תביעה נגד נציגות הבית המשותף

בפסק דין משנת 1977 נדונה תביעתו של ניזוק שתבע את הנציגות בלבד. השופטים נחלקו: הנשיא ב. כהן סבר כי הנציגות נעדרת בכלל כשירות דיונית ועל הניזוק לתבוע את בעלי הדירות. השופט דבורין הגיע לתוצאה הפוכה ולפיה הנציגות באה במקום בעלי הדירות לעניין האחריות הנזיקית. מצבו של ניזוק העומד מול קופת נציגות ריקה בבואו לגבות את הפיצוי, ייתכן דורש התערבות של המחוקק אך אינו שונה ממצבו של מי שנפגע על ידי חברה ריקה מנכסים. השופט בר הצטרף לתוצאה של השופט דבורין אם כי העיר כי במקרה זה ממילא לא נתבעו בעלי הדירות ולא התבקש צירופם (ע"א [מח - חיפה] 293/75, נציגות הבית המשותף ברח' אחד העם 5 אשדוד נ' איינהורן) חלפו כ - 20 שנה. בפסק דין משנת 1995 הגיעה השופטת שטרנברג - אליעז לתוצאה הפוכה [אמנם רק לכאורה, בשלב ערעור על החלטת סף]. השופטת אמנם שבה וקבעה כי לנציגות כשירות דיונית. ואולם, בכך אין לפטור בעלי הרכוש המשותף מאחריותם הנזיקית [ע"א [מח - תל אביב] 227/95, רוזנגרטן נ' נציגות הבית המשותף ואח', פ"מ תשנ"ה [3] 164, 174]. בפסק דין משנת 1996 פסקה השופטת פלפל כי קיומה של נציגות טוב ומקל "פנימית" בטיפול בענייני הבית המשותף. אך אין בו כדי לפטור את בעלי הדירות מאחריות נזיקית [ת.א. [מח - תל אביב] 1663/93, דורון מילברג נ' דוד סנש ואח']. והנה בשנת 2006, העירו הנשיאה גרסטל והשופטים פוגלמן ושילה כי הנציגות באה במקום בעלי הדירות לעניין האחריות הנזיקית. בהיעדרה, על הניזוקים לפנות למפקח על מנת שימנה נציגות לפי סמכותו בחוק המקרקעין. אשר לנתבעת היחידה, אחת מבעלי הדירות, העירו כי יצאה ידי חובתה בתשלומי ועד הבית והיה על הניזוקים לתבוע את הנציגות ובהיעדרה, את כלל בעלי הזכויות בנכס [עניין נורולה, בעמ' 11 - 12]. התוצאה היא שקיימות פסיקות סותרות, כל אחת מהן במעמד של פסיקה מנחה . ועד בית משותףבתים משותפים