מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעת חוב על ציוד טכני: א. מהות התובענה זו תביעה לתשלום חוב בסך 8,637,059 ₪ בתוספת מע"מ, בגין ציוד טכני, חומרים, תשומות לצרכי בניה, כוח אדם ושירותים נלווים, שסיפקה התובעת לנתבעת. התובענה הוגשה במקור בהליך של סדר דין מקוצר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתאריך 7.4.08 (ת.א 5103/08), והועברה לבית משפט זה בהתאם להחלטה מתאריך 15.8.08 (השופטת ד"ר ד' אבניאלי). ביום 5.6.09 נעתר בית המשפט (הרשם א' זמיר) לבקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן. התיק הועבר למותב זה ונקבע לשמיעת הוכחות לתאריך 16.1.11. ב. עובדות רלבנטיות התובעת הינה חברה הרשומה בישראל, העוסקת באספקה ובהשכרה של ציוד טכני ותשומות לצרכי בניה. מקום מושבה בעיר קרית-גת. הנתבעת היא חברה הרשומה בישראל, העוסקת, בין היתר, בניהול ובהקמה של פרויקטים הנדסיים. לטענת התובעת, במהלך התקופה שמסוף שנת 2005 ועד שנת 2007, הזמינה ממנה הנתבעת שנטלה ציוד טכני, חומרים, כוח אדם ושירותים נלווים, בהיקפים המגיעים כדי מיליוני שקלים, לצורך עבודות שביצעה במסגרת פרויקט להרחבת מפעל של חברת אינטל בקרית-גת. התובעת טוענת שלמרות דרישותיה, נמנעה הנתבעת מלשלם לה את מלוא התמורה בגין הציוד שסופק לה בפועל, ונכון למועד הגשת התביעה, נותרה האחרונה חייבת לתובעת סכום בסך של 13,747,690.79 ₪ (על-פי פירוט בסעיף 9 לכתב התביעה), בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ומע"מ כדין. בסיכומים הועמד סכום זה ע"ס 8,637,059 + מע"מ ליום הגשת התביעה (עמ. 25 לסיכומים). לעמדת התובעת, סירובה של הנתבעת לשלם את התמורה בגין הציוד שסופק לה, מהווה הפרה של התחייבויות מפורשות ו/או מכללא של הנתבעת כלפי התובעת, העולה כדי עשיית עושר ולא במשפט וחוסר תום לב. בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, כפרה הנתבעת בטענות התובעת, כשטענתה, בתמצית, היא ששולמו לתובעת מלוא הסכומים בהתאם להסכם לאספקת שירותים שנחתם בין הצדדים בתאריך 11.1.06 (נספח 2 ל-נ/27), ובהתאם לשיטת ההתחשבנות שהיתה נהוגה ביניהם. להשלמת התמונה יצוין, שבמקור הוגשה התביעה נגד M+W Zander Israel Ltd., כשבתאריך 17.2.10 נמסרה לבית המשפט הודעה לפיה שונה שמה של הנתבעת ל-M+W High Tech Projects Israel Ltd.. בתאריך 10.4.11 נעתר מותב זה לבקשת הנתבעת למתן פסק דין חלקי, בו נקבע שהתביעה מעבר לסכום של 10,018,988 ₪, - נדחית. לפיכך, ההתייחסות בפסק הדין להלן לסכומים להם עותרת התובעת בגין רכיבי התביעה השונים, תהא בהתאם לפירוט שבסיכומי התובעת. ג. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות עולה פלוגתא אחת בין הצדדים והיא: היש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת כספים בגין רכיבי התביעה השונים? ד. היש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת כספים בגין רכיבי התביעה השונים? כללי בתאריך 11.1.06 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם לאספקת מגדלי תאורה No.A6000064 (להלן: "ההסכם") (נספח א' ל-ת/2). ההסכם נכתב בשפה האנגלית ופרט לו, לא נחתמו בין הצדדים הסכמים נוספים כלשהם. לטענת התובעת, עוד לפני שנחתם ההסכם, והחל מחודש נובמבר 2005, היא סיפקה לנתבעת לא רק מגדלי תאורה אלא גם ציוד ושירותים נוספים בהיקף של מיליוני שקלים. לעמדתה, אופי העבודה בשטח היה מנותק לחלוטין מהוראות ההסכם שנחתם עימה ושעניינו היה תשלום בגין אספקת מגדלי תאורה לחודשים אוקטובר 2005 - ינואר 2006. לפיכך, התובעת עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה חוב כספי בסך של 8,637,059 ₪ בתוספת מע"מ, בגין שורה של רכיבים, אשר אדון בהם כסדרם להלן, לאור טענות הצדדים בנוגע לתחולת ההסכם על רכיבי התביעה השונים. מהראיות עלה שלמרות המסמכים עבי הכרס המסדירים את יחסי הצדדים בדקדקנות, אזי כתוצאה מתקלות בשטח, וממאמץ לעמוד בלוח זמנים צפוף, לא תמיד שמרו הצדדים על הנוהל שנקבע בהסכם ביניהם. את ההתנהלות תיאר מלכה, מנהל הפרויקט, מטעם הנתבעת, באלו המילים: "הוא [דובדבן] נפל לקטגוריה של דברים שנולדים מהרגע להרגע. אם למשל יש הצפה באתר ולא ניתן להיכנס... מוציאים הוראות לשטח כי אחרת האתר הזה נסגר. ואם הוא נסגר ליום מדובר באלפי עובדים שיגיעו למקום העבודה ולא יוכלו לעבוד. זה נפל תחת נוהלי חירום... הוא היה יותר זמין מאחרים והוא הגיב יותר מהר מאחרים. הוא קיבל הוראות מתאימות עוד לפני שהוא קיבל הזמנה רסמית. ...הייתי אומר שהתובעת ניסתה לתת לנו את השירות בתקופה מאוד לחוצה... זה היה פרויקט שנמצא בהקמה... המון ציוד מכאני כבד והיו צרכים שנבעו מאירועים, שמישהו עבר בלילה ראה שקיימת סכנה ובבוקר היה צריך להוציא הוראה, לשלט דרך, להאיר אותו במגרת עבודות לילה. ...הוא נתן... תמיכה כוללת...ב עיקר תחת מחלקת הלוגיסטיקה ותחת החלטות של אנשים שהיו צריכים לדאוג כל בוקר שהאתר הזה ייפתח בזמן ויעבוד 24 שעות". וכן: "ההנחתות האלה ירדו כל בוקר, צהרים ולילה. השירותים ניתנו 24 שעות ביממה. ...לא אחת התקשרתי ב-22:00 ו- 23:00 בלילה ואמרתי שיש בעיה, שצריך לנייד מגדל...". על התנהלות המפקחים בשטח העיד גם קלצ'יק שהיה מנהל הלוגיסטיקה מטעם זנדר: "פעמים רבות אני אישית ואף יתר המנהלים באתר הזמנו בשטח מדובדבן ציוד, חומרים ושירותים שונים, גם מבלי שהיתה לנו הזמנה בכתב... התחייבנו בפני דובדבן שהיא תקבל את התמורה המגיעה לה, ושההליך הפורמאלי של הוצאת הזמנה יוסדר בהמשך... המאפיין המשותף של כל האנשים שמניתי הוא היותם אנשי עבודה, אשר הניירת לא עניינה אותם. הבולט ביניהם היה מיק ברין שהיה איש חזק בשטח וממש לא הקפיד על ניירת מסודרת, והכל מתוך רצון לקדם את הפרויקט". ובנוסף: בהתאם לנוהל שהתגבש בשטח מול המפקחים, המשיכה דובדבן לספק את הציוד והשירותים כאשר בין החודשים נובמבר 2005 ועוד לפני 11 בינואר 2006, הספיקה דובדבן לספק לזנדר, ללא כל הזמנה כתובה ועוד טרם נחתם כל הסכם בין הצדידם: ציוד מהחנות של דובדבן; מגדלי תאורה (אותם ייצרה במיוחד עבור הפרויקט), גנרטורים וסולר; ניילונים לפריסה מתחת לגנרטורים, מעצרות לגנרטורים; שטיפות לגנרטורים; מרשלים; משאית כיבוי אש; מטאטא כביש; ובובקט. דרך התנהלות זו תילקח בחשבון בהתייחסנו לסוג המלצות לגביהן גורסת התובעת שלא קיבלה את מלוא התשלום המגיע לה. אני ערה לטענות התובעת, שכל עדי הנתבעת שהובאו לא נכחו בחתימת ההסכם כמו שגם לא היו אלה שנתנו את ההוראות הדחופות ללא מסמכים, שלעיתים, לגירסת התובעת, היו מלוות בהבטחות שונות. אני ערה כמו-כן לעדות התובעים שהם לא קראו את ההסכם שהיה באנגלית ובחלק מהמקרים נהגו, לטענתם, עפ"י המקובל בענף ומבלי לדווח על המקובל לצד שכנגד. כל זה יילקח בחשבון בשקלול נכונות דרך ההתחשבנות שבין הצדדים. 1. כוח אדם לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבעת לשלם לה סכום של 101,195.51 ₪ בתוספת מע"מ, בגין הזמנת עובדים להכוונת התנועה, שמכונים בעגה המקצועית "מרשלים", כל זאת במהלך התקופה החל מחודש דצמבר 2005 ועד לחודש יוני 2006. התובעת טוענת שבחודש דצמבר 2005 היא הוציאה חשבוניות עסקה לתשלום עבור המרשלים שעבדו (נספח כד'2 ל-ת/6), אולם הנתבעת שילמה לה באיחור, רק בחודש יולי 2006, ונותר חוב כמפורט לעיל, כפי שנקבע בחוות דעת המומחה מטעם התובעת, מר דוד אביעוז (סע' 14 ל-ת/5). הנתבעת מצידה גורסת, שהחשבונית שהגישה התובעת מבוססת על חישוב לפיו משמרת היום של המרשלים מתחילה בשעה 6:00 בבוקר ומסתיימת בשעה 19:00 (כך שלמעשה, משמרת הלילה מתחילה בשעה 19:00). אולם, בהזמנת הרכש מס' A6000733 שהונפקה ע"י הנתבעת (נ/1), נקבע שמשמרת הלילה מתחילה רק בשעה 22:00 ומסתיימת ב-6:00 בבוקר שלמחרת. לפיכך, התובעת חישבה למעשה את משמרת הלילה (שהתעריף בה הוא 11.25 דולר לשעה), ככוללת שלוש שעות נוספות מעבר למשמרת היום (שהתעריף בה הוא 7.25 דולר לשעה). מוסיפה הנתבעת וטוענת, שלאחר שהתובעת הגישה לה את החשבון, נערכה פגישה בין מר שמעון איבגי מנהל התובעת, ומר אושרי מסיכה, ששימש כאחראי בתחום החשבונות והתשלומים מטעם הנתבעת, ולאחר שבוצעו תיקונים בחשבון, חתם מר איבגי על כתב ויתור בתאריך 7.2.07, שאף אושר על-ידי עו"ד מטעמו (נ/5). עיון בהזמנת הרכש הנ"ל (נ/1) מעלה שהיא הונפקה בחודש מאי 2006, כשצורפו אליה הנספחים: "Scope of work", וכן טבלה המפרטת את שעות העבודה המשוערות שיידרשו, לחודשים מאי 2006 ועד מאי 2007. בנספח זה צוין ששעות משמרת היום הן 06:00-22:00, ושעות משמרת הלילה הן 22:00-06:00. יש לציין שהזמנת הרכש והנספחים נחתמו ע"י שני הצדדים. לטענת התובעת, הזמנת הרכש חלה באופן פרוספקטיבי על החודשים מאי 2006 ואילך, ולא ניתן להחילה רטרואקטיבית על החודשים דצמבר 2005-אפריל 2006, בהם סופקו על ידה מרשלים ללא כל הזמנה כתובה. התובעת מסתמכת גם על יומני העבודה שנחתמו על-ידי המפקח מטעם הנתבעת, מר מיק ברין (נספח כד'3 ל-ת/6), המעידים על מועדי אספקת המרשלים וחלוקת המשמרות שבוצעו על ידם. אשר לכתב הויתור גורסת התובעת, שצוין בו במפורש שהוא מתייחס אך ורק לחשבוניות מס' 809-677-836, אשר הכספים בגינן שולמו לתובעת ורק אליהם מתייחס כתב הויתור. בחקירתו בבית המשפט העיד מר שמעון איבגי לגבי חתימתו על כתב הויתור שמתייחס להזמנת רכש מס' 6000733 (נ/5) (עמ' 38 שורות 17-15): "ת: אני דאגתי לציין את מספר חשבונית המס בצד. הם אמרו לי שהחתימה זה רק עבור חשבוניות המס האלה, על מנת שאני לא אתבע את ההתייקרויות והריביות של הכסף. כתבתי בכתב יד את מס' החשבונית שהגשתי". מר אושרי מסיכה אישר בחקירתו בבית המשפט שהיו מחלוקות עם התובעת לגבי אספקת העובדים ושעות העבודה (עמ' 160 שורות 29-28). בהמשך אישר מר מסיכה שהזמנת הרכש נ/1 היא מתאריך 10.5.06, אולם התובעת סיפקה מרשלים החל מחודש דצמבר 2005 (עמ' 170 שורות 16-11). לעדותו (שם, שורות 22-19): "ת: תהליך העניינים היה כזה שבינואר נוהל איתם מו"מ על כל הנושא של המרשלים, מאחר והמרשלים החלו לעבוד באמצע דצמבר או בסוף דצמבר. בינואר נוהל איתם מו"מ, הגיעו איתם להסכמות וכל תהליך ההוצאה של ההזמנה או החתימה לקח כנראה קצת זמן. אני לא הייתי מעורב במו"מ הישיר איתם על הנושא הזה". בהמשך אישר מר מסיכה שבכרטיסי העבודה שנחתמו בזמן אמת בידי מנהלי העבודה, צוין במפורש ששעות משמרת הלילה הן משעה 19:00 עד 07:00 (ת/28, ת/29, ת/30, ת/31), אך לעדותו הוא קיים פגישה (בדיעבד) עם מנהלי התובעת והסביר להם שהחישוב אינו נכון (עמ' 171 שורות 27-8). המסקנה המתבקשת ממכלול הראיות שנפרשו בפני ביהמ"ש היא, שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את החוב הנטען על ידה בגין הזמנת המרשלים, כפי שעולה מהמסמכים כדלקמן: הזמנת הרכש בה פורטה חלוקת שעות המשמרות הוצאה בחודש מאי 2006 ומתייחסת לחודשים מאי 2006 ואילך, כשלא הוצג מסמך כלשהו המתעד הסכמות לגבי החודשים הקודמים; יומני העבודה בחודשים שקדמו להוצאת הזמנת הרכש, הופרדו ליומני משמרת יום וליומני משמרת לילה, על-פי חלוקת השעות הנטענת ע"י התובעת, ונחתמו בזמן אמת בידי מפקחים מטעם הנתבעת; בכתב הויתור שנחתם על-ידי מר שמעון איבגי ביחס להזמנת רכש 6000733 צוין במפורש שהויתור מתייחס לטענות כלפי הנתבעת בגין ההזמנה הנ"ל למעט ("save for") חשבוניות מס' 809, 677 ו-836 בגינן בוצע תשלום חלקי: ."partial payment with respect to tax invoice no 809-677-836" הנתבעת לא הציגה נתונים נגדיים מטעמה בנוגע לחישוב הסכום המגיע לתובעת בגין שעות העבודה של המרשלים. לאור כל האמור לעיל, ומשלא נסתר סכום החוב לו עותרת התובעת, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 101,195 ₪ בתוספת מע"מ בגין הזמנת המרשלים, הסכום נכון למועד הגשת התביעה וישא ריבית והצמדה כדין עד לתשלום בפועל. 2. השכרת מגדלי תאורה ואספקת סולר לטענת התובעת, במהלך התקופה שבין החודשים נובמבר 2005 לנובמבר 2006, הזמינה ממנה הנתבעת מגדלי תאורה ניידים שהופעלו ע"י גנראטורים שתודלקו באופן שוטף בסולר, שגם הוא סופק ע"י התובעת. התובעת טוענת שנציגי הנתבעת חתמו על יומני העבודה ועל תעודות המשלוח עבור אספקת הסולר ומגדלי התאורה. לעמדתה, הנתבעת שילמה עבור רכיב תביעה זה תשלום חלקי בלבד ונותר חוב שלא שולם בסך 2,694,938.67 ₪ בתוספת מע"מ, מתוכו נתבע סכום של 2,240,212 ₪ בגין שעות מנוע נוספות של הגנראטורים, והשאר עבור אספקת סולר. הנתבעת גורסת שאין מחלוקת על כמות השעות שביצעו הגנראטורים ומגדלי התאורה בפועל, אלא שלטענתה לא היתה כל הגבלה על מספר שעות המנוע, ולא הוסכם על תשלום תוספת בגין שעות מנוע נוספות. הנתבעת מסתמכת על כך שההסכם בין הצדדים אינו כולל מגבלה כלשהי על שעות המנוע ולעמדתה הגבלה שכזו מחייבת תניה חוזית מפורשת. התובעת מצידה גורסת, שקיים נוהג לפיו המכסה המקובלת בהשכרת גנראטורים היא 250 שעות מנוע בחודש, כשמעבר להן, משלם השוכר עבור שעות נוספות. מר יוסי איבגי העיד בתצהירו שמכסת השעות המקובלת בענף להפעלת גנראטור למגדל תאורה היא 250 שעות (סע' 85 ל-ת/6). בחקירתו בבית המשפט אישר מר איבגי שבהסכם בין הצדדים לא צוינה הגבלה של 250 שעות מנוע (עמ' 128 שורות 20-19). לעדותו, בשנת 2005 התובעת היתה החברה הגדולה בארץ למגדלי תאורה. בהמשך נשאל והשיב (שם, שורות 29-24): "ש: כשאתה משכיר גנראטור, בין עם מגדל ובין בלי, בכל השנים שאתה משכיר כל-כך הרבה מגדלי תאורה לא כתבת הגבלה על שעות מנוע? ת: אף פעם לא. 250 שעות זה מוסכם. גם בטרקטורים. זה מקובל בענף. בענף הציוד מוסכם 250 שעות בחודש, גם אם זה מטאטאים, גם אם זה טרקטורים וגם אם זה מגדלי תאורה. ש: אתה הגשת הצעת מחיר על כמה עולה שעה נוספת? ת: לא". בחקירתו בבית המשפט, נשאל מר שמעון איבגי מדוע חשבון העסקה בגין שעות המנוע הנוספות של הגנראטורים של מגדלי התאורה (נ/14), הונפק ב-27.11.06, לאחר שהסתיימה ההתקשרות בין הצדדים (עמ' 45 שורות 22-7). לעדותו של מר איבגי (שם, שורות 25-23): "ת: אנחנו דאגנו חודש בחודשו להחתים על השעות הנוספות. הם חתמו על השעות הנוספות, זה לא שדרשנו שעות נוספות מבלי שיש חתימה. הם אמרו שהם יוציאו לנו הזמנה על השעות הנוספות בנפרד ולא הוציאו. יש חתימה מהתאריך שהתחלנו את העבודה". מר דניאל מלכה העיד בחקירתו בבית המשפט (עמ' 62 שורות 32-25; עמ' 63 שורות 2-1): "ש: כששוכרים גנראטור על בסיס חודשי יש איזשהו היקף שעות מקובל למשך הזמן שמפעילים גנראטור, שמעבר לזה זה שעות נוספות? ת: כל נותן שירותים בנושא גנראטור...יודעים להגדיר היטב את היקף השירותים, את היקף השעות שיעבוד הגנראטור, את החריגה בשעות העבודה ועלות שעות העבודה [...]. ש: מה מקובל מבחינת היקף השעות? ת: בדרך כלל מדובר בהיקף של כ-250 שעות בחודש. זה בממוצע 10 שעות ביום, בלי שבתות". המומחה מטעם התובעת, מר אביעוז אישר שצריכה להיות בהסכם הגדרה של שעות בסיס כדי שאפשר יהיה לחייב על שעות נוספות (עמ' 92 שורות 3-2). מעיון בהסכם שנחתם בין הצדדים עולה, שלא צוינה בו מגבלה כלשהי על שעות המנוע של הגנראטורים ולא נקבעה הגדרה של שעות מנוע נוספות בהקשר זה. בנספח להסכם בין הצדדים בנוגע להיקף העבודה לעניין מגדלי התאורה (נספח 3 ל-נ/27) "Scope of Work - Lighting Poles", עולה שהמחירים שנקבעו בו מבוססים על שכירות חודשית (Rental shall be on a monthly basis""), ולא יעברו את התקציב הנקוב בנספח ("not exceeding the above budget"). כמו כן צוין, שהמחיר כולל, בין היתר, את השכירות ואת התחזוקה של הגנראטורים ושל מגדלי התאורה - 24 שעות ביממה, ובלשון ההסכם: "Cost of renting the equipment". "Cost of maintenance of the generator and poles-24 hours a day". הנה כי כן, לשון ההסכם המפורשת מלמדת שהמחיר שנקבע בו כולל שכירות + תחזוקה של הגנראטורים למשך 24 שעות ביממה. בהקשר זה יש לציין, שהתובעת טוענת שמר שמעון איבגי קיבל את ההסכם שנוסח בשפה האנגלית, אותה אין הוא יודע לקרוא, והוא חתם עליו באופן מיידי בלי להכניס שינויים כלשהם, וזאת נוכח העובדה שהוסבר לו ע"י נציגי הנתבעת שמדובר בעניין פרוצדוראלי טכני בלבד לצורך קבלת כסף עבור מגדלי התאורה שכבר סופקו. לכן לעמדת התובעת, הצדדים לא ייחסו חשיבות רבה מדי להסכם, אבל כאשר הנתבעת נדרשה לשלם את החוב שנותר בגין הציוד והשירותים שסופקו ע"י התובעת, או אז החלה הנתבעת להסתמך על הוראות ההסכם והנספחים לו. טענת התובעת אינה מקובלת עלי. ההסכם בעניין מגדלי התאורה הוא ההסכם היחיד שנחתם בין הצדדים, ופרט לו היתה נהוגה ביניהם פרקטיקת עבודה במסגרתה הזמינה הנתבעת שירותים וציוד נוסף בהתבסס על הזמנות רכש שנחתמו ע"י התובעת. מכאן, שאף לשיטת התובעת, ההסכם חל על האספקה וההפעלה של מגדלי התאורה, לרבות הגנראטורים. זאת ועוד, נראה שהתובעת היתה להוטה להתקשר עם הנתבעת ולקבל לידיה את העבודה בפרויקט בהיקף עצום של מיליוני שקלים, ולשם כך היתה מוכנה לספק לנתבעת ציוד ושירותים בחודשים אוקטובר-דצמבר 2005 ללא הסכם בכתב, תוך שהיא מסתמכת על המוניטין של חברת אינטל שבחרה בנתבעת כחברה שתבצע עבורה את הפרויקט. ודוק: מנהלי התובעת העידו על עצמם שהם ותיקים בתחום העסקי וביצעו עשרות פרויקטים בעבר במסגרתם חתמו על עשרות חוזים (עמ' 27 שורות 32-27; עמ' 105 שורה 7). בנסיבות אלה, מקוממת טענת התובעת לפיה החתימה על ההסכם עב הכרס היתה עניין פרוצדוראלי גרידא, שלא הצריך התעמקות כלשהי ו/או ליווי משפטי ואפילו לא ידיעת השפה בה נכתב ההסכם, ממש כאילו היה פיסת נייר חסרת משמעות. חזקה על מנהלי התובעת ששקללו את הסיכונים והסיכויים הכרוכים בחתימה "עיוורת" על ההסכם והם מחויבים להוראותיו, ככתבן וכלשונן. אם רצתה התובעת להסתמך על הנוהג הכללי בענף, במסגרת החוזה, היה עליה לציין זאת במפורש. עדות ללא תימוכין שנושא זה יושם, אין לה נפקות. יצוין, שחשבון העסקה עבור שעות המנוע הנוספות עבור החודשים נובמבר 2005-נובמבר 2006 הונפק על-ידי התובעת, באופן מרוכז, בתאריך 27.11.06 (נ/14), לאחר תום ההתקשרות החוזית בין הצדדים [אם כי הוגשו שני חשבונות כבר בחודש ינואר 2006 (מס' 65 ומס' 15) בהם צוין חיוב עבור שעות מנוע נוספות (נספח יד'3 ל-ת/6]. המסקנה המתבקשת על יסוד משקלן המצטבר של הראיות שנפרשו בפני ביהמ"ש היא, שלא הוכח שבעת ההתקשרות החוזית ו/או במהלך העבודה השוטפת, היה סיכום בכתב או בהתנהגות בין הצדדים בדבר הגבלה כלשהי של שעות עבודת הגנראטורים במהלך היממה, ועל תשלום עבור שעות נוספות. אשר על כן אני דוחה את תביעת התובעת בגין רכיב שעות עבודת מנוע נוספות של הגנראטורים. אשר לאספקת הסולר: התובעת הגישה לבית המשפט העתקי תעודות משלוח עבור אספקת סולר (נספח יד' 3 ל-ת/6). מר אושרי מסיכה העיד בתצהירו (סע' 19 ל-נ/27) שלאחר בדיקת החשבונות של הנתבעת, התברר שהחשבון בגין חודש דצמבר 2005 לא הוגש בזמן אמת לתשלום, ועל כן לא נבחן ולא נבדק. לעדותו בתצהירו (שם): "לאחר קבלת תצהירו של מר איבגי, ובמסגרתו נספח יד/3, בודקת אם+דבליו את תעודות המשלוח שהוצגו, וככל שיתברר שאכן יש יתרת חוב בסעיף זה, תשולם יתרת החוב במלואה, בקיזוזים המתאימים". בחקירתו בבית המשפט העיד מר מסיכה (עמ' 168 שורות 26-25): "ת: לא אמרתי שלא נשלם. אמרתי שאם יש כזה דבר, נבדוק את זה ואם מגיע נשלם". התצהיר של מר מסיכה ניתן בתאריך 7.11.10, ועדותו בבית המשפט ניתנה בתאריך 23.11.11. הנתבעת לא התייחסה בסיכומיה לסוגיית אספקת הסולר. נראה כי לבדיקה בנושא היה די והותר זמן. אשר על כן אני מקבלת את התביעה ברכיב זה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום בסך 454,727 (במעוגל) ₪ בתוספת מע"מ, בגין אספקת סולר. הסכום נכון לתאריך הגשת התביעה וישא ריבית והצמדה כדין עד לתשלום בפועל. 3. החלפת ניילונים, השכרת מעצרות למגדלי התאורה ושטיפת גנראטורים לטענת התובעת, במהלך התקופה שבין החודשים נובמבר2005 לנובמבר 2006, היא סיפקה לנתבעת שירותי "אקסטרא" למגדלי התאורה, אשר אינם מקובלים כלל במסגרת השכרת מגדלי תאורה וגנראטורים לאתרי בניה בישראל. השירותים שסופקו כללו אספקה והחלפה של יריעות ניילון אטומות שנפרשו מתחת לכל מגדל תאורה והוחלפו פעמיים בשבוע. כמו כן סופקו שירותי שטיפה של מגדלי התאורה (גנראטורים), והושכרו לנתבעת מעצרות עבור הגנראטורים, שהן ארגזי "אמבטיות" בהם הונחו הגנראטורים במטרה לקלוט סולר או נוזלים. לטענת התובעת, הנתבעת לא שילמה לה ולו שקל אחד עבור השירותים לעיל, שנבעו מהדרישות הקפדניות של חברת אינטל בענייני איכות סביבה ותברואה, ועל כן נותר חוב לתובעת בסכום של 3,273,600 ₪ בתוספת מע"מ. התובעת גורסת שהתשלום עבור מגדלי התאורה עצמם לא אמור היה לחול על שירותי ה"אקסטרא" המפורטים לעיל, ומסיבה זו נחתמו בידי נציגי הנתבעת יומני עבודה מיוחדים עבור כל אחד מהשירותים האלה, בנפרד מיומני העבודה ותעודות המשלוח של מגדלי התאורה והסולר (נספחים יח'2-1, יט'2-1, כ'2-1 ל-ת/6). הנתבעת מצידה גורסת, שעל-פי ההסכם שנחתם בין הצדדים, התחייבה התובעת לספק שירותי אחזקה שוטפים לגנראטורים ולמגדלי התאורה, וכן לשאת בכל עלות ישירה או עקיפה נוספת שתנבע מהפעלת הגנראטורים. לפיכך לעמדתה, הצורך לפרוש יריעות ניילון מתחת לגנראטורים, לשטוף אותם ולטפל בהם טיפול יסודי, היה חלק בלתי נפרד מהתחייבותה החוזית של התובעת. טענה נוספת שהעלתה הנתבעת היא, שהגנראטורים שסופקו ע"י התובעת סבלו מדליפות שמן וגם עובדה זו הצריכה טיפול יסודי שוטף. מוסיפה הנתבעת וטוענת, שחשבונות העסקה בגין רכיב תביעה זה, הונפקו ע"י התובעת ביום 27.11.06, לאחר המועד שבו הופסקה עבודתה של התובעת בפרויקט, וזאת למרות שהחשבונות בגין מגדלי התאורה הוגשו באופן שוטף. דבר זה מעיד על חוסר תום לב של התובעת, בניסיון "לנפח" את חשבונותיה. בחקירתו בבית המשפט העיד מר דניאל מלכה, שעבד מטעם הנתבעת כעוזר מנהל בפרויקט (עמ' 61 שורות 21-14): "ש: מי ביקש שיפרסו ניילונים מתחת לגנראטורים? ת: כשהתעוררה בעיה של מעצרות לא תקינות, כי המעצרות שנעשה בהן שימוש כנראה דלפו, נדרשו לשים ניילונים כדי לא לזהם את הקרקע ואם הזדהמה הקרקע, היה צריך לפנות אותה לרמת חובב. זו דרישה שהוא קיבל מהמפקח בשטח. ש: זו דרישה מקובלת לפרוס ניילונים בהפעלת גנראטורים? ת: זו דרישה מקובלת להניח מתחת לכלים מסוימים שקיים חשש שתהיה דליפה לקרקע, להניח יריעה שמונעת את זיהום הקרקע...". לגבי שטיפת הגנראטורים, העיד מר מלכה (שם, שורות 26-23): "ת: ... גנראטור מטבעו כשנמצא בשטח עם מאסות של אבק ולכלוך, שאחרי יום עבודה בסופות אבק או לכלוך כשמצטברים עליו שמנים וכל מיני דברים, יש לנקות. אני מניח שאנשי הלוגיסטיקה באתר נתנו את ההוראה, כי הגנראטור לא נראה טוב, היו פנסים מאובקים". בהמשך העיד מר מלכה שזכורות לו כמה בעיות אופייניות של חלק מהגנראטורים שהיו ישנים, יצרו יותר פסולת או דליפת דלק והיה צריך לטפל בהם בצורה יותר רצינית (עמ' 62 שורות 13-11). מר יוסי איבגי העיד בחקירתו בבית המשפט שהנתבעת הבטיחה לו תשלום עבור הניילונים, המעצרות והשטיפות, אבל הוא לא הוציא לה מכתבים בעניין זה (עמ' 116 שורות 16, 31-28). לעדותו, הנתבעת הציבה דרישות שלא היו מקובלות בשוק (עמ' 116 שורה 25). מר רוני אליהו, ששימש כמנהל הלוגיסטיקה של הנתבעת באתר הפרויקט העיד בתצהירו (נ/26) שהתובעת סיפקה גנראטורים ישנים ובמהלך עבודתם התברר שקיימות מהם נזילות שמן חמורות. לעדותו, התובעת הכירה באחריותה לתקלה וסוכם עימה שהיא תפרוש יריעות ניילון מתחת לכל גנראטור, ותספק מעצרות שימנעו מהשמן לחלחל לקרקע. כמו כן לעדותו, הדרישה לשטיפת הגנראטורים נבעה מנזילות השמן והסולר, שגרמו להצטברות אבק ובוץ. לתצהירו של מר אליהו צורפו סיכומי סיורים לבדיקת מצב הגנראטורים, שבחלק מהם השתתפו גם נציגי התובעת, ובהם פורטו הליקויים (נספח 2 ל-נ/26). בנוסף צורף לתצהירו מכתבו מיום 21.1106 אל מר שמעון איבגי בנושא זיהום הקרקע שנגרם ע"י הגנראטורים (נספח 3 ל-נ/26). בחקירתו בבית המשפט העיד מר אליהו שפרישת ניילונים זה לא משהו שמתבקש אם הכל בסדר; שבכל מתקן שמכיל סולר שמים מעצרה כדי שהסולר לא יישפך לרצפה במקרה של תקלה; ושאם לא היו נזילות מהגנראטורים, לא היה צורף לשטוף אותם (עמ' 155 שורות 9, 33; עמ' 158 שורות 11-9). כאמור לעיל, בנספח ה-Scope of Work שצורף להסכם שנחתם בין הצדדים (נספח 3 ל-נ/27), צוין, בין היתר, שהמחירים המפורטים בו כוללים את עלות התחזוקה של הגנראטורים וכן כל עלות אחרת ישירה או עקיפה: "Any other direct or indirect cost that eas not mentioned here". לא עלה בידי התובעת לסתור את טענת הנתבעת, שנתמכה במסמכים, על ליקויים בפעולת הגנראטורים, שהצריכו את הטיפול המיוחד של פרישת הניילונים, המעצרות והשטיפה. הפרשנות הנובעת מלשון הנספח להסכם היא, שעלויות אלה נכללו במחיר שנקבע לאספקת מגדלי התאורה והגנראטורים; לא ניתן, בנסיבות, להחיל את הכלל של פרשנות לרעת המנסח, וכך אני קובעת. בנוסף, גם במקרה זה, הנפיקה התובעת את חשבונות העסקה לאחר תום ההתקשרות בין הצדדים, בתאריך 27.11.06 (נספחים יח'1, יט'1, כ'1 ל-ת/6). המסקנה המתבקשת על יסוד משקלן המצטבר של הראיות שנפרשו בפני ביהמ"ש היא, שלא הוכח שבעת ההתקשרות החוזית ו/או במהלך העבודה השוטפת, היה סיכום בכתב או בהתנהגות בין הצדדים בדבר תשלום נפרד בגין שירותי פרישת יריעות הניילון ו/או בגין אספקת המעצרות ו/או בגין שטיפת הגנראטורים. האחזקה הזו הינה בעיקר פועל יוצא ממצב הגנרטורים. אשר על כן אני דוחה את תביעת התובעת בגין רכיב זה. 4. השכרת מטאטאי כבישים לטענת התובעת, במהלך התקופה שבין החודשים ינואר-אוקטובר 2006, היא סיפקה לנתבעת שירותי מטאטא כביש בגינם נותר חוב כספי בסך 165,504.02 ₪ בתוספת מע"מ (סע' 34 ל-ת/5), שלא שולם ע"י הנתבעת. התובעת גורסת, שבתאריך 5.1.06 היא הוחתמה על הזמנת רכש A000034 (נ/8) בה נקבע שעבור יום עבודה מלא של מטאטא כביש, תשלם לה הנתבעת תשלום חודשי של 326 דולר. לטענת התובעת, למרות שיום עבודה מלא הינו בין 8 ל-9 שעות, בפועל סופק מטאטא הכביש למשך שעות נוספות רבות מעבר ליום העבודה המלא, כפי שניתן ללמוד מיומני העבודה החתומים (נספח כו'3 ל-ת/6). בנוסף לעמדתה, היא סיפקה לנתבעת, לפי דרישת האחרונה, מטאטא כביש נוסף, מבלי שהוצאה בגינו הזמנת רכש, אשר עבד 12 שעות ביום, בנוסף למטאטא הראשון. הנתבעת מצידה גורסת, שהתובעת הגישה חשבון עסקה במסגרתו חושב מחיר יום עבודה של מטאטא הכביש לפי סכום של 418,83 דולר במקום 326 דולר כפי שסוכם בין הצדדים. כמו כן בוצע חיוב בגין חודש ינואר לפי 44.6 ימי עבודה, דבר שאינו הגיוני. לפיכך לעמדתה, מאחר שלא ניתן הסבר מניח את הדעת לסכומים המופיעים בחשבונות העסקה שהוציאה התובעת, יש לדחות את תביעתה בגין רכיב זה. התובעת הגישה לביהמ"ש מסמך שנערך ע"י הנתבעת ונחתם ע"י שני הצדדים (ת/8), הנושא את התאריך 17.4.06, תחת הכותרת: "Extension of Road Sweeper Rental Period". למסמך צורפה הזמנת רכש מס' A6000599, וכן מסמך "Scope of Work" בו צוין שמטאטא הכביש שהוזמן במקור לתקופה של 5 חודשים, 4 פעמים בשבוע, עבד בפועל יותר מאשר 4 פעמים בשבוע. כמו כן צוין שהחל מה-1 לפברואר הוזמן מטאטא כביש נוסף, ושהמטאטא הראשון יידרש לעבודה 6 פעמים בשבוע למשך 12 שעות יומיות ואף יותר, זאת במקום 8-9 שעות כפי שהוזמן קודם לכן. בחקירתו בבית המשפט העיד מר יוסי איבגי שחישוב מספר ימי העבודה בחודש ינואר (44.6) כלל שני מטאטאי כביש וכן שעות נוספות (עמ' 123 שורה 21). בהמשך נשאל מר איבגי והשיב (עמ' 124 שורות2-1): "ש: אז יכול להיות שמטאטא כביש אחד עבד 44.6 ימים בינואר? ת: אם אתה מגלם את השעות הנוספות שלו אז כן". בהמשך הסביר מר איבגי שהתעריף לפיו חושב חיוב הנתבעת התבסס על 4 שעות נוספות מדי יום, לפי תוספת בשיעור של 25% לשעה בשעות הראשונה והשניה, ו-50% בשעות השלישית והרביעית (עמ' 124 שורות 29-27). על-פי חישוב שערך מר איבגי בחקירתו, 326 דולר לחלק ל-8 שעות עבודה =40.75 דולר לשעה. בשעה הנוספת הראשונה והשניה התשלום הוא 50.9 דולר לשעה, ובשעה הנוספת השלישית והרביעית התשלום הוא 61 דולר לשעה. בסה"כ מתקבל סכום של כ-550 דולר ליום כולל השעות הנוספות. לעדותו של מר איבגי, מאחר שאין שעות נוספות בימי שישי, נערך חישוב משוקלל והחיוב בוצע לפי סכום של 1,971 ₪ ליום (עמ' 125 שורות 6-1). לאור כל האמור לעיל, משהוכח שהמחיר המקורי שנקבע בסך 326 דולר ליום עבודה, התייחס ליום עבודה בן 8 עד 9 שעות; ומשהוכח שיום העבודה של מטאטאי הכביש נמשך מעבר לפרק זמן זה, ועמד על כ-12 שעות ביום, הרי ברור שעלות יום העבודה תהא גבוהה מ-326 דולר. בנסיבות אלה, טענת הנתבעת לפיה יש לדחות את התביעה בגין רכיב זה לנוכח התעלמות התובעת מהמחיר החוזי שסוכם, אינה נכונה, לאור התיעוד במסמכים (ת/8). המומחה מטעם התובעת, מר דוד אביעוז, ציין בחוות דעתו שתעריפי החיוב של התובעת עבור מטאטאי הכבישים הינם סבירים ביחס למקובל בענף. המומחה צירף לחוות דעתו הצעת מחיר לדוגמא שקיבל מחברה להשכרת מטאטאי כביש, בעלות של 3,500 ₪ כולל מע"מ ליום עבודה בן שעות (נספח יח' ל-ת/5). הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית מטעמה ואשר על כן אני מקבלת את התביעה בגין רכיב זה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום בסך 165,504.02 ₪ בתוספת מע"מ, בגין השכרת מטאטאי הכביש. הסכום נכון ליום הגשת התביעה וישא ריבית והצמדה כדין עד לתשלום בפועל. 5. השכרת בובקטים לטענת התובעת, במהלך התקופה שבין החודשים ינואר-מאי 2006, סופקו על ידה לנתבעת בובקטים (טרקטורים קטנים) לצורך עבודות ניקיון ופינוי (ר' יומני עבודה חתומים נספח לא'3 ל-ת/6), בגינם נותר חוב כספי בסך של 30,426.57 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת הנתבעת, למרות שעיקר התשלום הנתבע בגין רכיב זה הינו עבור שעות נוספות, לא הציגה התובעת אסמכתא לכך שמספר שעות העבודה של הבובקטים הוגבל ו/או שנקבע תשלום עבור שעות נוספות ולפיכך יש לדחות את תביעתה. טענת הנתבעת אינה מקובלת עלי. כעולה ממסמך נ/24, יום עבודה מלא ביחס לשירותי ניקיון באמצעות Road Sweeper הוגדר כ- 9 שעות. עוד עולה מיומני העבודה של הבובקטים, שנחתמו ע"י נציג הנתבעת (נספח לא'3 ל-ת/6), שעבודתם היומית נמשכה פעמים רבות 10 ו-12 שעות ביום. אשר על כן הוכיחה התובעת את זכאותה לתשלום עבור שעות העבודה הנוספות של הבובקטים ומשלא נסתרה חוות דעת המומחה אביעוז בעניין זה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום בסך 30,426.57 ₪ בתוספת מע"מ בגין השכרת בובקטים. הסכום נכון ליום הגשת התביעה וישא ריבית והצמדה כדין עד לתשלום בפועל. 6. השכרת משאיות כיבוי אש לטענת התובעת, היא השכירה לנתבעת משאית כיבוי אש אשר הוצבה באתר הפרויקט 24 שעות ביממה, בין החודשים ינואר למאי 2006. התובעת טוענת שהנתבעת לא שילמה לה אף לא שקל אחד עבור המשאית ועל כן היא נותרה חייבת לה סכום של 252,000 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעת מצידה מאשרת שמשאית כיבוי אש שהתה באתר הפרויקט במשך התקופה הנקובה ביומני העבודה שהוגשו ע"י התובעת (נספח יב' 3 ל-ת/6), אולם לטענתה התובעת לא הציגה כל אסמכתא לסכום שבו היא מבקשת לחייב את הנתבעת. לפיכך עותרת הנתבעת לדחיית התביעה ברכיב זה, ולחילופין לקבוע כי הצעת המחיר שצורפה כנספח 17 לתצהירו של מר מסיכה (נ/27) ביחס למסוקית כיבוי אש, היא המחייבת, ולחייב את הנתבעת לשלם סכום של 188,700 ₪. איני מקבלת את טענת הנתבעת. מר יוסי איבגי העיד בתצהירו שלפי ניסיונו המקצועי, תעריף של 2,000 ₪ ליום עבור השכרת משאית כיבוי אש, לפיו חושב חשבון העסקה שנשלח לנתבעת, הינו תעריף סביר ומקובל. לעדותו (עמ' 128 שורות 6-1): "ת: ...במדינת ישראל אני לא מכיר שמשכירים דבר כזה. אני עשיתי שקלול של משאית, קרי: נהג, מים, סולר, ביטוח. על התחשיב הזה לא ישבתי עם הנתבעת. הגשתי להם הצעת מחיר על מסוקית שזה דבר שונה. לגבי משאית הכיבוי לא הגשתי לנתבעת הצעת מחיר. היה לי עם הנתבעת מו"מ על משהו דומה. לפני שסיפקתי לנתבעת משאית כיבוי לא סגרתי עם הנתבעת מחיר. ש: אתה רוצה לומר שהנתבעת הזמינה ממך בלי לדעת מחיר? ת: כן". עדותו של מר איבגי לא נסתרה ע"י הנתבעת, שלא הציגה נתונים נגדיים מטעמה, אך מאשרת שאכן סופקה משאית כיבוי אש לאתר הפרויקט. בנסיבות אלה, אל לנתבעת להלין אלא על עצמה על כך שלא טרחה להעלות על הכתב בצורה מסודרת ובזמן אמת, את עלות ההשכרה, כפי שהקפידה לעשות לגבי שאר הציוד, וכשלא סתרה את העדות שמדובר במחיר סביר. לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ברכיב זה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 252,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין השכרת משאית כיבוי אש. הסכום נכון לתאריך הגשת התביעה וישא ריביתו הצמדה כדין עד לתשלום בפועל. 7. אספקת קרח ושירותים נלווים לטענת התובעת, היא סיפקה לנתבעת קרח לעמדות השתיה הזמניות באתר הפרויקט, וכן כוסות פלסטיק, בתקופה שבין החודשים פברואר לאוגוסט 2006, בגינם נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סכום של 427,660.26 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת הנתבעת, התובעת חתמה על כתב ויתור ביחס להזמנת רכש זו (נ/6), בו הצהירה כי אין לה טענות או תביעות נוספות בגין רכיב זה. דא עקא, מעיון בכתב הויתור הנ"ל עולה כי הוא חל על הזמנת רכש מס' 336 (נ/2), המתייחסת אך ורק להזמנת מטאטא כביש; ועל חשבונית 849 (ת/35) המתייחסת להזמנה 677 של חומרים וכלים שונים (ת/14). לפיכך לא הוכח שהתובעת חתמה על כתב ויתור בנוגע לטענתה לאי תשלום בגין אספקת קרח, ועל כן טענתה העיקרית של הנתבעת בהקשר לרכיב זה, נעדרת אחיזה בראיות. מנגד, לתצהירו של מר יוסי איבגי צורפו חשבונות עסקה עבור שירותי הקרח, וכן תעודות משלוח חתומות ע"י נציגי הנתבעת (נספחים כב' 2 ו-כב' 3 ל-ת/6). לאור המסמכים שהציגה התובעת, שנתמכו בחוות דעת המומחה אביעוז, שלא נסתרה, אני מקבלת את טענת התובעת ומחייבת את הנתבעת לשלם לה סכום של 427,660.26 ₪ בתוספת מע"מ, בגין אספקת קרח ושירותים נלווים. הסכום נכון ליום הגשת התביעה וישא ריבית והצמדה כדין עד לתשלום בפועל. 8. מכירות מהחנות וציוד כללי לטענת התובעת, החל מסוף שנת 2005 ובמהלך כל תקופת העבודה עם הנתבעת, נהגה האחרונה לרכוש באופן שוטף מהחנות של התובעת ציוד ופריטים שונים כגון אמצעי בטיחות (פנסים, נעלי בטיחות, אוזניות, קסדות, כפפות מגן, משקפי ריתוך, גדרות). התובעת טוענת שכל הרכישות הללו בוצעו בידיעתם המלאה של בכירים בנתבעת, ולמרות זאת לא שולמה מלוא התמורה בגין כל הרכישות שבוצעו בחנות, ונותר חוב לתובעת בסך 216,800.17 ₪ בתוספת מע"מ. התובעת מוסיפה וטוענת, שרק בחודש אפריל 2007 הוציאה הנתבעת, בדיעבד, הזמנה חלקית עבור חלק מהציוד שסופק (PO700677 - נספח כט' 1 ל-ת/6) ובחודש מאי 2007 שילמה הנתבעת לתובעת סכום שרירותי שקבעה על דעת עצמה, אך גם לאחר התשלום הנ"ל (ר' חשבונית 849 - נספח כט' 1 ל-ת/6), נותר חוב בסכום המפורט לעיל. בנוסף, התובעת טוענת שהיא סיפקה לנתבעת ציוד נוסף כגון סככות לעמדות שתיה, מאווררים תעשייתיים, שירותים דחופים לשאיבת מים וכיו"ב. על-פי הנטען, בגין אספקת הציוד הנ"ל, נותר חוב של הנתבעת בסך של 130,254.94 ₪, בתוספת מע"מ. הנתבעת מצידה טוענת שהתובעת לא הציגה אסמכתא כלשהי לציוד שהוזמן וסופק, ובהיעדר תעודת משלוח חתומה, לא ניתן להוכיח שהציוד סופק לנתבעת ע"י התובעת מבלי ששולם תמורתו. לעמדתה, הסכום ששולם על ידה בסך 764,651 ₪, אשר אין עליו מחלוקת (נספחים כח' 1 ו-ל' 1 ל-ת/6), מהווה סך התמורה לה זכאית התובעת. בחקירתו בבית המשפט העיד מר יוסי איבגי שלגבי רוב הציוד שסופק לנתבעת, אין תעודות משלוח חתומות. לעדותו (עמ' 108 שורה 21): "ת: היינו עובדים שם בצורה כל-כך דינמית שעל הרבה דברים אין לנו תעודות משלוח". לתצהירו של מר איבגי צורפו חשבונות עסקה בגין הציוד שסופק (נספחים כח' 2 ו-ל'2 ל-ת/6). כמו כן צורפו לתצהירו הזמנות רכש שהוציאה הנתבעת על הסכומים: 2,749.40 ₪; 2,617.76 ₪; 117,778.82 $; 1,507.07 $ (נספחים כח' 3, כט' 1, ל' 3 ל-ת/6). המומחה מטעם התובעת, מר אביעוז, העיד בחקירתו בבית המשפט (עמ' 100 שורות 13-11): "ת: אני מסכים עם אמירה כללית שאומרת, שאם אין איזושהי אסמכתא של קבלת הסחורה, אז זה מעמיד בספק, אבל באותה נשימה אני אומר שאם באמת סופקה הסחורה ואין אסמכתא אז צריך לדון בזה, צריך לבדוק". בהמשך העיד מר אביעוז ש"חשבון עסקה אומר את הדברים הבאים, זו העבודה שאני ביצעתי וזה הפירוט של המחירים והכמויות" (עמ' 100 שורות 32-31). מר שמעון איבגי העיד בחקירתו בבית המשפט שאם אין תעודת משלוח חתומה, אזי לא מגיע כסף (עמ' 27 שורות 23-22). מר אושרי מסיכה העיד בתצהירו שהסכום ששולם על-ידי הנתבעת מעיד על כך שכאשר המציאה התובעת אסמכתאות על רכישת הציוד, שולם הסכום בהתאם (סע' 56 ל-נ/27). יצוין, שהמומחה אביעוז העיד בחקירתו בבית המשפט שהתובעת הינה חברה קטנה שלא התנהלה בצורה מסודרת אלא "מבורדקת לפעמים, בלחץ אטומי, כך הבנתי, ואלה המסמכים" (עמ' 91 שורות 7, 11-10). התובעת הפנתה לעדותם של מר דניאל מלכה ושל מר דוד קלצ'וק שעבדו אצל הנתבעת במהלך העבודות בפרויקט. לעדותם, היה נוהג לקחת ציוד מהחנות של התובעת, כשמר קלצ'וק העיד שהוא לא לקח ציוד בלי לחתום על תעודות משלוח (עמ' 22 שורות 7-1; עמ' 63 שורות 30-17). המסקנות המתבקשות ממכלול הראיות שנפרשו בפני בית המשפט הן כדלקמן: אין חולק שהנתבעת שילמה לתובעת סכום בסך של 764,651 ₪ בגין רכיב תביעה זה; הסכום הנ"ל עולה על סכום הזמנות הרכש שהונפקו על ידי הנתבעת וצורפו לתצהירו של מר יוסי איבגי; נציגי התובעת עצמם, לרבות המומחה מר אביעוז, העידו שכתנאי לתשלום נדרשת אסמכתא לקבלת הסחורה אצל הנתבעת, בדמות תעודות משלוח חתומות, שהיעדרן נבע, כך נראה, מהתנהלות מנהלתית לא מסודרת אצל התובעת; אשר על כן, לא ניתן להסתמך אך ורק על חשבונות העסקה שהנפיקה התובעת וכתוצאה מכך מתבקשת המסקנה לפיה התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את גובה החוב הנטען על ידה ואני דוחה את תביעתה בגין רכיב זה. 9. השכרת שירותים כימיים לטענת התובעת, היא סיפקה לנתבעת 24 תאי שירותים כימיים, לרבות עבודות ניקיון שירותים, בין החודשים ינואר -אוגוסט 2006 (ת/23, ת/24), בגינם נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סכום של 100,624.83 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת הנתבעת, התובעת לא הציגה כל אסמכתא ביחס לכמות תאי השירותים שסופקו ו/או למשך התקופה שבה היו התאים באתר הפרויקט. לפיכך לעמדתה, לא הוכח שהיא קיבלה מהתובעת בפועל תאי שירותים מעבר לכמות שלגביה שולם תשלום בסך 2,038 ₪ ע"י הנתבעת. טענת הנתבעת אינה מקובלת עלי. לתצהירו של מר יוסי איבגי צורפו הזמנות רכש מס' A6000220, A6000247, A6000783 שביצעה הנתבעת לשירותים כימיים ולשירותי ניקיון (נספח יג' 3 ל-ת/6). כמו כן צורפו חשבונות העסקה ששלחה התובעת לנתבעת (נספח יג' 2 ל-ת/6). בנוסף, הוגש לביהמ"ש מסמך שנערך ע"י הנתבעת בתאריך 12.7.09 (ת/17), בו צוין שבגין השכרת שירותים כימיים קיים חוב לתשלום לתובעת, בסך של 12,681.62 דולר. נציג הנתבעת, מר לורן הבנר, לא ידע להסביר מדוע לא בוצע התשלום מלבד התשובה לפיה "הם לא נתנו חשבונות" (עמ' 148). מנגד, הוכח שהתובעת כן הגישה לנתבעת חשבונות בגין אספקת שירותים כימיים, והנתבעת המשיכה להזמין מהתובעת שירותים כאלה גם במועדים מאוחרים להזמנה הראשונה (2.1.06, 8.2.06, 17.5.06- ת/23, ת/24, ת/26), ואף הזמינה מתקנים לרחיצת ידיים בכמות התואמת את כמות השירותים הכימיים שהוזמנו מהתובעת (ת/25). לפיכך אני דוחה את טענת הנתבעת בהקשר זה ומחייבת אותה לשלם לתובעת את הסכום של 100,624.83 ₪ בתוספת מע"מ בגין השכרת שירותים כימיים. הסכום נכון ליום הגשת התביעה וישא ריבית והצמדה כדין עד לתשלום בפועל. ה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת, חלקית. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כמפורט בראש פרק ד' לפסק הדין לעיל. כמו כן תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד התובעת בסך של 120,000 ₪ + מע"מ. התובעת זכאית גם להחזר הוצאותיה, בהתחשב בסכום פסה"ד, אותן ישום הרשם. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. תביעת חובחוב