתו בחופף. שני הצדדים עתרו להטלת מאסר מותנה בגין העבירות בהן הורשע וכן בגין כל עבירה מסוג פשע. לנאשם 3 רישומים משנת 1995, שאז נגזר דינו (בלא הרשעה) בביהמ"ש לנוער בכפר סבא בגין עבירות רכוש. בשנת 1996 נגזר דינו לשנתיים מעון נעול בגין עבירות אחדות של שוד מזוין ועבירות סם. בהמשך נידון שוב בעבירות סמים ורכוש בשנת 1996 לתקופות שהייה במעון ובשנת 1998 ו- 1999 נידון למאסר בפועל בגין עבירות דומות. לאחרונה נידון בביהמ"ש המחוזי למאסר בפועל בשנת 1999 בשל דרישה באיומים של רכוש. בתסקירים שהוגשו בעבורו פורטו קורות חייו של נאשם 3, כבן 20 שנה, שעלה ארצה מרוסיה בשנת 1992 עם אמו ואחיו. קשייו ניכרו כבר בעת עלייתו והוא חווה משברים עקב הניתוק מאביו, שנותר בארץ מוצאו לאחר שהתגרש מן האם, וכן בגין קשייו להשתלב במערכת החינוכית ובמסגרת החברתית-ישראלית. כבר בגיל 13, כאמור, הסתבך בעבריינות והתדרדר לשימוש בסם. לאחרונה הורחק מקהילה טיפולית, במהלך נסיונו להיגמל מן הסם, לאחר גילויי אלימות פיזית ומילולית. שרות המבחן הצביע על פער בין המוטיבציה המילולית שלו להיגמל מן הסם ולהשתלב באגף המיועד לנקיים מסם לבין התנהגותו, המאופיינת במשמעת לקויה ובעיות התנהגות אחרות. שרות המבחן נמנע מהמלצה אודותיו. אמו של הנאשם העידה על קשייו של בנה ותלתה אותם בגורמים אחרים, כמו מנהל בית הספר בו למד והמוסד בו שהה. עוד סיפרה על הצטיינותו בספורט, בתחום של אומנות לחימה. הסניגור ביקש להתחשב בגילו הצעיר של נאשם 3 ובפוטנציאל הגבוה שלו. אישיותו ילדותית ובלתי בשלה. בארועי השוד לא נקט באלימות פיזית וגם סכומי הכסף שניטלו על ידו אינם מסתכמים בשיעור ניכר. לדאבון הלב נכשל בקליטתו בישראל והגם שפשע ועונשו הצפוי (אפילו כהצעת ההגנה) חמור, עדיין ישנו סיכוי לשיקומו והשתלבותו בחברה. להודייתו צריך ליתן משקל ממשי. את המאסרים המותנים ביקש הסניגור להפעיל בחופף ולו רק בשל העונש הצפוי לו בגין מעשיו. הנאשם הביע חרטה על מעשיו הנוראיים, כדבריו. הוא תיאר, בדברו האחרון, כיצד הגיע לכלל אלה וסיפר על ילדותו וקשיי הקליטה שלו בישראל, בה הפך מיהודי לרוסי. הוא איננו מאבד, כך אמר, את התקווה ללמוד לחיות כאדם נורמטיבי, להשתלב בחברה ואולי גם לתרום לה. נאשם 4 נאשם 4 הורשע, מלבד בעבירת קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות), לפי הסעיפים 449(א)(1) ו- 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, גם בשתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק. לפי הסדר הטיעון עתרו הצדדים, במשותף, להטיל על הנאשם שנתיים מאסר בפועל. כנגד נאשם 4 תלויים ועומדים מאסרים מותנים אלה: מאסר על תנאי בן שנתיים שהוטל עליו ביום 7.1.98 בת"פ 83/96 של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. מאסר על תנאי בן 12 חודשים שהוטל עליו ביום 27.1.98 בת"פ 3852/97 של בימ"ש השלום בבאר שבע. מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהוטל עליו ביום 8.7.98 בת"פ 163/97 של בימ"ש השלום באילת. התביעה עותרת להפעיל מאסרים מותנים אלה במצטבר לעונש המוסכם המוצע ואילו ההגנה מציעה הפעלתם בחופף. שני הצדדים הסכימו כי תקופת המאסר המוצעת בהסכמה תוטל במצטבר לעונש המאסר בן 10 שנים אותו מרצה הנאשם עתה בת"פ 83/96 של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. הצדדים עתרו גם להטלת מאסר על תנאי בגין העבירות בהן הורשע וכן בגין כל עבירה מסוג פשע. לנאשם זה, יליד 1973, הרשעות קודמות משנת 1998, שאז נידון בגין שוד מזוין, כאמור, בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע ובהמשך נידון שלוש פעמים בבימ"ש השלום בבאר שבע ופעם אחת בבימ"ש השלום באילת, בגין דרישה באיומים של רכוש, בעבירות סמים ובהתנהגות פרועה, למאסרים בפועל, מקצת מצטברים לעונש בגין השוד. התובעת הבהירה, כי את מעשיו בכאן ביצע נאשם 4 במהלך חופשה ממאסרו ואף שב לכלא מרצונו. את העונש המוסכם הסבירה בכך שהנאשם כלוא לתקופה ארוכה מאד בגין מעשה אחד של שוד וכן במיעוט מעשי השוד בהם נטל חלק כאן. הסניגורית הוסיפה, כי הנאשם לא היה אלים בעת ביצוע המעשים וכן סיפרה על קורות חייו, החל מעלייתו ארצה בשנת 1993, כשלונו בקליטה, ניתוקו, כליל, ממשפחתו, והסתבכותו בפלילים, כולל שימוש בסם. לדעתה, מן הראוי להפעיל את העונשים המותנים בחופף לעונש המוטל, בשים לב לאורך המאסר הכולל שעליו לרצות. הנאשם עצמו הצהיר, כי יקבל כל עונש שיוטל עליו, כמו כל מכה שקיבל בחייו. הוא ביקש לקבל עונשו מיד. על כל דבר שעשה בחייו, הודיע, הוא איננו מצטער. שיקולי הענישה כאשר בוחנים את מסכת הארועים והמעשים שבהם הורשעו הנאשמים, אי-אפשר שלא להתרשם מחומרתם של אלה. המדובר בכנופיה שהתארגנה לה יחדיו לבצע מעשי שוד בנשים העוסקות למחייתן בזנות במכוני ליווי. לבד מן התכנון המוקדם והפעולות שנעשו ע"י הנאשמים, בשיטתיות ובאורח מחושב, כדי לאתר את המקומות הנוחים להם ולהפיק מאלה את מירב זממם - נסיבות מחמירות, בלא ספק - צריך להדגיש את היות הנשדדות, קורבנות שהן מן השכבות החלשות בחברה, אשר מנת חלקן האישי, קשה בלאו הכי, כך ניתן לקבוע. ובאו אלה והוסיפו עליה עוד כהנה וכהנה, בשדידת חפציהן האישיים וכספיהן, שלא הושגו, נקל להעריך, בדרך קלה. על אלה הפוגעים, בדרך הזו, אלימה ומאיימת, בנשים ובשכבות אוכלוסיה חלשות ופגיעות, מטבע הדברים, יש להטיל, כך נפסק פעמים הרבה, ענישה משמעותית ומכאיבה של מאסר ארוך לריצוי בפועל. רק ענישה כזו תהלום את הנסיבות האמורות, ותרתיע עבריינים בכוח אחרים, מפני ביצוע זממם. בתי המשפט צריכים לנקוט בענישה זו, כדי לתרום את חלקם במאמצים לבער את מעשי השוד למיניהם, שהפכו, למגינת הלב, לנפוצים בשנים האחרונות, או לפחות, להקטין את מימדי התופעה. כך צריך לנהוג גם כאן, במיוחד כאשר המדובר במעשים חוזרים ונשנים, מתוכננים מראש ומלווים באלימות ובאיומים. עברם הפלילי של כל הארבעה בעניננו, כפי שפירטתי אותו לעיל, מכביד עוד יותר על הנסיבות ומקנה להם נופך של חומרת יתר. גם העובדה, כי נמנעו להסגיר את שותפם החמישי לקשר ולמעשי השוד, משמשת כנסיבה לחומרה. עונשו של כל אחד מן הנאשמים ייגזר, במסגרת המוצע ע"י הצדדים, שכן סבור אני, כי המסגרת הזו משקפת, כראוי, את הזקוק בחינה ושקילה, מבלי צורך בחריגה ממנה. בתוך המסגרת המוצעת אקבע, איפוא, את עונשו של כל אחד מהם עפ"י מידת פעילותו במעשי השוד, חלקו בהם, אופי חלקו, עברו הפלילי, נסיבותיו האישיות ומידת חרטתו. כיוצא מאלה, אמוד את עונשו של כל נאשם גם באופן יחסי לעונשיהם של חבריו, שותפיו למעשים או למקצתם וזה בצד הענינים המיוחדים לו עצמו, המצריכים שקילה והערכה נפרדת, כשלעצמם. לא אתעלם, בעת בחינת אופן הפעלת המאסרים המותנים התלויים ועומדים, שהנאשמים הפרו את התנאי הכרוך בכל אחד מהם, גם מאופיים של אלה ואורכם הכולל. אדגיש, כי הצד המשותף לזכותם של הארבעה הוא הודייתם באשמות כולן, מה שהביא לחסכון של ממש בזמן השיפוטי ומנע את הצורך בהבאת עדים רבים, כולל קורבנות מעשי השוד עצמם. העונשים נאשם 1 פירטתי לעיל, את הנסיבות האישיות של נאשם 1. את אלה לוקח אני בחשבון, בצד הודייתו וחרטתו. עם זאת, אינני יכול להימנע מלהביע, גם אני, אכזבה מכשלון האפשרות לשקמו בעת מאסרו הקודם. למרבית הצער, המדובר בכשלון רבתי, בהתחשב במעשיו הקשים שבכאן, באופיים ובחלקו הניכר במימדיו, במסכת כולה. העונש הראוי צריך להיות בהתאם לכשלון המכביד הזה. בשים לב לאלה, אני גוזר על הנאשם 1 את העונשים הבאים: 12 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו - 28.3.01. 24 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במהלך 3 שנים עבירה עליה הורשע או כל עבירה מסוג פשע. מאחר והנאשם הפר את התנאי הכרוך בעונשי המאסר המותנים בני 3 שנים ו- 6 חודשים, שהוטלו עליו, כנזכר, אני מורה על הפעלתם. בהתחשב באורך המאסר המוטל ולנסיבות לקולא שהזכרתי, אני מורה, כי שניהם יופעלו בחופף ביניהם וכי מחציתם - 18 חודשים - תופעל בחופף לעונש המוטל. היוצא מזה הוא, כי על נאשם 1 לרצות עונש כולל של 13 וחצי שנות מאסר בפועל מיום מעצרו, כנזכר. נאשם 2 נסיבותיו האישיות של נאשם 2 פורטו לעיל ובכלל זה מצבו הנפשי, שגם אותו יש לקחת בחשבון הקולה. גם הוא איכזב את התקוות שניתלו בו בעבר והרשעותיו הקודמות עומדות גם לו לרועץ. מלבד הודייתו קשה למצוא בו נקודות זכות, במיוחד לאחר שהצדיק בפני קצינת המבחן את מעשי השוד שלו, לא הביע חרטה ומכוח אישיותו הקשה והמסוכנת. על הנאשם 2 אני גוזר עונשים אלה: 4.5 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו - 27.3.01. 24 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במהלך 3 שנים עבירה עליה הורשע או כל עבירה מסוג פשע. הנאשם הפר את התנאי הכרוך בעונש המאסר המותנה בן 3 שנים, שהוטל עליו כנזכר ולפיכך אני מורה על הפעלתו. בשים לב לנסיבות לקולא, אני מורה, כי מחצית ממנו תופעל בחופף, כך שעליו לרצות עונש כולל בן 6 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו, כנזכר. על פי בקשתו, אני ממליץ לשלבו במסגרת שיקומית-גמילתית מתאימה במהלך מאסרו. נאשם 3 פירטתי את נסיבותיו האישיות של נאשם 3, הצעיר מבין הנאשמים, שהדרדר, למרבית הצער, לפלילים ולסמים, עוד בילדותו. אקח בחשבון לקולה את דברי סניגורו ואת הדברים שהשמיע הוא עצמו בפני, שיש בהם משום הכאה של ממש על חטאיו, מחד גיסא, ותקווה לעתיד, מאידך גיסא. בשים לב לאלה, אני גוזר על הנאשם 3 את העונשים הבאים: 9 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו - 23.3.01. 24 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במהלך 4 שנים עבירה עליה הורשע או כל עבירה מסוג פשע. הנאשם הפר את התנאי הכרוך במאסרים המותנים בני 9 חודשים ו- 12 חודשים. בשים לב לנסיבותיו (גילו הצעיר וחרטתו) אני מורה, כי המאסרים המותנים יופעלו בחופף ביניהם ומחציתם - 6 חודשים - תופעל בחופף לעונש המוטל. היוצא מזה הוא, כי על הנאשם 3 לרצות עונש כולל בן 9 וחצי שנות מאסר בפועל מיום מעצרו, כנזכר. נאשם 4 נסיבותיו האישיות של נאשם זה פורטו לעיל. לא שמעתי מפיו מילה של חרטה. היפוכו של דבר הוא הנכון. גם הוא איכזב לאחר שבבית המשפט העליון (בערעור על העונש שנגזר עליו בגין עבירת השוד, אותו הוא נושא עתה) הובעה תקווה, על בסיס חרטתו, כי ינצל את תקופת המאסר כדי להיטיב את דרכו, באופן שיוכל להיקלט שוב בחברה כאדם נורמטיבי. עם זאת, מצאתי לראוי לכבד את הסדר הטיעון, בהתחשב בהודייתו ומשמעותה, בחלקו הנמוך, יחסית, בביצוע המעשים ובמיוחד בעונש הכבד בן 10 שנות מאסר שנגזר עליו, כנזכר, והוא מרצה אותו עתה. אלמלא עונש זה והצעת הצדדים, הייתי מחמיר בעונשו כאן, אפשר עד כדי כמעט הכפלתו. לפיכך אני גוזר על נאשם 4 עונשים אלה: 2 שנות מאסר לריצוי בפועל. 24 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירה עליה הורשע או כל עבירה מסוג פשע. נאשם 4 הפר את התנאי הכרוך בעונשי המאסר המותנים בני שנתיים, שנה ו- 6 חודשים שהוטלו עליו כנזכר. לפיכך אני מורה על הפעלתם. ההפעלה ביניהם לבין עצמם תהא בחופף, בהתחשב בהודייתו ובעונש שהוא נושא עתה. בשים לב לנסיבות לחומרה ובהעדר חרטה, ירוצה העונש המופעל - שנתיים - במצטבר לעונש המוטל, כך שעל הנאשם 4 לרצות עונש כולל בן 4 שנות מאסר בפועל. עונש זה ירוצה, כהצעת הצדדים, במצטבר לעונש המאסר אותו מרצה הנאשם עתה בת"פ 83/96 של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. גם בכך ישנה הקלה בהתחשב במאסרים נוספים שנצברו לחובתו, בינתיים. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. משפט פליליהסדר טיעון (עסקת טיעון)שוד