פינוי מחלקה ברחובות

להלן פסק דין בנושא פינוי מחלקה ברחובות:

פסק דין

כללי
מהות התביעה

1.     תביעת רשות הפיתוח, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "התובעת" ו/או "המינהל"), לפינוי וסילוק ידו של הנתבע, מחלקות 25, 26, 27, 28 ו- 29 בגוש 3768, המצויות באזור גבול השיפוט של הערים רחובות-נס ציונה (להלן: "המקרקעין").
          
ההליכים

2.     ההליכים בתיק זה התנהלו בעצלתיים.

     כתב התביעה הוגש ביום 23.2.97, ולאחר שהתיק טופל על ידי שלושה שופטים, הועבר, בחודש נובמבר 2001, לטיפולי.
     בחודש מרץ 2002 הוחל בשמיעת הראיות, ובחודש ינואר 2003 סיכמו הצדדים טענותיהם.


הבעלות במקרקעין וייעודם

3.     רשות הפיתוח היא הבעלים הרשומים, בשלמות, של המקרקעין.
(ראו: נספחים א1-א5, לכתב התביעה).
אין מחלוקת, כי ייעוד המקרקעין לשימוש חקלאי.

החזקה והשימוש במקרקעין

4.     הנתבע מחזיק במקרקעין.

     אין מחלוקת, שהנתבע עושה שימוש במקרקעין, בניגוד לייעודם, ובין היתר, מתגורר, בשטח המקרקעין, ביחד עם רעייתו ההרה ובתו הקטנה, במבנה ישן, ששיפץ.
     (ראו פרוטוקול דיון מיום 8.12.2003, עמוד 36 שורות 23-26, וסעיף 14 לתצהיר הנתבע).

     במקום (בחלקה 28) הוקם בית מגורים נוסף, על ידי חברו של הנתבע, אחד בשם יאנקו המתגורר במקום.
     (ראו פרוטוקול דיון מיום 28.1.12003, עמוד 48 שורות 10-13, ובעמוד 49 שורות 1-2).

     ממפה מצבית של המקרקעין - המשקפת את המצב במקרקעין ובסביבתם, ביום 08.01.2002, (להלן: "המפה המצבית") - עולה שבשטח המקרקעין מצויים מבנה וקראוון (בחלקה 28), מבנה מאבן, ושני מבני עץ (בחלקות 25 ו- 27) צריף, מחסן ומכולה (בחלקה 29). (ראו המפה המצבית המצורפת לתצהיר המודד זאב אלון).

     על פי המפה המצבית, שטח המקרקעין מגודר, כמעט במלואו, באמצעות גדרות רשת ותיל.

     מהראיות שהובאו בפני בית המשפט עולה, שאחד ממבני העץ משמש כבית מלאכה, וכי המחסן משמש לעבודות נגרות.
(ראו תצהיר המפקח אורי לרנר ודו"חות הפיקוח המצורפים אליו).

המסכת העובדתית

5.     מאחר שמרבית העובדות, אינן שנויות במחלוקת, תפורט, להלן, בתמצית, מסכת העובדות הרלוונטיות, להכרעה בסכסוך, כדלקמן:

א.     הקצאת שטח של כ- 85 דונם לאגודה
בתחילת שנות החמישים, במסגרת מדיניות הממשלה, לעידוד נטיעת פרדסים, הקצה המינהל, שטחי קרקע, למגזרים שונים בציבור.
בין היתר, הוקצו לחברת "ניר למושבה בע"מ" (להלן: "ניר למושבה"), אדמות בשטח כ- 5,500 דונם, לחלוקה בין אגודות חקלאיות שונות.

     במסגרת חלוקה זו, הוקצה - באמצעות "חוזה חכירה לנטיעת מטעים" (נ/23), שלא נחתם (להלן: "חוזה החכירה") - שטח בהיקף 85.719 דונם (להלן: "השטח"), על פי תשריט המצורף למפה (להלן: "התשריט") - לחקלאי טירת שלום- "אגודה שיתופית חקלאית בע"מ" (להלן: "האגודה"), שמנתה 17 חברים, וביניהם, מר שלום כוכבי (ע"ה 3) (להלן: "כוכבי"), ועו"ד משה שגיא, דמויות מרכזיות שחלקן יתברר בהמשך.
     בתשריט, המצורף לחוזה החכירה, סומנו גבולות השטח (כ- 85 דונם), בקוים אדומים עבים.

     יש לאבחן, בין חלקות 25 ו- 26, המצויות בתוך השטח, לבין חלקות 27, 28 ו- 29, המצויות מחוץ לגבולות השטח.

     לא הובאו ראיות בענין החלוקה הפנימית המדויקת, של כלל החלקות בשטח, בין 17 חברי האגודה המקוריים.

     בחוזה החכירה (בסעיף 3) נקבע, כי "מטרת החכירה היא לנטיעת פרדס בלבד", עוד נקבע, (בסעיף 1) כי "תקופת החכירה" היא, למשך 49 שנים, "תקופה המתחילה ביום 1.9.1957 ונגמרת ביום 31.8.2006 ועד בכלל".

     בפועל, מעולם, לא נחתם חוזה החכירה.
     ככל הנראה, הסיבה לכך נעוצה, באי עמידת חלק מחברי האגודה, בתנאי לחתימת חוזה החכירה, נטיעת ועיבוד הפרדסים, באופן שלא ניתן היה לחתום על חוזה החכירה, עם האגודה.

     למרות זאת, המשיכה האגודה להחזיק בשטח, משך שנים רבות, במהלכן נדרשה ניר למושבה, על ידי המינהל, לשלם דמי חכירה, בין היתר, עבור השטח.
     (ראו ת/18 עד ת/20).

ב.     חוזה חכירה זמני
     במהלך השנים, נעשו נסיונות להסדרת החזקה במקרקעין, באמצעות חתימה על חוזה חכירה, בין המינהל לאגודה, ליתרת 49 השנים, עד 31.8.2006.
     המינהל הציב שני תנאים עיקריים, לחתימה על חוזה החכירה, כדלקמן:
(1)     תשלום דמי שימוש ראויים, בגין המקרקעין, לתקופה שמיום 1.9.57.
(2)     השלמת הנטיעה בשטח.
(ראו נספח "ב" לתצהיר הנתבע, ומכתב ת/21).

ג.     בסופו של דבר, נשאו מאמצים אלה, פרי, וביום 17.1.82, נחתם בין המינהל לאגודה, באמצעות נציגיה, כוכבי ומר אחרק, חוזה חכירה זמני, לתקופה של 3 שנים, מיום 1.9.81 ועד ליום 31.8.84 (ת/16) (להלן: "החוזה הזמני"). נקבע, כי מטרת החכירה היא, נטיעת מטעי פרי הדר. לחוזה צורף תשריט, זהה לתשריט שצורף לחוזה החכירה, לפיו מדובר בשטח של כ- 85 דונם.

ד.     מכירת חלקות 25 ו- 26
     ביום 23.11.83, נחתם חוזה - בין האחים אבנר וצבי פרליס, (להלן: "האחים פרליס") ובנות זוגם, לבין שניים מחברי האגודה המקוריים, יונה ואהרון כוכבי - לפיו נמכרו זכויות ה"ה כוכבי, בחלקות 25 ו- 26, לאבנר פרליס ולרעייתו, (ובחלקה 6, לצבי פרליס ולרעייתו) (נ/15).
     
במועד בלתי ידוע, מכרו ה"ה פרליס את חלקות 25 ו- 26, לאחרים (ראו עדות צבי פרליס, פרוטוקול, עמוד 66 שורה 24).

ה.     מכירת חלקות 27, 28 ו- 29 מכוכבי לפרליס
     ביום 1.12.83 נחתם חוזה, בין שלום כוכבי, לאחים פרליס למכירת "זכויותיו (של כוכבי - י.ל.) בפרדס מכל מין וסוג לרבות מערכת השקייה המותקנת בפרדס וזכויות המים...". על פי החוזה, כוכבי קיבל בשנת 1957 קרקע מהמינהל, "ומאז מעבד את הפרדס הנמצא על חלקות 27, 28 ו- 29, בגוש 3768" (להלן: "הפרדס").

     בחוזה צויין, כי עד מועד עריכתו "לא נערך חוזה חכירה לדורות בין מינהל מקרקעי ישראל לבין צד א' (כוכבי - י.ל.) הואיל ושטחים סמוכים לחלקתו של צד א' לא ניטעו והמינהל סרב לעשות חוזה חכירה עם צד א' בלבד... והמצב המשפטי של הפרדס ידוע לצד ב' (האחים פרליס - י.ל.) והוא מעונין לרכוש את זכויות צד א' בפרדס ולהעביר את זכויות החכירה כאשר יוסדרו על שמו" (נ/14).

     החוזה נערך על ידי עו"ד שגיא.

ו.     גישושים לחתימת חוזי חכירה אישיים
     נוכח כשלון המאמצים לחתימת חוזה חכירה, בין המינהל לבין האגודה, נעשו, במהלך השנים 1994-1986 - גישושים בין חברי הנהלת האגודה, באמצעות עו"ד שגיא - לבין המינהל, באמצעות מר שלום שאשא, מנהל המחלקה החקלאית במינהל (ע"ה 4) (להלן: "שאשא") - לבחינת אפשרות חתימת חוזי חכירה אישיים, עם כל אחד מהמחזיקים, בחלקות בשטח, העומדים בתנאי המינהל.
     לצורך זה, דרש המינהל, שהשטח יהא נטוע, וכי תומצא לו מפה מצבית, עם סימון השטח המוחזק על ידי כל אחד מהמחזיקים, תוך ציון המצב הקיים בשטח
     (ראו ת/13, נ/16, נ/18, נ/20, נ/22 ).


ז.     מכירת חלק מחלקות 27, 28 ו- 29 מפרליס לנתבע
     על פי חוזה מיום 1.7.93, מכרו האחים פרליס, לנתבע, את זכויותיהם ב- 4.5 דונמים, מתוך כלל שטח חלקות 27, 28 ו- 29 (להלן: "החוזה הראשון"), שאותן רכשו מכוכבי, על פי החוזה (נ/14) עמו (נספח י"ב לתצהיר הנתבע).
     בחוזה צויין, כי לנתבע ידוע "כי בשלב זה אין למוכרים חוזה חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל, הבעלים של הקרקע", וכי "המוכרים מצהירים כי רישום הזכויות בפרדס על שמם מצוי כעת בהליכים שביסודם הם הליכים בירוקרטיים, ואין מניעה חוקית או חוזית לרישום הזכויות בפרדס על שמם...".
     הנתבע הצהיר, כי "ידוע לו שהמוכרים מנהלים דין ודברים לחתימת הסכם חכירה לדורות עם מינהל מקרקעי ישראל אך אין בשלב זה כל ודאות בקשר לגודלו של הפרדס, אך הקונה יקבל בכל מקרה שטח של 4.5 דונם והיתר ישאר בידי המוכרים (סעיף 3 להסכם).
     עוד צויין, כי "... בעתיד, כאשר תערך פרצלציה של הפרדס, יכלול שטח הממכר את המבנה הישן הנמצא בפרדס, ועד לאותו מועד הם (המוכרים - י.ל.) מוותרים על השימוש במבנה לטובת הקונה, לרבות 2 דונם המקיף את המבנה".

     שני הצדדים יוצגו, במשותף, על ידי עו"ד שגיא, שערך אף חוזה זה.

     האחים פרליס התחייבו, לרשום את הזכויות בחלקות 27, 28 ו- 29 על שמם, לחתום עם המינהל על חוזה חכירה לדורות, ולאחר מכן, להעבירן על שם הנתבע.

ח.     צו סילוק יד
     ביום 28.10.93 נמסר לנתבע צו סילוק יד, לפי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), התשמ"א-1981, מחלקות 27, 28, 29 (ראו ת/15) (להלן: "הצו" או "צו סילוק יד").

ט.     ביום 9.11.93 הגיש הנתבע, באמצעות עו"ד שגיא, בקשה לביטול הצו (ה"ר 2886/93 של בית משפט זה) (ת/11).

י.     ביום 2.12.93 פנה עו"ד שגיא, בשם האחים פרליס, במכתב למינהל, לפיו מאחר ו"התברר כי החלקות הנ"ל (27, 28 ו- 29 - י.ל.) אינן נכללות במסגרת המקורית של השטח שנמסר בסוף שנות החמישים לניר למושבה ולאגודת טירת שלום", מבוקש מהמינהל לכלול את החלקות הנ"ל במסגרת השטח בן 85.719 דונם שנמסרו בזמנו לניר למושבה, ולהחיל לגביו את אותם הסדרים (נ/17).
     בתגובה, ביקש המינהל, בין היתר, פירוט השטחים שמחזיק כל אחד מחברי האגודה (נ/16).

י"א.     ביום 29.12.93 הגיש הנתבע, בקשה למינהל, להעברת זכות שכירות (חכירה), בחלקות 27, 28 ו- 29, מהאחים פרליס, אליו (נ/5-ו).

     ביום 10.1.94 דחה המינהל את הבקשה, מהטעם ש: "לה"ה פרליס אין ולא היתה כל זכות בחלקות אלו, וממילא אין להם מה להעביר לאחר, במקרקעין הנ"ל" (נ/24 וכן נ/5-א).

י"ב.     ביום 24.1.94 קיבל בית המשפט (כבוד השופט ארנסט) בקשת הנתבע לביטול הצו לסילוק יד, בקבעו, בין היתר, כי ההליך בו נקטה התובעת, אינו מתאים למקרה זה, משום שאין המדובר בפולשים, וכי השאלה, בדבר הבעלות בזכויות, צריכה להתברר, שלא על דרך צו סילוק יד מינהלי (נ/12).

י"ג.     מכירת יתרת חלקות 27, 28 ו- 29 מפרליס לנתבע
     ביום 19.12.94 השלים הנתבע רכישת יתרת חלקות 27, 28 ו- 29, בשטח של 3.49 דונם - מהאחים פרליס, על פי חוזה מאותו יום (ראו נספח י"ג לתצהיר הנתבע) (להלן: "החוזה השני").

טענות הצדדים

טענות התובעת

6.     לטענת התובעת, היא הבעלים החוקי והרשום של המקרקעין, שייעודם לשימוש חקלאי, ואילו הנתבע, מחזיק במקרקעין, שלא כדין, ובלא רשות - לאחר שתפש אותם, בין היתר, באמצעות התקשרות עם מחזיקים אחרים, שלא כדין, ובמהלך השנים, הוסיף ופלש אף לחלקות נוספות (31 ו- 32) - ועושה במקרקעין שימוש, בניגוד לייעודם, כמפורט לעיל.

טענות הנתבע

7.     ב"כ הנתבע, עו"ד דמארי, העלה בסיכומיו, כל טענה אפשרית, לעיתים, בלא בסיס ראייתי או חוקי, ממשי.

להלן יפורטו, בקליפת אגוז, טענותיו העיקריות של הנתבע.

א.     על התביעה חלה התיישנות.

ב.     לנתבע זכות קניינית במקרקעין, המתבטאת בזכאות, לקבל חוזה חכירה במקרקעין, מכוח רכישת זכויות האחים פרליס, שרכשו את זכויות כוכבי במקרקעין.

     זאת, משתי סיבות עיקריות:
(1)     בעבר, הכירה התובעת בהעברת הזכויות, מכוכבי לפרליס (ראו נ/21).
(2)     התובעת מסכימה כיום, לחתום על חוזי חכירה אישיים, עם חברי האגודה.

ג.     הנתבע מחזיק במקרקעין, מכוח רשות, בלתי הדירה, שניתנה לו על ידי התובעת, בין במפורש, בין מכללא, ובין בשתיקה.
     רשות זו מתבטאת, בעיקר, בהתנהגות התובעת, שהשלימה, משך השנים, עם שימוש הנתבע וקודמיו במקרקעין, ונמנעה מתגובה כלשהי ובמתן הסכמתה להעברת הזכויות במקרקעין, מכוכבי לפרליס. וכן מאחר שרכש אותם במיטב כספו, ומאחר שעד שנת 1983, שולמו דמי חכירה למינהל. אמנם, הנתבע לא שילם דמי חכירה, אך זאת, בשל סירוב המינהל להכיר בזכויותיו במקרקעין, ולא משום סירובו לשלם.

ד.     מטעמי צדק יש לפצות את הנתבע על השקעותיו במקרקעין והשבחותיו לפי ערכם הריאלי, במיוחד לאור העובדה שהדבר נעשה בידיעת התובעת ובהסכמתה משך שנים.

     להלן יידונו טענות הצדדים, כסדרן.

התיישנות
הטענה

8.     לטענת הנתבע, הוא מחזיק במקרקעין, משנת 1993, דהיינו, משך כ- 10 שנים.

     עם זאת, מאחר שהנתבע בא בנעליהם של האחים פרליס ושל כוכבי, שהחזיקו במקרקעין, ועיבדו אותם ברציפות, יש לראותו, כמחזיק במקרקעין, מאז שנת 1957.

דיון

9.     הנתבע לא טען לקיומה של התיישנות בכתב הגנתו, ואף לא בכתב הגנה מתוקן, ולפיכך, אין בית המשפט נדרש לדון בטענה.

10.     אף לגופה, אין כל ממש בטענה זו של הנתבע.

     מבחינה עובדתית, אין כל מחלוקת, שהנתבע, באופן אישי, מחזיק בפועל, בחלקות 27, 28 ו- 29, לכל המוקדם, ממועד רכישתן מהאחים פרליס, דהיינו מיום 1.7.93.

     לא הוברר מאיזה מועד מחזיק הנתבע בחלקות 25 ו- 26.

     כזכור, פרליס רכשו חלקות אלה ביום 23.11.83, ובמועד בלתי ידוע, לאחר מכן, מכרו אותן לאחרים, שזהותם לא הובררה, וככל הנראה, איבדו בהן עניין. במועד מסוים, שלא הוברר, תפש הנתבע חזקה, לפחות בחלק מחלקות אלה.

     מהראיות שהובאו בפני בית המשפט, עולה כי המועד המוקדם, שבו החזיק הנתבע בחלקות 25 ו- 26, הוא בחודש אוגוסט 1995 (ראו תצהיר דרור בן נתן מיום 7.4.2002, והמפה המצורפת לו ת/5, וכן עדותו בפרוטוקול, דיון מיום 17/9/02 עמוד 5 שורות 5-6).

11.     מאחר שמדובר במקרקעין מוסדרים, חלות, במקרה דנן, הוראות סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), ולפיכך, דין הטענה להידחות.

     אין כל ממש בטענת הנתבע, שלצורך חישוב מניין ההתיישנות, יש לראותו כמי שבא בנעליהם של האחים פרליס, או כוכבי.

האם הנתבע מחזיק במקרקעין כדין?
כללי

12.     אין מחלוקת, שהתובעת היא הבעלים של המקרקעין, וכי הנתבע מחזיק בהם.
     מכוח סעיף 16 לחוק המקרקעין, זכאית התובעת לדרוש מסירת המקרקעין, ממי שמחזיק בהם שלא כדין.
     לטענת התובעת, הנתבע מחזיק במקרקעין, שלא כדין, ולפיכך הוא מסיג גבול.

נטל הראייה

13.     על התובע מוטל הנטל להוכיח, כי הוא הבעלים החוקי, ואז עובר הנטל לנתבע, להוכיח כי אינו מסיג גבול.

     בענייננו, אין חולק שהתובעת היא הבעלים החוקי של המקרקעין, ולפיכך עבר הנטל אל הנתבע, להראות כי הוא מחזיק בנכס כדין.

14.     לצורך בחינת זכויות הנתבע במקרקעין, יש להבחין בין חלקות 25 ו- 26 - שאמנם מצויות בתוך השטח של כ- 85 דונם, אך הנתבע לא רכש את הזכויות בהן מאיש - לבין חלקות 27, 28 ו- 29 - שאמנם נרכשו על ידי הנתבע, אך מצויות מחוץ לגבולות השטח של 85 דונם.
     
     להלן יידונו זכויות הנתבע בחלקות הנדונות.

זכויות הנתבע בחלקות 25 ו- 26

15.     מבחינה עובדתית, לא זו בלבד שלא הובאה כל ראייה - אלא אף לא נטען - שהנתבע רכש את חלקות 25 ו- 26 מאבנר פרליס ורעייתו או מכוכבי או מהאחרים שרכשו אותן מאבנר פרליס ורעייתו.
     פשיטא, שלא יתכן שזכויותיו הנטענות של הנתבע, בחלקות 25 ו-26, יונקות מזכויות אבנר פרליס ורעייתו, או מזכויות כוכבי או מזכויות רוכשי החלקות.

     הוכח, שאבנר פרליס ורעייתו מכרו את חלקות 25 ו- 26 לאחרים, ולא לנתבע.
     אף הנתבע מודה בכך (ראו פרוטוקול, עמוד 66, שורות 23-24).
     רוכשים אלה לא הובאו לעדות, והנתבע אף לא טען, שהקנו לו זכויות כלשהן בחלקות אלה.
     למעשה, עד עצם היום הזה, לא הובררה זיקת הנתבע לחלקות 25 ו- 26, והמסקנה המתבקשת היא שהנתבע הוא מסיג גבול בחלקות אלה.

16.     בנסיבות אלה, ולצורך בחינת זכויות הנתבע בחלקות 25 ו- 26, אין כל נפקות להסכמה הנטענת של המינהל, לחתום על חוזי חכירה אישיים עם חברי האגודה. אף הטענה שהמינהל הכיר בעבר בהעברת הזכויות מכוכבי לאחים פרליס, אינה מתייחסת לחלקות 25 ו- 26.

17.     לאור כל האמור, אני קובע, שהנתבע לא הרים את הנטל להראות, כי הוא מחזיק בחלקות 25 ו- 26, כדין.

זכויות הנתבע בחלקות 27, 28 ו- 29

18.     כאמור, הנתבע מיקד הגנתו, ברכישת זכויות האחים פרליס בחלקות אלה, שנרכשו על ידם, כדין, מכוכבי.

     לצורך זה, יש לברר מהות זכויות כוכבי בחלקות אלה.

האם לכוכבי היו זכויות קנייניות בחלקות 27, 28 ו- 29 ?

19.     מעדות כוכבי עולה, שנטע ועיבד את חלקות 27, 28 ו-29, ממועד שלא הוברר במדויק, ועד למכירתן, בשנת 1983, לאחים פרליס.
     מכח מה, החזיק, נטע ועיבד כוכבי, חלקות אלה ?
     לא הובאה בפני בית המשפט כל ראייה, שיש בה כדי להצביע על זכויות כלשהן במקרקעין - בעלות, שכירות, משכנתא, זיקת הנאה או זכות קדימה - שמכוחן החזיק כוכבי כדין בחלקות אלה, ושאותן יכל להעביר לאחרים.

     הוכח - במידה העולה, באופן משמעותי, על מאזן ההסתברויות - כי חלקות 27, 28 ו- 29 כלל אינן מצויות בתוך השטח של כ- 85 דונם, אותו הקצה המינהל, בשנות ה- 50, לאגודה, ובין היתר, לכוכבי.

     מסקנה זו נסמכת, בין היתר, על הראיות הבאות:

א.     התשריטים
מהתשריטים המצורפים לחוזה החכירה, שלא נחתם (נ/23), ולחוזה הזמני (ת/16), עולה מפורשות שחלקות 27, 28 ו- 29 מצויות מחוץ לשטח בן כ- 85 דונמים, שנמסר לאגודה, ויועד להחכרה.

ב.     עדות שאשא
שאשא לווה משך שנים רבות את מרבית ההתרחשויות המשמעותיות בפרשה שבפניי, וגילה בקיאות מרשימה בנהלי המינהל, ובפרטי העובדות.
     שאשא החל לעבוד במינהל, בשנת 1950. ברבות השנים, התקדם שאשא בסולם התפקידים ושימש משך שנים רבות בתפקיד מנהל המחלקה החקלאית במינהל, תפקיד ממנו פרש, בשנת 1991, לגימלאות.
     העד שאשא חתום באופן אישי, על מרבית המסמכים שהוגשו לבית המשפט, ועדותו הותירה רושם יוצא דופן לחיוב, בבית המשפט.
     עדות שאשא היתה מקצועית, עניינית ומאלפת.

     שאשא העיד מפורשות, שחלקות 27, 28 ו- 29 לא נכללו במסגרת השטח של כ- 85 דונם, שהוקצה לאגודה, ואף הצביע בבית המשפט, על גבולות השטח המסומנים בצבע אדום, בתשריט המצורף לחוזה הזמני (ת/16) (ראו פרוטוקול, עמוד 82 שורות 12-15).
     
מחליפו של שאשא בתפקיד, דוד רייזמן (ע"ה 5) (להלן: "רייזמן"), משמש בתפקיד מנהל המחלקה החקלאית במינהל, עד עצם היום הזה.
     תחילה חזר רייזמן בעדותו על גירסת שאשא, ועל האמור במכתביו (נ/24 ו- נ/5-א), דהיינו כי חלקות 27, 28 ו- 29 לא נכללו בשטח של 85 דונם (ראו פרוטוקול, עמוד 91 שורות 15-17) (להלן: "הגירסה הראשונה").
     בהמשך, משנתבקש להצביע בתשריט, על גבולות חלקות 27, 28 ו- 29, מסר רייזמן שחלק קטן מחלקות 27 ו- 29, נכלל בתוך השטח של 85 דונם, שהוקצה לחברי האגודה (ראו פרוטוקול, עמוד 91 שורות 19-20) (להלן: "הגירסה השניה").
     התרשמותי היא שמדובר בפליטת פה של רייזמן, שאין מאחריה ולא כלום.

     למען הסר ספק, בסתירה בין עדויות שאשא לרייזמן, מעדיף אני, בבירור, את עדות שאשא, ואת גירסתו החד משמעית.
     כפי שצויין, עדות שאשא התאפיינה בבקיאות ובידענות מפליגים. העד שאשא השיב באופן שוטף וקולח, לכל השאלות שנשאל, וניכרו בתשובותיו, ידע והתמצאות עמוקים ומבוססים היטב.

מאידך, עדות רייזמן הותירה רושם עגום ביותר בעיני בית המשפט.
עדותו היתה מהוססת, לכל אורכה, ולא התרשמתי שהעד בקיא או מתמצא בחומר הרלוונטי.
     לעתים מזומנות, קודם שהשיב, הביט רייזמן, שוב ושוב, בשאשא - שנותר לשבת באולם בית המשפט - כמחפש אצל שאשא אישור לתשובותיו.
     חיזוק למסקנתי כי מדובר בפליטת פה, נמצא בכך שגירסתו השניה של רייזמן, עומדת בסתירה, הן לגירסתו הראשונה זמן קצר לפני כן, ובניגוד חריף לאמור במכתבו, בעניין זה (נ/24 ו- נ/5-א).

     יש להניח, שמכתביו אלה של רייזמן (נ/24 ו- נ/5-א) נכתבו, ביישוב הדעת, לאחר בחינת הסוגייה - בניגוד למעמד העדות בבית המשפט, שניכר ברייזמן, שהתקשה לעמוד בו.

     לאור כל האמור, לא מצאתי לסמוך על תשובת רייזמן, ממצא כלשהו, ובסתירה בין גירסתו השניה, של רייזמן, לבין עדות שאשא, וגירסתו הראשונה של רייזמן,
כעדותו, ובמכתביו, מעדיף אני, בבירור, את גירסת שאשא.

ג.     עדות כוכבי
     כוכבי העיד, שבשנות ה- 50, קיבל את החזקה בחלקות מסוימות, ביחד עם חברים אחרים באגודה (פרוטוקול, עמוד 76 שורות 11-12).

     כוכבי אישר, שמעולם לא שילם למינהל דמי חכירה, או תמורה אחרת כלשהי, בגין ההחזקה והשימוש בקרקע (ראו פרוטוקול, עמוד 76 שורות 29-20, עמוד 77 שורה 1), אך ציין שעיבד את הקרקע, עד למכירתה לאחים פרליס.

     למרבית ההפתעה, לא ידע כוכבי לציין את מספרי החלקות שעיבד, משך השנים, ושמכר לאחים פרליס.

     כוכבי מסר, שלא עיין במפה, קודם חתימת החוזה (שם, עמוד 79, שורות 4-5), וכי אינו יודע את גבולות החלקות, וכדבריו: "הגבול של השטח היה לפי העצים. אפילו שהיה רשום לך פחות" (שם, בעמוד 79 שורות 16-17).
     (ההדגשה אינה במקור - י.ל).

     במצב דברים זה, מובן שלא ניתן למצוא בעדות כוכבי, בסיס לטענת הנתבע, כי חלקות 27, 28 ו- 29, נכללו בשטח בן 85 דונמים, שהוקצה לאגודה על ידי המינהל.

     אם ניתן לייחס תרומה ראייתית כלשהי לעדות כוכבי, הרי היא דווקא לחיזוק גירסת התובעת - לפיה החלקות הנ"ל לא נכללו בשטח של 85 דונמים - שכן כוכבי העיד, שגבולות החלקה נקבעו, בפועל, על פי מיקום העצים, אפילו עמד הדבר, בניגוד לגבולות השטח שהוקצה לו כדין.

האם כוכבי בר רשות בחלקות 27, 28 ו- 29 ?

20.     כבר הובע בעבר, ספק בדבר קיומה של זכות במקרקעין, מסוג "רשות", הן לאור הוראת סעיף 161 לחוק המקרקעין - לפיה "אין זכות במקרקעין אלא לפי חוק", ובהיעדר הוראת חוק המקנה זכות במקרקעין שעניינה "רשות" - והן מבחינה עניינית - לאור ההגדרות הרחבות, של "שכירות", "שאילה" ו"זיקת הנאה" בחוק המקרקעין, ונוכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, ואף דיני ההשתק.
     ראו פסק דינה של המשנה לנשיא (כתוארה דאז) כבוד השופטת מ. בן פורת, בע"א 318/83 אגוזי שפע בע"מ (בפירוק מרצון) ואח' נ' שיבר ואח', פ"ד ל"ט(4), 322 בעמ' 333, מול האותיות ו'-ז' ובעמ' 334, מול האות א'.

21.     אף אם תתקבל הטענה שכוכבי היה בר רשות בחלקות 27, 28 ו- 29, הרי שלא יהא בכך כדי לסייע לנתבע.

     מבחינת מהותה, הזכות הנוצרת עקב הרשות, היא זכות אישית (Inpersonam) ולא זכות חפצית (Inrem), ולפיכך, אינה ניתנת להעברה, לאחר. הרשות באה לקיצה, בין היתר, על ידי כל העברה של המקרקעין.
     ראו ע"א (ת"א) 271/85 הילמן נ' רוזן ואח', פסקים תשמ"ז א', 283, בע"מ 287.

22.     לאור האמור, בנסיבות המקרה דנן, אף אם כוכבי היה בר רשות, בחלקות 27, 28 ו- 29, הרי שלא רשאי היה להעביר זכות זו לאחים פרליס, ועם העברה זו, באה לקיצה, הרשות שניתנה לו להחזיק בחלקות אלה.

זכויות כוכבי בחלקות 27, 28 ו- 29 - סיכום

23.     לאור כל האמור לעיל, אני קובע שהנתבע לא עמד בנטל להוכיח, שלכוכבי, היו זכויות קנייניות, בחלקות הנ"ל או שהיו לו זכויות אחרות כלשהן בחלקות אלה, שאותן רשאי היה להעביר לאחרים.

זכויות האחים פרליס בחלקות 27, 28 ו- 29

24.     אין חולק, שהאחים פרליס "רכשו", ביום 7.12.83, את חלקות 27, 28 ו- 29, מכוכבי.

     לאור מסקנתי, כי לכוכבי לא היו זכויות קנייניות בחלקות אלה, או זכויות אחרות, שאותן יכל להעביר לאחרים, פשיטא, שהאחים פרליס לא יכלו לרכוש מכוכבי, זכויות שלא היו לו.

     להשקפתי, ניתן היה להסתפק בקביעה זו לצורך דחיית טענת הנתבע, ולצורך הקביעה שלא עמד בנטל להוכיח שלאחים פרליס, היו זכויות קנייניות בחלקות 27, 28 ו- 29, שאותן היו רשאים להעביר לנתבע.

25.     עם זאת, ונוכח המסכת הראייתית הרחבה, שנפרשה בפני בית המשפט, הרי, שמסקנתי זו, מתחזקת נוכח עדויות וראיות, המצביעות על הסתברות גבוהה שהאחים פרליס ידעו שחלקות 27, 28 ו- 29, אינן נכללות בשטח, ולא הוקצו לכוכבי, כדלקמן:

א.     במועד הרכישה עמד בתוקפו "החוזה הזמני"
במועד "רכישת" האחים פרליס, את זכויות כוכבי בחלקות 27, 28 ו- 29, עמד בתוקפו החוזה הזמני, בין המינהל לאגודה (ת/16), שאליו צורף תשריט.

     מהתשריט עולה בבירור, שחלקות 27, 28 ו- 29, אינן נכללות בשטח שהוחכר לאגודה, ובין היתר לכוכבי, וממילא לא יכל כוכבי, למכור זכויות חכירה, בחלקות, שאין לו זכויות כאלה.

ב.     גירסת צבי פרליס
     צבי פרליס, אגרונום, בעלים של משרד לשמאות חקלאית במקרקעין, שימש בעבר מזכיר העיר רחובות, וחבר הנהלת אגודת חקלאי טירת שלום.

     משנתבקש צבי פרליס להסביר נסיבות "רכישת" חלקות 27, 28 ו- 29 מכוכבי, הסביר כי קודם חתימת החוזה (נ/14), לא בדק, במינהל, את מצב זכויות כוכבי, בחלקות אלה (פרוטוקול, עמוד 67 שורות 16-17).

     בהתייחסו לחוזה הזמני, שהיה בתוקף, במועד הרכישה, טען צבי פרליס כי למיטב זכרונו, לא ראה את החוזה הזמני (ת/16), או את התשריט המצורף לו, וכי סמך על עו"ד שגיא, שערך את החוזה.
     אין זה מתפקידו של בית המשפט, במחלוקת זו, לקבוע את חלוקת האחריות בין כוכבי לפרליס ואת אופן תפקודו של עו"ד שגיא.
     לצורך ההכרעה בסכסוך שבפניי, יוטעם, כי עדות צבי פרליס היתה רחוקה מלהותיר רושם מהימן בעיני.
     
עדות צבי פרליס היתה חלקלקה, מתחמקת, ערמומית ומתחכמת.
     המדובר בעד, בעל מטען ידע מקצועי מרשים בתחום המקרקעין, שהתרברב כי היה מצוי במינהל, והיה אמור אף להתמנות, לתפקיד בכיר ביותר, של מנהל האגף החקלאי במינהל. (ראו פרוטוקול עמוד 62, שורות 29-28).
     איני מאמין לצבי פרליס, ואין זה סביר בעיני - במיוחד לאור הרקע המקצועי שלו והתרברבותו - שלא בדק את מצב זכויות כוכבי, עובר לחתימת החוזה (נ/14), וכי לא ידע שחלקות 27, 28 ו- 29 אינן נכללות בשטח של 85 דונם, שהוחכר לאגודה במסגרת החוזה הזמני (ת/16).

     יתירה מזו.
     מעיון בהצהרות האחים פרליס, בחוזה הראשון, עם הנתבעת, עולה כי אין להן כיסוי של ממש, במציאות.
     כך, למשל, לא ברור על מה נסמכת הצהרת האחים פרליס "כי רישום הזכויות בפרדס (חלקות 27, 28 ו- 29 - י.ל) על שמם מצוי כעת בהליכים, שביסודם הם הליכים בירוקרטיים, ואין מניעה חוקית, או חוזית לרישום הזכויות בפרדס על שמם...".
     (ההדגשות אינן במקור - י.ל).

     התמיהה גוברת, נוכח עדותו של צבי פרליס, כי קודם חתימת החוזה עם הנתבע, לא בדק במינהל את מצב זכויות כוכבי, בחלקות 27, 28 ו- 29.
אם אכן לא בדק, על יסוד מה הצהיר מר צבי פרליס, שאין כל מניעה חוקית, או חוזית לרישום הזכויות בחלקות אלה, על שמו ועל שם אחיו?

המסקנה העגומה המתבקשת היא, שצבי פרליס, לא דייק, בלשון המעטה, הן בהצהרתו בחוזה הראשון, והן בעדותו בבית המשפט.

קיים חשש כבד שאף ההצהרה - כי האחים פרליס מנהלים דין ודברים עם המינהל לחתימת הסכם חכירה לדורות - אינה מדויקת, ואינה משקפת את המציאות.

מהראיות שהובאו בפני בית המשפט עולה, שלראשונה, פנו האחים פרליס, באמצעות עו"ד שגיא, למינהל, בבקשה לכלול את חלקות 27, 28 ו- 29, במסגרת השטח של, כ- 85 דונם, רק ביום 2.12.93, (ראו נ/17) דהיינו, רק כ- 5 חודשים, לאחר חתימת החוזה הראשון עם הנתבע, (ביום 1.7.93). לפיכך, ההצהרה- לפיה כביכול מתנהל משא ומתן עם המינהל בנוגע לחלקות אלה- אף היא, בלשון המעטה, איננה מעוגנת במציאות.

כיצד יכלו האחים פרליס לנהל דין ודברים עם המינהל, לחתימת הסכם חכירה לדורות, ביחס לחלקות, שכלל אינן נכללות במסגרת השטח המקורי שהוקצה לאגודה?

מובן שהדבר אינו אפשרי, ויש בהתנהלות המתוארת, כדי להאיר במידה מסוימת, חלק מדרכי הפעולה הערמומיות, לצורך השתלטות על קרקעות מדינה, במטרה להתעשר על חשבון הקופה הציבורית.

     לסיכום, התרשמותי היא, שגירסתו זו של צבי פרליס, היא גירסת כזב, התלושה מהמציאות, ולא מצאתי ליתן לה משקל כלשהו.

ג.     הימנעות ההגנה מהעדת עו"ד משה שגיא
     זאת ועוד.
     חוזי מכירת החלקות מכוכבי לאחים פרליס (נ/14) ומהאחים פרליס לנתבע (נ/16) נערכו על ידי עו"ד שגיא, שלא זו בלבד, שייצג את שני הצדדים - ומשום ניגודי האינטרסים ביניהם, היתה מוטלת עליו חובת זהירות כפולה ומכופלת - הרי שאף היה אחד מ- 17 החברים המקוריים באגודה.

     מתקשה אני לקבל את ההנחה, שעו"ד שגיא לא ידע, שחלקות 27, 28 ו- 29, אינן נכללות במסגרת השטח שהוחכר לאגודה, וכי במצב דברים זה, ההצהרה שאין מניעה חוקית או חוזית לרישום הזכויות בחלקות, על שם האחים פרליס, רחוקה עד תלושה מהמציאות.

     בנסיבות אלה, חיונית היתה עדותו של עו"ד שגיא, שבוודאי יכול היה לשפוך אור, על חלק מהתמיהות ובוודאי על השאלה, כיצד זה, כביכול, בשום שלב, עד לחוזה הראשון, איש מהצדדים לא היה ער, לעובדה שחלקות 27, 28 ו- 29 אינן נכללות בשטח של 85 דונם שהוקצה לאגודה.

     בנסיבות אלה, יש בהימנעות ההגנה מהעדת עו"ד שגיא, כדי לחזק באופן משמעותי את גירסת התביעה.

האם האחים פרליס היו ברי רשות בחלקות 27, 28 ו- 29

26.     לאור המסקנה כי האחים פרליס לא רכשו, מכח הרכישה מכוכבי, זכויות קנייניות בחלקות אלה, עדיין יש לבחון את השאלה, האם, רכשו האחים פרליס, באופן עצמאי, זכויות בחלקות המתוארות.

27.     אין חולק שהאחים פרליס החזיקו בחלקות אלה, לפחות כ- 10 שנים, ממועד רכישתן מכוכבי, ביום 1/12/83, ועד מועד מכירתן לנתבע, תחילה ב- 1/7/93 ובהמשך ביום 19/12/94.

     בכפוף לאמור לעיל, לענין קיום זכות הרשאה במקרקעין, הרי שאף אם הפכו האחים פרליס - מכח החזקת החלקות, נטיעתן ועיבודן לברי רשות - הרי שמדובר בזכות אישית, שלא היו רשאים להעבירה, לאחר.

28.     לאור כל האמור, אני קובע, שהנתבע לא הרים את הנטל להוכיח, שלאחים פרליס היו זכויות קנייניות, בחלקות 27, 28 ו- 29, או זכויות אחרות כלשהן שאותן רשאים היו להעביר לנתבע, או לאחרים.

זכויות הנתבע בחלקות 27, 28 ו- 29
זכויות קנייניות

29.     להשקפתי, משנקבע, שלאחים פרליס לא היו זכויות כלשהן בחלקות אלה, שאותן רשאים היו להעביר, הרי שדי בכך כדי לקבוע ש"ברכישת" הנתבע, את הזכויות, בחלקות הנ"ל, מהאחים פרליס, ביום 1.7.93, לא רכש הנתבע זכויות, כדין, בחלקות אלה, ולפיכך, החזקתו בחלקות אלה, מכוח "הרכישה", אינה כדין.

     למעלה מן הצריך, יוטעם כי אף מעדות הנתבע עצמו, לא עלה בסיס להחזקה כדין במקרקעין, כפי שיפורט להלן.

גירסת הנתבע

30.     הנתבע הציג עצמו, בתצהירו, כאמן וצייר, ובעדותו טען שהוא אף חקלאי.

     לדברי הנתבע, רכש מהאחים פרליס, את חלקות 27, 28 ו- 29, בשני שלבים, במחיר של -.3,000$ לדונם.
     הנתבע אישר שידע כי בין האגודה לבין המינהל, לא נחתם חוזה חכירה, ומסיבה זו, מחיר החלקות היה נמוך וכדאי כלכלית.
     קודם החתימה על החוזה הראשון, בירר את זכויות האחרים פרליס בחלקות, אך לא בדק במינהל זכויות אלה.

     הנתבע אישר, שקודם חתימת החוזה הראשון, בדק את החוזה הזמני, ואת המפה המצורפת לו.
     לדבריו: "ידעתי שהחלק שלי הוא חלק מ- 85 דונם, או מ- 95. זה לא משנה כמה".
     (פרוטוקול, עמוד 39 שורה 2).

     בהתייחסו לשאלה - האם קודם חתימת החוזה הראשון, ידע שעל פי המפה, חלקות 27, 28 ו- 29 מצויות מחוץ לשטח של 85 דונם - השיב: "יכול להיות שהיה מסומן בשחור יותר רציני או אדום, לא זוכר את הצבע. אני יכול להגיד לך שזה פשוט לא משנה".
     (פרוטוקול, עמוד 40 שורות 1-5).

הנתבע הסביר באריכות בעדותו, שהאמין כי העדר חוזה חכירה בין המינהל לאגודה, אינו רלבנטי, מאחר שהחלקות שרכש, היו היחידות המעובדות, באופן שעמדו בדרישות המינהל, לקבלת חוזה חכירה.

     מעבר לכך, הנתבע הסביר כי שם מבטחו בעו"ד שגיא, שמעבר לכך שייצג את שני הצדדים, אף החזיק בשטח קרקע במקום.     וכלשונו: "משה שגיא בשבילי היה המסמך הכי טוב". (פרוטוקול, עמוד 40 שורה 21).

     אף בהקשר זה, יש בהימנעות ההגנה, משום חיזוק משמעותי לגירסת התביעה.

     הנתבע הודה שידוע לו, שייעוד המקרקעין לשימוש חקלאי, וכי לא נתקבל היתר כדין לבניית, או להצבת, איזה מן המבנים במקום.

31.     הנה כי כן, אף בעדות הנתבע אין כדי לבסס, ולו קורטוב, של זכות החזקה כדין, בחלקות 27, 28 ו-29.

הנתבע מחזיק במקרקעין כבר רשות
טענת הנתבע
32.     לטענת ב"כ הנתבע, עו"ד דמארי, בסיכומיו, משהוכח כי התובעת השלימה והסכימה עם שימושיו של הנתבע במקרקעין, משך שנים רבות, ביחד עם העובדה ששולמו לה דמי חכירה משך שנים, על ידי האגודה, עד המועד בו סירבה להמשיך ולקבלם מהנתבע, ולאור העובדה שהנתבע רכש זכויות במקרקעין, יש לראות בנתבע בר רשות בתמורה, ורשות זו בלתי הדירה.

דיון
33.     הלכה היא כי לשם יצירת רשיון מכללא, נדרשים שני תנאים:
א.     שהייה ממושכת במקרקעין.
ב.     ידיעת הבעלים על שהיית המחזיק, והימנעות מתגובה לכך.

להלן ייבחנו תנאים אלה כסדרם.

שהייה ממושכת במקרקעין
34.     כפי שצויין בסעיף 10 לעיל, הנתבע מחזיק בחלקות 27, 28 ו- 29, לכל המוקדם,
מיום "רכישתן" מהאחים פרליס ביום 1.7.93.
לא הובהר לבית המשפט מאיזה מועד מחזיק הנתבע בחלקות 25 ו- 26, ומהראיות, עולה שהמועד המוקדם בו החזיק הנתבע בחלקות אלה, הוא בחודש אוגוסט 1995.

מטעם הנתבע לא הובאה כל ראיה לסתירת מועד זה, ואף לא נטענה כל טענה, כי הנתבע
מחזיק בחלקות 25 ו- 26 ממועד מוקדם יותר.

תגובת המינהל
35.     כבר ביום 28.10.93, דהיינו, כארבעה חודשים לאחר "רכישת" חלקות 27, 28 ו- 29, נמסר לנתבע צו סילוק יד.

ביום 23.2.97 הוגשה תביעה זו לסילוק ידו של הנתבע מכלל המקרקעין.

מסקנות
חלקות 27, 28, 29:

36.     מהאמור לעיל, עולה בבירור, כי הנתבע החזיק בחלקות 27, 28 ו- 29, לכל היותר,
תקופה של כארבעה חודשים, עד שהתובעת פעלה לסילוקו, באמצעות צו סילוק יד.
     במקרה דנן, לא נתקיים איזה מהתנאים להיווצרות רשות מכללא בחלקות 27, 28 ו- 29, הן משום שהנתבע לא שהה זמן ממושך בחלקות אלה, והן משום שבסמיכות למועד שנודע למינהל על שהיית הנתבע בחלקות אלה, פעל לסילוקו.
     האם ניתן לומר כי בתקופה שלאחר ביטול הצו - החל מיום 24.1.94, ועד למועד הגשת התביעה, ביום 23.2.97 - כשלוש שנים, במהלכן שהה הנתבע בחלקות 27, 28 ו- 29,
הפך הנתבע לבר רשות בחלקות אלה?
     סבורני, שיש להשיב לשאלה זו בשלילה.
אמנם, תמוהה התנהגות המינהל, שהשתהה בהגשת התביעה, משך למעלה משלוש שנים, אך בנסיבות המקרה דנן, משפעל המינהל לסילוק הנתבע, באמצעות צו סילוק היד, סבורני, כי בשלב זה, גילה דעתו המינהל, אי רצונו בהמשך החזקת הנתבע בחלקות אלה, ובוודאי, שהנתבע ידע כבר בשלב זה, שלא קיבל את רשות המינהל, להחזיק בחלקות אלה.
     מעבר לכך, אין בתקופה זו של כשלוש שנים, כדי לענות על התנאי של שהייה ממושכת.

37.      לאור האמור, אני קובע שהנתבע מעולם לא היה בר רשות בחלקות 27, 28 ו- 29, וגם אם היה בר רשות בתקופה שלאחר ביטול הצו - טענה שנדחתה כאמור - הרי שרשות זו בוטלה עם הגשת כתב התביעה.

     לאור האמור, אני קובע כי הנתבע הוא מסיג גבול בחלקות 27, 28 ו- 29.

חלקות 25 ו- 26:

38.     מסקנה זו מתבקשת אף ביחס להחזקת הנתבע בחלקות 25 ו- 26.
     על פי הראיות, שהה הנתבע בחלקות אלה, מחודש אוגוסט 1995, מועד שבו כבר ידע המינהל על כך. בחלוף כשנה וחצי הוגשה התביעה, ובנסיבות אלה, לא ניתן לומר שהנתבע שהה תקופה ממושכת בחלקות אלה, והתובעת נמנעה מתגובה לכך.
     לאור האמור, אני קובע שאף בחלקות 25 ו- 26, הנתבע אינו בר רשות, וגם אם היה בר רשות, רשות זו בוטלה עם הגשת כתב התביעה.

פיצוי הנתבע בגין השקעותיו
הטענה

39.     לטענת הנתבע, טיפל והשביח את המקרקעין, בין היתר, באמצעות בניה, ונוכח ידיעת והסכמת התובעת להשקעתו זו, קמה לו זכות לקבלת פיצויים, עם ביטול הרשות.

הכלל

40.     הכלל הוא כי:
     
"כאשר אדם נותן לזולתו רשות שימוש בנכס לזמן בלתי מוגבל ותוך ידיעה והסכמה, כי הלה ישפר הנכס או יוסיף בנייה, הרי אם כעבור זמן הוא מבטל הרשות, מחייב הצדק, כי בר הרשות יפוצה על הוצאותיו והשקעותיו, משום שהנכס על ההוספות וההשבחה יעבור לנותן הרשות."

     (ראו: 463/79 חנא פרח ג'בראן נ' סימון ג'בראן, פ"ד לו(4) 403, 409).

מן הכלל אל הפרט

41.     בנסיבות המקרה דנן, אין כל ממש בטענת הנתבע, ודינה להידחות, מהטעמים הבאים:

(א)     משנקבע כי לא זו בלבד שהרשות לא ניתנה לנתבע, אלא שהתובעת אף ביצעה פעולות נחרצות, להפסקת השימוש והרחקת הנתבע מהמקרקעין, וודאי שלא ניתן לומר, כי נוצרה אצל הנתבע ציפיה, שבהסתמך עליה בנה על המקרקעין.
     די בטעם זה לצורך דחיית טענתו זו של הנתבע.

(ב)     לא ניתן לומר, כי השקעות הנתבע השביחו את המקרקעין. מדובר בבניה לא חוקית על אדמה חקלאית בניגוד לייעוד המקרקעין ובלא היתר כדין.
במצב החוקי הקיים, דין המבנים המצויים במקרקעין לההרס, ולא זוׁבלבד, שאין בהם כדי להשביח את ערך המקרקעין, אלא שבמצבם כיום, יש בהוצאות ההריסה, כדי להפחית משווים.

(ג)     מדובר בטענה שלא הועלתה בכתב ההגנה, או בכתב ההגנה המתוקן, והועלתה לראשונה בסיכומים.
     אף בסיכומיו לא פירט הנתבע את רכיבי ההשקעה הנטענת, או את ערכה הכספי הכולל.

(ד)     הטעם האחרון - ודי בו' לצורך דחיית הטענה - מדובר בטענה כללית ביותר, בעלמא, שלא נתמכה, ולוּ בבדל ראייה.
לאור כל האמור, ממשקלם המצטבר של מכלול הטעמים המפורטים לעיל, דין טענת הנתבע - בדבר פיצוי כספי בגין השקעתו במקרקעין - להידחות.

42.     לא מצאתי כל ממש באיזו מטענותיו האחרות של ב"כ הנתבע, בסיכומיו.

סיכום

43.     הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי הוא מחזיק במקרקעין כדין, או כי הוא בר רשות במקרקעין, ולפיכך מעמדו כשל מסיג גבול, ועליו לסלק ידו מהמקרקעין.

     יוטעם כי למרות השלכותיה הקשות, מתיישבת תוצאה זו אף עם תחושת הצדק.

     התמונה המתקבלת ממכלול הראיות היא של צירוף נסיבות המובילות לתוצאה בלתי נמנעת זו כדלקמן:

ראשית, נתבע, בעל אישיות יוצאת דופן, שראה בישיבתו על המקרקעין "התחברות לטבע", ומשום כך לא התעניין, יתר על המידה, בבדיקת כשרות הזכויות שרכש.

שנית, מוכרים, שביקשו להיפטר מהחלקות, שידרו חזות של מכובדות, והצהירו הצהרות מרחיקות לכת, שאין להן אחיזה של ממש במציאות;

     שלישית, עו"ד, שעובדת היותו אחד מחברי האגודה המקוריים, שימשה בעיני הנתבע מקדם להעלאת רמת אמינותו המקצועית, אך מעורבותו בפרשה, מעוררת שאלות שנותרו ללא מענה, ביחס לתפקודו המקצועי;

     משקלן המצטבר של נסיבות אלה - ויתר הנסיבות כמפורט בהרחבה לעיל - הביאו, למעשה, לפלישת הנתבע, למקרקעין, רכוש המדינה, ולתוצאה הבלתי נמנעת של סילוק ידו מהמקרקעין.

     

סוף דבר

44.     א.     התביעה מתקבלת.

ב.     אני מורה בזאת לנתבע, לפנות ולסלק ידו מכל שטחי המקרקעין - הידועים כחלקות 25, 26, 27, 28 ו- 29 בגוש 3768 - מהמבנים והמתקנים המצויים בהם, כמתואר בתשריט ובמפה המצבית - ולהשיב לתובעת את החזקה בהם, כשהם פנויים מהנתבע, ומכל אדם שמצוי שם מטעמו, וכן פנויים ונקיים מכל חפץ השייך לנתבע, או לאדם מטעמו.

ג.     מעוכב ביצוע סילוק היד, עד ליום 27.5.2003, על מנת לאפשר לנתבע להערך.

ד.     אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, בסך של -.30,000 ₪ כולל מע"מ, מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום, ועד מועד התשלום המלא בפועל.

ה.     בהעדר התנגדות מצד התובעת, אני מבטל את ההוצאות בסך -.5,000 ₪, שהושתו על הנתבע, בגין דחיית הדיון, בשל אי התייצבותו לדיון, ביום 5.11.2002.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. דוגמא לתביעת פינוי

  2. פינוי רוכלים בשוק

  3. פינוי מחלקה ברחובות

  4. תביעה לפינוי בית עסק

  5. פינוי קרקעות של המנהל

  6. דיור חלופי לאחר פינוי

  7. פינוי מאהל מחוסרי דיור

  8. פינוי דוכן למכירת ירקות

  9. תביעה לפינוי הבעל מהדירה

  10. דחיית מועד פינוי מקרקעין

  11. עיכוב פינוי מחזיק במקרקעין

  12. פינוי מקרקעות בבעלות המדינה

  13. פינוי מקרר גלידות ליד קיוסק

  14. בקשה לקביעת מועד פינוי מהבית

  15. תביעה לפינוי נכס בגלל הפרת הסכם

  16. דחיית ערעור על פינוי ממקרקעין

  17. שיקולי צדק בתביעות פינוי מדירה

  18. הודעה על החלטה בדבר פינוי שטחים

  19. שטח מסומן בצבע צהוב - פינוי קרקע

  20. האם שווי המכירה כולל הוצאות פינוי

  21. תביעת פינוי בבית משפט לביעות קטנות

  22. צו פינוי מדירה בבית משפט לענייני משפחה

  23. התחייבות להחזיר שטחים לאחר פינוי בהסכמה

  24. תביעת פינוי מקרקעין לפני הסדרת הזכויות

  25. תביעה לפיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי מושכר

  26. תביעת פינוי בסדר דין מיוחד עקב סירוב לפנות דירה

  27. לטענת המבקשת לא ניתן לפנות את המבקשת בהעדר פסק דין כנגדה

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון