מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תשלום בצ'קים של האישה / צ'קים חוזרים של בת זוג: רקע עובדתי: 1. התובע מנהל דוכן לממכר כרטיסי הגרלה של מפעל הפיס ברמת השרון. במשך כשנתיים (בשנים 2007 - 2009) מכר התובע כרטיסי הגרלה שונים של מפעל הפיס ללקוח בשם רוני (להלן: רוני ). רוני נהג לרכוש מהתובע כרטיסי הגרלה, כמעט מידי יום ובהיקף כספי ניכר (התובע העריך את סכום הרכישות של רוני לאורך אותה תקופה בכ- 300,000 ₪ - 400,000 ₪). רוני נהג לשלם לתובע עבור כרטיסי ההגרלה בשיקים של בת זוגו דאז, גב' הלן, שהיא הנתבעת בהליך זה. השיקים נמשכו מחשבונה של הנתבעת ונשאו את חתימתה. במשך כל התקופה בת כשנתיים, שבה רכש רוני את כרטיסי ההגרלה באמצעות השיקים של הנתבעת, נפרעו כל אותם שיקים ללא בעיה (לפחות עד ינואר 2009, כפי שיפורט להלן). 2. בחודשים מרס עד מאי 2009 חוללו חמישה מהשיקים הללו של הנתבעת, ארבעה מהם - בשל הוראת ביטול שהנתבעת נתנה לגביהם. חמשת השיקים הללו הם מושא ההליך דנן. מדובר בחמישה שיקים שמשוכים מחשבונה של הנתבעת, חשבון מס' 136914 בבנק מזרחי טפחות, סניף 521 (להלן: הבנק). התובע הגיש את השיקים לביצוע בהוצאה לפועל, בשני תיקים. הנתבעת קיבלה רשות להתגונן, והדיון בשני התיקים אוחד. לשם נוחות הוסכם לסמן את חמשת השיקים במספרים 1- 5, כפי שיפורט להלן, ולהתייחס אליהם על פי ספרור זה (ראו בעמ' 3 לפר'). להלן פרטי השיקים ותיאורם, בהתאם לספרור האמור (מספרי השיקים עצמם - על פי שלוש הספרות האחרונות שלהם): שיק מס' 1 שיק מס' 186 על סך 6,280 ₪, מועד פירעון: 18.03.09. משוך לפקודת רוני מוסקוביץ. על גבו חתימת הסבה של הנפרע, חותמת וחתימה של י.ד. עידה בע"מ וחתימה נוספת בלתי ברורה. שיק מס' 2 שיק מס' 217 על סך 7,850 ₪, מועד פירעון: 26.3.09. משוך לפקודת חיון עופר. בגב השיק חתימה של חיון עופר. בחזית השיק יש חותמת מסלקה מיום 30.3.09, מועד הצגת השיק לפירעון. שיק מס' 3 שיק מס' 041 על סך 9,000 ₪, מועד פירעון: 28.04.09. משוך לפקודת ניר אלי. בחזית השיק מופיעה חותמת-החזרה של הבנק מהסיבה: "חתימת המושך אינה בסדר". מופיע תיקון של השנה בתאריך השיק: משנת 2008 ל-2009 ולצידו חתימה של המושך. שיק מס' 4 שיק מס' 146 על סך 8,780 ₪, מועד פירעון: 24.03.09. משוך לפקודת כריף בני. בגב השיק חתימת הסבה של הנפרע ועוד מספר חתימות בלתי ברורות. מופיע אף השם יוסי מטלון וכן חותמת מסלקה מיום 24.3.09. שיק מס' 5 שיק מס' 174 על סך 16,828 ₪, מועד פירעון 31.05.09. משוך לפקודת חיון עופר. בגב השיק חתימת הסב של חיון עופר וחתימה נוספת. תצהירי הצדדים ועדויותיהם 3. הנתבעת, כבת 45, היא קוסמטיקאית במקצועה. הנתבעת טוענת כי רוני היה בן זוגה במשך כחמש שנים, החל מיוני 2004, עד אשר נעלם, במאי 2009, וניתק קשר עמה, ואז הסתבר לה שרוני גנב ממנה כ- 18 שיקים והשתמש בהם, תוך זיוף חתימתה עליהם. הנתבעת טוענת שחמשת השיקים דנן נמנים עם השיקים, שרוני גנב וזייף. על כן טוענת היא כי התובע אינו זכאי להיפרע ממנה על פי השיקים הללו. מנגד טוען התובע כי גירסה זו של הנתבעת אינה אמת. הוא טוען שהנתבעת ביטלה חלק מהשיקים, שזמן פירעונם היה בחודש מרס 2009, ולעומתם - שיקים שזמן פורעונם היה מאוחר יותר: בחודשים אפריל ומאי 2009, כן נפרעו; דבר שאינו מתיישב עם גירסת הנתבעת (פרטי השיקים לחודשים אפריל ומאי 2009, שכן נפרעו, הובאו בסעיף 10 לתצהירו של התובע). עוד טוען התובע כי לאחר שחזרו השיקים שהנתבעת ביטלה, הוא שוחח עם הנתבעת מספר פעמים, והיא ביקשה ממנו להמתין מעט והבטיחה לו להסדיר את פירעון השיקים. התובע טוען כי בשיחותיו עמה מעולם לא טענה הנתבעת, כי השיקים נגנבו ממנה וזוייפו. התובע טוען כי הנתבעת ורוני עשו קנוניה לרמותו. בתצהיר העדות הראשית שלה מאשרת הנתבעת, כי התובע פנה אליה מספר פעמים ודרש שתפרע את השיקים, אך לטענתה - היא הודיעה לו בתשובה כי השיקים הללו גנובים, וכי החתימה עליהם מזוייפת. עוד טוענת הנתבעת כי התובע אינו נפרע ואינו נסב בשיקים, וכי הם הגיעו אליו לאחר מספר גלגולים שעברו. על כן טוענת התובעת כי השיקים לא הגיעו אל התובע ישירות מרוני, ולא ברור אם בוצעה עסקה בין רוני לבין התובע, ומה מהות העסקה, ככל שבוצעה. הנתבעת צירפה לתצהירה חוות דעת מומחה של מר יצחק חגג, לתמיכה בטענתה בדבר זיוף חתימותיה, אך המומחה לא התייצב לעדות, מבלי שנמסרה סיבה לכך, וקיבלתי את התנגדותו של ב"כ התובע לדחות את הדיון למועד נוסף לשמיעת המומחה מטעם הנתבעת. 4. הנתבעת העידה כי במשך חמש השנים שבהן היה רוני בן זוגה, הם לא התגוררו יחדיו אלא במקומות שונים. לדבריה, רוני עבד כאיש מכירות בחב' "מדאופ אסטטיק" שמייצרת מיכשור קוסמטי. הנתבעת העידה כי היא נהגה לממן את הוצאותיו של רוני, הן במזומן, הן בשיקים והן באמצעות כרטיסי אשראי. לשאלה אם בשיקים שלה, שמסרה לרוני, היתה הנתבעת ממלאת את הפרטים או רק חותמת עליהם, השיבה הנתבעת: "הייתי חותמת וממלאת את השיקים שהוא היה צריך, כולל שכר דירה בחודשים האחרונים. לא הייתי רושמת את שם הנפרע. הייתי חותמת את החתימה שלי, ולפעמים רושמת את הסכום - מילים וספרות. לפעמים נותנת לו שיק פתוח, ורק חותמת (ללא שם נפרע, ללא סכום). תאריך בדר"כ הייתי ממלאת. ... הוא אמר שהוא מכניס כסף לחשבון שלי כהחזר הסכומים שנתתי לו. ברוב המקרים הוא אכן הכניס כסף לחשבון שלי" (בעמ' 4 לפר'). הנתבעת העידה עוד כי לא היתה כל תדירות או תכיפות קבועה, במועדים שבהם נתנה לרוני סכומי כסף, לדבריה: "בכל דרך". הנתבעת העידה: "לא עקבתי אחרי עניין זה". עוד העידה, בתשובה לב"כ התובע, כי היא לא ייעדה פנקס או פנקסי שיקים מסויימים, לגבי השיקים שמסרה לרוני, על מנת שתוכל לעקוב אחריהם. הנתבעת אישרה כי בכל פעם שרוני ביקש ממנה שיק, היא נתנה לו שיק שלה, בדרך כלל שיק אחד. הנתבעת העידה כי כל הסכומים שנתנה לרוני ניתנו לו כהלוואה, שהיה עליו להחזיר לה. הנתבעת התבקשה להסביר כיצד אירע שרוני גנב ממנה שיקים, כטענתה. היא השיבה כי רוני לא קיים את התחייבותו כלפיה ולא החזיר לה את סכומי ההלוואות, באמצעות הפקדת כספים לחשבון הבנק שלה. על כן נוצר מינוס בחשבון הבנק, ואז הודיעה הנתבעת לרוני כי היא מפסיקה את מתן ההלוואות לו. הנתבעת טוענת כי בעקבות כך גנב ממנה רוני שיקים והשתמש בהם תוך זיוף חתימתה. לדבריה, הוא יכול היה לעשות זאת בנקל, כיוון שהיתה לו גישה לארנק שלה ולפנקס השיקים שלה. הנתבעת טוענת שרוני תלש את השיקים הגנובים ביחד עם הספח שלהם, ועל כן היא לא הבחינה בחסרונם של אותם שיקים, אלא כעבור זמן. ב"כ התובע שאל את הנתבעת אם יש לה רישום של סכומי הכסף, אשר לטענתה נותר רוני חייב לה. הנתבעת השיבה שיש לה רישום "פנימי" שלה, שלא המציאה לביהמ"ש, אך לדבריה רישום זה הוא מאד בלתי מסודר. הנתבעת טוענת כי רוני נותר חייב לה קרוב ל- 750,000 ₪. לשאלה אם נהגה לבדוק את דפי חשבון הבנק שלה, השיבה הנתבעת כי לפני שרוני נעלם, היא בדקה את דפי החשבון אחת לחודש-חודשיים. הנתבעת העידה כי היא לא ידעה למי, ועבור מה, מיועדים השיקים שנתנה לרוני, אשר בהם הותירה את שם הנפרע ואת הסכום ריקים. לדבריה, היא לא הכירה את התובע, כשם שלא הכירה אף נושים אחרים של רוני, ולא ידעה שרוני מכור להימורים. 5. ב"כ התובע עימת את הנתבעת עם מספר פירכות שבגירסתה. לשאלה מדוע הגישה את תלונתה הראשונה במשטרה רק ביום 30.5.09 - כשבועיים לאחר המועד שבו טענה כי רוני נעלם - השיבה הנתבעת כי בשבוע הראשון היא חיפשה את רוני, ורק לאחר מכן, "כשראיתי שהשיקים מתחילים לצאת, עשיתי אחד ועוד אחד" (בעמ' 7 לפר'). הנתבעת העידה כי רק כשבוע לאחר יום 19.5.09, מועד היעלמו של רוני, נדלקה אצלה נורה אדומה, והיא החלה לחשוד שרוני גנב ממנה שיקים. לשאלה מתי ביטלה את השיקים דנן, לאחר שהסתבר לה, לטענתה, שנגנבו, השיבה הנתבעת כי אינה יכולה לומר את המועד המדוייק שבו ביטלה כל אחד מהשיקים הללו, אך "כל פעם שידעתי על שיק מהשיקים הגנובים שהוצג לפירעון, רק אז ביטלתי אותו. קודם לא ידעתי על כך. ... בכל מקרה, יכולתי לבטל שיק מאלה שרוני גנב, רק לאחר שראיתי שהוצג בבנק לפירעון". ב"כ התובע עימת את הנתבעת עם כך שדבריה אלה אינם מתיישבים עם העובדה ששיק מס' 1 בוטל על ידה למעלה מחודשיים לפני המועד שציינה, כמועד שבו נדלקה אצלה "נורה אדומה": על פי מסמך ביטול שיקים של הבנק, שהנתבעת צירפה לתצהיר-ההתנגדות (להלן: מסמך ביטול השיקים), בוטל שיק מס' 1 ביום 19.3.09, היינו - למחרת מועד פירעונו, ולמעלה מחודשיים לפני המועד שהנתבעת ציינה כמועד שבו התעורר חשדה פן רוני גנב לה שיקים. סתירה זו עומדת, ביתר שאת, גם לגבי שיק מס' 2: על פי מסמך ביטול השיקים, ביטלה הנתבעת שיק זה ביום 27.3.09, גם הפעם - למחרת מועד פירעונו; אולם בשיק זה מופיעה חותמת ברורה של המסלקה, ולפיה הוא הוצג לפירעון רק ביום 30.3.09, שלושה ימים לאחר שהנתבעת ביטלה אותו. הדבר סותר את הסברה של הנתבעת, כי ביטלה את השיקים דנן רק לאחר שהוצגו לפירעון. הנתבעת השיבה כי במועדים 19.3.09 עד 27.3.09 היא שהתה בחו"ל. לדבריה, כשהופקד בבנק שיק מס' 1, התקשרו אליה טלפונית מהבנק, כיוון שלא היתה בחשבונה יתרה מספקת לכיסוי סכומו של שיק זה. הנתבעת העידה כי אז הסתבר לה, שהיא לא ידעה על קיומו של שיק זה. לנוכח תשובה זו נשאלה הנתבעת כיצד מתיישב הדבר עם דבריה הקודמים, כי בשיקים שנתנה לרוני היא לא מילאה את שם הנפרע ואת סכום השיק, אלא רק חתמה עליהם, ולעיתים מילאה גם את התאריך, אך לא קיימה מעקב או רישום מסודר לגביהם. בתשובה לשאלה זו שינתה הנתבעת את טעמה והעידה - בניגוד לדבריה הקודמים - כי רוני מסר לה, לגבי כל שיק, את הסכום שיירשם בו, אם כי הוא לא ידע מראש מה יהיה הסכום, רק היה מעדכן אותה לפני שמילא את הסכום בכל שיק. עוד טענה הנתבעת כי הסכומים המרביים בשיקים היו בין 1,000 ₪ ל- 5,000 ₪. אם כך, נשאלה הנתבעת, כיצד צמח חוב בסכום של כ- 750,000 ₪, אשר לטענתה חב לה רוני. על כך השיבה: "זה טמטום שלי כי ניסיתי לעזור לו" (בעמ' 8 לפר'). אין בתשובה זו כדי ליישב את הסתירה הפנימית בעדות הנתבעת, ואת הפירכה של הפער בין הסכומים, שהנתבעת טענה שהיו הסכומים המרביים שהתירה לרוני למלא בשיקים שמסרה לו, לבין הסכום העתק של החוב, אשר לטענתה נצבר במשך השנתיים האחרונות של קשריה עם רוני (אלא אם פער זה "כוסה" על ידי סכומים, שהנתבעת נתנה לרוני במזומן או באמצעות כרטיס אשראי, אך הנתבעת לא מסרה כל פרטים לגבי סכומים כאלה). זאת ועוד: טענתה של הנתבעת, לגבי השיקים מס' 1 ומס' 2, סותרת את טענתה הקודמת, כי רק לקראת סוף מאי 2009 התעורר חשדה, שרוני גנב לה שיקים וזייף את חתימתה. הנתבעת ביטלה את שני השיקים הללו באמצע ובסוף מרס 2009, כחודשיים לפני שרוני נעלם, ולפני שהתעורר חשדה כי גנב שיקים שלה. על פי דבריה של הנתבעת בעדותה, כיצד מסרה לרוני שיקים חתומים על ידה, כל אימת שביקש, וללא ציון של הסכום ושל שם הנפרע - אזי בתקופה שקדמה בחודשיים להיעלמו של רוני, כשהשניים היו עדיין בני זוג, טרם התעורר אצל הנתבעת החשד בדבר גניבת שיקים על ידי רוני. מכאן עולה אפשרות כי הנתבעת ביטלה את השיקים מס' 1 ומס' 2, לאחר שהבנק הודיע לה שאין להם כיסוי, ולא מהסיבה שנגנבו ממנה וזוייפו. למותר לומר כי אם מדובר בשיקים, שהנתבעת מסרה לרוני בחתימתה, אזי גם אם מילא בהם רוני סכומים, שלא היה להם כיסוי - אין מדובר בשיקים גנובים ומזוייפים. בהמשך עדותה מסרה הנתבעת גירסה נוספת: כי כבר בינואר 2009 היא ביטלה שיקים שרוני גנב ממנה וזייף את חתימתה עליהם. היא הסבירה כי כיוון שאותה עת היה רוני עדיין בן זוגה, נמנעה מלפעול בעניין גניבת השיקים על ידו (בעמ' 9 לפר'). ואמנם, התובע העיד כי בינואר 2009 ביטלה הנתבעת שני שיקים, שבהם שילם לו רוני עבור כרטיסי ההגרלות, אך לאחר ששוחח עם הנתבעת, היא הבטיחה לו ששיקים אלה ייפרעו, ואותם שיקים אמנם נפרעו, לאחר שהתובע הפקידם בבנק שוב. הנתבעת טענה כי התלוננה במשטרה עוד לפני יום 30.5.09, שהוא המועד הראשון שבו מתועדת תלונה שלה, אם כי רק במועד זה ציינה את שמו של רוני כחשוד בגניבת השיקים. הנתבעת טענה (בעמ' 9 לפר') כי בידה אישורים גם על תלונותיה שקדמו למועד האמור, אך היא לא הציגה אישור כזה. בעניין השיקים, שלגביהם התלוננה הנתבעת במשטרה, ראוי לציין את הפרטים הבאים, כפי שעולה מטופסי אישור הגשת התלונות במשטרה, שהנתבעת צירפה לתצהירה: התלונה הראשונה הוגשה ביום 30.5.09. על גבי טופס אישור ההגשה של תלונה זו מודפסים מספריהם של 18 שיקים שלגביהם התלוננה הנתבעת באותה תלונה. מבין חמשת השיקים מושא התביעה, מופיע שם רק שיק מס' 5. ביום 12.7.09 ביקשה הנתבעת להוסיף שיק שמספרו מסתיים בספרות 228. ביום 15.7.09 וביום 16.7.09 ביקשה הנתבעת להוסיף את שיק מס' 1 ואת שיק מס' 2 דנן. ביום 27.7.09 הוסיפה שיק נוסף, שמספרו מסתיים בספרות 227. שיק מס' 3 ושיק מס' 4 אינם נמנים כלל בין השיקים, שהנתבעת מסרה את מספריהם למשטרה, בתלונות שהגישה. ב"כ התובע עימת את הנתבעת עם פירכה נוספת בגירסתה, לגבי השיקים מס' 1 ומס' 2: אם לטענתה היא חשדה, עוד במרס 2009, שרוני גנב לה שיקים אלה - מדוע התלוננה במשטרה על גניבתם וזיופם רק ביום 15.7.09 וביום 16.7.09, היינו - חודש וחצי לאחר תלונתה הראשונה מיום 30.5.09. הנתבעת השיבה כי כשפנתה למשטרה, היא התלוננה לגבי שיקים, שספחיהם היו חסרים בפנקסי השיקים שלה (כזכור, הנתבעת טענה שרוני תלש את השיקים שגנב ביחד עם הספחים שלהם). את השיקים מס' 1 ומס' 2 היא ביטלה עוד במרס 2009, ולכן - "לא חשבתי להכניס אותם". הנתבעת הוסיפה כי לא חשבה להתלונן במשטרה לגבי השיקים שביטלה החל מחודש ינואר 2009. עוד ציינה כי אפשר שהשיקים מס' 1 ומס' 2 "הופקדו שוב", ולכן השהתה את הגשת תלונתה לגביהם (בעמ' 10 לפר'). מנגד טוען התובע כי העובדה שהנתבעת הוסיפה את שני השיקים הללו לתלונתה במשטרה רק במחצית יולי 2009, מצביעה על חוסר תום ליבה. לטענתו, בשיחות שניהל עמה ביקשה ממנו הנתבעת להמתין עד שתסדיר את פירעון השיקים הללו, ורק לאחר שהודיע לה שאם לא ייפרעו השיקים, הוא יגיש כנגדה תביעה - רק אז פנתה הנתבעת למשטרה והוסיפה את השיקים הללו אל רשימת השיקים שמנתה בתלונתה הראשונה, מיום 30.5.09. 6. הנתבעת טענה בעדותה כי התובע - שאותו אינה מכירה - שוחח עמה טלפונית לראשונה, רק לאחר שרוני נעלם, היינו לקראת סוף מאי 2009, וכי מעולם לא שוחח עמה קודם לכן. הנתבעת כפרה בטענת התובע כי הוא שוחח עמה לגבי שיקים שביטלה, הן בינואר 2009 והן לגבי השיקים דנן, וכי באותן שיחות היא ביקשה ממנו להמתין מעט והבטיחה להסדיר את פירעון השיקים. ב"כ התובע עימת את הנתבעת עם תמיהה: הרי שיק מס' 1 ושיק מס' 2, שמועדי פירעונם חלו במרס 2009, בוטלו על ידה יום לאחר מועד הפירעון. כיצד יתכן שהתובע לא שוחח עמה לגבי השיקים הללו אלא לאחר היעלמו של רוני, במחצית השנייה של חודש מאי? בתשובה עמדה הנתבעת על טענתה, כי התובע שוחח עמה לראשונה רק לאחר שרוני נעלם, ולא קודם לכן. היא חזרה אף על טענתה כי באותן שיחות היא הודיעה לתובע שהשיקים הללו הם גנובים ומזוייפים, ואינה עומדת מאחוריהם. הנתבעת שבה וכפרה בטענת התובע, כי באותן שיחות היא ביקשה ממנו להמתין מעט עד שתסדיר את פירעון השיקים, אלא להיפך: היא הודיעה לתובע כי השיקים גנובים ומזוייפים. ב"כ התובע עימת את הנתבעת עם דבר פירעונם של שני שיקים, שמסר רוני לתובע, אשר מועדי פירעונם חלו באפריל ובמאי 2009, היינו - לאחר מועדי הפירעון של שיקים מס' 1, 2, 3, ו- 4 מבין השיקים דנן. הנתבעת השיבה: "אולי זו טעות שלי שלא ביטלתי אותם. אולי לא שמתי לב. אני צריכה לראות את השיקים כדי לראות במה מדובר. אני מסכימה אתך שתמוה כי בסוף אפריל ועוד יותר בסוף מאי, נשמטו ממני שיקים כאלה. אך בלי לראות אותם לא אוכל לתת תשובה מדוייקת" (בעמ' 13 לפר'). עוד העידה הנתבעת כי בסופו של יום, אינה יודעת מה המספר המדוייק של השיקים שרוני גנב ממנה. 7. התובע מוסר בתצהירו כי הוא רוכש את כרטיסי ההגרלה מסוכן אזורי של מפעל הפיס ומשלם עבורם בכספו, באמצעות שיקים שלו ובחתימתו, שמופקדים בידי הסוכן האזורי, ואשר התובע הסמיך אותו למלא בהם את הסכומים, בהתאם לכרטיסים שהתובע רוכש ממנו. התובע מקבל עמלה של 7% ממחירי הכרטיסים שהוא מוכר ללקוחותיו. לעיתים משלמים הלקוחות לתובע בשיקים מעותדים, ולעיתים נאלץ התובע למסור שיקים כאלה לפירעון אצל חלפנים, על מנת שיוכל להפקיד בחשבונו סכומים שיספיקו לכיסוי השיקים שהוא משך לשם תשלום לסוכן האזורי עבור כרטיסי ההגרלות. כפי שצויין, אין מחלוקת כי השיקים של הנתבעת, שבאמצעותם שילם רוני לתובע, נפרעו במשך קרוב לשנתיים ללא כל טענה מצד הנתבעת. התובע מצהיר כי לאחר שחוללו השיקים, שמועדי פירעונם חלו במרס 2009 (שיקים מס' 1, מס' 2 ומס' 4), הוא שוחח טלפונית עם הנתבעת, מספר פעמים, "ובכל פעם היא ביקשה ממני להמתין כמה ימים, והיא תבטל את הוראת הביטול, וכך זה נמשך עד שהחלטתי לפנות לבית המשפט" (סעיף 13 לתצהיר). לעומת זאת, שיקים של הנתבעת לזמני פירעון מאוחרים יותר: 14.4.09 (ע"ס 4,750 ₪) ו- 25.5.09 (ע"ס 7,250 ₪) - נפרעו עם הפקדתם בבנק. התובע מצהיר כי בשיחות שקיים עם הנתבעת לגבי השיקים שביטלה, היא מעולם לא טענה ששיקים אלה נגנבו ממנה, וחתימתה עליהם זוייפה. הוא טוען כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, כשהוסיפה לתלונתה במשטרה - רק במחצית יולי 2009 - שניים מהשיקים דנן (מס' 1 ומס' 2), שמועדי פירעונם חלו עוד בחודש מרס. לטענתו, הנתבעת עשתה כן רק לאחר שהתרה בה, אחרי מספר שיחות עמה, כי אם לא תפרע את השיקים הללו, הוא יגיש כנגדה תביעה. התובע טוען שהנתבעת "מנסה לעקוץ אותו", ביחד עם רוני, ולגרום לכך שייאלץ לשלם מכספו עבור כרטיסי ההגרלה, שרוני רכש, ויפסיד אף את העמלה שמגיעה לו בגין אותן רכישות. 8. בעדותו בביהמ"ש מסר התובע שרוני רכש אצלו, מידי יום, כרטיסי "צ'אנס" בהיקף של כ- 600 ₪, ורכש אף חבילות "חיש גד" שלמות, ולעיתים גם לוטו. השיקים של הנתבעת, שרוני מסר לשם תשלום עבור רכישותיו, היו תמיד חתומים מראש, ובדרך כלל - למועד פירעון דחוי לחודש-חודשיים. התובע העיד כי רוני ידע שהתובע יצטרך לפדות אצל חלפן שיקים דחויים לתקופה כזאת, כיוון שידע שלתובע "אין אוויר" לתקופה של מספר חודשים. עוד ידע רוני כי יהיה עליו לשלם גם את עמלת פידיון השיק אצל החלפן (בשיעור של כ- 3% - 4%). התובע העיד: "במשך שנתיים רוני עמד בכך, ולא היתה בעיה עם הפירעון של השיקים. בדר"כ השיקים היו על סכומים גדולים מערך הסחורה, ולכן לא היתה בעייה לשלם עבור ניכיונם" (בעמ' 16 לפר'). התובע העיד כי את כל חמשת השיקים מושא התביעה הוא מסר לניכיון אצל חלפן בשם יוסי מטלון (שמו מופיע על גבו של שיק מס' 4). התובע העיד כי הוא אחראי כלפי החלפן לפירעון השיק, ועל כן, משחוללו השיקים דנן שילם התובע לחלפן את סכומיהם, על פי דרישתו, וכנגד התשלום החזיר לו החלפן את השיקים המקוריים. התובע טוען כי החזרת השיקים המקוריים לידיו היא הראייה ששילם את סכומיהם לחלפן, שאלמלא כן הוא לא היו מחזיר לידיו את השיקים. ואמנם, כל חמשת השיקים המקוריים, מושא התביעה, הוצגו על ידי ב"כ התובע בעת הדיון (ראו בעמ' 16 לפר'). התובע אישר כי אף אחד מהשיקים דנן אינו חתום על ידו, וככל הנראה לא הופקד בחשבונו, וזאת בשל מסירת השיקים לניכיון אצל החלפן. ב"כ הנתבעת שאל את התובע מדוע המשיך למכור לרוני בדרך זו, לאחר שחולל שיק מס' 1 שמועד פירעונו חל ביום 18.3.09. התובע השיב: "התקשרתי לנתבעת, והיא אמרה לי לא לדאוג, אמרה שיצאו לה הרבה שיקים בזמן האחרון, ושאחכה בסבלנות" (בעמ' 18 לפר'). לשאלה מדוע המשיך למכור לרוני, לאחר שגם שיק מס' 2 חזר, השיב התובע כי את השיקים לפירעון בחודש מרס מסר לו רוני מספר חודשים קודם לכן (כפי שצויין, מועדי הפירעון של השיקים היו תכופות דחויים). התובע העיד כי הוא פנה אל הנתבעת בחודש מרס, לאחר שחזרו שני השיקים הראשונים. התובע שלל את טענת הנתבעת כי שוחח עמה לראשונה רק בסוף מאי 2009, לאחר שרוני נעלם. התובע הוסיף: "אפילו לפני כן חזרו שיקים, אולי ארבעה חודשים קודם. כבר אז דיברתי עם הנתבעת, והיא נתנה את התשובה שאמרתי" (בעמ' 18 לפר'). התובע אישר כי דבר חזרתו של שיק (או שיקים), כבר בסביבות ינואר 2009, אינו נזכר בתצהירו, אך הוא טוען שכך אירע. לשאלה מה קרה עם אותו שיק שחזר בינואר 2009, השיב התובע: "הכנסתי אותו שוב, והוא עבר. כמה שיקים כאלה. לפחות שניים. ש. למה לא צירפת אסמכתאות לזה? ת. הכל בסדר, אז לא צריך אסמכתאות" (בעמ' 19 לפר'). טענתו של התובע בדבר ביטול שני שיקים על ידי הנתבעת, עוד בינואר 2009, נתמכת הן על ידי עדותה של הנתבעת עצמה (ראו בסעיף 5 לעיל), והן על ידי מסמך ביטול השיקים שהנתבעת המציאה. שם מתועד ביטול של שיק ע"ס 2,200 ₪, שמועד פירעונו היה 25.1.09, והנתבעת ביטלה אותו למחרת, ביום 26.1.09. עוד מתועד ביטול של שיק ע"ס 4,340 ₪, שמועד פירעונו היה 28.1.09, והנתבעת ביטלה אותו למחרת, ביום 29.1.09 (הדפוס של ביטול השיק למחרת מועד פירעונו חוזר, איפוא, אצל הנתבעת הן לגבי שני השיקים שביטלה בינואר 2009 והן לגבי השיקים מס' 1 ומס' 2 דנן). הנתבעת טענה בעדותה כי גם השיקים שביטלה בינואר 2009 היו כאלה שרוני גנב ממנה וזייף בהם את חתימתה; אך את השיקים לינואר, שרוני מסר לתובע, פרעה הנתבעת, לאחר שהופקדו שוב; משמע, לא היתה לה טענה כי חתימתה על השיקים הללו זוייפה. התובע נסמך איפוא על ניסיונו המוצלח לגבי השיקים מחודש ינואר, אשר נפרעו על ידי הנתבעת, לאחר שהמתין זמן מה בסבלנות, כפי שביקשה ממנו, לדבריו. על כן ציפה התובע כי הנתבעת תפרע גם את השיקים דנן. התובע העיד כי כמעט בכל השיקים של הנתבעת, שרוני מסר לו, היה שם הנפרע ריק, ולפעמים היה הנפרע רוני מוסקוביץ (כמו בשיק מס' 1 דנן). התובע העיד כי אינו יודע למי העביר החלפן את השיקים ואינו מכיר את האנשים, ששמותיהם רשומים כנפרעים בשיקים מס' 2, 3, 4 ו- 5 (לגבי החותמת של חב' י. ד. עידה בע"מ, שמופיעה על גב שיק מס' 1, העיד התובע כי למרות ששם משפחתו הוא עידה, אין לו שום קשר לחברה זו). התובע שלל את טענת הנתבעת בדבר זיוף חתימתה על השיקים דנן: "לא מסכים. במשך שנתיים היתה אותה חתימה. אתה אומר שזה מזוייף" (בעמ' 20 לפר'). דיון 9. סעיף 22 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע כי אין אדם חב על פי שטר שאינו חתום עליו. סעיף 23 (א) לפקודת השטרות קובע כי חתימה מזוייפת על שטר "אין כוחה יפה כלשהו", ואינה מקנה זכות להיפרע על פי השטר. ב"כ התובע טוען כי במקרה זה צריך לחול הסייג שבסיפא של סעיף 23 (א) האמור, היינו - כי בנסיבות העניין מנועה הנתבעת מלהעלות את הטענה בדבר זיוף חתימתה, אך לא מצאתי ממש בטענה זו. עצם העובדה שהנתבעת נהגה רוחב לב, ואף חוסר זהירות, לגבי השיקים החתומים על ידה, אשר מסרה לשימושו של רוני ללא שם הנפרע וללא כתיבת סכומם, אין בה כדי להקים כלפיה מניעות לטעון כי שיקים מסויימים - מושא התביעה דנן - רוני גנב ממנה, ולא קיבל, ואף זייף את חתימתה עליהם. 10. כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, שעליו משתית התובע את חבותו של הנתבע כלפיו, אזי נטל ההוכחה בדבר אמיתות חתימתו של הנתבע מוטל על התובע (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מ"ז (3), 240; מעמ' 261 והפסיקה שנזכרת שם; ע"א 232/77 רוזנברג נ. אברהמוף, פ"ד ל"ב (2), 197). לפיכך, אם לא הרים התובע את הנטל להוכיח כי הנתבעת היא שחתמה על חמשת השיקים מושא התביעה, או על איזה מהם, אזי אין הוא יכול להיפרע מהנתבעת על פי השיקים הללו. חתימתה של הנתבעת, שהיא מאשרת (על טופס חשבון בנק שלה, נספח א' לתצהיר ההתנגדות, וכן על שני תצהיריה), היא מעין "שירבוט" של קו מתעקל, אשר על פי מראיתו הוא פשוט למדי וקל לחיקוי. החתימות על גבי השיקים שבמחלוקת דומות על פי מראיתן לחתימות שהנתבעת מאשרת כשלה. בנסיבות כאלה יש צורך בראיות "חיצוניות" למסמכים, על מנת להכריע במחלוקת בדבר אמיתות החתימה (ראו לעניין זה אף דבריו של ביהמ"ש בעניין בנק הפועלים שנזכר לעיל). התובע לא המציא חוות דעת מומחה בעניין החתימה שבמחלוקת. כפי שצויין, הנתבעת המציאה חוות דעת מומחה מטעמה, שתומכת בטענתה, אך המומחה לא התייצב לעדות, ועל כן אין חוות דעתו עומדת כראייה. דרך הוכחה אחרת לגבי החתימה, שצויינה בפסה"ד בעניין בנק הפועלים, היא עדותו של עד שיכול לזהות את החתימה שבמחלוקת, או שיכול להעיד שנחתמה בנוכחותו. התובע לא הביא עד כזה (העד הדרוש הוא, מטבע הדברים, רוני, אך מקום הימצאו אינו ידוע). ב"כ התובע טוען כי התובע הרים את נטל הראייה שעליו באמצעות ראיות "נסיבתיות", קרי: התנהלותה של הנתבעת, שמסרה לרוני שיקים פתוחים לשימושו; בצירוף לפירכות שנתגלו בגירסתה, ונסיבות נוספות - כל אלה מצטברים לכדי הוכחה מספקת כי הנתבעת היא שחתמה על השיקים דנן. 11. לאחר שבחנתי את חומר הראיות, מקבלת אני טענה זו של ב"כ התובע מהטעמים שיבוארו להלן, למעט לגבי שיק מס' 3. אין מחלוקת שהנתבעת מימנה בנדיבות את צרכיו של בן זוגה רוני, על פי גירסתה שלה - בהיקף של כ- 750,000 ₪. הנתבעת העידה כי היא נתנה לרוני שיקים בחתימתה, מבלי שמילאה בהם את הסכום ואת שם הנפרע ומבלי שידעה לשם מה הוא מתכוון להשתמש בהם. על פי ההיקף הכספי, שהנתבעת טענה לו, מדובר במספר רב מאד של שיקים כאלה. הנתבעת העידה כי היא לא ייחדה פנקסי שיקים לשיקים שמסרה לרוני, על מנת שתוכל לעקוב אחריהם, ואף לא ניהלה רישום מסודר של השיקים הללו, ובסופו של דבר אינה יודעת כמה שיקים בדיוק גנב ממנה רוני (לעומת השיקים שלא גנב, אלא קיבל ממנה). עוד העידה הנתבעת כי לא היתה תכיפות או תדירות אופיינית למתן השיקים הללו שלה לרוני, אלא היא מסרה לו שיק כל אימת שביקש. על פי דברים אלה, לא היה בידי הנתבעת ליתן סימן או תבחין כלשהו שלפיהם יכלה להבחין בין שיקים, שהיא מסרה לרוני לשימושו החופשי, באופן שתיארה בעדותה, לבין שיקים אשר לטענתה רוני גנב ממנה וזייף את חתימתה עליהם. בנסיבות אלה, מקשה ב"כ התובע בסיכומיו, לשם מה היה רוני צריך לזייף את חתימתה של הנתבעת, משקיבל ממנה שיקים חתומים ללא נקיבת סכום או שם הנפרע, ויכול היה להשתמש בהם כרצונו. אין מחלוקת כי השיקים של הנתבעת, שרוני מסר לתובע, נפרעו ללא כל טענה לאורך תקופה בת כשנתיים. התובעת העידה תחילה, כי רק לאחר שרוני נעלם התעורר חשדה, כי הוא גנב לה שיקים, ורק אז החלה לבדוק עניין זה. אולם דבריה אלה סותרים דברים אחרים שמסרה בעדותה, כי כבר בינואר 2009 - כארבעה חודשים לפני שרוני נעלם - היא ביטלה שני שיקים שלה, וכך עשתה אף לגבי השיקים מס' 1 ומס' 2, בחודש מרס 2009, כחודשיים לפני היעלמו של רוני. עדותו של התובע, שהיתה פשוטה ועקבית, עשתה עלי רושם אמין יותר מעדות הנתבעת, שהיתה רצופה סתירות ופירכות. איני מאמינה לנתבעת כי הפעם הראשונה שהתובע פנה אליה היתה רק לקראת סוף חודש מאי 2009, לאחר היעלמו של רוני. עדותה של הנתבעת בדבר שיקים שביטלה עוד בינואר 2009, בצירוף התיעוד שבמסמך ביטול השיקים, תומכים בטענתו של התובע בדבר שני השיקים, שהנתבעת ביטלה עוד בינואר, ואשר נפרעו בסופו של דבר, לאחר שהנתבעת הרגיעה את התובע שאינו צריך לדאוג. התכחשותה של הנתבעת לעניין זה מכרסמת במידה ניכרת באמינות גירסתה ותומכת בגירסת התובע, כי בשיחותיו עמה - הן לגבי השיקים של ינואר והן לגבי השיקים של מרס - הנתבעת לא התכחשה לחתימתה על גבי השיקים ולא טענה שנגנבו ממנה, אלא ביקשה מהתובע להתאזר בסבלנות ולהמתין מעט, ואז ייפרעו השיקים. אני מאמינה לתובע, כי הוא פנה אל הנתבעת במרס 2009, לאחר שחוללו שני השיקים הראשונים דנן. לו היתה הנתבעת משיבה אז לפנייתו, כי השיקים הללו נגנבו ממנה, וחתימתה עליהם זוייפה - אזי לא היה התובע ממתין עד בוש ונמנע מלהגיש את השיקים לביצוע. אני מאמינה לתובע כי כשפנה אל הנתבעת במרס, היא השיבה לו בבקשה שיתאזר בסבלנות וימתין מעט, והתובע עשה כן, בהסתמך על ניסיונו לגבי השיקים, שהנתבעת ביטלה בינואר אותה שנה, ואשר פרעה לו לאחר מכן. תמיכה במסקנה זו מצוייה בעובדה שהנתבעת לא כללה את השיקים מס' 1 ומס' 2 בתלונה שהגישה במשטרה ביום 30.5.09. הנתבעת הוסיפה שיקים אלה לתלונתה רק ביולי, כארבעה חודשים לאחר שביטלה את השיקים הללו. ההסבר שהנתבעת נתנה לכך (בעמ' 10 לפר'), הוא שהיא "לא חשבה" לכלול את השיקים הללו בתלונתה וכי הוסיפה אותם לתלונה, לאחר ש"הופקדו שוב". אין מחלוקת כי התובע הפקיד את השיקים הללו בבנק פעם נוספת, ביוני 2009, בתקווה שהפעם ייפרעו, כפי שאירע לשיקים, שהנתבעת ביטלה בינואר, ואשר הופקדו שנית לאחר שהבטיחה לתובע שתפרע אותם, כפי שאמנם עשתה. אולם אם היו אותם שיקים גנובים ומזוייפים - כפי שהנתבעת טענה שידעה עוד במרס - מדוע לא כללה אותם בתלונתה למשטרה, שהוגשה בסוף מאי, אלא הוסיפה אותם רק לאחר ש"הופקדו שוב"? הוספתם המאוחרת של השיקים הללו לתלונה, בצירוף הסברה האמור של הנתבעת לכך, תומכים בגירסת התובע, כי כשפנה אל הנתבעת במרס 2009, היא לא התכחשה לחתימתה על השיקים הללו אלא ביקשה ממנו להתאזר בסבלנות ולהמתין לפירעונם. אף ההסבר שמסרה הנתבעת לגבי הנסיבות של ביטול שני השיקים הללו: בשל הודעת הבנק שאין להם כיסוי בחשבונה, תומך במסקנה כי הנתבעת ביטלה את השיקים, כשהסתבר לה שאין להם כיסוי, ולא בגלל שנגנבו ממנה וזוייפו. ב"כ התובע מדגיש לעניין זה, כי במסמך ביטול השיקים נרשמה הסיבה לביטולם של השיקים הללו כ"סיבה אחרת", ולא כ"אבד/נגנב", שהיא הסיבה שנרשמה לצד מרבית השיקים המבוטלים שנמנו במסמך זה. הוא הדין ברישום הסיבה לביטולם של שני השיקים, שהנתבעת ביטלה בינואר 2009, שאף לצידם נרשמה סיבת הביטול כ"סיבה אחרת", ולא הסיבה "אבד/נגנב". אף נסיבה זו תומכת בטענת התובע, כי הסיבה האמיתית לביטול השיקים דנן לא היתה גניבתם וזיופם, כטענת הנתבעת. השיקים מס' 3 ומס' 4 לא נכללו כלל בתלונתה של הנתבעת במשטרה, אפילו לא בין השיקים שהוספו על ידה לתלונה לאורך מספר חודשים. אף הסברה של הנתבעת, כי כנראה נשמטו ממנה שני השיקים שכן נפרעו: בחודש אפריל ובחודש מאי 2009, אינו משכנע כלל. הדברים אמורים במיוחד בשיק השני, שמועד פירעונו היה 25.5.09, מועד שהנתבעת ציינה ככזה שבו כבר אומתו חשדותיה לגבי רוני, והיא כבר בדקה את השיקים ואת חשבון הבנק שלה בקפידה יתרה. לא רק מועדו של שיק זה אינו מתיישב עם פירעונו על ידי הנתבעת ללא כל טענה, אלא אף סכומו אינו מתיישב עם הגירסה שהעלתה במהלך עדותה. לעניין זה יש לציין כי תחילה לא הציגה הנתבעת בעדותה כל מגבלה לגבי הסכומים, שרוני רשאי היה למלא בשיקים החתומים שמסרה לו. על פי גירסתה הראשונית, היא מסרה לרוני שיקים "פתוחים", מבחינת הסכום ושם הנפרע, ולפעמים אף התאריך, ללא כל מגבלה. רק בהמשך עדותה - לאחר שעומתה עם פירכות שונות שבגירסתה - שינתה הנתבעת את טעמה וטענה כי היא ידעה על כל סכום, שרוני עומד למלא, וכי הסכום המרבי היה אמור להיות 5,000 ₪ (ציינתי לעיל כי גירסה מאוחרת זו אינה מתיישבת גם עם החוב הנטען של רוני, בהיקף של כ- 750,000 ₪). לענייננו, סכומו של השיק, שהנתבעת פרעה לתובע על פי מועד הפירעון של 25.5.09, הוא 7,250 ₪, סכום שהיה צריך, כשלעצמו, להדליק אצלה נורה אדומה, כיוון שלשיטתה (המאוחרת) הוא חרג מההרשאה שנתנה לרוני. על כן אין זה סביר, לשיטתה של הנתבעת עצמה, כי שיק זה יחמוק מתשומת ליבה וייפרע לתובע, ללא טענה כי נגנב וזוייף. לעניין אי האמינות של גירסת הנתבעת, בהקשר של סכומי השיקים, מציין עוד ב"כ התובע כי חלק מהשיקים שבוטלו, על פי מסמך ביטול השיקים, הם על סכומים נמוכים מ- 5,000 ₪, דבר שאינו מתיישב עם התבחין של סכום גבוה מ- 5,000 ₪, כאינדיקציה לשיק שנגנב, לטענת הנתבעת. יש לציין כי אף סכומיהם של שני השיקים, שהנתבעת ביטלה בינואר 2009, ופרעה לתובע לאחר מכן, הם נמוכים מ- 5,000 ₪. התמונה שמצטירת היא כי לאחר שרוני נעלם, והנתבעת הבינה כי יחסיה עמו תמו, רק אז העלתה הנתבעת את הטענה כי חלק מהשיקים שלה, שמסרה לרוני לשימושו החופשי, נגנבו, וחתימתה עליהם זוייפה; בעוד שעד אז היא נהגה לתת לרוני שיקים "פתוחים", חתומים על ידה, לשם מימון הוצאות שונות שלו, ללא הגבלה לגבי הסכום שיירשם בשיקים ומבלי שהנתבעת ידעה למי ועבור מה ישתמש בהם רוני. 12. על פי מכלול הנסיבות הללו, מסקנתי היא כי הוכח, במידת מאזן ההסתברויות, כי השיקים מס' 1, מס' 2, מס' 4 ומס' 5 - כמו גם קודמיהם ואף מקביליהם בזמן, שנפרעו לתובע על ידי הנתבעת - נחתמו אף הם בידי הנתבעת, ואין מדובר בשיקים שנגנבו ממנה וזוייפו. 13. יוצא מכלל זה הוא שיק מס' 3, אשר סורב על ידי הבנק מהסיבה: "חתימת המושך אינה בסדר". בכך שונה שיק זה מיתר השיקים מושא התביעה. עניינו של שיק זה לא נדון בדיון ההוכחות. ב"כ התובע אינו מתייחס בסיכומיו לסיבה לחילולו של שיק זה, שהיא שונה לעומת השיקים האחרים. ב"כ הנתבעת נסמך בסיכומיו על חותמת זו של הבנק, אך היא הוטבעה רק על שיק מס' 3 ולא על אף אחד מהשיקים האחרים. על פני הדברים, עולה מחותמת הבנק, כי הבנק מצא שבשיק זה (ובו בלבד) חתימת המושך אינה כשורה. על פי מראית תצלום השיק שבתיק, אין נראה שוני בולט לעין בין החתימה על שיק זה, לעומת השיקים האחרים, אך משלא הוברר מדוע מצא הבנק פגם בחתימה, יש לזקוף את סיבת דחייתו של שיק זה לזכות הנתבעת. על כן אני דוחה את התביעה, לגבי שיק מס' 3. 14. משדחיתי את טענת הנתבעת - לגבי השיקים מס' 1, מס' 2, מס' 4 ומס' 5 - כי הם נגנבו ממנה, וחתימתה עליהם זוייפה; יש לבחון את טענותיה בדבר קיומם של טעמים אחרים שמונעים בעד התובע להיפרע ממנה את סכומי השיקים הללו. הדיון להלן ייסוב רק על ארבעת השיקים הללו. אין מחלוקת כי התובע והנתבעת אינם מכירים זה את זה, למעט שיחותיהם בטלפון, וכי הנתבעת עצמה לא רכשה כרטיסי הגרלה מהתובע. ב"כ הנתבעת טוען כי התובע לא הוכיח את העסקות של מכירת כרטיסי ההגרלות לרוני, וכי יכול היה להעיד למטרה זו את הסוכן האזורי של מפעל הפיס, שממנו רכש לטענתו את הכרטיסים. לא מצאתי ממש בטענה זו. התובע הציג את תעודת הזכיין שלו ממפעל הפיס והעיד כי הוא זכיין כבר כמעט עשר שנים (בעמ' 18 לפר'). הפרטים שהתובע מסר, בתצהירו ובעדותו, אודות אופן התשלום על ידו לסוכן האזורי של מפעל הפיס עבור כל הסחורה שהוא רוכש ממנו על מנת למכרה לציבור, והסבריו אודות הצורך שלו לפדות שיקים מעותדים של לקוחות אצל חלפן, על מנת שיהיה בחשבונו כיסוי מספיק לסכומים שעליו לשלם לסוכן האזורי; הם פשוטים, הגיוניים ומתיישבים היטב עם המציאות. על כן אני מקבלת את עדותו של התובע בעניין זה. (בכתבי הטענות מטעם הנתבעת הועלתה אף טענה בדבר אי חוקיות של העסקות בין התובע לבין רוני, כיוון שמדובר בהימורים, אך טענה זו נזנחה, בצדק, בסיכומי ב"כ הנתבעת, שכן מדובר במכירה של כרטיסי הגרלות מפעל הפיס, שהיא חוקית). ב"כ הנתבעת טוען עוד בסיכומיו כי באתר האינטנט של רשות המיסים אין מופיע שמו של התובע כעוסק מורשה, למרות שהתובע העיד שהוא מנהל את עסקו כעוסק מורשה, וזו אף דרישה של מפעל הפיס לגבי כל זכיין. לא נתתי משקל לטענות אלה כיוון שהן טענות עובדתיות, שנטענו לראשונה בסיכומיו של ב"כ הנתבעת. ב"כ הנתבעת לא טען ולא הוכיח, שמפעל הפיס דורש מכל זכיין להיות רשום כעוסק מורשה. הדבר אינו בגדר "ידיעה שיפוטית". כמו כן, ב"כ הנתבעת לא עימת את התובע, בחקירתו הנגדית, עם טענתו שהתובע אינו רשום כעוסק מורשה במרשם מסויים של רשות המיסים שמופיע באינטרנט. המרשם האמור לא הוצג במהלך הדיון בתיק, ולא הובררה מהותו והיקפו. ועיקר: לתובע לא ניתנה הזדמנות להשיב על טענה זו (שמא מפאת גילו, או מסיבה אחרת, הוא עוסק "פטור", ואולי מטעם זה אינו מופיע באותו מרשם באינטרנט?) כך או כך, אין ליתן משקל לטענות עובדתיות כאלה, שמועלות לראשונה בסיכומים. ב"כ הנתבעת טוען עוד כי כיוון שבעל דוכן פיס אינו מנפיק חשבונית מס או קבלה לרוכש, אין בידי התובע תיעוד לגבי העסקות שלטענתו ערך עם רוני. העדרו של תיעוד כזה אינו, כשלעצמו, גורע מזכותו של התובע להיפרע על פי השיקים דנן, כיוון שהראיות שלפני מספיקות להוכחת גירסתו. התובע תיאר, בתשובה לב"כ הנתבעת (בעמ' 15 לפר'), את הסוגים של כרטיסי ההגרלות, שרוני נהג לרכוש באופן שוטף, ואת ההיקף הכספי של רכישותיו. כמו כן, אין מחלוקת על כך שבמשך כשנתיים נפרעו על ידי הנתבעת, ללא כל טענה, כל השיקים בחתימתה, שבאמצעותם שילם רוני לתובע עבור כרטיסי ההגרלות שרכש אצלו. לא מצאתי בסיס לפקפק בגירסת התובע בדבר מכירת כרטיסי ההגרלה לרוני, היינו - כי התובע נתן תמורה עבור השיקים שרוני מסר לו. ב"כ הנתבעת טוען כי גירסת התובע בדבר פידיון השיקים אצל החלפן יוסי מטלון היא שקרית, כיוון שלא התובע ולא החלפן מופיעים כמסב באף אחד מהשיקים, ואין בהם זכר לחלפן. ב"כ הנתבעת טוען כי חלפן שמאושר על ידי משרד האוצר ידאג להחתים כמסב את האדם שמוסר לו את השיק לפידיון. לא מצאתי ממש גם בטענה זו. ראשית, אין זה נכון שאין זכר לחלפן מטלון. שמו מופיע על גבו של שיק מס' 4. הטענה כי החלפן ידאג להחתים כמסב את מוסר השיק לניכיון, אף היא טענה עובדתית, שהועלתה לראשונה בסיכומים, מבלי שניתנה לתובע או לבא-כוחו הזדמנות להגיב עליה, ועל כן אינה יכולה להתקבל כבסיס לממצא עובדתי, כי גירסת התובע בעניין פידיון השיקים אצל החלפן היא שקרית. גירסת התובע היא סבירה ומציאותית. הגיוני שהחלפן לא היה מחזיר לידיו את השיקים המקוריים, אם התובע לא היה משלם לו את סכומיהם. ב"כ הנתבעת טוען כי אי הצגת מסמכים להוכחה שהתובע שילם לחלפן מטלון, ואי-הבאתו של החלפן לעדות, צריכים לשקול לחובת התובע; אך לא מצאתי שיש בכך כדי להכריע, כיוון ששמו של החלפן יוסי מטלון מופיע, כאמור, על גבו של שיק מס' 4, ועצם החזרתם של השיקים המקוריים לידי התובע מעידה על כך ששילם לחלפן. 15. ב"כ הנתבעת טוען כי התובע אינו אוחז כשורה בשיקים, וגם לו היה אוחז כשורה - טענת הזיוף גוברת אף על אחיזה כשורה בשטר. אכן, אין מחלוקת כי שטר, שחתימת המושך בו זוייפה, אין כוחו יפה להקים חבות כלשהי של המושך שחתימתו זוייפה. אולם כאמור, דחיתי את טענת הזיוף. על פני הדברים, מקיים התובע את תנאי האחיזה כשורה, על פי סעיף 28 לפקודת השטרות, אך איני רואה צורך לקבוע מסמרות בעניין האחיזה כשורה, כיוון שעל מנת להקים את זכותו של האוחז בשטר להיפרע, אין הכרח שיהא אוחז כשורה. האחיזה "כשורה" מאפשרת לאוחז בשטר, שאינו צד לעסקת היסוד, להתגבר על טענות שניתן להעלות בין צדדים לעסקת היסוד; אך עניין זה אינו רלבנטי במקרה דנן. בענייננו, אם התובע אוחז בשיקים בעד ערך ובתום לב, די בכך כדי לזכותו להיפרע על פיהם. על ידי מתן השיקים החתומים לידי רוני, ללא נקיבת סכום וללא שם הנפרע, נתנה לו הנתבעת, למעשה, "כסף מזומן", לשימושו על פי ראות עיניו (לעניין היותו של שטר כמעט "שווה כסף", ראו למשל ע"א 358/80 קדש נפתלי נ. שאר ישוב, פ"ד ל"ז (3), 830, בעמ' 835). משרכש רוני מהתובע סחורה, שעבורה שילם באמצעות השיקים הללו, זכאי התובע לתשלום שמגולם באותם שיקים, עבור הסחורה שסיפק לרוני. נכון שמההיבט העובדתי-הפיזי, לא התקיים קשר ישיר בין הנתבעת לבין התובע, היינו - לא הנתבעת היא שרכשה את כרטיסי ההגרלות מהתובע, והיא לא ידעה על העסקות של רוני עם התובע. אולם זו היתה בחירתה של הנתבעת עצמה, כאשר מימנה באופן "פתוח" צרכים כספיים שונים של רוני, על ידי מתן השיקים הפתוחים לשימושו, כפי שיחפוץ. הדבר דומה לאדם א', שנותן לחברו, ב', כסף מזומן לשימושו לפי ראות עיניו. ב' רכש באמצעות כסף זה סחורה בחנות. א' אינו יכול לדרוש בחזרה את שטרות הכסף מבעל החנות, שמכר את הסחורה לב', לאחר ש-ב' שילם עבורה בכסף שקיבל מ-א'. בדוגמה זו נוצר, בפועל, קשר ישיר בין הכסף, ש-א' נתן ל-ב', לבין עסקת הרכישה שביצע ב' מבעל החנות, גם אם א' לא ידע כלל על עסקה זו. השיקים ה"פתוחים", בחתימתה, אשר הנתבעת נתנה לרוני, דומים לאותו כסף מזומן. טענתה של הנתבעת, כי אמצעי המימון שסיפקה לרוני היו בגדר הלוואה, שרוני חייב להחזיר לה, היא עניין שבינה לבין רוני, אך לא בינה לבין התובע (ב"כ התובע טוען לעניין זה בסיכומיו כי משנותקו הקשרים בין הנתבעת לבין רוני, היא מנסה לצמצם את נזקיה על חשבונו של התובע). התובע אוחז איפוא בשיקים בעד ערך ובתום לב, והוא זכאי להיפרע על פיהם. התובע אינו נהנה אמנם מ"חזקת התמורה", על פי סעיף 29 (א) לפקודת השטרות, כיוון שחתימתו אינה מצוייה על השטר. אולם התובע הוכיח במידה הדרושה כי הוא נטל את השיקים מרוני כנגד תמורה (כרטיסי ההגרלות) ובתום לב, ובעת שנטל אותם לא היתה לו כל ידיעה, או סיבה לחשד, פן רוני אינו זכאי לשלם לו באמצעות השיקים של הנתבעת; שהרי רוני שילם לו באותה דרך לאורך תקופה בת כשנתיים, והנתבעת פרעה, ללא כל טענה, את השיקים שלה, שרוני מסר לתובע כתשלום. העובדה שהתובע פדה את השיקים אצל החלפן מטלון, מהטעמים שהסביר, אינה גורעת מזכותו זו. ב"כ הנתבעת טוען, שהתובע נעשה אוחז בשיקים לאחר שעבר זמנם, ותוך ידיעה שהם חוללו, ועל כן אינו מקיים את דרישת תום הלב ואינו זכאי להיפרע על פיהם. זו טענה מתחכמת, שמתעלמת מהמציאות. "המועד הקובע", לעניין מסירת השיקים לתובע, אינו המועד שבו קיבל אותם בחזרה מהחלפן; לאחר שחוללו, והוא נאלץ לשלם את סכומיהם לחלפן. "המועד הקובע" הוא המועד שבו מסר רוני את השיקים לתובע, בתמורה לכרטיסי ההגרלה שרכש ממנו. זה הוא "המועד הקובע", הן לעניין מתן תמורה על ידי התובע עבור השיקים, והן לעניין תום הלב של התובע בעת קבלת השיקים תמורת כרטיסי ההגרלה שמכר לרוני. אציין לעניין זה את הוראת סעיף 26 (ב) לפקודת השטרות: "משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד שטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן". המלומד ד"ר זוסמן אומר על כך בספרו: דיני שטרות (בעמ' 123 - 124): "תמורה שניתה בעד שטר צמודה לו לעולם". כאמור, איני סבורה כי פידיון השיקים אצל החלפן גורע מזכותו של התובע לקבל את סכומי הכסף שגלומים בשיקים, בתמורה לכרטיסים שמכר לרוני. טיעונו של ב"כ הנתבעת היה נכון, לו היה התובע צד "זר", שלא היה לו כל קשר לשיקים, והוא קיבל אותם מחלפן, לאחר שחלף מועד פירעונם והם חוללו. בנסיבות כאלה חלה ההלכה כי מי שקיבל שטר לאחר מועד פירעונו, ותוך ידיעה שחולל, רואים אותו כמי שקיבל את השטר שלא בתום לב. לא כך התובע: הוא קיבל את השיקים בעד ערך ובתום לב. מסירת השיקים לניכיון, בנסיבות ענייננו, נועדה לאפשר לתובע לקבל את סכומי השיקים לפני מועד פירעונם הדחוי, על מנת שיוכל לשלם באמצעותם את המגיע ממנו לסוכן האזורי של מפעל הפיס עבור רכישת כרטיסי ההגרלה שהוא מוכר ללקוחותיו. זו פעולה "טכנית" שאין בה כדי לגרוע מזכאותו של התובע לסכומים שגלומים בשיקים. החלפן אינו הופך "צד" לעסקה, או לשיק, אלא משמש מעין "תווך" על מנת לאפשר לתובע לקבל את סכומי השיקים לפני מועד פירעונם, בשל הצורך הכלכלי בכך. כל עוד היו רוני והנתבעת בני זוג, לא היתה לנתבעת כל טענה בעניין זה. היא פרעה את השיקים הללו כשהגיע מועד פירעונם, וכך נהגה במשך כשנתיים. פידיון סכומי השיקים על ידי החלפן מותנה בכך שייפרעו בהגיע מועד פירעונם. התובע אחראי כלפי החלפן לפירעון השיקים, ואם נכשל הפירעון, על התובע להשיב לחלפן את סכומי השיקים. משהשיב התובע לחלפן את סכומי השיקים וקיבל אותם בחזרה לידיו, אזי בכך בוטל הפידיון של סכומי השיקים, באמצעות ה"תווך" של החלפן, והתובע חזר למעמדו המקורי, כמי שקיבל את השיקים ישירות מרוני, תמורת הסחורה שסיפק לו. לפיכך, התובע אינו אותו "זר", שקיבל לידיו שיקים, תוך ידיעה שחוללו לאחר מועד פירעונם, ואין חלה עליו ההלכה ששוללת ממנו את תום הלב, כאוחז בשיקים (ראו לעניין זה אף האמור בספרו של ד"ר זוסמן: דיני שטרות, בעמ' 202). לסיכום נקודה זו: בנסיבות ענייננו, לא נפגמה זכותו של התובע להיפרע על פי השיקים, כפי שעמדה לו במעמד שבו קיבל את השיקים מרוני תמורת הסחורה שמכר לו. 16. טענה נוספת של ב"כ הנתבעת היא כי תום ליבו של התובע נפגם, כיוון שהיקף הרכישות הגדול של רוני ממנו היה צריך לעורר את חשדו. ב"כ הנתבעת מסתמך לעניין זה על דבריו של התובע בעדותו, כי רוני היה הלקוח הגדול ביותר שלו, וכי לא היה לו עוד לקוח כזה. איני מקבלת טענה זו. ב"כ הנתבעת אכן עימת את התובע, בחקירתו הנגדית: "וזה לא נראה לך חשוד שאדם קונה בסכומים כאלה?" התובע השיב: "לא. רוני אמר שהוא משווק מכשירי לייזר, ועל כל עסקה מרוויח 10- 15 אלף שקלים. הוא אמר לי שהוא מוכר להלן" (בעמ' 20 לפר'; הלן היא הנתבעת; דברי התובע אודות מה שמסר לו רוני בעניין עיסוקו תואמים את דבריה של הנתבעת בעניין זה, בעמ' 4 לפר'). עוד עימת ב"כ הנתבעת את התובע עם קיומן של הנחיות של מפעל הפיס לגבי מהמרים מכורים, ועל כך השיב התובע: "יש מודעה של מפעל הפיס שמוצגת בדוכן, והלקוח יכול לראות אותה. שם כתוב שאם הלקוח מרגיש שהוא מכור, הוא יכול להתקשר למפעל הפיס, והם יטפלו בו. גם אני יכול להציע ללקוח כזה לפעול על פי המודעה. אין הנחייה אלי כזכיין להתקשר למפעל הפיס. איני יכול להכריח את הלקוח להתקשר. אני לא חשבתי שרוני מכור. יש יותר גרועים ממנו" (בעמ' 20 לפר'). לא מצאתי ממש בטענה שתום ליבו של התובע נפגם בשל התעלמותו מכך שרוני היה מכור להימורים. יצויין כי הטענה בדבר היותו של רוני מכור להימורים אינה בגדר עובדה מוסכמת. לא רק התובע לא התרשם כך, אלא אף הנתבעת, שהיתה בת זוגו של רוני במשך חמש שנים, העידה כי לא ידעה שרוני מכור להימורים (בעמ' 6 לפר'). אולם גם אם היה רוני מכור להימורים, דבר שלא הוכח, אין בכך כדי לשנות לענייננו. התובע מתפרנס ממכירה של כרטיסי הגרלות פיס. הוא השיב לשאלת ב"כ הנתבעת בדבר ההסבר שרוני מסר לו אודות הכנסותיו, ואף ציין שיש "גרועים ממנו", בהתייחס להיקף הרכישות של כרטיסי ההגרלה. למותר לומר שאדם בוגר רשאי לרכוש כרטיסי הגרלות-פיס כראות עיניו. התובע, כמוכר הכרטיסים, סיפק לרוני את שביקש לרכוש, ולא מצאתי חוסר תום לב מצידו בעניין זה. 17. לסיכום: אני מקבלת את התביעה, למעט לגבי שיק מס' 3. אני מורה על שיפעול תיקי ההוצאה לפועל, לגבי השיקים מס' 1, 2, 4 ו- 5. הנתבעת תשלם לתובע את אגרות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומן; וכן - שכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪ (כולל מע"מ). שיקיםשיקים ללא כיסוי