מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ראיות לסתור את קביעת אחוז נכות הצמיתה של המל''ל: בת"א 1215/85 תבע התובע מהנתבעת פיצויים על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בגין תאונת דרכים שהוא נפגע בה ביום .2.11.78 בסעיף 10 לכתב התביעה טוען התובע שהוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לו אחוזי נכות זמניים בגין התאונה הנ"ל ושללה ממנו קיום נכות צמיתה. בסעיף 11 לכתב התביעה עותר התובע להתיר לו להגיש ראיות לסתור את קביעת אחוז נכות הצמיתה של המל"ל, וכך הוא עושה בבקשה שבפני והוא מוסיף בה בקשה למנות מומחים רפואיים בתחום הנוירולוגי והאורטופדי. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 תוקן ביום 8.1.85 (ס"ח 1129) וסעיף 6ב רישא קובע: "נקבעה על-פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על-פי חוק זה." ואולם על-פי פרוטוקול הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 15.3.79נקבעו לתובע אחוזי נכות בקשר לפגיעתו ביום 2.11.78 כדלהלן: "% 30 מיום 30.12.78עד יום 28.2.79 % 10 מיום 1.3.79עד ליום 31.5.79 % 0 מיום 1.6.79" אין ראיה שהוגש ערעור על הקביעות הנ"ל על-כן ולפי הוראות סעיף 6(ב) רישא הנ"ל, והואיל וטרם הוחל בשמיעת הראיות בתביעה העקרית, תחייב הקביעה של המל"ל. טוען ב"כ התובע שיש מקום להפעיל את הוראות סעיף 6ב סיפא הקובע: "ואולם בית-המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". בר"ע 641/85 ציון חב' לביטוח נ' רחמים סיסו, קובעת סגן הנשיא אמות-מידה להפעלת סעיף 6ב סיפא (כפי שנקבעו בר"ע 634/85 עודה נ' רותם בעמ' 509): "הבהרתי כי יש הצדקה להפעיל את הסמכות שבסיפא רק בנסיבות יוצאות דופן בהן נתקיימו טעמים מיוחדים, כגון: טעם משפטי כבד משקל (כגון פגם מהותי בהליך במסגרתו נקבעה דרגת נכות) או טעם עובדתי מיוחד (כגון שינוי מהותי במצבו של הנפגע) או שנתגלתה נכות נוספת לאחר שנקבעה לנפגע דרגת הנכות...". טוען ב"כ המבקש שהמסמכים הרפואיים שצרף לבקשתו ביחד עם תצהירו של המבקש (התובע) יש בהם כדי להרים את הנטל המוטל עליו להראות טעם עובדתי במיוחד. לעומתו טוען ב"כ המשיבה (הנתבעת) שתצהיר מטעם התובע אין בו ערך ראייתי כלשהו כדי להרים נטל עובדתי המצוי בתחום הרפואי ולשם כך יש להמציא חוות דעת רפואית ונוסף לכך חובה על המבקש להמציא ראיה לכאורה על קיום קשר סיבתי בין הטענה בדבר שינוי במצבו הגופני של התובע לתאונה. השאלה הראשונה שתוצג בפני היא אם אכן יש בתצהיר מטעם התובע בצרוף מסמך מטעם רופא שאינו ערוך לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 כדי לצאת ידי חובת הראיה על קיום שינוי מהותי במצבו של הנפגע. על-מנת להשיב על השאלה הנ"ל אניח לרגע שאין קביעה של המוסד לביטוח לאומי והתובע מבקש לקבוע את נכותו הרפואית לפי הוראות סעיף 6א' לחוק, ותקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז- 1986. אני מציב השאלה בצורה זו מפני שבמהותה הבקשה שבפני היא בקשה לקביעת דרגת נכות למרות שסעיף 6ב משתמש במילים "...להביא ראיות לסתור". אם אעתר לבקשה להביא ראיות לסתור יש מקום לדעה שמצב התביעה יהיה כדין תביעה שתקנות הפיצויים (מומחים) חלות עליה. אמנם נכון הוא שתקנה 2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי אונות דרכים (מומחים) לא חלה על סעיף 6(ב) לחוק אך תקנה זו מתיחסת למצב הנמצא בגדר הרישא, דהיינו שיש קביעה של המוסד לביטוח לאומי ואז אין צורך בקביעת מומחה כי קביעת המוסד באה במקום קביעת המומחה. אם יתיר בית-המשפט להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד תשוב התביעה למצב בו ניתן לתובע להוכיח את דרגת נכותו ודינו אז כדין תובע שהגיש תביעתו מבלי שסעיף 6(ב) רישא חל עליו. על-פי תקנה 2לתקנות הפיצויים (מומחים), על הטוען לענין נכותו לצרף לכתב התביעה: 1. בקשה למינוי מומחה לפי טופס 1. 2. תצהיר שבו יתן תשובות לשאלות המפורטות בטופס 2. 3. כתב ויתור על סודיות רפואית. 4. העתק של סיכומי המחלה מתיק המוסד הרפואי שבו היה מאושפז. עולה מהאמור שדי בצרוף סיכומי מחלה מהתיק הרפואי ביחד עם תצהיר כדי להניח את התשתית על-פיה רשאי יהיה בית-המשפט למנות מומחה רפואי. מכאן ניתן להסיק שאין חובה על התובע בענינינו להמציא חוות דעת רפואית על-פי סעיף 24 לפק' הראיות בכדי להרים את הנטל להראות שינוי של מצב גופני המזכה בעתירה לפי סעיף 6(ב) סיפא לחוק. הואיל והמבקש צרף מסמך רפואי נושא תאריך 18.6.81 ערוך על פניו על-ידי ד"ר גון - (רנטגנולוג) - מאשר הרופא קיומו של שבר ישן בחולית הצואר, בנוסף לכך קיים אישור במסמך הנחזה על פניו שנעשה על-ידי רופא צבאי בו מאשר הרופא הצבאי קיום שבר בעמוד השדרה, וזאת ביחד עם תצהירו של התובע. נראה לי שדי בכך כדי להרים את הנטל הדרוש בכדי להראות קיום שינוי במצב הגופני אחרי קביעת המוסד לביטוח לאומי. טוען ב"כ המשיבה שאין די במסמכים הנ"ל הואיל וחסרה החוליה של הקשר הסיבתי בין המצב הרפואי הנטען במסמכים הנ"ל ובין התאונה. במילים אחרות - טוען ב"כ הנתבעת שעל התובע-המבקש להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד - להביא ראיה על קיום קשר סיבתי בין שינוי המצב הרפואי ובין התאונה. נדמה לי שטענה זו יש לדחות וגם זאת בהסתמך על תקנות הפיצויים (מומחים), 1986. על-פי תקנה 2לתקנות הנ"ל והטפסים 3, 2, 1אין כל צורך בראיה ספציפית על הקשר הסיבתי שבין הפגיעה הנטענת לתאונה. קיום או העדר קשר סיבתי בין הפגיעות שהתובע טוען להן לתאונה הוא ענין למשפט גופו והוכחת הקשר הסיבתי או העדרו הוא עניין שהצדדים יביאו ראיות או יטענו לגביו. השתמשתי בתקנות הפיצויים (מומחים) כנ"ל לפי אותו רעיון שאם אתן רשות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי יהיה מצב התובע כמצבו של תובע שסעיף 6(ב) לחוק אינו חל עליו. מסקנתי היא על כן, שע"י צרוף המסמכים הרפואיים ביחד עם התצהיר, הונחה לכאורה התשתית העובדתית, על-פיה מצבו הגופני של התובע שונה מהמצב שהמוסד לביטוח לאומי קבע בהחלטתו בדבר אחוזי הנכות; או שנתגלתה לכאורה נכות נוספת לאחר שנקבעה לתובע דרגת הנכות על-ידי המל"ל. אם בנוסף לאמור אביא בחשבון שקביעת המל"ל נעשתה בשנת 1979 בשעה שלא היה קיים סעיף 6(ב) לחוק הפיצויים ואז לא היה יכול התובע להיות ער להשלכות לתוצאות קביעת המוסד על תביעתו, נראה לי ע"כ שניתן יהיה להגיע למסקנה שמן הצדק להתיר לתובע להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד. ב"כ המבקש מבקש בבקשתו למנות מומחים רפואיים לבדיקת התובע. ולאור המסקנה הנ"ל זוהי הדרך המתאימה, דהיינו שהרשות לסתור את קביעת המוסד תעשה בדרך של מומחה או מומחים שבית-המשפט יקבע ע"מ לבדוק את תלונותיו של התובע. על-פי החומר שהוצג בפני מדובר על שבר בזיז שבע"ש צוארי על כן יש למנות רופא בתחום הנוירולוגי בלבד וכך יעשה בתאום עם ב"כ הצדדים.בקשה להבאת ראיות לסתורנכותראיותאחוזי נכות