באשר לאופן הפעלת שיקול הדעת של התביעה בניהול הליך פלילי נקבע כי שיקול דעת זה צריך לעמוד גם במבחן העקרונות הכלליים של המשפט המינהלי וכי "על ראש התביעה לבסס את החלטתו על שיקולים הוגנים ותמי לב, לפעול ביושר ובהגינות, ועל פי שיקולים עניינים בלבד. החלטתו צריכה לעמוד במבחן השוויון... שיקול דעתו צריך לעמוד גם במבחן הסבירות". (שם, בפסקה 68, לחוות דעתה של כב' השופטת פרוקצ'יה). באשר להיקף התערבותו של בית המשפט בהחלטה להעמיד נאשם לדין בסעיף אישום פלוני נקבע, כי במובחן ממרחב ההתערבות השיפוטית בפן הראייתי הקשור בהעמדה לדין, שהוא צר במיוחד, הבחירה של תובע בסעיף האישום לצורך ההגדרה הנורמטיבית של העובדות המתוארות בכתב האישום נוגעת להיבט האינטרס הציבורי שבסמכותו ולפיכך נגישה יותר לביקורת שיפוטית. זאת מאחר שהיא עוסקת בהערכה ושקלול של ערכים נורמטיביים הרלוונטי למקרה הנדון. (ראו, שם, בפסקה 84 וכן בפסקה 6 לחוות דעתו של כב' השופט מלצר). מושכלות יסוד בהכנת כתב אישום הן, כי על התביעה להקפיד כי תיאור העובדות בכתב האישום יכלול את ליבת המעשים המיוחסים לנאשם, ללא שינוי מהותי מאופן התרחשותם בפועל, כעולה מהתשתית הראייתית הלכאורית העולה מחומר הראיות. באשר לבחירת סעיפי האישום בכתב האישום "על התביעה להקפיד על קיום קורלציה ישירה בין תיאור העובדות בכתב האישום לבין אופי וסוגי העבירות בהן יואשם הנאשם. תכלית כתב האישום היא להגדיר את העובדות ולברור את סעיפי העבירות שיכילו בכתב האישום, באופן שישקף בצורה ההולמת ביותר את ליבת מעשיו של הנאשם... ויתאר נכונה בסעיף אישום מתאים את אופיים של המעשים במישור הנורמטיבי". (בג"ץ 7195/08 אבו רחמה נ' תא"ל אביחי מנדלבליט, הפרקליט הצבאי הראשי, מיום 1.7.09 - להלן "פרשת אבו רחמה"). באותו עניין נקבע עוד, כי מצב של פער משמעותי בין תיאור העובדות בכתב האישום לבין סעיף האשמה שנבחר, עשוי להגיע לכדי פגם מהותי בעריכתו של כתב האישום. עוד נקבע, כי מבין מספר חלופות אפשריות של סעיפי עבירות, על התביעה לבחור באופציה הנורמטיבית העונשית ההולמת ביותר את טיבו של האירוע הפלילי, כפי שהוא מתואר בפרשת העובדות בכתב האישום. חוסר מתאם מהותי בין מערכת העובדות לבין סעיף האשמה, כאשר מצויה נורמה פלילית חלופית ההולמת יותר את מערכת העובדות, עשוי, בנסיבות מסוימות, קיצוניות במהותן, להצדיק התערבות שיפוטית לתיקון הליקוי, באופן שעל המאשימה יהיה לתקן את כתב האישום ולייחס לנאשם סעיף אשמה מתאים יותר. (ראו, שם, בפסקה 36 לחוו"ד השופטת פרוקצ'יה). בפרשת אבו רחמה, קבע בית המשפט, כי סעיף האישום המקל שבו בחרה התביעה הצבאית להאשים את הנאשם, לא תאם את מערכת העובדות בכתב האישום וחרג באופן מהותי לקולא ממתחם הסבירות ולפיכך הורה לה לתקן את כתב האישום בהתאם. אולם, כב' השופט ח' מלצר, בהערת אגב, הוסיף, כי במקרים מתאימים, מיוחדים ונדירים, ניתן יהיה גם לבקר ולהתערב בהחלטה של התביעה להעמיד נאשם בעבירות מחמירות יותר, שעה שמכלול הראיות חייב לייחס לנאשם האשמה בעבירות מקלות יותר. זאת למשל כאשר בחירת סעיף האישום לא נעשתה לגופו של עניין אלא נועדה להתגבר על טענת התיישנות אפשרית. (ראו, שם, בפסקה 6 לחוות דעתו). פרקליטות המדינהפרקליטים