התיישנות תביעה נגד רופא שיניים

להלן החלטה בנושא התיישנות תביעה נגד רופא שיניים: 1. המבקש עותר לדחיית התביעה נגדו על הסף מחמת התיישנות וזאת על בסיס תקנה 101 (א) (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"). 2. רקע עובדתי עניננו בתביעת רשלנות רפואית בעקבות טיפול שיניים שקיבלה התובעת לטענתה מן הנתבעים. הנתבעים 1 ו- 2 היו בזמנים הרלבנטיים לתביעה רופאי השיניים אשר טיפלו בתובעת במסגרת מרפאה של הנתבעת 3 (להלן" מכבי"). 3. ביום 14.5.91, החלה התובעת טיפול בשיניה במרפאת הנתבעת 3 על פי תוכנית טיפולים שהותוותה ע"י הנתבע 1. תוכנית הטיפולים כללה, בין היתר, טיפול בשיניים 45, 46, ו- 47 בהם נדרשו עקירה כירורגית, מבנה יצוק וביצוע כתרים. במהלך הטיפול התלוננה התובעת על נפיחות ואי נוחות באזור החניכיים בצד הימני של הפה. התובעת הופנתה ליועץ פרוטטי אצל ד"ר תמרי אשר ביום 1.5.94 מצא כי התובעת סובלת מאפסס בחניכיים, המצריך ניתוח. לפיכך הורה היועץ כי אין להדביק הגשר בשיניה בהדבקה קבועה. על אף הוראה זו, ביצע המבקש הדבקה קבועה של הגשר ביום 3.1.95. כתוצאה מביצוע ההדבקה הקבועה נדרשה עקירתו של הגשר לצורך הטיפול הניתוחי וביצוע גשר חדש. מכבי סרבה לשאת בעלות הניתוח, ועל כן לא בוצע הטיפול בתובעת, וכתוצאה מכך נגרם לה לטענתה, נזק עצבי שגרם לירידה בתחושה באיזור השפה התחתונה, והסנטר (ראה חוות דעתו של ד"ר בן עמר, מטעמה). התובעת טוענת לרשלנות בטיפול הרפואי שקבלה מן הנתבעים, שהתבטאה בין השאר, בהדבקה הקבועה של הגשר, בניגוד להמלצת היועץ הפרוטטי. 4. טענת ההתיישנות: כתב התביעה בענין הוגש לבית המשפט ביום 23.6.02. לטענת המבקש, הטיפול נשוא התביעה, היינו ההדבקה הקבועה של הגשר בשיניים 47 * 45 אשר גרם לנזקים כטענת התובעת בכתב התביעה, בוצע ביום 3.1.95, וממועד זה ועד ליום הגשת התביעה חלפו למעלה משבע שנים, ועל כן דין התביעה כנגד המבקש להידחות מחמת התיישנות. לטענת המבקש, גם חוות הדעת הרפואית שהוגשה ע"י התובעת מתייחסת לטיפולי שיניים שנעשו לתובעת בשנים 1991, 1992, 1994, כאשר הטיפול האחרון אליו מתייחס המומחה מטעם התובעת היה הדבקת הגשר באופן קבוע ביום 3.1.95 שמאז, כאמור חלפה לטענת המבקש, תקופת ההתיישנות. 5. מנגד טוענת התובעת כי הטיפול האחרון שנעשה בשיניה במסגרת הטיפולים שעברה אצל הנתבעים היה ביום 12.12.95 כפי שנרשם בכרטיס הטיפולים. מתאריך זה החלה התובעת לחשוד שהטיפול אשר נעשה בפיה היה רשלני, והנזק התגלה לה בתאריך זה. מכאן שמרגע גילוי הנזק, שהינו כאמור ביום 12.12.95 ועד ליום הגשת כתב התביעה, ביום 23.6.02 לא חלפו שבע שנים. עוד טוענת התובעת כי לפי סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], (להלן: "פקודת הנזיקין") האריך המחוקק את תקופת ההתיישנות לעשר שנים מיום הארוע שעה שאין זהות בין המועד בו ארע הנזק לבין המועד שבו נתגלה. לכן, לטענת התובעת טרם חלף המועד של התיישנות התביעה גם בהתאם לסעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין. 6. דיון. בע"א 34/95 עמוס גבעון נ' ד"ר י' ברמה ואח' פד"י נ (4) 462, 466, קובע כב' השופט אור כי הסדר ההתיישנות בנזיקין מורכב משתי מערכות דינים המשלימות זו או זו, ההסדר הכללי מצוי בחוק התיישנות ואליו מצטרף ההסדר הספציפי לדיני הנזיקין כפי שהוא מוצא את ביטויו בסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. תקופת ההתיישנות בתביעות נזיקין היא שבע שנים (סעיף 5 לחוק ההתיישנות). תקופה זו מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה (סעיף 6 לחוק). "לענין מועד תחילת ההתיישנות של עילות נזיקיות הבחין המחוקק, בסעיף 89 לפקודת הנזיקין בין עילות שעניינן מעשה או מחדל לבין עילות שענינן נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל". (ראה: ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עזבון יוסף בליבאום ז"ל פד"י מט (5) 485, 501). סעיף 89 לפקודת הנזיקין קובע לאמור: "לענין תקופת ההתיישנות בתובענה על עוולות – היום שבו נולדה עילת התובענה הוא אחד מאלה: (1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל – היום שבו ארע אותו מעשה או מחדל היה המעשה או המחדל נמשך והולך – היום שבו חדל; (2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק". 7. תביעתה של התובעת בעניננו מתבססת על עוולת הרשלנות. זוהי עוולה שגרימת נזק נמנית עם יסודותיה מכאן שעל חישוב תקופת ההתיישנות יש להחיל את הוראת סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין. הנזק בענייננו ארע במועד בו בוצעה הדבקה קבועה של הגשר בשיניים מספר 47, 45, דהיינו, ביום 3.1.95. יש ממש בטענת התובעת כי הנזק הנובע מן המעשה הרשלני המיוחס לנתבעים לא נתגלה ביום בו הודבק הגשר בהדבקה הקבועה, אלא במועד מאוחר יותר; מועד כזה הינו למשל, ביום 25.6.95 שאז קבע היועץ הפרוטטי כי קיימת נפיחות באזור 45 והמליץ על עקירת שן מספר 45 (ראה סעיף 18 לכתב ההגנה של הנתבעים).ו 8. בענין זה נקבע כי דחיית מירוץ ההתיישנות יחול רק במקרה ולא נתגלה הנזק כלל, אך לא במקרה בו נתגלה נזק פיסי כלשהו, אשר היקפו התגבש מאוחר יותר. "אין תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ כל עוד לא נתגלה הנזק, אך משנתגלה הנזק שוב אין להמתין לגיבושו השלם במלוא היקפו". (כב' הנשיא ברק – ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה פד"י לח (4), 552, 559). כב' הנשיא ברק בפס"ד בענין בוכריס סייג את ההלכה וקבע: "לא די בהתגלות נזק כלשהו, כדי שתקופת ההתיישנות תחל במרוצתה. התגלות הנזק תחל את ההתיישנות, אם הניזוק, כאדם סביר, היה בנסיבות הענין כולו מגיש תביעה בגינו. אם, לעומת זאת, הנזק בהתגלותו הוא נזק של "מה בכך", אשר "אדם בר דעת ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך, כי אז אין לראות בהתגלות זו במועד תחילת ההתיישנות, ויש לדחות אותו מועד עד להתגלותו של אותו נזק, שאדם סביר היה תובע בנסיבות הענין כולו בגינו". כך גם בענייננו, יתכן והתובעת סבלה מרגישות ואי נעימות באזור הטיפול, אך ברי כי אף אדם בר דעת לא היה בא בתביעה בגין כך. יחד עם זאת, שעה שנאמר לתובעת כי יש לעקור את השן בה טופלה קודם, ברור כי זהו השלב בו אדם סביר היה מבין כי אין המדובר בנזק של מה בכך ובמועד זה כבר נתגלה לה הנזק. 9. מכאן, שיש למנות את תקופת ההתיישנות לפי סעיף 89 (2) סיפא לפקודת הנזיקין מן היום שבו נתגלה הנזק, ובלבד שלא חלפו 10 שנים מיום שבו ארע הנזק. בענין זה נקבע – "מטרתו השניה של הסעיף (הבאה לידי ביטוי בסעיף 89 (2) סיפא) היא לקבוע מחסום אחרון וסופי להתיישנותן של תביעות, שבהן הנזק מתגלה לאחר התרחשותו, באופן שלא ניתן יהא להגיש תובענה על עוולה, שנזקה התגלה לאחר התרחשותה לאחר עבור עשר שנים מיום ארוע הנזק" (רע"א 220/84 אגיוף נ' קיבוץ גבת אגודה שיתופית ואח' פד"י מ (1) 528). לפי הוראת הסיפא של סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין יש מחסום זמן להגשת התביעה של עשר שנים מיום ארוע הנזק. אשר על כן בענייננו יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום שבו נתגלה הנזק לתובעת, שהוא מאוחר ליום 3.1.95 מועד בצוע ההדבקה, ובלבד שעד למועד הגשת התביעה, לא חלפו 10 שנים ממועד זה. הואיל ובמועד הגשת התביעה טרם חלפו 10 שנים מיום ארוע הנזק – דין הבקשה לדחית התביעה מחמת התיישנות – להידחות. הנתבעת 1 תישא בהוצאות התובעת בבקשה זו, בסך 1500 ₪ + מע"מ.רפואהשינייםהתיישנות