מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעת פיצויים על ירי של פלסטינים: כללי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעים במהלך עבודתם, פעולת איבה כתוצאה מירי פלשתיני, מעברה השני של "גדר ההפרדה". התביעה מוגשת בעילה על פי דין הנזיקין הכללי. הדיון פוצל כך שתחילה תידון שאלת החבות. הנתבעות שלחו הודעות לצדדים שלישיים כלפי המבטחות שלהם [מגדל חברה לביטוח בע"מ ופניקס חברה לביטוח בע"מ] אך ההודעות נדחו בהסכמה בסוף פרשת ההוכחות. התובעים נמנעו עד כה לנקוט בהליכים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל - 1970 [להלן - "חוק התגמולים"] וזו זכותם, משום שהמחוקק לא ייחד את עילתו של נפגע פעולות איבה לחוק התגמולים. המחוקק הסתפק בהוראת בחירה, בסופו של יום, בין הפיצוי על פי הדין הנזיקי הכללי [או אחר] לבין פיצוי על פי חוק התגמולים, כעולה מסעיף 17 ב' לחוק התגמולים בשילוב עם סעיף 36 א' לחוק הנכים [תגמולים ושיקום], תשי"ט - 1959. רקע ועובדות שאינן עוד במחלוקת 1. ב - 29.5.2005 נכרת הסכם בין המדינה לבין אורטק מערכי תצפית ואבטחה בע"מ [להלן - "אורטק"] לביצוע מערכת התרעה חד טכנולוגית מתוצרת אורטק בגדר ההפרדה שבמרחב התפר [להלן - "גדר ההפרדה"]. לענייננו רלוונטי הקטע של הגדר המצוי בעוטף ירושלים, בין "מחנה עופר" מהצד הישראלי [להלן - "הבסיס"] לבין הכפר ביתונייה בצד הפלשתינאי. 2. בסעיף 9 לתנאים כלליים מיוחדים, מסמך ג' 1 להסכם, הובהר כי האחריות הכוללת לביטחון בגזרה בו פועל ה"קבלן" ו"קבלני המשנה שלו" הינה של הגורם האחראי לביטחון בגזרה, צה"ל, משטרת ישראל או מג"ב [להלן - "הגורם המבצעי"] ועל הקבלן לתאם תכניותיו ועבודותיו עם הגורם הזה. אך עוד הותנה כי האחריות לאבטחת פעולות הקבלן וקבלני המשנה שלו הינה של הקבלן, והיא תיעשה על ידיו ועל פי הנחיות הגורם המבצעי ..... אחריות זו כוללת את אחריות הקבלן לשמירה על חיי העובדים שלו ושל קבלני המשנה שלו, בין השאר בכל שעות הפעילות ולאחריהן, באתרי עבודתו ובחניונים שיאושרו לו. 3. אורטק אכן הקימה את מערכת ההתרעה על גדר ההפרדה והעסיקה גם קבלן משנה לתחזוקה שוטפת, היא הנתבעת 3 [להלן - אדיג"]. כיום מוסכם כי קבלן המשנה או המעביד לצורך תביעה זו הינה אדיג, חברה - אחות של חברה בשם פלקון. 4. אדיג שלחה את עובדיה מעת לעת, לבקשת אורטק וגורמי הביטחון, לתחזוקה שוטפת של המערכת שהתקינה אורטק על הגדר. 5. התובעים נמנו עם עובדיה של אדיג. תובע 1 [להלן - "אנדריי"] הינו מהנדס חשמל ואלקטרוניקה. תובע 2 [להלן - "בוריס"], הינו טכנאי, מנהל עבודה ועבד ביחד עם אנדריי. 6. והנה בערבו של יום 28.12.06, לאחר סיום שעות העבודה, התקשר גורם כלשהו [זהותו שנויה במחלוקת] למכשיר הנייד של אנדריי וביקש ממנו להגיע לתיקון הגדר. אנדריי התקשר לבוריס והשניים יצאו מאשדוד וברכב המעביד לכיוון הגדר. 7. כיום, לאחר שמיעת העדויות והסיכומים מצטיירת תמונה, שלא עלתה כלל מכתב התביעה והיטיב להסבירה ולשרטטה בוריס בעדותו [ת/2]: השניים הגיעו שער הכניסה של הבסיס המוגדר כשטח צבאי סגור. הש. ג. פתח להם את השער ואפשר את כניסתם לשטח הבסיס. השניים החנו את רכבם בתוך שטח הבסיס, מתחת למגדל השמירה המאויש [להלן - "פיליבוקס"]. הם לא חבשו שכפ"ץ, אפוד, קסדה או אמצעי הגנה אחר. גם החיילים בבסיס לא חבשו אמצעי הגנה אלה. השניים פנו אל הגדר המקיפה את הבסיס, יצאו מהשער שלה והגיעו אל אותו קטע בו נדרש תיקון בגדר ההפרדה. השניים הספיקו לתקן את הדרוש תיקון, חזרו אל תוך שטח הבסיס וביקשו לצאת מהמקום עם רכבם, אלא שהדבר לא התאפשר שכן הרכב "נתקע" ושקע בבוץ. באותו שלב היה שקט במקום, השניים פנו לחלקו האחורי של הרכב על מנת להוציא וו גרירה, קראו לעזרה ולחילוץ מצה"ל ומצוות שני של המעביד. 8. וכאן מתחיל ומסתיים האירוע: באותה עת, וטרם הגיעה עזרה, נפתח מטח של ירי על התובעים מכיוון הכפר ביתונייה, מעבר לגדר, הם נפגעו ממנו בפלג גופם התחתון, קפצו והסתתרו מאחורי הרכב [להלן - "המטח הראשון"]. 9. לאחר המטח הראשון, "הרימו [החיילים בבסיס] פצצות תאורה ואז החל מטח שני של ירי" [עמ' 8, ש' 16]. אך כיום אין חולק כי התובעים נפגעו מהמטח הראשון. 10. יצוין כי כל אותה עת התנהלה פעילות מבצעית של כוחות מיוחדים של צה"ל כ - 2.5 ק"מ משער המעבר בגדר לביתונייה [להלן - "הפעילות המיוחדת"] [עמ' 22 - 23]. המחלוקות 10. רוב רובן של המחלוקות עובדתיות. המעיין בכתבי הטענות מול הראיות שנגבו במשפט יכול להתרשם על נקלה כי החזיתות זזו, השתנו, הורחבו והוצרו. לטעמי, גם כאשר מוגשת תביעת נזיקין שחלק מפרטיה מתבררים או מתחדדים תוך כדי המשפט, יש מקום להשתדל ולדייק בתיאור הטענות העובדתיות. אין להסתפק, בפרט בתביעה לא שגרתית כזו שלפניי, בייחוס פרטי התרשלות כלליים. כפי שיעלה הדיון להלן, רוב רובן של הטענות בכתב התביעה אינן רלוונטיות ואינן נחוצות להכרעה במחלוקות שנותרו בסופו של המשפט. המחלוקות ביחסי התובעים - המדינה האם כניסת התובעים אושרה על ידי הגורם המוסמך? 12. בהסכמת הצדדים אושרה בעניין זה הרחבת חזית [עמ' 24]. אין חולק כי על התובעים לתאם כניסתם לאזור הגדר עם החמ"ל הצה"לי, אזי נשלח קצין לפגוש אותם בנקודת הכינוס, מתדרך אותם ובודק את רמת המיגון שלהם, מאפשר היערכות לאבטחתם ולאחר מכן מחליט אם להכניסם או שלא, לפי התנאים בשטח. אין חולק כי במקרה כאן הוזמנו התובעים טלפונית לתקן את הגדר, זהות ותפקיד המזמין לא התבררה. כאשר הגיעו לבסיס, הכניסם הש.ג. בשער והם פנו לתיקון הגדר, אך קצין לא חבר אליהם, לא תדרך אותם, לא בדק את רמת המיגון שלהם, לא העמיד להם אבטחה ולא מנע את כניסתם לתוואי הגדר. 13. לטענת התובעים הם תיאמו את כניסתם טלפונית עם החמ"ל. לטענת המדינה לא בוצע כל תיאום כזה, לו היה מתבצע, היה נאסר על התובעים להיכנס לשטח לאור הפעילות המיוחדת. המדינה אף טוענת כי סיור מג"ב שפגש בתובעים לפני הכניסה לתוואי הגדר ביקשם במפורש שלא להיכנס פנימה, להמתין בנקודת הכינוס לחבירה עם קצין, עד שהפעילות המיוחדת תסתיים [עמ' 23, ש' 20 - 24]. האם בהינתן כניסתם לבסיס ולתוואי הגדר חדלו המדינה וכוחותיה באי הוצאתם מהמקום? 14. לטענת התובעים שהופיעה לראשונה בשלב ההוכחות, חלה שרשרת של מחדלים כאשר הסיור של מג"ב לא דיווח על כניסתם לחמ"ל הצה"לי, החמ"ל לא שלח מישהו על מנת להוציאם, החיילים בפיליבוקס לא דיווחו על שהותם בבסיס ובתוואי הגדר איש לא שם ליבו לכך שהם נמצאים באזור כה מסוכן. 15. המדינה שבה על טענתה כי התובעים נכנסו ללא אישור, מוסיפה כי האזור המסוכן היה לצד תוואי הגדר ואילו התובעים נפגעו לאחר שכבר עזבו את התוואי והיו בתוך בסיס צבאי סגור, סמוך לעמדת שמירה מאוישת. על כן לא היה בכל אמצעי שהיה ננקט כדי למנוע פגיעה מירי צלפים כפי שאירע. התנהלות החיילים בבסיס לאחר המטח הראשון 16. מקריאת כתב התביעה ובפרט סעיף 9 שבו עולה כי זו הטענה המרכזית: לאחר המטח הראשון לא השיבו חיילי הפיליבוקס ירי לעבר מקורות הירי אלא זרקו פצצות תאורה שחשפו את התובעים כמטרה נוחה. כבר בעדותו של בוריס קרסה הטענה, שכן בוריס העיד כי התובעים נפגעו מהמטח הראשון בלבד [עמ' 8, ש' 18 - 22]. על כן אין כל רלוונטיות להתנהלות החיילים לאחר מכן ולא היה מקום לטעון זאת כבר בכתב התביעה. הטענה נדחית. אמצעי מיגון 16. לטענת התובעים לא צוידו באמצעי מיגון והגנה אישיים, כגון אפוד, שכפ"ץ וקסדה. התובעים מבינים כי ציודם בכל אלה לא היה מונע את הפגיעה שכן אמצעים אלו מגנים על פלג הגוף העליון בלבד ואילו התובעים נפגעו בפלג גופם התחתון. על כן העלו לראשונה במשפט את הטענה כי המדינה התרשלה באי ייצור של אמצעי מיגון אחרים. הטענה נדחית כבר עתה בהיעדר ביסוס מינימאלי. היעדר הדרכה ואספקת כלי נשק 17. טענה זו של התובעים הועלתה באופן גולמי בכתב התביעה והם לא חזרו עליה מפורשות בסיכומיהם. ככל הנדרש, נדחית הטענה כבר עתה. הדרכה ונשק בידי התובעים לא היו יכולים לסייע להם כנגד ירי צלפים בפרט כשנפגעו במטח הראשון. כל אלו אינם יכולים לסייע גם לחיילים או לכל אדם אחר הנפגע בנסיבות אלו. הטענה נדחית. המחלוקות ביחסי התובעים - אורטק 18. לטענת התובעים הפרה אורטק את התחייבותה החוזית כלפי אדיג לדאוג לאבטחת העובדים [נספח ב' לתצהיר פריד מאורטק]. וכן הפרה אחריות בנזיקין לדאוג לכך שצה"ל ואדיג ימלאו את תפקידם. 19. לטענת אורטק אין לה חובה כלפי התובעים שאינם עובדיה ומכל מקום לא נטען דבר בתצהירי התובעים לגבי היעדר הדרכה ועוד, היא אינה אחראית על ביצוע הוראות ביטחון אלא כוחות הביטחון הם האחראים לכך. המחלוקות ביחסי התובעים - אדיג 20. התובעים טוענים שוב בכלליות לגבי היעדר הדרכות, הפרת חובה לדאוג למקום עבודה ממוגן, אי אספקת ציוד מיגון ואי דאגה לכך שצה"ל והאחראים על בטחון האזור ישמרו על בטחון עובדי הגדר. 21. אדיג מצטרפת לטענות אורטק ומטילה את האחריות על המדינה, אחראית הביטחון במקום. לחלופין, מטילה את האחריות על אורטק שתפקידה על פי החוזה בין השתיים לדאוג לבטחון העובדים ולספק אמצעי מיגון. 22. בסיכומים הופיעה סדרת טענות חדשה לגבי אי אספקה של רכב תואם תנאי שטח. טענה זו הועלתה במפתיע, בכלליות וללא ניסיון ביסוס מינימאלי. באופן העלאתה מנעה מאדיג להתגונן. טענה זו נדחית כבר עתה. המחלוקות ביחסי המדינה - אורטק ואדיג 23. המדינה מצידה שלחה הודעות לצדדים שלישיים לאורטק, למבטחת שלה ולאדיג. היא מפנה להתחייבויות חוזיות של אורטק לדאוג לביטחון העובדים במקום, לבטחם, להדריכם, לספק ציוד מיגון וכהנה וכהנה טענות כלליות כמקובל. 24. איני נדרשת לכל אלה. בסיכומיה לא חזרה המדינה על טענותיה ולמעשה נטשו הצדדים את המחלוקות בחזית זו. וטוב עשו, שכן, וכפי שאפרט בהמשך, פריט ההתרשלות המרכזי, אם לא היחיד, שעלי לבחון הוא עצם כניסת התובעים אל הבסיס והימצאותם שם לאחר תיקון הגדר. בכל אלה, אין לאורטק ולאדיג יד ורגל, לא שליטה, לא אמצעי הדרכה רלוונטים ולא יכולת לספק ציוד מיגון, שממילא לא היה מועיל לאור מיקום הפגיעות של התובעים. הראיות 25. מטעם התובעים העיד בוריס [ת/1], הוא נחקר ארוכות, הסביר והדגים את הזירה באמצעות שרטוט [ת/2]. תצהירו הזהה של אנדריי [ת/3] הוגש ללא חקירה. 26. מטעם המדינה העיד נצ"ב מג"ב עימאד חסן [נ/1]. המדינה הגישה תיק מוצגים הכולל הסכם בינה לבין אורטק ויומן מבצעים "דו"ח סופ"ש". 27. מטעם אדיג העיד מנהלה מר חיים פריד, שהגיש תלושי שכר של התובעים, מכתב אדיג לאורטק וחומר בנושא מחלוקת על ביטוח מול הפניקס. דיון בחרתי לנהל את הדיון לאו דווקא לפי סדר המחלוקות העובדתיות למען נוחות הקריאה ומיקוד הדיון בהמשך במחלוקות הטעונות הכרעה ובהן בלבד. התביעה כלפי המדינה חסינות המדינה - פעולה מלחמתית 28. בכתב הגנתה טענה המדינה, לאור טענת התובעים על "הרמת" פצצות תאורה והיעדר מתן תגובת ירי לאחר המטח הראשון, כי עומדת לה חסינות בגין פעולה מלחמתית, לפי הגדרתה בסעיף 5 א' לחוק הנזיקין האזרחיים [אחריות מדינה] התשי"ב - 1952. החסינות חלה בין השאר על פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות וכן פעולה הדרושה למניעתם בנסיבות של סיכון לחיים ולגוף. 29. הוכח ועל כך אין מחלוקת, כי התובעים נפגעו מירי צלפים פלשתינאים כבר ורק במטח הראשון. "הרמת" פצצות תאורה על ידי חיילי כוחות הביטחון, באה לאחר הפגיעה ואינה מעורבת כלל בפגיעתם הקודמת. על כן אין המדינה נזקקת לטענת החסינות וממילא הטענה לא תסייע לה אם יימצא כי התרשלה בהכנסת התובעים אל הבסיס ואל תוואי הגדר [השוו - ע"א 971/03, בגא נ' מלול ואח', להלן - "עניין בגא"]. הטענה אינה רלוונטית. אירוע טרור שאינו בר צפייה 30. המחוקק אינו מכיר בחסינות אוטומטית למעשה של אירוע ירי על ידי צלפים כפי שאירע כאן. המילים "אירוע טרור" אינן כשלעצמן "גוררות" את ההמשך "אינו בר צפייה". 31. אין לשלול את האפשרות שהמדינה תימצא אחראית בנזיקין בגין אי מניעת מעשים פליליים או מעשי איבה שנעשו בידי אחרים, אם כי אחריות זו מן הראוי שתוטל בזהירות הראויה תוך בחינת ציפיותו של האירוע העברייני, האמצעים שננקטו למניעתו והקשר הסיבתי שבין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם בפועל [ע"א 6970/99, אבו סמרה נ' מדינת ישראל, פד"י נו [6] 185, 188]. 32. בעניין בגא נפגע נהג מיכלית לא ממוגנת, שהצטרף לשיירה צבאית בלבנון . המדינה נמצאה אחראית [בנוסף למעביד] שכן לא מנעה ממנו להצטרף לשיירה במיכלית שאינה ממוגנת. 33. במקרה שלפני ניהלו כוחות הביטחון פעילות מיוחדת בסמוך לתוואי הגדר, אם כי כפי שהעיד נצ"מ חסן, הפעילות התנהלה במרחק של כ - 2.5 ק"מ ממקום האירוע נשוא התביעה. ולפי עדותו, ביקש סיור מג"ב מהתובעים שלא להיכנס לאזור אלא לאחר חבירה עם הקצין. ועוד פי עדותו היה מסוכן להימצא במקום באותו זמן [עמ' 26, ש' 8]. המשמעות היא כי היו לכוחות הביטחון אינדיקציות למסוכנות האזור. על כן ירי, או התלקחות אינם חורגים מהצפייה בכוח ואין בירי הצלפים כאן משום חסינות מפני אחריות. כעת נבחן את פעולות המדינה בהתייחס לפגיעת התובעים ולהתרחשות הנזק. הכניסה לבסיס ולתוואי הגדר 34. אין חולק כי המדינה חבה חובת זהירות מושגית למצויים בשטחים בהחזקתה ובפרט לאזרחים המסייעים בידה לשמור על הביטחון ועל הגבולות. אין גם חולק על כך כי על המדינה לנקוט בכל האמצעים הסבירים על מנת למנוע סכנות בכלל וסכנות בפרט, המתחייבות מעבודת האזרחים באזור מאוים ביטחונית ונתון לפח"ע [תצהירו של נצ"מ חסן]. 35. כבר הראיתי לעיל כי אספקת ציוד מיגון נוהג [שכפ"ץ, אפוד, קסדה] לא היה בו כדי למנוע את פגיעת התובעים. כך גם באשר לאספקת אמצעי ירי ואבטחה אנושית. על כן איני נדרשת לעסוק בכל אלה. השאלה היחידה הינה - על מי האחריות לכניסת התובעים לשטח הבסיס בו נפגעו ובאילו נסיבות נכנסו, והאם נקטה המדינה באמצעים למניעת כניסתם, ברמת הסבירות הראויה והנדרשת. 36. מוסכם על הכל כי המדינה היא זו שהזמינה את התובעים לתקן את הגדר באותו ערב. ועוד מוסכם, כי אין די בפתיחת שערי הבסיס על ידי הש.ג. שלו. על מנת להיכנס ולעבוד בתוואי הגדר, נדרשו התובעים לקבל אישור ותיאום מוקדם עם החמ"ל. האם הוכיחו התובעים כי קיבלו אישור כזה? לטעמי התשובה שלילית. עדותו של בוריס [כמו גם של אנדריי] הינן עדויות יחידות של בעלי דין. בוריס העיד כי אנדריי הוא זה שקיבל את הקריאה מחמ"ל מג"ב [עמ' 6, ש' 21]. תצהירו של אנדריי הוגש ללא חקירה, אך אנדריי בתצהירו לא העיד על כך. בנוסף, גם בהינתן מצב קריאה לתיקון הגדר, עדיין נדרש אישור ספציפי לכניסה לשטח ולא די בקריאה טלפונית. בוריס העיד כי מי שקרא להם לתיקון הינו "אושרי" אך אותו אושרי לא זומן לעדות ואף לא נזכר בשלב כלשהו אלא בעת עדותו של בוריס [עמ' 6 למטה]. 37. על רקע זה בולט הכתוב ביומן המבצעים [נספח ו' 1 לתצהיר נצ"מ חסן], שמשקלו רב ואשר נערך בסמוך לזמן אמת: "בוצע ירי לעבר מתחם גא"ג מכיוון ביתוניא. כתוצאה מהירי נפגעו שני אזרחים מחברת "הלמט" ששהו על הציר באותה השעה לצורך עבודות ללא תיאום עם החט'...". ובהמשך בנספח ו' 2 נכתב : "בנוסף מסריקות גששים בנקודה נמצא כי מדובר בירי אשר בוצע ע"י שני חמושים אשר הגיעו סמוך לצומת עין עריק ונמלטו עם רכבם לרמאללה ...". איני מייחסת חשיבות למיקום הפגיעה בתובעים "על הציר" מול מקום הפגיעה בפועל - בתוך הבסיס. המרחק בין הגדר, שער הכניסה אליה והבסיס קטן מאוד ואינו מצביע על סתירה משמעותית או על הטיית נתונים. 38. נצ"מ חסן העיד ללא התנגדות על הוראה מפורשת שקיבלו התובעים מסיור מבצעי בשטח להמתין עד לסיום הפעילות המיוחדת ואז לחבור לקצין לצורך תיקון התקלה [עמ' 22, ש' 5 - 9]. הוא הסביר כי אכן היה צורך בפעולת התובעים לתיקון התקלה ועל כן הם נקראו, אך הובהר להם שימתינו עד לסיום הפעילות המיוחדת כאמור [עמ' 23, ש' 7 - 8]. זאת למד הוא מהתחקיר, שלא הוגש, אלא שהתחקיר נזכר בסעיף 3 לתצהירו ולא התבקש על ידי התובעים. המדינה מסבירה כי לו היה מתבקש הייתה דואגת להוציא תעודת חיסיון. 39. ואלו ממצאיי: הנטל להוכיח את תביעתם מוטל מראשית הדיון ועד סופו על התובעים. התובעים העמיסו על תביעתם פרטי התרשלות כלליים, שהתבררו חיש קל כלא רלוונטיים או לא מדויקים. העיקר הנחוץ והאפשרי לדיון באחריות המדינה כאן - כניסתם באישור למתחם הבסיס - לא פורט כלל. מאחר שהם עצמם מסכימים כי נדרשו לאישור מפורש של חמ"ל, היה עליהם לטרוח ולפרט נתונים בנושא. הם לא עשו כן. לא שוכנעתי כי הזמנה טלפונית להגיע לתיקון הגדר, משמעה גם אישור כניסה קונקרטי, בזמן אמת, לבסיס ולכל המתחם שהיה מסוכן באותו ערב. 40. איני סבורה כי על המדינה לעקוב אחרי התובעים, כאשר נפרדו מהסיור, ולבדוק האם נמנעו מכניסה לבסיס והמתינו לחבירה עם קצין או שמא נכנסו לבסיס. בשולי הדברים, העובדה שש.ג. של הבסיס הכניס את התובעים אל שטח הבסיס אינה מעלה ואינה מורידה. התובעים ידעו היטב כי הש.ג. אינו מי שמאשר להם לשהות במקום על פי נהלי העבודה המוכרים להם מול החמ"ל. ואדייק, התובעים לא נפגעו כאשר עבדו על הגדר, אלא כששבו אל שטח הבסיס וביקשו לצאת משם. על כן יש לבחון את המסוכנות ואת האמצעים למניעתה בתוך הבסיס עצמו . וכך עשיתי. אי הוצאתם של התובעים מהבסיס 41. אף טענה זו באה לעולם בשלב ההוכחות ולא פורטה בתצהירי התובעים. כאן אקצר. התובעים נכנסו דרך הש. ג. לבסיס, ירדו דרך השער האחר של הבסיס אל הגדר, תיקנו הדרוש במשך כרבע שעה [עמ' 7, ש' 25 - 26] חזרו אל הרכב והחלו לנסות לחלצו. מדובר בפרק זמן קצר. קשה לצפות כי בפרק זמן קצר זה, יתגייסו כל יחידות וכוחות הביטחון, כולל חיילי הפיליבוקס וחיילי הבסיס, על מנת להוציא את התובעים מהבסיס, מה גם שכוחות הבטחון התמקדו אז בפעילות ובסכנה המיוחדת שרבצו לפתחם. לסיכום פרק זה - המדינה נקטה בכל האמצעים הסבירים והראויים על מנת למנוע מהתובעים כניסה לאזור המסוכן, לא הוכחו אמצעים אחרים בהם היה עליה לנקוט כדי לצאת חובתה והעיקר - לא הוכח קשר סיבתי בין הנזק כפי שאירע לתובעים לבין הפרת חובה מחובות המדינה. על כן דין התביעה נגד המדינה להידחות. התביעה כלפי אורטק ואדיג 42. עובדתית וכפי שפורט לעיל, נפגעו התובעים משום שהיו ה"אנשים הלא נכונים במקום הלא נכון". זאת, כאשר האחריות לכך אינה רובצת על אף אחת מהנתבעות. התובעים אינם נותרים מול שוקת שבורה שכן יש להם פתרונות פיצוי במסגרת חוק התגמולים וחוק הביטוח הלאומי , תשנ"ה - 1995. 43. לא היה בתדריכים, באמצעי מיגון, בליווי ובכל אמצעי אחר שנטען כי על אורטק ו/או על אדיג לספק להם - כדי למנוע את פגיעתם. לו נדרשתי, הייתי קובעת כי אורטק, ששלחה אותם בפועל לעבוד בגדר, חבה כלפיהם חובות זהירות ממש כאלו של אדיג - המעביד וחובות אלו מתייחסות לאספקת אמצעי מגן. אלא שלא נמצא קשר סיבתי בין אי אספקת אמצעי מגן לבין פגיעות התובעים כפי שאירעו. 44. בכל הקשור להוראות בטיחות ואבטחה - אורטק כמו אדיג, כמו התובעים, כפופים לריבונות ולשליטה המקצועית ובכלל של כוחות הביטחון ואין מקום להטיל עליהם אחריות במקום בו אין להם שליטה . התביעה כלפי אורטק ואדיג נדחית. בהתאם נדחות הודעות לצדדים שלישיים שהחליפו הצדדים ביניהם. סוף דבר התביעה נדחית כבר בשאלת החבות. כל אחד מהתובעים יישא בהוצאות כל אחת מהנתבעות בסכום של 5,000 ₪ + מע"מ. הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. פיצוייםמקרי יריפלסטינים