מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תשלום יתר בגין הוצאות פיתוח: בפניי תביעה ע"ס 790,642 ₪ בטענה שהתובעים שילמו תשלומי יתר עבור הוצאות פיתוח, זאת לאחר שהם זכו במכרזים לרכישת קרקע בקרית שמואל-חיפה לבניה עצמית, ומימשו את זכייתם לשם ביצוע הבניה. כעולה מכתב התביעה, בחודש מאי 2004 פרסם מנהל מקרקעי ישראל מכרז מספר חי/60/2004 (להלן: "מכרז 2004"), בו השתתפו וזכו, בין השאר, התובעים 1-28. בחודש דצמבר 2008 פרסם מנהל מקרקעי ישראל מכרז נוסף ומספרו חי/327/2008 (להלן: "מכרז 2008"), בו השתתפו וזכו, בין השאר, התובעים 29-37. מכרזים אלה, כך נטען בכתב התביעה ובסיכומי ב"כ התובעים, היו חוליה נוספת בשרשרת מכרזים שהוצעו לבניה בשטח המחנות הצבאיים שפונו בעבר ובהתאם לתוכנית מתאר מקומית חפ/מב/1768 א' (להלן: "המתחם"). אחד מתנאי המכרזים לעיל היה תשלום הוצאות פיתוח לנתבעת בגין עבודות פיתוח שביצעה ו/או תבצע במתחם, והתובעים שזכו שילמו הוצאות פיתוח בגין מגרשים בהתאם לקבוע בנספח "א" במכרז, לפי הפירוט כדלקמן: מגרש מס' בעלי המגרש סכום ששולם לפיתוח ב-₪ כולל מע"מ 41 תובעים 31 + 34-37 40,813 42 תובעים 29,30 43,026 43 תובעים 32,33 46,838 44 תובעים 15,16 61,400 48 תובעים 15,16 52,701 45 תובעים 25,26 26,188   תובעים 23,24 26,188 46 תובעים 3,4 27,214.5   תובעים 17,18 27,214.5 47 תובעים 19,20 27,538.5   תובעים 21,22 27,538.5 49 תובע 12 53,510 50 תובע 28 54,376 51 תובעת 14 53,997 52 תובעת 27 52,701 54 תובעים 5,6 27,674.5   תובעים 7,8 27,674.5 55 תובע 13 64,210 56 תובעת 11 26,080 57 תובע 9, 10 50,918 58 תובע 1 27,188   תובע 2 27,188 סה"כ שולם 872,177 ₪ אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לעצם ביצוע התשלומים המפורטים לעיל. נטען, שהתובעים 1-28 שילמו לנתבעת את הוצאות הפיתוח שנדרשו מהם כתנאי לחתימה על הסכם פיתוח עם מנהל מקרקעי ישראל, ומתוך אמונה כי רשות שלטונית לא תונה אותם, וכן מתוך אמונה שהיא תחלק את העלויות באופן שווה בין כל המגרשים ו/או בעלי הזכויות במתחם, וכי הסכומים שנדרשו על ידה ישקפו נאמנה את עלות העבודות שביצעה ו/או תבצע הנתבעת במתחם, ותוך חלוקה הוגנת בין זוכי כל המגרשים במתחם. לטענת התובעים, לאחר ששילמו את שנדרש מהם, חשו שהתשלומים עולים בהרבה על הנדרש, ואף גבוהים באופן בלתי סביר ו/או גבוהים מעלותן האמיתית של עבודות הפיתוח שבוצעו במתחם. בשל כך הם פנו לנתבעת בכדי לברר עבור אילו עבודות שילמו לה את הוצאות הפיתוח, וכן אלו עבודות פיתוח בוצעו בפועל ומה עלותן האמיתית. למרות הפניות הרבות, כך נטען, הנתבעת לא נתנה מענה ענייני כלשהו לפניות אלה, כולל פניה מכוח חוק חופש המידע. גם במסגרת מכרז 2008 שולמו לנתבעת הוצאות פיתוח ע"י יתר התובעים, ומכאן התביעה נשוא פסק דין זה. ב"כ הנתבעת טענה, שבמסגרת התנאים במכרזים (שנסמכו על תב"ע חפ/במ/1768א המטילה את עבודת הפיתוח על יוזמי התוכנית) נכתב במפורש כי על הזוכים לשלם הוצאות פיתוח כמפורט בטבלה למשרד הבינוי והשיכון, ותנאי זה היווה תנאי מהותי ויסודי, וכתנאי מוקדם למימוש הזכייה במכרז ולחתימת המנהל על חוזה פיתוח עם הזוכה. נטען, שהתובעים שזכו במכרזים השונים מבקשים למעשה לשנות בדיעבד תנאי מפורש, גלוי וקבוע במכרז, זאת לאחר שזכו במכרז ובנו את בתיהם, כך שהם מבקשים להתנער מחיובים שנטלו על עצמם כתנאי לזכייתם. עוד נטען, שבהתנהגותם זו חותרים התובעים כנגד רכיב מרכזי של ההתקשרות, שהינו התמורה ששולמה על ידם לנתבעת בגין עבודות הפיתוח במתחם. בסיכומי ב"כ הנתבעת נטען, שאין חולק כי תנאי המכרז עמדו לעיון התובעים עובר למתן הצעתם, ומחובתם היה לבדוק את תנאי המכרזים ואת תב"ע חפ/במ/1768/א; עוד נטען שאין חולק כי המידע לגבי סכום הוצאות הפיתוח שפורט בתנאי המכרז, נועד בין היתר כדי לאפשר למציעים, ביניהם גם לתובעים, לכלכל היטב צעדיהם, לערוך תחשיבים ולהגיש הצעה בהתאם לסך כל התשלומים המצופים מהם בגין אותה הקרקע, התשלום למנהל, פיתוח, היטלים ואגרות לרשות המקומית, וכי התובעים התקשרו בהסכם מרצונם, לאחר שיכלו לבחון את כל פרטיו, וטענתם מתמצה, לכל היותר אם בכלל, בטעות בכדאיות העסקה שאינה מקנה כל עילת תביעה. דין התביעה להידחות מספר טעמים: שיהוי, חוסר תום לב, השתק, חוסר סמכות עניינית וטעמי שוויון ותחרות הוגנת, והכל כפי שיפורט להלן. שיהוי טענות התובעים להשבת חלק מהתמורה ששילמו הועלו בחלוף שנים מעת פרסום המכרזים. השיהוי נבחן ממועד פרסום המכרז, כאשר מרגע פרסומו ונקיבה בסכום הוצאות הפיתוח, לא פנו התובעים בבקשה הבהרה או בעתירה, בניסיון להשפיע על אותו סכום קבוע, שהיווה תנאי מרכזי במכרז, זאת למעט התובע 1, שפנה כשנתיים לאחר פרסום המכרז ומימושו, ואילו כל יתר התובעים פנו לראשונה לנתבעת רק במסגרת כתב התביעה נשוא פסק דין זה. התובעים השתהו שנים עד להגשת התביעה, זאת למרות שהיה עליהם לברר את מרבית המידע אודות הוצאות הפיתוח שאינן לרוחם, עוד בזמן פרסום המכרז, וככל שלא היו ניתנות להם תשובות שיש בהן כדי להניח את דעתם עובר לפרסום המכרז או במהלכו, הרי שהם היו רשאים לעתור לערכאה מוסמכת לשם ביקורת שיפוטית אודות תקינות המכרז, ומשלא עשו כן - מדובר במחדל הרובץ לפתחם. הזמן הרב שחלף מאז המכרזים ועד להגשת התביעה הראשונה - 5 שנים ממכרז 2004, ו- כשנה ממכרז 2008, ותיקון התביעה בשלב מאוחר יותר והוספת תובעים - כל אלה מקשים על הנתבעת בניהול ההליך, שכן אילו הטענות היו מועלות עובר למכרז, הייתה נקראת בפני הנתבעת ההזדמנות לשקול את מכלול תנאי המכרז. אמנם התובע 1 פנה בחודש ינואר 2006 אל הנתבעת, בבקשה להציג בפניו מסמכים המפרטים עבודות הפיתוח שבוצעו על ידיה במתחם ואת עלותם, ואולם - יתר התובעים לא פנו כלל אל הנתבעת עד להגשת תביעה זו - התובעים 2-28 המתינו מאז שנת 2004 ועד לשנת 2009, עת הוגשה תביעה זו, בכדי להעלות לראשונה את טענותיהם, ויתר התובעים המתינו חודשים ארוכים עד להעלאת טענותיהם לראשונה במסגרת כתב התביעה, ומשכך קיים שיהוי ניכר בהגשתם תביעתם, ללא כל הצדק סביר. חוסר תום לב, השתק ומניעות התובעים ניגשו למכרז מרצונם הטוב והחופשי, וכל אחד מהם הציע את הצעתו, זכה במגרש לבניה עצמית ושילם את הוצאות הפיתוח לנתבעת. התביעה נשואת פסק דין זה הוגשה לאחר שהתובעים זכו במכרז, ומבלי שהייתה להם תלונה כלשהי על כך שהנתבעת הפרה התחייבות חוזית עימם, על כן התנהגות זו של התובעים אינה מתיישבת עם חובתם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, וכן אינה מתיישבת עם חובת ההגינות של הפרט כלפי הרשות. קמה חובה על אדם הנפגע ממעשי הרשות, כגון מתנאי מכרז בו הוא השתתף, לתקוף את המכרז בבית משפט מוסמך, ולא לשבת בחיבוק ידיים, תוך השלמה עם תנאיו, ובשלב מאוחר יותר, להגיש תביעה. היה על התובעים להעלות את הסתייגויותיהם כנגד תנאי המכרז עוד בטרם הגשת הצעותיהם, ולכל המאוחר - בסמוך לאחר הגשתם, ולא להמתין שנים, על כן הם מושתקים מלהעלות את טענותיהם כיום. בית המשפט בירושלים, ב-ת"א (י-ם) 4371/02 אבקסיס ניסים ואח' נגד המועצה המקומית עומר ואח' (28.2.2010), (להלן "פרשת אבקסיס"), דן בתובענה כספית להשבת כספים שנגבו, על פי הנטען, ביתר, שלא כדין ואגב הטעייה, זאת במסגרת הוצאות פיתוח ששולמו במסגרת מכרז לרכישת קרקעות לבנייה עצמית בשכונת "בנה ביתך" בישוב עומר שבנגב, ובסעיף 33 לפסק הדין נקבע: "...לו סברו התובעים, כי המחיר שנדרש על-פי המכרז הנו מופרז או כי היה מקום למסור להם פרטים נוספים על מהות עבודות הפיתוח ועלות כל רכיביהן, היה עליהם לפנות לנתבעים לשם קבלת נתונים נוספים, או לעתור לבית-המשפט כנגד תנאי המכרז, עוד בטרם הגשת הצעותיהם... משלא עתרו התובעים כנגד תנאי המכרז ומשבחרו להשתתף בו, מנועים הם כיום - לאחר שרכשו את הקרקעות והקימו עליהן את בתיהם - להסתייג מתנאי המכרז, ובפרט בעניין התנאי המרכזי והבסיסי שבו - המחיר הקבוע עבור קרקע מפותחת על שני רכיביו ... תביעתם הוגשה בשיהוי של שנים, לאחר שרכשו את המקרקעין והקימו עליהם את בתיהם...אף אם פרטי עבודות הפיתוח ואופן קביעתו של רכיב התשלום עבור הפיתוח לא היו נהירים לתובעים, הרי שהיה ידוע להם כי תמורת הסכום הכולל שנקבע, יזכו לקבל בתמורה "מגרש מפותח"... אם סבר מי מהם שהמחיר מופקע, היה רשאי שלא ליטול חלק במכרז, או לעתור לבית-המשפט בטרם הגשת הצעתו ולפני חתימת החוזים" בעניינם של התובעים שבפניי, הם בחרו להשתתף במכרז, לאחר שקראו את תנאיו, ובזכייתם הם בחרו להקים את בתיהם על אותם מגרשים. שתיקתם של המציעים במכרז 2004 משך שנים רבות, עד להגשת הסתייגויותיהם, תוך גישתם הרצונית למכרז, מונעת מהם את האפשרות להעלות הסגות בשלב כה מאוחר. גם בנוגע לתובע 1 אותו הדין - אמנם הוא פנה עוד בשנת 2006 אל הנתבעת, ואולם, פנייה זו נעשתה כשנתיים לאחר זכייתו במכרז, וגם הוא ניגש באופן רצוני למכרז, ולא העלה כל השגה או בקשת בירור עד שנתיים לאחר זכייתו. אותו הדין חל על תובעים 29-37 - אמנם חלקם הגיש את התביעה כשנה לאחר זכייתם במכרז, וחלקם האחר הצטרף לתביעה במועד מאוחר יותר, ואולם, גם הם, כמו התובעים 1-28, בחרו להשתתף במכרז מרצונם הטוב והחופשי, ואף זכו במגרשים לבנייה עצמית, מבלי שתועלה מצידם כל הסגה או טרוניה במעמד השתתפותם במכרז, ואף לא בסמוך לאחר זכייתם. רצונם של התובעים לזכות במגרש המסוים לשם בניה עצמית, תוך ויתור על הפניית הסגות כלשהם, לא לפני המכרז ולא בסמוך לאחר זכייתם בו, מהווה ויתור מצידם על הסתייגויותיהם, והסכמה מצידם לכל תנאי המכרז. בית המשפט המחוזי בת"א, בפסק דינו ב-ת"א (ת"א) 1761/02 דן טאבא ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל (25/11/2008), קבע: "...כלל הוא כי: 'אדם אשר שתק בזמן שהגיש הצעתו למכרז, מוותר על האפשרות להטיל דופי לאחר מעשה במכרז ובתנאיו' (בג"צ 126/82 טיולי הגליל בע"מ נ' ממשלת ישראל-משרד התחבורה, פ"ד ל"ו (4) 44). במילים אחרות: התובעים אינם יכולים להישמע כיום, לאחר שנטלו חלק בהגרלה שנערכה לפני אי אילו שנים, בטענה לשלילת החופש החוזי שלהם בעצם עריכת ההליך של הגרלה... טענה מעין זו היה עליהם להעלות עם פרסום הודעת המנהל בדבר הקצאת המגרשים על דרך הרשמה והגרלה". התובעים בפרשת טאבא הגישו ערעור לבית המשפט העליון, במסגרת ע"א 246/09 דן טאבא ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל (2/1/2011), שם נקבע: "טענות אלה הועלו לראשונה בתביעה שהגישו המערערים לבית המשפט המחוזי כשבע שנים לאחר ביצוע ההתקשרות ולאחר שעבודות הפיתוח והפרויקט בכללותו - הושלמו. העלאתן של טענות אלה במועד כה מאוחר לוקה, לטעמי, בשיהוי ניכר, שייתכן והיה בו כדי להצדיק את דחייתה של תביעת המערערים על הסף... בית המשפט המחוזי בירושלים, ב-ת"מ (י-ם) 202/05 טי.וי. שלוש בע"מ נגד הרשות השניה לטלויזיה ולרדיו (7/3/2007), קבע: "...תובע שיכול לממש את זכייתו במכרז אך לא עושה כן כדין (במועד או בכלל)... - מסיבותיו שלו וללא הצדקה - אין לו אלא להלין על עצמו ואין סיבה שהקופה הציבורית תישא בנזקיו. תובע כזה מעיד על עצמו כי השלים עם ההחלטה שקיבלה הרשות, השלמה שיש בה משום ויתור על תביעתו ויצירת השתק של מניעות כלפיו. בהשתהות מכוונת של התובע לאכיפת זכייתו ניתן יהיה גם לראות חוסר הגינות מצידו כלפי הרשות בפרט וכלפי הציבור בכלל". מכל המקובץ לעיל עולה, שהימנעות התובעים מלהעלות את הסתייגויותיהם עובר למכרז, בזמן המכרז ואף לא בסמוך לאחר זכייתם במכרז, והמתנתם שנים עד להגשתם, בדרך של הגשת תביעה, למעט התובע 1 שהחל להסתייג כשנתיים לאחר מכרז 2004 - יש בהתנהלות מעין זו, כפי שקבעתי לעיל, וכפי שבתי המשפט קבעו כמצוטט לעיל, כדי לדחות את טענותיהם ואת תביעתם. למעלה מן הצורך, אדון בסוגיות נוספות, שגם מהן עולה הצורך, ואף החובה, לדחות את התביעה. חוסר סמכות עניינית מעבר למה שקבעתי לעיל, אמשיך ואדון בטענת חוסר סמכות עניינית - תקיפת החלטה בענייני מכרזים הותוותה בחוק הישראלי במסלול ייחודי. התובעים מבקשים להסתייג מהוצאות הפיתוח שהוטלו עליהם, ובכך - הם תוקפים למעשה תנאי מרכזי מתנאי המכרז בו השתתפו ואף זכו. בהתאם לפריט 5 לתוספת הראשונה ("מכרזים - עניני מכרזים של גוף או רשות המנויים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, וענייני מכרזים של רשות מקומית, שעניינם התקשרות בחוזה לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים, וכן מכרזים שעניינם מתן רישיון או זיכיון לפי דין") ו/או פריט 1 לתוספת השלישית ("תובענה לפיצויים שעילתה במכרז, כאמור בפסקה 5 לתוספת הראשונה") לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן - "החוק"), על הצדדים החלוקים לפנות לבית המשפט במעטה של עתירה מנהלית ו/או תובענה מנהלית. התובעים נמנעו מלממש את זכותם בהגשת עתירה מנהלית, ובמקום זאת הם הגישו את התביעה נשואת פסק דין זה, תוך ניסיון לעקוף את הדרך הקבועה בחוק. תקיפת מכרזים ו/או תביעה בגין פיצויים בעילה מכרזית, מהווים הליכים ייעודיים ויחודיים, ואין לאפשר את עקיפתם באמצעות הגשת תביעה מעין זו. הגשת תביעה להשבת תשלומי יתר בגין הוצאות פיתוח, לאחר זכייה במכרז לרכישת מגרש לבניה עצמית, מהווה ניסיון למקצה שיפורים, בכדי לתקן את המסלול שהוחמץ ע"י התובעים, שעניינו הגשת הסתייגות בטרם המכרז ו/או עתירה מנהלית. שתיקת התובעים, כפי שקבעתי לעיל, אינה מאפשרת להם להותיר את נושא תשלום ההוצאות פתוח לדיון ולתקיפה שנים לאחר הזכייה במכרז. הגשת תביעה כספית בעניין מכרזי נתון גם הוא, כאמור, לבית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת בהסתמך על סעיף 1 לתוספת השלישית לחוק, מאחר ומדובר בתביעה כספית שעילתה מכרז. בית המשפט העליון קבע, ב-רע"א 3995/11 אברהם וולך נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, מנהל הדיור הממשלתי (11/7/2012): "התיבה 'תובענה לפיצויים שעילתה במכרז' המופיעה בתוספת השלישית לחוק מכילה שני תנאים. האחד, הדרישה לפיצויים. השני, שדרישה זו עילתה במכרז. המוקד יהיה בתנאי השני. מהי משמעות הדיבור 'שעילתה במכרז'? נדמה כי יש לבחון את הבסיס לתביעה הכספית. האם העילה לתביעת הפיצוי נובעת מ"המכרז" על פי הגדרתו בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים. בחינת הסוגיה תיערך באופן שבית משפט יבדוק -  מה הסיבה לדרישת התובע לחייב את הנתבע? מה היסוד שבה? ככל שהעילה היא ענייני מכרזים כהגדרתם בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התובענה תשמע שם. רוצה לומר, שבשלב מסוים בבדיקה המיקוד יעבור מהדרישה הכספית לבחינת העילה על פי אמות המידה של חוק בתי משפט לעניינים מנהליים"... דרישתם הכספית של התובעים נובעת מהמכרז בו השתתפו וזכו, על כן יש לדחות את תביעתם גם מטעם זה, של חוסר סמכות עניינית, כפי שיובהר בהמשך. התובעים טוענים שתביעתם אינה מושתתת על עילה של דיני המכרזים ו/או אינה תוקפת את תנאי המכרז ו/או אינה עותרת לביטולו או שינויו של המכרז ו/או אחד מתנאיו ו/או אין לה כל קשר לדיני המכרזים או למשפט מנהלי, אלא מבוססת על עילה חוזית, לקבלת סעד בשל הפרת הסכם תשתית ו/או הסכם הפיתוח ע"י הנתבעת. ב"כ התובעים המשיך וטען, שלאחר שהצעות התובעים זכו במכרזים, חתם כל אחד מהם על הסכם פיתוח עם מנהל מקרקעי ישראל, שהפך מאוחר יותר לחוזה חכירה. עוד נטען, כי משהפרה הנתבעת את התחייבויותיה עפ"י הסכם התשתית שחל בין הצדדים ו/או גבתה מהתובעים הוצאות פיתוח בסכומים העולים על עלותן האמיתית של עבודות הפיתוח, רשאי בית המשפט הנכבד לדון במחלוקות הצדדים הנובעות מהפרת החוזה. טענות אלו של ב"כ התובעים היה צריך להעלותן במסגרת תביעה כספית לבית המשפט לעניינים מנהליים, שכן היה עליהם לברר את הוצאות הפיתוח עוד בטרם השתתפותם במכרז, או לכל הפחות מיד לאחר השתתפותם, והם נמנעו מלעשות כן, כאמור. בנוסף - הסכם הפיתוח הינו חלק מתנאי המכרז, והתובעים נמנעו מלברר עניין זה, עד להגשת תביעתם, למעט התובע 1, שהמתין שנתיים על להעלאת טענותיו. הסכם הפיתוח נחתם בהתאם לתנאי המכרז, ולא ניתן לנתקו מהמכרז, בטענה שהמכרז הסתיים, כביכול, ועתה יש לפעול בהתאם לדיני החוזים הרגילים. טענות התובעים אודות חוסר אפשרות לבצע את הבדיקות במועד חתימת הסכם החכירה - הן טענות שיש להעלותן בפני הערכאה המסוכמת, היא בית המשפט לעניינים מנהליים. הוצאות הפיתוח הינן חלק בלתי נפרד מהמכרז ומתנאיו, ותקיפתם מהווה תקיפה של חלק מתנאי המכרז.  עקרון השוויון והתחרות ההוגנת דרישה להפחתת סכום קבוע מראש בתנאי המכרז, עלולה לפגוע בעקרונות יסוד בדיני המכרזים, הם עקרונות השוויון והתחרות ההוגנת בין התובעים ומציעים פוטנציאליים, שייתכן ולא ניגשו למכרז בשל הוצאות הפיתוח הנדרשות, על כן היה על התובעים להעלות את הסתייגויותיהם כנגד תנאי המכרז עוד בטרם להגשת הצעותיהם. בפרשת אבקסיס התייחס בית המשפט לעניין זה, החל מסעיף 32 לפסק הדין, בקובעו: "דין תביעת ההשבה להידחות ראש לכל מכוח עקרונות דיני המכרזים. עקרון מרכזי, שמקובל לראותו כעקרון-על בדיני המכרזים, הנו עקרון השוויון והתחרות ההוגנת. עקרון זה, שגובש ועוצב בהלכה הפסוקה מקדמת דנא, נתפס כ"נשמת אפו" של המכרז הציבורי... מכוח עקרון השוויון נגזר הכלל, לפיו אין לבצע שינויים בהצעה או בתנאי המכרז לאחר הגשת ההצעות... וכי הסתייגויות כנגד תנאי המכרז יש להעלות לפני הגשת ההצעות...בענייננו, בא לידי ביטוי עקרון השוויון בכך שהמכרז היה פתוח לציבור הרחב, מחירי המגרשים פורסמו מראש בחוברת המכרז... דרישתם של התובעים להשיב להם כספים ששולמו עבור פיתוח תשתיות, מהווה שינוי בדיעבד של תנאי מרכזי במכרז - המחיר הכולל עבור המקרקעין - שהיה ידוע וקבוע מראש... בדרך זו, יפגעו כל אותם משתתפים פוטנציאליים במכרז, שבדקו את תנאי המכרז, ובפרט את המחיר הנדרש, ואשר נמנעו מלהשתתף במכרז לאחר שמצאו כי אינם יכולים, או אינם מוכנים, לשאת במחיר הכולל שנקבע בו - שכמוהו כתנאי סף במכרז. יתר-על-כן: שינוי המחיר לו עותרים התובעים, לו נעשה מראש טרם הגשת ההצעות, היה אמור להשליך על זהות המתמודדים ומספרם. ייתכן שהיו מצטרפים להגרלה מתמודדים נוספים, ובמצב שכזה סיכויי הזכייה של התובעים, או מי מהם, היו פוחתים, ואפשר שזכייתם של חלק מהם הייתה נמנעת". הקביעות בפרשת אבקסיס תקפות גם לענייננו, ומכאן - יש לדחות את התביעה גם מהטעם של עקרון השוויון והתחרות ההוגנת.  סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, ומבלי להידרש לטענות נוספות שהועלו ע"י ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה שיש לדחות את התביעה בנוגע לכל התובעים. במצב דברים זה, כל אחד מהתובעים ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד ע"ס 5,000 ₪, וזאת עד לא יאוחר מיום 1.12.12 . זכות ערעור כחוק.אגרות והיטלי פיתוח