ערעורו לבית-הדין האזורי תבע המערער סעד שונה מזה שביטוח לאומי הסכים לו, ואי לכך היה על בית-הדין לשמוע האם מסכים המערער להצעת ביטוח לאומי. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא קבלת סעד שונה ממה שהתבקש: הנשיא (גולדברג): .1המערער נפגע מפעולת איבה; ועדה רפואית לעררים קבעה את שיעור נכותו ל-%.55 המערער הגיש ערעור לבית-הדין האזורי, ובו טען כי הממצאים הרפואיים שנקבעו על-ידי הוועדה מצדיקים, על-פי המבחנים, קביעת אחוזי נכות גבוהים יותר, ובהיות "הטעות גלויה על פניה, על בית-הדין הנכבד להתערב ולקבוע בעצמו את דרגת הנכות הנכונה על-פי התקנות". .2השופט הראשי של בית-הדין האזורי בחיפה העביר את הדיון לשופט גוטמכר, וזה קבעו לדיון ביום 17.4.1999; ביום 27.12.1989מסר המוסד לביטוח לאומי "הודעה" לבית-הדין ובה נאמר: "המשיב מסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים על מנת שתתייחס לממצאי הוועדה הרפואית לעררים מיום .29.6.1989הוועדה תתבקש לקבוע דרגת נכות לגבי הפגיעה בברך לאור הממצאים כפי שהועלו בסעיף 27לפרוטוקול. תשומת ליבה של הוועדה יופנה לשורה 5בסעיף 27הנ"ל, האומר: 'קיימת ורוס עד 22'. בית-הדין מתבקש ליתן תוקף של החלטה להודעה הזאת". ביום 11.1.1990, נתן השופט פסק-דין ובו נאמר "להודעה זו ניתן תוקף של פסק-דין", פסק-הדין האמור ניתן מבלי שהמערער התבקש להגיב על ה"הודעה", ומבלי שנשמעו טענות כלשהן. .3המערער הגיש בקשת רשות ערעור (שן/104-99); המוסד התבקש להגיב, ומשלא עשה כן ניתנה הרשות. .4עיקר טענתו של המערער היא כי בית-הדין היה חייב ליתן לו הזדמנות להגיב על הודעת המוסד בטרם החליט. לעצם העניין טען כי מן הדין כי בית-הדין יכריע בשאלה שבמחלוקת על יסוד ממצאיה של הוועדה לעררים, מבלי שהעניין יוחזר אליה. בא-כוח המוסד הסכים כי מן הדין לקבל את הערעור מאחר שמקובל עליו כי היה על בית-הדין האזורי לאפשר למערער להתייחס להודעת המוסד. .5דינו של ערעור להתקבל. בערעורו לבית-הדין האזורי תבע המערער סעד שונה מזה שהמוסד הסכים לו, ואי לכך היה על בית-הדין לשמוע האם מסכים המערער להצעת המוסד, או שמא הוא עומד על מילוי מלוא תביעתו, ורק לאחר מכן להחליט בנושא. כשם שבית-הדין אינו מוסמך למתוק הליך מבלי שהנתבע יתייחס לבקשה (דב"ע מט/37- 4[1]; דב"ע מט/113- 3[2]), כך אין הוא רשאי לקבל תביעה באופן חלקי מבלי לשוע את הצד שכנגד. אף כי הדבר אינו צריך לענייננו נדגיש כי גם שעה שהצד שבנגד מסכים לקבלת ערעור, מן הדין לאפשר לתובע/מערער להשמיע דבריו; יתכן שתתעורר שאלת הוצאות או שאלה אחרת. .6על מנת להסיר ספק נדגיש כי לאפשר ל"השמיע דבריו" או "לשמוע את הצד שבנגד", אינו מחייב בהכרח זימון הצדדים לדיון, די בהעברת "הודעה" או מסמך אחר של המשיב למערער לצורך מתן תגובה בכתובים, תוך זמן נקוב, ועל-פי התגובה ניתן להחליט אם יש לזמן את הצדדים לדיון, או שדי בתגובה כדי ליתן החלטה לכאן או לכאן. .7המוסד ישלם למערער הוצאותיו בערעור זה בסך של 400ש"ח בצירוף מע"מ.סעד שלא נתבקש