מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת עבודה של רופא פרטי: הנשיא (גולדברג): 1. המשיב (להלן - המבוטח) משמש כרופא בקופת חולים, בנוסף לעיסוקו כרופא במרפאה פרטית. ביום 1.8.1988, בשעות הערב, כשיצא המבוטח ממעלית במרפאה בדרך לביתו, שעה שהחזיק בידו תיק, תוך כדי פניה חדה ימינה, חש ב"קליק" בגבו שלווה בכאב חד באותו מקום; המבוטח ביקש להכיר באירוע כבתאונת עבודה כמשמעה בפרק השלישי לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), ומשנדחתה תביעתו על ידי המוסד הגיש תביעה לבית-הדין האזורי. בית-הדין האזורי קיבל את גרסתו העובדתית של המבוטח, כפי שצוינה לעיל, ואת תביעתו, והצהיר כי לאור מכלול נסיבות העניין אירעה למבוטח תאונת עבודה ביום 1.8.1988, והוא זכאי בגינה לדמי פגיעה בעבודה. 2. בבית-הדין האזורי נסב עיקר הדיון על מהימנות גרסתו של המבוטח. המוסד הצביע על סתירות בגרסאות השונות שהעלה המבוטח בהזדמנויות שונות, וטען כי אין לייחס משקל יתר לדברי חבריו לעבודה. בית-הדין האזורי דחה מכל וכל את טענות המוסד; חרף העובדה כי בקביעה עובדתית עסקינן, תקף המוסד אף בפנינו את קביעתו העובדתית של בית-הדין תוך שהוא מצביע על דבריו של בית-הדין: "נתעוררו סימני שאלה לגבי קטעים מסויימים בתשובותיו של העד". בא-כוח המבוטח תמך בפסק-הדין, הן בחלקו העובדתי, והן בחלקו המשפטי, וטען כי מסקנתו העובדתית של בית-הדין מעוגנת היטב בחומר הראיות. עיינו עיין היטב בתיק בית-הדין האזורי, ונתנו דעתנו לסתירות בעדות המבוטח שעליהן הצביע המוסד. מצאנו כי לא טעה בית-הדין האזורי במסקנתו כי "לא נתערער מרכז גרסתו" של המבוטח, כך שאין אנו מוצאים לנכון להתערב בממצא העובדתי אר נקבע על-ידי הערכאה הדיונית אשר שמעה את המבוטח ועדיו והתרשמה מעדותו. 3. ומכאן לשאלה המרכזית - היש לראות באירוע תאונה בעבודה. בית-הדין האזורי, בקבלו את תביעת המבוטח, תמך יתדותיו בפסק-דינו של בית-דין זה בדב"ע מח/167- 0). 4. תשתית מסקנתו של בית-הדין היא כי יש לראות בתיק שהחזיק התובע בעת הפגיעה, "כבד יותר או פחות, אך כבד מהרגיל", גורם חיצוני הנראה לעין, ולכן מן הדין להחיל בעניינו את הוראות הרישא של סעיף 39 לחוק. המוסד בערעורו ביקש לקבוע כי אין לראות בנשיאתו של אותו תיק "גורם חיצוני הנראה לעין", על כל המשתמע מכך. בא-כוח המערער השיב כי מסקנתו של בית-הדין בסוגיה זו נכונה היא. אין לנו צורך להכריע בסוגיה זו. דין הוא כי על מנת להיכנס בדלת אמות של "פגיעה בעבודה" - "ראשית הראיה צריכה להיות כי אכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה בעבודה" (דב"ע לח/112- 0). פסק-הדין בשארה, ששימש כאמור תשתית משפטית לפסק-דינו של בית-הדין האזורי, חידש אמנם הלכה בתחום בו עסקינן (סקירה מקיפה בסוגיה זו ראה: ש' קובובי כאבי גב כתאונת עבודה). אולם אותו פסק-דין לא שינה בכהוא זה מנקודת המוצא והיא - על מנת שפגיעה בגב תוכר כתאונה בעבודה חייב להיות קשר כלשהו בין העבודה ל"תפיסת הגב". בעניין בשארה נקבע כי עובד שגבו נתפס שעה שהתכופף במהלך העבודה להרים כלי או חפץ השייך לעבודה, אפילו הוא קל כנוצה, תוכר הפגיעה כפגיעה בעבודה, אף אם הפגיעה אירעה בטרם הוחל בהרמת החפץ. לא תמצא באותו פסק-דין דבר, שניתן ללמוד ממנו כי בוטל התנאי על פיו "הכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפס' גבו של המבוטח או שפקדוהו לפתע כאבים חדים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד" (דב"ע מ"ה/24- 0); ובלשונו של הד"ר ש' קובובי, במאמרו הנ"ל, בע' 58): "לשון אחר: ברוב המכריע של המקרים די בכך, שהנפגע יביא 'ראשית ראיה' אמינה שתקשור את הפגיעה בגבו עם עבודתו, כדי שתפעל לטובתו חזקת הסיבתיות לפי סעיף 39 (רישא או סיפא) והמקרה יוכר כתאונת עבודה". אין לראות "פניה חדה" של עובד, בדרכו בסוף יום עבודתו לביתו, אף שעה שהוא מצוי עדיין בחצרי המפעל, והגורמת לו ל"תפיסת הגב", מבלי שאותה פניה תהיה קשורה כהוא זה לעבודתו, כאירוע בעבודה שבגינו "נתפס" הגב. בית-הדין קמא מביא בפסק-דינו אף את הדברים הבאים: "ברוב המכריע של המקרים, עת מעמידים את התובענה במסגרת הנכונה - דמי פגיעה - וקובעים את העובדות הצריכות לעניין, כך שברור כי הגב 'נתפס' במהלך העבודה, לא יכחיש המוסד לביטוח לאומי זכאות לדמי פגיעה" (דב"ע שם/110- 0, בע' 218; צוטט בהסכמה בדב"ע מה/24- 0 הנ"ל). יש לקרוא דברים אלה כמתייחסים למקרים שבהם "נתפס" הגב במהלך העבודה שעה שאירע בעבודה אירוע שבגינו הגב נתפס, כפי שהיו העובדות בדב"ע שם/110- 0הנ"ל. בענייננו - לא אירע במהלך העבודה כל "אירוע" שגרם למבוטח לפנות את אותה "פניה חדה", שגרמה לפגיעה בגבו. 5. סוף דבר - הערעור מתקבל. אין צו להוצאותרפואהתאונת עבודה