להלן החלטה בנושא בקשת רשות להתגונן - חוב לבנק: החלטה 1. בפניי בקשת רשות להתגונן של נתבעים מס' 3 ו-4 מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך של 301,434 ₪ שהגיש הבנק התובע (להלן: "הבנק"), בגין יתרת החוב בחשבונה של הנתבעת 1 (להלן: "השותפות"). 2. הנתבעים 3 ו-4 ערבו לפרעון חובותיה של השותפות עד לסכום של 700,000 ₪. בעת חתימת הערבות היו שניהם בעלי ענין בשותפות, הואיל ונמנו על מנהליה. טענותיו של הנתבע 4 3. הנתבע 4 (להלן: "סולימני") טוען להגנתו כי ביום 25.7.2003 נמכרה השותפות לחברת צינדה, וכי בגדרו של הסכם המכירה קיבלה על עצמה צינדה את כל חובותיה של השותפות מול הבנק. בסמוך לאחר מכן נערכה פגישה עם מנהלת הסניף של הבנק ובה סוכם כי כל הערבויות עליהן חתם סולימני ישוחררו כנגד תשלום של 400,000 ₪ על ידי חברת צינדה. סכום זה אכן שולם ובעקבות כך התחייב הבנק לבטל את ערבותו של סולימני, אך לא עשה כן. 4. ב"כ הבנק ויתרה על חקירתו של סולימני, וטענה בסיכומיה כי יש לדחות את בקשתו, הואיל ולא הציג מסמך כלשהו המעיד על הסכמת הבנק לשחררו מערבותו, וגם לא הציג אסמכתא לביצוע התשלום. אכן, טוב היה עושה סולימני אם היה מציג אסמכתאות לטענותיו, אך בשלב זה הוא יצא ידי חובת הפירוט המוטלת על מי שמבקש רשות להתגונן, ולכן אין לדרוש ממנו בשלב הנוכחי כי יגבה את טיעונו העובדתי גם בראיות של ממש, גם אם הטענה נשמעת מפוקפקת על פניה לנוכח אי צירוף האסמכתא לביסוסה. לפיכך יש ליתן לסולימני רשות להתגונן בטענה לפיה הבנק הסכים לשחרר אותו מערבותו. אני ער לכך שהנתבעת 3 (להלן: "אקריש") טוענת בבקשתה כי בעת שחתמה על הערבות נאמר לה על ידי הבנק שדירתו של סולימני משועבדת לטובת הבנק, אלא שטיעון זה אינו סותר את טיעונו של סולימני, שכן הנתבעת 3 חתמה על ערבותה בחודש אפריל 2002, ואילו ההסדר הנטען על ידי סולימני נעשה כביכול בשנת 2003. טענותיה של אקריש 5. אקריש היא עורכת דין במקצועה. להגנתה היא טוענת כי בעלה, ולא היא, היה מי שניהל את עסקי השותפות והיא רק חתמה על מסמכים שונים לדרישת הבנק. להגנתה היא טוענת כי בעת שחתמה על הערבות נאמר לה על ידי פקידת הבנק כי חובות השותפות מובטחים על ידי דירתו של סולימני וכי שוויה 120,000 דולר, ולכן חתימתה שלה הינה פורמלית ומהווה "רוטינה". היא מוסיפה וטוענת כי טענתו של סולימני לגבי שחרור דירתו מהשעבוד לטובת הבנק אינה אלא "שקר גמור". עוד היא מציינת כי חברת צינדה התחייבה לשחרר אותה מערבותה לבנק, בגדרו של ההסכם לפיו נמכרה השותפות. אקריש מוסיפה וטוענת כי הבנק צריך היה להתחיל בהליכי מימוש השעבוד על דירתו של סולימני עוד בחודש ינואר 2006 אך הבנק עשה כן בעצלתיים. עוד טוענת אקריש כי לפי ס' 17ג' לחוק הערבות, חובה על הבנק למצות הליכים נגד החייב העיקרי בטרם יבוא להפרע מן הערבים. 6. העובדה שחברת צינדה התחייבה לשחרר את אקריש מערבותה, אינה מלמדת כי הבנק נתן הסכמתו למהלך זה ואין אפילו כל טענה של אקריש בדבר הסכמה כזו של הבנק. 7. באשר לטענות בענין השעבוד על דירתו של סולימני, הרי שאין חולק כי הבנק נקט בהליכים למימוש השעבוד על הדירה, ואקריש טוענת בעצמה כי סולימני אינו אומר אמת כאשר הוא טוען שהבנק הבטיח לשחרר את השעבוד הרשום על דירתו. אקריש גם אינה מסבירה מה הנזק שנגרם לה מחמת כך שהבנק לא הזדרז לממש את השעבוד על הדירה. יצויין כי אין חולק שבינתיים פעל הבנק למימוש הדירה ואף מינה כונס נכסים לשם מכירתה, למרות שהנתבע 4 ורעייתו מנסים למנוע את המכירה במסגרת הליך משפטי אחר. 8. באשר לטענה בענין ס' 17 ג' לחוק הערבות, מדובר ככל הנראה בנסיון להסתמך על סעיף שהיה קיים לפני תיקון התשנ"ח של חוק הערבות, ואינו קיים עוד. מכל מקום, ככל שאקריש מבקשת לייחס לעצמה הגנה של ערב מוגן, הרי שהגנה כזו לא יכולה לעמוד לה גם בשל הסכום לו ערבה- 700,000 ₪, מעל התקרה של ערב מוגן, וגם משום שהיא היתה בעלת ענין בשותפות וממילא לא היתה יכולה להיות "ערב יחיד". 9. הטענה כאילו הבנק לא עשה דבר כדי להפרע מברוך גוניק, שהוא ערב נוסף, אינה יכולה להתקבל משום שהתביעה הנוכחית הוגשה גם נגדו. 10. יצויין כי לא ניתן לקבל מפיה של עורכת דין טענה לפיה חתמה על מסמכים שונים מבלי לקרוא אותם ומבלי להבין את משמעותם, גם אם מדובר בעורכת דין העוסקת בתחום המעמד האישי, כטענתה של אקריש. זאת ועוד, הטענה כאילו לא ייחסה כל חשיבות לערבות לנוכח השעבוד שהוטל על דירתו של סולימני, אינה יכולה להועיל לאקריש משום שהיא עצמה טוענת כי הבנק אכן שעבד את דירתו של סולימני, כך שלא הוצג בפניה מצג שאיננו נכון. 11. את עיקר חיצי טענותיה מכוונת אקריש נגד טענותיו של סולימני, אך אין בכך משום הגנה מפני תביעתו של הבנק. 12. יחד עם זאת, משניתנה לסולימני רשות להגן בטענה לפיה שוחרר מערבותו, יש ליתן גם לאקריש רשות להגן, משום שאם בסופו של יום יתברר כי סולימני אכן שוחרר מערבותו, תוכל אקריש לטעון כי הדבר פגע בזכויותיה כערבה. על כן, הרשות של אקריש להגן תוגבל לנזק שנגרם לה אם בסופו של יום יתברר כי סולימני אכן שוחרר מערבותו וכי שחרור זה פגע באקריש. אם בסופו של יום יידחו טענותיו של סולימני, ויתברר כי לא שוחרר מערבותו, אזיי לא תהא בפיה של אקריש כל טענת הגנה. 13. סיכומו של דבר, ניתנת רשות להגן בטענות שפורטו לעיל. 14. הצדדים יחליפו תצהירי גילוי מסמכים עד ליום 1.9.2007. הבנק יגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 1.10.2007. הנתבעים יגישו תצהירי עדות ראשית עד ליום 1.11.2007. בקשת רשות להתגונןחוב לבנקבנקחוב