מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא שכר טרחת מנהל מיוחד בפשיטת רגל: רקע עסקינן בבקשה לאישור דרישה לשכר טרחה שהוגשה מטעם עוה"ד פרפורי, זו ששימשה כמנהלת מיוחדת לנכסי החייב, עובר למינויו של עו"ד שפירא, תחתיה. עוה"ד פרפורי עותרת לפסוק לה שכר טרחה בשיעור של 20% מסך התקבולים המצויים, כיום, בקופת פשיטת הרגל, בצירוף מע"מ, זאת, אף אם חלקם הארי של הכספים, הועבר בפועל רק לאחר סיום תפקידה כמנהלת מיוחדת. כן מתבקש בית המשפט, לאשר הדרישה לתשלום הוצאות בסכום של- 200 ₪ לחודש ממועד המינוי ועד לביטולו. העובדות הרלוונטיות לבקשה זו: ביום 2.2.09 ניתן לבקשת החייב, צו לכינוס נכסיו. ביום 26.2.09 מונתה עוה"ד פרפורי, כמנהלת מיוחדת לנכסי החייב. עוד בטרם הוכרז החייב כפושט רגל, הוגשה מטעמו בקשה לאישור הסדר נושים, אשר נקבעה לדיון בפניי ליום 12.10.10. לימים, נדחתה הצעת החייב, ולא זו בלבד, אלא שבשל מחדלים נמשכים והולכים מצד החייב שעיקרם העדר תשלום חודשי באופן שוטף ורצוף, ראיתי לנכון להורות על ביטול ההליכים בעניינו. (החלטה מיום 15.9.11). בין לבין ועובר למועד הדיון בהצעתו של החייב, נפטרה אמו, ובין היורשים נתגלעו חילוקי דעות משפטיים באשר לעיזבונה של המנוחה, כמו גם באשר לחלקו של החייב, בעזבון זה. במסגרת ניהול העזבון, ביקשה עוה"ד פרפורי לעמוד על זכויותיו של החייב בעזבון אימו, אשר בעיקרו כלל זכויות בדירת מגורים ויתרת זכות בחשבון עו"ש על שם המנוחה, זאת במסגרת הליך משפטי, תלוי ועומד, בבית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א (ת"ע 13186-08-10). בדיון בפניי ביום 12.10.10, עודכן בית המשפט, באמצעות ב"כ החייב, באשר להליך המשפטי המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה והתברר, כי נערכה שמאות ביחס לנכס המקרקעין שהיה בבעלות המנוחה וכי תלויה ועומדת הצעה מטעם אחד היורשים, לרכוש את הנכס, בהתאם לשוויו הריאלי. בהחלטתי מאותו מועד, נתתי דעתי, אגב דיון בהצעת ההסדר, גם לסוגיית המשך מינויה של עוה"ד פרפורי כמנהלת מיוחדת, זאת הואיל ומדברי הכונ"ר למדתי, כי מינוי זה מסופק. במסגרת ההחלטה הנזכרת, הוריתי לעוה"ד פרפורי ולכונ"ר לנסות ולבוא בדברים ביניהם, מחוץ לכותלי בית המשפט, לקראת אפשרות גיבוש הבנה אשר מחד, תוסיף ותכבד פועלה של עוה"ד פרפורי בהליך זה, לצד סמכותו וזכותו של הכונ"ר להעביר את עוה"ד פרפורי מתפקידה, ולמנות מנהל מיוחד אחר, תחתיה. בשולי החלטתי הנזכרת, הוריתי לעו"ד קויש - הכונס הרשמי במחוז דרום, להודיע בתוך 30 יום, האם הושגה הבנה כאמור וכן, האם נקבעה זהותו של מנהל מיוחד אחר בהליך. עוד נקבע, כי כל עוד לא תינתן הודעה כאמור, תחשב עוה"ד פרפורי כמנהלת מיוחדת בהליך. הודעת הכונ"ר לא אחרה לבוא וביום 17.10.10 (5 ימים בלבד לאחר מועד הדיון), הודיע הכונ"ר, כי תם תפקידה של עוה"ד פרפורי בהליך וכן, כי עו"ד שפירא מונה כמנהל מיוחד, תחתיה. עד כאן העובדות שאינן שנויות במחלוקת. טענות המבקשת המבקשת סבורה כי הלכה למעשה ועד עצם היום הזה היא משמשת כמנהלת מיוחדת בהליך, זאת מאחר וטרם ניתנה החלטה שיפוטית, המורה על סיום תפקידה, כאמור. לשיטתה, בית המשפט בהחלטתו מיום 12.10.10, הורה לכונ"ר להודיע בתוך 30 יום, האם נקבעה זהותו של מנהל מיוחד חלופי והגם שאין חולק, כי זה האחרון הודיע כי מינויה של עוה"ד פרפורי בטל ותחתיה, ימונה עו"ד שפירא כמנהל מיוחד, לא הסכימה המבקשת לביטול מינויה ואף הביעה התנגדות נחרצת לביטולו, כאמור. לדעתה, כל עוד לא ביטל בית המשפט את מינויה וטרם והכשיר מינויו של עו"ד שפירא, נעדר הכונ"ר סמכות "להודיע", פשוטו כמשמעו, על החלפת מנהל מיוחד בתיק. בהקשר זה מפנה המבקשת לסעיף 171ג' לפקודת פשיטת רגל, שעניינו "התפטרות נאמן והעברתו", הקובע, בין השאר, כי חילוף נאמן יעשה ברשות בית משפט של פשיטת רגל, בלבד. המבקשת מוסיפה וטוענת בהקשר זה, כי בינה ובין הכונ"ר, התקיימה ישיבה מסודרת, במסגרתה נדונו כל התיקים, בהם זו התמנתה כמנהלת מיוחדת ובישיבה זו, הודיעה המבקשת מפורשות, כי בתיקים מסוימים וידועים, בדעתה להתנגד למינוי חלופי, בוודאי כל עוד לא שולם שכר ראוי בגין פועלה. בהקשר זה צוין, כי בתיקים בהם הסכימה המבקשת לביטול מינויה, נמסרה על כך הודעה לבית המשפט. אולם בתיקו של החייב כאן, לא נמסרה הסכמה, כאמור. לשיטת המבקשת, העובדה כי מינויה מעולם לא בוטל בהחלטה שיפוטית ולמצער, הודע ביום 17.10.10, אין בה כדי לאיין זכותה לקבלת שכר מימוש, ביחס לכספים שהופקדו בקופת פשיטת הרגל על שם החייב , לרבות אלו הנובעים ממימוש זכויות החייב בעזבון אמו והעובדה, כי כספים אלה הועברו בפועל זמן רב לאחר שבוטל המינוי, אין בה, כדי לשלול זכותה לשכר מימוש בגין כספים אלה, שכן מקורם של אלו בפועלה של המבקשת, בתקופת היותה מנהלת מיוחדת בהליך. לשיטתה, היא זו שקיימה הליכי מו"מ בשם החייב עם מנהלת העזבון ויתר היורשים, היא זו שהשיגה ההסכמה למכירת דירת המנוחה בסכום ריאלי והעברת חלקו של החייב לקופת פשיטת הרגל ולמעשה, רובם ככולם של הכספים המצויים בקופה, עד למועד זה, מקורם בפעולות שביצעה המבקשת, עובר לביטול מינויה (המוכחש על ידה). לטענת המבקשת, אף אם תתקבל הטענה, לפיה מינויה בוטל החל מיום 17.10.10, כי אז פעילותה הנמרצת להבטיח העברת חלקו של החייב בעזבון אימו לטובת קופת פשיטת הרגל, היא שהביאה בפועל להעברתם של הכספים, זאת גם אם הכספים הועברו, בפועל, רק לאחר סיום תפקידה. טענות הכונ"ר הכונ"ר סבור כי המבקשת אינה זכאית לקבל שכר מימוש מעבר לזה המשקף את הפקדותיו החודשיות של החייב (בתוספת מע"מ), לצד תשלום הוצאות בסכום שלא יעלה על -500 ₪. באשר ליתר הכספים שנתקבלו מתיק העזבון, הכונ"ר סבור כי המבקשת אינה זכאית לקבל שכר בעבורם. הכונ"ר טוען כי בדיון שהתקיים ביום 12.10.10, צוין כי סוכם עם המבקשת, שלאחר סיום מלאכת בדיקת תביעות החוב (בגינה שולם לה שכר, מבעוד מועד), זו תסיים את תפקידה, אלא שהמבקשת הכחישה טענה זו ובית המשפט, בהחלטתו הנזכרת, הורה לכונ"ר להודיע האם הושגה הבנה בין הצדדים, כמו גם את זהותו של מנהל מיוחד אחר בהליך, ככל ויוחלט על ביטול המינוי. הכונ"ר טוען, כי ביום 17.10.10, נמסרה הודעתו בדבר ביטול המינוי ומינויו של מנהל מיוחד חלופי. מטעים הכונ"ר וטוען, כי לאחר שניתנה הודעת הביטול, כאמור, התקיים דיון בתביעת העזבון, בו נכחו עו"ד שפירא ועו"ד פרפורי, ומפרוטוקול הדיון עולה, כי עו"ד שפירא הציג לבית המשפט כתב מינוי עדכני והודיע, כי הוא המנהל המיוחד הרלוונטי והנכון בתיק. על פי הפרוטוקול, באותו דיון בתביעת העזבון, הושגה הסכמה בין הצדדים לעניין אופן חלוקת הכספים, בהסתמך על הצעתם של עו"ד שפירא ומנהלת העזבון. לא מיותר לציין, כי בתיק העזבון הוגשה בקשה למתן הוראות לאישור הסכם מכר בנוגע לדירה הכלולה בעזבון ועו"ד שפירא הוא שהודיע על הסכמת המנהל המיוחד, כאשר הכונ"ר הצטרף לעמדתו. נטען כי לנוכח העובדה כי הדיון בנכסי העזבון התקיים לאחר המועד בו הודיע הכונ"ר על סיום תפקידה של המבקשת והואיל והכונ"ר הוא שמינה את המבקשת מכח הוראות סעיף 23 לפקודה, הרי שגם הסמכות להורות על סיום תפקידה, נתונה לו. הכונ"ר סבור כי התייצבותה של המבקשת לדיון בתביעת העזבון נעשתה, שעה שזו לא שימשה עוד כמנהלת מיוחדת לנכסי החייב ובשעה שההסכמות בדבר אופן חלוקת הכספים ומכירת הדירה הושגו על דעת עו"ד שפירא שהיה, כאמור, צד לבקשות למכירת הדירה ולפסיקת שכר טרחת מנהלת העזבון ולכן, אין למבקשת זכות לשכר מימוש, שמקורו בכספים שהתקבלו ממכירת הדירה. עמדת המנהל המיוחד - עו"ד שפירא: המנהל המיוחד טוען, כי בקשת המבקשת מתייחסת, רובה ככולה, לכספים שהתקבלו בקופת פשיטת הרגל במהלך שנת 2011, זמן רב לאחר סיום תפקידה של המבקשת בהליך (בהתאם להודעת הכונ"ר מיום 17.10.10), כאשר על פי המפורט בתגובה, ביום 3.2.11 הועבר סך של 165,000 ₪ לקופת הכונ"ר ובחודש 06/2011 הועברו לקופת פשיטת הרגל, יתרת הכספים. בתגובתו מפנה המנהל המיוחד לסעיף 8א' לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א - 1981, שלפיו, בעל תפקיד נוכחי זכאי לקבלת שכר טרחה באחוזים, מתקבולים בפועל שנתקבלו במהלך המינוי, בו בזמן שכספים שהיו בקופה, ערב מינויו, אינם מזכים אותו בשכר, אלא את בעל התפקיד שקדם לו, אם בכלל. המנהל המיוחד מציין, אפוא, כי למבקשת הזכות לשכר טרחה והוצאות עד לסיום תפקידה בהליך וממועד זה (יום 17.10.10) ואילך, הוא שזכאי לשכר טרחה והוצאות. על פי הנטען, ביום 17.10.10, נכנס לתוקף מינויו של המנהל המיוחד. או אז ובסמוך לכך התברר למנהל המיוחד כי יש לטפל בדחיפות בעניינו של החייב, נוכח קיומו של דיון משפטי, הקבוע ליום 2.11.10 בנוגע לעזבון אמו של החייב. לטענת המנהל המיוחד, מעת מינויו כאמור הוא החל לפעול במרץ וללא לאות, בשורה של פעולות מאומצות, לשם מילוי תפקידו ובכלל זה, יצר קשר דחוף עם ב"כ החייב לשם קבלת עמדתו בנוגע לתיק העזבון וכן, עם מנהלת העזבון וב"כ היורשים ועלה בידו, לגבש הסכמה כוללת בתיק העזבון שאף אושרה ע"י בית המשפט לענייני משפחה, ביום 2.11.10. המנהל המיוחד מוסיף ומציין בהקשר זה, כי כל הפעולות הנוגעות לעזבון, לאחר השגת ההסכמה ובעיקרן, אישור הסכם מכר הדירה בוצעו על ידו ולמעשה, מימוש הכספים נעשה בעקבות פעולות שנקט המנהל המיוחד יחד עם מנהלת העזבון. המנהל המיוחד טוען כי הכספים, מושא בקשת המבקשת, מקורם במימוש נכסים שנעשה במסגרת ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה במהלך שנת 2011, כאשר המבקשת לא היתה בעלת תפקיד. כך גם, בעת שהסכם המכר של דירת המגורים, אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה, בשלהי חודש 01/2011 , כאשר חלוקת כספי המכר - אושרה במהלך חודש 05/2011. עד כאן טענות הצדדים. בירור והכרעה שתי שאלות מצריכות בירור במסגרת בקשה זו. האחת, מהו המועד הקובע לעניין סיום תפקידה של עוה"ד פרפורי, אם בכלל, כמנהלת מיוחדת בהליך. האחרת, בהנחה כי אכן הסתיים, זה מכבר, מינויה של המבקשת כמנהלת מיוחדת בהליך, היקף פועלה של עוה"ד פרפורי במסגרת תביעת העזבון והאם אכן, צריך ונכון לקבוע כי פעילות זו של המבקשת, היא שהביאה להעברת חלקו של החייב בעזבון אמו לקופת פשיטת הרגל. המבקשת סבורה כי מעולם לא בוטל מינויה, וממילא אין בנמצא נקודת זמן שממנה ואילך, השתכלל מינויו של עו"ד שפירא כמנהל מיוחד. לחילופין, נטען כי גם אם יוחלט על מועד, כאמור, אין בכך משום ביטול זכותה של המבקשת, שמקורה במימוש חלקו של החייב בעזבון אמו, שכן, זה התאפשר, אך אודות לפעולות אותן ביצעה המבקשת, בהיותה ובכובעה כמנהלת מיוחדת בהליך, זאת אף אם בפועל התקבלו הכספים, זמן רב לאחר ביצוען של פעולות אלה. אשר לסוגיית החילופים - סעיף 23 לפקודת פשיטת הרגל, שעניינו "מנהל מיוחד", קובע כדלקמן: "(א) ראה הכונס הרשמי של נכסי חייב, שטיב נכסי החייב או עסקיו, או טובת הנושים דרך כלל, מצריכים מינוי מנהל מיוחד לנכסים או לעסקים, זולת הכונס, רשאי הוא, למנות להם מנהל ולהגדיר את סמכויותיו; מנהל שנתמנה כאמור ישמש בתפקידו עד שהכונס, או הנאמן אם נתמנה, ישחררו אותו או יעבירוהו מכהונתו לפי שיקול דעתם. (ב) המנהל המיוחד יתן ערובה ודו"חות בדרך שיורה הכונס הרשמי. (ג) המנהל המיוחד יקבל שכר כפי שיצווה הכונס הרשמי." (ההדגשות אינן במקור - נ.נ) נראה כי הכונ"ר שהוסמך למנות מנהל מיוחד, על פי שיקול דעתו ואף להגדיר סמכויותיו, רשאי, כך על פי לשון החוק, לשחרר או להעביר מתפקידו מנהל מיוחד כאמור, בהתאם לשיקול דעתו. ודוק, הכונ"ר אינו מוצרך לקבל היתר מפורש מבית משפט של חדלות פרעון, בטרם יחליט על החלפה ו/או על העברת מנהל מיוחד מתפקידו והדבר נתון, לשיקול דעתו הבלעדי. המבקשת מפנה לסעיף 171 לפקודת פשיטת הרגל, שעניינו "התפטרות נאמן והעברתו", הקובע כי נאמן רשאי ו/או עשוי לאבד את תפקידו, בין היתר, מקום בו הכונ"ר ביקש זאת מבית משפט של פשיטת רגל, בשל טעמים הנוגעים להתנהגות בלתי ראויה של הנאמן ו/או אי מילוי תפקידו כראוי, תוקף חברותו של הנאמן כעורך דין רשום - פקע, מחמת סיבות אישיות כגון מצב בריאותי ועוד כהנה וכהנה מקרים. לעניות דעתי, ההפניה לסעיף 171 בטעות יסודה, שהרי עד עצם היום הזה, החייב טרם הוכרז כפושט רגל, בין אם בשל הצעת הסדר אשר הוצעה על ידו, עובר למועד הדיון בהכרזה, אך לא זכתה לאישור המיוחל. שלא לדבר על כך כי בשל מחדלי החייב, בוטלו הליכי פשיטת הרגל בעניינו, טרם הכרזתו כפושט רגל. משמעות הדברים כי סמכויותיה של המבקשת כנאמנה לא השתכללו כלל ועל כן, הוראת סעיף 171 לחוק אינה רלוונטית לענייננו, אלא הוראת סעיף 23. מעבר לדרוש אזכיר כי דברים ברוח זו, באו לידי ביטוי, בהחלטתי מיום 12.10.10, במסגרתה קבעתי, בין השאר, כי "(הכונ"ר) יעשה מאמץ להגיע להבנה המכבדת את פועלה של עוה"ד פרפורי בתיק זה כמו גם בתיקים אחרים לצד סמכותו וזכותו של הכונ"ר להעביר את עוה"ד פרפורי מתפקידה ולמנות מנהל מיוחד אחר תחתיה." בהחלטה הנזכרת, קבעתי, מפורשות, כי עו"ד קויש (הכונס הרשמי - מחוז ב"ש והדרום), יודיע האם הושגה הבנה בינו ובין עוה"ד פרפורי או שמא הוחלט על מינויו של מנהל מיוחד אחר, תחתיה. כאמור נתבקשה הודעה וזו בלבד, מאת הכונ"ר, האם הושגה הבנה וככל שלא הושגה, לעדכן אודות זהות מינויו של בעל תפקיד חלופי בתיק, אף ללא קבלת היתר נוסף מבית המשפט. בהחלטה הנזכרת קבעתי מפורשות כי כל עוד לא יודיע הכונ"ר האם הושגה הבנה ולחילופין, דבר זהותו של מנהל מיוחד חדש בהליך, תוסיף עוה"ד פרפורי לשמש כמנהלת מיוחדת בו. אולם הודעה, כאמור, לא אחרה לבוא, וכבר ביום 17.10.10, ימים ספורים לאחר שניתנה החלטתי כאמור, נתקבלה הודעתו של עו"ד קויש, לפיה, לא הושגה הסכמה עם עוה"ד פרפורי וכי לאור האמור, הוא מודיע על סיום תפקידה של עוה"ד פרפורי כמנהלת מיוחדת בהליך זה ותחתיה ימונה עו"ד עופר שפירא. העובדה כי המבקשת התנגדה ולמצער, השיגה על ביטול מינויה, היא, כשלעצמה, אין בה כדי לגרוע מתוקף הודעת הכונ"ר, בוודאי מקום בו החלפתו של מנהל מיוחד, נתונה לשיקול דעתו של הכונ"ר (כמו גם החלטה בדבר מינוי מנהל מיוחד בהליך פלוני) וסביר בעיני לקבוע, כי מועד מסירת הודעת הכונ"ר לתיק בית המשפט (יום 17.10.10), הוא המועד שבו הסתיים מינויה של עוה"ד פרפורי כמנהלת מיוחדת בהליך, אף אם לא ניתנה החלטה שיפוטית, המאשררת ביטול המינוי. לדעתי, אין לדייק מהוראת סעיף 23 לפקודה כי כניסתה לתוקף של הודעת הכונ"ר מותנית באישורה על ידי בית המשפט ולא בכדי, נמנע המחוקק מלקבוע הצורך באשור שיפוטי. משנמצא, כי המועד הקובע לעניין סיום תפקידה של עוה"ד פרפורי בתיק הינו יום 17.10.10, על בית המשפט להוסיף ולברר מהן הפעולות שבוצעו על ידי המבקשת, אם בכלל, עד למועד האמור, אשר בהן היה כדי לקדם או להחיש מימוש כספי החייב, בוודאי אלו שמקורם בעזבון אמו המנוחה. על פי המפורט בבקשת המבקשת לתשלום שכרה והוצאותיה, נראה כי מעורבותה נתבקשה, לראשונה, בשעה שמנהלת העזבון - עוה"ד אורית אבני, הגישה במסגרת תיק העזבון בקשה למתן הוראות, ביחס לכספים שמשכה הגב' אורלי קפח (אחות החייב), מחשבון האם המנוחה, או אז, נתבקשה המבקשת, כמנהלת מיוחדת של נכסי החייב, שאף לו חלק בנכסי העזבון, להגיש עמדתה באשר לבקשה זו. אין חולק, אף לא לשיטת המנהל המיוחד, כי המבקשת פעלה והגישה עמדתה כאמור. אין חולק גם, כי מנהלת העיזבון, המבקשת ועו"ד בורוכוב (ב"כ הגב' אורלי קפח), קיימו מו"מ באשר למשיכת הכספים מחשבון העו"ש של המנוחה. בדיון מיום 12.10.10, נמסר מפי המבקשת עדכון אודות המהלכים בתיק עזבון אמו המנוחה של החייב. אכן בסמוך לאחר מכן, ביום 17.10.10, בא לסיומו מינויה של המבקשת כמנהלת מיוחדת בהליך. אמנם הדיון בבית המשפט לענייני משפחה התקיים לאחר שהמבקשת חדלה מלשמש כמנהלת מיוחדת לנכסי החייב. אולם, עיון בפרוטוקולים של תיק העזבונות מבסס את "טביעת האצבע" של המבקשת, בכל המהלכים שקדמו להשגת ההסכמה ביחס לכספים שנמשכו מחשבון העו"ש על שם אמו המנוחה של החייב, הסכמה אשר בעקבותיה הועברו מחצית מהכספים לקופת פשיטת הרגל על שם החייב. גם אם תמצא לומר שהמנהל המיוחד, מרגע מינויו, עשה ימים כלילות על מנת ללמוד את פרטי תיק העזבונות ואף חתר לקדם השגתו של מתווה מוסכם, עדיין לא ניתן לשלול כי הזרעים שנבטו לכלל הסכם, נזרעו אודות לפועלה של המבקשת. מטעם זה סברתי, כי באשר לכספים שמקורם בחשבון העו"ש על שם המנוחה, נכון וצודק לקבוע, כי שכר המימוש בגינם, ראוי כי יתחלק כך ש-75% משכר זה ייזקף לטובת המבקשת ו-25% הנותרים ייזקפו לטובת המנהל המיוחד. באשר לבית המגורים של המנוחה - על פי פרוטוקול הדיון של בית המשפט לענייני משפחה מיום 2.11.10, ניתן לדייק, כי עובר לקיומו, היתה מונחת בפני הצדדים ובפני בית המשפט חוות דעת שמאית שהעריכה שוויו כדי - 660,000 ₪. עוד ניתן לדייק ולומר, כי הגם שהתייצבותה של המבקשת לאותו דיון לא היתה מוצרכת, שהרי זו חדלה מלכהן כמנהלת מיוחדת בהליך, עוד ביום 17.10.10, עדיין היה בהתייצבותה כדי להשלים מהלך של הידברות בין הצדדים, שהחל עובר לסיום תפקידה ויש בהחלט "רגליים" לתחושה כי מעורבותה של המבקשת, לא זו בלבד שלא הזיקה, אלא הועילה להבשלתו של מתווה מוסכם. אכן, נכון לומר כי בשלב ניסוח הסכם המכר, לא היתה עוד מעורבות של המבקשת וטיוטות הסכם המכר השונות הוחלפו באמצעות המנהל המיוחד. מטעמים אלו סברתי, כי לא יהיה זה נכון וצודק לקפח את המבקשת ולשלול זכותה לקבל ולו חלק משכר הטרחה, הנובע ממימוש זכויות החייב בדירת אמו המנוחה. בנסיבות העניין, סברתי, כי נכון וצודק לקבוע, כי מחצית משכר המימוש בגין מכירת דירת המגורים, תעבור למבקשת ומחצית האחרת, תשולם למנהל המיוחד. יודגש, כי מועד העברת הכספים בפועל אינו בעל משמעות, במיוחד, מקום בו לא ניתן לשלול על אתר את האפשרות כי פועלה של המבקשת תרם ולו במידת מה, להאצת הליך ההידברות שהוביל להשגת ההסכם. ניתן בהחלט לומר, כי מעורבותה ופעילותה של עו"ד פרפורי היו נדבך מרכזי, גם אם לא מכריע, בדרך להשגת הסכמות, הן באשר לכספים שהיו מופקדים על שם המנוחה והן בנוגע לדירת המגורים שהיתה בבעלותה, שני נכסים אשר מימושם בדרך מוסכמת, הביא להעשרת קופת פשיטת הרגל על שם החייב ,באופן משמעותי. מטעם זה לא מצאתי סבירות בטענת המנהל המיוחד, כי הזכאות לשכר נבחנת על פי מועד קבלת הכספים בקופת הכונ"ר, שהרי ידוע, כי לא לבעלי הדין ובוודאי לא לבעלי התפקיד, היכולת להשפיע על מועד קבלת הכספים ולא ראוי, כי הזכאות לשכר טרחה תיבחן, אך על פי עיתוי קבלת הכספים, שהינו שרירותי ואקראי. לעניין עתירת המבקשת לפסוק הוצאותיה - לא ראיתי צורך להורות בנדון, במיוחד בשים לב לתוצאות הכרעתי. בקשת המבקשת מתקבלת במובן זה שזו זכאית ל75% משכר המימוש בגין הכספים שהועברו מחשבון ע"ש המנוחה. לצד זאת זכאית המבקשת למחצית שכר המימוש בעבור התקבולים שהתקבלו ממכירת דירתה של המנוחה. באשר לבקשת החייב לביטול החלטה המורה על ביטול ההליכים בעניינו, כמו גם הצעתו המשופרת להסדר נושים, סוגיות אלו יוסיפו ויתבררו בפני השופט אריאל חזק. מנהל מיוחדשכר טרחהפשיטת רגל