להלן פסק דין בנושא התיישנות ביטוח שריפה בעסק: החלטה 1. התובע הגיש תביעה לתגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו, כנטען על ידו, למינימרקט בבעלותו (להלן: "העסק") וכן לציוד ומלאי שהיו בעסק, זאת עקב שריפה שארעה בעסק ביום 6.9.02. התביעה הוגשה ביום 11.9.05. 2. בסעיף 1 לכתב ההגנה טענה הנתבעת כי "דין התביעה להידחות על הסף וזאת לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות ואין התובע זכאי לכל פיצוי". בנוסף, טענה הנתבעת טענות נוספות ובהן, כי בעת האירוע הנטען לא היה התובע בעלים של העסק ואף החזקה הועברה לאחר, כי בהתאם לבדיקותיה מדובר בהצתה בזדון לצורך קבלת תגמולי ביטוח וזאת על רקע העובדה שהתובע נקלע לקשיים כלכליים ובין היתר הוגבל חשבון הבנק שלו והוצא צו הריסה כנגד חלק מהעסק. עוד ציינה הנתבעת בכתב ההגנה כי תקופה קצרה לאחר אירוע השריפה כבר נמסרה לתובע עמדתה על פיה מופטרת היא מכל חובת פיצוי. 3. בכתב תשובתו טען התובע כי מדובר באיחור של חמישה ימים בלבד בהגשת כתב התביעה, איחור שנבע ממחלת ב"כ התובע, וכי הנתבעת נאחזת בזוטות לעניין ההתיישנות. 4. לאור עמידת הנתבעת על טענת ההתיישנות קבעתי ביום 9.5.06 כי שאלת ההתיישנות תידון תחילה וכי הצדדים יגישו סיכום טענותיהם לעניין זה. 5. הנתבעת בסיכומיה חוזרת על האמור בכתב הגנתה. היא טוענת כי כתב התביעה הוגש לאחר יותר מחלוף שלוש שנים מיום האירוע וכי טענת ההתיישנות הועלתה על ידה בהזדמנות הראשונה, עם הגשת כתב ההגנה מטעמה. בהתאם לכך, טוענת הנתבעת, יש להורות על דחית התביעה בשל התיישנותה. 6. ב"כ התובע בסיכומיו טוען מספר טענות. הראשונה, כי על הנתבעת היה להגיש בקשה נפרדת לדחיית התביעה בשל התיישנותה, בצרוף תצהיר, וכי אין די בהעלאת הטענה במסגרת כתב ההגנה. כיוון שלא עשתה כן הנתבעת - יש לראותה כמי שויתרה על הטענה. השנייה, כי העלאת הטענה הינה בחוסר תום לב כיוון שהתובע, אשר פנה לנתבעת מיד לאחר האירוע, כנטען, "ניהל מו"מ קשה וממושך עם חברת הביטוח ובמסגרת זו אף הגיש תביעה לחברת הביטוח אולם חברת הביטוח הודיעה שאין בכוונתה לשלם לתובע בניגוד להסכם הביטוח". נטען כי הנתבעת לא נתנה לתובע התראה כי תקופת ההתיישנות מתקרבת לקיצה, כאשר התובע היה מצוי ב"קושי כלכלי ונפשי כבד" וכי יש להתחשב בתובע. השלישית, כי כתב התביעה היה מוכן להגשה אצל ב"כ התובע ביום 4.9.05 אך באופן פתאומי חלה ב"כ התובע בין התאריכים 5.9.05 (יום שני) ועד 9.9.05 (יום חמישי) ונבצר ממנו להגיש את התביעה לפני יום ראשון, 11.9.05. צורף אישור מחלה לתאריכים אלו. נטען כי כתב התביעה היה בתיקו של ב"כ התובע בביתו ולא ניתן היה להגישו כי רק הוא מוסמך היה לחתום על חיוב האגרה. נטען כי עובדות אלו מהוות סיבה ראויה ובלתי צפויה ואף כוח עליון להשעיית מרוץ ההתיישנות . נטען כי עורכת דין שכירה ממשרד ב"כ התובע שהתה באותה עת בחופשת לידה. נטען כי ב"כ התובע מהווה "פקיד בית המשפט" לעניין זה. נטען כי הנתבעת נהגה באופן בלתי חברי כאשר החליטה לעמוד על טענת ההתיישנות בנסיבות אלו, בניגוד לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו -1986. בסיכומו של דבר נטען כי במסגרת איזון האינטרסים הראוי על בית המשפט להפעיל סמכותו הטבועה ולא לקבל את טענת ההתיישנות. 7. אומר מיד כי דין טענת הנתבעת להתקבל ולא מצאתי כל מקום לקבל את טענות התובע בעניין. 8. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע תקופת התיישנות קצרה ומיוחדת בתביעה לתגמולי ביטוח, למשך שלוש שנים בלבד מיום קרות מקרה הביטוח. על פי לשון הסעיף וההלכה הפסוקה, על התובע תגמולי ביטוח להגיש תביעתו לבית המשפט בתוך שלוש שנים ממועד קרות מקרה הביטוח, אחרת תידחה תביעתו (ע"א 3812/91 ג'רייס נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(3) 441). לדיני ההתיישנות בהתייחס לתביעות לתגמולי ביטוח מספר טעמים והם נחקקו לצורך איזון בין אינטרס המבוטח והמבטח (ראה: שחר ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, כרך ראשון (2005) עמ' 661). הוראות אלו מחייבות את בית המשפט והוא אינו יכול להתעלם מהן. 9. התובע אינו מצביע על הוראה ספציפית בחוק חוזה הביטוח או בחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), אשר עשויה לבסס הארכת תקופת ההתיישנות בענייננו. אכן, ייתכן ולעיתים התנהגות שלא בתום לב מצד חברת הביטוח, במצגה המטעה כי דרישה לתגמולי ביטוח מצויה בטיפול, שעה שבפועל היא ממתינה לחלוף תקופת ההתיישנות, תוביל למסקנה כי תקופת ההתיישנות הסטטוטורית הוארכה וחברת הביטוח תושתק מלטעון אחרת - אך לצורך כך על התובע להניח תשתית עובדתית משכנעת וברורה, כי אכן כך ארע וראה: ע"א (ת"א) 3553/02 עיריית הוד השרון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ( 21.7.05); ע"א (ת"א) 2946/03 קל וחומר לבנייה ולשיווק 1985 בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (12.6.06). בענייננו - אף התובע אינו טוען כי כך ארע אלא להפך, הוא מודה כי הנתבעת השיבה לו מיד בתחילת הדרך, כאשר פנה אליה בדרישתו לתגמולי הביטוח, כי אינה מכירה בחבותה לשלם לו תגמולי ביטוח וזאת מטעמים שונים. על התובע היה להגיש מיד אז את תביעתו לבית המשפט, אם חלק על עמדתה של הנתבעת. לא מצאתי כל ראיה אשר עשויה לתמוך בטענה הכללית כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב. דין טענה זו להידחות. 10. ולעניין יתר טענות ב"כ התובע בסיכומיו. באשר לצורך בהגשת בקשה נפרדת עם תצהיר כתנאי להעלאת טענת התיישנות - איני מוצאת ממש בטענה. חובתה של הנתבעת הייתה להעלות את הטענה בהזדמנות הראשונה וכך עשתה ויש להפנות לעניין זה גם לתקנה 89 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, המחייבת בעל דין להעלות במסגרת כתב טענותיו טענת התיישנות. אין צורך בתצהיר באשר אין מחלוקת על העובדות. הטענה כי יש לראות את הנתבעת כאילו ויתרה על הטענה אינה יכולה להתקבל מקום בו סעיף מס' 1 בכתב ההגנה עניינו טענת התיישנות וכאשר בכל דיון בתיק העלתה הנתבעת את הנושא. הפנייתו של ב"כ התובע להחלטה בת.א. (חי) 14065/04 אינה רלוונטית. באותו המקרה ניתנה החלטה על ידי בית המשפט כי על הנתבעת להגיש בקשה נפרדת בעניין התיישנות ומשלא עשתה כן הוחזקה כמי שזנחה טענתה. אין ללמוד ממקרה זה למקרה העומד בפנינו, בו הנתבעת חזרה, שוב ושוב, מראשית הדרך ועד עתה, על טענתה בעניין ההתיישנות. 11. ובאשר לטענה בדבר הסיבה לאיחור בהגשת התביעה - מחלת ב"כ התובע. טענה זו, כמבססת ויתור על טענת ההתיישנות מצד הנתבעת, נעוצה בשיקולים שהם לפנים משורת הדין, אשר תלויים כל כולם ברצונה הטוב של הנתבעת ובשיקול דעתה בנסיבות העניין. בית המשפט אינו יכול לחייב את הנתבעת לוותר על זכותה הדיונית ועל טענת ההתיישנות העומדת לה בבחינת ציווי משפטי כלשהו. בהיעדר עילה או חריג הקבועים בדין להארכת תקופת ההתיישנות- ויתור על הטענה בנסיבות בהן האיחור נובע מעובדות הקשורות לב"כ התובע - מצוי, כאמור, כל כולו, במסגרת שיקול דעתה של הנתבעת וברצונה הטוב. מחלת עורך דין מספר ימים לפני תום תקופת ההתיישנות אינה כוח עליון וכמובן שניתן לחשוב על דרכים להגיש תביעה במועד גם אם עורך דין חולה. לא ארחיב בעניין זה. לא ברור גם מדוע הוכנה התביעה רק ימים ספורים לפני תום תקופת ההתיישנות. אם מצאה הנתבעת לנכון בנסיבות העניין לעמוד על טענת ההתיישנות הקיימת לה על פי הוראות הדין - בית המשפט אינו יכול לחייבה לנהוג אחרת. 12. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי התביעה הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק חוזה הביטוח ולפיכך דינה להידחות. בנסיבות העניין וכן לאור השלב המוקדם בו הסתיים התיק איני רואה לנכון לחייב את התובע בהוצאות. התיישנות תביעות ביטוחביטוח שריפהשריפההתיישנות