תאונה בזמן הורדת גלגל משאית

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונה בזמן הורדת גלגל משאית: 1. התובע, יליד 1980, הגיש תביעתו לפיצויים, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן "חוק הפיצויים"), בגין תאונת דרכים שארעה לו, לטענתו, ביום 18.8.2008. התביעה הוגשה כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ, מבטחת המשאית בה עשה, לשיטתו, שמוש בעת ארוע התאונה. בנוסף, הוגשה התביעה כנגד מעבידתו והמבטחת שלה, בעילה חלופית של רשלנות, מכח פקודת הנזיקין. 2. כפי שהדבר עולה בכתב התביעה, הרי שביום 18.8.2008, בשעה 18:00 הגיע התובע לאזור קריית אתא, כשהוא נוהג במשאית המורכבת מסוס ועגלה (להלן "גורר" ו"נגרר", בהתאמה). לטענתו, לא ניתן היה להכנס עם הנגרר ליעדו ללא הורדת הגלגל הרזרבי שהיה מותקן על הגורר, מאחר ומיקומו של הגלגל מנע אפשרות פניה מלאה של הגורר עם הנגרר לצורך כניסה למקום. באין ברירה, עצר התובע את המשאית בשולי הדרך, עלה על הגורר ותוך כדי הורדה של הגלגל, נפל הגלגל על הקרקע, פגע בגדר, נהדף לאחור לכיוון התובע, שנפל אף הוא לקרקע, פגע ברגלו הימנית וגרם לו לנזק גוף. 3. הנתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת"), אשר בטחה את השימוש במשאית בביטוח חובה, כפרה בנסיבות אירוע התאונה כפי שתוארו בכתב התביעה וטענה כי התובע נפגע בנסיבות שונות שאינן מהוות תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים. עוד טענה הנתבעת, כי במדה והתובע נפגע בתאונה, הרי שהדבר התרחש במהלך פריקה וטעינה, פעולה המוחרגת מגדר חוק הפיצויים. 4. לאור טענות הנתבעת, תיקן התובע את כתב תביעתו וצרף כנתבעות נוספות את מעבידתו - "דני מזרחי הובלות ומנופים בע"מ" (להלן "החברה המעבידה") והכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, המבטחת שלה, בעילה חלופית של רשלנות, על פי פקודת הנזיקין. 5. הדיון בתיק פוצל בין שאלת החבות והנזק. במהלך ישיבת ההוכחות העידו התובע ואביו ומנגד, העיד חוקר מטעם חברת הביטוח כלל. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב ומכאן פסק הדין. 6. טרם דיון לגופו של עניין, בשאלה האם הארוע נשוא התביעה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים, ראוי להקדים ולהבהיר, כי התובע זנח לחלוטין את טענותיו כנגד הנתבעות 2 ו - 3 (המעבידה והמבטחת) ואין להן זכר בסיכומיו. משזנח התובע את טענותיו כנגד הנתבעות 2 ו - 3, הרי שדין התביעה כנגדן להדחות. דיון והכרעה נסיבות התאונה 7. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לנסיבות שקדמו לאירוע התאונה עצמו ויש להן השלכה על סיווגה של התאונה כתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים. 8. כאמור, התובע טען בכתב התביעה, כי ביום 18.8.2008, בשעה 18:00 הגיע התובע לאזור קריית אתא, כשהוא נוהג במשאית המורכבת מגורר ונגרר. לטענתו, לא ניתן היה להכנס עם הנגרר ליעדו ללא הורדת הגלגל הרזרבי שהיה מותקן על הגורר, מאחר ומיקומו של הגלגל מנע אפשרות פניה מלאה של הגורר עם הנגרר לצורך כניסה למקום. באין ברירה, עצר התובע את המשאית בשולי הדרך, עלה על הגורר ותוך כדי הורדה של הגלגל, נפל הגלגל על הקרקע, פגע בגדר, נהדף לאחור לכיוון התובע, שנפל אף הוא, פגע ברגלו הימנית וגרם לו לנזק גוף. 9. בחקירתו הראשית, הבהיר התובע כי עבד בחברה שבבעלות אביו במשך 3 שנים טרם התאונה. במועד התאונה היה בדרכו לתקן את מזגן המשאית במוסך ליד צומת קרית אתא (עמ' 13, שורות 29 - 32). לטענתו, משביקש לפנות ימינה למוסך המזגנים, הבין כי לא יוכל לבצע את הפניה ולכן, עצר את המשאית בשולי הדרך במקום המותר לחניה והחל להוריד את הגלגל מהמשאית, כדי שתהיה לו אפשרות לבצע את הפניה על מנת להכנס למוסך (עמ' 14, שורות 6 - 8 לפרוטוקול). 10. על פי גרסה זו, שבאה לידי ביטוי הן בכתב התביעה והן בחקירה הראשית, הרי שהתאונה ארעה לתובע שעה שהיה בדרכו למוסך המזגנים. לגרסתו, מיקומו של הגלגל הרזרבי בגורר לא אפשר לו לבצע פניה ימינה לתוך המוסך. על מנת שיוכל לבצע פניה ימינה ולהכנס למוסך, היה עליו להוריד את הגלגל הרזרבי מהגורר והתאונה ארעה בעת ביצוע פעולה זו, לאחר שחנה את המשאית בצד הדרך, במקום המותר לחניה. 11. במהלך החקירה הנגדית עומת התובע עם גרסה שונה, שניתנה על ידיו לחוקר מטעם חברת הביטוח כלל ביום 30.10.2008, כחודשיים וחצי לאחר אירוע התאונה. כפי שעולה מקלטת החקירה והתמליל שצורף אליה (נ/2), כמו גם דו"ח החקירה (נ/4), התאונה ארעה בסוף יום העבודה. התובע חנה בשולי הדרך, בקרבת תחנת הדלק, בסמוך למוסך המזגנים, ניתק את הנגרר והמשיך בנסיעה למוסך עם הגורר בלבד. לאחר שתוקן המזגן במשאית, יצא התובע עם הגורר מהמוסך, החנה את הגורר לפני הנגרר, דומם את המנוע ובקש לחבר את הגורר לנגרר שהיה בצד הדרך. לטענתו, רק בשלב זה, פנה להעביר את הגלגל הרזרבי שהיה מותקן על הגורר, למקומו בנגרר. התובע הדגיש בדבריו לחוקר מספר פעמים, כי נכנס למוסך עם הגורר בלבד וכי לאחר יציאתו מן המקום, עשה סיבוב פרסה כדי להתחבר לנגרר. רק אז ביקש להעביר את הגלגל הרזרבי מהגורר לנגרר (ראה עמ' 6, שורות 13 - 28, ועמ' 7 עד עמ' 8 לתמליל החקירה נ/2). 12. מבין שתי הגרסאות שהעלה התובע, אני מעדיף את זו שניתנה בפני החוקר (נ/2). ראשית, מדובר בגרסה מוקדמת וספונטאנית, שניתנה על ידי התובע כחדשיים וחצי בלבד לאחר ארוע התאונה, עוד בטרם פנה לייעוץ משפטי וטרם הגשת תביעתו לבית המשפט. מנגד, הגרסה שניתנה בכתב התביעה, כמו גם הגרסה שהועלתה בעת עדותו של התובע בדיון ההוכחות, הינה גרסה מאוחרת, שניתנה מספר שנים לאחר מכן. שנית, התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת, לשינוי בגרסתו. משעומת עם הגרסה המופיעה בקלטת החקירה, הכחיש תחילה התובע את העובדה שהתאונה ארעה לאחר שיצא מן המוסך (עמ' 21, שורות 16 - 19 לפרוטוקול). מיד לאחר מכן, השיב כי אינו זוכר וכי רק זכור לו ששבעה חדשים לאחר התאונה היה נתון בגבס (עמ' 21, שורות 20 - 23 לפרוטוקול). בהמשך, חזר ב"כ כלל ועמת את התובע עם תמלילי ההקלטה של החקירה (נ/2) ובקש הסבר לשוני בין הגרסאות שנתן. מאותה עת, הסתבך התובע ועדותו הפכה למגומגמת ובלתי עקבית לחלוטין. "ש. ... אני מקריא לך את דבריך מתוך ההקלטה של החוקר. אתה אומר לחוקר שיש שם תחנת דלק, שעצרת בשוליים והורדת את הגלגל. מצטט מעמ' 6 לתמליל. איך אתה מסביר את ההבדל בין הגרסה שלך כאן בביהמ"ש לבין הגרסה בתמליל. ת. אצל יוסי מזגנים, זה מקום צפוף. במהלך אותו שבוע, זה זכור לי טוב, הייתי אצלו כמה פעמים לתיקונים חוזרים, בפעם הספציפית הזו דובר על ניתוק צינורות, אני הייתי עם הקומפלט כולו, גם הסוס וגם העגלה. אני לא יודע מה הוא הבין ומה הוא לא מבין, מדובר בצינורות עצמם. אני עומד על גרסתי" (עמ' 21, שורות 24 - 35 לפרוטוקול). מתשובה זו ניתן להבין כי התובע נכנס למוסך המזגנים עם הגורר והנגרר, בניגוד גמור לגרסתו בכתב התביעה ובחקירתו הראשית לפיה, התאונה ארעה טרם כניסתו למוסך. ובהמשך: "ש: איך אתה מסביר שלחוקר אתה מספר שנכנסת ליוסי מזגנים, סידרת, יצאת, עשיתי פרסה, נכנסת ברוורס ופה סיפרת סיפור אחר? ת. הייתי באותו שבוע, כמה פעמים אצל יוסי מזגנים, יכול להיות שסיפרתי לו מקרה אחר, שהיה לי זמן אצלו וטיפלתי באוטו. אירוע התאונה הוא אחד לאחד. ש. מה שאתה מתכוון לספר לביהמ"ש שכל הסיפור שסיפרת לחוקר, לעניין היציאה מיוסי מזגנים, כל זה שייך למקרה אחר לגמרי, לביקור אחר שלך? ת. יכול להיות שהביקור הזה היה באותו היום, אני חזרתי אליו כמה פעמים, יום עבודה של נהג, זה יום עבודה עמוס, אתה לא זוכר מה עשית ומה לא עשית, אולי אמרתי את זה מתוך בלבול ולא מתוך שקר, המקרה הספציפי הזה הוא אחד לאחד. זה שהחוקר שאל שאלות מוזרות, מה שיצא שם, זה מה שיצא, היה לי זמן פנוי לטפל או לא לטפל במשאית, זה בול מה שסיפרתי פה היום. ש. האם מה שאתה סיפרת לחוקר, מתייחס לאירוע אחר? ת. כדי שאתה תבין, אני הייתי על המשאית, באתי להוריד את הגלגל, נתפסה לי הרגל עם הגלגל, נפלתי למטה עם הגלגל, הוא קפץ ואז חזר אלי. זה מתייחס לאירוע, אם הייתי עם או בלי עגלה זה לא משנה, אני לא שיקרתי, ומה שאני סיפרתי זה בדיוק מה שקרה" (עמ' 22, שורות 6 - 20 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו חזר התובע ואשר, בניגוד לגרסתו המקורית, כי נכנס למוסך כשהגורר והנגרר מחוברים והגלגל הרזרבי מותקן על הגורר (עמ' 23, שורות 5 - 10 לפרוטוקול). יתירה מזאת, בסיכומיו התייחס אמנם התובע לשתי הגרסאות שניתנו על ידיו באשר לנסיבות שקדמו לארוע התאונה עצמו אולם, לא נעשה על ידיו ניסיון להראות כי הגרסה שניתנה בכתב התביעה נכונה או ליישב בין שתי גרסאות סותרות אלו. 13. מעבר לכך, עדותו של התובע בעניין הנסיבות שקדמו לתאונה, מהווה עדות יחידה של בעל דין. בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות, (נוסח חדש), התשל"א - 1971, על בית המשפט להתייחס בזהירות לעדות מסוג זה ולפרט מה הניעו להסתפק בה. גרסתו התובע באשר לנסיבות שקדמו לתאונה עצמה לא זכתה לחיזוק כלשהו או סיוע, היא עומדת בסתירה לגרסה אחרת שנתנה על ידו לחוקר מטעם חברת הביטוח במועד סמוך לאחר התאונה ולא נמצא נימוק של ממש אחר לקבל את עדותו בעניין זה (ראה בעניין זה ע"א 147/84 (מחוזי ת"א) חנה ברגר נגד ג'ניה פרידמן, פ"מ תשמ"ד(1) 207 וכן, ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נגד פולק ואח', פ"ד כז(1) 768). 14. מטעמים אלו, אני מעדיף את הגרסה המוקדמת שניתנה על ידי התובע לחוקר מטעם המבטחת. אני קובע, אפוא, כי התובע חנה את המשאית בשולי הדרך, בקרבת תחנת הדלק, ניתק את הנגרר והמשיך בנסיעה למוסך עם הגורר בלבד. לאחר שתוקן המזגן במשאית, יצא התובע עם הגורר מהמוסך, החנה את הגורר לפני הנגרר, דומם את המנוע ובקש לחבר את הגורר לנגרר שהיה בצד הדרך. בשלב זה, פנה להעביר את הגלגל הרזרבי שהיה מותקן על הגורר, למקומו בנגרר ואז ארעה התאונה, באופן שתואר על ידיו. 15. למקרא סיכומיהם של הצדדים וחמר הראיות שהוצג על ידם, נראה כי אין מחלוקת אמיתית בנוגע למנגנון התאונה עצמו. מכל מקום, גרסתו של התובע בעניין זה לא הופרכה. התובע שחרר את הגלגל מהתושבת שבגורר באמצעות גלגלת. בעת שניסה להוריד את הגלגל מהגורר, הגלגל נפל לקרקע, הוא עצמו מעד, אם מאחר ורגלו נתפסה בגלגל ואם בשל כובד משקלו של הגלגל ונפל לקרקע. הגלגל קפץ לכיוון החומה, חזר אל התובע, פגע בו ונפל עליו (פגיעתו של התובע לא נבעה מעצם נפילתו מהגורר, אלא בשל פגיעת הגלגל ברגלו). התובע הצליח להזיז את הגלגל מעליו והתקשר לאביו, אשר שלח למקום נהג אחר שלו. לטענתו, אותו נהג ניתק את הנגרר מהגורר ולאחר מכן, התובע עצמו נהג עם הגורר לביתו (עמ' 14, שורות 6 - 18 ועמ' 15, שורות 6 - 12 לפרוטוקול וכן, ראה צילום משאית דומה - ת/1). התובע עמד על גרסתו בעניין זה בחקירתו הנגדית (עמ' 17, שורות 4 - 19 ועמ' 18, שורות 1 - 28 לפרוטוקול) והיא עולה בקנה אחד עם הגרסה שנתן גם לחוקר מטעם חברת הביטוח כלל בנוגע למנגנון התאונה עצמו (ראה נ/2, עמ' 7, שורות 9 - 22 ועמ' 10, שורות 2 - 12 לתמליל). אני מקבל, אפוא, את גרסתו של התובע באשר למנגנון התאונה עצמה. הפן המשפטי 16. התובע טען כי התאונה הינה בגדר "טיפול דרך או תיקון דרך ברכב" ולכן, היא מהווה תאונת דרכים בהתאם לחוק הפיצויים. לחילופין, טען התובע כי מדובר בפעולת לוואי, הדרושה לצורך המשך הנסיעה ברכב. 17. סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר את המונח "תאונת דרכים" כדלקמן: תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי". המונח "שמוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לחוק, כחלק מההגדרה הבסיסית, כדלקמן: "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". 18. בפסק הדין ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נגד ינטל (29.10.2007) נקבע, כי ההבחנה בין "שימוש עיקרי" ל"שימוש לוואי" שנועדה להרחיב את הגדרת "השימוש ברכב" חסרת נפקות, שכן ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של דרכי השימוש בחוק לבין אלה שאינן בה. 19. בפסק דינו ברע"א 5099/08 חסן נביל נגד הדר חברה לביטוח בע"מ (4.2.2009) קבע בית המשפט העליון שלושה תנאים מצטברים, לבחינת השאלה, אם אירוע מסויים יחשב כ"טיפול דרך או תיקון דרך", אם לאו. התנאי הראשון - מדובר בטיפול שנעשה בדרך, קרי - הטיפול או התיקון יבוצע לאחר תחילת הנסיעה ולצורך המשך הנסיעה והוא לא יהיה במקום חניית הרכב טרם יציאה לדרך (ראה גם רע"א 9084/05, לעיל). התנאי השני - הטיפול או התיקון נדרש עקב ארוע פתאומי המחייב את הנהג לפעול במהלך הדרך, על מנת לאפשר את המשך הנסיעה. התנאי השלישי - אין מדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול בידי איש מקצוע. 20. בית המשפט העליון חזר וסכם הלכה זו בפסק הדין שניתן במסגרת רע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נגד רבו ספנייב ואח' (16.6.2010), כדלקמן: "... לאור אי הבהירות שהיתה קיימת, התוונו בפרשת נביל - בפרק הדן בברירת הדין - את התנאים הראויים לבחינה אם אירוע מסוים הוא בגדר "טיפול דרך", אם לאו (שם, בסעיפים 13-14 לפסק הדין). התנאי הראשון הוא כי מדובר בטיפול שהתרחש בדרך, לאמור: החל מן העלייה אל הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה. "הכנסת טיפולי הדרך לגדרי 'שימוש ברכב מנועי' - כך הובהר - "נועדה לענות על התחושה כי פעמים, במפתיע, מתרחשות תקלות המחייבות את הנהג לתקן אותן במהלך הנסיעה כדי לאפשר את המשכתה. התיקון לחוק [חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מספר 8), תשנ"א-1990 - א' ר'] מביע את העמדה כי ראוי שהטיפול והתיקון של תקלות אלו ייתפס כחלק מן המהלך השלם של 'הנסיעה ברכב' במובנה הרחב" (סעיף 13 לפסק הדין). התנאי השני עליו עמדנו הוא כי הטיפול נדרש עקב אירוע פתאומי. כבר ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (טרם פורסם, 29.10.2007) צוין כי ייתכן שהמונח "טיפול דרך" מתייחס "לתיקוני פתע או לטיפולים בלתי צפויים שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה". ואמנם, בעניין נביל הובהר כי "פתאומיות הטיפול מבטאת גם היא את העמדה כי הטיפול הוא חלק מובנה ומשולב בתוך הנסיעה במובנה הרחב. הטיפול מבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה" (שם, בסעיף 14). התנאי השלישי הוא כי אין המדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. בתקלות מסוג זה, כך הובהר, אין הכרח שהנהג יטפל, והדבר אף אינו רצוי. על כן, אין לראות בטיפול ממושך ומורכב ברכב חלק מהתרחשויות הדרך או מן הנסיעה במובנה הרחב". בפסק הדין הנ"ל הוסיף כבוד המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, תנאי הרביעי, לפיו הטיפול או התיקון חייב להתבצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו. "על שלושת התנאים האמורים, יש להוסיף תנאי נוסף טלפיו "טיפול הרכב" חייב להתבצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו ... תיקון דרך שלא ברכב (כמו הסרת מכשול בדרך), ושלא קשור לרכב דווקא, אף אם נעשה כפעולה חיונית להמשכת הנסיעה, לא יבוא בגדר 'שימוש ברכב מנועי". (ראה בעניין זה ע"א (מחוזי - חיפה) 242/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד שביט (13.11.2008 וכן, ע"א 3392/09 אליסן דהן נגד אריה חב' לביטוח בע"מ (24.10.11)). בעניין התנאי הרביעי, נקבע כי "טיפול דרך" עשוי להיות רחב מתיקון של אחד הרכיבים המובנים ברכב (ראה גם רע"א 883/11 אריה חברה לביטוח בע"מ נגד אברהים מוחמד (22.5.2011). 21. מן הכלל אל הפרט. התובע טען, כאמור, כי התאונה הינה בגדר "טיפול דרך או תיקון דרך ברכב" ולכן, היא מהווה תאונת דרכים בהתאם לחוק הפיצויים. לשיטתו, פעולת העברת הגלגל הרזרבי מהגורר לנגרר היתה פעולת לוואי חיונית, לצורך המשך הנסיעה. 22. בחינת הארוע על פי התנאים שהוצבו בפסיקת בית המשפט העליון, מביאה למסקנה כי הפעולות שבצע התובע אינן מהוות "טיפול דרך" או "תיקון דרך" ולכן, לא מדובר ב"שמוש ברכב מנועי", כהגדרת מושג זה בחוק הפיצויים. גם אם נראה בפעולות שבצע התובע ככאלה שבוצעו "במהלך הדרך" ואשר עונות על התנאי הראשון שהציבה הפסיקה (וספק בעיני אם כך הדבר), הרי שברור כי אין הן עומדות בתנאי השני, המצריך ארוע פתאומי המחייב טיפול. באשר לתנאי השני - אין מדובר בענייננו בטיפול או תיקון הנדרש עקב ארוע פתאומי אשר חייב את התובע לפעול במהלך הדרך, על מנת לאפשר את המשך הנסיעה. התובע גרס, כאמור, בכתב התביעה כי לא ניתן היה להכנס עם הנגרר למוסך, ללא הורדת הגלגל הרזרבי שהיה מותקן על הגורר, מאחר ומיקומו של הגלגל מנע אפשרות פניה מלאה של הגורר עם הנגרר לצורך כניסה למוסך. מסיבה זו, בקש להוריד את הגלגל הרזרבי מהגורר. בתמיכה לטענה זו, העיד גם אביו של התובע, מנהלה של הנתבעת מס' 2 (המעבידה), שתאר את רכיבי המשאית (הגורר והנגרר) והכשל במנגנון הפניה, כאשר הגלגל הרזרבי מותקן במקומו על גבי הגורר. אלא, שגרסה זו של התובע נמצאה כבלתי נכונה ונקבע, כי התובע נכנס למוסך עם הגורר בלבד, כשהגלגל הרזרבי מותקן עליו. הורדת הגלגל מהגורר לא בוצעה טרם כניסת המשאית למוסך, היא לא היתה הכרחית לצורך המשך הנסיעה ולא קיים קשר בין הורדת הגלגל מהגורר לבין המשך הנסיעה למוסך. 23. התובע לא הוכיח כי נפל פגם מכני כלשהו או תקלה פתאומית ובלתי צפויה במשאית, אשר מנעו את המשך נסיעתה בתום תיקון המזגן במוסך. לא נטען וממילא לא הוכח בפני, כי חיבור הגורר לנגרר, הצריך הורדת הגלגל הרזרבי מהגורר. התובע תכנן מראש את צעדיו - הוא חנה את המשאית בצד הדרך, הפריד בין הגורר לנגרר והמשיך בדרכו למוסך. לאחר סיום תיקון המזגן במוסך, שב התובע למקום בו חנה הנגרר ובקש לחבר בין הגורר לנגרר מחדש. לא מדובר, אפוא, בתקלה פתאומית שהצריכה "טיפול דרך או תיקון דרך" וממילא, אין קשר סיבתי - עובדתי או משפטי - בין חיבור הנגרר לגורר לבין ארוע התאונה. 24. בית המשפט העליון קבע ברע"א 5099/08 (לעיל) כי על מנת שפעולה תחשב כחלק מ"הליך הנסיעה", עליה להיות קשורה קשר ממשי לנסיעה בפועל. "... ברי כי לא כל פעולה הקשורה, בקשר רחוק או קרוב, לנסיעה ברכב תיחשב "נסיעה" על פי ההגדרה. ... אכן, פרשנות המונח "נסיעה ברכב" הורחבה בפסיקה ונקבע כי היא חורגת מפעולת הנסיעה הפיסית ברכב, אך נראה כי המקרים הנופלים בגדריה חייבים להיות קשורים קשר ממשי לנסיעה בפועל. ודוק: הקשר צריך שיהא לפעולת הנסיעה עצמה, ולא רק לתוצאותיה. התנעת מנועו של הרכב היא חלק מן הנסיעה. בין הפעלתו של המנוע לבין תזוזת גלגלי הרכב על הכביש מפריד אך שחרור הבלם או שלוב הילוך למהלך תנועה. הפעלת המנוע היא גם תנאי פיסי לנסיעה; ללא התנעת הרכב לא יוכל הרכב לזוז ממקומו. לעומת זאת, קשירת המטען אין בה כדי לשמש חסם פיסי המונע מהרכב להתחיל בנסיעה. יצויין כי תנאי זה, בדבר הזיקה הפיסית בין הפעולה לבין הנסיעה, הוא תנאי הכרחי אך לא בהכרח תנאי מספיק..." (ההדגשות אינן במקור - א.ר.). התובע לא טען מלכתחילה, וממילא גם לא הוכיח, כי העברת הגלגל הרזרבי מהגורר לנגרר, לאחר יציאתו מהמוסך, היתה נחוצה לצורך המשך נסיעתו מהמקום. מלכתחילה, היה הגלגל הרזרבי ממוקם על גבי הגורר וכך נסע התובע במשך כל אותו היום. גם בעת שנכנס למוסך לצורך תיקון המזגן, נשאר הגלגל הרזרבי מחובר לגורר. התובע לא הוכיח כי היתה מניעה כלשהי להמשיך בנסיעה מהמקום בו חנה הנגרר, כאשר הגלגל הרזרבי מחובר לגורר. עצם העובדה שקיימת אפשרות נוספת למקם את הגלגל הרזרבי בנגרר, אינה מעידה כי מדובר בפעולה הכרחית לצורך המשך הנסיעה. מיקומו של הגלגל הרזרבי על גבי הגורר לא הווה, אפוא, חסם פיסי שמנע מהרכב להתחיל בנסיעה או להמשיך בה. לכן, לא ניתן לראות בפעולת העברת הגלגל מהגורר לנגרר כחלק משרשרת פעולות הכרחית, אשר נועדה למטרה תחבורתית. 25. סיכומה של נקודה זו, בנסיבות העניין, פעולת הורדת הגלגל הרזרבי מהגורר אינה מהווה "טיפול דרך או תיקון דרך" והיא אינה בבחינת פעולת שמוש לוואי למטרה תחבורתית. לפיכך, התאונה אינה מהווה "תאונת דרכים" בהתאם להגדרת מושג זה בחוק הפיצויים ודין התביעה כנגד הנתבעת מס' 1, מבטחת המשאית, להדחות. 26. כאמור, התובע זנח בסיכומיו לחלוטין את טענותיו כנגד הנתבעות 2 ו - 3 (המעבידה והמבטחת שלה) ולכן, דין התביעה כנגדן להדחות. סיכום 27. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. 28. התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות (הנתבעות 2 ו - 3 יחד) את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל. משאיתתאונת משאית