מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה על הזמנת מוצר מאמזון: בפני תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת לתשלום פיצויים בסך 17,250 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו על ידי הנתבעת אגב משלוח מסך מחשב שהזמין התובע מחברת "אמזון", משלוח אותו ביצעה חברת UPS בארצות הברית לכתובת מגוריה של אחות התובע בעיר ניו-יורק. טענות התובע לטענת התובע, הוא הזמין ביום 17.6.10 מאתר האינטרנט Amazon.com"" מסך מחשב אשר נשלח לכתובת מגוריה של אחותו בעיר ניו יורק שבארצות הברית על ידי חברת השילוח הבינלאומית UPS. עבור המשלוח שילם התובע לחברת UPS סך של 20$. ללא ידיעת אחותו של הנתבע, מסרה UPS את המוצר שרכש התובע לידי שכן - עמו אחותו של התובע הייתה מסוכסכת בעבר - מכיוון שבמועד ביצוע המסירה, האחות לא הייתה בבית כדי לקבלו. המסירה בוצעה בדיוק ביום שבו חזרה האחות לישראל וכתוצאה מכך נאלץ התובע לטפל מהארץ בהחזרת המוצר בסיוע מכר מקומי בארצות הברית. כשהוחזר המוצר למוכר, נאלץ התובע לשלם ל"אמזון" קנס בסך של 120$. אילו הייתה מוחזרת החבילה ישירות ל UPS או לשולח כמקובל במקרים כאלה שבהם לא ניתן לבצע מסירה, לא היה על התובע לשלם קנס בסכום כלשהו. שליח החברה בחר לעשות את הדבר הנוח ביותר לחברה במקרה כזה והוא, מסירה לשכן. במהלך הטיפול בהחזרת המוצר נתקל התובע בחוסר מקצועיות ובלבול מצד חברת UPS, דבר שגרם לו לבזבוז זמן רב. פניה מפורטת מצדו לחברת UPS סורבה בלא כל התייחסות לטענותיו. התובע הגיש בעניין זה תביעה על סך 9,330 ₪ לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בתיק 21089-08-10 כנגד חברת O.P.S.I נציגת UPS בישראל, אולם O.P.S.I סירבה להודות כי היא פועלת כבאת כוחה המוסמכת של UPS בארץ וזאת למרות שהיא פועלת תוך שימוש בשם ובסמל המסחרי של UPS העולמית. במהלך הדיונים טענה O.P.S.I שמדובר בפורום לא נאות ואף סירבה לחשוף את אופי ההתקשרות ואת ההסכמים בינה לבין UPS העולמית. לפיכך פנה התובע לשופט יובל גזית בבקשה להעביר את התביעה נגד O.P.S.I למסלול תביעה רגיל ולפיכך הוגשה תביעה זו. לטענת התובע, חברת O.P.S.I הינה נציגת חברת UPS העולמית, דבר אותו ניתן ללמוד בבירור באתר האינטרנט של הנתבעת. מנכ"ל החברה O.P.S.I מופיע באינטרנט כמנכ"ל O.P.S.I וכמנכ"ל UPS ישראל. לטענת התובע, פרסומים שונים על מבנה החברה הנתבעת, בין היתר- בעיתונות, קושרים בין O.P.S.I לבין UPS . O.P.S.I הינה נציגתה המוסמכת של UPS בישראל ולפיכך היא חייבת לשלם לתובע את סכום הנזקים שנגרמו לו כמפורט בכתב התביעה. טענות הנתבעת או.פי.אס. אי (שינוע בינלאומי) בע"מ [להלן: O.P.S.I ] הינה חברה ישראלית העוסקת בין השאר במתן שירותי בלדרות. הנתבעת הינה אישיות משפטית עצמאית ונפרדת, המשמשת כ"סוכן", כמשמעותו בחוק התובלה האווירית התש"מ-1980, בישראל של UPS העולמית שהינה מוביל אווירי של חבילות ומטענים ולפיכך חלים עליה ועל תביעות כלפיה בין היתר האמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר [אמנת מונטריאול], אמנת ורשה וחוק התובלה האווירית. לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף בשל העדר יריבות בין התובע לבין הנתבעת. הזמנת השירותים, כמו גם מתן השירותים, נעשו בין התובע- המזמין בארה"ב לבין חברה שמקום מושבה בארה"ב והשירותים, כעולה מכתב התביעה, ניתנו בארה"ב. הנתבעת לא הייתה מעורבת בשום שלב במקרה נשוא התובענה. השירותים לא הוזמנו מישראל, לא ניתנו בישראל ולא היו מיועדים להינתן בישראל אלא בארה"ב ולא ברור מדוע השולח- התובע, בחר להגיש את תביעתו בישראל בבית משפט שאינו מוסמך ואין לו זיקה למקרה במקום להגיש את התביעה בארה"ב כנגד חברה בארה"ב שהיא הנתבעת הנכונה. ההתקשרות, ככל שנעשתה לצורך המשלוח נשוא התביעה, לא נעשתה עם הנתבעת שהינה כאמור חברה ישראלית. ההתקשרות נעשתה עם מוביל בארה"ב ולא מדובר במשלוח שנשלח מארה"ב לישראל או מישראל לארה"ב והשירותים הנטענים בתביעה לא ניתנו ו/או הוזמנו מהנתבעת. משכך, אין לתובע כל יריבות עם הנתבעת שכן שירותי הנתבעת ניתנים עבור משלוחים שנשלחים מישראל ולישראל. התובע לא הזמין מהנתבעת שירותים כלשהם והשירותים ככל שהוזמנו, הוזמנו ובוצעו בארה"ב. למשלוח נשוא התביעה אין כל רלוונטיות לישראל ואין לצפות כי הנתבעת תהא אחראית בגין מקרה שאינה קשורה בו ואינה צד לו. דין התביעה להידחות בשל היות כבוד בית המשפט פורום לא נאות ובשל היעדר סמכות עניינית או מקומית. בית המשפט בישראל איננו הפורום הטבעי לדון בתובענה. קיים פורום זר- בית המשפט בארה"ב, אשר הוא הפורום הטבעי לדון ולהכריע בה. במקרה דנן, אין כל זיקה הקושרת את בית המשפט בישראל למקרה נשוא התובענה שכן מדובר בשירותים שהוזמנו וניתנו בארה"ב. הנתבעת הינה קבלן מורשה וסוכן של UPS העולמית לביצוע משלוחי בלדרות בישראל ולישראל אך אין כל קשר בין עובדה זו לבין השירותים בתחומי ארה"ב, המוזמנים בארה"ב מאת UPS העולמית. מוכחש גובה הנזק. אחריות הנתבעת, אם בכלל, מוגבלת אך ורק לנזקים ישירים שנגרמו לתובע, בכפוף להגבלות על פי דין. התובע לא עשה דבר או לא עשה מספיק כדי להקטין את הנזק הנטען בכתב התביעה המתוקן, כאשר גובה הנזק הינו מוגזם; מופרך ונטול אחיזה במציאות. ראיות התובע מר למדן חן, בעל מניות בנתבעת מר למדן [להלן: "למדן"] הוזמן על ידי התובע לעדות ברשות בית המשפט מבלי שהגיש תצהיר. למדן הינו בעל מניות בחברה שהינה בעלת מניות בחברה הנתבעת. למדן אישר כי ההסכם משנת 95' שצורף כנספח 3 לתצהירו של מנכ"ל הנתבעת- הסכם בין חברת O.P.S.I לבין חברת UPS העולמית חתום על ידו. למדן השיב כי חברת אוריין פי.אס. בע"מ הוקמה בינואר 94' וחודש לאחר מכן הוחלף שמה ל- או.פי.אס.איי [שינוע בינלאומי] בע"מ. לדבריו, השינוי נעשה מאחר ולמדן הינו מנכ"ל של חברה ששמה אוריין שירותי מכס בע"מ ומכיוון שהם ביקשו למנוע בלבול בין אוריין א' לבין אוריין ב', הוא הסביר כי או.פי.אס.איי הם ראשי תיבות של "אוריין פארסל סרוויס בע"מ". לשאלה מדוע החברה לא שינתה את שמה ל"יו.פי.אס. איי ישראל", השיב למדן כי הנתבעת אינה UPS ישראל אלא היא קבלן שירות של UPS העולמי. בעמ' 5 לפרוטוקול, ש' 2 ואילך, השיב למדן: "ש. שנה אתם מוצגים בכל מדיה ובישראל כ U.P.S ישראל, יש פה תדמית שאתם יוצרים כאילו אתם U.P.S ישראל ולמעשה אתם O.P.S.I שאף אחד לא מכיר? ת. זה כאילו ש U.P.S זה שלנו, אנחנו לא יכולים לשנות את השם, גם פוקס הם אמריקן איגל ולא קוראים להם אמריקן איגל ישראל. ש. זה לא מתאים למייקרוסופט ישראל, לא לאפל ישראל? ת. כי זה שלהם. ש. נכון, אבל השם מתקשר עם התדמית באינטרנט? ת מייקרוסופט ישראל לא שייכת למישהו מישראל, היא החברה העולמית, גם אינטל ישראל שייכת לאינטל העולמית. ש .הבעיה היא כזו, כל הציבור בישראל מכיר את U.P.S ישראל, על הבנין של או.פי.אס לא כתוב או.פי.אס איי, השם U.P.S שווה הרבה כסף בגלל הקונוטציה של החברה עולמית, ואתם מעודדים את התדמית, אם אתם לא U.P.S ישראל אז למה אתם יוצרים תדמית בעיני הציבור, המצג הוא שאם נעשה פה משאל בבנין הזה, תשאל מי זה U.P.S ישראל אף אחד לא מכיר את או.פי.אס? ת. אני אתן לך דוגמה, חברה דומה שהסניף הראשי הוא באטלנטה, קוקה קולה העולמי, תעבור בבני ברק ותראה שכתוב על המפעל קוקה קולה, על המשאיות ועל הבקבוקים כתוב קוקה קולה, בקיץ עושים את עיר הנוער של קוקה קולה, אבל החברה נקראת החברה המרכזית למשקאות והיא אינה קוקה קולה. יש לנו חברה בתחום שלנו שהיא פדקס ישראל, על המשאיות שלה כתוב פדקס , ואם תסתכל בגוגל תראה שהיא מוזכרת אין ספור פעמים והיא שייכת לאחים רייק מישראל ולא שייכת לפדקס עולמית. כנ"ל חברתHM שייכת לחורש הבעלים של טויוטה". העד נשאל כיצד הוא מסביר כי בעיתון "כלכליסט" שבו נכתב על מו"מ בין ממן ולאומי נרשם כי לעד ישנה שליטה ב UPS. העד השיב כי לא הוא זה שכתב את הכתבה ומבחינתו אין מדובר באותה חברה. בחקירתו הנגדית של העד, בעמ' 6, ש' 11 ואילך, השיב: "ש. האם לנתבעת יש איזה שהן זכויות בעלות בסימן המסחר U.P.S ? ת. לחלוטין לא. ל- U.P.S יש לוגו פוליס שאם אנחנו שמים את הלוגו על מכונית הם מכתיבים לנו בדיוק איך להשתמש בו. ש. אני מציג בפניך את נספח 9 לתצהירו של ליאור שגיא, איזה הסכם זה? ת. ההסכם נקרא רישיון לשימוש בשם שנחתם בין - U.P.S ל - O.P.S.I - . , ב 29.8.94 15 ש. יש כאן אקזיביט שמפרט את סימני המסחר ואחד מהם הוא U.P.S ? שמספר 93994. ת. נכון. ש. קרא את סעיף 3 ותאמר מה כתבו בקיצור? ת. הם אומרים שבעל הזיכיון נותן למקבל הזיכיון זכות לא בלעדית לשימוש בסימן, לרבות בסימן UPS. ש. ההסכם הזה מעניק לנתבעת זכות שימוש בסימן, לא בלעדית, בסימן, מותג U.P.S ? ת. נכון. ש. הנתבעת, האם היא רשומה בישראל כחברה פרטית? ת. כן. ש. האם למישהו מטעם U.P.S העולמית יש איזה שהן זכויות במניות הנתבעת? ת. לא. ש. האם למישהו ב U.P.S העולמית יש זכויות בדירקטוריון של הנתבעת? ת. לא. וגם אין לה נציגות, ולא משתתפים. ש. האם למישהו מ U.P.S העולמית יש זכויות חתימה בשם הנתבעת? ת. לא. ש. האם למישהו מ U.P.S העולמית יש נציגות קבע או זמנית במשרדי הנתבעת? ת. לא. ש. האם לנתבעת או למי מבעלי מניותיה או למי ממנהלי הדירקטוריון שלה יש זכויות ב UPS העולמית. ת. לצערנו לא." ובהמשך, בעמ' 7, ש' 24, השיב העד: "הכל כל כך הזוי שאני חושב איך להתייחס לזה, הייתי חושב שמי שכתב את זה יש לו דמיון מפותח. UPS העולמית היא חברה שמחזורה הוא 55 מיליארד דולר בשנה, מעסיקה כ- 500 אלף עובדים. לצערנו ישראל לא מהווה פרומיל אחד מהפעילות שלה. לכן לא נראה לי שבתור חברה ציבורית שנסחרת בבורסה האמריקאית היו טורחים להקים מסכי עשן בישראל בשנת 94' כשהחברה שלנו מנתה 7 אנשים. הם אפילו לא יודעים לחשוב ככה". עדותו של שי גוטמן - מנהל מערכות מידע בנתבעת גם מר גוטמן הוזמן לעדות על ידי ב"כ התובע. מר גוטמן השיב כי הוא מנהל מערכות מידע בנתבעת. לדבריו, תשתיות המחשוב של הנתבעת אינן בבעלות UPS העולמית וכמעט 90% ממערכות המידע בנתבעת הן מערכות מידע ישראליות. לדבריו, רק חלק קטן ממערכות השילוח של הנתבעת קשור ל UPS העולמית. לדבריו, אם מערכת המחשבים של UPS העולמית כושלת, הרי מלבד סטטוס החבילה בחו"ל, הכול אצל הנתבעת עובד כרגיל. העד הסביר כי הנתבעת קשורה ל UPS העולמית באמצעות פלג כמו כל זכיינית אחרת בעולם. לשאלה מה זה UPS ישראל, השיב העד כי "זה המותג שאנחנו זכיינים שלו" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 20). ב"כ התובע הציג בפני העד תמונה (ת/1) שבה ניתנה תעודה לנתבעת ושבה כתוב UPS ישראל והוא הסביר כי זה המותג של החברה, מדובר בדבר שיווקי וכי הניסוח הוא של מי שכתב את זה על התעודה ולא שלו. עדות התובע התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ובו חזר על הדברים שפורטו בפרק "טענות התובע". לדבריו בתצהיר, הנתבעת מכחישה כי היא נציגת UPS העולמית בארץ למרות שהיא נציגתה המוסמכת ושלוחתה בארץ כפי שניכר מחותמת החברה; לוגו החברה; מכוניות החברה; צבעי החברה; שם החברה המופיע על בית החברה בנתב"ג ועוד ראיות למכביר. לטענתו, הוא מבקש להוכיח את התמזגותן העסקית בפועל של O.P.S.I ושל UPS העולמית כאשר לדבריו מדובר בחברה אחת. לדברי התובע, הימשכות ההליכים המשפטיים בשלוש ערכאות שונות היא פרי תוצר התעקשותה של הנתבעת להכחיש את התמזגות O.P.S.I ו- UPS ישראל, חרף ניסיונות פשרה מצדו. לדברי התובע, הכחשת הנתבעת עומדת כהתרסה בוטה אל מול מצבור הראיות שהביא ואשר מוכיחות בעליל את צדקת טענותיו. לטענתו, אותו מסך עשן שעמלה O.P.S.I לקיים בינה לבין UPS, מסתכם הלכה למעשה בעניין לשוני והוא בשם החברות. לטענת התובע, על פי המידע הציבורי והגלוי, הוא מאמין כי הדבר נעשה אך ורק משיקולי מס ו/ או מתוך רצון למנוע תביעות מקומיות נגד UPS. בחקירתו הנגדית נשאל התובע מדוע אחותו לא התייצבה לעדות והוא השיב כי הוא היה מיופה כוח שלה והתביעה נגעה לו יותר מאשר לה. התובע אישר בעדותו כי את המחשב הזמין מאתר "אמזון". לדבריו משלוח המחשב נעשה באמצעות UPS. לדבריו, הוא זה שבחר באופן השילוח. העד לא היה יכול להמציא רישומים בדבר הטיפול בהחזרת המחשב. העד אישר כי הוא זוכה בעלות מחיר המחשב בסך של 849$. את הזיכוי הוא קיבל מחברת "אמזון". לדבריו, הוא זה שפנה ל- UPS העולמית באמצעות דף אלקטרוני שסופק לו על ידי "אמזון". לדבריו, את הקנס בסך 120$ גבתה "אמזון" כתוצאה מהרשלנות של UPS. העד אישר כי המסך היה אמור להיות מסופק מכתובת בארה"ב ליעד אספקה בניו יורק. העד אישר כי השליחים שהיו צריכים לספק את מסך המחשב לאחותו היו שליחי UPS העולמית בארה"ב ולדבריו, הטעות שנעשתה, נעשתה על ידי שליחי או פקידי UPS העולמית (עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 5 ואילך). העד נשאל מדוע לא הוגשה תביעה נגד UPS העולמית בארה"ב- המקום שבו הופרו ההתחייבויות ושבו נמצאים העדים הרלוונטיים. העד השיב בעמ' 18 לפרוטוקול, שורה 18: "יש כאן נסיבות שהשפיעו על הענין, העיקרית שבהן היא הנסיעה של אחותי בדיוק באותם ימים לישראל. אני חיפשתי את נציגות UPS בישראל והגעתי ל UPS ישראל. בגלל שכתוב "מוסמך", הבנתי שמותר לי לתבוע אותם, וזה גם היה באתר בעברית". העד המשיך ונשאל בעמ' 18 לפרוטוקול, שורה 26: "ש. אני אומר לך, במקום לתבוע את בעל הדין הנכון בארה"ב שם מצויים כל הצדדים, אתה תובע מישהו שאתה מוצא באינטרנט שהוא קבלן למתן שירותים עבור UPS העולמית בישראל, מה הקשר בין הקבלן בישראל לאירועים שהתרחשו בארה"ב? ת. מדובר בין היתר בחברה בין לאומית שעוסקת בשילוח בינלאומי וזה עיסוקה, לכן בפנייתי דרך הנציגות בארץ חשבתי שאין שום הבדל, בעידן האינטרנט כי ההליכים ייעשו מול הנציגה בארץ. ש. ואז הנתבעת עונה לך בכתב ההגנה הראשון שהוגש (נ/5), עונה לך "זה לא אני", אין יריבות בינינו, אני אישיות משפטית נפרדת, אומרת שטעית בהנחות שלך, למה אתה לא משנה את תביעתך ותובע את הנתבעת הנכונה בארה"ב? ת. היום אני מכיר בעובדה שהנתבעת התבלבלה שהיא לא הכירה שהיא התמזגה למעשה עם UPS העולמית. מבחינתי היא אותה חברה. אני עדיין טוען שהנתבעת לא מצליחה לראות את מה שלי ברור ש UPS חיה ונושמת בארץ בתחום השילוח בארץ". ובהמשך, מול שורה 11 נשאל התובע: "כלומר, שמכל המסמכים שקיבלת מאיתנו, הסכמי הזכיון, והסכמי השימוש בטרייד מארקס, אתה לא יכול להוכיח את צידקתך?" והשיב: "נכון". ראיות הנתבעת עדותו של מר ליאור שגיא מר שגיא- מנכ"ל הנתבעת, כתב בתצהירו כי הנתבעת הינה חברה פרטית המוגבלת במניות שמספרה 51-191989-6. לדבריו, כל בעלי המניות בנתבעת מאז ייסודה היו והינם תאגידים ישראליים ו/ או יחידים ישראליים וכך גם כל הדירקטורים בנתבעת מאז ייסודה ועד כה, היו והינם יחידים תושבי ואזרחי ישראל. בהתאם לתצהירו, ל- UPS אין ולא היו בכל מועד שהוא כל זכויות במישרין או בעקיפין למניות בנתבעת, אין ולא יהיו כל זכויות לחתום או לחייב את הנתבעת ולטענותיו של התובע בעניין זה אין כל אחיזה במציאות. לדבריו, UPS הינה חברה אמריקאית הרשומה על פי חוקי מדינת דלוור בארה"ב. ביום 1.5.95 נחתם הסכם למתן שירותים ביןUPS WORLDWIDE FORWADING INC לבין הנתבעת, הסכם שבמסגרתו הקנתה UPS לנתבעת את הזכות לשמש כקבלן עצמאי שיספק את שירותי הבלדרות באמצעות UPS מישראל ואל ישראל. הנתבעת משמשת מאז ייסודה ובכל המועדים הרלוונטיים כקבלן עצמאי של UPS וזאת בישראל בלבד, לצורך מתן שירותי בלדרות, כאשר הנתבעת רשאית ליתן שירותים באמצעות UPS מישראל ולישראל. שטח הפעילות של הנתבעת הוגדר והוסכם בהסכם לתחומי ישראל בלבד, למשלוחים הקשורים לישראל בלבד. הנתבעת איננה רשאית לספק שירותים עבור UPS ו/ או על ידי UPS במדינות אחרות בעולם ובכלל זה בארה"ב. למעט היותה של הנתבעת קבלן עצמאי של UPS על פי ההסכם למתן השירותים האמורים בתחומי ישראל בלבד, אין ולא היו לנתבעת כל מניות ו/ או זכויות מכל מין וסוג שהוא ב- UPS ואין ולא היו לנתבעת כל סמכויות ניהול ב- UPS. UPS הינה חברת ענק בקנה מידה בינלאומי המטפלת מדי שנה במיליארדי משלוחים ברחבי העולם ויש לה, מן הסתם, מאות של קבלנים עצמאיים במדינות שונות בעולם, כאשר כל אחד מהקבלנים מספק את השירותים בתחום הטריטוריה המוגדרת לו. בהתייחס לנתבעת, הטריטוריה הינה ישראל בלבד. מתחילתם של ההליכים נשוא תביעה זו נעשו ניסיונות בלתי פוסקים להסביר לתובע ולבאי כוחו את כל המתואר בתצהירו של העד. אולם התובע, בעקשנות בלתי מובנת, ממשיך בהליכים נגד הנתבעת שאין לה כל נגיעה במישרין או בעקיפין לעובדות הרלוונטיות לתביעתו, תוך שהוא גורם לנתבעת להוצאות עתק חסרות כל פרופורציה. ביום 29.8.94, נחתם הסכם סימני מסחר ביןUNITED PARCEL OF AMRICA, INC לבין הנתבעת, המאשר לנתבעת לעשות שימוש בסימני המסחר של UPS המצוינים בהסכם. הנתבעת, בהתאם להסכם, מספקת בישראל את שירותי הבלדרות של UPS ולצורך כך, הנתבעת מחויבת לעשות שימוש בכלי רכב בצבע חום עם סמל UPS. המדים אותם לובשים השליחים הם מדים חומים ונעשה שימוש מסחרי במקומות שונים בישראל בסימן המסחר UPS, לרבות בבית UPS. אולם, השימוש שנעשה במותג UPS, כמו גם במדים ובצבעים, נעשה במסגרת הרשאה מסחרית לנתבעת מכוח הסכם המקנה זכות שימוש לנתבעת כדי ליתן שירותים כקבלן עצמאי ולא מכוח שותפות או זכויות כלשהן של UPS בנתבעת או של הנתבעת ב- UPS. אין יסוד לטענה לפיה הנתבעת מהווה אישיות אחת עם UPS ארה"ב ממנה הוזמנו השירותים על ידי התובע ואשר ניתנו בארה"ב. בחקירתו הנגדית של מר שגיא, הוא עמד על גרסתו שבתצהיר וזו לא נסתרה בכל צורה שהיא. לדבריו, בכל הפרסומים שמוציאה הנתבעת, מקפידה הנתבעת לכתוב UPS בישראל, קבלן שירות מאושר בישראל של UPS. לדבריו, הפרסום שהוצג לו בעיתון ובו הוא מוצג כמנכ"ל UPS ישראל, אינו פרסום שנעשה על ידו ולדבריו הנתבעת אינה אחראית לפרסומים הנעשים על ידי גופים אחרים חיצוניים. לדבריו, ברשם החברות לא רשומה חברה בשם "UPS ישראל" ואין בנמצא חברה בשם "UPS ישראל". לדברי העד, אין סימן מסחר בשם "UPS ישראל". אולם יש סימן מסחר בשם "UPS". לשאלה מי כתב את המשפט "ליאור שגיא מנכ"ל UPS ישראל" במגזין, השיב העד כי המכתב נכתב על ידו, אולם את השם והתואר הכניס עורך המגזין. גם באשר לתמונה ת/7 השיב העד כי את התעודה הכינה ידיעות אחרונות. הוא חזר והשיב כי הנתבעת אינה משתמשת במונח "UPS ישראל" בפרסומיה. העד חזר והעיד כי הנתבעת משתמשת בסימני המסחר של UPS בישראל ברשות ובהתאם להסכם, במסגרת פעילותה כקבלן שירות מאושר של UPS בישראל. בעניין התשתית המחשובית השיב העד כי רק מרכיב קטן מאוד מהמערכת קשור לחברה העולמית וזהו המרכיב של המעקב העולמי. כל השאר הוא מקומי או שפותח בארץ או שנקנה בארץ. דיון והכרעה השאלות שבהן עלי להכריע הינן כדלקמן: האם קיימת יריבות בין התובע לנתבעת? האם בית המשפט בישראל הינו הפורום הנכון לדיון בתביעה? בהנחה שהתשובה לשתי השאלות הראשונות תיענה בחיוב, האם הוכיח התובע את הנזק הנטען? האם קיימת יריבות בין התובע לנתבעת? לטענת התובע, הוא תבע את הנתבעת שכן להבנתו UPS והנתבעת מהוות את אותה חברה. לטענתו, הוא מצא כי יש קשר בין UPS ישראל ובין הנתבעת ולפיכך הוא הגיש תביעה נגד הנתבעת. התובע ביקש להוכיח כי הנתבעת ו- UPS העולמית חד הם וזאת באמצעות פרסומים שונים באינטרנט ובעיתונות שבהם מכנים את הנתבעת ומתייחסים אליה כאל UPS ישראל. לטענתו, המצג שנוצר ברבים ולפיו הנתבעת הינה UPS ישראל, הוא המוביל למסקנה כי מדובר באותה חברה. אקדים ואומר כי לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו. עוד אוסיף כי התובע התעקש ליצור יש מאין וזאת למרות שכבר בשלב מקדמי שבו הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, נטען על ידי הנתבעת כי היא אינה הנתבעת הנכונה אלא היא חברה ישראלית בעלת אישיות משפטית נפרדת מהחברה האמריקאית. אין חולק כי מסך המחשב הוזמן על ידי התובע בארה"ב מחברת "אמזון" וכי מי שביצע את השליחות בארה"ב הינה חברת UPS העולמית, כאשר השליחות בוצעה מנקודת מוצא בארה"ב לניו יורק שבארה"ב. התובע הקדים והגיש תביעה נגד "יו.פי.אס. ישראל, נציגת UPS העולמית" וזאת בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב. כב' השופט יובל גזית מבית המשפט לתביעות קטנות, אפשר לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן ובו יצוין המספר המזהה של החברה הנתבעת וזאת לאחר שהתובע אישר בדיון בבית המשפט לתביעות קטנות כי בכוונתו היה לתבוע את UPS העולמית. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן בסדר דין מהיר וזוהי התביעה המתבררת בפני. בישיבה מקדמית שהתקיימה ביום 26.6.12, קבעתי בהחלטתי כי עלי להקדים ולפסוק בשתי שאלות מקדמיות: האם קיימת יריבות בין התובע לבין החברה הישראלית והאם הפורום בישראל הינו הפורום המתאים. סברתי כי הכרעה בשאלה זו, יתכן ותייתר את המשך הדיון. קבעתי בהחלטתי כי הצדדים יסכמו עניין זה בכתב. התובע לא השלים עם החלטתי והגיש בקשת רשות ערעור על החלטתי לבית המשפט המחוזי. בקשת רשות הערעור התקבלה ובית המשפט המחוזי קבע כי לא היה מקום לפצל את הדיון וכי ההחלטה בשאלות האמורות תינתן במסגרת הדיון בתיק העיקרי ולפיכך נשמע התיק בפני במלוא היקפו. התובע הגיש תצהיר שניתן על ידו וכן, הזמין שלושה עדים שהינם עובדי הנתבעת. מתוך שלושת העדים העידו שניים. מהראיות שהובאו בפני, לרבות מתצהיר הנתבעת ומהנספחים שצורפו לו- הסכם הזיכיון והרשות לעשות שימוש בסימני מסחר וכן, מעדויות העדים שהוזמנו ע"י התובע (עובדי הנתבעת) ומתדפיס רשם החברות, הוכח באופן חד משמעי כי הנתבעת הינה חברה הרשומה בישראל ואשר הינה בעלת רישיון מאת חברת UPS העולמית להיות קבלן מורשה שלה בישראל. כן התברר כי הנתבעת מורשית לעשות שימוש בסימני המסחר של UPS. הוכח כי אין כל קשר משפטי, למעט הקשר החוזי, בין הנתבעת לבין UPS העולמית. הוכח כי בעלי המניות של הנתבעת הינם ישראלים, כי ל- UPS העולמית אין בעלי מניות בחברה הישראלית וכי אין לה דירקטורים בחברה הישראלית. כן הוכח, כי לבעלי המניות בנתבעת אין כל זכויות ב- UPS העולמית למעט זכותה של הנתבעת לשמש כקבלן של החברה העולמית. התובע לא הביא כל ראיה כדי להראות כי מדובר באותן חברות וכדי לאשש את טענתו לפיה הנתבעת וחברת UPS העולמית חד הן. אין בפרסומים שבהם קיימת התייחסות ל- UPS ישראל כדי ללמד או להראות בצורה כלשהי כי הנתבעת ו- UPS העולמית הינן חברה אחת ואין בפרסומים בעיתונות או באינטרנט כדי ליצור, יש מאין, קשר בין שתי חברות כאשר אין קשר משפטי ביניהן. משכך הדבר, הרי שהנתבעת הנכונה הייתה צריכה להיות UPS העולמית שמקום מושבה בארה"ב, כאשר לנתבעת אין כל קשר לתביעה או לתובע ולפיכך אין יריבות בין התובע לבין הנתבעת ודי בסיבה זו כדי לדחות את התביעה נגדה. האם בית המשפט בישראל הינו הפורום הנכון לדיון בתביעה? הנתבעת טענה כי בית המשפט בישראל אינו הפורום המתאים לדון בתביעה שכן כל הזיקות הקשורות לעניין הינן בארה"ב- הזמנת המוצר, החברה המשלחת, כתובת היעד, הרשלנות הנטענת וכן, כל העדים הרלוונטיים, בארה"ב. הכללים החולשים על טענת פורום לא נאות נקבעו בפסיקת בית המשפט העליון. בע"א 3299/06 יובינר נ' סקלאר (2009), נקבע: "לבית המשפט הישראלי קיימת סמכות לדון בסכסוך. נתבע הטוען כי הפורום בישראל איננו פורום נאות נושא בנטל לשכנע את בית המשפט כי בית משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתביעה, וכי ב'תחרות' שבין בית המשפט בישראל לבית המשפט הזר ידו של בית המשפט הזר על העליונה והוא הפורום הנאות, בעוד בית המשפט בישראל הוא פורום לא נאות ......."קביעה כי בית המשפט בישראל הנו פורום בלתי נאות אינה נעשית אך במאזן נוחות רגיל. על הטוען טענת פורום בלתי נאות לשכנע את בית המשפט בישראל כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר. פסילת הפורום הלא נאות אינה מופעלת כדבר שבשגרה, היא מופעלת רק במקרים שבהם קיימת נחיתות משמעותית של פורום הדיון בהתייחס לפורום האלטרנטיבי. המבחן לקיומו של פורום טבעי אחר הוא מבחן מירב הזיקות. הפורום הטבעי לדיון יהיה הפורום המקומי אלא אם מירב הזיקות הרלבנטיות מכריעות על פורום אחר ואשר לו הקשר האמיתי והמהותי למקרה. לצורך בחינת הזיקות הרלבנטיות בית המשפט יתחשב, כפי שהוזכר, לא רק בשיקול של נוחות הצדדים ובעלי הדין אלא גם בדין השולט על המקרה, במקום מגורי הצדדים או במקום בו הם מנהלים את עסקיהם". בנוסף למבחן שעניינו מירב הזיקות, עמדה הפסיקה על שתי אמות מידה נוספות לבחינת טענה של פורום לא נאות. האחת עוסקת בשאלה מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך שנתגלע ביניהם. השנייה עוסקת בשיקולים ציבוריים והעיקרי שבהם הוא מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה. ברע"א 2737/08 ארבל נ' TUI AG (2009), נקבע: "קיימת פסיקה בה בוטאה גישה מצמצמת לטענת פורום לא נאות, נוכח התפתחויות הטכנולוגיות אשר נוטות להחליש את עוצמתם של שיקולי נוחות. גישה זו הועלתה בהחלטת כב' השופט ת' אור ברע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co. פ"ד נב(1) 109 (1998). נפסק שם, כי "ההתפתחויות שחלו בתקשורת ובדרכי התנועה המודרניים. בעבר, קשיים שנגרמו לנתבעים, אשר נדרשו להתדיין בפני פורום זר, היו רבים ואמיתיים. אלה נבעו הן מקשיי הקומוניקציה והן מעלותם הרבה. בימינו, בעידן מטוסי הסילון, הטלפון הסלולארי, הפקסימיליה והאינטרנט, איבדו קשיים אלה חלק ניכר מעוצמתם. העולם כולו הולך והופך ל'כפר אחד גדול', שאין בו עוד את אותה משמעות מכבידה כבעבר למרחקים שבין מקום אחד למשנהו. לפיכך, אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת, ומכאן גם מתבקש שהנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות תלך ותקטן". במקרה שבפני כל הזיקות, בלא יוצא מן הכלל, מצויות בארה"ב, למעט מקום מגוריו של התובע. משכך, הפורום הנאות לדון בתביעה מסוג זה הינו בבתי המשפט בארה"ב ולא בבית המשפט בישראל ובמיוחד כשהנתבעת אינה הנתבעת הנכונה וכאשר הנתבעת הנכונה הינה חברה אמריקאית, שמקום מושבה בארה"ב. כך גם ציפיותיהם הסבירות של הצדדים הינן לקיים דיון מסוג זה בפני בתי המשפט של ארה"ב. התביעה לגופה גם אילו הייתי מגיע למסקנה כי קיימת יריבות בין התובע לנתבעת וכי בית המשפט בישראל הינו הפורום הנכון לדון בתביעה, הרי גם אז הייתה התביעה נדחית. ה"נזק" האמיתי שנגרם לתובע לטענתו הינו קנס החזרה בסך 120$ (כ- 500 ₪). לטענתו, נזק זה נגרם לו עקב התנהלותה הרשלנית שלUPS בהשאירה את מסך המחשב שנשלח לאחותו של התובע בניו יורק בידי שכן שעמו הייתה האחות מסוכסכת וזאת בדיוק ביום בו שבה האחות לישראל. לא הוכח בכל צורה שהיא כי חברתUPS התרשלה כאשר מסרה את מסך המחשב לידי השכן. מסירת משלוח לידי שכן כאשר הנמען אינו נמצא בביתו הינו דבר מקובל והעובדה לפיה השכן הסכים לקבל את החבילה לא מתיישבת עם הטענה לפיה היה מסוכסך עם האחות ומכל מקום, לסכסוך זה לא הייתה כל נגיעה לעניין. גם העובדה לפיה אחותו של הנתבע חזרה לישראל דווקא ביום מסירת המסך לשכן אינה מקימה כל רשלנות מצד UPS ודווקא התובע צריך היה להסביר מדוע ביקש לשלוח את המסך לאחותו, כאשר היה עליו לדעת כי היא נוסעת לישראל. כאמור, בתצהיר התובע אין כל הסבר או ראיה לעניין רשלנות מצד UPS ולפיכך, רשלנות שכזו לא הוכחה. סכום התביעה שהגיש התובע היה מנופח בלא כל יחס לנזק שנגרם וממילא לא הוכח כל נזק מאלו שנטענו בעלמא בכתב התביעה. לא ברור ולא הוכח מדוע צריך התובע להפסיד 21 ימי עבודה תמימים בעלות של 8,400 ₪ לצורך טיפול בעניין פעוט כגון השבת מסך מחשב לשולח וראש נזק זה נראה מופרך בעליל. כך גם לא הוכחו בכל צורה שהיא ראשי הנזק האחרים שנטענו על דרך הסתם. לפיכך דין התביעה היה להידחות גם לגופה. לעניין ההוצאות: המדובר בתביעה ע"ס 17,250 ₪ כש"הנזק" האמיתי הוא כ-500 ₪ כאשר התביעה החלה להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות. כבר בבית המשפט לתביעות קטנות טענה הנתבעת כי אין כל קשר בינה ובין חברתUPS העולמית וכי היא מהווה אישיות משפטית נפרדת וקבלן עצמאי של החברה האמריקאית. בבית המשפט לתביעות קטנות לא היה התובע מיוצג וניתן אולי להבין כי אינו בקיא ברזי דיני החברות. באותו שלב צריך היה התובע לבדוק את טענת הנתבעת, כאשר היה קל עד מאוד לבדוק באמצעות תדפיס רשם החברות כי הנתבעת הינה חברה ישראלית בשם שונה מחברת UPS וכי בעלי מניותיה והדירקטורים הינם שונים. דא עקא שהתובע עמד על שלו והגיש כתב תביעה מתוקן לבית משפט זה כשהוא דבק בעמדתו שלפיה הנתבעת הינה הנתבעת הנכונה. בדיון המקדמי החלטתי כי על הצדדים להגיש סיכומים בכתב כדי שאקדים ואפסוק בשאלות המקדמיות לעניין העדר היריבות והפורום הנאות. התובע הגיש סיכומים שחרגו מההיקף שקבעתי וכתוצאה מכך חייבתי אותו בהוצאות לטובת אוצר המדינה. התובע לא השלים עם החלטתי לפיה קבעתי כי אין מקום לשמיעת ראיות בטרם אחליט בטענות המקדמיות והוא הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, קבע כי אין מקום לפצל את הדיון בפני והורה כי עלי לשמוע ראיות ולדון במכלול העניינים, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות בסך 10,000 ₪. התובע זימן לעדות שלושה עובדים בכירים של הנתבעת אשר התייצבו לדיון ההוכחות. אין ספק כי שני הצדדים השקיעו משאבים רבים בניהול ובהכנת התיק, השקעה החורגת בהרבה משוויו האמיתי של התיק. בתיק הוגשו 21 בקשות ותגובות. בסופו של יום, לאחר ניהול התיק במלואו ושמיעת ראיות וסיכומים, הסתבר כי לטענות התובע בעניין היריבות לא היה כל יסוד ראייתי. התובע לא הביא כל ראיה לעניין היריבות והסתבר כי לא הייתה לתובע כל עילת תביעה נגד הנתבעת. השאלה הנשאלת הינה מהו סכום ההוצאות שיש להשית על התובע במקרה כגון זה. בבג"ץ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא - משרד התעשייה המסחר, נקבעו עקרונות בעניין פסיקת שכר טרחה: "כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות,.... הנה כי נקודת המוצא בפסיקת הוצאות צריך שתהא ההוצאות שהוצאו בפועל על ידי בעל הדין - שלא יצא בחסרון כיס ...... סבור אני כי הגיעה השעה להשתחרר מנהגים אלה ושיש לפסוק לבעלי הדין שזכו בדינם את השכר הראוי להם בהתחשב בכל הנסיבות, .... ההוצאות שיש לפסוק על דרך הכלל הן אפוא הוצאות "ריאליות". .......בין יתר השיקולים, במסגרת הבחינה האובייקטיבית של סבירות הוצאות המשפט הריאליות של בעל הדין שזכה, ואלו הם: ראשית, התעריף המינימלי אינו משמש בדרך כלל כאמת מידה לקביעת הוצאות משפט. מהווה הוא רף תחתון. .....שנית, התנהגות הצדדים להליך ובכלל זה דרך ניהול ההליך ..... "הדרך בה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות" (ע"א 9535/04 הנ"ל). ..." לאחר שהבאתי בחשבון את כל השיקולים הצריכים לעניין, את ההשקעה בניהול התיק, את התנהלות הצדדים והכל בצאתי מנקודת המוצא כי הנתבעת זכאית לסכום הוצאות ריאלי, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 15,000 ₪. הפורום הנאותמשפט בינלאומיסמכות ענייניתמוצר