תפיסת רכוש משטרה

תפיסת רכושו של אדם על ידי המשטרה פוגעת באופן קשה בקניינו ובחופש העיסוק שלו ולפיכך מצווה בית המשפט לוודא כי תפיסת הרכוש הינה מידתית ואין בנמצא חלופה אחרת שפגיעתה קשה פחות ודי בה כדי לתת מענה הולם לתכלית שלשמה נתפס הרכוש. נקודת המוצא היא כי יש להפעיל את סמכות התפיסה באופן מידתי ולפגוע כמה שפחות בפעילות השוטפת של המשיבים, בפרט בשלב בו טרם הוגש כתב אישום והחקירה טרם הסתיימה. "...יש לנקוט בצעד זה רק כאמצעי אחרון ובהיעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכך יש לעשות על פי עיקרון המידתיות המקובל עלינו".(בש"פ 7715/97, חג'ג' נ' מדינת ישראל, ). תפיסת הרכוש שוללת מבעל הרכוש את השימוש בו למשך תקופה ארוכה. ברור מאליו שככל שהתקופה מתארכת הפגיעה באדם היא קשה יותר. הכלל הוא שעל המדינה להציג תשתית ראייתית מספקת, על פיה ניתן יהיה לקבוע אם אמצעי התפיסה הינו מידתי, ואם יש הצדקה להמשך התפיסה. בהחלטה שניתנה לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בע"ח 23353-10-11, אגף המכס והמע"מ נ' פיסו ואח' קבע בית המשפט: "סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון קובע כי סמכויות החיפוש והתפיסה לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש) תשכ"ט - 1969 יחולו בשינויים המחויבים גם לעניין רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה. משמע, שקיימות גם לעניין שתי שרכי פעולה אפשריות, כאשר אחת מהן הינה לפי פקודת סדר הדין הפלילי." החלטה נוספת באותה רוח ניתנה ביום 10.1.12 בה"ת 27852-07-11, ליבוביץ נ' מדינת ישראל.משטרהשחרור תפוס