להלן פסק דין בנושא תביעה נגד עיריית חולון: פסק - דין 1. כללי 2. התובע, תושב חולון, יליד 1938, הגיש תביעה כנגד עיריית חולון (להלן:"העירייה") וכנגד אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים (להלן:"קבלן המשנה") וזאת בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 19/3/02 בשעה 10:00 לערך (להלן:" התאונה"). לטענת התובע, הוא נתקל במרצפת שהוסרה ו/או הועתקה ממקומה , בעטיין של עבודות שבוצעו ע"י ע"י קבלן המשנה ועפ"י הזמנת העירייה. 3. העירייה הגישה כתב הגנה וכן שלחה הודעה לצד שלישי כנגד חברת נתיבי איילון בע"מ להלן :"הקבלן הראשי") ,בטענה כי בהתאם לחוזה שנחתם ביניהם ( להלן:" החוזה"), היה על הקבלן הראשי לדאוג לביטוח העירייה בפוליסות ביטוח המכסות את אחריותה בגין ביצוע העבודות נשוא התביעה ובאם זה לא מלא אחר התחייבותו כלפיה - עליו לשפותה בגין כל פיצוי שיוטל עליה, אם יוטל. כן נטען ע"י העירייה כי האחריות לאירוע התאונה לא מוטלת עליה, אלא על קבלן המשנה אשר עבד במקום. 4. הקבלן הראשי וקבלן המשנה, יוצגו ע"י שמגד חברה לניהול תביעות בע"מ, והציגו חזית אחידה. הקבלנים טענו כי יש לדחות את תביעת התובע, שכן התובע נטל על עצמו סיכון כשעבר במקום , התובע יכול היה למנוע את התאונה שכן היה עליו להבחין במצב במרצפות, לא ניתן היה לבצע את העבודות תוך יצירת אזור סטרילי עבור עוברים ושבים, העבודות היו נתונות כל העת לפיקוח הרשויות אשר לא העירו להם על אופן ביצוען וכי הם הציבו שלטים המזהירים את העוברים ושבים מפני העבודות המבוצעות במקום. בנסיבות אלו נטען כי יש לדחות את תביעת התובע ואין כל מקום לקבלה ולו גם באופן חלקי. הקבלן הראשי הוסיף וטען כי האחריות לאירוע, כפוף לטענותיו כלפי התובע, מוטלת על העירייה בלבד אשר לא פקחה כנדרש על ביצוע העבודות ולא פעלה כפי שהיה עליה לפעול מתוקף מחויבותה כרשות מקומית. באשר לטענת העירייה כי היה על הקבלן הראשי לדאוג להוצאת כיסוי ביטוחי המכסה גם את אחריות העירייה- לא הועלה ע"י הקבלן הראשי כל נימוק עניני מדוע לא גרם להוצאת כיסוי ביטוחי, כאמור. להערכתי ,אכן הוצא ,לבקשת הקבלן הראשי, כיסוי ביטוחי המכסה גם את אחריות העירייה , שאם לא כן מה טעם היה בטענת נציגת "שמגד" כי קיים לעירייה כפל ביטוח. מאחר ולא נטען ע"י העירייה כי הוצא לה כיסוי ביטוחי , לבקשת הקבלן הראשי, ומאחר ולא נשלחה הודעה לצד שלישי כנגד אותה מבטחת "אלמונית"- אין בהערכתי זו כדי להשפיע על הכרעתי בתיק זה, שכן,כאמור, לא הוכח בפני כי הוצאה לעירייה פוליסת ביטוח ע"י מבטחת כל שהיא, לרבות אותה מבטחת "אלמונית". 5. חלוקת האחריות בין הצדדים 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בחנתי את ראיותיהם, לרבות התמונות שהוגשו ע"י התובע ובהן נצפה מקום נפילתו- הגעתי למסקנה כי המדרכה עליה הלך התובע, אכן היוותה מפגע שיש בו כדי לגרום לתאונות , מהסוג שאכן ארע. איני חולק על טענות הנתבעות כי לא לניתן ליצור אזור סטרילי , במהלך ביצוע העבודות. כן אני מעריך כי הנתבעות אכן פעלו בהתאם להוראות הרשויות ותחת פיקוחן. ברם, אין בכך כדי לפטור את הנתבעות, לרבות הצד השלישי, בגין אחריותם כלפי העוברים ושבים. הנתבעות, לרבות הצד השלישי, נטלו על עצמם סיכון ידוע מראש כי ארוע , כפי שארע, אכן עלול להתרחש ועל כן אין ארוע זה בגדר ארוע לא צפוי שלא ניתן היה למונעו. הנתבעות לא העמידו בפני העוברים ושבים, לרבות לתובע, כל חלופת מעבר אחרת ובטוחה יותר. 7. בנסיבות אלו, מוטלת על הנתבעות , ביחד ולחוד, האחריות לארוע התאונה. חבות העירייה הינה בגין חבותה כרשות מקומית, עפ"י פקודת העיריות לדאוג לתקינות המדרכות , גם בעת ביצוען של עבודות ע"י קבלן, ואילו קבלן המשנה חב בגין אחריותו הישירה לתקינות המעברים במהלך ביצוע העבודות. אין המדובר, כפי שנטען בפני, בפגם שנוצר במהלך הטבעי של העניינים ואשר העיריה לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת עליו. פגם זה נוצר ביוזמת הנתבעות ובידיעתן ומטעם זה חלה עליהן החבות בגין נזקים הנגרמים כלפי צד שלישי. 8. יחד עם זאת, המפגע נראה לעין בבירור ועל כן היה על התובע ללכת במקום בזהירות יתר. בנסיבות אלו מוטלת על התובע רשלנות תורמת בשיעור של 25% לארוע התאונה. למעלה מן הדרוש אציין כי אין משקל לשאלה באם הוצבו שלטי אזהרה במקום, שכן אין מחלוקת כי היה על התובע להבחין במפגע שהשתרע על פני שטח נרחב. לא מצאתי לנכון להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור גבוה יותר שכן המפגע השתרע על פני מרבית המשטח, דבר שחייב את התובע לנהוג בזהירות מרובה ותוך תמרונים בין מרצפת למרצפת וממקום למקום, על מנת למנוע את התאונה. 9. הנתבעות, ובכללן הצד השלישי, יכלו להקטין את הסיכון שנוצר לו היו דואגות להחלפה תדירה של המרצפות השבורות , דבר שלא נעשה על ידן. 10. בחלוקת הפיצוי בין הנתבעות , בינן לבין עצמן , תשא הנתבעת מס’ 1 - העיריה ב-25% מהפיצוי, לרבות הוצאות המשפט, ואילו הנתבעת מס’ 2 - קבלן המשנה תשא בכל היתרה. 11. באשר להודעה לצד שלישי - אני מקבל את טענות העירייה כי היה על הצד השלישי לדאוג להוצאת הכיסוי הביטוחי ומשלא עשה כן הוא חב בגין הפרת חובתו החוזית. באשר לתביעת השיפוי בגין האחריות הנזיקית לא מצאתי לנכון לחייב את הצד השלישי לשפות את העירייה בעילה זו. 12. גובה הנזק 13. בגין התאונה נגרם לתובע שבר באפו אשר בעטיו הוא נאלץ לפנות לקבלת טיפול רפואי. כן טען התובע כי גם כיום אפו מדמם לאחר שהוא מקבל מכה , ולו גם קטנה , במקום הפגיעה. בנסיבות העניין אני מעריך ב­- 9,000 ₪ את הפיצוי המגיע לתובע בגין כאב וסבל, עקב השבר שנגרם לאפו .לאחר הפחתת רשלנות תורמת מועמד הפיצוי על סך של 6,750 ₪. 14. אשר על כן אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 6,750 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום ועד התשלום המלא בפועל והוצאות משפט, לרבות אגרה, בסך כולל של 700 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות הענין על הצד השלישי - הקבלן הראשי לשפות את הנתבעת מס’ 1 - העיריה בגין כל סכום שתשלם לתובע , כאמור, בצרוף הוצאות משפט,לרבות אגרה בגין ההודעה לצד שלישי, בסך כולל של 600 ₪ . פסק הדין ישלח לצדדים בדואר. רשות ערעור תוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי.תאונות נפילהתביעה נגד עירייהנפילה ברחוב / שטח ציבוריעירייהנפילה