##מהי "רשות היחיד" ?## "רשות היחיד" ו"רשות הרבים" הינם ביטויים עמומים הטבועים בחוק הגנת הפרטיות, וככאלה הם מזמנים פרשנויות וגישות שונות. בפסיקה אין התייחסות יסודית וברורה באשר למונחים אלה ולפיכך מלאכת השיפוט בנושא זה מורכבת. נקודת המוצא לפרשנות המונח "רשות היחיד" היא "הזכות לפרטיות" שהינה זכות יסוד של האדם המכתיבה פרשנות רחבה, כאמור לעיל. ##המבחן הקנייני:## על פי המבחן הקנייני, "רשות היחיד" הינו רק מקום בו יש לפרט זכויות קנייניות במקרקעין (כגון בית פרטי) או במטלטלין (כגון מכונית פרטית). הבחנה זו נדחתה על ידי הפסיקה וחוקרי אקדמיה, ובדין: כל הגדרה או מקור לזכות לפרטיות, מחייבת את המסקנה שזכות זו אינה מוגבלת כלל למקומות שבבעלותו או חזקתו של נושא הזכות. אמנם, כפי שציין בירנהק במאמרו, קל יותר לקבוע עובדתית את מציאותם של תנאים לקיום זכות לפרטיות, אך אין זה יכול להיות מבחן מכריע או אף עיקרי: ראשית, מטרתה של הזכות לפרטיות (לפי כל גישה) היא הגנה על פרטיותו של אדם, ולא על פרטיותו של מקום. גישה זו עולה גם מפסיקתו של הנשיא ברק בפלונית המבססת את ההכרה באדם כיחידה אוטונומית (ויהא באשר יהא) וגם מפסיקה וספרות אמריקאיות המובאות במאמרו של בירנהק. שנית, תפיסה זו, השובה לב בפשטותה ממבט ראשון, איננה כה פשוטה להחלה ואבחנותיה אינן חדות כלל. מה למשל דינם של אלו - מבט הנשלח מבעד לחלון פתוח לתוך דירה; האזנת אקראי מבעד לקיר השכנים; שיחתנו עם רוקח; הקשת קוד אלקטרוני במכשיר 'כספומט'; צילום אדם במלתחה בבריכה? ועוד ניתן להרבות בדוגמאות, שמסקנת כולן היא כי הגבול בין 'חזקת היחיד' לבין 'רשות הרבים' אינו ברור כלל וכלל, במקרים רבים שאינם מקרי קצה, והשוו המאמר הנ"ל, עמ' 30-31. כלומר, גם אם ניתן להיעזר במבחן הקנייני כמבחן עזר, אין לראות בו בשום פנים ואופן מבחן מרכזי, ויש גם לזכור את מגבלותיו במקרים שאינם חד-משמעיים. המסקנה היא, שגם ברשות הרבים תיתכן אפוא ציפייה סבירה (עקרונית) לפרטיות, הנובעת ממהותה של הזכות לפרטיות. גבולותיה של ציפיה זו הינם עניין לבתי המשפט לפסוק ולהגדיר, על בסיס עובדותיו של המקרה ומכוח הערכים הבסיסיים של החברה והמוסכמות הנוהגות בה (והשוו במאמרו של בינהק, עמ' 31-33, וכן בתמ"ש (משפחה ת"א) 63340/98 אלאיוף נ' אלאיוף). רשות היחידהגדרות משפטיותהגנת הפרטיות / פגיעה בפרטיות