מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קצבת ילדים שנולדו מחוץ לשטח ישראל: .1העובדות המערער, הנושא תעודת זהות ישראלית אך אינו אזרח ישראל, התגורר בירושלים עד לנישואיו בשנת .1972לאחר נישואיו עבר להתגורר בכפר קטנה, הנמצא ליד ירושלים, באזור יהודה והשומרון (להלן - יו"ש). שבעת ילדיו של המערער נולדו אחרי שנת 1972, כשמקום מגוריו היה כפר קטנה. לאחר הולדת הילדה הראשונה בשנת 1973, הגיש המערער בקשה לקבל קצבת ילדים מהמשיב (להלן - המוסד), ובה ציין את מקום מגוריו הנכון - כפר קטנה. המוסד אישר את התביעה ושילם למערער קצבת ילדים בגין ילדה זו, ולאחר מכן בגין ששת ילדיו הראשונים. בחודש אוקטובר 1987הודיע המוסד למערער על הפסקת תשלום הקצבה, משום שילדיו נולדו כשהתגורר ביו"ש. המערער הגיש תביעה לבית-הדין האזורי, ומשנדחתה הגיש את הערעור שלפנינו. שמיעת הערעור התעכבה עקב הליך הקשור להגשת ראיות נוספות בשלב הערעור, אך לאחר הגשת הראיות נשמע מחדש לפני מותב זה. .2לכאורה, המערער אינו זכאי לקבל קצבת ילדים בגין ילדיו אשר נולדו כשהתגורר מחוץ לשטח מדינת ישראל. סעיף 104לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק) קובע, כי רק תושב ישראל זכאי לקבל קצבת ילדים. החלטה מס. ימ/ 15של ועדת השרים לענייני ירושלים, מיום 13.2.1973, כפי שפורשה בדב"ע מז/38- 0[1], קובעת כי תושב יהודה ושומרון יקבל קצבת ילדים רק אם החל לקבלה לפני שהעתיק את מקום מגוריו מירושלים ליהודה ושומרון. תקנות הביטוח הלאומי (זכויות וחובות לפי חוק הביטוח הלאומי לשאינם תושבי ישראל), תשמ"ז- 1987(להלן - התקנות) קובעות, כי המוסד ימשיך לשלם גמלה למי שמתגורר ביהודה ושומרון וקיבל אותה לפני שעבר לשם. אף על פי כן, טוען המערער, כי המוסד חייב להמשיך ולשלם לו את הקצבה, מן הטעמים הבאים: א) היא שולמה כאשר ידע המוסד שילדיו נולדו כשהוא מתגורר ביו"ש; ב) הקצבה שולמה על פי המדיניות שהיתה למוסד עד שנת .1987 מכאן, כי השאלה הראשונה שעלינו להכריע בה, היא: א) האם רשאי המסד להפסיק תשלום קצבה, אשר תשלומה אינו מעוגן בחוק או בתקנות, אפילו אם זו שולמה בהתאם למדיניות המוסד? האם למערער יש זכות מוקנית להמשך תשלום אותה קצבה? האם המוסד רשאי להפסיק את תשלום הקצבה? .3השאלה המתעוררת במקרה דנן היא, האם התשלום של המוסד למערער נעשה שלא כדין? בא-כוח המוסד טען, כי אפילו שולמה הקצבה למערער על פי מדיניות המוסד, רשאי - ואף חייב - המוסד להפסיק את התשלום מכוח סעיף 140לחוק. בא-כוח המערער טען, כי הקצבה שולמה על-פי מדיניות המוסד ותוך מודעות לכך שהוא התגורר באזור. וזה לשונו של סעיף 140לחוק: "שילם המוסד, בטעות או שלא כדין, גמלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין, יחולו הוראות אלה - (1) המוסד לרשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים...; (2) המוסד לרשאי לתבוע החזרת כל סכום ששילם בטעות או שלא כדין, אם מבקש התשלום נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב; (3)... (4)..." .5מקובלת עלינו עמדת המוסד, כי סעיף 140לחוק קובע, שהמוסד אינו חייב להמשיך ולשלם תשלומים אשר שולמו בטעות או שלא כדין. כמו כן, אין זכות מוקנית לקצבה ששולמה בטעות או שלא כדין. בדב"ע מב/0/48, [2], בע' 286התייחס בית-דין זה לפירוש סעיף 140לחוק, בהקשר לתשלום שלא כדין של קצבת זקנה. שם נאמר: "סעיף 11לחוק הביטוח הלאומי מחייב את המוסד לביטוח לאומי לשלם קצבת זקנה לאדם 'שהגיע לגיל קצבת זקנה', מהחוק כולו ברור, שאין המוסד לביטוח לאומי רשאי לשלם קצבת זקנה למי שלא מגיעה לו הקצבה, למי שלא הגיע לגיל קצבת זקנה. תשלום למי שלא הגיע לגיל הקצבה הוא תשלום שלא בדין והמוסד רשאי לפעול כאמור בסעיף 140(1) לחוק הביטוח הלאומי". אף מדברי השופט קיסטר, בע"א 255/74[3], בע' 16ניתן ללמוד, כי אין המוסד רשאי לשלם קצבה מעבר לנקבע בחוק ובתקנות. .6נוסף על כן, סעיף 146לחוק מונע מן המוסד לשלם גמלה למי שנמצא בחוץ לארץ למעלה משישה חודשים. יתרה מזו, התקנות אינן מסמיכות את המוסד לשלם למערער קצבת ילדים בגין ילדיו שנולדו מחוץ לירושלים. .7מכל האמור לעיל עולה, כי המערער לא היה זכאי לקצבת הילדים ששולמה לו, וכי המוסד לא טעה כשהפסיק את התשלום. .8לאור מסקנתנו לגבי השאלה הראשונה, ההכרעה בעניין מדיניות המוסד בעת תשלום הקצבה לא תכריע את גורלו של הערעור. טענות בא-כוח המערער בעניין תשלום הקצבה על פי מדיניות המוסד נוגעות לתביעתו של המוסד, אם תוגש, להחזרת הכספים, אך לא לעניין זכאות המוסד להפסיק את התשלום. יצויין, כי המוסד לא הוכיח ששילם למערער את קצבת הילדים עקב טעות. הקצבה שולמה משך שנים רבות, עבור שישה ילדים, כאשר המוסד קיבל הודעה לגבי כל ילד שנולד ומקום מגוריו של המערער, והמשיך לשלם את הקצבה. עם זאת, המוסד טעה בכך ששילם קצבה בניגוד הוראות החוק. .9סוף דבר, הערעור נדחה.קטיניםקצבת ילדים