בקשה להגיש דוח שמאי

להלן החלטה בנושא בקשה להגיש דוח שמאי: החלטה 1. בפני בקשה להתיר לתובע להגיש דו"ח שמאי בנושא ערכו של הרכב נשוא התביעה, כראיה נוספת מטעמו. כמו כן, מבקשים הצדדים בהסכמה, להאריך המועד להגשת הסיכומים ב- 15 ימים, לאחר קבלת דו"ח השמאי, במידה ותותר הגשתו. המשיבה מתנגדת לבקשה. 2. נסיבות העניין ביום 20.4.2005 הגיש המבקש תביעה נגד המשיבה לתשלום תגמולי ביטוח עפ"י פוליסת ביטוח בשל גניבת רכבו ביום 20.2.2005. לצורך קביעת שוויו של הרכב ביום התאונה, צירף התובע לכתב התביעה את מחירון "לוי יצחק". בישיבת קדם המשפט אשר התקיימה ביום 12.6.2006, ציין ב"כ המבקש כי "המחירון הוא הראיה שלנו לעניין הרכב". במהלך הדיון נתגלה כי הרכב הגנוב היה מעורב בתאונה לפני גניבתו ולכן חלה ירידת ערך בשוויו. המשיבה המציאה לבית המשפט חוות-דעת שמאי לעניין הנזק התאונתי וירידת הערך, מטעמה. מטעמו של המבקש לא הוגשה כל חוות דעת להוכחת שווי הרכב עובר לגניבה. בסיום חקירת עדי המשיבה ביקש המבקש, לראשונה, מבית המשפט לאפשר לו לזמן לחקירה נגדית את השמאי, מר נחתומי, הוא השמאי אשר חוות דעתו הוגשה מטעם המשיבה. עיון בתיק בית המשפט מעלה, כי מר נחתומי הוזמן להעיד בבית המשפט בהתאם לבקשה להזמנת עדים שהגישה הנתבעת, אך הוא לא התייצב וחקירתו לא נשמעה. בית המשפט דחה בקשה זו והתיק נקבע לסיכומים בכתב. כעת, משעומד ההליך בפני סיומו, ניתנה הוראה להגשת סיכומים ע"י הצדדים, מבקש ב"כ התובע לאפשר לו להגיש ראיה נוספת מטעמו, חוות דעת, בנוגע לשוויו של הרכב בעת מועד האירוע. 3. טענות הצדדים טענת המבקש הינה כי טרם דיון ההוכחות שוחח בטלפון עם ב"כ המשיבה. בשיחה זו, לטענתו, העלו הצדדים רעיונות שונים ובסופו של יום הוסכם כי הצדדים יסכימו בהמשך על שווי הרכב, ולחילופין כי יוזמן השמאי מטעם המשיבה כדי לתשאלו בקצרה אודות ערכו של הרכב ביום הגניבה. לטענתו, לא הגיש חוות דעת מטעמו משום שסמך על "מילתו" של עורך הדין עמו שוחח, ממשרד ב"כ המשיבה, וסבר כי אכן יגיע עמו להסכמה בנוגע לגובה שוויו. ואכן, הוגשה בקשה לזימון וחקירת מר נחתומי וכתוצאה מכך סבר המבקש כי המשיבה בחרה בזימון השמאי לחקירה, בין שתי החלופות שהועלו במסגרת שיחת הטלפון. ביום ההוכחות, טוען ב"כ המבקש כי הופתע לגלות כי ב"כ המשיבה ביטל או לא הזמין כלל את מר נחתומי. כמו כן הצדדים לא הסכימו על ערך הרכב. לאור זאת, מבקש ב"כ התובע לאפשר לו לתקן טעותו ולהגיש חוות דעת מטעמו לעניין ערכו של הרכב מיום התאונה. המשיבה טוענת מנגד, כי כלל לא שוחחה עם ב"כ המבקש וכי החיפושים אחר כל רישום או אזכור בנוגע לשיחה מסוג זה לא הניבו דבר. זאת ועוד, טוענת המשיבה כי גם במידה והתקיימו שיחות בין משרדה עם ב"כ המבקש, גם אז לא ניתנה כל הסכמה ולא הושג כל סיכום מחייב לעניין ערך הרכב. לדעת המשיבה, בהתאם לתקנה 130א' לתקנות סדר הדין האזרחי, היה על המבקש לפנות למשיבה או לבית המשפט, על מנת להודיע כי הינו עומד על חקירת השמאי, מר נחתומי, אך המבקש לא עשה כן אלא ביקש להסתמך על מחירון "לוי יצחק". לסיום, טוענת המשיבה כי ידוע לה כי ההלכה הינה כי במקרים נדירים וחריגים ביותר תותר הבאת ראיה נוספת, אך דבר זה יתאפשר רק באותם המקרים הנדירים, בהם תחושת הצדק וחקר האמת תטה הכף לטובת התרת הבאת הראיה. לטענתה בעניין זה, אין המדובר בנסיבות חריגות מסוג זה, ומעבר לכך אין לפצות ב"כ המבקש על מחדלו החמור, תוך פגיעה בזכויותיה הדיוניות והמהותיות שלה. 4. דיון כאמור, עסקינן בתביעה אשר הוגשה ע"י ב"כ המבקש, ביום 20.4.2005, בגין אי תשלומי תגמולי ביטוח בשל גניבת רכב התובע, אשר ארעה חודשיים ימים קודם לכן, בתאריך 20.2.2005. ההליך התנהל בצורה מהירה יחסית, ללא כל עיכובים דיוניים מיותרים, עניין המטה את הכף לטובת היענות בית המשפט לבקשות מיוחדות, גם בשלב דיוני מאוחר, במידה וישנה סיבה מוצדקת וראויה להעלאת הבקשה בשלב זה. המבקש מסתמך על ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פד"י כ(3) 477, שם קובע כבוד השופט ברנזון כי במקרה בו הודיע צד: "אלו עדי", אך לאחר מכן הוא מעוניין בהשמעת עדות נוספת, ניתן יהיה לאפשר לו לעשות כן, כי: "הפרוצדורה איננה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניס לתוכה כנכה או כבר מינן... על בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות...". אמנם הנסיבות בע"א 189/66 אינן תואמות באופן מלא את נסיבות המקרה בענייננו. בעוד שבערעור התבקש בית המשפט לאפשר הבאת עד נוסף, מיד לאחר סיום פרשת התביעה, בענייננו התבקש בית המשפט לאפשר הגשת ראיה נוספת, לאחר שנסתיים שלב ההוכחות כולו, לאחר סיום פרשת ההגנה ולאחר שנקבעו מועדים להגשת הסיכומים. על כן, יהא בית המשפט נוקשה יותר עת ישקול להיענות לבקשת ב"כ המבקש, בנסיבות דנן. 5. ההלכה היא כי על בעל דין להגיש את ראיותיו כמקשה אחת, ואולם במקרים יוצאים מן הכלל יתיר בית המשפט לבעל הדין שפתח להביא ראיות נוספות כדי לסתור את טענותיו או את ראיותיו של הצד שכנגד (ראה תקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; א. הרנון דיני ראיות, עמ' 129, 130). "... תקנות הדיון מורות "שבית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות בטרם יסכם הנתבע את הפרשה..." המבחן העיקרי הוא נטל ההוכחה. עניין שהתובע נושא בנטל להוכיחו, אין מתירים לו לדחות את הבאת הראיות לגביו באמצעות עדות מפריכה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד". תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי: "התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות". 6. בעקבות ההחלטה מיום 1.3.06 על הגשת תצהירי עדות ראשית, החלטה שכללה הוראה מפורשת בדבר הגשת חוות דעת שבמומחיות. תקנה 130א' לתקנות קובעת כי אם מבקש בעל דין לחקור מומחה שהגיש חוות דעת, יודיע על כך לבית המשפט ולשאר הצדדים, לפחות 30 יום לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות; הודעה מפורשת כזו לא נמסרה. מאידך, ב"כ הנתבעת בקש לזמן את המומחה לבית המשפט בבקשה להזמנת עדים שהגיש, כך שבדוחק ניתן לקבל את טענת ההסתמכות של ב"כ התובע על העדתו של המומחה מטעם הנתבעת. 7. אי העתרות לבקשת התובע תגרום עוול לתובע, שלא יוכל להוכיח שווי רכב גבוה מזה שנקבע בחוות דעת מטעם הנתבעת. בשוקלי העוול שעלול להיגרם לתובע למול ההכבדה על ההליכים, הנובעת מהתרת הגשת חוות-דעת, ופועל יוצא ממנה - קביעת ישיבה נוספת לשמיעת חקירת השמאים, נראה לי כי הכף נוטה לטובת התובע. יחד עם זאת, על מחדלו של התובע בהארכת הדיון ובהכבדה על ההליכים יש להשית עליו הוצאות, ללא קשר לתוצאות. 8. סוף דבר הנני מתירה הגשת חוות דעת מטעם התובע לעניין הוכחת שווי הרכב עובר לגניבה. חוות דעת כזו תוגש תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, ובכפוף לתשלום הוצאות הנתבעת, ללא קשר לתוצאות ההליך, בסך 3,000 ₪ + מע"מ. בית המשפט ממליץ בחום רב לצדדים לבוא בדברים ביניהם ולהגיע לשווי מוסכם של הרכב עובר לגניבה - ובכך לייתר את הגשת חוות הדעת והישיבה הנוספת. שמאות