קצבת שארים רטרואקטיבית

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קצבת שארים רטרואקטיבית: השופט אליאסוף: .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית הדין האזורי, שבו נדחתה תביעת המערערת לתשלום קצבת שאירים בתחולה רטרואקטיבית. .2המנוח ז"ל, בעלה של המערערת שהיא חברת קיבוץ עין החורש, נפטר ביום .16.9.1980לאחר פטירת המנוח לא הגישו המערערת או קיבוץ עין החורש תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום קצבת שאירים למערערת. תביעה זו הוגשה רק בשנת 1990, עקב טעות והחלפתו של חבר הקיבוץ העוסק בהגשת התביעות למוסד לביטוח לאומי. המוסד אישר את התביעה, ולגבי תחילתה החליט פקיד התביעות כי "אושרה לך, לפי שיקול דעתנו, הקצבה מיום 1.9.1988" (דהיינו - רטרואקטיבית ל- 24חודשים בלבד). בתובענה לבית-הדין האזורי טענה המערערת כי כיוון שמדובר בפטירה, אין קושי לבדוק את הזכאות לגבי העבר, ואין מניעה לתת את קצבת השאירים רטרואקטיבית מיום 16.9.1980, יום פטירת המנוח. .3עיקר טענות בא-כוח המערערת בבית-הדין האזורי היה כי פקיד התביעות החליט על גבי טופס מודפס, מבלי שנימק את החלטתו ושיקוליו, ומבלי ששמע את המערערת לפני מתן החלטתו. הוא ביקש להתחשב בנסיבות המיוחדות לגבי המערערת, שהיא חברת קיבוץ. תשובת המוסד בבית-הדין קמא היתה כי רטרואקטיביות של תשלום במשך 24 חודשים היא סבירה, וכי פקיד התביעות אכן צריך לשקול כל החלטה לגופה. באת-כוח המוסד הוסיפה כי בטרם החליט פקיד התביעות את החלטתו, היה לפניו מכתב של הקיבוץ מיום 24.9.1990(נ/1), שבו ניתנו הסברים לאיחור בהגשתהתביעה עקב "חילופין בכוח האדם שעסק מטעם הקיבוץ בתביעות לביטוח לאומי ולא הרגישו שפספסו את התביעה לקצבת שאירים ע"ש שי מרים עד היום". לטענתה, אין מדובר בהטעיית המערערת אלא בטעות שלה עצמה. .4בית-הדין האזורי ציין כי אין הוא מוסמך לשים עצמו במקום פקיד התביעות, ותפקידו מצטמצם בפיקוח על הסמכות שניתנה לפקיד התביעות. בנסיבות שלפניו, כאשר האיחור בהגשת התביעה לגמלה נבע מטעות של המערערת, הסתמך בית-הדין על השיקולים שביסוד חקיקתו של סעיף 128לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי), על פיהם קופת המוסד לביטוח לאומי לא נועדה לשמש "קופת הסכון", קצבאות נועדו לצריכה שוטפת, והמוסד לא יוכל לכלכל צעדיו בלי מערכם תחשיבים ותחזיות אקטואריים. בית-הדין מצא כי "שיקוליו של פקיד התביעות לתשלום 'מקצת הגמלה', ובמקרה זה על פי הנחיותיו - 24חודשים אחרונים - היו סבירים וענייניים". לפיכך החליט בית-הדין לדחות את התביעה. .5בערעור לפנינו חזר בא-כוח המערערת על עיקרי טענותיו בבית-הדין קמא, וטען למיוחד לגבי המערערת הנתונה במסגרת חברתית שבה מזכירות הקיבוץ מטפלת בהגשת התביעות למוסד לביטוח לאומי. הוא הוסיף כי פקיד התביעות לא צריך להיות כבול להנחיותיו הפנימיות. בא-כוח המוסד לביטוח לאומי השיב כי המסמך נ/1, שהיה לפני פקיד התביעות, יש בו תשובה להתחשבות בנסיבות המיוחדות לגבי המערערת. .6נפתח בנושא הנמקת החלטת פקיד התביעות. בדב"ע נא/21- 0[1], הערנו לגבי נוסח לקוני של הנמקת דחיית תביעה על ידי המוסד לביטוח לאומי. הבענו את הנחתנו כי "הגורמים המוסמכים לכך במוסד לביטוח לאומי ינחו את פקידי התביעות בדבר הצורך במתן נימוקים מפורטים לכל החלטה כנדרש על-פי החוק והלכות המשפט המינהלי" (בע' 235). על אחת כמה וכמה אמורים הדברים לגבי סמכות פקיד תביעות שיש בה הפעלת שיקול דעת, דוגמת הסמכות לפי הסיפה של סעיף 128לחוק הביטוח הלאומי. אכן, ככלל לא יעמיד בית-הדין לעבודה את "שיקולו במקום שיקוליו של מי שהמחוקק קבע כי לו שיקול הדעת להפעיל סמכות או שלא להפעילה" (דב"ע לח/6- 0[2], בע' 364). עם זאת, כאשר מכלול העובדות "מגלה צירוף נסיבות בלתי רגילות המצדיקות התייחסות לא שגרתית", יתערב בית-הדין בשיקוליו של פקיד התביעות (דב"ע לד/151- 0[3], בע' 9; ראה גם דב"ע נב/3- 0[4]). על מנת להחליט אם להתערב או שלא להתערב בהחלטת פקיד התביעות, דרוש איפוא שלנגד עיני בית-הדין תהיה החלטה מנומקת כדבעי של פקיד התביעות. .7בעניין שלפנינו מקבלים אנו את טענת בא-כוח המוסד לביטוח לאומי כי במסמך נ/1, שהיה לפני פקיד התביעות לפני מתן החלטתו, ניתנה הזדמנות למערערת (או לקיבוץ בשמה) להסביר ולהשמיע את הרקע לאיחור בהגשת התביעה. נוסף לכך, כאשר ההלכה היא כי "הכלל שקבע המוסד לעצמו, לשלם גמלאות בעד פרק זמן עד שנתיים, רטרואקטיבית מיום הגשת התביעה (שהוגשה באיחור), אין בו פגם או דופי" (דב"ע לג/51- 0[5], בע' 385), אין אנו מוצאים כי נפלה טעות במסקנתו של בית-הדין קמא שלא להתערב בשיקולי פקיד התביעות בעניין שלפנינו. אי-ההנמקה המפורטת של החלטת פקיד התביעות נובעת מההלכה הנ"ל, הגם - שכפי שציינו לעיל - יש מקום לכך כי פקיד התביעות ינמק בכל מקרה את החלטתו, ויכביר על מה היא נשענת. .8לאור זאת, בהתחשב במכלול נסיבות העניין שלפנינו, אנו מחליטים לדחות את הערעור, מטעמיו של בית-הדין קמא. .9אין צו להוצאות.רטרואקטיביותקצבת שארים