להלן החלטה בא נטענה טענת העדר סמכות עניינית - הטענה היא שבית המשפט המחוזי מוסמך לדון בתביעה ולא בית המשפט לענייני משפחה: החלטה החלטה בשא 50259/99 1. ההליך: בפני בקשה לדחיה ו/או מחיקה על הסף של תביעת אישה כנגד בעלה. בפני בית משפט זה מתנהלים הליכים שונים של האישה, (המשיבה בענין זה) בשמה ובשם ילדיה, נגד האיש, (המבקש) כולל תביעות בעניין משמורת הילדים, מזונות, וחלוקת רכוש : ובתביעה הנוכחית (תמש 26795/97 ) תובעת האישה סך 2,300,000 ש"ח, וכן סעדים נוספים בנוגע לחברה בשם אתנה שרותי תוכנה ויעוץ בע"מ (להלן החברה). הסעדים האחרים כוללים צווים האוסרים על הבעל "למסור מידע, לבצע כל דיספוזיציה בנכסי החברה ובפעולותיה ולמכור את כל פעילויות החברה" ; וכן לתן צווים שונים, כגון "צו גילוי מסמכים בכל מסמכי הרוברה כולל ספרי החשבונות של החברה, בדבר הביטוחים, קופות גמל קרנות פנסיה והשתלמות על שמו של הנתבע או על שם החברה", וצווים האוסרים שחרור עובדי החברה והאוסרים על הנתבע לעסוק במישרין או בעקיפין בתחומי הפעילות של החברה, אצל גורמים אחרים, כולל חברות וארגונים ששמותיהם מופיעים בסעיף 36 ז' בכתב התביעה : ועוד כהנה וכהנה צווים, חלקם בנוגע לחברה וחלקם בנוגע לפעילות החברה. ניתן לסכם את הרקע לתביעה בכך שהבעל והאישה הקימו ביחד את החברה בשנת 1982, ופעלו יחד בפעילויות החברה ; ובשנת 1995 הפך הנתבע להיות מנכ"ל החברה, ובשנת 1997, היה ערכה של החברה רב מאד ; נטען שהיה משבר בין בני הזוג, באותה שנה, והם הלכו ליועצת אשר יעצה שהתובעת תצא מפעילות אקטיבית בחברה ותלמד ; והנתבע ניצל את המצב, תוך שיתוף עם אישה המכונה בכתב התביעה כפילגשתו, כדי להביא יתרונות אצלו, תוך הפעלת החברה בצורה שהביאה לדרדורה הכלכלי עוד גרם לכך במעשיו ובמחדליו שחלק מהעובדים הגישו תביעה לפירוק החברה (תיק פשר 1440/98 בבית משפט המחוזי בת"א יפו) ובדרכים אחרות הביא את החברה, אשר לטענת התובעת היתה רווחית מאד, מהפסדים. מכך הביא המבקש לכך, לפי טענת המשיבה, שרכושה המיוצג על ידי מניותיה בחברה, אבד לה. הבקשה לסילוק על הסף מבוססת על טענות בדבר חוסר סמכות עניינית וכן העדר עילת תביעה. 2. טענת העדר סמכות עניינית: הטענה היא שבית המשפט המחוזי מוסמך לדון בתביעה ולא בית המשפט לענייני משפחה. נטען כי התובענה היא בדבר קיפוח חבר בחברה, על פי סעיף 235 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג 1983 (להלן - הפקודה) או תביעה לפירוק החברה על סמך סעיף 265 לפקודה, ובפניות כאלה הסמכות הבלעדית היא של בית המשפט המחוזי ! זאת על סמך סעיף 1 המגדיר "בית המשפט" , לעניין חברה - בית המשפט המוסמך לפרק אותה, כאשר על פי סעיף 256 "בית המשפט המוסמך לפרק חברה יהיה בית המשפט המחוזי". מנגד טוענת המשיבה כי בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט לענייני המשפחה ; זאת לאור סעיף 1 (2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה 1995 (להלן - החוק) המגדיר "ענייני משפחה" "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו נגד בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא" ; ועל פי סעיף 2 לחוק "(א) ענייני משפחה לפי חוק זה ידונו בבית משפט לענייני משפחה". הטענה היא שמאחר והחברה הוקמה והתנהלה במאמץ משותף של בני הזוג, כאשר לא היו מקימים יחד את החברה אלמלא מערכת הנשואין בינהם, וכי הנתבע פעל בכוונה תחילה במרמה כדי לנשל את התובעת מרכושה, המיוצג על ידי מניותיה בחברה, עילתה של התביעה היא סכסוך בתוך המשפחה. המבקש מסתמך על החלטת כב' השופט לויט , בבית המשפט המחוזי בת"א יפו בתיק בבשא 110570/98, הפ 20063/98, מיום 8/11/98 בעניין לאסלו נגד בלוך, שם האישה הגישה בקשה על פי סעיף 235 לפקודת החברות נגד בעלה. הוגשה בקשה לסעד ביניים על ידי האישה נגד הגבר, וטען ב"כ הבעל שהערכאה המוסמכת היא בית המשפט לענייני משפחה. הבקשה נדרותה על ידי השופט המלומד. הוא קבע "במקרה הנוכחי עילת הסכסוך איננה בתוך המשפחה, הסכסוך לא נובע מיחסי בני זוג ומהיותם בני זוג, אלה הוא נובע מהיותם בעלי מניות בחברה. לפי סעיף 235 לפקודת החברות , בית משפט מוסמך לתת הוראות כיצד תנוהל החברה כדי להסיר את הקיפוח. ברור שסמכות כזו היא בידי בית המשפט המחוזי ולא בידי בית המשפט לעניניי משפחה. במילים אחרות, העילה היא על פקודת החברות ולא בדיני משפחה". מתוך פרוטוקול הדיון, נאמר על ידי ב"כ הבעל כי "הרקע לסכסוך משבר אימון שחל אצל האישה לגבי מעשיו של בעלה בניהול החברה" ; אולם לא ניתן לגלות מהחומר שהוצג בפני אם יש עניינים אחרים או הליכים אחרים ברקע הסכסוך אשר מאפיינים אותו כסכסוך בתוך המשפחה . מנגד מונח בפני פסק דינו של כב' השופט פורת בבית המשפט המחוזי בת"א מיום 5/12/197 בתיק ברע 73/77, דלומי נגד דלומי, שם האיש תבע גירושין בבית הדין הרבני, האישה הגישה בבית משפט לענייני משפחה תביעות למזונות ומדור והחזקת ילד ותובענות כספיות, ואף נגד החברה, "ובה טענה על בעלה טענות שונות, כולל מרמה הונאה ותרמית המנעות מכוונת מפרעון חובות החברה שגררו את העלאת הדרישות של הבנק נגד הערבים (דהיינו האישה ובעלה). כן טענה האישה שהוא גרם להברחת רכושה ונכסיה של החברה כך שהוא יוצר מצב על פיו נדרשת המבקשת לפרוע חובות". כך מסעיף 2 להחלטה, בה נתקבלה ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה שאין בית משפט לענייני משפחה מוסמך לדון בתובענות. שם נטען מטעם האיש כי ההתנהגות המיוחסת לו נעשתה "במסגרת היותו אחד ממנהלי החברה ותביעות כאלה אין מקומם בבית משפט לענייני משפחה אלא בתביעות החברה כנגד הבעל או בתביעה נגזרת של המבקשת כבעלת מניות בחברה על פי החוק בבית המשפט המוסמך". הערכאה הראשונה החליטה להעביר חלק מהתובענות לבית משפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בערעור ציין "כי קיים סכסוך נרחב במשפחה בין בני הזוג ואחת ההשלכות הנטענות מאותו סכסוך היא התנהגות הבעל היוצר מצב לפיו מתרוקנת החברה מרכושה". הוסיף בית המשפט המחוזי "כן אינני רואה כל מגרעת בכך שהבעל בנונזף להיותו בעלה של אשתו הוא גם מנהל בחברה שבה הון המניות מחולק בין בני הזוג". בית המשפט המחוזי לא ראה עילה למחוק סעיפים מכתב התביעה, מחמת הטענה שמדובר בסכסוך בחברה, והחזיר את הסמכות בעניין החברה בבית משפט לענייני משפחה. לדידי, העניין בפני הרבה יותר קרוב לעניין שנדון בפסק דינו של כב' השופט פורת מאשר העניין שדן בפני כב' השופט לויט. אולם עלי לציין מספר נקודות נוספות. ראשית, אחת המגמות המרכזיות של הקמת בית משפט לענייני משפחה היתה לרכז בפני ערכאה אחת, ובתוך ערכאה זו בפני שופט אחד (כי זו תוצאת תקנה 258 ד' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984), כל התובענות הנובעות מהסכסוך בתוך המשפחה. זאת כאשר ביסוד, ההנחה שבית המשפט לענייני משפחה יבדוק את כל המערכת המשפחתית, ויוכל על ידי כך להביא את כל הסכסוכים לפתרון כולל, כאשר המצב של פילוג ההליכים בפני ערכאות שונות, ובפני שופטים שונים באותן ערכאות, גרמה לסחבת, בזבוז אמצעים, בזבון זמן שיפוטי והוסיף על הסבל של כל בני המשפחה. (ראה דוח הועדה לבחינת ישום דיני המשפחה ("ועדת שינבויים") משרד המשפטים 1986, ובפרט עמ' 16 , 17 שבו). נוסף על כך, על סמך סעיף 68 (ה) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984, ;להלן חוק בתי המשפט) הליכי משפחה מתנהלים בדלתיים סגורות. בכך יש לשמור על פרטיות המשפחה ולא לחשוף אותה לתקשורת לעוברים ושבים הנמצאים בבתי המשפט. מעבר לאלה, יש לציין כי סמכות בית משפט לדון בתובענה נמדדת על סמך כתב התביעה, וכאמור לעיל, בכתב התביעה פורסת האישה תמונה רחבה של מעשי ומחדלי הנתבע על רקע התדרדרות היחסים בין הבעל לבין האישה. ללא צל של ספק, מדובר בסכסוך בתוך המשפחה. בין יתר הטענות נאמר , שהנתבע עשה דברים דווקא על מנת שהתובעת תחוייב בחלק מחיובי החברה, ואף שיתף את האישה, המכונה "פלגשתו", בענייני החברה, במקום התובעת. מעבר לכל אלה אין לשכוח שהחוק נחקק זמן רב לאחר הפקודה, וכי חוק מאוחר, שאינו מתיישב עם חוק מוקדם, כוחו לבטל את החוק המוקדם ככל שאינו מתיישב עמו נראה עמ 6821/93 בנק המזרחי נגד מגדל פד"י מט (4) 221, 554 ו ולענייננו, המחוקק קבע בסעיף 1 (2) לחוק, בהוספת המילים "יהא נושאה... אשר יהא" לעילת התביעה, באופן ברור את המגמה האמורה, להקנות לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בסוגי סכסוך אשר, עד לחקיקת החוק, היו בסמכות, ואפילו בסמכות בלעדית, של ערכאות אחרות. תמיכה לגישה זו נמצאת גם בסעיף 25 לחוק, שם נאמר כי : "חוק זה אינו גורע מסמכויותיהם של בתי הדין הדתיים ובית הדין לעבודה..." ושם בית המשפט המחוזי לא מוזכר בסעיף 25. ואם יש מרכיבים בתביעה אשר אינם באופן ישיר קשוריס לסכסוך בתוך המשפחה, אף על פי כן, בית משפט זה יהיה מוסמך לדון בהם, הן תוך צירוף החברה כבעלת דין ההכרחית בהליך על פי סעיף 6 (ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה 1995, והן על סמך הסמכות הכללית לדון בעניינים אגב גררה על פי סעיף 76 לחוק בתי המשפט . לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה, ככל שהיא נוגעת בסמכות בית המשפט. 3. טענת תביעה להסרת קיפוח. הטענה היא שמאחר ומדובר בטענה שצריכה לבוא במסגרת סעיף 235 לפקודת החברות, החברה חייבת להיות צד להליך, והיא למעשה צריכה להיות הנתבעת. יתכן שכך המצב, אך כאמור, על פי סעיף 6 (ו) לחוק , ניתן לצרף את החברה כבעלת דין, ואין באי צירוף בעלת דין אפשרית כדי להצדיק דחיית התביעה על הסף, זאת כאשר הדבר ניתן לתיקון (ראה עא 215/91 אקטן בע"מ נגד לים בע"מ פד"י מח' (2) 43, עא 335/78 שאלתיאל נגד שני פד"י לו (2) 151). 4. בבקשה גם מופיע פרק המכונה "טענות המבקש כנגד המשיבת" בוודאי שאין בטענות אלו כדי להוות סיבה להורות על סילוק התביעה על הסף : אלה טענות שניתן לטעון אותן בכתב ההגנה, או בתביעה שכנגד. 5. לאור האמור, אני דוחה את הבקשה, ומחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 3,500 ש"ח בצרוף מע"מ כאשר הסכום ישא ריבית והצמדה החל מהיום ועד לתשלום בפועל. סמכות עניינית