תביעה בנושא שכר טרחת עורך דין

להלן פסק דין בעניין תביעה בנושא שכר טרחת עורך דין: פסק דין תמצית העובדות: שתי התביעות שבפני, אוחדו.שתיהן, נוגעות לאותה מסכת עובדתית אף אינן זהות. התביעה בת.א. 12655/07 היא לתשלום שכר טרחתו של התובע ( הנתבע בתביעה הנוספת, יקרא להלן-"התובע") עבור טיפול משפטי וייצוג של הנתבע ( התובע בתביעה הנוספת,להלן-"הנתבע"). התביעה בת.ק. 1495/08 היא להעברת כספים שנגבו עבור הנתבע ע"י בא כוחו - התובע, במסגרת הטיפול המשפטי בעניינו. התובע, עו"ד במקצועו, טוען כי פעל לטובת הנתבע בניהול הליכים משפטיים בתיק הוצל"פ 03-05385-93-2 (להלן - "תיק הוצל"פ"), אך לא קיבל את מלוא שכר הטרחה וההוצאות בגין פעולותיו. הוסכם לדבריו, אף שככל הזכור לו אין הסכם חתום, שגובה שכר הטרחה יהיה 10% בצירוף מע"מ, מכל סכום שיגבה בפועל במסגרת תיק ההוצל"פ. לשכר זה אמור היה להתווסף שכר הטרחה שייפסק ע"י ראש ההוצאה לפועל. בנוסף, התחייב הנתבע לשלם לתובע עבור דיונים משפטיים כפי שיקבע ועבור אגרות והוצאות. הנתבע, מכחיש את טענות התובע בדבר רכיבי שכר הטירחה וטוען כי בהתאם להסכם שכר טרחה שנחתם בפועל, הוסכם כי ישולם לתובע שכר טירחה בשיעור של 10% + מע"מ מכל סכום שיגבה בתיק ההוצל"פ ובנוסף, ישא הנתבע בתשלום האגרות. התובע, לא עידכן אותו על הסכומים שנגבו במסגרת תיק ההוצל"פ ואף לא העביר אותם לידיו אף שנותר בידי התובע סכום העולה על שכר הטירחה שהגיע לו. התובע טוען, כי הנתבע ביקש לשכור את שירותיו בחודש אוגוסט 2004 על מנת לגבות כספים על פי שיקים שחוללו. הנתבע הודיע לו כי הוא שכר קודם לכן שירותיהם של מס' עו"ד, שלא הצליחו בגביה מאחר והחייבת, מסכלת את הליכי הוצל"פ. לפיכך, ביקש ממנו הנתבע לפעול בנקיטת סעדים שונים ובנחישות על מנת להביא לסילוק החוב. לשיטת התובע, סוכם על שכר טירחה אף שהוא אינו משוכנע שהדברים עלו על הכתב ומכל מקום, הם אינם בנמצא אך הוסכם ללא ספק לדידו, על תשלום של 10% מסך כל הגביה וכן תשלום שכר טרחה כפי שיקבע ראש ההוצאה לפועל. בנוסף, במידת הצורך ישולם שכר טירחה בגין דיונים משפטיים, אגרות והוצאות נלוות. בהתאם לכך, פנה התובע בבקשה לקביעת שכר טרחה ולפי החלטת ראש ההוצאה לפועל נפסק סך של 23,926 ₪. הסכום, הוסף לקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל. לדברי התובע, הוא פעל במיגוון דרכים לגביית החוב לרבות עיקול מיטלטלין, עיקול חשבונות בנק, פקודת מאסר, חקירות יכולת, עיקול במינהל מקרקעי ישראל וכו'. הסכומים שנגבו הגיעו לסך 15,754. לפיכך, שכר הטירחה המגיע לתובע הוא בסך 1,575 ₪ בצירוף מע"מ וכן הסכום שנפסק ע"י כב' ראש ההוצל"פ בסך 23,926 ₪ כשכר טרחת עו"ד ובניכוי 618 ₪ שכבר שולם ע"י הנתבע, ושימש לכסוי הוצאות (סעיפים 37 ו-39 לתצהירו של התובע). מנגד טוען הנתבע כי בחודש אוגוסט 2004 הוא פנה לתובע על מנת שייצגו. הסכם שכר טרחה נחתם על ידו ולפיו ישולם לתובע שכר טירחה בשיעור 10% + מע"מ מכל סכום שיצליח לגבות, לרבות תשלום אגרות. לאור יחסי אמון ביניהם, לא עמד הנתבע על זכותו לקבל עותק מההסכם. לטענתו, מיום שנמסר התיק לטיפול התובע ועד לחודש ינואר 2006 לא נמסר לו דבר לעניין ביצוע פעולות בתיק, למעט פניה אליו מהתובע לצורך קבלת שירותי חוקר פרטי לאיתור נכסי החייבת. לדבריו, הוא דחה את הפנייה לשכירתו על אתר וביקש ארכה למתן הודעה תוך הבהרה, שהתובע לא יפעל בנידון קודם למתן אישורו. התובע, פעל לדבריו על דעת עצמו בהעסיקו חוקר פרטי ללא כל הסכמה ויידוע וכן גבה כספים מהחייבת, ללא מסירת עדכון לנתבע. משנודע לנתבע על כך, ביקש לסיים לאלתר את פעולותיו של החוקר ודרש לקבל את המסמכים בדבר הגביה מהחייבת. דרישותיו, נדחו בלך ושוב. רק ביום 14.6.2006 העביר אליו התובע מכתב לשחרור מייצוג וכן דו"ח כספי. בפנייתו זו, הופתע הנתבע ללמוד שהתובע דורש תשלומים בגין שכר טרחה, שלא סוכמו ביניהם. לאחר השחרור מייצוג, המשיך התובע לגבות תקבולים מהחייבת עד לחודש אוגוסט 2006 ודרישותיו לקבל את הסכומים שנגבו, נדחו בטענה של יתרת חוב בגין שכר טרחה שלא סולקה. בנסיבות אלו, טוען הנתבע (סעיף 35-36 לסיכומיו) כי התובע חייב בתשלום כל התקבולים שקיבל מהחייבת מחודש אוגוסט 2004 ועד חודש אוגוסט 2006 בסך 15,754 ₪ ובניכוי הוצאותיו בסך 7,944 ₪ . בנוסף, זכאי התובע לשכר טירחה בשיעור 10% מהסכום שנגבה מהחייבת בצירוף מע"מ וכן יש לקזז סך של 500 ₪ ששולמו לתובע כשכר טרחה. הנתבע, הגיש הודעה לאחר שהוגשו הסיכומים ע"י בא כוחו ובמסגרתה הודיע כי הוא מבקש לשחרר מייצוג את בא- כוחו. ההודעה לא התקבלה בהיעדר נטילת רשות להגשתה וזאת לאחר המועד להגשת הסיכומים. דיון ומסקנות: עיקר המחלוקת בין הצדדים היא לעניין הסכם ו/או הסכמי שכר טרחה שנכרתו בין הצדדים.הנתבע הודיע בזמנו כי אינו טוען להתרשלות של התובע (עמ' 15 שורה 8 לפרוטוקול מיום 18.3.2010) אף שטען בסיכומיו כנגד התנהגות רשלנית בהתנהלות של התובע אל מול הנתבע , ולא בנוגע לטיפול בהליכי הגבייה עצמם להעמקת הגבייה עליו ניתן ללמוד מכתבי בי-דין ומעדותו של התובע, על נקיטת הליכים שונים וריבוי בקשות ללשכת ההוצל"פ לצורך כך. אין מחלוקת כי הסכם שכר טרחה חתום (להלן-"ההסכם"), אינו בנמצא. הנתבע טוען כי נחתם הסכם שכר טרחה, אך בשל יחסי אמון לא קיבל עותק לידיו. עדותו של הנתבע על קיומו של הסכם, מתיישבת עם עדותו של התובע על הכנת טיוטת הסכם שכר טרחה וכן עם רשימת המסמכים שצורפה לכתב התביעה לפיה, קייימים הסכמי שכר טרחה שונים (סעיף ד' לרשימה). אמנם, לדברי התובע הטיוטה לא נחתמה ולשאלה בדבר מקום הימצאותה השיב כי היא תוייקה בתיק אחר (ע"ש הנתבע) במשרדו אשר לא הגיע לכלל טיפול (עמ' 4 שורה 7 ). בחקירתו הנגדית העיד התובע כי הוא משוכנע שלא נחתם הסכם שכר טרחה והוא מוכן להיבדק במכונת אמת (עמ' 5 שורות 5-7 ) ובסעיף 7 לתצהירו נאמר שהוא נתן לנתבע, אומדן לשכר טרחה. הנתבע, היה מוטרד לדברי התובע מהאומדן וביקש שהות לברר את העניין עד למתן הסכמתו להעברת התיקים לטיפולו. בעדותו אמר התובע שאין זו טעות לא להחתים את הנתבע על הסכם "וכך צריך לעשות" לאור היכרות מוקדמת ביניהם במסגרות חברתיות (עמ' 4 שורה 16). בשונה מעדותו זו ובאופן המתיישב עם עדותו של הנתבע טען התובע בסעיף 2 לסיכומיו כי נחתם הסכם שכר טרחה. למרות זאת, המאמצים לאתרו לא עלו יפה. בנסיבות אלו, הצדדים חלוקים בקשר לתוכנו של ההסכם. נימצא אם כן כי הסכם שכר טירחה חתום לא הוגש ומסיבה שאינה נהירה דיה, לא הוצגה הטיוטה על מנת להוכיח את רכיבי שכר הטירחה, גם אם לא נחתם בסופו של יום הסכם. על פי ההלכה, ראוי לחתום על הסכם שכר טירחה על מנת למנוע מחלוקות מאוחר יותר, בשאלת גובה השכר. נכונים הדברים כבעניינינו, בהתקשרות אשר אין להעריך מראש מהו הסכום הסופי של שכר הטרחה ובפרט, כאשר הסכום תלוי בשיעור הגבייה. אין לצפות שהלקוח ידע להעריך מלכתחילה את היקף הפעולות ומס' השעות שיידרשו לביצוען, בהן ינקוט בא כוחו, לגביית החוב. על כך נאמר מפי כב' נשופט ד' לוין: "כאשר מדובר בשכר טרחה מותנה - יש לתת לכך ביטוי מפורש מראש, בהסכם שבין הצדדים" (ראה ע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס, פ"ד מז5) 114, 123-122 ). אין לקבל את טענת התובע כי אין צורך בחתימה על הסכם שכר טרחה, גם אילו השתכנעתי כי ההתקשרות באה על רקע יחסי חברות, שלא הוכחה כחברות רצופה כי אם מפגשים מעת לעת, במסגרות חברתיות משותפות. הסכם שכר טרחה, ככל חוזה אחר, "יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת" כאמור בסעיף 23 לחוק החוזים חלק כללי, תשל"ג-1973. אמנם, אין חובה על פי הדין, לערוך הסכם שכר טרחה בכתב או בצורה מוגדרת אחרת אך הפסיקה הכירה בהסכם שכר טרחת עורך-דין, כחוזה מסוג מיוחד. לא פעם נאמר בפסיקה כי ראוי שהסכם כזה ייערך בכתב. כך גם מצינו במאמרו של ד"ר ג' קלינג: "מן הראוי הוא שעורך דין המקבל עניין לטיפולו, יסכים עם הלקוח על שכר הטרחה ועל מועדי תשלומו. חובת האמון, שחב עורך הדין כלפי לקוחו, טומנת בחובה חובת גילוי בנדון" (אתיקה בעריכת דין, עמ' 209-210). מהתנהלותו של התובע בהכנת טיוטת הסכם לגירסתו אני למדה כי הוא ראה צורך בכך. גם אם כדבריו ובניגוד לגרסת הנתבע, לא נחתם הסכם יש ללמוד על תוכנה של ההתקשרות מתוכנה של הטיוטה על פי העדויות. חשוב מכך, אילו ביקש התובע לחלק את שכר הטרחה לרכיבים שונים ולא רק לאחוז מהגבייה, צפוי היה שידאג לקיומם של הסכמים כתובים וחתומים. כדברי פרופ' ד' פרידמן: "כידוע, רצוי כי הסדרי שכר טרחה יערכו בכתב ( במאמרו "שכר טרחה ראוי לעורך דין", המשפט ב' 105 (1994)). לפיכך, אם כגרסת התובע אין הסכם חתום (בניגוד לגרסתו בסיכומיו) יש להחיל עליו חובת אמון מוגברת כלפי הנתבע בהתחשב ביחסי עורך דין-לקוח וביחסי הכוחות ביניהם כאשר ידו של התובע על העליונה בידיעותיו על השירות הצפוי ועל הצפי לעניין גובה השכר בגין השירות על פי היקפו. בהיעדר הסכם, לא הובאו ראיות בתמיכה לגירסת התובע על האומדן ולא הובאה ראייה בתמיכה לטענה על הסכם לתשלום שכר טרחה נוסף לפי החלטת ראש ההוצל"פ. לתובע, ידוע לפי הכשרתו על הצורך בחתימה על הסכם ובהתאם לכך, אף הכין טיוטה של הסכם. מנגד, הנתבע שאינו משפטן, אינו מודע לזכותו להתקשרות בהסכם. בנסיבות אלו, כפי שטען התובע בסעיף 6 לסיכומיו, העדר הסכם בכתב פועל לרעתו, אף שאין בו כדי לשלול את הזכות לתשלום שכר טרחה על פי הראיות בנוגע לקיומו של הסכם או הסכמות ( ראה: על"ע 3174/93 פלוני נ' ועד מחוז לשכת עורכי הדין תק-על 94(2), 2060). נטל ההוכחה בשאלת גובה השכר טרחה מוטל על התובע, בחזקת המוציא מחברו עליו הראייה (ראה: ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יצחק, פד"י נח(5) 20 ). בנסיבות שבפני, הוכח כי היתה הסכמה על תשלום שכר טרחה בשיעור 10% בצירוף מע"מ מהגבייה. אילו רצה התובע להבטיח כי ישולמו לו תשלומים נוספים מעבר לאחוז לפי הגבייה בפועל, היה עליו לדאוג להמצאת הסכם בנידון, בין אם ההסכם שנחתם ובין אם הסכם נוסף המוסיף על ההסכם ראשון. בפני אם כן, שתי גרסאות סותרות בשאלת קיומם של רכיבי שכר טירחה נוספים ומבלי שיהיה בידי התובע להוכיח קיומו של הסכם לפסיקת שכרו ע"י ראש ההוצל"פ, שישולם לו. היה על התובע להעלות זאת על הכתב ולו גם בטרם פנייתו לראש ההוצל"פ לאישור שכרו. לפי עדותו של התובע, רק כאשר הוא קיבל את התיק בחודש אוגוסט וראה שלא נפסק שכר טרחה בתיק הוצל"פ לטובת בא כוחו הקודם של הנתבע, הוא הגיש את בקשתו לשכר טירחה לראש ההוצל"פ והטיל עיקולים (עמ' 8 שורה 7 ). מכאן אני למדה כי במעמד ההתקשרות, טרם היה ידוע לתובע על אי פסיקת שכר טירחה ע"י כב' ראש ההוצאה לפועל. לפיכך, אין להניח כי כבר במעמד זה סוכם עם הנתבע על שכר טירחה נוסף לפי פסיקת ראש ההוצאה לפועל. דווקא בשל כך, היה על התובע, שהוכח ששינה מההסכם המקורי בהוסיפו עליו רכיבי שכר טרחה נוספים, לדאוג להסכם אחר. התובע, אישר בעדותו כי מי שזכאי לשכר טרחה על פי קביעת ראש ההוצאה לפועל הוא הזוכה, אלא אם נקבע אחרת. בהיעדר ראייה כאמור על הסכם אחר ולשיטת התובע בעדותו שלא נחתם הסכם כי אם הוכנה טיוטה, היה על התובע להעביר לנתבע את הסכומים שנגבו בקיזוז שכרו והוצאותיו כמפורט להלן ולא כפי שנהג על פי עדותו (עמ' 6 שורות 18-20). יוער, כי לא עלה בידי התובע לגבות מהחייבת את הסכום שנפסק למרות מאמציו ובהיעדר הסכם המחריג את הכלל, אין לחייב את הנתבע בתשלום שכר טרחה הגבוה, מסכום הגבייה בפועל. לעניין שכר טרחה לכל ישיבה העיד התובע כי לא סוכם על כך למרות שהתקיימו דיונים והוגשו עשרות בקשות. התובע, לא גבה מאומה בגינן הואיל וזה "חלק מהגלובלי" כדבריו (עמ' 4 שורה 26 ועמ' 5 שורה 1 ). השתכנעתי מעדותו של התובע כי החוקר, הוזמן על ידו בידיעת הנתבע ומבלי שנאסר עליו להזמינו. הדבר, מתיישב עם בקשת הנתבע במעמד ההתקשרות, לפעול בנחישות כנגד החייבת ובמגוון דרכים. הסכום, ששולם לחוקר אינו חריג ואין לנתבע להתעשר על חשבון התובע בהזמנת החוקר על חשבון התובע (ראה בנוסף סעיף 35 לסיכומי הנתבע). סופם של דברים, בהעדר ראיה לסתור אני קובעת כי התובע זכאי לשכר טרחה בשיעור 10% + מע"מ מכל סכום שנגבה בתיק ההוצל"פ ועל הנתבע לשאת בתשלום הוצאותיו של התובע לצורך הגבייה לרבות האגרות. אין לתובע להלין כנגד הנתבע בגין מאמציו לצורך הגבייה שבוצעה אמנם כהלכה, עבור שכר זעום כהגדרתו אותו בסיכומיו. היה על התובע, המצוי בניהול הליכים במשך עשרות שנים ובכללם הליכי גבייה כדבריו, לדאוג לקיומו של הסכם בפרט כאשר מבקש לחרוג מהכלל בעניין העברת שכר טרחה שנפסק ללקוח ולנוכח ספקותיו של הנתבע לפי עדותו של התובע, לגבי אומדן השכר שנמסר לו (באופן המתיישב עם חילופי עו"ד ע"י הנתבע). הגבייה היתה בסך 15,754 ₪ וממנה יש לקזז את ההוצאות שהוצאו בסך 7,944 ₪ וכן את שכר הטירחה של התובע בשיעור 10% בצירוף מע"מ מהסכום שנגבה העומד על סך 1,842 ₪. לפיכך, התובע יעביר לנתבע סך של 5,968 ₪. הסכומים, ישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ביום 11/2/08 ועד ליום התשלום בפועל. בהתאם לקביעותיי על מאמצי התובע לעניין הגבייה, אשר מחמת הזמנת החוקר הפרטי הופסקה ההתקשרות בעוד הנתבע, יקצור את פרי עמלו של התובע, איני עושה צו להוצאות. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין