להלן החלטה בנושא צו מניעה - עיכוב מימוש השעבוד: החלטה 1. לפניי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט נ' ישעיה) בה ניתן צו מניעה זמני המעכב את הליכי מימוש השעבוד בהם נקט המבקש. צו המניעה ניתן כנגד חיובם של המשיבים בהפקדת עירבון כספי במזומן או בערבות בנקאית של 20,000 ש"ח. כן הורה בית המשפט המחוזי במסגרת אותה החלטה, כי המבקש ימציא לבא כוח המשיבים "את כל המסמכים שהם ביקשו בהתכתבות שהתנהלה בין באי כוח שני הצדדים... תוך 60 יום", וכי "במידה ומסמכים כאלה או אחרים אינם מצויים ברשות המשיב [המבקש] על בא כוחו להודיע על כך בכתב לב"כ המבקשים תוך המועד הנ"ל". בית המשפט הוסיף, כי על בא כוח המשיבים להודיע למבקש או לבא כוחו תוך 60 יום מהיום בו יקבל לידיו את המסמכים "האם כל המסמכים שהתבקשו הגיעו לידיו והאם יש בהם כדי להשפיע על התביעה ו/או הסעדים המבוקשים בה". על פי ההחלטה, שמורה למבקש הזכות לבקש את ביטול צו המניעה הזמני אם יסבור כי ביטול זה מוצדק לאור עמדת המשיבים כפי שתוצג לו כאמור. החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור. 2. המבקש הינו תאגיד בנקאי. המשיבות 1 ו-2 הן חברות פרטיות אשר עסקו בשיווק ובהפצת כלי עבודה לבניין. המשיב 3 הינו בעל השליטה במשיבות 1 ו-2 ומנהלן בפועל, והמשיב 4 הינו אביו, אשר שימש בעבר כמנהל המשיבות 1 ו-2. המשיבים 3 ו-4 ערבים כלפי המבקש לחובותיהן של המשיבות 1 ו-2 על פי כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום. מערכת היחסים העסקית בין בעלי הדין התמשכה על פני כ-30 שנה. לדברי המשיבים, הפסיקה המשיבה 2 בסוף שנת 2000 את פעילותה העסקית ונמכרה לחברה אחרת. בשנת 2002 התקשרה אף המשיבה 1 עם אותה חברה לשם מכירת פעילותה, אך ההסכם לא עלה יפה, והמשיבה 1 נאלצה לתבוע את אותה חברה במסגרת הליכי בוררות. לדברי המשיבים, משהתברר למבקש כי החברה האמורה נקלעה לקשיים, וכי המשיבה 1 לא תוכל ככל הנראה להיפרע ממנה אף אם תזכה בבוררות, החל המבקש בסוף שנת 2004 לפעול לפירעון של יתרת החוב הרשומה לחובת המשיבות 1 ו-2 בספריו. לעניין זה יש להעיר כי בבקשה למתן צו מניעה זמני נטען על ידי המשיבים כי יתרת החוב רשומה בספרי המבקש לחובתן של המשיבות 1 ו-2, בעוד טענת המבקש היא כי חשבונה של המשיבה 2 נסגר זה מכבר, וכי בינו לבין המשיבה 2 אין כל יריבות בעניין נשוא הבקשה. כך או אחרת, משא ומתן שנוהל בין הצדדים לא הבשיל לכלל הסכם ממצה בדבר אופן הסדרת החוב, וביום 27.6.05 פתח המבקש בהליכי הוצאה לפועל למימוש השעבודים הרשומים לזכותו להבטחת חוב זה, אשר לגרסתו עומד כיום על למעלה משלושה מיליון ש"ח. 3. ביום 30.8.05 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה למתן סעד הצהרתי ולפיו אין הם חבים חוב כלשהו למבקש. לכתב התביעה צירפו המשיבים חוות דעת חשבונאית לפיה נגרם למשיבות 1 ו-2 נזק ישיר בסך 735,633 ש"ח בגין התניית שירות בשירות וכן נזק עקיף בסך 2,679,945 ש"ח. כן עתרו המשיבים במסגרת אותה תובענה למתן חשבונות ומסמכים, ולמתן צו מניעה קבוע לפיו יימנע המבקש מלממש את הנכסים המשועבדים. לטענת המשיבים, "בדיקת החשבונות לאורך כל תקופת הפעילות (החל משנות ה-80), צפויה להצביע על נזק כפול ומכופל ועל יתרת חוב של הבנק כלפי המבקשות [המשיבות - א.ג.] ולא להיפך". בד בבד הגישו המשיבים בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד למניעת מימוש הנכסים המשועבדים, אליה צורפה, בין היתר, חוות הדעת החשבונאית. כן צורף לבקשה תצהירה של גב' אסייג, אשר שימשה לאורך השנים חשבת של המשיבות 1 ו-2. בית המשפט המחוזי סירב להיעתר לבקשה במעמד צד אחד והורה על קבלת תגובת המבקש. לאחר קבלת התגובה הגישו המשיבים "בקשה לקביעת מועד דיון במעמד הצדדים ומתן אפשרות לחקור" על מנת שניתן יהיה לחקור את המצהיר מטעם המבקש. המבקש לא הגיש בקשה מטעמו לחקור את המצהירים מטעם המשיבים. בית המשפט נעתר לבקשת המשיבים. ביום 12.12.05 התקיים דיון במעמד בעלי הדין, במהלכו נחקרו המצהיר מטעם המבקש וכן גב' אסייג, אשר הייתה נוכחת באולם. בית המשפט סירב לדחות את הדיון על מנת לאפשר לבא כוח המבקש לחקור את המומחה מטעם המשיבים, בנימוק שמצהיר זה איננו בבחינת בעל דין ולפיכך היה על בא כוח המבקש לבקש את התייצבותו מראש, כאמור בתקנה 522(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. ביום 13.12.05 ניתנה ההחלטה נשוא הבקשה. 4. לטענת המבקש, האופן בו ניהל בית המשפט המחוזי את הדיון פגע בזכויותיו הדיוניות, וזאת בעיקר משום שלא הותר לו לחקור את המומחה מטעם המשיבים. לגוף העניין טוען המבקש, כי לא היה מקום ליתן את צו המניעה, וזאת בין היתר בשים לב לכך שהמשיבים לא טענו דבר לעניין תוקפם של שטרי השעבוד, וכן לאור העובדה שהנכסים הממושכנים הינם נכסים מסחריים, וכי המדובר בחוב של למעלה משלושה מיליון ש"ח, בעוד חוות הדעת החשבונאית אשר הוגשה מטעם המשיבים מצביעה על נזק ישיר בסכום נמוך בהרבה (כ-730 אלף ש"ח). המבקש אף מצביע על כך שבעלת החוב הינה חברה בלתי פעילה. עוד טוען המבקש, כי לא היה מקום ליתן למשיבים צו עשה המורה למבקש למסור מסמכים למשיבים, משלא הועלתה בקשה למתן סעד כאמור במסגרת הבקשה לסעד זמני. 5. דין הערעור להתקבל באופן חלקי. צדק בית המשפט המחוזי משלא נעתר לבקשת המבקש לחקור את המומחה מטעם המשיבים במועד אחר. מועד הישיבה נקבע על מנת לאפשר למשיבים, על פי בקשתם, לחקור את המצהיר מטעם המבקש. משלא ביקש המבקש מבעוד מועד כי יותר לו לחקור את המצהירים מטעם המשיבים, לא הוזמן המומחה לדיון. בהעדרו של הצדק סביר למחדל האמור, לא הייתה כל חובה לקיים דיון נוסף בבקשה רק על מנת לאפשר למבקש לתקן את מחדלו-שלו. בנסיבות אלה עמדה לנגד עיני בית המשפט חוות הדעת החשבונאית מטעם המשיבים, המבססת לכאורה את טענתם כי החוב בגינו נקט המבקש בהליכי מימוש השעבודים אינו קיים. המבקש לא ביקש במועד את חקירתו של המומחה מטעם המשיבים, ואף לא העמיד כל חוות דעת נגדית מטעמו בעניין זה. המשיבים הציגו אפוא ראיה לכאורה לגופו של עניין, שלא הופרכה בשלב זה, המעידה על סיכוי ממשי לכך שתביעתם תתקבל. בכך עמדו המשיבים בתנאי הראשון למתן סעד זמני. אשר לתנאי השני בדבר קיומו של מאזן נוחות הנוטה לטובת מבקש הסעד הזמני: סבור אני כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי אף בעניין זה, וזאת בשים לב להתמשכות ההתדיינות בין הצדדים עד כה, לכך שהעברת הזכויות בנכסים המשועבדים לידי צד ג' עלולה לגרום למצב בלתי הפיך ולייתר את תביעת המשיבים, וכן ליתר נסיבות העניין. עם זאת, נוכח גובה החוב הנטען על ידי המבקש, חיובם של המשיבים בהפקדת סכום של 20,000 ש"ח בלבד אינו משרת את תכליתה של דרישת מתן הערובה, והיא הבטחת פיצויו של בעל הדין, אשר כנגדו ניתן הסעד הזמני, בגין נזקיו. יש להותיר אפוא את צו המניעה הזמני על כנו. עם זאת, הערעור מתקבל במובן זה שעל המשיבים להפקיד תוך 60 יום מהמצאת פסק דין זה עירבון כספי במזומן או בערבות בנקאית על סך 200,000 ש"ח חלף העירבון או הערבות אשר הפקידו לפי החלטת בית המשפט המחוזי, ובנוסף להתחייבות העצמית שהופקדה על ידם עם הגשת הבקשה. היה ולא יעשו המשיבים כן תוך המועד האמור, יפקע הצו. 6. אשר להוראת בית המשפט המחוזי בעניין מתן המסמכים: לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה, וזאת לאור מכתבו של בא כוח המבקש מיום 14.7.05, אשר נכתב במענה למכתבו של בא כוח המשיבים. במכתב התחייב המבקש להעביר לידי המשיבים בהקדם את המסמכים הרלוונטיים. יתר ההוראות שהורה בית המשפט המחוזי בעניין זה עומדות אף הן בעינן. 7. אי לכך הערעור מתקבל בחלקו, כאמור בסיפא לפיסקה 5 לעיל. נוכח התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות. שעבודצוויםצו מניעה