להלן החלטה בנושא הגשת מסמכים לתיק מוצגים: החלטה 1. בפניי בקשה של התובע להגשת מסמכים נוספים לתיק מוצגי התביעה, בקשה לזימון עדי הזמה ובקשה למחיקת סעיף מתצהיר הנתבע 1. הנתבעים הודיעו על התנגדותם לבקשה. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת הנתבעים ובתשובת התובע, הנני נעתר באופן חלקי לבקשה, כמפורט להלן. 2. התובע יהיה רשאי להגיש את המסמכים הנוספים כראייה לאמיתות תוכנם אך ורק באמצעות עורכיהם, ככל שעורכיהם מעידים ממילא במשפט, ואך ורק ככל שמסמכים אלה אכן רלבנטיים לתביעה. למען הסר ספק מובהר בזאת כי לא תותר העדת עדים חדשים שכל מטרת העדתם היא אך ורק להגיש באמצעותם את המסמכים הנוספים. כמו כן תותר הגשת ההחלטה על סגירת תיק החקירה הפלילית נגד התובע. לגבי משקלה ומשמעותה של ראייה זו יטענו הצדדים בסיכומים. לא תותר הגשת מזכרים פנימיים של המשטרה, שכן הדבר אינו אפשרי מבחינה ראייתית. 3. ניתן להגיש את חוות דעתו של סנ"צ אבולעפיה באמצעות תעודת עובד ציבור, אך אין בכך כדי לפטור את סנ"צ אבולעפיה מהתייצבות לחקירה על חוות דעתו, לפי ס' 26 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971. ניתן גם להגיש את המסמכים שעל יסודם ביסס סנ"צ אבולעפיה את חוות דעתו. 4. אין הצדקה להתיר את זימונם של עדי ההזמה. הכלל בענין זה הוא: "השאלה אם להתיר השמעת עדים, במטרה לערער את מהימנותם של עדי בעל הדין שכנגד, מסורה לשיקול דעתו של השופט. על כך נאמר: " אין איפוא לדבר על זכותו של בעל-דין להביא ראיות מפריכות, הואיל והענין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט המקורי וערכאה ערעורית לא תתערב אלא מנימוקים כבדי משקל. המבחן העיקרי הוא נטל ההוכחה. ענין שהתובע נושא בנטל להוכיחו, אין מתירים לו לדחות את הבאת הראיות לגביו באמצעות עדות מפריכה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד. (א' הרנון, שם, בעמ' 130; וראו גם י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית - 1995) בע' 507- 508". ע"א 4494/97 - סלאח יוסף סלאח נ' סברי יוסף סלאח תק-על 2000(1), 70 , עמ' 74. במקרה דנן לא שוכנעתי כי התובע הופתע מתוכן עדותם של עדי ההגנה. חזית המריבה היתה ידועה זה מכבר, ואם סבר התובע כי העדים שאת זימונם הוא מבקש כעת, אכן דרושים לו לצורך הוכחת תביעתו, היה עליו להזמינם מבעוד מועד, ולא רק לאחר שעיין בתצהירי הנתבעים. בצדק טוענים הנתבעים כי שומה על בעל דין להגיש ראיותיו "בחבילה אחת", ולא לשיעורין. בע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן נון פ"ד מו(3), 738 ,עמ' 742-743 נפסק כי: "דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפניה לבתי משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל-הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לענין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם. והטעם לדבר? "כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה". ... אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית המשפט ייענה לו" ... אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה לכלל." לכך יש להוסיף את השיהוי הבלתי מוסבר בהגשת הבקשה, בשים לב לכך שתצהירי הנתבעים הוגשו עוד ביום 11.4.2006, לאחר מכן נערכה ישיבת קדם משפט ביום 27.4.2006 אך הבקשה לזימונם של עדי הזמה הוגשה רק ביום 6.6.2006, כאשר הדיון קבוע להוכחות ליום 28.6.2006. זאת ועוד, זימונם של עדי הזמה הוא החריג ולא הכלל, ועל התובע להראות בדיוק נמרץ מהן אותן עובדות מסויימות הנטענות על ידי עדי ההגנה, אשר אותן הוא מבקש להזים באמצעות עדי ההזמה. התובע לא מילא אחר חובה זו. נימוקיו בדבר הצורך בעדי הזמה הם כלליים ופשטניים. כך למשל, לא די בטיעון לפיו בידיעתם של עדי ההזמה "עובדות רלוונטיות לנטען בתצהיר עדותו הראשית של המשיב 1". 5. סעיף 93 לתצהירו של הנתבע 1 יימחק כמבוקש, מן הטעם שתצהיר אמור לכלול טענות עובדתיות בלבד, ולא טענות משפטיות. הצדדים יוכלו לטעון בסיכומיהם ביחס לשאלה האם ניתן להעלות בסיכומים את הטענה המשפטית הכלולה בסעיף 93, גם אם לא נזכרה בכתב ההגנה. תיק מוצגיםמסמכים