תביעת חוב עמותה

להלן פסק דין בנושא תביעת חוב עמותה: פסק דין 1. התובע, בנק מסד בע"מ (להלן: "הבנק") הגיש תביעה בחודש פברואר 2004 על סך 139,254.49 ₪ נגד הנתבעת 1 (להלן: "העמותה") ונגד יחיאל שטרית (להלן: "שטרית"). 2. תביעה זו, היא בגין יתרת חוב בחשבון העמותה בבנק שמספרו 111671 נכון ליום הגשת התביעה. בכתב התביעה נטען, כי שטרית חתם על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום (להלן: "הערבות") והוא מחויב לשלם את סכום החוב מכוח ערבותו. 3. תביעה זו, היא תביעה שלישית שהגיש הבנק נגד הנתבעים בגין יתרת החוב בחשבון. התביעה ראשונה הוגשה ביום 23/10/2001 במסגרת ת.א. 109686/01 והתביעה נמחקה. התביעה השניה הוגשה ביום 5/9/2002 במסגרת ת.א. 200577/02 ואף תביעה זו נמחקה. 4. תמצית טענות הנתבעים: א) העמותה טענה בתחילה, כי היא אינה צריכה לשאת בסכום החוב, שכן מסגרת האשראי המאושרת היתה בסך של 25,000 ₪ בלבד, והבנק לא היה צריך לאפשר להגיע ליתרת חוב פי חמש ממסגרת האשראי המאושרת. בסיכומי ב"כ הנתבעים נטען, כי דין התביעה נגד העמותה להתקבל רק עד לגובה מסגרת האשראי שהוכחה: כלומר; 40,000 ₪. ב) שטרית טען, כי אין לחייב אותו באופן אישי בחובות העמותה, שכן למרות שחתימתו מופיעה באופן פיזי על כתב הערבות, איש לא אמר לו כי הוא חותם על כתב ערבות ולא הסביר לו על מה הוא חותם, והוא חתם על מסמך זה בהיסח הדעת מתוך תחבולה ומרמה של הבנק, כשם שחתם על מסמכים רבים בבנק מטעם העמותה. ג) שטרית טען, כי לאור זאת, אין מקום לחייבו מכוח כתב הערבות. 5. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה כנגד העמותה להתקבל ודין התביעה כנגד שטרית להדחות מהנימוקים כדלקמן: א) באשר לטענת העמותה: אין ממש בטענת העמותה. סמוך למועד פתיחת החשבון הוגש לבנק פרוטוקול ישיבת הנהלת העמותה (נספח ד' לתצהירה של הגב' כהן). בפרוטוקול הוחלט, לפתוח את החשבון בבנק ולקבל אשראי כפי שיקבע מעת לעת על ידי שטרית ומשה בנישטי לתקופה בריבית ובהצמדה לפי תנאים שיקבעו בבנק וכן הוסמכו שטרית יחיאל ובנישטי משה, כל אחד לחוד, לחתום בשם העמותה על המסמכים בבנק. שטרית אישר, כי בתחילה היתה המסגרת המאושרת בסך של 25,000 ₪ ולאחר מכן היתה מסגרת מאושרת של 40,000 ₪ (עמוד 7 שורה 20 לפרוטוקול). מר שטרית ציין בעדותו, כי העמותה המשיכה למשוך כספים מהבנק בשעורים גבוהים כיון שמעין החינוך התורני, הגוף שהיה "מעליהם" הבטיח, כי יוזרמו כספים ממשרד החינוך ובאופן זה לא יהיה חוב לעמותה. ולפיכך, העמותה המתינה בסבלנות לכספים שהגיעו לה והמשיכה לפעול בחשבון. כלומר, שטרית שהוא בעל זכות חתימה בשם העמותה ומוסמך לבקש בשמה בקשות כפי שנכתב בפרוטוקול העמותה, הוא זה שהיה מודע לכל ההוצאות שהוצאו בפועל עבור העמותה, ואין כל טענה לגופו של ענין נגד הבנק באשר לכספים אלו, ולפיכך, משנוצרה יתרת חוב בחשבון העמותה תוך מודעות וידיעה של מר שטרית לחוב זה של העמותה, העמותה איננה יכולה כיום, כחוכמה לאחר מעשה, לומר לבנק, שהוא לא היה צריך לקבל את בקשתו של שטרית בשם העמותה ולאפשר חריגה מהמסגרת המאושרת. העמותה הרי נהנתה מאותם כספים ואי תשלום בגין אותה יתרת חוב, מנוגדת למערכת ההסכמית בין הבנק והעמותה, ומהווה במפורש עשיית עושר ולא במשפט כמשמעותו בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט ואין לקבל את עמדת העמותה בענין זה. לסיכום: דין התביעה כנגד העמותה - הנתבעת 1 - להתקבל במלואה. ב) באשר לשטרית: (1) שטרית אינו מכחיש את העובדה, שהוא חתום על כתב ערבות, אך טוען, שהוא לא ידע כלל על מה הוא חותם ואיש לא הסביר לו על מה הוא חותם. הגב' כהן, אשר הגישה תצהיר מטעם הבנק, לא התייחסה ולו ברמז בתצהירה, לטענה זו של מר שטרית וכל שציינה בתצהירה היה כי הוא חתום על כתב ערבות. (סעיף 4 לתצהיר). (2) הגב' כהן לא טענה בתצהיר, כי היא הסבירה לו שהוא חותם על כתב ערבות ומה משמעותו של כתב ערבות, ובחקירתה הנגדית, היא גם לא טענה, שהיא הסבירה לו על מה הוא חותם אלא טענה, שהוא חתם בפניה, למרות שמשום מה, היא לא אישרה את חתימתו על כתב הערבות (עמוד 2 שורות 24 - 25 לפרוטוקול), והוסיפה, כי היא ראתה במסמכים ברשותה, טופס גילוי לערב אך משום מה, טופס כזה לא צורף לתצהיר ולא הוצג על ידה. כלומר, לא נסתרה טענת הערב ולפיה באופן מעשי הוא לא ידע כלל שהוא חותם על כתב ערבות ושאיש בבנק לא אמר לו באופן פוזיטיבי כי הוא חותם על כתב ערבות. (3) אומנם, חזקה כי אדם החותם על מסמך לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם, ואיזה סכום התחייב., ראה לענין זה: ע"א 2119/94 לנדאו נ' ויין פ"ד מ"ט (2) 77 וע"א 779/87 נח בליט בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד מ"ד (3) 304. אך כאשר מדובר בחתימה על כתב ערבות, אין די בכך שיחתימו ערב על מסמך תוך הנחה שהוא יקרא אותו וידע שמדובר בכתב ערבות, אלא חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א - 1981 אשר חל גם על ערב מכוח סעיף 17 א' לחוק, מחייב את הבנק לפעול באופן אקטיבי כלפי הערב, להסביר לו על מה הוא חותם ולגלות לו פרטים מכוח סעיפים 3 ו-4 לחוק. לענין זה ראה, ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' זהבה לופו פ"ד נ"ד (2) 559 וכן ע"א 7451/96 אביבה אברהם וענת צעירי נ' בנק מסד בע"מ ואח' פ"ד נ"ג (2) 337 וכן 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ סניף בורסת היהלומים ואח' תק-על 2003 (2) 4564. (4) הגב' כהן טענה, כי ראתה בבנק טופס גילוי לערב, אך משום מה, למרות שמדובר במסמך מהותי ביותר ממנו ניתן ללמוד אם מר שטרית ידע שהוא חותם על כתב ערבות, או אם הוא ערב לחוב קיים או לחשבון שאין לו חוב כלל, משום מה, הבנק לא מצא לנכון לצרף טופס כזה לכתב התביעה ו/או לתצהיר מטעמו. הסבר לאי הגשת מסמך זה, לא יכלה הגב' כהן לספק לבית המשפט, ולפיכך, במקרה דנן, יש מקום להחיל את החזקה ולפיה המצאת אותו מסמך היתה מחזקת דווקא את טענת הצד שכנגד. ראה לענין זה: י. קדמי בספרו: "על הראיות", חלק שלישי, בעמוד 1391 ובפסקי הדין הרבים המאוזכרים שם. יפים הדברים שנאמרו שם בעמוד 1391. "הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקיימת למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההמנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה". (5) מעבר לטענה העובדתית של הגב' כהן ולפיה הנתבע חתם בפניה על כתב ערבות, היא לא הוסיפה דבר באשר להסברים שנתנה או לא נתנה לו באשר לכתב הערבות, ואף לא טענה כי היא הסבירה לו דבר מה בקשר לערבות. הגב' כהן צינה, כי היא זו שמסרה למחלקה המשפטית את המסמכים המתייחסים לחשבון, ולא ידעה להשיב מדוע בשנת 2001, כאשר הוגשה לראשונה תביעה נגד העמותה ושטרית, לא נתבע אז נתבע שטרית כערב למרות שלכאורה כבר היה בבנק כתב הערבות הנושאת תאריך 15/6/99. בנסיבות אלו, אני מאמינה למר שטרית, כי לא הוסבר לו כי הוא חותם על כתב ערבות ולא גולו לו כל הפרטים שהיו צריכים להיות מגולים לו על מנת לחייבו, בהתאם לכתב ערבות. ולפיכך, אין מקום לחייבו בהתאם לאותה ערבות. 6. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין התביעה כנגד הנתבעת 1 - להתקבל. ולפיכך, תשלם הנתבעת 1 לתובע סך 139,254.49 ₪ בצירוף ריבית אשר שיעורה משתנה מעת לעת בהתאם לשינוי שיעורי הריבית החריגה המצטברת בחשבונות העו"ש אצל התובעת מיום 22/12/2003 ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, תשא הנתבעת 1 בהוצאות התובע (אגרות בימ"ש) ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ + מע"מ. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלומים בפועל. ג) התביעה נגד הנתבע 2 - תדחה. בהתחשב בכך, שמדובר לגביו בתביעה שניה שמוגשת לגבי כתב ערבות לאחר שהתביעה הקודמת נמחקה ובתוצאות התביעה דנן, מן הראוי לחייב את התובע בהוצאות הנתבע 2. התובע ישא בהוצאות הנתבע 2 ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ + מע"מ. תביעת חובחובעמותות