תיקון תביעה נגזרת

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תיקון תביעה נגזרת: .1בעל מניות של בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - "הבנק") הגיש תביעה בשמו ובשם כלל בעלי המניות של הבנק נגד שניים ממנהלי הבנק ונגד הבנק (כנתבע פורמלי). התביעה היא מסוג התביעות המכונות "תביעה נגזרת" ומהות התביעה המוגדרת בכתב התביעה היא "תביעה נגזרת לגילוי חשבונות ולתשלום פיצויים". בתביעה מתלונן התובע כנגד שני המנהלים בשני מישורים: א. במישור ניהול הבנק - פעלו הנתבעים לדעת הבנק בכך שהבנק הילווה ו/או השקיע כספים ברכישת מניותיו הוא (וטענות נוספות). ב. במישור האישי - רכשו מניות הבנק תוך ניצול האינפורמציה הפנימית שהגיעה אליהם עקב תפקידם (וטענות נוספות); .2התביעה הוגשה בתאריך 4.3.85וכתב-ההגנה הוגש בתאריך .14.4.85בתאריך 22.5.85הגישו המנהלים בקשה (המ' 5127/85) לדחיית או מחיקת התביעה על הסף, ואילו בתאריך 11.6.85הגיש התובע בקשה (המ' 5813 /85) לקבלת רשות לתקן את כתב התביעה. הבקשה האחרונה הוגשה כתגובה לטענות הנתבעים בכתב-ההגנה ובבקשת הדחיה על הסף וכדי לתקן את הפגמים (אם היו פגמים כאלה) שהועלו בכתבי טענות הנ"ל של הנתבעים. בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשתי הבקשות - וזאת כדי לחסוך בזמן שיפוטי וזמנם של הצדדים - ובדיון מאוחד זה נבדק כתב-התביעה בהנחה כי תנתן רשות התיקון המבוקשת. ברור שאם יוברר כי התיקון לא יועיל לתובע הרי באופן מקביל יהיו זכאים הנתבעים להפסקת ההליכים נגדם. .3עקרון כללי בנושא בקשות דחיה ו/או מחיקה על הסף - שאין בית-המשפט מזדרז להעתר לבקשות כגון אלה כל עוד ניתן לתקן את הפגמים בכתב-התביעה, כפי שנקבע פעם נוספת לאחרונה בפסק-הדין ע"א 335/78שאלתיאל נ' שני [1] (בעמ' 155) כדלקמן:- "המדובר בסעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע, המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם המקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו (ע"א 109/49 [1]). דחיה של תביעה על הסף תיעשה, רק כאשר בית המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד היה דינו - להידחות (ע"א 716/75 [2]). תקנות 105ו- 106לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, המעניקות לבית-המשפט את הסמכות לנהוג בדרך הנ"ל, נועדו לשמש מעין קפיצת דרך, החוסכת את הדיון לגופו, אולם כך ייעשה רק במקום שברור הוא ונעלה מכל ספק, שכל הדיונים והטענות והמענות הרגילות יהיו לשווא, באשר התביעה לגופה אין לה יסוד, וחסרים בה התבן והלבנים להקי נדבכים על בסיסה (המ' 87/51 [3]). יתרה מזו, כאשר למצב העובדתי והמשפטי, כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו עלידי בעלי הדין, יש פנים לכאן ולכאן, וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה על הסף (ע"א 788/76 [4]). בית המשפט לא ידחה על הסף, אפילו במקרים שעל-פי כתבי הטענות כמות שהם היה מקום לעשות כן, אם ניתן לרפא את כתב הטענות על-ידי הוספת פרטים בדרך של תיקון (ע"א 716/75[2] הנ"ל). בכלל ייאמר, כי דחיית תביעה על הסף מסורה, בדרך כלל, לשיקול דעתו של השופט, הדן במשפט (ע"א 197/57[5])". לאור עקרונות אלה נבדוק עתה את עילות המחיקה ובקשת התיקון. .4 טענתו הראשונה של פרקליט הנתבעים היא: "לבית-המשפט הנכבד אין סמכות ענינית לדון בתובענה באשר שוויה הועמד על סך של 000,000, 10שקל". אין חולקין על כך כי בהתאם לסעיף 51לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) [10], (סעיף 28לחוק בתי המשפט, תשי"ז [11]) הרי תביעה שסכומה 000,000, 10ש' היא בסמכותו של בית-משפט השלום ולא בסמכות בית-משפט זה. בכתב התביעה מגדיר התובע את סכום תביעתו כך:- "גובה הפיצוי המשוער לצורך תשלום אגרה בלבד 000,000, 10שקל". מכאן, שטענת הנתבעים בנידון ראויה לבדיקה. התובע מגיב על טענה זו בבקשת תיקון סכום התביעה על-ידי הוספת שקל אחד לסכום התביעה, אם כי לדעתו תיקון זה בא לצורך הסרת ספיקות בלבד ומלכתחילה הרי על-ידי עצם הגשת התביעה לבית-המשפט המחוזי גילה את דעתו על גובה הסכום הנתבע, להבדיל מסכום הסעד שנדרש. מבלי לבדוק את צפונות לבו של ב"כ התובע - יש לבחון אם בית-משפט זה מוסמך בכלל להורות על תיקון כתב-תביעה את מלכתחילה סמכות הדיון היתה מסורה לבית-משפט השלום - כי למעשה העתרות לבקשת התיקון מהווה למעשה העברת הדיון מערכאה אחת לערכאה אחרת. אסמכתא ישירה לא הוגשה על-ידי ב"כ הצדדים אם כי ב"כ הנתבעים מבקש ללמוד גזירה שווה מפסק-דין פלילי, והכוונה היא לפסק-הדין ב-ע"פ 313/79דדה נ' מדינת ישראל [2]. באותו ענין הואשם הנאשם בעבירה של אינוס במרמה, שהעונש הכרוך בצידה הוא עשר שנות מאסר ומכאן שהדיון היה צריך להתנהל בפני מותב של שלושה שופטים. מחמת טעות של כל המעורבים בדיון, נוהל הדיון כולו בפני שופט דן יחיד ורק בשלב סיכומים נתגלתה התקלה - ואז הורשע הנאשם רק בעבירה של נסיון לביצוע העבירה האמורה, ברוב דיעות החליט בית-המשפט העליון לבטל את ההרשעה בעבירה הקלה יותר, מן הטענה כי הראיות נגבו שלא כדין על-ידי הרכב שאינו מוסמך לכך - ותיקון כתב האישום בעבירה הקלה יותר איננו מרפא את הפגם. נראה לי, כי ניתן לאבחן את ההלכה שם מהמקרה שבפני משני נימוקים: - א. על נסיבות המקרה שם חלות הוראות חוק שונות, חוק העונשין וחוק סדר הדין הפלילי - שאינם חלים על מקרה זה. יש לראות את ההלכה שם כמצומצמת להוראות חוק ספציפיות אלה. ב. גם על-פי דעת הרוב שלא נתנה נפקות לתיקון קיימת אבחנה לגבי דרגת הסמכות. דהיינו, יש להבין את ההלכה שם כי ערכאה שסמכויותיה מצומצמות יותר איננה יכולה להפעיל סמכויות של ערכאה עם סמכויות נרחבות יותר. במקרה זה בקשת התיקון הנדונה מלכתחילה בפני הערכאה הגבוהה יותר. ובלשון בית-המשפט בעמ' 64מול האות א' [2]: "הנה כי כן גם נובע מהוראת חוק זו היפוכו של הנטען, היינו כי בידי בית-משפט בעל סמכות מצומצמת יותר אין הכוח להמשיך ולדון בעבירה אשר היא בסמכותה הבלעדית של עראכה שיפוטית בעלת סמכויות בלעדיות רחבות יותר. אם המחוקק לא העניק לבית-משפט בעל סמכות מצומצמת יותר את הכוח לדון באישום מתוקן שהוא בסמכותו של ביתמשפט בעל סמכות רחבה יותר, האם התכבן לכך שסמכות זו תהיה מסורה בידי בית-משפט הדן באישום שאינו בגדר סמכותו מעיקרו?" (ההדגשה במקור - א' ג'). גם מבחינה מעשית, אין טעם להעביר את הדיון לבית-משפט השלום עפ"י סעיף 79לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), (סעיף 37לחוק בתי המשפט, תשי"ז), על-מנת שהוא יתקן את כתב-התביעה על-ידי הוספת שקל אחד לסכום התביעה - והדיון יוחזר לבית-משפט זה (ההגבלה "לא יעבירנו עוד" לא תחול לדעתי בנסיבות המקרה כי באופן המתוקן לא תהא התביעה המועברת לבית-משפט השלום זהה לתביעה המוחזרת לבית המשפט המחוזי). נראה לי שראויים לציטוט הדברים שנקבעו בפסק-הדין המ' (ת"א) 3927 /69ווסקוביץ נ' ברשקב חברה למפעלי בניה בע"מ [8], בעמ' 46:- "שאלה זו אם יש או אין להתיר תיקון אשר כפועל-יוצא ממנו מן ההכרח להעביר ענין מערכאה אחת לערכאה אחרת, שאלה חדשה היא עמנו וטרם נדונה בהרחבה בפסיקה. כשלעצמי אינני מתרשם מהחידוש שבשאלה, והצורך בהעברת תובענה מחמת תיקונה מערכאה לערכאה, בין מנמוכה לגבוהה, ובין מגבוהה לנמוכה, לא היה מרתיעני כלל. לא בהעברה מערכאה לערכאה טמון העוקץ של הענין...". כאן, שבסמכותו של בית-משפט זה להעתר לבקשת התיקון בנידון, בייחוד בשלב מקדמי זה של הדיון. .5אם טעיתי במסקנתי זאת, הרי לחילופין נראה לי, כי יש ממש בטענת ב"כ התובע כי מלכתחילה היתה לבית-משפט זה סמכות לדון בתביעה גם לולא התיקון. התביעה במקורה היא "תביעה נגזרת לגילוי חשבונות ולתשלום פיצויים". תביעה זו לגילוי חשבונות (בלעדי תביעת הפיצויים) היא בסמכות בית-משפט זה לפי סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), והעובדה כי גובה הפיצוי המשוער שעוד עותר לו התובע הוערך על-ידי ב- 10מיליון שקל - יש לה חשיבות לצורכי אגרה בלבד ולא לצורכי סמכות. לפיכך, החלטתי להעתר לבקשת התיקון בנושא סכום התביעה. .6שאלה קשה יותר מעורר ב"כ הנתבעים בסעיפים 3ו- 4לנימוקי בקשתו לדחיה על הסף שאדון בהם במאוחד. טענות אלה מנוסחות באופן הבא: " .3התובע מס' 1(להלן - "התובע") אינו רשאי להגיש תובענה על דרך אל תביעה נגזרת בטרם פנה אל הגופים המוסמכים בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - "הבנק") ובטרם סרבו להגיש תובענה. .4מכתב התביעה על פניו עולה כי התובע לא מיצה את האפשרויות העודות בפני בעל מניות במסגרת הבנק. התובע אף לא הצביע על כך שהנתבעים הינם בעלי השליטה הממשית בבנק". בנידון זה ראויים לציטוט דבריו של כב' השופט ש' לוין בעת שבתו בבית-המשפט המחוזי בת"א, בתיק ת"א (ת"א) 3479/69ד"ר ברגמן נ' "כור" חברת חרושת ומלאכה [9]. בעמ' 102נקבע כדלקמן: - "הטענה הבאה היא שהיה על המשיב למצות את כל האפשרויות במסגרת כור לפני הגשת התובענה. לדעת המבקשים, דין התובענה להיכשל מאחר ולא נטען בה שהמשיב פנה למועצת המנהלים או לאסיפה הכללית בדרישה כי תוגש תביעה נגד מקבלי התרומות או נגד המנהלים ואף לא נטען בה שדרישתו לא היתה מתקבלת אילו פנה כאמור. אכן הלכה פסוקה היא שהנתונים שהוזכרו לעיל מהלים חלק מעילת התביעה ובהעדרם, דין התביעה, אם לא תתוקן, להימחק על הסף: birch v. Sullivan . 56All. E. R 1[1958]. ההלכה האמורה טעמה עמה והוא, שבדרך כלל, החברה היא התובעת הנכונה בתביעות מהסוג הנידון: אין לאפשר לבעל המניות הבודד להגיש את התובענה כל עוד לא ברור שאין החברה מוכנה לעשות כן. שומה עליו, על בעל המניות להראות שפנה לאסיפה הכללית ולמועצת המנהלים והללו סירבו לו, אך אין צורך בפנייה כזו אם בעל המניות יכול להראות שה- ,wrongdoersהם בעלי השליטה הממשית בחברה, אשר על כן, אילו פנה, כאמור, היו פניו מושבות ריקם". כדי להתגבר על קושי הלכתי זה, שמעורר ב"כ הנתבעים בבקיאות רבה, נקט ב"כ התובע בפעולה כפולה: א. שלח מכתב ליו"ר הדירקטוריון של הבנק כדי לצאת ידי חובת ההלכה. (ראה נספח א' לבקשת התיקון). ב. עתר לתיקון כתב-התביעה על-ידי הוספת סעיף 8א שבא להכליל את עובדת משלוח המכתב כחלק מהעובדות הרלבנטיות בתובענה. .7 לטענת התובע ניכרת מגמה חדישה בסוגיה זו של "תביעה נגזרת" שלפיה הורחב מעגל התביעות העשויות להתברר בסוג זה של התביעות, ובמקום סיווג מוגדר ומצמצם של מקרים - הרי המגמה החדישה גורסת מבחן כללי ונרחב יותר המוגדר כ"שיקולי צדק". להמחשת מגמה זו צוטטו המקורות הבאים: - א. ע"א 726/74 מלונות נוה-ים של חוף ארסוף בע"מ נ' כהן [3], השופט ברנזון בעמ' 530מול האות ה':- "כשלעצמי, לו נזקקתי לכך, הייתי מכיר בקיומו של חריג כזה המאפשר לבית-המשפט לשקול כל מקרה לפי נסיבותיו ולהכריע בו לפי דרישות הצדק, ולא להיות כבול לקטיגוריות מצומצמות ומוגדרות מראש". ב. ע"א 180/75 לביב נ' בנק לפיתוח תעשיה לישראל [4], הנשיא זוסמן בעמ' 229: - "זכות זו, לתבוע במקום החברה ובעבורה, ניתנה לבעל מניות מטעמים של צדק בבית-משפט של יושר, כדי שתהא לו תקנה מקום שנעשה מעשה של תרמית או מעשה בלתי-חוקי אחר על-ידי המנהלים הפועלים מטעם החברה, כך שהעוול לבעל מניות בודד אינו יכול בדרך אחרת לבוא על תיקונו... ואני שותף למה שנאמר על-ידי חברי הנכבד השופט ברנזון ב-ע"א 726/74[2], לאמור, שבית-המשפט רשאי לשקול כל ענין וענין הא לפניו על-פי נסיבותיו ולקבוע אם טעמים של צדק מחייבים סטיה מכלל הישות הנפרדת של התאגיד או לא. לשם כך אין זה מן הצורך לסווג ענינים בקטיגוריות מסויימות". ג. ע"א 52/79 סולימני נ' בראונר [5], בעמ' 627: - אכן סיווג זה לחריגים ולקטגוריות אינו עומד בפני הביקורת, והוא - בחלקו הניכר - פרי מציאות היסטורית של מקורות משפטיים ושיפוטיים שונים במערכת המשפט האנגלי; העיקרון שביסודם של אלה, והמתבקש מהם, הוא בדיקת כל עניין ועניין לפי טעמים של צדק. אמנם כן, הכלל, שיש לבדוק כל מקרה לפי דרישות הצדק ונסיבותיו של כל עניין ועניין, לוקה הוא בחוסר בהירות ובחוסר דיוק קבועים מראש, כפי שמיודעים אנו לכלל כיוצא בזה בתחומים שונים במערכת משפטנו, ומטיל הוא על בתי-המשפט משימה כבדה של "חקיקה שיפוטית". אך דרך זו מחויבת היא כדי להגיע להכרעה נכונה בסוגיית התביעה הנגזרת. בהפעיל בית המשפט את שיקול-דעתו ביישומו של כלל זה, שומה עליו למצוא את האיזון בין שמירת טובתה של החברה מפני הפרת חובת הנאמנות או רשלנות מנהליה לבין ריסונו של בעל המניות, לבל ינצל איום התביעה בשם החברה כלפי מנהליה לניצולם של אינטרסים אישיים, שדבר אין להם עם טובת החברה, כפי שכבר עמדנו על כך לעיל. במציאות הסבוכה ומרובת האנפין של היחסים שבמשולש, חברה, מנהליה ובעלי מניותיה, עדיפה ונוחה ביקורת בתי המשפט באמצעות כלל זה של צדק לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה מאשר על-פי קטיגוריות נוקשות ומסויגות, שלעתים קרובות דבר אין להן עם המציאות המתפתחת והדינאמית". ד. ר"ע 413/84 כהן נ' רוסטוקר [6], בעמ' 433, מצוטט פסק-הדין ע"א 180/.75 ה. א' ברק "היקף התערבותו של בעל-המניה בניהול החברה על-ידי מנהלים: כוחו של בעל-המניה לתבוע על הפרת זכות על-ידי מנהליה" [12], בעמ' 333והמשך עמ' .488 אכן, אפילו טרם קיבלה מגמה זו תוקף מחייב של הלכה קובעת - הרי אפילו בהנחה שהתביעה שבפנינו נכנסת בשעריו של סוג זה של תביעות ומתוך שיקולים של צדק יש לבחון את טרוניותיו של התובע כנגד הנהלת הבנק, הרי אין להתעלם מהתנאי המוקדם של הפניה להנהלת החברה - כי אפילו הפסיקה המתקדמת יותר איננה פוסחת ומתעלמת ממנו. .8ב"כ התובע נוהג מידת זהירות, מחד הוא עותר לתיקון כתבהתביעה עקב נקודות התורפה שגילה יריבו בתביעתו, ומאידך גורס כי אין חובה בנסיבות המקרה דנן לפנות מקודם לאסיפה הכללית או להנהלת החברה עובר להגשת התביעה. לחיזוק טיעונו זה הוא נעזר בדבריו של פרופ' ברק במאמרו הנ"ל (ראה סעיף 7פיסקה ה' להחלטה זו). בחלקו השני של המאמר בעמ' 501[12] גורס המחבר: - "כאשר הטעם העומד מאחורי כלל "אי-ההתערבות" אינו תופס, יש לאפשר התערבות בעל המניה. היש מקום לדרישה, כי בעלי המניות יצפו להחלטת המנהלים, ורק לאחר שההחלטה תיפול יפנו לבית המשפט? לכאורה אין לחכות ולהמתין עד שתבוא ההחלטה, שהרי ממה נפשך: אם אלה יחליטו שא לתבוע, הזכות בידי בעל המניות לתבוע, ועל שום מה ימתין? ואם המנהלים יחליטו על הגשת תביעה בשם החברה - מה נזק נגרם בהקדמת המועד? טיעון זה תופס רק כאשר בעל המניה טוען ומוכיח שאין רוב של מנהלים "בלתי תלויים". במקרה זה אין טעם בפניה להנהלה. בכל מקרה אחר יש להקדים ולפנות להנהלה קודם הגשת התביעה, ובכך למנוע תביעת סרק". ובין היתר, גם על פסק-הדין ב-ע"א 578/75בן-טל נ' בן-טל [7], בעמ' 61מול האות ד': - "הן לפי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, סעיף 30, והן לפי החוק העותומני שקדם לו, אין כל תוקף לחוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי-חוקיים, בלתי-מוסריים או נוגדים את טובת הציבור. לפיכך כל מעשה פסול כזה שעושה מנהל בשמה של חברה כמוהו כאין, וגם אין בכוחה של אסיפה כללית של החברה לאשרו ולתת לו לגיטימציה חוקית, אפילו הפיקה החברה טובת-הנאה ממנו... לפיכך, לא היתה המערערת מנועה מלהגיש את תביעתה לבית-המשפט במקום החברה, מבלי להביא את הענין תחילה לאסיפה כללית של החברה". .9על-פי המאמר הנ"ל ניתן לדלג על שלב הפניה להנהלת החברה כאשר התובע טוען שאין רוב של מנהלים "בלתי-תלויים", ואילו על-פי פסקהדין שצוטט לעיל, ניתן לדלג על השלב של פניה לאסיפה הכללית בתביעה בשם החברה, כאשר מנהלי החברה התקשרו בהסכם פסול - שלא ניתן כלל לאשרו בגלל פסלותו. מכאן, שכדי לעקוף את האסיפה הכללית או את הנהלת החברה - יש צורך לפחות לטעון בכתב-התביעה עובדות שיש בהם להצדיק או להכשיר דרך מקוצרת זו. מכאן, שצודקים הנתבעים שלפי ניסוחו של כתב-התביעה המקורי, הרי אכן התביעה פגומה בכך שלא קוים תנאי מוקדם שלפיו יש לנקוט בהליכים טרומיים - עובר להגשת התביעה. מכאן, שאילולא הגיש התובע בקשה לתיקון כתב-התביעה המקורי - הרי זכאים היו הנתבעים לקבל את הסעד המבוקש עלידם, דהיינו, מחיקת התובענה. ברם, כפי שצטטתי מפסק-הדין ב-ע"א 335/78שאלתיאל נ' שני [1], בסעיף 3להחלטתי זו : "...בית המשפט לא ידחה על הסף, אפילו במקרים שעל-פי כתבי הטענות כמות שהם היה מקום לעשות כן, אם ניתן לרפא את כתב הטענות על-ידי הוספת פרטים בדרך של תיקון...". וכן בפסק-הדין שצוטט בסעיף 6להחלטתי זו ת"א (ת"א) 3479/69ד"ר ברגמן נ' "כור" חברת חרושת ומלאכה [9]: "אכן הלכה פסוקה היא שהנתונים שהוזכרו לעיל מהווים חלק מעילת התביעה ובהעדרם, דין התביעה, אם לא תתוקן, להימחק על הסף". (הדגשה שלי - א' ג'). מכאן, שהדרך שנקט בה ב"כ התובע לתקן את כתב-התביעה חילצה את הכתב מסוף מר כבר בתחילת הדרך. אילולא העתירה לתיקון כתב-התביעה הרי לדעתי כאמור, היה מקום להעתר לבקשת סילוקה של התביעה על-הסף. עתה עלינו לבדוק, אם אכן התיקון המבוקש - דהיינו, הוספת סעיף 8א לכתב התביעה מרפאת את הפגם. גם בבקשת התיקון - נקט ב"כ התובע בדרך של זהירות משולשת: א. על-פי סעיפים קטנים א' ו-ב' לסעיף החדש - מפרט התוב עובדות או מניח הנחות שעל-פיהן ניתן לדלג על השלב של פניה להנהלת החברה ברוח דבריו של פרופ' ברק במאמרו הנ"ל, דהיינו שגם יתר מנהלי חברה אינם "בלתי תלויים". ומכאן שאין טעם בפניה אליו. ב. בס"ק ג' בסעיף החדש - מצרף ב"כ התובע את נוסח מכתבו לדירקטוריון החברה שנשלח לאחר הגשת התביעה. ג. בס"ק ד' בסעיף החדש - מעלה התובע עובדות או הנחות בקשר לדילוג על פניה לאסיפה הכללית של החברה; .10אכן, לאחר הוספתו של סעיף 8א החדש, הרי הפגמים בכתב-התביעה וקנו - ואין להורות עתה על מחיקתו. אין באמור לעיל, משום הבעת דיעה לגבי סיכוי הצלחת התביעה לאחר התיקון - ברם, גם לא ניתן לומר שהתביעה מחוסרת סיכויים ומכאן שאין להורות על מחיקתה. נראה לי, שאין צורך לדרוש בהלכות המרובות העוסקות בשיקולי ביתהמשפט בבואו לדון בבקשת תיקון כתבי-טענות. בתי-המשפט אימצו להם גישה ליברלית בהעתרות לבקשות כגון דא במיוחד כשמדובר בשלבים מקדמיים של התביעה - ובהתאם לגישה זו, החלטתי להעתר לבקשת התיקון. .11כאשר נעתרתי לבקשת התיקון, הרי במקביל יש לדחות את בקשת המחיקה - אולם לענין ההוצאות יש להתחשב בכך כי בקשת המחיקה הוגשה כדין כמעט על-פי כל טעמיה, ואילולא הבקשה המקבילה הרי דינה היה להתקבל. התובע יגיש כתב-תביעה מתוקן תוך 30ימים מיום שימועה של החלטה זו עם עותק ישירות לב"כ הנתבעים. ב"כ הנתבעים יגיש כתב-הגנה מתוקן תוך 30ימים מיום שיתקבל במשרדו כתב-התביעה המתוקן.תיקון כתב תביעהתביעה נגזרת