תביעה לתשלום חשבוניות מס

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה לתשלום חשבוניות מס: כללי בפני תביעה כספית בגדרה עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם שתי חשבוניות-מס שהוציא והמשקפות, לטענתו, עבודה שביצע עבורה בחדשים אפריל-מאי 2009: חשבונית 1006 מיום 15.5.2009 ע"ס 31,089 ₪, וחשבונית 1007 מיום 3.6.2009, ע"ס 34,597 ₪ (נספחי א' לכתב התביעה). בשתי החשבוניות נרשם: "הזמנות עבודה לעבודת מתח נמוך" (בחשבונית הראשונה - "מ 0578 עד 0593", ובשניה: "מ 0593 עד 0608"). הנתבעת הכחישה את חבותה לפי החשבוניות. לטענתה, היא מעולם לא הזמינה שירות כלשהו מהתובע, והוא גם לא ביצע עבורה עבודה כלשהי (ס' 6 לכתב ההגנה). הנתבעת הגישה תביעה-שכנגד, בגדרה עתרה לחייב את התובע להשיב לה כספים ששילמה לו מכח חמש (5) חשבוניות-מס קודמות, בין החדשים ינואר-מאי 2009, בסך כולל של 167,251 ₪ (קרן), וזאת בטענה שהכספים הוצאו ממנה במרמה. התביעה-שכנגד מופנית גם כנגד גב' אסתר מיכאלי, אחותו הבכורה של התובע, אשר בעת הרלבנטית שימשה כמנהלת מדור תקשורת בקופה (כנותנת שירותים עצמאית), וכמי שאישרה את החשבוניות הנ"ל בפן העבודה, ולצרכי תשלום (ס' 9 לכתב התביעה-שכנגד). הנתבעים-שכנגד השיבו, כי בין מר חכמי לקופה "נכרת הסכם למתן שירותי תקשורת ... בעל-פה על ידי הנתבעת [גב' מיכאלי] באישור המנכ"ל. בין הנתבעת [גב' מיכאלי] למנכ"ל התובעת סוכם מפורשות כי הנתבעת תעסיק טכנאי תקשורת לביצוע שירותי תקשורת בעבור ומטעם התובעת" (ס' 15 לכתב ההגנה-שכנגד). הנתבעים-שכנגד ביקשו לדחות את התביעה הנגדית, ולחייב את הקופה בתשלום החשבוניות שטרם נפרעו. התביעות ההדדיות מעוררות שתי שאלות עיקריות, מתחום דיני השליחות: האחת מתייחסת ליחסים הפנימיים בין הקופה (כשולחת) לגב' מיכאלי (כשלוחה); ענינה בשאלה, אם הזמנת שירותי התובע ע"י גב' מיכאלי נפלה לגדרי ההרשאה הפנימית שהקופה העניקה לה כשלוחה. השאלה השניה עוסקת במערכת היחסים החיצונית שבין הקופה לבין מר חכמי, כצד שלישי. ענינה בשאלה, אם מר חכמי רשאי היה לסמוך על מצגיה של גב' מיכאלי, כבסיס להקמת חיוב חוזי כלפיו מצד הקופה. שאלות אלה הן שאלות שבעובדה. כפי שנראה, התשובות שיש להשיב עליהן הן בשלילה. ראשית, גב' מיכאלי חרגה מן ההרשאה הפנימית שהקופה העניקה לה, כאשר העסיקה את אחיה בניגוד ענינים, ומבלי שהיה צורך בעבודה שביצע. שנית, מר חכמי הבין, וצריך היה להבין, כי לא נוצר קשר חוזי בינו לבין הקופה, וזאת משום סתמיות העבודה שנדרש לבצע, וכן משום שהחשבוניות שהוציא לא נסמכו על מחירון, אלא היוו העתקה מדויקת של סכומים שנרשמו בחשבוניות של טכנאי תקשורת אחר (אחד בשם רמי כהן). להלן תוצג התשתית הראייתית, וטענות הצדדים תלובנה כסדרן. במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו. מטעם הנתבעת הצהירו מר אלון פלטי, כלכלן באגף הכספים של הנתבעת (ס' 2 לתצהירו); מר שמואל מועלם, מנהל כללי של הנתבעת (ס' 2 לתצהירו); מר רמי כהן, טכנאי תקשורת שהעניק שירותים לנתבעת בתחום הכריזה והשמע (ס' 2 לתצהירו); גב' אתי לחיאני, מזכירתה של הנתבעת-שכנגד (ס' 2 לתצהירה); גב' אורלי חולי, מנהלת סניף קרית ביאליק (ס' 2 לתצהירה); גב' רותי דוייטש, מנהלת סניף נהרייה (ס' 2 לתצהירה); גב' יהודית שטיינגאוס, מנהלת סניף נצרת עלית (ס' 2 לתצהירה); מר ישראל יעקב חי, מנהל סניף עכו וסניף קרית מוצקין (ס' 2 לתצהירו); מר עונאללה איהאב, מנהל סניף נצרת וסניף יפיע (ס' 2 לתצהירו); גב' ענת אהרון, מנהלת סניף פסגת זאב (ס' 2 לתצהירה); גב' אוחיון גילה, מנהלת סניף רמלה, סניף לוד וסניף שוהם (ס' 2 לתצהירה); מר חיים שנער, מנהל סניף הרצליה (ס' 2 לתצהירו); גב' בתיה קוקס, מנהלת סניף רחובות (ס' 2 לתצהירה). הנתבעת הזמינה להעיד שני חוקרי משטרה: מר תמיר בהאט ומר ירון מור. מטעם הנתבעת-שכנגד הצהירה היא עצמה. המצהירים והעדים נחקרו בפני. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. העובדות 6. התובע הצהיר: "העסקתי אצל ה[נתבעת] כטכנאי שירות למערכות תקשורת, בסניפים השונים, כפי שהוסכם ביננו. ביני לבין ה[נתבעת] נכרת הסכם למתן שירותי תקשורת ל[נתבעת] בעל פה על ידי באישור המנכ"ל. נתתי ל[נתבעת] שירותי תקשורת, החל מחודש נובמבר 2008 ועד לחודש מאי 2009, קרי למעלה מחצי שנה. במסגרת התפקיד ביקרתי בסניפיה השונים של ה[נתבעת] לשם בדיקת מערכות השמע המותקנים בסניפים וזאת כפי שנתבקשתי לעשות על ידי ה[נתבעת] ו/או מי מטעמה" (ס' 7-5 לתצהירו). 7. התובע העיד כי קיבל את העבודה "דרך אחותי אסתי [ראש מדור תקשורת בקופה באותה עת]... הייתי עובד איתה ב"חוט ואל חוט" מספר שנים אחורה... היא התקשרה אלי ושאלה אם אני מעונין לעבוד איתם, בלי שניה אחת לחשוב אמרתי לה כן" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 20 ש' 16-10). אין חולק כי בין הצדדים לא נכרת הסכם העסקה בכתב (פ' מיום 14.10.2012 ע' 22 ש' 22-21). "לא היה הסכם שאני עובד על שכר או משהו. היו מחירונים שהגשתי והחתימו לי אותם. יש לי אותם. הם אצל עוה"ד שלי" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 22 ש' 28-27). אך התובע לא הגיש מחירון חתום על ידי הנתבעת, וגם לא מחירון שאינו חתום. 8. התובע העיד על מהות העבודה שאחותו ביקשה ממנו לעשות: "תיאור התפקיד היה להיכנס לסניפים ולבדוק באיזה סניפים צריך לעשות מערכת כריזה ולבדוק איפה מונח כל מכשיר, איזה סוג של מכשיר, מה מספר הכריזות, לרשום קוד הכריזה, וזהו" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 20 ש' 25-24). והנה, למרות ריבוי הפרטים נשוא הבדיקה, התובע לא הגיש בזמן אמת שום דו"ח כתוב אודות ממצאי בדיקותיו. בעדותו אמר תחילה שהכין דו"ח: "בדקתי בפרוזדור ובחדרים אם יש מערכת כריזה ורשמתי בדו"ח שלי אם יש או אין. העברתי את החומר לאסתי מיכאלי, את הדו"חות אם יש או אין, אם צריך או לא צריך" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 20 ש' 32-31). אך בהמשך חקירתו הודה כי לא הכין דו"חות. הוא העיד, בגמגום: "כמו שיש את החשבונות יש את ה... יש את זה בתיק (פונה לב"כ). זה כמו מחברת שזה נתלש ואתה מגיש. ש. דו"ח ביצוע עבודה? ת. לא יודע. ש. הדו"ח הזה היו לו שני העתקים. ת. שניים. ש. נתת את המקור למי? ת. לאסתי. הגשתי את זה. זה לא יפה מצידך להוציא אותי שקרן. הגשתי. איך הגשתי? הייתי שולח את זה או מפקסס את זה" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 21 ש' 9-1). 9. התובע טען כי לא שמר את הדו"חות שלדבריו סיפק למזמינת השירות, וזאת אף כי פעל כקבלן עצמאי. הוא הסביר: "עד כמה שידוע לי הדו"חות האלו הועברו למאוחדת ע"י אסתי מיכאלי. אני בשנת 2009-2008 הייתי חי בנהרייה הירוקה, נכנסתי למאסר של 3 שנים והשתחררתי לא מזמן, אשתי נשארה עם ארבעת הילדים שלי ועברנו לדירת עמידר. אשתי עשתה את ההעברה. היום אנחנו אחרי שיפוץ כללי בבית. עד כמה שידוע לי מכל האריזות שארזתי לא נשאר זכר" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 21 ש' 21-24). בהמשך החקירה השיב באופן מתחמק (פ' מיום 14.10.2012 ע' 22 ש' 9-4): "ש. מתי גילית שאין לך אותם? ת. תגיד לי על מה אתה רוצה שאני אענה לך ישר. מה אתה רוצה לדעת, אם ביצעתי את העבודה? אני מודה שאסתי מיכאלי הכניסה אותי לעבודה. אין את הניירות. שיקרתי לך. מה יותר מזה? נגיע לנקודה שאתה רוצה להגיע. ליד השופטת אני אומר לך ששיקרתי לך, איפה הנקודה? ביצעתי את העבודה או לא ביצעתי את העבודה. אתה ממש חוצפן. אתה נותן לי להגיד את המילה שקרן כדי להגיע לנקודה שאתה רוצה להגיע אתה ממש חוצפן". 10. הדו"ח שצורף כנספח א' לתצהיר התובע - ובו פירוט של בדיקות בסניפים - לא הוכן בזמן אמת, אלא בדיעבד ולצרכי המשפט. התובע טען שאשתו הכינה את הדו"ח, ולדבריו שאבה את המידע "לפי הקבלות" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 32 ש' 16-10). במקום אחר טען כי הדו"ח נערך על בסיס "דו"חות שהיו לי. היום הם לא קיימים" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 25 ש' 5-4). גב' מיכאלי העידה שהדו"ח נעשה כשחזור: "כב' השופטת שחקרה אותי ואת אמיר [בדיון המקדמי] ביקשה ריכוז של סניפים שאמיר יכול להביא איתו, ואז הוא הלך ושיחזר את הדו"ח הזה והגיש את זה באקסל ורשם את הדו"ח הזה לפי זכרון והגיש בדו"ח אקסל. הדו"ח באקסל נדרש ע"י השופטת" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 47 ש' 3-1). 11. אך התובע נמנע מלציין בתצהירו שהדו"ח הוכן בדיעבד, כשחזור, ובאמצעות אשתו (ר' ס' 7 לתצהירו). אף לא הציג את המסמכים שהיוו בסיס להכנת הדו"ח. למרבה הצער, התברר כי הדו"ח סובל מאי דיוקים משמעותיים, המאיינים את אמינותו. למשל, נרשם בו כי התובע ביקר בסניף באילת (ס' 145 בע' 7 בנספח א' לתצהיר התובע); אך התובע הודה, וחזר וטען בעקביות, שלא טיפל בסניפים בדרום הארץ (ר' עדותו בפ' מיום 14.10.2012 ע' 24 ש' 31-27). 12. מר אלון פלטי, כלכלן בנתבעת, שלח את הדו"ח לתגובות מנהלי הסניפים המוזכרים בו. התשובות, שתסקרנה להלן, מלמדות שהדו"ח אינו משקף ביצוע עבודה כלשהי (ר' ס' 31 לתצהירו ותשובות דוא"ל בנספחים יא'-יב'). 13. חיים שנער, מנהל סניף הרצליה, השיב כלדקמן: "לבקשתך - לא זכור לנו שהיה אצלנו, המגבר שיש לנו מזה שנים רבות סופק בעבר ע"י חברת חוט ואלחוט שעבדה בקופה, אין לנו טיונר אחר ולא CD. כמו כן תיקון והחלפה או תוספת רמקולים. לקראת ביקורת כיבוי אש בוצע על ידי טכנאי שנשלח על ידי ירון בשם רמי כולל ביקורת והפעלה, מעבר לכך לא זכור לי וגם לא נמצא כל נייר המאשר ביצוע עבודה כלשהי" (ההדגשה הוספה). אילנה רובין, ממרפאת הוד השרון, השיבה: "אין בזכרוני ביקור של מר [אמיר] חכמי/אדם מטעם חברת א. תקשורת אין ברשותי מסמך המתעד ביקור מטעם חברת א. תקשורת. הנתונים המופיעים בדו"ח אינם תואמים את הקיים במרפאת הוד השרון. במרפאה מערכת מגבר טיונר+7 רמקולים בלבד. כמו כן הכתובת המצויינת בדו"ח אינה נכונה, כתובתינו יהושע בן גמלא 25/ב'" (ההדגשה הוספה). מר דניאל פרץ ממרפאת גן יבנה השיב: "לא מוכר שם זה של הקבלן - מר אמיר חכמי ומעולם לא נדרשתי בשירותיו. כמו כן כל מלאי הציוד שצוין לא נמצא ברשות המרפאה" (ההדגשה הוספה). אלי בנגל, מרפאת בית שמש, השיב: "לא זכור לנו אדם בשם הנ"ל שסיפק שירותי תקשורת". יעל יפתח ממרפאות חולון ובת-ים ציינה: "מבדיקה שערכתי מר חכמי לא ביצע עבודות כל שהן בסניפי חולון בת-ים". אביטל ירקוני, מנהל סניף אשדוד, כתב: "לגבי מר אמיר חכמי-א' תקשורת, בבדיקה שערכתי אל מול המרפאות, לא ידוע דבר בנדון". שירי דואק ממרפאת בת-ים רשמה: "לאחר בדיקה עם חיים אחראי תחזוקה במרפאות בת-ים, אינו זוכר את חברה זו "אמיר חכמי", במקרה שהיו תקלות בכריזה היה פונה לרמי שבזמנו עבד בחברת חוט ואלחוט". גילה אוחיון, מנהלת מרפאות רמלה, לוד ושוהם, השיבה: "מבדיקה שערכתי במרפאות רמלה, לוד, שוהם מר חכמי או אדם אחר מטעמו לא ביקרו במרפאות - אין עדות במרפאות לכך". 14. וכך הלאה, אהובה לביא ממרפאות גדרה, קרית עקרון ומזכרת בתיה השיבה: "אינני מכירה את מר אמיר חכמי או אדם מטעם חברת א. תקשורת. לא ידוע לי וגם לא זכור לי ביקור שלו או של איש מטעמו בין השנים 2008-9". מירי קליינהנדלר, מרפאות מודיעין: "למיטב הבנתי הנתונים המופיעים בדו"ח ביחס לציוד התקשורת במודיעין אינם תואמים, לא במרפאת מרלז שכבר נסגרה ולא במרפאת קייזר" (ההדגשה הוספה). גלית אמור, מנהלת סניף אשקלון: "מבירור שערכתי עם איש האחזקה של הסניף: הוא מעולם לא נתקל באדם בשם הזה, מעולם לא פנו אליו טלפונית או פיזית ע"מ לתחזק את המערכת. רמי מהתקשורת מבצע בדיקה למערכת הקיימת". מירי מרקוביץ, מרפאת רחובות: "לא היה ביקור במרפאה...". בתיה קוקס, מרפאת רחובות: "אינני מכירה איש זה. מי שמגיע כל הזמן לקריאות הינו רמי". יאנה בן יאיר ממרפאת ראשל"צ: "הריני להודיעך שלא בוצעו עבודות תקשורת ע"י א' תקשורת באשכול ראשון לציון. וכל זאת לאחר בירור ובדיקה עם איש אחזקה שלנו מר דרור שלמה ומר שאול רוטמברג קודמי בתפקיד". קיס אינטיבה ממרפאת בית ג'ן כתבה: "לאחר בדיקת הניירת וקלסר ספקים שלנו לא נמצא רישום לעבודה או אספקת ציוד תחת השם המבוקש". 15. שימו לב לתשובתה של איילה בן סימון ממרפאת גן יבנה: "אנחנו כבר מעל שנתיים לא נמצאים בכתובת ברחוב העצמאות לכשעצמה שגויה. הכתובת הייתה עצמאות 86 ואז לא היו לנו לא מערכת שמע ולא רמקולים". סנדרה ושתי, מרפאת פ"ת: "לא מצאתי כל מסמך או תיעוד לעבודתו של מר אמיר חכמי במרפאת אם המושבות בפתח תקוה. יתכן ונשלח מטעם תחום התקשורת של הקופה בזמנו אלינו, איני זוכרת לומר לך בוודאות באם ביקר או לא במרפאה ובטח באם ביצע עבודה כלשהי. בדרך כלל כאשר מתבצעת עבודה במרפאה מנהל המרפאה נדרש לאשר התשלום אולם לא מצאתי כל מסמך המעיד על תהליך כזה". יהודית שטיינברג מנצרת עילית: "הנ"ל לא הופיע במרפאת נצרת עילית ואין לי מושג במה מדובר". ראו גם תשובתו של אלי מזרחי ממרפאות ר"ג וגבעתיים: "במרפאת רמת גן קיים מגבר כריזה פשוט ללא CD עם 8 רמקולים ולא 7 כפי שצוין בדו"ח. במרפאת גבעתיים... יש מערכת כריזה כללית השייכת לקניון... אין במרפאת גבעתיים מגבר ולא מערכת רמקולים פרטית למרפאה" (ההדגשה הוספה). איהב עונאללה מנצרת: "סניף נצרת מרכז מסחרי הגליל נסגר בשנת 2006 איך ביצע בדיקה 2009 תמוה, ועברנו למשכן החדש ב 3.06. מרפאת יפיע רשום שאין מערכת שמע למרות שיש"(!). טל אלעד, מנהל מרפאות נתניה: "הנתונים לא מתאימים ביחס לציוד התקשורת הקיים במרפאות נתניה אבן יהודה, כפר יונה, נתניה הרב קוק 13, נתניה רמז 16, נתניה פנחס לבון 18" (ההדגשה הוספה). וכך הלאה, וראו בהמשך את מלוא התשובות בנספחי יב' לתצהירו של מר פלטי. תשובות אלה גובו בתצהירי העדות הראשית של מנהלי הסניפים (כפי שיפורט להלן). 16. תשובות מנהלי הסניפים מטילים ספק בעצם ביצועה של עבודה. חלקם הצביעו שבדו"ח מופיעים נתונים שגויים לגמרי (כגון שהסניף נסגר, או שהמערכת הקיימת שונה מהמתואר). מעניין לשים לב, כי מנהלי הסניפים ידעו לציין בתשובותיהם, איזו מערכת כריזה ישנה בסניף, מתי הותקנה ומה היא כוללת. כך למשל, גילה אוחיון ציינה: "רמלה הרצל 59 מערכת שמע הכוללת כריזה ומוסיקת רקע. לוד הנשיא 11 קיימת מערכת שמע. כריזה + מוסיקת רקע. שוהם: קיימת מערכת שמע - מוסיקת רקע" (ר' בנספחי יב' לתצהיר פלטי). אורלי קיסרי כתבה: "במרפאת גילה יש מגבר V120 DVD טיונר+ רמקולים 23". בסמה חסן דיווחה: "במרפאת כנא קיים מערכת מסד+מגבר+CD. קיימת מערכת מיקרופון+5 רמקולים...". מתשובות אלה עולה שבפני גב' מיכאלי עמדה אפשרות פשוטה וישירה, להעזר במנהלי הסניפים עצמם כדי לברר אם ואיזו מערכת כריזה מותקנת בסניפים השונים. אפשרות זו מטילה ספק משמעותי בעצם הצורך בעבודת התובע, ומחזקת את טענת הנתבעת, כי שום עבודה לא בוצעה. 17. גב' מיכאלי טענה שהתעורר צורך לשלב טכנאי תקשורת בעבודה הקופה: "באתי לשמואל מועלם דיברנו שיהיה טכנאי נוסף. רצינו גם אחד בדרום ולא הספקתי. אמר לי שמואל מועלם תביאי עוד טכנאי שיעבוד בצפון ואחד, רמי, שיהיה במרכז ועוד אחד בדרום. אמרתי בסדר. אח"כ כשנכנס נושא מערכות השמע אמרנו לאמיר תריץ את כל הסניפים בקופ"ח מאוחדת ותבדוק פר סניף, יש ציוד, חסר לא חסר, ותדווח לי מהשטח. עלו כל מיני נקודות על רמי, נדלקו לי ולשמואל מועלם שאמר שלא מתאים לו שיהיה אחד בקופ"ח מאוחדת" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 43 ש' 15-10). ובהמשך: "הוא בא למטרה להיות טכנאי לצפון. זה שנכנס פרויקט ורצינו לתת לו פרויקט של בדק מערכות שמע, זה נולד אחר כך. שמואל אמר לי אסתי נביא לו טכנאי לצפון וביקש שהטכנאי הזה יבדוק את כל הסניפים עם מערכות שמע" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 43 ש' 27-25). 18. הדעת נותנת כי ביצוע "פרויקט" ילווה במסמך כתוב, המתאר את תכלית הפרויקט ודרכי הביצוע, ולמצער את רשימת הסניפים נשוא הבדיקה. אך גב' מיכאלי לא קיבלה שום מסמך כתוב מהקופה בענין ה"פרויקט". היא גם לא הכינה מסמך כזה -- לא לצורך אישור המנכ"ל, ולא לצורך מעקב אחר התקדמות העבודה. 19. גם התובע לא נדרש להגיש דיווח כתוב על ממצאי בדיקותיו (ר' הודאתה של גב' מיכאלי בפ' מיום 14.10.2012 ע' 49 ש' 32-31). גב' מיכאלי אישרה כי "דו"ח אקסל שמצורף לך שם בתיק" לא נערך אלא לאחר תחילת המשפט (עדותה בפ' מיום 14.10.2012 ע' 50 ש' 6-5). גב' מיכאלי טענה שהתובע דיווח לה בעל-פה (כך ממש!): "אני הכנתי און-ליין ממה שאמיר דיווח לי מהשטח" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 50 ש' 15-14). לדבריה, "זו שיטת העבודה הנהוגה בקופה" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 50 ש' 18). התובע סתר טענה זו כשטען: "הגשתי בכל סניף שהייתי לקופ"ח מאוחדת, כל מספר ימים, כל יום רביעי או חמישי הייתי שולח בדואר רשום את כל הסניפים שהייתי מבקר בהם" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 25 ש' 10-9). ובכן, האם בוצע דיווח כתוב (כטענת התובע), או רק בעל-פה (כטענת גב' מיכאלי)? ואם התובע דיווח בכתב - כיצד זה שלא שמר עותק, כמצופה מקבלן עצמאי? 20. גב' מיכאלי אישרה שדובר על כמות גדולה של מעל 270 סניפים (פ' מיום 14.10.2012 ע' 50 ש' 2-1). לדבריה, היה צורך במידע אודות "איזה ציוד" יש בסניפים (פ' מיום 14.10.2012 ע' 50 ש' 4). הדעת נותנת, כי הטכנאי שנשלח לבדיקת הציוד הקיים בסניפים יידרש לרשום את ממצאי בדיקותיו: אם קיים ציוד, מהו הציוד הקיים, ואם צריך לתקנו או להחליפו. הטענה על דיווח בעל-פה מעוררת תמיהה, שהרי אין זו דרך יעילה לנהל בדק מהסוג הנטען. התובע טען שהיה צריך "להמליץ אם צריך או לא צריך מערכת כריזה. אם אין הייתי צריך להמליץ" (פ'מיום 14.10.2012 ע' 24 ש' 11). היתכן שהמלצה מקצועית, אודות ציוד שיש לרכוש, תועבר טלפונית ללא פירוט כתוב? 21. התמיהה מתחזקת, בשים לב לכך שהתובע גם לא נדרש לתקן תקלות. ר' תשובתה של גב' מיכאלי: "ש. אם יש תקלה, האם מר חכמי צריך היה לתקן את התקלה? ת. לא רציתי שהוא יתעכב על תיקונים כי רצינו לסיים הבדק של כל הסניפים ורק אחרי שתהיה לי אינדיקציה אקנה הציוד המתאים, אחליף" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 49 ש' 28-30). היעלה על הדעת כי בדק כה נרחב, הנערך לצרכי שדרוג הציוד, יתנהל מבלי שהטכנאי מתקן ולמצער רושם את הליקויים? 22. כאן המקום להדגיש, כי שום בעל תפקיד בקופה, למעט גב' מיכאלי, לא פנה לתובע בענין עבודתו. התובע אישר: "רק אסתי שלחה אותי לכל העבודות" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 23 ש' 4). הפניה של אסתי היתה "רק טלפונית" (פ'מיום 14.10.2012 ע' 23 ש' 6-5). "אני זוכר שיחה שאמרה לי לבדוק כל הסניפים ברחבי הארץ אם קיימות או לא קיימות מערכות כריזה. כל יום שאני עובר סניף אני אומר לה איפה הייתי... הייתי קם בבקר והולך לבצע עבודות בסניפי קופ"ח מאוחדת. ההחלטה היתה מאסתי מיכאלי להיכנס לכל סניפי קופ"ח בארץ. הייתי קם ורואה איפה עשיתי וקדימה" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 23 ש' 31-11). כאמור, לא הוגש מסמך של הקופה המלמד על גיבוש תוכנית עבודה כלשהי ביחס לעבודה הנטענת. אף לא נערך דיווח כתוב, בזמן אמת, אודות התקדמות העבודה. 23. אף אין בפני כל ראיה אודות תלונות מהסניפים בענין ליקויים במערכות הכריזה. ולהיפך: מנהלי הסניפים העידו - אחד אחרי השני - כי לא התלוננו על ליקויים, ולא ביקשו לקבל שירות כלשהו. חלקם הביע תמיהה לגבי עצם הצורך ב"בדק", שכן המידע מצוי ממילא בידי מנהל הסניף. חלק מהמנהלים העידו שהביקור לא תואם עמם. חלקם העידו כי הביקורים הפתיעו אותם ביום שישי, שאינו יום מקובל לביקורי ספקים. מנהלי סניפים העידו, שטכנאי התקשורת המוכר להם היה רמי כהן, ולא התובע. 24. ישראל יעקב חי, מנהל סניף עכו וקריית מוצקין, הצהיר: "ביום שישי ה- 26.6.09 ביקרו שני אנשים בסניף עכו וטענו שהם נשלחו לסניף על ידי גב' אסתר מיכאלי לבדיקת מערכת הכריזה. אני לא נכחתי בסניף באותה העת ויצרה עימי קשר מזכירת הסניף-דינה ושאלה אותי מה לעשות... אמרתי לאותם אנשים שאני לא מאשר את הבדיקה מבלי שאקבל לכך אישור באופן אישי מגב' אסתי מיכאלי. תוך כדקה, צלצלה אלי גב' אסתי מיכאלי וביקשה לאפשר להם לערוך את הבדיקה. לטענתה הבדיקה דרושה לצורך העברת אישור לכיבוי אש. בתום הבדיקה השניים המשיכו לסניף קריית מוצקין. מקרית מוצקין השניים יצרו עימי קשר ואמרו שאין בסניף מערכת כריזה והם ימליצו על התקנת המערכת... עוד אציין כי הטכנאי המוכר לנו בסניף הוא רמי כהן, העובד עימנו מזה שנים רבות" (ס' 4,3 ו-6 לתצהירו). בחקירתו שלל את האפשרות כי טכנאי יבצע עבודה בסעיף ללא נוכחותו (פ' מיום 24.9.2012 ע' 57 ש' 19). הוא חזר וסיפר על ביקורו המוזר של התובע (פ'מיום 24.9.2012 ע' 58 ש' 12-8): " יום שישי זה היום שאני לא עובד, צלצלה אלי המזכירה דינה לוי ושאלה יש פה שני טכנאים ואני אמרתי שלא הזמנתי תיקון ואמרתי לה שאני לא מרשה לתת להם להסתובב במרפאה. הטכנאי שאיתו דיברתי אמר לי שנשלח ע"י אתי לחיאני, אסרתי עליהם לעשות כל פעולה שהיא במרפאה עד שאדבר איתה אישית, תוך דקה דיברתי איתה והיא אמרה שזה בסדר שהם באו לעשות בדיקה של מערכת כריזה, שאלתי אותה מדוע ואמרה שזה מיועד למכבי אש. אתי לחיאני דיברה איתי אישית". 25. רותי דויטש, מנהלת סניף נהריה, הצהירה: "ביום שישי ה-26.6.09 הגיעו לסניף שני אנשים שטענו שהם רוצים לבדוק את מערכת הכריזה בסניף. אני לתומי חשבתי שהבדיקה שלהם קשורה לבדיקה שנעשתה יום קודם לכן למערכת כיבוי אש... שאלתי אותם אם הם קשורים לבדיקה שנעשתה אתמול והם ענו לי שכן... לפני צאתם, השניים ביקשו להחתים אותי על טופס... ביקשתי מהם העתק מהטופס והם סירבו לתת לי ואמרו שישלחו בפקס. הטופס הנ"ל מעולם לא הועבר אליי בפקס. עוד אציין כי בדרך כלל הטכנאי שהקופה שולחת לסניף שלנו לבדיקות מערכת כריזה ושמע הוא רמי כהן, המוכר לי וליתר הצוות הניהולי בסניף" (ס' 6,4,3 ו- 8 לתצהירה). בחקירתה העידה כי "בן אדם שלא צריך להיכנס למרפאה אני לא מכניסה אם אני לא מקבלת הודעה על כך" (פ' מיום 24.9.2012 ע' 58 ש' 32). בכך שללה את האפשרות, כי טכנאי יבצע בסניף עבודה ללא ידיעתה. לדבריה, הכירה את רמי כהן כטכנאי תקשורת: "אני מודיעה על תקלה והם שולחים את רמי, אז אני יודעת למה הוא מגיע... אף עובדת שלי לא מכניסה ללא אישור שלי ספק למרפאה" (פ'מיום 24.9.2012 ע' 60 ש' 19-17). גב' דויטש שלחה הודעה למנהל המחוז אודות ביקורו התמוה של התובע, שם רשמה כדלקמן (ר' נספח לתצהירה): "ביום חמישי הגיע יורי חבין עם עוד אדם לבדיקת מערכת כיבוי אש. הם לא סיימו את העבודה ואמרו שיחזרו למחרת או ביום ראשון. למחרת הגיעו 2 אנשים ואמרו שהם רוצים לבדוק את מערכת הכריזה בסניף. שאלתי אותם אם יש להם קשר ליורי חבין והם אמרו שכן. הצמדתי להם את ריטה בת שירות לאומי. היא פתחה להם חדר תקשורת, כמו כן בדקו בחדרים אם יש רמקולים. בסוף הבדיקה הם ביקשו שאחתום... ביקשתי העתק מהבדיקה, הם סרבו ואמרו שישלחו בפקס". 26. חיים שנער, מנהל סניף הרצליה, הצהיר כי "ראשית, למיטב זכרוני מר חכמי או מי מטעם א. תקשורת מעולם לא ביקרו בסניף. שנית, הציוד המתואר בדו"ח אינו נכון... עוד אציין כי בכל מקרה שמגיע לסניף טכנאי או נותן שירות עצמאי, אני מקפיד על כך שאאשר בחתימתי או בחתימת אחראי האחזקה, שאכן בוצעה העבודה. במקרים אלו אני מקפיד לקבל העתק שמתויק בסניף. מבדיקה שביצעתי עולה כי אין בסניף מסמך כלשהו המעיד על ביצוע עבודה או בדיקה על ידי א. תקשורת בע"מ. עוד אציין כי הטכנאי המוכר לנו בסניף לעניין מערכות שמע וכריזה הוא רמי כהן, העובד עימנו מזה שנים רבות" (ס' 6,5 ו- 8 לתצהירו). הוא העיד ש"אף ספק לא מגיע בלי תיאום איתי וכל אחד שמגיע עושה את הסיור איתי או עם מישהו מאנשי האחזקה ויש סיכום הביקור מה היה בו והעתק נשאר אצלנו בתיוק לצורך מעקב... יש לנו שומר בכניסה וכל אחד שנכנס עובר ביקורת, אין מצלמות, יש איש ביקורת ואם מגיע איש ספק, אז צריך אישור שייכנס דרכי או דרך איש תחזוקה ובאישורי... אין אצלי הרבה ספקים ואין אצלי תנועה של ספקים" (פ' מיום 24.9.2012 ע' 61 ש' 28-17). עדות זו תומכת במסקנה כי הסניפים התנהלו בפיקוח מנהליהם בכל הקשור לכניסת ספקים. אין אם כך סיבה להניח, כי התובע ביצע עבודות ללא ידיעת המנהלים. 27. גב' שטיינגהאוס, מנהלת סניף נצרת עילית, הצהירה: "ביום שישי ה-26.6.09 בשעות הבוקר התקשר אליי אדם שהציג את עצמו כעומרי ממערכות כריזה ואמר שצריך להגיע אלי טכנאי מחברה מסוימת כדי לעשות מיפוי וביקורת של ציוד הכריזה בסניף. הסברתי לו שאין לי בסניף ציוד כזה ואותו בחור ענה לי שהם מקיימים ביקורים בכל הסניפים בעקבות תרגיל מצב חירום, ואיפה שאין ציוד הם ממליצים להתקינו. ביקשתי ממנו להגיע לאחר סגירת הסניף לקהל, אחרי השעה 12:00. הוא ענה לי שזה מצריך דקה מזמני ואין צורך לדחות. הבחור הגיע לסניף זמן קצר לאחר השיחה וניגש למשרדי. הוא הציג את עצמו כעומרי וביקש לראות את ארון התקשורת... הביקור היה נראה לי חשוד ותמוה מאחר והטכנאי שהקופה שולחת לסניף שלנו לבדיקות מערכת כריזה ושמע הוא רמי כהן, המוכר לי וליתר הצוות הניהולי בסניף" (ס' 4,3 ו-7 לתצהירה). בחקירתה סיפרה על ביקור התובע: "... אכן הגיע טכנאי בתיאום איתי לגבי מערכת הכריזה ואמרתי לו שאני לא בטוחה שיש מערכת כריזה ולכן אולי הביקור שלו לא נחוץ והוא אכן הגיע, כך כתוב [בתצהיר] ועל כך דיווחתי למנהל המחוז שלי כי זה לא היה במקום והיה תמוה, ספקים לא מגיעים בימי שישי. כל דבר העברתי למנהל המחוז" (ההדגשה הוספה; פ' מיום 24.9.2012 ע' 63 ש' 11-8). לדבריה, כאשר התעוררה תקלה בענין תקשורת, מדור תקשורת של הקופה היה שולח את רמי: "אף אחד חוץ מרמי לא הגיע ממדור תקשורת. אתי [מיכאלי] היתה מתקשרת ואומרת שרמי צריךלהגיע" (פ' מיום 24.9.2012 ע' 64 ש' 26-24). 28. בתיה קוקס, מנהלת סניף רחובות הצהירה: "ראשית, למיטב זכרוני, מר חכמי או מי מטעם א. תקשורת מעולם לא ביקרו בסניף. שנית, מי שמטפל אצלנו בסניף במערכות התקשורת, שמע וכריזה הוא הטכנאי רמי כהן, העובד עימנו במשך שנים רבות" (ס' 5 לתצהירה). בחקירתה הדגישה כי "הטכנאי היחיד שמגיע אלי שאני מסכימה לקבל אותו ממדור תקשורת זה רמי כהן, הוא מכיר את כל המורכבות אצלי בסניף" (פ' מיום 24.9.2012 ע' 65 ש' 15-14). אף היא שללה אפשרות של ביצוע עבודה בסניף ללא ידיעתה: "בכל מקרה, גם אם לא הייתי, מה שלא קורה אצלי, מדווחים לי הביתה כשבאים אלי או מבקשים אישור להכניס מישהו [לסניף]" (פ'מיום 24.9.2012 ע' 66 ש' 11-10). 29. גילה אוחיון ניהלה בעת הרלבנטית שלושה סניפים: רמלה, לוד ושוהם. לדבריה: "נדהמתי לגלות את הסניפים שבניהולי בדו"ח. מר חכמי טוען שהוא ביצע בדיקת שמע בסניף שוהם בחודש מאי 2009... ובסניפי רמלה ולוד בחודש נובמבר 2008... עוד מציין מר חכמי כי בשלושת הסניפים אין מערכת שמע. האמור בדו"ח ביחס לסניפים אינו נכון... מר חכמי או מי מטעם א. תקשורת מעולם לא ביקרו בסניפים... מי שמטפל אצלנו בסניפים במערכות התקשורת הוא הטכנאי רמי כהן, העובד עימנו במשך שנים רבות. ואם בכך לא די הרי שבניגוד לכתוב בדו"ח, בשלושת הסניפים קיימות מערכות שמע שהותקנו בהם עם הקמתם" (ס' 5-4 לתצהירה). בחקירתה שמרה על עקביות, כאשר אמרה: "כל הזמנות הספקים עוברות דרכי לאישור, גם אם מזכירה צריכה שצריך להיכנס ספק זה עובר דרכי ואני מעבירה לגורם אחר לאישור. כך אני עובדת. ש. יכול להיות שמדור תקשורת בחר לשלוח מישהו, טכנאי, שיבדוק מה יש ומה אין בסניפים ולא היית שם, יכול להיות? ת. אני לא יכולה לענות על השאלה הזו. לא נראה לי שזה סביר... משום האינטראקציה של שנים רבות והעובדים הם עובדים קבועים שמגיעים ולא היה מצב שהגיע ספק שלא הכרתי" (פ' מיום 24.9.2012 ע' 67 ש' 22-15). גב' אוחיון הטילה ספק בנחיצות ה"עבודה" שהתובע ביצע (פ' מיום 24.9.2012 ע' 67 ש' 31-27): "אני יודעת שיש מערכת שמע. אני בדקתי באופן אישי. אני ראיתי אותם. מערכות השמע הותקנו עם פתיחת המרפאות. מרפאת שוהם נפתחה בשנת 2004 והספקים, בד"כ כמו רמי תקשורת, מוזמנים יום יומיים לפני פתיחת המרפאה. אני באופן אישי וידאתי הגעה של הספק, עם מזכירת המרפאה ומדור תקשורת, שרמי מגיע. אני לא זוכרת עם מי דיברתי. עברו שנים. זה היה בשנת 2004. אני מדברת איתך על התהליך". ובהמשך עדותה: "בשנת 2004 כשנפתחה מרפאת שוהם ידעתי שהותקנה מערכת שמע. בשנת 2006 כשנפתחה מרפאת לוד ידעתי שהותקנה מערכת שמע... מערכות השמע משמשות גם למוסיקה במרפאות והן כל הזמן שם... לא קיבלתי מידע שיש בעיות עם מערכות השמע ושאינן קיימות... אני נוהגת לבקר במרפאות בממוצע אחת לשבוע... למיטב ידיעתי היו מערכות שמע" (ההדגשה הוספה; פ' מיום 24.9.2012 ע' 68 ש' 23-3). 30. עונאללה איהב, מנהל סניף נצרת וסניף יפיע, העיד כי הסניף בנצרת - שהתובע טען כי ביקר בו בחודש מאי 2009 - נסגר בשנת 2006 (!) (ר' ס' 5 לתצהירו ועדותו בפ'מיום 10.10.2012 ע' 23 ש' 25-24 וכן ע' 25 ש' 8 ובש' 28). מר עונאללה ציין גם הוא, שכל כניסת ספק לסניף מחויבת תיאום ואישור: "חייב תיאום. אף אחד לא נכנס בלי תיאום. צריך לקבל אישור. אף אחד לא ייכנס למערכות חיוניות בקופה" (פ' מיום 10.10.2012 ע' 24 ש' 26-25). הוא שלל את האפשרות שהתובע ביקר בסניף שהוא מנהל:"האדון לא נכנס אלי. טכנאי חדש אמור להיכנס אלי. אני כל הזמן מכיר טכנאי אחד שמגיע אלי מאז שאני מנהל במאוחדת בשת 1993, וזה רמי" (פ' מיום 10.10.2012 ע' 26 ש' 19-17). 31. ענת אהרון - מנהלת סניף פסגת זאב בירושלים- שללה אפשרות שספק ייכנס לסניף ויבצע עבודה ללא ידיעתה (פ' מיום 10.10.2012 ע' 30 ש' 5-4). "אי אפשר להיכנס ולעשות בדיקת שמע בחדר תקשורת כי כל המקום סגור ולא ניתן לעשות בדיקות. אין לאף אחד חדר תקשורת כמו שיש אצלי במרפאה בקניון בסניף הראשי... כל מרפאה שנמצא שם מישהו אני אדע שנמצא, לא יתנו לו להסתובב במרפאה עד שלא אדע" (פ' מיום 10.10.2012 ע' 30 ש' 13-8). ובהמשך: "בכל נקודת שירות שאני מנהלת כל איש שייכנס לעשות בדיקה במערכות שלנו באחת המרפאות יבקש רשות ואם יראו אותו מסתובב במרפאה ייגשו וישאלו אותו מי הוא" (פ' מיום 10.10.2012 ע' 30 ש' 25-24). ועוד: "... אני פועלת להכניס אנשים שאני מכירה, אם לא אני פונה לממונים מעלי אם אכן שלחו את האיש. אני פונה למנהל האחזקה שלנו, מר אשר חיים... אין לי נהלים כתובים. ש. בעצם כל טכנאי שנכנס, תדיראן, אלקטרה, בזק, נכנס, בודק, אומר שלום שלום? ת. ממש לא. כל טכנאי שיכנס למרפאה, במיוחד בנושא הספציפי הזה לבדוק מערכת שמע בחדר תקשורת, הוא לא יכול להיכנס למקום הזה" (פ'מיום 10.10.2012 ע' 31 ש' 17-10). 32. ולבסוף, אורלי חולי סיפרה על ביקורו המשונה של התובע בסניף קרית ביאליק -- שאותו ניהלה באותה עת (פ' מיום 10.10.2012 ע' 32 ש' 30-14): "הוא נכנס ביום שישי, המזכירה כיוונה אותו אליי, שאלתי מי שלח, הוא טען שאסתי שלחה אותו "חוט אל חוט", אסתי היתה איש הקשר שלנו, מחברת תקשורת "חוט אל חוט", את השעה והיום אני זוכרת בוודאות כיוון שעבדתי. שאלתי מה בדיוק מהות הבדיקה ואמר שרוצה לבדוק אם יש מערכת כריזה במרפאה ואמרתי שאין מערכת כריזה. הוא בכל זאת ביקש לגשת לחדר התקשורת על מנת לוודא זאת. ליוויתי אותו. אמר שאכן אין מערכת כריזה. בטלפון הוא דיבר עם אסתי ואמר אני סתם נשלחתי, אין פה מערכת כריזה. ש. אבל הוא בדק פיזית? ת. לשנייה הוא נכנס לארון תקשורת. ש. כיוון שבהגינותך רשמת למיטב זכרוני קודם לכן אנשים אלה לא ביצעו עבודה בסניף, יכול להיות שאותו זיכרון אחרי 5-4-3 שנים הוא כן ביצע עבודה בזמן שלא היית? ת. אין מצב. בזמן שהייתי זה היה לשניה, שאל אם יש מערכת כריזה, נכנס לחדר תקשורת ווידא שאין. ש. כמה אנשים נכנסים לקופה? ת. זה סניף קטן. אין מצב שנכנס בעל מקצוע ואיני מכירה אותו. אם זה בעל מקצוע אנחנו בודקים את זהותו ובודקים מי שלח אותו. כל עבודה שמתבצעת צריך לשאול מי שלח אותו. גם הצוות מתקשר אליי טלפונית ומבקש את אישורי. גם כשרמי מגיע הצוות פונה אלי. בד"כ רמי מדבר איתי". 33. עדויות מנהלי הסניפים מהוות ראיה מוצקה לכך, שלא נצמחה כל תועלת מביקורי התובע בסניפים. לפי עדויות אלה, לא היה צורך בבדק הנטען, מהטעם הפשוט שהמידע אודות מערכות הכריזה המותקנות בסניפים - היה ידוע וקיים. כל המנהלים שללו מצב של "שוטטות" ספקים, או ביצוע עבודה ללא ידיעתם. שום מנהל לא התלונן על בעיה, ולא הזמין שירות. חלק מהמנהלים שללו את עצם הביקור (כגון מר עונאללה, שהעיד כי הסניף נשוא הביקור - לא היה קיים). כל המנהלים כאחד הכירו רק את רמי כהן כטכנאי התקשורת של הקופה, לא ידעו מיהו התובע, ותמהו לאיזה צורך הגיע לבקרם. 34. גב' מיכאלי לא סיפקה הסבר משכנע לנחיצות העבודה שביקשה מאחיה. לדבריה, "אמרנו לאמיר תריץ את כל הסניפים בקופ"ח מאוחדת ותבדוק פר סניף, יש ציוד, חסר ציוד, חסר לא חסר, ותדווח לי מהשטח" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 43 ש' 14-13). קשה לקבל שספק נדרש "להריץ סניפים", מבלי שקיבל ולו רשימה של סניפים לביקורת, ומבלי שהוא נדרש להכין דיווח כתוב. אף אין זה ברור, מדוע הבדיקה לא נערכה מול מנהלי הסניפים עצמם. 35. מעניין לשים לב כי גם מזכירתה של גב' מיכאלי באותה עת, גב' אתי לחיאני, לא הכירה את התובע(!). היא העידה ש"הטכנאי היחיד שעבד בשטח ואותו הכרתי היה רמי כהן" (פ' מיום 24.9.2012 ע' 54 ש' 31). לדבריה: "חכמי לא שמעתי. לא הייתי שוכחת. לא זכור לי. לא שמעתי" (פ' מיום 24.9.2012 ע' 56 ש' 15-14). רמי כהן העיד, כי גב' מיכאלי שיתפה אותו בכל שאלה מקצועית בתחום התקשורת (פ' מיום 24.9.2012 ע' 48 ש' 8-7, וש' 17). לדבריו לא יתכן שהזמינה שירות מקצועי ללא התייעצות עמו וללא ידיעתו (פ' מיום 24.9.2012 ע' 49 ש' 10-9). מר כהן העיד שבדו"ח שהתובע צירף לתצהירו מופיע שלא קיימות מערכות כריזה בסניפים שבהם הוא עצמו התקין מערכת כריזה(!) (פ' מיום 24.9.2012 ע' 51 ש' 19-11): "תיגש לדו"ח ותראה שברוב המרפאות יש מערכות כריזה והוא ציין שאין מערכות. עברתי על הדיווח שלו. התייחסתי לכל סעיף. תסתכל על הדו"ח שלי. ש. איפה הדו"ח? ת. תגידו לי איפה הדו"ח ואגיד לכם. עברתי סעיף סעיף על הדו"ח של חכמי. ראיתי שהוא כאילו היה במרפאות. הוא כותב שאין מערכות - ויש מערכות. ש. לא צילמתם אם יש או אין מערכות? ת. יש אישורים שאני התקנתי את המערכות. זה במאוחדת. אני התקנתי מערכות כריזה במקומות שטוען שהתקין מערכות. תיגש לראות. אין מרפאה שלא נפתחת ללא מערת כריזה בהוראת בטיחות אש" (ההדגשה הוספה). 36. רמי כהן פירט בתצהירו את הסניפים המופיעים בדו"ח התובע ללא מערכת כריזה, בעוד שלדבריו - הוא בעצמו התקין את המערכת (או שהיה אחראי על גמר העבודה): מבשרת ציון, ביתר עלית, חמישה סניפים בירושלים, שני סניפים בקרית ארבע, ארבעה סניפים בבית שמש, סניף באפרתה, בשוהם, סניף בחדרה, סניף בזיכרון יעקב, בטירת הכרמל, בשפרעם, בבאקה אל-גרבייה, סניף ברמת השרון, סניף ברמלה, בנס ציונה, במודיעין, סניף בקרית ספר, סניף ברחובות, סניף בנתיבות, שני סניפים בלוד, סניף בנתניה וסניף בכפר סבא (ר' ס' 8ב' לתצהירו של מר רמי כהן). 37. הראיות שנסקרו עד כה מטילים צל כבד על גרסת התביעה. והנה, גרסה זו קורסת כליל נוכח השוואת החשבוניות שהתובע הוציא, לחשבוניות של הטכנאי הותיק רמי כהן. מתברר כי סכומי החשבוניות הם זהים! מר פלטי ערך את ההשוואה (ס' 11 ונספחי ד' לתצהיר): קו תקשורת (רמי כהן) א' תקשורת (התובע) הערות 1. תאריך החשבונית: 28.12.2008 11.1.2009 חשבונית נשוא התביעה-שכנגד סכום החשבונית: 29,471 ₪ 29,471 ₪ 2. תאריך החשבונית: 28.12.2008 1.2.2009 חשבונית נשוא התביעה-שכנגד סכום החשבונית: 29,471 ₪ 29,471 ₪ 3. תאריך החשבונית: 15.2.2009 1.3.2009 חשבונית נשוא התביעה-שכנגד סכום החשבונית: 34,597 ₪ 34,597 ₪ 4. תאריך החשבונית: 29.3.2009 1.4.2009 חשבונית נשוא התביעה-שכנגד סכום החשבונית: 31,081 ₪ 31,081 ₪ 5. תאריך החשבונית: ללא תאריך 3.5.2009 חשבונית נשוא התביעה-שכנגד סכום החשבונית: 42,631 ₪ 42,631 ₪ 6. תאריך החשבונית: 29.3.2009 15.5.2009 חשבונית נשוא התביעה העיקרית סכום החשבונית: 31,081 ₪ 31,081 ₪ 7. תאריך החשבונית: 15.2.2009 3.6.2007 חשבונית נשוא התביעה העיקרית סכום החשבונית: 34,597 ₪ 34,597 ₪ 38. מר פלטי טען - בטיעון הנהנה מהגיון - כי "הסיכוי שמישהו יגיע לאותו סכום בדיוק שהוא לא סכום עגול, נראה לי לא סביר" (פ' מיום 24.9.2012 ע' 32 ש' 29-28). הוא הוסיף כי הבירור שערך עם מנהלי הסניפים העלה שלא בוצעה אצלם שום עבודה (ר' עדותו בפ' מיום 24.9.2012 ע' 31 ש' 15-14). מר פלטי הפנה את תשומת הלב לכך שהפרשי הזמן בין החשבוניות המקבילות הם קצרים (פ' מיום 24.9.2012 ע' 36 ש' 32-29). לדבריו, אין זה סביר להניח שהתובע נדרש לבצע "דבל צ'ק" על עבודה של טכנאי אחר (פ' מיום 24.9.2012 ע' 35 ש' 28-27). 39. התובע לא הניח כל הסבר מניח את הדעת לזהות הסכומים. כאמור, התובע לא הציג את המחירונים שלשיטתו שימשו בסיס להתקשרות (ר' עדותו בפ' מיום 14.10.2012 ע' 25 ש' 31). כך גם מתברר, שאין התאמה בין נתוני הדו"ח נספח א' לתצהירו לבין החשבוניות. כך, לפי הדו"ח, ביקר בינואר 2009 ב- 27 סניפים. לעומת זאת, בחשבונית 1003 לינואר 2009 נרשם שהיא מתייחסת לעבודה "מ- 582 עד 620", קרי: 38 סניפים (ר' עדות התובע בפ' מיום 14.10.2012 ע' 26 ש' 27-17). התובע נשאל "מה נכון, מה שהגשת בדו"ח שהצהרת או מה שכתוב בחשבונית, 38 עבודות או 27 עבודות, או יותר?", והשיב תשובה לא ברורה: "מה שרשום כאן זה מה שביצעתי. לפני זה רשמתי את העבודות שלי על דפדפת לבנה ועל זה רשמתי. זה היה מספר שנים אחורה ואני לא זוכר" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 27 ש' 14-11). 40. וראו בחשבונית 1004, המתייחסת לפברואר 2009: בחשבונית נרשם "מ- 526 עד 551" קרי: 25 סניפים. ואילו בנספח א' רשומים בחודש פברואר 2009 תשעה (9) סניפים בלבד. התובע לא ידע להסביר את הפער, ותלה זאת ב"אי הבנה":"היתה לי אשתי שהיא הכינה את התצהירים במחשב. יכול להיות שהיתה אי הבנה שם" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 27 ש' 24-17). התובע אף לא ידע להסביר כיצד דרש סך 31,081 ₪ בחשבונית1004 מפברואר 2009, עבור בדיקה בתשעה סניפים בלבד. לדבריו: "אני בטוח שהיו שם עבודות נוספות שלא רשמתי" (ר' עדותו בפ' מיום 14.10.2012 ע' 28 ש' 30-31). 41. גב' מיכאלי אישרה את החשבוניות של מר חכמי, בפן העבודה, וזאת לצורך תשלום (פ' מיום 14.10.2012 ע' 41 ש' 7-2): "מפנה לנספח ג' לתצהירו של מר אלון פלטי. אלה חשבוניות שהגיש לקופה, מכירה החשבוניות? ת. כן. ש. האישור שלכך לכך שהעבודה בוצעה? ת. נכון". 42. גב' מיכאלי אישרה את החשבוניות, אף שהתובע לא הגיש לה דו"חות על ביצוע עבודה. כדבריה (פ' מיום 14.10.2012 ע' 33 ש' 22-29): "מפנה לס' 24 לתצהירך. את מסבירה שברמת הפגישה הסברת את הסיבה שאין בידך דוחות ביצוע של א. תקשורת. אח"כ את מסבירה למה. אם אני מבין נכון אמיר חכמי היה מבקר בסניפים ומצלצל אליך לספר לך מה היה? ת. אכן. ש. לא היו דו"חות, את מסבירה? ת. נכון מאוד. ש. הסיבה שלא היו דו"חות כי היה עושה זאת בטלפון? ת. נכון. הייתי מדווחת בדו"ח אקסל מהמחשב בו עבדתי. המחשב נמצא אצלכם". 43. גב' מיכאלי טענה כי "לאף אחד לא היה הסכם עם הקופה, לא הסכם, לא נוהל, ולא תקנים, לא עם העובדים ולא עם הספקים. היה למר חכמי הצעת מחיר שהוא הגיש לקופה. לא הסכם... הצעת המחיר אומרת מה הוא אמור לעשות וכמה עולה לעשות... הצעת מחיר כמו שמגיש כל ספק איתו עבדתי שאומר מה הוא עושה וכמה הוא עולה " (פ' מיום 14.10.2012 ע' 34 ש' 20-14). "הצעת מחיר" - לא הוגשה כראיה. אף לא ברור מה היתה הרלבנטיות של הצעת המחיר, שהרי לשיטתה של גב' מיכאלי, הונחתה ע"י מנכ"ל הקופה דאז - שמואל מועלם - שלא לעבוד עם הצעת מחיר(!). כדבריה (פ' מיום 14.10.2012 ע' 34 ש' 29-26): "היתה הצעת מחיר שהיתה מורכבת פר סניף. כשפניתי לשמואל מועלם הוא אמר לי אסתי את תעבדי עם תקציבים לגבי הטכנאים לקופה. כשאמרתי שיש הצעת מחיר אמר עזבי תעבדי עם תקציבים. היה תקציב לטכנאי. היתה הצעת מחיר שהוא הגיש לקופה אבל כשאני פניתי למר שמואל מועלם ואמרתי שש הצעת מחיר, הוא אמר לי שהנושא של טכנאים יעבוד על פי תקציבים". 44. גב' מיכאלי העידה על "תקציב", אך לא הציגה כל נתון ביחס אליו. היא לא ידעה לאמר מה היה סכומו ("כל חודש היה משתנה"; פ' מיום 14.10.2012 ע' 47 ש' 21). היא גם לא הצליחה להסביר את היחס בין התקציב להצעת המחיר. תחילה אמרה שבהנחית מר מועלם, היה עליה לזנוח את הצעת המחיר (פ' מיום 14.10.2012 ע' 34 ש' 28-27: "כשאמרתי שיש הצעת מחיר אמר עזבי תעבדי עם תקציבים"). לאחר מכן הסכימה שהצעת המחיר צריכה להיות כפופה לתקציב (פ' מיום 14.10.2012 ע' 35 ש' 7-1): "זו היתה הצעת מחיר שהיו צריכים לעבוד לפיה. עבדו לפי הצעת מחיר. בפועל היו שני דברים, כשבאתי עם הצעת מחיר שהגיש א. תקשורת, כמו שהגיש כל ספק, בפועל מר שמואל מועלם ביקש שהנושא של הטכנאים יחול עפ"י תקציב כי לא אני ולא הוא ידענו להתנהל בנושא הזה ובכלל. ש. בפועל עבדתם לפי הצעת מחיר או לא? ת. גם וגם. ש. אז הוא כן היה מקבל פר סניף שקיבל, כפוף לתקציב? ת. בדיוק". 45. אך בהמשך סתרה את טענת הכפיפות להצעת המחיר, וטענה כי המנכ"ל הנחה אותה לחלק את התקציב "שווה בשווה", ללא תלות בעבודה: "ש. אם היה סכום היית מחלקת שווה בין א' תקשורת ואל חוט? ת. נכון. ש. וזה לא משנה מה כל אחד עשה? ת. נכון. בהתאם לזה גם הייתי נותנת עבודות לרמי וגם לו" (כך ממש! פ' מיום 14.10.2012 ע' 43 ש' 4-1). האמנם יש הגיון להניח, כי מנכ"ל הקופה הורה להתעלם מהעבודה בפועל, ולחלק את התקציב (העלום) באופן שרירותי, "שווה בשווה"? 46. גב' מיכאלי נשאלה על זהות סכומי החשבוניות, והשיבה: "אני רואה ואומרת לך שפה היה תקציב ופה הוא חולק שווה בשווה. אתה מבין או לא מבין? אז תבין. פה היה תקציב שבו שמואל מועלם ביקש לחלק בין הטכנאים" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 42 ש' 26-23). תשובה זו - לפי התקציב חולק בשיוויון - אינה מסתדרת עם תשובה אחרת, לפיה "הוא [התובע] הגיש הצעת מחיר. יש את זה במחשבים שלקחתם לי. הוא הגיש הצעת מחיר כשהתחיל לעבוד בקופה, הוא אמר כמה יעלה לו פר סניף והיה מחשב את החשבוניות שלו לפי הצעת מחיר שהגיש. ש. איך את אישרת? ת. ע"פ הצעת מחיר שהיה לי פר סניף. כל סניף שביקר כפול המחיר במחירון זה מה שהייתי מאשרת" (פ' מיום 14.10.2013 ע' 42 ש' 7-1). אם ההנחיה היתה לחלק תקציב "שווה בשווה" -- וזוהי הסיבה לזהות החשבוניות - הרי שלא נותרה כל משמעות להצעת המחיר, ולא היה צריך "להכפיל" את מחיר המחירון בכמות הביקורים. אף אין זה ברור מה היה רשום באותו "מחירון", שהרי לכאורה העבודה חזרה על עצמה בכל סניף. 47. אכן, תשובותיה של גב' מיכאלי סתרו זו את זו. בנסיון לערב את מנכ"ל הקופה בפרשה, אמרה: "כל פעם שהייתי מגיעה לסיטואציה של הטכנאים הייתי אומרת לו מר מועלם איך לחלק והוא היה אומר לי החודש תעשי ככה כמו שעשית עם אל חוט ותדיראן" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 42 ש' 32-30). ובהמשך: "א. תקשורת היה עובד לפי הצעת מחיר שהגיש פר סניף. כשאני באתי לשמואל מועלם ואמרתי לו שיש פה הצעת מחיר והוא עובד לפי פר סניף, הראיתי לו הצעת המחיר ואז אמר לי שימי את זה בצד, שיהיה בתוך התיק שלך, אך החזון שלי זה לעבוד על פי תקציבים עם טכנאים. לא משנה אם חודש אחד זה שישים אלף ₪ אני רוצה לחלק את התקציב שהנושא יהיה מסודר אחת ולתמיד" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 47 ש' 10-7). תשובה זו אינה נהנית מהגיון עיסקי. ושוב: האמנם ניתן להניח כי מנכ"ל הקופה הורה "להניח בצד" הצעת מחיר של ספק, ולחלק 60,000 ₪ "שווה בשווה", ללא תלות בעבודות שבוצעו בפועל? 48. לא הוגשה כל ראיה אובייקטיבית, הקושרת את מנכ"ל הקופה להעסקת התובע. מר מועלם אישר כי לא היתה לו התנגדות להוסיף טכנאי: "אם צריך להוסיף טכנאי נוסף אין לי התנגדות. אני לא התנגדתי. היה צריך טכנאי אחד נוסף ואני לא התנגדתי. אם היתה אומרת לי שזה אחיה, הייתי מתנגד, לא בא בחשבון" (פ' מיום 24.9.2012 ע' 42 ש' 21-20). מר מועלם העיד שלא הכיר את התובע: "אמיר חכמי לא מוכר לי. מעולם לא הכרתי אותו. היתה פניה של המשטרה אלינו בנושא חכמי. הוא לא היה עובד שלנו. לא הכרתי אותו. לא פנו אלי בענין שלו" (פ' מיום 24.9.2012 ע' 39 ש' 11-10). ואמנם, התובע אישר, כי מעולם לא פגש את מנכ"ל הקופה לפגישת עבודה, ולא קיבל ממנו אישור או הנחיה לעבוד. הוא העיד שפגש את מר מועלם "פעם אחת בארוע משפחתי במסעדה, לא זוכר בדיוק באיזה ארוע... אני זוכר שהחלפתי איתו מספר מילים אך אני לא זוכר בדיוק, זה היה מזמן. ש. כשאתה אומר שההסכם שלך היה באישור המנכ"ל, קיבלת מהמנכ"ל אישור כתוב? ת. לא... אני חושב שפעם הגעתי אליהם למשרד ואחותי אסתי ישבה איתו במשרד, אני לא יודע אם זה היה המשרד שלו, הם דיברו על להוסיף עוד טכנאים וזהו" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 31 ש' 30-21). ובהמשך: "אני זוכר שאסתי עבדה בקופ"ח מאוחדת והיתה חיצונית מהקופה אז הייתי כפוף לאסתי והיא היתה אומרת לי מה לעשות" (פ' מיום 14.10.2012 ע' 32 ש' 6-5). 49. בשלב זה ניתן לסכם: מן התשתית הראייתית שנסקרה לעיל עולה, כי ביקורי התובע בסניפי הקופה לא היו אלא ביקורי סרק. ראשית, אין להניח ש"פרויקט" מהסוג הנטען לא לווה במסמך כתוב כלשהו, הן מצד המזמין והן מצד המבצע. לא הוסבר מדוע התובע נדרש כביכול "לדווח מהשטח", וזאת חלף דיווח כתוב ומסודר של ממצאי בדיקותיו. הצרימה מתחזקת, בשים לב לכך שבעלת-דברו היחידה של התובע היתה אחותו, וגם עמה נוהלה תקשורת "טלפונית" בלבד. שנית, עדויות מנהלי הסניפים שללו את הצורך בבדיקה הנטענת, וחלקם הפריכו כליל את הביקור הנטען. מנגד, גב' מיכאלי לא סיפקה הסבר סביר לנחיצות העבודה. והעיקר: לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לזהות סכומי החשבוניות. טיעון ה"תקציב" לא נהנה מהגיון, והגרסה כולה סובלת מפירכות שאינן ניתנות ליישוב. הספקות המשמעותיים שומטים את הקרקע מתחת לגרסת התביעה. ניתוח משפטי 50. הניתוח המשפטי של המקרה דנא מעוגן בדין השליחות (חוק השליחות, תשכ"ה- 1965). גב' מיכאלי, ראש מדור תקשורת, פעלה כשלוחה של הנתבעת בכל הקשור להזמנת עבודות. בתוך כך, גב' מיכאלי היתה רשאית ומוסמכת לגייס טכנאי נוסף על פניו של רמי כהן (כהודאתו של מר מועלם, פ' מיום 24.9.2012 ע' 42 ש' 21-20). ואולם, גב' מיכאלי מעולם לא הורשתה לגייס את אחיה כטכנאי, ולאשר את חשבונותיו. מהלך כזה העמיד אותה באופן מיידי בניגוד עינינים חריף: בין חובת הנאמנות שהיא חבה לקופה, לבין דאגתה לאחיה הצעיר. כאן המקום לציין, כי התובע התייתם מאמו בהיותו ילד, וגב' מיכאלי היא אחותו הבוגרת ממנו בכ- 15 שנים (ר' עדותו בפ' מיום 14.10.2012 ע' 32 ש' 30 עד ע' 33 ש' 1). התובע הודה כי הקשר ביניהם הוא "קשר מאד חזק" (בע' 33, ש' 1). 51. למרבה הצער, גב' מיכאלי ניצלה מצב של העדר סדר בקופה, בכל הקשור להעסקת ספקים, כדי להיטיב עם אחיה. מר פלטי הודה: "בקופה דאז לא היו נהלים לקבלת ספקים" (פ' מיום 24.9.2012 ע' 30 ש' 11). מצב לא תקין זה היווה בסיס למהלך קלוקל של מסירת "עבודה" לתובע -- אף כי עבודה כזו לא נדרשה ע"י הקופה, ולא היתה נחוצה. בפועל, כך ראינו, גם לא בוצעה כל עבודה לטובת הקופה. מר חכמי לא ביצע תיקונים במערכות הכריזה, לא החליף חלקים, לא הגיש המלצות לשדרוג, ואפילו לא דיווח על המצב הקיים. מעדויות מנהלי הסניפים עולה כי ה"דו"ח" שהגיש כנספח א' לתצהירו כולל נתונים כוזבים, הן לענין עצם הביקורים בסניפים (כגון שהכתובת שציין שגויה, או שהסניף נסגר), והן לענין תיאור מערכות הכריזה (כגון שטען שלא מופיעה מערכת כריזה בסניף בו היא קיימת, או שתיאר מערכת שונה מהקיים). והעיקר: החשבוניות שהגיש לא עוגנו בהצעת מחיר או במחירון, ולא שיקפו עבודה בפועל, אלא היוו העתקה מדויקת של חשבוניות של ספק אחר. 52. אין צורך לאמר שגב' מיכאלי לא היתה רשאית "להמציא" עבודה שאין בה צורך לטובת אחיה. זהות החשבוניות שאישרה קושרת אותה למהלך פסול של שימוש במידע פנימי של הקופה, לצורך הוצאת כספים שלא כדין עבור התובע. גב' מיכאלי חרגה מהרשאתה הפנימית, והפרה את חובת האמון בו היא חבה לקופה. 53. התובע ידע, ויכול היה להבין, כי גב' מיכאלי חרגה מהרשאתה, וכי ה"עבודה" שביצע לא היתה אלא העמדת פנים. התובע אמנם ביקר באי אילו סניפים, ואולם לא עשה בהם שום דבר ממשי: שום רכיב לא הוחלף, שום קלקול לא תוקן, לא נרשמו פרטי המערכת הקיימת, ולא הוגשו המלצות לשדרוג. והעיקר: התובע הוציא חשבוניות שאינן תואמות עבודה, אלא שהיוו העתקה של סכומים הרשומים בחשבוניות של ספק אחר. ולבסוף: הדו"ח שהציג בהליך דנא (נספח א'), במטרה לשוות לתביעה נופך אמין, נחשף כראיה בלתי אמינה, שיש בה כדי להטעות. 54. דין הוא כי שלוח שחרג מהרשאתו - פעולתו אינה מחייבת את שולחו (סעיף 6(א) לחוק השליחות). צד שלישי, שידע או שהיה עליו לדעת על החריגה מההרשאה - אינו רשאי לחייב את השולח בתוצאות הפעולה, בהיותה פסולה (סעיף 6(ב) לחוק השליחות). צד שלישי המבקש לקשור את השולח בפעולה משפטית תקפה, צריך להראות שפעולת השלוח נעשתה בהרשאה, "בין בהרשאה הנובעת מהבעת רצונו של השולח כלפי השלוח ובין בהרשאה הנובעת מהבעת רצונו של השולח כלפי הצד השלישי" (פרופ' א' ברק, חוק השליחות, ירושלים-1996 כרך א', ס' 345 בע' 534). לענין זה, אין די בהסתמכות על מצגי השלוח, שהרי מקור השליחות צריך להימצא בשולח ובמצגיו. "העקרון לפיו שלוחו של אדם כמותו חל רק במקום שהשלוח פועל בהרשאה... במקום שפלוני מתיימר לפעול כשלוח בלי שיש לו השראה לכך (בין בהבעת רצון השולח כלפי השלוח, ובין הבעת רצון של השולח כלפי הצד השלישי), או במקום שפלוני משמש כשלוח לביצוע פעולה אלמונית והוא מבצע פעולה פלונית, אין העקרון האמור חל" (פרופ' א' ברק, שם, בס' 248). 55. זאת ועוד: סעיף 8 לחוק השליחות מטיל על השלוח חובת נאמנות כלפי שולחו. סעיף 9(א) קובע, כי הפרת החובה מזכה את השולח ב"תרופות הניתנות בשל הפרת חוזה" כלפי השלוח המפר. סעיף 9(ב) מרחיב את תחולת הזכאות של השולח לתרופות גם כלפי הצד השלישי, וזאת מקום בו הפרת החובה ע"י השלוח "היתה על דעת הצד השלישי". הרציונאל להרחבה זו נעוץ בזה, שאם הצד השלישי חבר לכלל קנוניה עם השלוח, "אין זה מוצדק כי הוא יהנה מפרי ההפרה. יהא זה שימוש שלא בתום לב בזכות אם הצד השלישי יוכל לעמוד על זכותו חרף העובדה שהפרת הנאמנות היתה על דעתו" (פרופ' א' ברק, שם, בס' 807). יפים לכאן דבריו של פרופ' ד' פרידמן בספרו עשיית עושר ולא במשפט, כרך א' מהדורה שניה, 310 (1998): "ס' 9(ב) לחוק השליחות קובע כי אם פעולה שעשה השלוח כלפי הצד השלישי היוותה הפרת חובה כלפי השולח לפי ס' 8 לחוק וההפרה היתה על דעת הצד השלישי, יכול השולח לתבוע גם מן הצד השלישי את הפיצויים המגיעים לו מן השלוח... חיובו של השלוח מושתת על הפרת חובת אמון, ואילו חיובו של הצד השלישי מושתת על גרימה או השתתפות בהפרת חובת האמון של השלוח...". (וראו גם: ע"א 2664/90 פרלוב נ' נסימי, פ"ד מח(1) 787, בס' 798-797; בית המשפט העליון אימץ את הדעה לפיה די בידיעה של הצד השלישי על הפרת חובת הנאמנות מצד השלוח, ואין צורך בהסכמה). 56. במקרה דנא, הקופה זכאית לדחות את החשבוניות שהציג לה מר חכמי, ולדרוש השבה של סכומי הכסף שכבר שילמה לו לפיהן. הטעם לכך נעוץ בזה, שהקופה לא העסיקה את מר חכמי, והוא גם לא ביצע עבודה לטובתה או עבורה. פעולותיה של גב' מיכאלי בפרשה זו היוו חריגה בוטה מהרשאתה, ועל כן אין בהן כדי לחייב את הקופה. לענין מצב ידיעתו של הצד השלישי, יש לאמר כי מר חכמי ידע על החריגה מהרשאה ולמצער עצם את עיניו מראות. מר חכמי הבין, ויכול היה להבין, כי המהלך כולו היה פסול, הן משום מהות ה"עבודה" שכביכול נדרש לבצע, ובעיקר משום חוסר האוטנתיות של החשבוניות שהגיש לתשלום. 57. התוצאה היא כדלקמן: התובע אינו זכאי לפרעון שתי החשבוניות שהגיש, ותביעתו נדחית. לעומת זאת, הקופה (התובעת-שכנגד) זכאית להשבת סכומי החשבוניות ששילמה לתובע. זכאותה כנגד התובע מבוססת על דין השליחות, כמפורט לעיל, וכן על דיני עשית עושר ולא במשפט -- בהיות התקבולים שקיבל משום התעשרות שלא כדין מצידו על חשבונה (סעיף 2 לחוק עשית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979). התובעת-שכנגד זכאית לדרוש את ההחזר הכספי גם מהנתבעת-שכנגד; בהתבסס על חובת הנאמנות שמכח דין השליחות,כהפרת חוזה ההתקשרות, וכן כפיצוי נזיקי. 58. התביעה-שכנגד מתקבלת. הנתבעים-שכנגד ישלמו לתובעת-שכנגד, ביחד ולחוד, את סכומי החשבוניות כדלקמן (ובתוספת הצמדה וריבית כחוק כמבוקש, ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל): בגין חשבונית מספר 1001, סך של 29,471 ₪; בגין חשבונית מספר 1002, סך של 29,471 ₪; בגין חשבונית מספר 1003, סך של 34,597 ₪; בגין חשבונית מספר 1004, סך של 31,081 ₪; בגין חשבונית מספר 1005, סך של 42,631 ₪. 59. התובע והנתבעת-שכנגד יישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות הנתבעת (והתובעת-שכנגד) בסך 50,000 ₪. מיסיםחשבונית