מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה לקבלת חשבונית מס: הצדדים הסכימו כי המחלוקות בתיק זה הן משפטיות בלבד ולפיכך פסק הדין ניתן לאחר סיכומי הצדדים, על סמך כתבי הטענות והסיכומים. הנתבעת היא חברת-בת של עיריית מעלה אדומים, אשר ביצעה עבודות פיתוח באיזור התעשיה של מעלה אדומים. התובע רכש מגרש ונדרש לשלם עבור הוצאות הפיתוח סך של 310,000 ₪, הכוללים 42,759 ₪ עבור מע"מ. בתביעה זו התובע תובע לקבל חשבונית עבור התשלום כדי שיוכל להזדכות מול מע"מ. הנתבעת טוענת כי על פי הוראת החוק והפסיקה והוראת רשויות המס, היא הוציא את החשבונית לרשות המקומית ולא לתובע (סעיף 20 לכתב ההגנה). טענות הצדדים טענות התובע התובע איננו מיוצג ולמרות זאת הוא הגיש סיכומים סדורים. בבסיס תביעתו עומד רצונו של התובע לקבל חשבונית מס מן הנתבעת, כנגד התשלום אשר שילם לה עבור הוצאות הפיתוח, כדי שיוכל להתקזז בחשבונית זו אל מול שלטונות מע"מ. לטענתו, על פי סעיף 45 לחוק מע"מ, כל עוסק חייב להוציא חשבונית גם אם העסקה אינה חייבת במע"מ. הוא מוסיף וטוען כי הנתבעת לא עדכנה אותו לפני ביצוע העסקה, כי הוא לא יוכל לקבל חשבונית מס כדין. התובע מפנה למסמך לעניין "תשלום מקדמה על חשבון הוצאות פיתוח" (נספחים יא' ו-יג' לסיכומיו), המהווה מכתב שלו אל הנתבעת, שם בסעיף 11 הוא מצהיר כי הוא מודע לכך שהוא יקבל קבלה עבור התשלומים וכי לא יוכל לנכות מס תשומות. לטענת התובע מסמך זה הוכן על ידי הנתבעת ונכפה עליו לחתום עליו כתנאי להמשך ביצוע העסקה. התובע הביא דוגמאות של עסקאות קודמות בהן הוא קיבל חשבונית כנגד התשלום עבור עבודות הפיתוח. עוד טוען התובע כי התנהלות הנתבעת היא בניגוד לחוק מע"מ כיוון שהנתבעת נתנה שירות לתובע והיא חייבת בהוצאת חשבונית. התובע טוען כי הוא זה אשר זכאי לקבל את חשבונית המס ולרשות המקומית יש להוציא קבלה בלבד, כיוון שהיא מלכ"ר שאינו יכול ממילא להתקזז במע"מ. טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי עבודות התשתית והפיתוח מוטלים על פי החוק, על הרשות המקומית, עיריית מעלה אדומים. לטענתה, היא ביצעה את העבודות בשמה של עיריית מעלה אדומים. הנתבעת מפנה להסכם בינה לבין עיריית מעלה אדומים (נספח ב' לכתב ההגנה), שם הומחו לה הזכויות והחובות לביצוע עבודת התשתיות לרבות גביית תשלום מן היזמים בגין עבודות הפיתוח. לטענתה, בהתאם להסכם, עליה להוציא את חשבונית המס לעיריית מעלה אדומים, עבורה בוצעה העבודה, ואילו התובע, שהוא היזם, משלם את התשלום עבור הפיתוח והוא מקבל על כך קבלה. לטענת הנתבעת, התשלום אשר משלם היזם, הנתבע, מהווה פרעון של חובתו כלפי העירייה לשלם אגרות והיטלי פיתוח. כיוון שתשלום האגרות וההיטלים אינו בבחינת עסקה, הוא אינו זכאי לקבל חשבונית מס כנגד תשלום זה. הנתבעת מפנה אותו לפסיקה בנושא זה וטוענת כי הפסיקה כבר חרצה במחלוקת זו כי היזם אינו זכאי לקבל חשבונית מס ולהתקזז במע"מ. חוק מס ערך מוסף והשלכותיו למקרה דנן כיוון שהמחלוקת נסובה סביב הפקת חשבונית מס והזכות לקזז מס תשומות, אבחן להלן את הוראת חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ) והשלכותיו. הוראת רלוונטיות בחוק מע"מ חוק מע"מ קובע כלהלן: "1. "מוסד ללא כוונת רווח" או "מלכ"ר" - המדינה, רשות מקומית או איגוד ערים; ..." "עוסק" - מי שמוכר נכס או נותן שירות במהלך עסקיו, ובלבד שאינו מלכ"ר או מוסד כספי, וכן מי שעושה עסקת אקראי;" "2. על עסקה בישראל ועל יבוא טובין יוטל מס ערך מוסף בשיעור אחד ממחיר העסקה או הטובין, כפי שקבע שר האוצר בצו לאחר התייעצות עם ועדת הכספים של הכנסת." "16. אלה החייבים בתשלום המס: (1) במכר - המוכר; (2) בשירות - נותן השירות; (3) ... (4) בפעילות מלכ"ר או מוסד כספי - המלכ"ר או המוסד." "38. (א) עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין...." "45. עוסק חייב להוציא חשבונית עסקה על כל עסקה או חלק מעסקה גם אם הם פטורים ממס." "47. (א) עוסק מורשה רשאי להוציא לגבי עסקה חייבת במס חשבונית מס במקום חשבונית עסקה, וחייב הוא לעשות כן לפי דרישת הקונה. (ב) ..." חוק מע"מ והצדדים דנן בחינת טענות הצדדים על רקע הוראת חוק מע"מ מתמצתת את המחלוקת בשאלה - עבור מי ביצעה הנתבעת את עבודות הפיתוח. לטענת הנתבעת היא ביצעה את העבודות עבור עיריית מעלה אדומים על פי ההסכם (נספח ב') לפיכך, על פי הוראת סעיף 2 לחוק מע"מ וסעיף 47 לו, היא הפיקה את חשבונית המס לידי העירייה. לטענת התובע, הנתבעת ביצעה את העבודות עבורו כיוון שהוא בעל האינטרס בביצוע עבודת התשתית ולפיכך, על הנתבעת להפיק את חשבונית המס לידיו. חוק מע"מ והעירייה אין מחלוקת כי העירייה שילמה את המע"מ שבחשבונית, לפי סעיף 16(4) לחוק מע"מ, אולם היא אינה יכולה להתקזז על המע"מ כיוון שהעירייה, בהיותה מלכ"ר, אינה בבחינת "עוסק" לפי הגדרת "עוסק" שבסעיף 1 לחוק מע"מ, ואילו לפי סעיף 38(א) לחוק מע"מ רק "עוסק" יכול לנכות את מס התשומות. כך, שלטונות המס מרוויחים תשלום מע"מ שאין עליו זיכוי. חוקים ופסיקה החלים על עיריית מעלה אדומים כיוון שעיריית מעלה אדומים עומדת ברקע טענות הצדדים, ראוי לבחון את החוקים והפסיקה החלים עליה ואשר רלוונטיים למחלוקות בין הצדדים. הדינים מכוחם פועלת עיריית מעלה אדומים כיוון שהעיר מעלה אדומים שוכנת מחוץ לתחומי הקו הירוק, לפיכך, הדין החל בה הוא הדין שנקבע על ידי מפקד איזור יהודה ושומרון (איו"ש). עוד ביום 27.3.79 הוצא צו מס' 788 בדבר ניהול מעלה אדומים, שם נקבע: "2(א) מעלה אדומים ינוהל על פי כללי ניהול שיקבעו על ידי מפקד האזור בתקנון." התקנון הוא צו מס' 892 בדבר ניהול מועצות מקומיות (להלן: "התקנון"), אשר התוספת לצו מחילה אותו גם על מעלה אדומים. בפרק יז' לצו המועצות המקומיות נקבע, בסעיפים 140ג' ו-140ד', כי כאשר מפקד כוחות צה"ל באיזור מכריז על "מועצה מקומית" כעל "עירייה", ימשיכו ויחולו עליה הוראות התקנון. בסעיף 68 לתקנון נקבעו סמכויות הרשות המקומית, ובין היתר סלילת רחובות (סעיף משנה 4) אספקת מים (סעיף משנה 12), התקנת ביוב (סעיף משנה 15) ועוד. בפרק ט' לתקנון הוסמכה הרשות המקומית להטיל אגרות, היטלים, תשלומי חובה ובין היתר גם חוק עזר להטלת השתתפות בהוצאות עבודה שהיא מוסמכת לבצע מכוח התקנון (סעיף 91 לתקנון). עבודות תשתית ופיתוח דומה שאין מחלוקת על כך כי עבודות התשתית והפיתוח הן באחריות הרשות המקומית. כך נקבע בע"א 10252/05 קרית שדה התעופה בע"מ נ' מנהל מע"מ (להלן: "שדה התעופה") בפיסקה 11 לפסק הדין: "ככלל, פיתוח המקרקעין ותשתיותיו עניין הוא לרשות המקומית. הנושא מוסדר בפרק שנים-עשר לפקודת העיריות המפרט את "חובותיה וסמכויותיה של העירייה", כאשר קיימת אבחנה ברורה בין פעולות שהעירייה מחוייבת בעשייתן (סימן ב') לאלו שנמצאות בתחום סמכותה (סימן ג'). במסגרת חובותיה וסמכויותיה של העירייה היא נדרשת לבצע עבודות פיתוח מוניציפאליות, ובהן: סלילת רחובות וכבישים; הנחת צינורות מים; הקמת רשתות תיעול וביוב; גינון; התקנת מדרכות ותאורת רחוב; הקמת תשתיות חשמל ותקשורת ועוד." אומנם דברים אלה נאמרו בהקשר לרשות מקומית שבתוך גבולות הקו הירוק, אולם הדברים נכונים ותקפים גם להוראות התקנון החלות על רשויות מקומיות שמעבר לקו הירוק, כמו עיריית מעלה אדומים. המשמעות היא כי כל עבודה המתבצעת, מתוך אותן עבודות שהן בסמכות ובאחריות הרשות המקומית - מתבצע בשמה ובעבורה. גביית אגרות והיטלים כאשר העירייה מבצעת עבודות היא רשאית לגבות מן הציבור את המימון של עבודות אלה. כך בתחומי הקו הירוק וכך גם בעירייה מעלה אדומים (פרק ט' לתקנון). אולם, גביית המימון של העבודות וההשקעות, כפופה להוראות הדין והיא אינה יכולה להיות שרירותית, מקרית או מפלה. על כך שהרשות המקומית כפופה להוראות הדין בבואה להטיל חבויות כספיות על האזרח, נקבע במספר פסקי דין. כך נקבע בע"א [י-ם] 5242/04 עיריית בית שמש נ' רוטשטיין חברה לבניין ונכסים בע"מ (להלן: "רוטשטיין") בפיסקה 17: "רשות ציבורית אינה רשאית לעשות דבר שהדין לא הסמיכה לעשות, זוהי תמצית עקרון החוקיות... רשות מקומית - ככל רשות שלטונית - אינה רשאית לגבות אגרות או היטלים, זולת לפי סמכות שהוענקה לה בחוק או על פיו..." בהמשך פסק הדין בעניין רוטשטיין, בפיסקה 27 נאמר: "עקרון פרשני נוסף, אשר אומץ לראשונה ביחס לחקיקה ראשית והוחל בהמשך גם על חקיקת משנה קובע, כי מקום שמחוקק המשנה מבקש לפגוע בזכויות יסוד, הוא חייב להביע דעתו בצורה ברורה וחד משמעית. בהסכמה כללית וסתמית לא סגי (בג"ץ 337/81 מיטרני הנ"ל, בעמ' 358 מול ו'). כידוע, זכות הקניין של אדם הוכרה בפסיקה כזכות יסוד. עם חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, היא אף עלתה במעמדה הנורמטיבי (סעיף 3). הילכך, אפילו אם בחוק המסמיך קיימת הוראה מפורשת המתירה פגיעה בזכויות יסוד, אין לפגוע בה באין הסכמה מצד בעל הזכות, אם אין על כך הוראה מפורשת גם בחקיקת המשנה עצמה..." עוד ממשיך בית המשפט וקובע בפיסקה 28: "עם זאת, מקום שישנה אי בהירות בלשון החוק ועל-פי תכליתו נותר ספק באשר לקיומו של חיוב במס, יש להעדיף את האופציה הפרשנית הנוטה לטובת משלם המס... גישה פרשנית זו נובעת מן העיקרון הכללי, הרלוונטי גם לחקיקת מס, של שמירה והגנה על חופש הפרט ועל זכות הקניין מפני התערבות שלטונית.... ניתן אפוא לסכם ולומר: כאשר לא עולה מהחיקוק הרלוונטי כוונה מפורשת להטיל מס - ולעניין זה גם היטל או אגרה במשמע - יש להימנע מהטלתו. הוא הדין כמובן באשר לחקיקת משנה." בהמשך דן בית המשפט בפסה"ד רוטשטיין בשאלת תקפותם של תשלומי חובה שונים, מקום שהרשות המקומית לא הודיעה עליהם, פיסקה 44: "לאחרונה שב בית המשפט העליון ונדרש לשאלת הנפקות שיש ליתן לאי משלוח דרישת תשלום, בהתאם להוראת סעיף 17 הנ"ל לחוק הביוב (ע"א 1842/97 עיריית רמת-גן נ' מנחמי מגדלי דוד רמת-גן בע"מ, פ"ד נד(5) 15). בית המשפט (כב' הנשיא א' ברק) סבר, כי מרכז הכובד אינו טמון בשאלה אם חובת ההודעה של העירייה היא מהותית או דיונית. השאלה היא האם הפרתה של חובת ההודעה היא מהותית, אם לאו. ההפרה תהיה מהותית, בין השאר, "אם הפעולות שאותן היה המינהל הציבורי צריך לנקוט והוא לא נקט היו עשויות להשפיע על תוכן החלטתו" (עמ' 22 מול ו'-ז'). הודגש שם, כי לא כל הפרה של הוראת חוק המחייבת משלוח הודעה, מובילה בהכרח לביטול ההחלטה של הרשות. אלה הם כמובן פני הדברים כאשר הפרת משלוח ההודעה אינה מהווה עניין מהותי (בדומה להלכת ורנר הנ"ל). ואולם, גם אם ההפרה היא מהותית תתכן אפשרות שהפעולה המינהלית לא תבוטל, כל אימת ש"הפגיעה בתכלית החוק כתוצאה מביטול הפעולה אינה שקולה כנגד הפגיעה בתכלית החוק כתוצאה מקיומה" (מנחם הנ"ל, בעמ' 23 מול ב'-ג')." בע"א 13/09 א.ר.י. מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ נ' עיריית בת-ים (להלן: "א.ר.י") נדונו תשלומים שהוטלו על ידי העירייה וכך נקבע שם בפיסקה 7: "במרכזו של הליך זה עומדת השאלה האם עיריית בת-ים גבתה היטלים ואגרות שונות מהמערערות - חברות יזמות נדל"ן שפעלו באזור שיפוטה - בסמכות ובהתאם להוראות הדין. כידוע, עירייה יכולה להטיל על הציבור את הנטל הכספי של התקנת תשתיות בתחום שיפוטה. אולם לצורך גביית האגרה או ההיטל למימון התשתיות המוניציפאליות יש צורך בהסמכה בחוק, שהרי "ללא חוק עזר עירוני לא ניתן לחייב את בעל הנכס בהיטל." בפסק דין שדות התעופה שלעיל נקבע, בפיסקה 24: "אחד מעקרונות היסוד של משטר דמוקרטי הוא העיקרון האוסר להטיל מסים על האזרחים אלא על-ידי הרשות המחוקקת הנבחרת על-ידי העם. עקרון זה נגזר מהנחת היסוד לפיה הרשות המנהלית נהנית אך מאותן סמכויות שהוענקו לה מכוח הדין (עקרון חוקיות המנהל) והוא קבוע בסעיף 1 (א) לחוק יסוד: משק המדינה המורה: "מיסים, מילוות חובה ואגרות (א) מסים, מלוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות." סעיף זה כולל הטלת אגרות, היטלים ותשלומי חובה אחרים והוא חל גם על תשלומים לרשויות המקומיות ורשויות שלטון אחרות... את סמכויותיה לעניין עבודות הפיתוח והתשתיות, לרבות גביית אגרות והיטלים למימונן, יונקת המועצה האזורית מחוקי העזר המוניציפאליים אשר שואלים את תוקפם מדברי החקיקה המוניציפאלית הראשית... הוראות סעיפים אלו מקנות לרשות המקומית סמכות להטיל, באמצעות חוקי עזר, היטלים ואגרות לשם מימון פעילותה של הרשות מכוח סמכויותיה וחובותיה בדין הכוללות, בין היתר, סמכויות וחובות בעניין ביצוע עבודות פיתוח מוניציפאליות (ראו שפיר, בעמ' 59). הווה אומר, כל עוד הרשות המקומית - המועצה בעניננו - לא חוקקה חוקי עזר המסמיכים אותה לכך, אין היא רשאית לגבות אגרות או היטלים מן הציבור." (הדגש שלי - מ' א'). סיכום החוקים והפסיקה על עיריית מעלה אדומים ניתן לסכם בקצרה ולומר כי - רשות מקומית מוסמכת לגבות את מימון השקעותיה מן התושבים. אולם, על פי הוראת חוק יסוד: משק המדינה, היא מוסמכת לעשות זאת רק באמצעות חוק עזר. יתר על כן, על חוק העזר לעמוד בדרישות חוק יסוד: כבוד האדום וחירותו. כאשר הרשות המקומית לא מחוקקת חוקי עזר, היא אינה רשאית לגבות אגרות או היטלים מן הציבור. כמו כן, אי בהירות בחוק יפורש לטובת משלם המס. ועוד, ככל שהרשות המקומית לא נתנה הודעה על החיוב, באם התוצאה של העדר הודעה היא עוולת נפקות מהותית על האזרח, יבוטל החיוב. שלושה מצבים אפשריים כאמור לעיל, הרשות המקומית היא האחראית לביצוע עבודות תשתית ופיתוח. מנגד, היא זכאית לממן עבודות אלה באמצעות גבייה מן התושבים בכפוף להוראות הדין והפסיקה. יש שלושה מצבים של ביצוע עבודות תשתית וגביית התשלומים מן האזרח. המקרה הרגיל ברגיל ובפשטות, הרשות המקומית היא זו שאחראית על ביצוע עבודות התשתית והפיתוח. היא יכולה לקחת קבלן מטעמה אשר יבצע את העבודות בעבורה. במקרה כזה הקבלן מוציא חשבונית כתשלום עבור עבודתו והרשות המקומית משלמת לו כולל המע"מ. הרשות כמלכ"ר אינה יכולה להזדכות על המע"מ ששילמה והמע"מ כולו נשאר בידי רשות המיסים. במקביל מוכרת הרשות המקומית את המגרשים שהוכשרו לקבלנים או יזמים או אנשים פרטיים והיא מטילה עליהם לשלם לה אגרות או מיסים או היטלים לכיסוי הוצאות הפיתוח. האגרות, המיסים או ההיטלים נקבעים על ידי הרשות, על פי סמכויותיה ובכופף לדין, כחלק מחוקי העזר המותקנים על ידה. תשלומי המיסים אינם כוללים מע"מ על פי הדין, כיוון שהם אינם בבחינת עסקה, ולפיכך הקונים אינם יכולים להזדכות בגינם מול שלטונות מע"מ. במצב רגיל זה מעורבים שלושה גורמים אולם קיימות שתי פעולות משפטיות נפרדות - האחת, בין הרשות המקומית לבין הקבלן המבצע כעיסקה של עבודת קבלנות. השנייה, בין הרשות המקומית לבין היזם הרוכש את הקרקע ונדרש לשלם אגרות והיטלי פיתוח לפי חוקי העזר שחוקקה הרשות המקומית. מצב שני - קיצור דרך מצב נוסף הוא מצב בו הרשות המקומית מאפשרת לקבלן/יזם לבצע את עבודות הפיתוח בעבורה ובמקביל מטילה עליו את האגרות וההיטלים אשר נקבעו על ידה. במצב כזה לא מועברים כספים בין הצדדים, אולם מצב זה אינו שונה מן המצב הרגיל והפשוט המתואר לעיל. היזם/הקבלן מחזיק בשני כובעים - ביד אחת הוא מקבל מן העירייה וירטואלית, תשלום עבור עבודות הפיתוח אשר הוא מבצע עבור הרשות המקומית והוא חייב להפיק לעירייה חשבונית ולשלם מע"מ כדין. ביד השניה הוא משלם לעירייה, וירטואלית, את דמי האגרות וההיטלים כפי שאלו נקבעו על ידי העירייה ועבור תשלום זה הוא אינו מקבל חשבונית ואינו יכול להזדכות במע"מ. ניתוח של מצב זה נעשה בע"א 130/99 חוף הכרמל בע"מ נ' מנהל מע"מ חיפה (להלן: "חוף הכרמל". וכך נקבע שם (פיסקה 9 לפסה"ד): "אילו בוצעו עבודות הפיתוח, הסובבות את הפרויקטים נשוא הערעורים שבפנינו, על-ידי קבלנים אחרים, שאינם החברות המערערות, היו אלה האחרונות נדרשות לשלם את ההיטלים והאגרות הקבועים בדין, ואלה היו משמשים את הרשות המקומית לצורך תשלום לאותם קבלנים. אין חולק כי לו כך נעשה, היה מתווסף למחיר השירות, אותו היו מספקים אותם קבלנים לעירייה, מס-ערך-מוסף. אלא שבנסיבות הערעורים שבפנינו, בוצעו עבודות הפיתוח והתשתית על-ידי המערערות עצמן. ניתן אפוא להשקיף על העסקה באופן הבא: המערערות - בכובען כבעלי הזכויות במקרקעין - כביכול שילמו לעירייה את תשלומי-החובה בגין עבודות הפיתוח; והעירייה, מצדה, שילמה למערערות - הפעם בכובען כקבלנים - סכומים אלה, כתמורה עבור השירות של ביצוע עבודות הפיתוח והתשתית. מאחר והכובע מונח על אותו הראש, לא היה צורך בהחלפת כספים ממש, אך זו המהות של העסקה. במצב השני מעורבים שני גורמים - הרשות המקומית והקבלן המבצע אולם בפועל, כמו במצב הראשון, מעורבים שלושה גורמים באשר הקבלן המבצע משמש גם ב"כובע" היזם. לפיכך אין הבדל מהותי בין המצב הרגיל לבין המצב השני. מצב שלישי - קיצור דרך מורכב מצב שלישי הוא המצב הרלוונטי למקרה דנן. במצב זה הרשות המקומית מפעילה מי מטעמה, חברת בת או קבלן, כדי לבצע את עבודות הפיתוח, זו הנתבעת במקרה דנן. התשלום לאותו קבלן מתבצע מן היזם אשר רוכש את הקרקע, אשר משלם עבור עבודות הפיתוח לידי הקבלן המבצע. כפי שהוסכם בין עיריית מעלה אדומים והנתבעת בהסכם (נספח ב' לכתב ההגנה). מצב שלישי זה שונה מן המצב השני, כיוון שמעורבים בו שלושה גורמים ממשיים וכיון שאין קשר ישיר בין הגורם השלישי, הרוכש את הקרקע, לבין הרשות המקומית. הקבלן המבצע מהווה חוצץ בין הרשות המקומית לבין היזם הרוכש את הקרקע. השאלה הנשאלת לגבי מצב זה היא - האם היזם המשלם לקבלן המבצע עבור עבודות התשתית והפיתוח, זכאי לקבל חשבונית כנגד התשלום ולהזדכות על המע"מ על פי חשבונית זו. זו השאלה בה עלי להכריע. סיטואציה כזו נדונה בע"א 6014/04 מנהל מע"מ - אשדוד נ' ראדקו אינבסטמנט לימיטד (להלן: "ראדקו") ולאחר מכן בדנ"א 2234/09 ראדקו נ' מנהל מע"מ. בית המשפט סקר את האפשרויות השונות, בדומה לאמור לעיל ומגיע למסקנה המנחה אותו בהכרעתו, כלהלן (פיסקה 17 לפסק הדין בע"א 6014/04). "סבורני, כי דומה למסקנה אליה הגיע בית משפט זה בפסק הדין בעניין חוף הכרמל, אף כאן אין כל הצדקה להיעדר שוויון בין סכום המע"מ החל בכל אחד משני האופנים השונים להקמת מערכות התשתית המוניציפאליות (ראו הציטוט בפיסקה 12 לעיל). לשון אחר, אין בנמצא טעם המצדיק להתיר את ניכוי סכום המע"מ המשולם לתאגיד העירוני כמס תשומות, במקרים בהם התשלום בגין עבודות הפיתוח מועבר באופן ישיר מהיזם לתאגיד העירוני, שעה שסכום זה אינו ניתן לניכוי במקרים בהם היזם משלם אגרות והיטלי פיתוח לרשות המקומית וזו מתקשרת עם קבלנים לשם ביצוע עבודות הפיתוח. זאת ועוד, דומה לאמור פסק הדין בעניין חוף הכרמל, אף כאן יש להשקיף על מבנה העסקה בה אנו דנים באופן הבא: היזם שילם אגרות והיטלי פיתוח לרשות המקומית, ואילו זו עשתה שימוש בסכומים אלה כדי לשלם לתאגיד העירוני בתמורה לביצוע עבודות הפיתוח והתשתית. תחת ביצועה של העברה כפולה של הכספים (מהיזם לרשות המקומית ומהרשות המקומית לתאגיד העירוני), אומץ "קיצור דרך" המתבטא בהעברת כספים ישירות מהיזם לתאגיד העירוני, אין זה מתקבל על הדעת כי "קיצור הדרך" המתואר יקים, כבמטה קסם, אפשרות לניכוי המע"מ המשולם לתאגיד העירוני כמס תשומות על ידי היזם, מקום שאפשרות זו לא היתה קיימת במבנה המלא של העסקה." מסקנות ועקרונות משלושת המצבים והפסיקה הנחת המוצא, כפי שהיא מובאת לעיל, על ידי ביהמ"ש העליון, היא הנחת המוצא שתלווה גם אותי בפסק דין זה - כי אין מקום ליצור הבדלים בין הסיטואציות השונות. כל מצב על כל וריאציה אפשרית צריכים להביא, בסופו של דבר, לאותה התוצאה כפי שבמצב הראשון, הפשוט, לאמור - מע"מ מקבל את התשומות מבלי שניתן להזדכות עליהן. הרשות המקומית היא המקימה את התשתיות והפיתוח, כחובותיה על פי הדין. הקבלן אשר מבצע את העבודה מקבל את התשלום המגיע לו ומפיק חשבונית עליו. הרשות המקומית מקבלת את פרעון האגרות וההיטלים עבור פיתוח תשתיות בכפוף לחוקי העזר וסמכויותיה שבדין. על רקע מסקנות אלה אבחן את המקרה דנן. מערכת ההסכמים במקרה דנן מערכת ההסכמים החולשת על המקרה דנן אינה מורכבת ואפרט להלן את חלקיה הרלוונטים. בין משרד התמ"ס לעיריית מעלה אדומים על פי הסכמים אלה (נספחים א' לכתב ההגנה) קיבלה על עצמה העירייה לפתח את איזור התעשייה של מעלה אדומים. בסעיף 4 להסכם נקבע: "הגביה מיזמים בגין עבודות הפיתוח תעשה ע"י העירייה על בסיס מחירון משרד התמ"ס או כל מנגנון חוקי אחר שייקבע בעירייה." לאמור - העירייה תגבה את פרעון הוצאות הפיתוח והתשתיות במנגנון חוקי. סקרתי לעיל את הוראות הדין הקובעות כי המנגנון החוקי הוא באמצעות חוקי עזר. ההסכם בין הנתבעת לעיריית מעלה אדומים ברקע ניתוח המקרה דנן עומדת ההתקשרות בין הנתבעת לבין עיריית מעלה אדומים (נספח ב' לכתב ההגנה). שם נקבע בסעיף 3: "העירייה ממחה לחברה והחברה המקבלת על עצמה את כל ההתחייבויות וזכויותיה של העירייה על פי ההסכם, לרבות הזכות להתקשר בהסכמים עם יזמים ולרבות הזכות לבקש ו/או לגבות ו/או לקבל את כל הסכומים המגיעים מיזמים בגין עבודות פיתוח." ה"הסכם" המוזכר בסעיף הנושא את חובותיה וזכויותיה של העירייה הוא ההסכם הנ"ל עם משרד התמ"ס. עוד יוער כי המחאת הזכויות והחובות אינה יכולה לכלול את סמכותה היחודית של הרשות המקומית לחוקק חוקי עזר ולהטיל מיסי חובה על התושבים. הסכמים בין התובע לנתבעת הנתבעת צרפה שני מסמכי הרלוונטיים להתחייבות התובע. מסמך אחד הוא "חוזה תשתית" (נספח ו' לנספחי ההגנה). אין מחלוקת כי התובע לא חתום על מסמך זה ולפיכך אין לו כל ערך. אולם, עיון במסמך זה מעלה כי גם אם היה התובע חותם עליו, לא היה בכך כדי לתרום לדיון דנן. במסמך אין כל אמירה או קביעה או הסכמה כי הכספים אשר התובע משלם לנתבעת מהווים פרעון של מס או היטל או אגרה. נהפוך הוא, בסעיף 3(ד)(2) נאמר כי הבונה, הוא התובע בענייננו: "...ישלם במישרין לרשות המקומית שתבצע בפועל עבודות אחרות באתר, את התשלומים שיידרשו ממנו, לרבות תשלומי אגרות, מיסים והוצאות אחרות עפ"י דין." הנה כי כן, ענייני האגרות והמיסים לא נעלמו מעיניהם של כותבי חוזה זה. למרות זאת לא הוגדרו התשלומים לנתבעת כתשלום מס או היטל. עוד מצויין באותו חוזה, סעיף 3(ב) כי הבונה, התובע במקרה דנן, יודע כי הוא יקבל קבלה בלבד כנגד התשלום עבור התשתיות והפיתוח וכי הוא לא יקבל חשבונית מס. מסמך נוסף אשר צרפה הנתבעת (נספח ז' לנספחי ההגנה), הוא מכתב המופנה מן התובע אליה. התובע צירף גם הוא את המסמך (נספחים יא' ו-יג' למסמכים). בסעיף 11 למסמך זה מופיעה הצהרה: "ידוע לנו כי בגין תשלום הוצאות הפיתוח כאמור תנפיק לנו החברה הכלכלית קבלה שאיננה חשבונית מס וכי לא נוכל לנכות מס תשומות בגין התשלום האמור." סיכום מערכת ההתקשרות עולה מן המסמכים שלעיל כי היתה מערכת הסכמים ממשרד התמ"ס ועד לנתבעת דנן. על פי מערכת זו נדרש התובע לשלם לנתבעת כספים כתשלום עבור עבודות התשתית והפיתוח. אין בהסכמים כל רמז על כך שכספים אלה מהווים פרעון מיסים, היטלים או אגרות לעיריית מעלה אדומים. על כך יורחב בהמשך. יישום העקרונות על המקרה דנן כזכור, תביעת התובע היא לקבלת חשבונות מס עבור התשלום אשר שילם לנתבעת. הקביעה האם התובע זכאי לחשבונית זו אם לאו, נגזרת מן השאלה - מה מהות הקשר של התובע עם הנתבעת או של התובע עם עיריית מעלה אדומים. התובעת, כזכור, טוענת כי התשלום אשר התובע שילם לה מהווה, למעשה, פרעון אגרות או היטלים של עיריית מעלה אדומים ולפיכך התובע אינו זכאי לקבל חשבונית. על רקע העקרונות אשר פורטו לעיל, ומערכת החוקים, הפסיקה והחוזים בין הצדדים, אבחן להלן את המצב המשפטי במקרה דנן. לשם הפשטות, אצמד למצב הראשון המתואר לעיל ואפריד את המקרה דנן לשני מרכיביו - ראשית, אבחן את חבות התובע לשלם לעיריית מעלה אדומים את האגרות וההיטלים. שנית, אבחן את העסקה לביצוע עבודות התשתית והפיתוח. חבות התובע לשלם אגרות והיטלים לעיריית מעלה אדומים כפי שתואר במצב הראשון, לאחר שהקונה, רוכש את המגרש עליו לשלם לרשות המקומית את האגרות וההיטלים עבור עבודות התשתית והפיתוח, על פי ההשקעה של הרשות המקומית לשם ביצוע עבודות אלה. במצב השני, היזם מבצע את העבודות ובכך פורע את האגרות וההיטלים לרשות המקומית. במצב השלישי, הקונה פורע את האגרות וההיטלים לרשות המקומית, באמצעות התשלום לחברה שביצעה את עבודות התשתית והפיתוח. אולם, המשותף לכל המצבים הוא תנאי הכרחי - כי על הקונה יש חבות חוקית לשלם את האגרות וההיטלים לרשות המקומית. כאשר על הקונה לא מוטלת חבות חוקית לשלם אגרות או היטלים לרשות המקומית - קורסות כל האפשרויות וכל המצבים המתוארים לעיל. במקרה דנן לא ניתן לומר כי התשלום אשר שילם התובע עבור עבודות התשתית והפיתוח מהווה פרעון של חבותו באגרות והיטלים משום שעל התובע לא מוטלת חבות שכזו. ארבע הן הסיבות למסקנה זו : ראשית, הנתבעת לא טענה וממילא לא הציגה את חוק העזר של עיריית מעלה אדומים, מכוחו הוטלו על התובע מיסים, אגרות או היטלים עבור עבודות פיתוח ותשתיות. הרחבתי לעיל על החובות המוטלות על רשות מקומית כדי שתוכל לגבות אגרות או היטלים - החובה כי התשלומים ייקבעו בחוקי עזר אשר עומדים בדרישות חוקי היסוד. האפשרות כי יוטלו על התובע תשלומים לעיריית מעלה אדומים, על דרך של "קיזוז" בגביית תשלום הוצאות פיתוח, מבלי שקיים חוק עזר המאפשר לעירייה לגבות תשלומים אלה - היא אפשרות שאין לקבלה. למען הסר ספק אציין כי העירייה אינה יכולה להסמיך איזה גורם אחר להתקין חוקי עזר במקומה, ראה בג"צ 347/84 עיריית פתח תקווה נ' שר הפנים, שם נקבע: "...אלא אתמקד בהשלכה החשובה לענייננו שיש לעצם קיומה של כפיפות זו לשלטון המרכזי: עקב כפיפות זו פועל כאן עקרון היסוד, על פיו אין רשות מקומית רשאית להעביר את סמכותה החקיקתית לאחר... אולם על המועצה עצמה - ולא בידי שליח - לעסוק במלאכת חקיקות המשנה..." לאמור, גם ההסכם בין הנתבעת לעיריית מעלה אדומים, המעביר לנתבעת את כל החובות והזכויות של העירייה, אינו כולל את הסמכות לחוקק חוקי עזר או לקבוע מיסים, אגרות והיטלים. לפיכך, בהעדר כל טענה וראיה כי יש בנמצא חוק עזר כזה אשר עומד בדרישות הדין - אני קובעת כי אין בנמצא חוק עזר של עיריית מעלה אדומים, המטיל אגרות או היטלים בעבור עבודות התשתית שביצעה הנתבעת במגרש התובע. שנית, גם לו הייתי סבורה כי קיים חוק עזר הקובע את גובה האגרות וההיטלים עבור הוצאת התשתיות והפיתוח, לא היה בכך כדי להועיל. כל עוד לא הוכח לי ולא שוכנעתי ואף לא נטען כי התובע ידע על חוק עזר זה ועל התשלום הנדרש ממנו כהיטל או אגרה, אין לחוק עזר זה כל תוקף. במקרה כזה הפרת חובת ההודעה היא מהותית ביותר ולחוק העזר אין כל נפקות כאשר התובע אינו יודע על קיומו ועל הקיזוז הנכפה עליו בשלו. שלישית, הנתבעת לא הציגה בפניי כל מסמך או ראיה אחרת מהם ניתן ללמוד כי התשלום אשר שילם התובע מהווה אכן פרעון של אגרות והיטלים שקבעה עיריית מעלה אדומים. נהפוך הוא, בכל טיעוני הנתבעת אין כל אמירה בדבר פרעון שכזה, בהתייחס לתובע דנן. לעיל סקרתי את מערכת ההסכמים החולשת על המקרה דנן. בהסכם (נספח ב' לנספחי ההגנה) שבין הנתבעת לבין עיריית מעלה אדומים, בו הוקנתה לנתבעת הזכות לגבות את התשלום עבור עבודתה, מן הרוכשים של המגרשים, אין כל איזכור כי גבייה זו תהווה פרעון אגרות והיטלים של עיריית מעלה אדומים. לא בכדי לא העלתה הנתבעת כל טענה שכזו, כיוון שפרעון כזה לא בנמצא בהסכם. הנתבעת צירפה חוזה, עליו היה התובע אמור לחתום (נספח ו'). התובע לא חתם על חוזה זה. אולם, גם בו אין כל איזכור לפרעון כאמור. נהפוך הוא, בסעיף 3(ד)(2) לאותו חוזה, נאמר במפורש כי "הבונה", שהוא התובע במקרה דנן, ישלם לרשות המקומית אשר תבצע עובדות אחרות באתר - "את התשלומים שיידרשו ממנו לרבות תשלומי אגרות, מיסים והוצאות אחרות על פי דין". כבר ציינתי לעיל כי ענייני המיסים והאגרות לא נעלמו ולא נשמטו מעיניו של מנסח החוזה, למרות זאת הוא לא מציין כי התשלומים המוטלים על "הבונה" לנתבעת מהווים פרעון של מיסים ואגרות המוטלים עליו על ידי עיריית מעלה אדומים. מכאן יש להסיק כי הם לא מהווים פרעון כאמור. העובדה כי מצויין בחוזה זה (סעיף 3(ב)) כי התובע לא יוכל לקבל חשבונית מס אל מול התשלום לנתבעים עבור הוצאות הפיתוח אלא קבלה בלבד, אין בה כדי לעזור לתובע ולו רק מן הסיבה שהתובע לא חתם על חוזה זה. הנתבעת הוסיפה וצירפה את מכתב התובע אליה (נספח ז' לנספחי ההגנה). הגם שהמסמך מנוסח כמכתב של התובע לנתבעת, לא יכול להיות ספק כי הנתבעת היא שניסחה אותו. התובע טען כי הוא חתם עליו תחת מחאה לפיכך, ספק מה תוקפו של מסמך זה. אולם גם אם המסמך מחייב את התובע, אין בו כל קביעה או רמז לאפשרות כי התשלום של התובע לנתבעת מהווה פירעון מיסים ואגרות לעיריית מעלה אדומים. נהפוך הוא, בסעיף 11 למסמך זה, מוגדר התשלום כ"תשלום הוצאות הפיתוח", כך ותו-לא. אומנם, בסעיף 11, נקבע כי אל מול תשלום התובע לנתבעת הוא יוכל לקבל קבלה בלבד ולא חשבונית מס, אולם הוראה זו אינה יכולה ליצור את המהות של התשלום. נהפוך הוא, המהות של התשלום נלמדת מן הסיבות וההתקשרות ואילו החבות להנפיק חשבונית מס או להסתפק בקבלה, נגזרת מן המהות של התשלום ולא להיפך. במקרה דנן מדובר בתשלום עבור הפיתוח והתשתיות וזוהי מהותו של התשלום. לסיכום ייאמר כי בהעדר כל טענה וראיה בדבר פרעון חבות התובע באגרה והיטלים, באמצעות תשלום ששילם התובע לנתבעת - אני קובעת כי פרעון כזה לא היה במקרה דנן. רביעית, גם לו היתה הנתבעת מציגה איזה מסמך שהוא, ממנו ניתן היה להבין כי התשלום אשר שילם לה התובע מהווה עבור אגרות והיטלים לעירייה, לא היה לי די בכך. כדי שניתן יהיה לקבוע כי התשלום ששילם התובע הוא אכן פרעון אגרות והיטלים, יש הכרח בידיעה והסכמה של התובע לכך. ודוק. גם תשלומי חובה אשר הוטלו כחוק והם תקינים וסבירים, אינם ניתנים לגביה על דרך של 'הטעיה', כאשר הנישום סבור שהוא משלם עבור שירות אחר ואינו יודע ואינו מסכים לתשלום עבור אותם תשלומי חובה. גם במקרה בו אדם חייב בתשלום, עליו לתת הסכמתו או לפחות הוא זכאי לדעת על כך שנגבה ממנו כסף לפרעון אותו תשלום חובה. יתר על כן, גם כאשר הרשות המקומית מבקשת לאכוף תשלום חובה כזה או אחר, עליה לפעול על פי החוק (פקודת המיסים (גבייה)) והיא איננה יכולה לגבות את התשלום בדרך עקיפה ללא ידיעת הנישום על כך. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע ידע על כך שהתשלום יזקף לפרעון איזה תשלום חובה כזה או אחר. נהפוך הוא, בכל המסמכים שהונחו בפניי מצויין כי התשלום הוא לנתבעת עבור העבודות שביצעה. פסק דין שדה התעופה, אני ערה לאשר נפסק פסק הדין בעניין שדה התעופה המוזכר לעיל. למרות שלא היה שם חוק עזר, נקבע כי התשלום אשר שילמו המערערות עבור עבודות פיתוח יקוזז מול אגרות והיטלים של הרשות המקומית. לכאורה, יש בפסק דין זה לערער את נימוקיי שלעיל ולתמוך בגירסת הנתבעת. אולם, פסק הדין שם ניתן בנסיבות הספציפיות שהיו שם, כאשר המערערות ידעו על הקיזוז ונתנו לכך הסכמה מפורשת. באותו פסק דין מבהיר בית המשפט את התלבטותו בשאלה זו ואת הכרעתו, רק לאור הנסיבות הספציפיות של אותה התקשרות וההסכמות שהיו בה. כך בלשון בית המשפט, בפסקה 23: "בענייננו המועצה לא חוקקה חוקי עזר המסמיכים אותה לגבות כספים אלו, ובאין חוק עזר שיסמיך את הרשות המקומית לכך, אין היא רשאית לגבות כספים מהציבור. אודה, כי טענות כבדות משקל אלה, אשר דברים של טעם יש בהן, עוררו בי אי אלו התלבטויות. אולם, לאחר שבחנתי את מהותה האמיתית של העסקה שנערכה בין הצדדים, מצאתי כי אין בהעדר חקיקת המשנה, כשלעצמה, כדי לשלול מתן תמורה בענייננו." (ההדגשים שלי מ' א') כך מציין בית המשפט שם, על הנסיבות המיוחדות של המקרה שם, בפיסקה 26 לפסק הדין: "מההודעות השונות שצירפו הצדדים (ראו סעיף 19 לפסק הדין) עולה כי הצדדים הסכימו כי מערערת 1 תבצע את עבודות הפיתוח בתמורה לפטור מתשלום אגרות או היטלים. לפיכך, איני רואה כל נפקות לעובדה שבענייננו לא היו קיימים חוקי עזר המסמיכים את המועצה לגבות תשלומי חובה אלה מבעלי הקרקעות. יודגש, דרך הפעולה בה נקטו הצדדים ונסיבות המקרה הפרטניות והיחודיות הן שאפשרו למועצה להימנע מחקיקת חוקי עזר, תוך שהיא פוטרת את מערערת 1 מתשלום אגרות או היטלים. ברי, כי אין בכך כדי ליתן סמכות לרשות המקומית לפעול בהעדר חוקי עזר, מקום שהדבר נדרש." במקרה דנן התשתית העובדתית שונה בתכלית. כפי שפרטתי לעיל, הנתבעת לא הציגה איזו הסכמה של התובע לקיזוז האמור. היא גם לא הציגה כל ראייה כי התובע בכלל ידע על כך שהתשלום הנגבה ממנו אמור להוות פרעון אגרות והיטלים. לאור האמור, אני קובעת כי התובע לא נתן את הסכמתו לשלם על דרך של קיזוז, אגרות והיטלים אשר עיריית מעלה אדומים לא חוקקה עבורן חוק עזר כדין. בעקבות מסקנה זו, לא ניתן להחיל את הרציונאלי של פסק הדין בעניין שדה התעופה, על המקרה דנן. לסיכום, הקשר בין התובע לעיריית מעלה אדומים - במקרה דנן לא ניתן לטעון כי התשלום אשר שילם התובע לנתבעת, עבור עבודות התשתית והפיתוח, מהווה פרעון של אגרות והיטלים מכוח חוק עזר של עיריית מעלה אדומים. פרעון כזה אינו מוזכר באיזה מן המסמכים שהוגשו, ואף לא הוצג לי ולא נטען כי קיים חוק עזר מכוחו ניתן לגבות את ההיטלים והאגרות. הסיטואציה שנוצרה אינה סבירה בעליל. על התובע נכפה לפרוע, באופן עקיף ו"סודי", אגרות והיטלים של פיתוח ותשתיות, אשר אין עליהם כל הוראה חוקית תקפה. העסקה לביצוע עבודות התשתית והפיתוח כיוון שהתובע שילם לנתבעת עבור עבודות התשתית והפיתוח, ועל רקע קביעתי שלעיל כי אין לראות את התשלום של התובע כפרעון אגרות או היטלים, יש לבחון את העסקה לביצוע העבודות. בהתחשב בעובדה שהחבות להכנת התשתית והפיתוח מוטלת על העירייה ובהתחשב בעובדה שהעירייה יכולה לגבות את הוצאותיה רק בכפוף לחוקי עזר שהותקנו כחוק - קיימות שתי אפשרויות ואין בילתן: אפשרות אחת, כי התשלום נגבה מן התובע שלא כדין כיוון שלא הוא אשר אמור לממן את עבודות התשתית והפיתוח שביצעה הנתבעת. על פי אפשרות זו - העירייה שכרה את הנתבעת לבצע את עבודות הפיתוח. על העירייה לשלם לנתבעת שכרה. אין להטיל על התובע את התשלום עבור עבודות הפיתוח והתשתיות. במקרה כזה, על הנתבעת להחזיר לתובע את הכספים ששילם לה. הנתבעת תוכל לחזור אל העירייה ולדרוש תשלום עבור עבודתה. ככל שיותקן חוק עזר הקובע את האגרות וההיטלים עבור הפיתוח, תוכל העירייה לקבל חזרה את הוצאותיה, מן התובע על דרך של גביית המיסים. אפשרות שניה, הנתבעת ביצעה את העבודות עבור התובע והיא קיבלה ממנו תשלום בעבורן. המשמעות של אפשרות זו היא כלהלן - התובע הוא זה אשר ביצע את עבודות התשתית והפיתוח עבור עיריית מעלה אדומים והוא עשה זאת באמצעות הנתבעת. לפיכך, הוא שילם לנתבעת עבור ביצוע העבודות והוא זכאי לקבל חשבונית מס כנגד התשלום. כלומר, התובע הוא זה אשר שכר את שירותי הנתבעת וכדין הוא שילם לה את שכרה. במקרה כזה הוא זכאי לקבל חשבונית מס כנגד התשלום. כיוון שהחובה להקים תשתיות מוטלת על העירייה, הרי שהתובע ביצע את עבודות הפיתוח באמצעות הנתבעת, עבור עיריית מעלה אדומים. לפיכך הוא זכאי לתשלום מן העירייה, כגובה חלקו בעבודות כפי ששילם לנתבעת. התוצאה היא שהתובע מקבל מן העיריה את התשלום אשר שילם לנתבעת ובפועל הוא אינו משלם כל סכום שהוא מכיסו. במקביל עליו להוציא לעירייה חשבונית מס עבור תשלום זה. חשבונית זו היא אל מול החשבונית שעליו לקבל מן הנתבעת וכך, שגם כלפי שלטונות המס, התובע יהיה מאופס. ככל שהעירייה תפעיל חוק עזר למימון הוצאות התשתית והפיתוח, תהיה העירייה רשאית לגבות את הסכום מן התובע, אולם חבותה לשלם לו את חלקו במימון העבודות אינו מותנה כך. מבחינת רשות המיסים, אין כל הבדל בין האפשרויות. על פי שתי האפשרויות שלעיל, כמו גם על פי גירסת הנתבעת, העירייה משלמת את המע"מ של העסקה אולם, כמלכ"ר היא אינה יכולה להזדכות עליו. גם כלפי הנתבעת אין הבדל מהותי בין שתי האפשרויות, כיוון שהיא, בכל מקרה מקבלת את שכרה ומפיקה חשבונית בעבורו. אפילו בהתייחס לתובע אין כל הבדל לעיניין שילטונות מע"מ, כיוון שעל פי האפשרות השנייה חשבונו במע"מ מתאפס על דרך קיזוז החשבונית לעירייה אל מול החשבונית שייקבל מן הנתבעת. הנפקות המעשית היחידה היא בכך שעל פי שתי האפשרויות שלעיל, התובע אינו חב בתשלום כל שהוא. העירייה אינה יכולה לגבות ממנו את האגרות וההיטלים עבור עבודות התשתית והפיתוח, אלא לאחר חקיקתו של חוק עזר כדין. כל עוד לא חוקק חוק כזה, לא חייב התובע בתשלום איזה סכום שהוא עבור אגרות והיטלים. סיכום כיוון שהעירייה אינה צד להליכים בפני, אינני יכולה ליתן כל סעד אופרטיבי הנוגע אליה. אני מאפשרת לנתבעת להחליט באיזו מן הדרכים היא בוחרת. הנתבעת תודיע לי, עד ליום 30.6.13 את החלטתה. למען הסר ספק אני מבהירה כי בכל דרך שלא תבחר הנתבעת, יהיה על הצדדים במשולש בין העיריה - נתבעת - תובע, להשלים את החבויות ההדדיות, כמפורט לעיל. לפיכך אני מדגישה כי כל אחד מן הצדדים יוכל לדרוש מן הצדדים האחרים לפעול על פי האמור. כמו כן אין בפסק דין זה כדי לפגוע באיזו טענה של הצדדים זה כנגד זה, לרבות זכות תביעה הנגזרת מפסק דין זה. מיסיםחשבונית