הלכה היא כי תובענה למתן חשבונות מתחלקת לשני שלבים: "כלל ידוע הוא כי הדיון בתובענות למתן חשבונות מתנהל בשני שלבים. כפי שנאמר: "בשלב הראשון מתבררת השאלה אם קיימת חובה להגיש חשבונות כנתבע, ואם הובררה חובה זו, יוציא בית-המשפט החלטה, או פסק-דין, המחייבים מתן חשבונות. אחרי הגשת החשבונות מתחיל השלב של בירור החשבונות, אם התובע אינו מודה בנכונותם, ואחרי הבירור יוציא בית-המשפט פסק-דין, המחייב את הנתבע בסכום שבו הוא חייב לפי החשבונות" (דברי כבוד השופט קיסטר בע"א 198/73 שרגאי נ' שרגאי, בעמ' 162. ראו גם: ע"א 127/83 בר-לב נ' לוינזון, בעמ' 255; ע"א 85/83 בניאל נ' תמ"י מכון למחקר ולפיתוח בע"מ, בעמ' 614-615 וזוסמן בספרו הנ"ל, בעמ' 568)." [ע"א 9099/96 ידיעות אחרונות בע"מ נגד שמואל פירסטנברג ואח', פ"ד נג (5) עמוד 1, עמוד 17]. וכן: "זכותו של יצרן לקבלת סעד המחייב מפיץ לתת לו חשבונות מותנית - כמו בכל מקרה של תובע המבקש סעד כזה - בכך שיראה שנתקיימו יחסי אמון שמהם עולה החובה להעביר חשבונות (על התנאים למתן סעד של חשבונות ראו ע"א 89/49 פופקו נ' חמדי. השוו לע"א 81/64 "רינה" י' זמל את י' אורן נ' אוירבך, בעמ' 573, שם התייחס כבוד השופט מני, בדעת המיעוט, לנסיבות שבהן מערכת היחסים שבין יצרן לבין סוכן מורשה הקימה זכות לסעד של מתן חשבונות. ראו גם זוסמן בספרו הנ"ל, בעמ' 567). " (שם, עמוד 16). מי שהגיע לבית המשפט בחוסר נקיון כפיים אינו זכאי לסעד של מתן חשבונות: "השופט המלומד של בית משפט השלום, וכן השופט מלחי בבית המשפט המחוזי, נאחזו בכך שמתן הצו על מסירת חשבונות, אשר התובעת תבעו כאמור, נתון לשיקול דעת בית המשפט בתורת סעד שביושר, ועל כן לא יושיט אותו בית המשפט אלא למי אשר תובעו נקי כפיים ובר לבב. לדידי, שאלת טיב הסעד הנתבע כאן אינה מתעוררת, שהרי התובע אינו זכאי לדעתי אף לסעד שבדין;...התנהגותו הנפסדת של התובע יש בה כדי למנוע בעדו מלתבוע על פי ההסכם או בכלל" [שם, עמוד 577; ראה גם ע"א 4724/90 א.ש.ת. כספים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מו (3) 570, עמודים 583-584]. חוסר ניקיון כפייםמסמכיםתביעה למתן חשבונותמתן חשבונות