תפיסת טלפונים סלולריים במכס

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תפיסת טלפונים סלולריים במכס / תביעה להחזרת טלפונים סלולריים שנתפסו במכס: 1. ענינה של תביעה זו הינו השבתם של טלפונים סלולריים ואביזרים נלווים אשר נתפסו על ידי הנתבעת ביום 16/10/06 במחסום קרני ואשר לשיטת התובע, הטוען לבעלות באלו, נתפסו הם שלא כדין (להלן: "הטובין"). המחלוקת בתיק זה נסובה הן על חוקיות התפיסה והן על היקף הפריטים שנתפס וטיבם של אלו. 2. בתמצית ייאמר כי תחילה בוצעה התפיסה האמורה מכח סעיף 109(א)(2) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 בשל הובלתם של הטובין ללא תיעוד כדין כאמור באישור תפיסה מס' 320671 מיום 16.10.06 (נספח 3 לעדויות הנתבעת, למען הסדר הטוב יצוין כי ההפנייה לנספחים להלן מכוונת לעדויות הנתבעת כפי שסומנו). תפיסה זו הביאה את התובע לפתוח בהליך שקדם להליך זה וטיבו - בקשה להחזרת תפוס אשר נדונה בפני כב' השופט ח. נחמיאס בבית משפט זה במסגרת ב"ש 2530/06 . הליך זה הסתיים בהסכמה לפיה יישארו הטובין בחזקת הנתבעת למשך 45 ימים נוספים, וככל שכתב אישום לא יוגש תוך מועד זה, הרי שאז יוחזרו הם לתובע. הסכמה זו קיבלה ביום 26/11/06 תוקף של החלטה. דא עקא, סמוך לתום המועד המוסכם הנ"ל, הודיעה הנתבעת כי היא טוענת ועדיין לזכותה בהחזקת הטובין, אולם הפעם, מתוקף מקור חוקי אחר - סעיף 188 לפקודת המכס כאמור באישור תפיסה מס' 328553 מיום 3.1.07 (נספח 21). התובע לא השלים אף עם תפיסה זו ופנה שוב בבקשה להחזרת תפוס, אולם בהחלטה מיום 17.1.07 הופנה להפנות דרישה כחוק לנתבעת. כך עשה התובע, אולם נענה בשלילה ע"י מנהל מכס מעברי הגבול דאז שהודיעו על חילוט הטובין תוך שהפנה אותו להגיש תביעה אזרחית כחוק (נספח 22). בעקבות הודעתה זו של הנתבעת ומשנוכח התובע כי פניותיו אף באמצעות בא כוחו, לא צלחו, הגיש תביעתו זו להשבת הטובין. 3. בתביעתו טוען התובע כי פעולת התפיסה והתנהלותה של הנתבעת נגועים באי חוקיות ובחוסר תום לב, כך עת מצאה לנכון הנתבעת לשנות את סעיף התפיסה סמוך למועד המיועד השבת הטובין וזאת משנוכחה להתרשם כי יש ממש בטענות התובע כנגד סעיף החוק המקורי עליה נסמכה. התובע מלין אף כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראת סעיף 19 (א) לפקודת המכס עת ביצעה את התפיסה שלא במעמד "פודה הסחורה". יתרה מכך ועיקר - התובע מייחס לנתבעת מניעים פסולים בהתנהלותה אשר נובעת לשיטתו מתלונתו על העלמותם של חלק מהטובין תוך מעורבות משטרת ישראל בעניין זה. מכל מקום, ולטענתו, עסקינן בטובין אשר נרכשו על ידו כדין בעוד העסקה מלווה בחשבוניות ותעודות משלוח ובעוד לא הייתה כל כוונה להבריחם לתחום רצועת עזה כפי החשד שהיה בעניין זה. פריטים אלה אינם מזויפים ואינם גנובים ואין כל מניעה חוקית לרוכשם ולמוכרם. במצב דברים זה, נתבעת המדינה להשיב לתובע את מלוא הטובין ולחילופין את ערכם - 479,927 ₪ או את הטובין כמצבם בצירוף פיצוי בשיעור 200,000 ₪ בגין שיעור הפחת המוערך מחמת אי השבתם במועד. 4. בכתב הגנתה שוללת הנתבעת מכל וכל קיומם של מניעים פסולים כמיוחס לה. לטענתה, במהלך חקירת הפרשה נתגלו עובדות נוספות שהצדיקו שינוי בסעיף התפיסה וכן עשתה. הנתבעת שוטחת באריכות בכתב הגנתה את הדין הרלבנטי ומבהירה כי התובע הפר את הוראות הדין עת נמנע מקבלתם והצגתם של אישורים הכרחיים לייבואם של טלפונים סלולריים דרך מדינת ישראל לרשות הפלשטינית, כמו גם מתשלום מיסי ייבוא כנדרש. מכל מקום, בכל הנוגע לתלונתו של התובע בדבר העלמות מקצת הטובין, הרי שהנתבעת שוללת מכל וכל טענה זו תוך שהיא מפרטת את השתלשלות הארועים ומבהירה כי דבר לא נגרע מהיקף הטובין שנתפס בפועל במשאית המובילה. 5. לאחר שניסיונות ממושכים לבוא בדברים ולגבש הסכמה לא צלחו, הגישו הצדדים עדויותיהם בתצהירים: התובע מצידו הגיש את תצהירו שלו בלבד בעוד הנתבעת הסתפקה בתצהירו של מר יניב אביבי שהינו חוקר ביחידת המכס אשר טיפל בפרשה זו בתוקף תפקידו. כן צרפה הנתבעת את העתק תיק החקירה הרלבנטי, תיק הנושא מסמכים רלבנטיים רבים. לאחר קיומן של חקירות הדדיות ביום 26/2/12 הגישו הצדדים סיכומים בכתב, אחרון שבהם - מצד הנתבעת - ביום 8.7.12. בחלוף יומיים עתר התובע לצרופו של מסמך נוסף בעוד הנתבעת מצידה הביעה התנגדותה לכך ולזאת אתייחס בהמשך. אקדים ואציין כי התובע הגיש סיכומיו בתמצית תוך זניחתם של הסעדים החלופיים שנתבקשו וללא התייחסות עניינית לעדויות כפי שהונחו בפועל ולמסגרת הנורמטיבית אליה מפנה הנתבעת. דיון והכרעה 6. אפתח במקור החוקי עליו משתיתה הנתבעת את סמכות התפיסה - פקודת המכס (נוסח חדש): סעיף 188 (א) "פקיד-מכס שוטר או קצין בצבא-הגנה לישראל רשאי לתפוס בין בים ובין ביבשה כל אניה, כל כלי הובלה וכל טובין שהם מחולטים או שיש לו יסוד סביר לחשוב שהם מחולטים." סעיף 204 "ואלה טובין שיחולטו למדינה: (1) טובין מוברחים; (2) טובין שיובּאו בהפרת איסור, הגבלה או הסדר; ואולם טובין שיִיבּואם נאסר או הוסדר לפי צו ושנשלחו לשם ייבואם לישראל לפני שנודע לשולח דבר הצו ולפני שעבר זמן סביר כדי שהידיעה תגיע לנמל השליחה, אין לחלטם אלא יש לייצאם בחזרה או לעשות בהם בדרך שיאשרנה המנהל, הכל לפי ראות עיני המנהל; ..... (13) טובין חבי מכס שהוצפנו בכל דרך שהיא כדי להשתמט מתשלום מכס" סעיף 1 - סעיף ההגדרות "הברחה" - ייבּואם של טובין, או ייצואם, או הובלתם לאורך החוף או דרך גבולות היבשה, בכוונה להונות את האוצר או לעקוף כל איסור, הגבלה או תקנה בענין ייבּואם, ייצואם והובלתם של טובין כאמור, ולרבות כל נסיון לעשות אחד המעשים האלה בכוונה כאמור" בהשלמה לסעיפי הפקודה הנ"ל קובע סעיף 192 את הנוהל החוקי לאחר תפיסת הטובין ונוהל זה נתקיים למעשה בעצם משלוח מכתבו מיום 31.1.07 ע"י מנהל המכס (נספח 22) במסגרתו הוזמן התובע להגיש תביעה אזרחית זו באם ענין לו למנוע החרמת הטובין. סעיף 229 - עניינו בחובת הראיה בתביעה אזרחית כגון דא ("אישום מכס") ולפיו: "נתעוררה שאלה באישום מכס, או בהליך לפי סעיף 192 להחזרת אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו על ידי פקיד-מכס, אם המכס על טובין שולם או לא, או אם טובין יובאו לישראל, או יוצאו ממנה, או הובלו לאורך החוף, או נפרקו או הוטענו, כדין, חובת הראיה שהמכס שולם או שהעשיה בטובין היתה כדין, תחול באישום מכס על הנאשם ובהליך כאמור על התובע." 7. מהו אם כן הכשל החוקי שנמצא בהעברת הטובין דנן למחסום קרני ואשר בעטיו נקט פקיד המכס בסמכותו ע"פ סעיף 188(א) לפקודת המכס? התובע כאמור לא התכבד כלל להתייחס לתשתית החוקית המפורטת בכתב ההגנה ובסיכומי הנתבעת, לנתחה, לחלוק עליה או לציין הכיצד פרשנותה או הוראות חוק אחרות יש בהם כדי לבסס עמדתו בהליך זה. משכך, מצאתי מקום להסתפק בהבאתה בתמצית בלבד של תשתית זו כפי שהוצגה ע"י הנתבעת ואשר לא נסתרה תחולתה למעשה: בהתייחס לעצם הבאת הטובין לארץ מפנה הנתבעת לצו הרלבנטי לעת ההיא: צו יבוא חופשי, תשס"ו - 2006 הקובע בסעיף 2(ב) קיומם של תנאי ייבוא/ צורך באישור בהתייחס לטובין המפורטים בתוספת השניה. הנתבעת מפנה בהקשר זה אף לצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, תשס"ו - 2006. עם זאת, כאשר יעד הטובין הינו "האזור", הרי שע"פ הוראת סעיף 5(2) לצו יבוא חופשי הנ"ל, לא יחול הצו ללא היתר מתאים כאמור בסעיף. מכל מקום, ע"פ תחיקת הבטחון הרלבנטית - צו מס' 1252 בדבר העברת טובין (יהודה ושומרון), התשמ"ח - 1988 העברת טובין לאזור וממנו טעונה אישור הממונה כהגדרתו שם. בהשלמה לכך נתונה אכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (חומרים וציוד דו- שימושיים מסוימים המועברים לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית) התשס"ד- 2004 לפיה ציוד תקשורת הינו בן פיקוח. על הבאת ציוד תקשורת לאזור כמו גם על מתן היתרים לפי האכרזה כאמור, ממונה קמ"ט תקשורת במינהל האזרחי ויש הכרח באישורו לשם יבוא טלפונים סלולאריים לתחומי הרשות הפלסטינית. זאת ועוד, לפי הוראות משרד התקשורת, שמקורם בפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], התשל"ב-1972 ולתקנות הטלגרף האלחוטי (רשיונות, תעודות ואגרות), התשמ"ז - 1987 נדרש "אישור סוג" לצורך ייבוא מסחרי של ציוד קצה רדיו טלפוני נייד לישראל וכן לצורך ביצוע פעולות סחר וקיום של ציוד כאמור כמשמעותם בפקודה ובתקנות הנזכרות. אישור סוג לציוד לשם חיבורו לרשת רט"ן נדרש גם מכוח הוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982. סיכום המקורות החוקיים דלעיל ע"פ הסברה של הנתבעת, מביא למסקנה כי יבוא טלפונים סלולאריים דרך מדינת ישראל לרשות הפלסטינית מחייב שחרור ברשימון אוטונומיה ואישורים כדלקמן: א. תשלום מיסי יבוא. ב. אישור משרד התקשורת. ג. אישור מקמ"ט תקשורת. טוענת הנתבעת כי הטובין שנתפסו עונים להגדרת טובין מוברחים - שדבר הבאתם לא דווח למכס, ומתוך מגמה להתחמק מתשלום מיסים ומכל מקום על מנת לעקוף הגבלות ייבוא שישנן. כל אלו הניחו יסוד סביר להניח כי עסקינן בטובין מחולטים אשר דינם להיות מוחרמים למדינה וככאלו, הרי הם ברי תפיסה ע"פ הוראת סעיף 188 לפקודת המכס. 8. תחת מענה ענייני למסגרת הנורמטיבית שצוינה לעיל, בחר התובע להתמקד בגירסתו העובדתית לפיה לא התיימר לבצע מעשים בלתי חוקיים ואין בפני בית המשפט אלא מקרה פשוט ותם לב של סוחר אשר רכש טובין לצורך מכירתם במסגרת עסקיו. התובע מצידו מדגיש כי מעולם לא הסתבך עם רשויות החוק תוך שהוא מבקש לצייר תמונה לפיה הנתבעת התעמרה וממשיכה להתעמר בו בעקבות פרשה זו שהובילה בהמשך לה לביקורות עסקיות מצד רשויות המס. כל שבכל זאת טען התובע בהיבט החוקי הינו כי בנסיבות העניין אין כל צורך באישורים להם מכוונת הנתבעת וזאת מכמה היבטים: ראשית - קיים היתר להכניס לגבולות הארץ עד 3 מכשירים סלולריים ללא צורך בהיתר כלשהו מגורם חוקי ולאמור משנה תוקף עת עסקינן במכשירים שהינם משומשים או מחודשים של דגמי הטלפונים בהם עסקינן. שנית - התובע מצידו לא ייבא למעשה את הטובין כי אם רכש אותם מסוחר בגדה כנגד חשבונית כדין ומשכך, אין להשית עליו חובות החלות על יבואן. שלישית - הטובין לא נועדו לייצוא לתחום הרשות הפלשתינית ביום תפיסתם, כי אם לאיחסון במחסן בשטח ישראל עד לקבלתם של אישורים רלוונטיים כדין, משכך אין רלוונטית הדרישה להיתרי טלקום לצורך ייצוא לרשות. לשיטתו למעשה, נפלה טעות במועד פריקת הטובין במעבר קרני. רביעית - בהיותן של האוזניות והזכרונות הכלולים בטובין משום פריטים שאינם בעלי רכיב אלקטרוני, הרי שעל פי נוהלי המכס אין צורך באישור מקדים באשר לאלו. לביסוס עמדתו מפנה התובע לחוזר של משרד התקשורת (מעודכן לתאריך 10.10.07) שכותרתו "רשימה של טלפונים סלולריים המאושרים ליבוא אישי" (להלן: "חוזר משרד התקשורת"). 9. סבורה אני כטענת הנתבעת כי בחינת מכלול העדויות שהובאו בפני בית המשפט, יש בה כדי להצדיק מסקנה השוללת חלק נכבד מהתשתית העובדתית עליה נסמך התובע בטענותיו וכדי להטיל צל כבד על מהימנות גירסתו, המובאת בתצהירו בתיק זה, וכפי שיומחש להלן. אפתח במגמת התובע לתאר תמונה פשוטה של עיסקת רכישה שגרתית שנעשתה בתום לב תוך הפנייה לתמיהות הרבות שמעוררת מגמתו זו. 10. ראוי לציין כי רק בחקירתו הנגדית טרח התובע למסור פרטים מדוייקים יותר בעניין עיסקת רכישת הטובין. על פי חקירתו הנגדית רכש את הטובין כחודש קודם לתפיסתם מעוסק מורשה בתחומי הגדה ששמו קסס כמשתקף לטענתו מהחשבונית שהציג (נספח 5) ומתעודת המשלוח (נספח 6). הטובין נשלחו לטענתו על ידי שליח מטעם קסס. זה יצר קשר עם מחסנאי משדרות (ביאטרה ואסים) על מנת לפרוק אצלו את הטובין המיועדים לתובע, אלא שבשעה זו מצוי היה המחסנאי בדרכו למעבר קרני על מנת לפרוק סחורה אחרת ומשכך, ביקש מהשליח לפגוש אותו שם וכך היה (עמ' 12 לפרוטוקול). הנתבעת טעתה להבין כי הטובין שהיו ברשות המחסנאי במעמד פריקת הסחורה יועדו אף הם להעברה לרשות הפלשתינית ואי הבנה זו היא שהובילה למחלוקת. בחקירתו הנגדית נשאל אף התובע כמתבקש על היקפה הכספי של עיסקת הרכישה ואופן התשלום, אלא שהתובע התקשה למסור גירסה סדורה כשלטענתו: "לא זוכר בדיוק. הרוב של הכסף עבר אליו, מה שנשאר זה היה משהו כמו 400 או 500 אלף שילמתי לו מראש על הסחורה. נשאר חלק קטן שזה נהוג...ושילמתי לו מזומן ביד...נפגשתי איתו בכניסה יש מקום מסויים ליד צומת תפוח ונתתי לו ביד כסף" ( עמ' 9 שורות 8- 13). דא עקא, גירסתו זו של התובע אינה מתיישבת עם תוכן החשבונית בה עסקינן (נספח 5 - חשבונית מיום 15.10.06) הנושאת שיעור של 479,927 ₪ סך הכל והתובע לא מסוגל היה ליתן הסבר מניח את הדעת בעניין זה בחקירתו הנגדית (עמ' 10 שורות 6- 10). יתרה מכך, התובע לא מסוגל היה ליתן הסבר כאמור אף לסתירה הקיימת בהשוואה לגרסתו אשר נמסרה בהודעתו מיום 17.10.06 במכס (נספח 7) ולפיה תשלום המקדמה עבור הטובין נעשה באמצעות שליח מירושלים אשר נשלח ע"י קסס וקיבל מידי התובע סך של 200,000 שקלים בלבד. התובע אשר הודה בחקירתו הנגדית כי אינו יכול ליישב בין הדברים הוסיף: "אני זוכר שבצומת תפוח עשיתי את העיסקה אדם קיבל מקדמה 400,000 ₪ בערך, מה שנשאר לו כ- 200,000" (עמ' 9 שורות 26 - 27). בכך למעשה שוב מוסר התובע גירסה בעייתית באין היא מתיישבת עם סכום החשבונית. עוד וצורך ההשוואה - בבקשתו להחזרת תפוס, טען התובע בסעיף 8 כי שילם מחצית מתמורת הטובין. 11. תמיהה נוספת נעוצה באמירתו בהודעתו כי ביצע את ההזמנה מקסס ביום 11.10.06, קרי - ימים ספורים טרם התפיסה במובחן מאמירתו בחקירה הנגדית (עמ' 9) כי זו בוצעה "לפחות חודש לפני כן". יש לזכור כי הודעת התובע שנגבתה במכס נמסרה סמוך ממש לארועים הרלוונטיים. 12. סתירה נוספת אשר נמצאה כמהותית נתגלתה בכל הנוגע למסלול העברתם של הטובין. אף בעניין זה לא טרח התובע למסור פרטים מדוייקים בתצהירו ובחקירתו הנגדית טען כאמור כי שליחו של קסס הוא שמסר את הטובין וישירות לידי המחסנאי במעבר קרני בעוד הוא עצמו הוזעק למקום בהמשך. התובע שולל בתוקף אפשרות לפיה הוא שמסר את הטובין למחסנאי (עמ' 12, 14). דא עקא, שגירסתו של התובע אינה מתיישבת עם גירסאות המחסנאי ומר עזאיזה יאסף כפי שנמסרו בהודעותיהם מיום 16.10.06 במכס (נספחים 1 ו- 2 בהתאמה): מעיד בהודעתו המחסנאי - מר ביאטרה - כי הוא עובד אצל יאסף עזאיזה ומבצע הובלות למעבר ניצנה, קרני ולאשדוד. לשיטתו: "הגעתי בשעה 2:00 לפנות בקר ליער שמחוני וישנתי בתוך המשאית. בבקר בשעה 8:00 בבקר התקשר אלי אדם שקוראים לו אבו יוסף שלא הכרתי אותו לפני כן. הוא נתן לי 5 קרטונים ואמר לי שיש בתוכם מתנות ואמר לי להשאיר אותם בתוך המשאית אני אפילו שמתי אותם בתוך ארגז כלים כי לא ידעתי מה יש בהם. הוא אמר לי שיכול להיות שהוא יכניס אותם לעזה או שהוא יקח אותם ברכב שלו למחסן שלו". (עמ' 1, 2 להודעה). בהמשך מזהה מר ביאטרה את התובע עצמו המוצב בפניו במעמד חקירתו כמי שמסר לידיו את הקרטונים כאמור בעדותו הנ"ל (עמ' 2 שורות 16 - 19 להודעה). מר ביאטרה אף מציין כי קיבל את הקרטונים מבלי שנאמר לו מהו תוכנם וללא ניירת נלווית ובעוד התובע עצמו מבהיר לו כי בהמשך ימציא מסמכים על מנת לאפשר הכנסתם של הקרטונים לעזה ולחילופין יחזיר את הקרטונים ברכבו הפרטי למחסן שלו. מר עזאיזה - מבהיר בהודעתו כי עיסוקו בהובלות כשכיר אצל אביו. מר ביאטרה עובד אף הוא עם אביו והלה הזעיק אותו למעבר קרני באותו היום (16.10.06) בטענה כי יש לו בעיה עם שלושה קרטונים במכס במעבר קרני. עת נשאל הכיצד הגיעו אותם קרטונים שהכילו על פי ידיעתו טלפונים סלולריים, מטענים ואוזניות לידי מר ביאטרה השיב מר עזאיזה: "בשעה 8 בבקר היום הביא אדם בשם אבו יוסף שתיאם איתי לפלפון האישי שלי והתקשר אלי מטלפון מס' 0523070396 בשעה 9:30 בבקר בערך והוא אמר לי שהקרטונים עם הפלפונים לא לפרוק אותם היום במעבר קרני כי התעודות של הפלפונים לא מוכנים. הוא אמר לי עד שאני אביא תעודת משלוח לא לפרוק אותם" . מר עזאיזה מבהיר כי תמה על אמירה זו שכן בלילה הקודם התקשר אליו בעל הטובין ששמו "וואל קאסס" ואמר לו שישנם שלושה קרטונים כאמור אשר יש להכניסם לעזה תוך שהוא מאשר כי "יש תעודות לסחורה". בהמשך מבהיר מר עזאיזה עת ניצב בפניו התובע כי מעולם לא ראה אותו, אולם הוא זה אשר שוחח עימו טלפונית באותו בוקר והוא לדעתו אשר מסר את הקרטונים למר ביאטרה, אם כי הוא עצמו לא נכח במעמד זה (עמ' 3 להודעה). עוד טען: "סך הכל הייתי אמור להעביר את הסחורה לרצועה ולקבל 1,100 שקל" (עמ' 12 להודעה). יצויין להשלמת התמונה כי מר ביאטרה מבהיר בהודעתו כי התובע (המכונה בפי השניים "אבו יוסף") יצר עימו קשר לאחר שקיבל את מספר הטלפון שלו ממר עזאיזה (עמ' 2 להודעה) בעוד מר עזאיזה מאשר בהודעתו כי התובע תיאם עימו את הדברים (עמ' 2 שורות 4 - 5 להודעתו). יתרה מכך, התובע בהודעתו (עמ' 4 בנספח 7) מאשר כי הוא מכונה בשם "אבו יוסף". גירסתם האמורה של מר ביאטרה ומר עזאיזה אינה מתיישבת עם גירסת התובע הן באשר למסלול העברת הטובין מיד ליד והן באשר לאי מעורבותו הפיזית בכך. 13. תמיהה עולה אף מגירסת התובע באשר לאופן ביצוע העיסקה, כאשר לטענתו הוא עצמו אמור היה לספק את הטובין לחברת אלג'רמה מעזה בעוד הסוחר ממנו רכש את הטובין - קסס מחזיק בעצמו סניף מכירות בעזה. התובע פטר עצמו באמירה לפיה לא בהכרח מכירה חברת אלג'רמה את קסס (עמ' 11 סיפא 12 רישא לפרוטוקול). הסבר זה אפשרי אמנם, אולם עוצמתו אינה מרובה בפרט בשים לב לחסרונן של עדויות מתבקשות כמצויין בהמשך ולרבות בהקשר זה. 14. זאת ועוד, זעמו, השגותיו וההאשמות הקשות מצד התובע בכל הנוגע להיקף הטובין שנתפס אשר החלו "בקול תרועה רמה" נסתיימו "בקול ענות חלושה". התובע כאמור בחר להפנות אצבע מאשימה כלפי נציגי הנתבעת בכל הנוגע לחסרונם של פריטים מתוך הטובין. דא עקא, שכאשר נחקר התובע בעניין זה נמצא כי אין ברשותו כל מידע ישיר אודות היקף הסחורה שנשלחה לו בפועל, כך משעל פי גירסתו הוא הכמויות בהן הוא נוקב מקורן בנקוב בחשבונית ובתעודת המשלוח אשר יצאו תחת ידו של קסס (נספחים 5 ו- 6) בעוד הוא עצמו לא ראה כלל את הטובין עובר לתפיסתו (עמ' 8 שורה 22 עד עמ' 9 שורה 2). במצב דברים זה בו אין בנמצא עדות ישירה ומשכנעת באשר להיקף הפריטים בטובין כפי שנמסרו לידי מר ביאטרה, לא ברור כיצד מתיימר התובע להרהיב ולטעון לחסרונם של פריטים. בעניין זה אומר כי נחה דעתי מעדותו הסדורה והמשכנעת של מר אביבי מטעם הנתבעת, אשר השיב באופן ענייני תוך שהוא נותן הסבר מניח את הדעת לכמויות הנקובות באישורי התפיסה (נספחים 3 ו- 10). חקירתו הנגדית הממושכת בכל הנוגע לנסיבות התפיסה ולהשתלשלות הארועים העלתה תמונה בהירה וסדורה לפיה מעורבותו בתוקף תפקידו נתבקשה מיד עם היוודע דבר קיומם של הקרטונים במשאית ל"מנהל הרחבה" - מר גיל סעדון, אשר נתבקש ע"י נהג המשאית (מר ביאטרה) לאפשר לו לפרוק אף 5 קרטונים של מתנות. מר אביבי נוכח בקיומם של 5 קרטונים סך הכל - אחד היה בתא הנהג והאחרים בתא (ארגז) כלי העבודה המחובר לדופן המשאית כשלדבריו: "הנהג פתח את התא עצמו משכתי קרטון אחד קצת החוצה פתחתי את הניילון שהיה עטוף בו ומהחזית זיהיתי שזה פלאפונים סגרתי חזרה את הקרטון. הנהג החזיק את הקרטון הפתוח, קראתי לאותם אנשים שיבואו להכניס את הקרטונים. אני הכנסתי 2 קרטונים והיו עוד שני עובדים אלון ואומר(צ.ל - עומר - א.ח) שכל אחד החזיק קרטון נוסף." בהמשך לכך בוצעה ספירה של תכולת הקרטונים שנפתחו אמנם שלא במעמד התובע עצמו, אלא שלא מצאתי מקום לפקפק בגרסת הנתבעת בכל הנוגע לתכולה שנמצאה בפועל באלו: ראשית, לאורך עדותו של מר אביבי מודגשת עובדת נוכחותו הצמודה של נהג המשאית וכדברי מר אביבי: "בנוכחות הנהג פתחתי את שאר הקרטונים.... במשך כל הזמן הזה הנהג היה צמוד אלינו אל הסחורה גם בתחילת ספירת הטובין הנהג היה נוכח באופן רציף" (עמ' 2 לזכ"ד - נספח 15). ובחקירתו הנגדית: "הספירה התבצעה ע"י שני עובדי מכס. היה איתם הנהג כדי לראות את מה שהם עושים" (עמ' 21 שורה 22). כהערת ביניים ונוכח טענת התובע בענין זה אעיר, כי נוכחות הנהג דיה לטעמי כ"מורשהו" של התובע לצורך הוראת סעיף 19 לפקודת המכס. תיק החקירה נושא אף את אישורי התפיסה המתעדים את הספירה שנעשתה וחתומים ע"י מר אביבי עצמו בתוקף תפקידו: ראשון - אישור 320671 מיום 16.10.06 (נספח 3) המתעד 713 מכשירי טלפון סלולרי שנמצאו ב - 4 קרטונים וכן קרטון המכיל אוזניות וכבלים. (בהשלמה לכך נתון נספח 4 - מזכרו של מר עטיה המפרט את מס' הטלפונים מכל דגם שנמצא). שני - אישור 320672 מיום 18.10.06 (נספח 10) המתעד 6 מכשירי טלפון סלולרי ושקית המכילה 259 כרטיסי זכרון. שלישי - אישור 328553 מיום 3.1.07 (נספח 21) המתעד קיומם של 719 מכשירי טלפון סלולרי שנמצאו ב - 4 קרטונים, קרטון המכיל אוזניות וכבלים וכן ושקית המכילה 259 כרטיסי זכרון. בכותרתו של אישור זה מצוין מפורשות כי הוא בא תחת קודמו - נספח 3. בפועל - עסקינן באישור המחליף למעשה את שני קודמיו ונושא את תכולת שניהם. השוני הינו בסעיף התפיסה המסומן בטופס האישור ששונה כאמור מחוק מס ערך מוסף לפקודת המכס. התובע מצידו נאחז באישור נספח 10 כמוצא שלל רב בסוברו כי יש בכך כדי לבסס חשדו בדבר שימת ידו של מי מאנשי המכס ברכושו. לטענתו, אלו נתעוררו לגלות לפתע תוספת זו לאחר שנוכחו כי הוא עומד על חשדו ומבקש לבררו באמצעות משטרת ישראל, אלא שחקירתו הנגדית של התובע העלתה כי תלונתו במשטרה (מוצג נ/1 מיום 19.10.06) היתה מאוחרת למועד עריכתו של נספח 10 (עמ' 10 סיפא - 11 רישא). התובע ניסה לטעון כי קדמה לכך תלונה אחרת במתחם קרני וכי קיבל במקום מכתב בלוויתו סר למחרת למשטרת נתיבות להגשת התלונה נ/1, אלא שלא שוכנעתי מטענה זו שלא הוכחה כראוי, לרבות ע"י הצגת המכתב הרלבנטי הנזכר. מר אביבי מצידו ידע ליתן הסבר ישיר והגיוני לתוכנו של נספח 10 בהבהירו כי אין עסקינן בתוצר של ספירה חוזרת שנעשתה כטענת התובע בעקבות חשדותיו, כי אם בספירה משלימה של חלק שלא נספר כלל בהתחלה, קרי - נספח 10 משלים את נספח 3 ואלו שניהם מתעדים ספירה שנעשתה עובר להגשתה של תלונה מצד התובע (עמ' 22 שורות 10- 17). מר אביבי טרח לציין בחקירתו כמצוין אף באישורים מיהם נציגי המכס שעסקו בספירה. הדוחות והאישורים הרלבנטיים מתיק החקירה נתקבלו ללא התנגדות וללא שנתבקשה חקירתם של מי מהנפשות הפועלות מעבר לחקירתו של מר אביבי. במצב דברים זה ובאין התובע ממציא כאמור עדות ישירה ומשכנעת באשר להיקף הטובין, הנני מקבלת גרסתה של הנתבעת שלא נסתרה. (ראה אף סעיף 26 לסיכומי הנתבעת שם מומחשת אי אמינות ממצאי החשבונית ותעודת המשלוח עליהם נסמך התובע מתוך השוואת נתוניהם לאשר נמצא בפועל). 15. עוד הבהיר מר אביבי ובתצהירו כי במהלך החקירה הסתבר כי הטובין שנתפסו מיוצרים ע"י החברות "נוקיה" ו"סמסונג", אשר היבואניות הבלעדיות של מכשירים סלולריים מתוצרתן למדינת ישראל הינן החברות "יורוקום" ו"סאני" בהתאמה. בדיקה מדגמית אל מול החברות העלתה כי המכשירים הסלולריים שנתפסו לא יובאו לארץ ע"י החברות הנ"ל ואף כי חלק מהדגמים אינם מיובאים כלל לארץ וחלקם אף אינו מאושר לייבוא ע"י משרד התקשורת. יתרה מכך, בדיקה אל מול "נוקיה" העולמית העלתה כי המכשירים שהיו מתוצרתה יוצרו עבור יבוא ושימוש בירדן ובאיחוד האמירויות הערביות. ראה למשל נספחים 13, 14, 16, נספח 19 - נוהל משרד התקשורת למתן אישור לציוד קצה רט"ן, וכן נספחים 20, 25 מהם עולה כי רק 6 מדגמי מכשירי הטלפון שנתפסו מותרים ע"י משרד התקשורת לייבוא אישי. יתר הדגמים (מאות טלפונים במספר) אינם מותרים כלל לייבוא אישי. 16. לאמור לעיל ראוי להוסיף כי טענות התובע בתביעה זו נמצאות חסרות אף על רקע הימנעותו מהבאתם של עדים ועדויות אשר מתבקשת היתה הבאתם בנסיבות הענין. כך למשל נמנע התובע וללא הסבר מלהביא את מר קסס ממנו נרכשו הטובין ושליחו. כן נמנע מלהעיד את מר ביאטרה שגרסתו המסבכת את התובע מוכחשת בתוקף בהודעתו, או מלבקש להעיד מי מנציגי המכס הרלבנטיים. תחת זאת הוצגה אך עדותה של הגב' ננה חן, אשר לא רק שעוררה תהייה בגרסתה בדבר נסיבות הצטרפותה לפגישה אצל מנהל המכס, אלא שלא מצאתי בזו כדי לתרום לליבון המחלוקות העיקריות בתיק. חוקיות מעשיו של התובע לא תוכרע על בסיס אמירה זו או אחרת של מנהל המכס. מחדלו של התובע בעניין זה זועק הינו על רקע היותה של עדותו בבחינת עדות יחידה של בעל דין ויש בו כדי לעמוד בעוכריו לאור ההלכה הפסוקה לפיה וכאמור בע"א  9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.08): "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980). מצוטט בע"א 2275/90 באמצעות בנין דור בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605" 17. כאן המקום לשוב ולציין את הוראת סעיף 229 לפקודת המכס הנ"ל. בהתייחס לו מציין בית המשפט במקרה בו טענה בעלת הטובין (היא המערערת) כנגד החרמתם בע"א 545/96Sheridon Exim Ltd. נ' רשות הנמלים והרכבות, פ"ד נג(2) 289: "סעיף זה מטיל על התובע את הנטל להוכיח כי העשייה בטובין נעשתה כדין. יחד עם האמור אפשר שאין ב"אי-ההוכחה" תנאי מספיק להחרמת הטובין. במקרה זה על המכס להוכיח כי התובע, ובענייננו המערערת, מעורב ב"עשייה שאינה כדין" או שלפחות אינו תם לב" בית המשפט מסכים במקרה דשם כי אמנם אין לייחס למערערת מעשה פלילי של הברחה משלא הורשעה מעולם, אולם מוסיף הוא: "עם זאת, כפי שצוין, עולות תמיהות רבות בנוגע לעיסקה שניהלה המערערת ולמהלכם של הדברים. תמיהות אלו, שהוצגו בפני בית-המשפט על-ידי רשות המכס, מעבירות אל המערערת את הנטל להביא ראיות מפריכות או לפחות כאלו שיש בהן כדי להסביר את התנהגותה. בנטל זה לא עמדה המערערת כאמור אלא הוסיפה ופיזרה ערפל על הפעולות שנעשו בטובין. אשר על כן דין הטובין להיות מוחרמים". 18. סופו של דבר, התמונה המצטיירת לפני בית המשפט הינה התנהלות עניינית של רשות המכס אשר לאחר חקירה ודרישה הפעילה את שיקול דעתה בהליך תפיסת הטובין כדין תוך תיעוד הדברים כנדרש ובעוד התובע מנגד אינו מספק טיעונים והסברים אשר יניחו דעת בית המשפט כי יש מקום לעמדתו, כמו גם להתרשמותו כי התנכלו והתעמרו בו. אציין כי אינני מוצאת מקום למהומה רבה על בחירת רשות המכס לשנות את סעיף החוק עליו היא נסמכת, משסיבה עניינית היתה לכך. אף לשיטת התובע יעד הטובין היה לעזה בסופו של דבר (לחב' אלג'רמה), והצטרפותה של הודאה זו ליתר העדויות המלמדות על נסיון למימוש כוונה זו, כמו גם לתמיהות המהותיות המתעוררות בכל הנוגע למקורם, נסיבות רכישתם ואופן העברתם של הטובין (שנמצאו, יש לציין, בתפזורת ולא באריזה מקורית), די בהם כדי לבסס חוסר תום לב ואי המחשה לעשייה בטובין כדין. אסייג ואומר כי על פי מר עזאיזה לפחות בהודעתו נתבקש הוא ע"י התובע, בסופו של דבר, בבוקר התפיסה להימנע מהעברת הטובין לרצועת עזה מחמת שהאישורים המיועדים לא הושגו. מכל מקום, כך או כך, נחה דעתי כי נדרשו אישורים לעצם הבאת הטובין לתחומי הארץ כמפורט בטיעוני הנתבעת בכתב הגנתה ובסיכומיה וכמשתקף מתצהירו של מר אביבי ומנספחי תיק החקירה המצביעים על ברור שנעשה מול הגורמים הרלבנטיים לבחינת טיב האישורים הנדרשים. אציין בהקשר זה כי לא עלה בידי להבין פשר עמידתו של התובע על טענותיו המושתתות על ההיתר הקיים לייבוא אישי בעוד בענייננו על פניו לא בייבוא אישי עסקינן ודי בהפנייה להיקף הטובין ולנסיבות רכישתם. יתרה מכך, אכן וכטענת הנתבעת בסיכומיה, באם וכטענת התובע עסקינן בטובין שניתן להכשיר החזקתם (וכך התיימר למעשה וכאמור לציין בפני מר עזאיזה), לא ברור מדוע חרף חלוף השנים וההזדמנויות שניתנו לו, לא עלה בידי התובע להציג היתרים/ אישורים כנדרש. בכך יש כדי לחזק את הרושם כי לכתחילה לא היה בכוונתו לבקש אישורים כדין. התובע נמצא מצד אחד נחרץ באשר לחוקיות מעשיו ומצד שני, אינו מתכבד להיכנס לנבכי ההיבט החוקי תוך המחשה הולמת של חוקיות מכשירי הטלפון לסוגיהם. ההפניה לחוזר משרד התקשורת אך מקשה על עמדת התובע משזה מתייחס לייבוא אישי תוך שהוא מציין מפורשות (בסעיף 1) כי לצורך ייבוא מסחרי יש צורך ברשיון סחר וב"אישור סוג" לסוחר מצד משרד התקשורת. אציין כי לא מצאתי מקום להפרדה שמבקש התובע לעשות בין מכשירי הטלפון הסלולריים לבין יתרת הציוד הכרוך וקשור בו. מכל מקום, יושם לב כי החוזר האמור עליו נסמך התובע נושא הערה (בסעיף 2) לפיה אישור ההייבוא האישי מתייחס רק לטלפון סלולרי ללא מוצרים נילווים. 19. טרם סיום, דין בקשת התובע לצרף מסמך נוסף לאחר הגשת סיכומי הצדדים להידחות ומטעמי הנתבעת ממש בתגובתה לבקשה, תגובה הממחישה כראוי מדוע ממילא אין בתוכנו של המסמך כדי לסייע בידו ולא מצאתי צורך להרחיב בדבר. אוסיף כי לא ברור היה צרופם אף של פרסומים באינטרנט לסיכומי התובע, ללא אישור להגשתם כראיה וללא שילובם באופן סדור ומפורט בטיעוני התובע בתיק. 20. נוכח האמור, תביעה זו נדחית ומשמעות הדבר הינו כי דין הטובין להיות מוחרמים. במצב דברים זה ונוכח יתר נסיבות הענין, לרבות משך קיומו של הליך זה, ובהיות תוצאת פסק הדין משום חסרון כיס לתובע, ישא הוא בהוצאות הנתבעת בשיעור של 15,000 שקלים בלבד. טלפוןמכס