מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא צ'ק חוזר לקבלן שיפוצים: מבוא בפני תביעה כספית בסכום של 36,144 ₪, ותביעה שכנגד בסכום של 32,500 ₪, אשר התבררו בסדר דין מהיר. תחילתו של ההליך בבקשה לביצוע שטר שהגיש התובע ללשכת ההוצאה לפועל. הנתבעת הגישה בקשה לעיכוב הליכים והתנגדות לביצוע השטר. בהמשך ההליך הוגשו התביעה בסדר דין מהיר, הכוללת עילות תביעה נוספות, וכן תביעה שכנגד. מכתבי הטענות ניתן ללמוד שהתובע הינו קבלן שיפוצים אשר ערך שיפוצים באחד מסניפי הנתבעת, העוסקת במכירת מוצרי אופטיקה. תמצית טענתו של התובע הייתה שאף שהשלים את כל השיפוצים שעליהם סוכם בינו לבין הנתבעת, נמנעה הנתבעת מלשלם לו את התמורה המוסכמת. מספר שיקים דחויים שניתנו לו עבור עבודה שבוצעה במהלך יוני 2011 לא כובדו, ובעד עבודות נוספות שביצע במהלך חודש אוגוסט לא שולמה לו כל תמורה. עוד נטען שהנתבעת נמנעה מלשלם לתובע את סכום המע"מ בגין התמורה ששולמה בשקים שלא כובדו. תמצית טענתה של הנתבעת, בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד, הייתה שהתובע לא השלים את העבודות שהיה עליו לבצע על פי ההסכם, אף ששילמה לו מקדמה עבור אותן עבודות, ועל כן נאלצה הנתבעת להשלימן באמצעות בעלי מקצוע אחרים. לא זו אף זו, התובע גנב מהנתבעת מספר שיקים, ביניהם השקים שהוגשו לביצוע. שיק נוסף שנגנב נפדה, שיק שני לא כובד ואולם הנתבעת שילמה את תמורתו במזומן. הנתבעת הוסיפה וטענה שהנגר מטעם התובע גנב את כלי העבודה שהושאלו לו במהלך ביצוע העבודות. נימוקי פסק הדין יובאו בתמצית כמצוות תקנה  214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. גרסת התובע עדות התובע בתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע כי כל ההתקשרות בינו לבין הנתבעת הייתה מבוססת על אימון אישי ונעשתה בעל פה. בסעיף 4 לתצהירו טען התובע כי בשלב הראשון סוכם בין הצדדים על ביצוע עבודת ריצוף, חשמל, גבס, תקרה אקוסטית וצבע בלבד, תמורת תשלום של 18,000 ₪ בצירוף מע"מ. סוכם בין הצדדים שהתשלום יהיה עבור העבודות בלבד, ולא עבור החומרים. מדי מספר ימים שולמו לו סכומי כסף בהתאם להתקדמות העבודה על ידי מר מישאל בו עמי, מנהלה של הנתבעת (להלן-"מישאל"). עם התקדמות העבודות ביקשה הנתבעת מהתובע לבצע עבורה עבודות נוספות כדלקמן: התקנת מזגן מרכזי בסכום של 16,000 ₪ לא כולל מע"מ; צנרת עבור המזגן בסכום של 2,500 ₪; גלריה לחנות בסכום של 7,500 ₪ לא כולל מע"מ; ועבודות נגרות שונות בסכום של 18,000 ₪ לא כולל מע"מ. לטענת התובע בוצעו העבודות בשלמותן לשביעות רצונו של מישאל. במועד גמר ביצוע העבודות נערכה פגישת סיכום בין התובע לבין מישאל בפיצרייה הסמוכה לסניף ששופץ, לשם התחשבנות סופית. במהלך הפגישה סוכם שחוב הנתבעת לתובע עומד על סכום של 50,000 ₪, הנגזר מסכום של 40,000 ₪ המגיעים לתובע ו- 10,000 ₪ בצירוף מע"מ לטובת חנות למוצרי בנייה בשם קסוואני. בסעיף 12 לתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע כי אף שהסיכום בין הצדדים היה לתשלום התמורה במזומן, הסכים, לפנים משורת הדין לקבל חלק מהתמורה בשקים דחויים, ועל כן נתן לו מישאל באותו מעמד את השקים הבאים: שיק בסכום של 20,000 ₪ לפירעון מיידי; שיק דחוי בסכום של 10,000 ₪ לחודש אוגוסט, עבור קסוואני; 4 שקים דחויים בסכום של 5,000 ₪ כל אחד, שניים מהם לחודש ספטמבר, אחד לחודש אוקטובר, ואחד לחודש נובמבר. התובע הצהיר כי השיק הראשון בסכום של 20,000 ₪ הופקד בבנק ונפדה. השיק השני, על סך של 10,000 ₪, אשר ניתן לטובת קסוואני, לא כובד על ידי הבנק. בעקבות תלונתו של קסוואני על כך, שוחח התובע עם מישאל, וזה הסדיר את התשלום לקסוואני במישרין. על פי תצהירו של התובע, באותה שיחה אמר לו מישאל שיש לו בעיה עם חשבון הבנק שממנו משוכים השקים, ואולם כל שיק שיוחזר ישולם באופן מיידי על ידו. התובע הוסיף כי שניים מהשקים הדחויים שקיבל ניתנו לנגר ולא כובדו. בשיחה טלפונית שהייתה לתובע עם מישאל, סירב מישאל לשלם את תמורת השקים בטענה שעבודות הנגרות לא הושלמו, זאת חרף העובדה שהשיחה התקיימה לאחר ישיבת הסיכום שבה הוסכם על כך שכל העבודות הושלמו. בעקבות השיחה הטלפונית הגיע הנגר למקום והתקין שתי מראות, אף שהן לא היו כלולות בהזמנת העבודה המקורית של הנתבעת. על פי האמור בתצהירו של התובע, הציג הנגר למישאל את ההזמנה והראה לו שהמראות אינן כלולות בהזמנה. באותו מעמד ביקש מישאל להזמין מהנגר עבודות נגרות נוספות, ואולם הנגר סירב לבצע עבודות נוספות עבור הנתבעת. התובע הוסיף והצהיר שחרף הבטחותיו של מישאל לשלם לנגר את סכום החוב, נמנעה הנתבעת מלשלם לנגר את חובה והנתבע נאלץ לשלם לו את הסכום של 10,000 השקלים בעצמו. התובע הצהיר בתצהירו ששיק נוסף שקיבל מהנתבעת, בסכום של 5,000 ₪, שאותו שילם ל"מחסני מיזוג" עבור המזגנים שהתקין בסניף הנתבעת, לא כובד. כשהתקשר למישאל העלה מישאל את הטענה שהתובע גנב ממנו את השיק וסירב לשלם את תמורתו. בשל כך נאלץ התובע לשלם ל"מחסני מיזוג" את הסכום. לטענת התובע, אף שנהג עם הנתבעת ביושר ולפנים משורת הדין, החל מישאל להכפישו, הכול על מנת להימנע מלשלם לתובע את המגיע לו. גם השיק בסך של 5,000 ₪ שאותו העביר לנגר, לא כובד והתובע נאלץ לטענתו לשלם לנגר את תמורתו. התובע הצהיר בסעיף 37 לתצהירו כי בסוף חודש אוגוסט ביצע עבור הנתבעת עבודות נוספות שתמורתן טרם שולמה לו: כבל ראשי מהחנות לשלט, בסכום של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ; 30 ספוטים בסך של 90 ₪ ליחידה, בסכום כולל של 2,700 ₪ בצירוף מע"מ; וילון בחדר קוסמטיקה בסך של 1,200 ₪ בצירוף מע"מ; והתקנת שירותים בגלריה הכוללת התקנת אסלה, דלת, קירות, גבס וכיור, בסך כולל של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. בשל כל אלו תבע סכום של- 8,400 ₪ בתוספת מע"מ. במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע כי בשלב הראשון סוכם בין הצדדים על ביצוע עבודות שיפוץ בסכום של 18,000 ₪. עוד לפני שקיבל את מלוא התמורה, הסכימו הוא והנתבעת על ביצוע שלב נוסף של שיפוצים. להערכתו, עד למועד הסיכום על עבודות נוספות שולם לו סכום של כ- 12,000 ₪. יתרת הסכום שטרם שולמה לו צורפה לתמורה שעליה הוסכם בגין העבודות הנוספות, התוצאה שהתקבלה הייתה 50,000 ₪, ובגינם ניתנו לו השקים הדחויים שצוינו בבקשה. השקים נמסרו לו על ידי מישאל במהלך הישיבה המסכמת אשר התקיימה בין התובע לבין מישאל בפיצריה הסמוכה. התובע השיב שאחד מהשקים שקיבל ממישאל, על סכום של 10,000 ₪, היה מיועד לקסוואני, והוא נמסר לתובע על מנת שיעבירו לקסוואני. כאשר נשאל מדוע לא הביא תצהיר של קסוואני, השיב עורך דינו במקומו שלא הוגשה תביעה בגין הסכום האמור. התובע השיב שהוא השלים את ביצוע העבודות במלואן. לאחר שעיין בנ/1- התצלומים שהציגה הנתבעת כראייה לכך שהעבודות לא הושלמו, השיב שגם מהתצלומים ניתן לראות שהעבודה הושלמה. התובע הכחיש את הטענה שהוא תלש את השקים מפנקס השקים, כן הכחיש את הטענות שהועלו מטעם הנתבעת לפיהן היה לו אסון משפחתי או שהוא החליף טלפונים 4 פעמים. התובע השיב שמישאל אכן טען בפניו שהנגר גנב ממישאל כלי עבודה, ותשובתו לכך הייתה שאם יש למישאל הוכחה או צילום המעידים על כך שיביא זאת והם יגישו תלונה על כך. הוא עצמו פנה לנגר, אשר הכחיש את הטענה וטען שיש לו כלים משלו. התובע השיב שלא הוציא חשבוניות כיון שלא קיבל את כל התשלומים, כן השיב שבכל מקרה הנתבעת לא שילמה את המע"מ ועל כן לא היה לו על מה להוציא חשבונית. ראיות נוספות כתמיכה לגרסתו צירף התובע תצהירים של מר וואיל אבו רגב אלתמימי, הנגר שביצע לטענת התובע את עבודות הנגרות עבור הנתבעת, ואשר שיקים שניתנו לו לא כובדו, וכן את תצהירו של מר זגייד מעאז, מתקין המזגן. שני העדים לא התייצבו לדיון ההוכחות והתובע ויתר על עדויותיהם. כמו כן צירף התובע מסמך מיום 30.6.11, שהינו "דוח בדיקה - מתקן חשמל", המאשר שהחשמלאי הבודק שחאדה עיסא בדק את המתקן ואישר להפעילו באופן מיידי. גרסת הנתבעת עדותו של מישאל מישאל, בעל המניות ומנהלה של הנתבעת, הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי בין הנתבעת לתובע נכרת הסכם לביצוע שיפוצים, ושתמורת העבודות היה על הנתבעת לשלם 80,000 ₪. מישאל הצהיר כי הוא עצמו שילם לתובע תשלומים בסכום של 53,000 ₪, העודפים ב- 13,000 ₪ על התמורה שהיה על הנתבעת לשלם לו. את תחשיבו ביסס על תרשומת שערך ביומנו אודות הסיכומים בין הצדדים, אודות ההתקדמות העבודה ואודות התשלומים ששילם. מישאל פירט בתצהירו שביום 6.6.11 שילם לתובע במזומן סכום של 4,000 ₪; ביום 7.6.11 שילם לתובע במזומן סכום של 1,000 ₪; ביום 8.6.11 שילם לתובע במזומן סכום של 1,000 ₪; ביום 9.6.11 שילם לתובע במזומן סכום של 1,500 ₪; ביום 10.6.11 שילם לתובע במזומן סכום של 2,000 ₪; ביום 12.6.11 שילם לתובע במזומן סכום של 5,000 ₪, כמו כן שילם באותו היום סכום של 15,000 ₪ לפייז כסוואני. בשלב זה נותר לו לטענתו לשלם לתובע סכום של 500 ₪ להשלמת העבודות בסכום של 18,000 ₪. את הסכום האמור שילם לתובע במזומן ביום 17.6.11. ביום 17.6.11 שילם מישאל, על פי עדותו, גם עבור העבודות הנוספות שעליהן סוכם: לתובע שולם סכום של 10,000 ₪ באמצעות שיק; לנגר שולמו 5,500 ₪ בשיק אחר, כמו כן שולמו לנגר 2,500 ₪ במזומן. עד לשלב זה שולמו לתובע לטענתו של מישאל 40,000 ₪. ביום 21.6.11 שולמו לתובע 5,000 ₪ עבור המזגן ו- 5,000 ₪ עבור עבודה של מסגר, ואילו ביום 23.6.11 שולמו לתובע 3,000 ₪ במזומן. באותו היום נפגשו הצדדים לשם התחשבנות. במהלך ההתחשבנות מצאו שהתמורה ששולמה עד אותו המועד הייתה 53,000 ₪, אף שבוצעה עבודה בהיקף של 40,000 ₪ בלבד. על פי עדותו של מישאל, ביום 26.6.11 התקין התובע את המזגן, ובפגישה שנערכה ביום 29.6.11 אמר התובע למישאל שיש צורך בתוספת של 5,000 ₪ בגין עבודות ו- 5,000 ₪ בגין חומרים. מישאל אישר לתובע שישלם את הסכום המבוקש בתום ביצוע העבודות. מישאל הצהיר בסעיף 3 לתצהירו כי בין התאריכים 13.6.11 לבין 16.6.11 שהה בחו"ל. באותה עת השאיר בידי העובדת שלו (כיום אשתו), את פנקס השקים ובו שקים חתומים, על מנת שלאחר השלמת שלב מסוים בעבודה תשלם לנגר שיק שסכומו 5,500 ₪ ולמסגר שיק שסכומו 5,000 ₪. מישאל הצהיר שכל הסכומים שאותם ציין כוללים מע"מ, ואולם התובע לא הנפיק חשבונית עבור אף אחד מהסכומים שקיבל. מישאל הוסיף בתצהיר עדות ראשית כי לאחר פגישתם האחרונה ניסה לזרז את התובע על מנת שישלים את ביצוע העבודות, ואולם לאחר שראה שהוא מתעכב ואינו מתכוון לסיימן, הודיע לו שהוא מבקש להיפגש עמו על מנת להסדיר עמו את הפסקת העבודה והתשלום, ואולם התובע נמלט בטרם סיים את העבודות והתחמק משיחה עם מישאל. באותה תקופה החליף התובע 4 מספרי טלפון, ביקש ממישאל שירחם עליו בשל כך שאחיו נהרג בתאונת דרכים והמציא תירוצים שונים על מנת להתחמק ממפגש עם מישאל. בשל כך נאלץ מישאל לשכור קבלניים אחרים שיסיימו את העבודה: חברת "צוות לעניין" וקבלן בשם חמודי. מישאל הצהיר בתצהירו כי מאוחר יותר הוא גילה שלא רק שהתובע נמנע מלהשלים את העבודות שעליהן התחייב, הוא אף גנב מפנקס השקים 6 שקים שהיו חתומים ושלא צוין על גביהם שם הנפרע: שיק על סכום של 20,000 ₪ שהיה מיועד לתשלום לחברת טבע; שיק על סכום של 10,000 ₪ שהיה מיועד ל"יובל שלטים"; ו- 4 שיקים על סכום של 5,000 ₪ כל אחד. אשר לשיק שסכומו 20,000 ₪, הצהיר מישאל שמעולם לא סוכם עם התובע שהוא יקבל שיק בסכום האמור, והוא מעולם לא נתן לא את השיק. השיק היה מיועד לתשלום לחברת טבע, כפי שעולה מהעתק השיק שנותר בפנקס השקים של הנתבעת. השיק שסכומו 10,000 ₪ היה מיועד, על פי תצהירו של מישאל, ל"יובל שלטים", ואולם השיק הגיע לקסוואני וזה ניסה להפקידו. מישאל הצהיר שמעולם לא סיכם עם התובע על העברת שיק בסכום של 10,000 ₪ לקסוואני. לאחר שהשיק חזר שילם מישאל את סכום השיק ישירות לקסוואני למרות שידע שהתובע רכש באמצעותו סחורה עבור עבודות אחרות. מישאל הצהיר שחלק מהשקים שנגנבו על ידי התובע בסכום של 5,000 ₪ כל אחד, אמנם היו מיועדים לתובע, ואולם הוא לא קיבל אותם כיון שלא השלים את העבודה. מישאל פירט שלנגר הוא שילם במזומן תשלום בסכום של 2,500 ₪. שיק על סכום של 5,500 ₪ ניתן עבור הנגר על ידי גולדה, ושניים מהשקים נושא התביעה אכן הוכנו לטובת הנגר, והם היו ניתנים לו אילו אכן היה משלים את העבודה ואילו לא היו נגנבים על ידי התובע. אשר לשיק שחברת "מחסני מיזוג" ניסתה לפדות, העיד מישאל שהמזגן לחנותו נרכש במקום אחר. משיחה שהייתה לו עם בעל החנות "מחסני מיזוג" לאחר שהשיק חזר, נודע לו שהשיק ניתן לו על ידי התובע, אשר שילם באמצעותו עבור שלושה מזגנים ביתיים שרכש לשם התקנה בדירה בבית וגן, שאין לה כל קשר לחנות. מישאל הצהיר שתשלום המע"מ מעולם לא הופרד מהתשלום בגין העבודה. התובע מעולם לא הוציא חשבונית, למרות הפניות החוזרות ונשנות של מישאל בעניין זה. מישאל הצהיר בתצהירו שכלי עבודה של עובדו, מר לורן סאלם, נגנבו אף הם על ידי הנגר של התובע, לאחר שהשתמש בהם לצורך עבודתו. במהלך חקירתו הנגדי השיב מישאל כי העבודות להקמת הגלריה היו כלולות בשלב העבודה הראשון, ובשלב השני סוכם על ביצוע עבודות להתקנת מזגן ועבודות נגרות בלבד. להערכתו בוצעו כ- 80% מהעבודות, בעוד שמתוך עבודות הנגרות בוצעו כ- 50% בלבד. מישאל פירט את התחשיב שערך על סמך הרישומים שביצע ביומנו, והשיב שלכל היותר טעה בסכום של כ- 1,000 ₪ שיתכן שלא נרשמו ביומנו. אשר לסכום העודף בסך של 13,000 ₪ שאותם שילם כמקדמה לתובע בעד עבודות שלא בוצעו, פירט מישאל שככל שהזמן התקדם הוא נאות להקדים את התשלומים, וזאת כדי לזרז את התובע, על מנת שהעבודה תושלם בהקדם ויהיה באפשרותו לפתוח את החנות שבגינה שילם דמי שכירות גבוהים. כן ציין שביום 21.6.11 הייתה עבודת הנגרות אמורה להסתיים בעוד שהיא כלל לא החלה. על פי תשובתו של מישאל, באותה שעה לא העלה בדעתו שהתובע ביצע מעשים פליליים ושהוא גנב ממנו השקים. רק כשקיבל את כתב התביעה וראה את צילומי השקים נודע לו שהשקים נגנבו. לטענתו, מעולם לא הוציא שיק בסכום של כה גבוה של 20,000 ₪ בגין עבודות קטנות של שיפוץ. סכומים אלו הוצאו במסגרת התחשבנותו עם טבע. מישאל השיב שבוודאות הוא לא מסר לתובע את השיק האמור. לשאלה מתי נודע לו שהשקים נגנבו, השיב מישאל שבתחילה נודע לו הדבר כאשר התקשר אליו בעל עסק למזגנים ואמר לו ששיק של הנתבעת חזר. במהלך השיחה ביניהם השיב לבעל חנות המזגנים שיתכן שהשיק נגנב. לשאלה מה עשה לאחר שהתברר לו שהשקים נגנבו, השיב שהוא היה בטוח שברגע שהאדם שגנב את השקים ידע שהגניבה התגלתה הוא יעלם. בשל כך הוא לא היה לחוץ לטפל בגניבה ודחה זאת למועד מאוחר יותר. בשל כך גם הופתע לקבל מכתב עו"ד המתריע על ביצוע הליכי הוצאה לפועל. לשאלה האם ביטל את השקים השיב שבאוגוסט אותה שנה הוא סגר את חשבון הבנק שממנו נמשכו השקים, והחל לפעול באמצעות בנק אחר בירושלים. בין היתר עשה זאת כיון שחשבונו בתל אביב הוגבל. מישאל ציין שהוא קיבל מכתב מאת מתקין השלטים שטען שהשיק לא הגיע לידיו. רק שנה מאוחר יותר נודע לו שנגנבו שקים מפנקסו, לאחר הגשת התביעה. לטענתו, בשל ריבוי פנקסי השקים הוא ואשתו כלל לא ידעו שהשקים נגנבו. לשאלה האם הגיש תלונה למשטרה על גניבת השקים, השיב שאמנם עורכת הדין שלו הורתה לו לפנות למשטרה, ואולם בעבר המשטרה לו עזרה לו, והוא העריך שהוא לא יקבל עזרה מהמשטרה גם במקרה זה. מישאל הציג את השקים החלופיים ששילם במקום השקים שנגנבו. כך למשל הציג שיק ששולם ליובל שלטים על סכום של 7,000 ₪. לשאלה מדוע הסכום שונה, השיב שהוא המיר את מספר התשלומים שהיו בשיק המקורי. מישאל השיב שלאחר שהתקיימה הפגישה בינו לבין התובע התובע נעלם. עדותה של גב' גולדה בן עמי גולדה בן עמי (להלן- "גולדה"), הצהירה בתצהיר עדות ראשית כי בשעה ששילמה לספקים, נהגה לתלוש את השיק בלבד, כפי שהנחה אותה מישאל לעשות, היא לא תלשה את הספח, אף לא את העותקים. בעת היעדרותו של מישאל נתנה שני שקים בלבד, האחד בסכום של 5,500 ₪ לנגר, והשני בסכום של 5,000 ₪ למסגר. שניים מהשקים שהיו מיועדים לנגר (נושא המחלוקת שבפני), לא נמסרו על ידה לתובע או לאדם אחר. רק לאחרונה נודע לה לטענתה כי מספר שקים נגנבו מפנקס השקים שהיה ברשותה. השיק נתלש ביחד עם נייר הקופי שהיה מוצמד אליו. במהלך חקירתה הנגדית השיבה העדה כי השקים היו מוכנים וחתומים ואולם לא נכתב בהם לפקודת מי הם כיון שהעסקים המקבלים אותם שמים את החותמת שלהם. כן השיבה ששני השקים היחידים שנתנה מפנקס השקים היו שיק למסגר ושיק לנגר. שני שקים לנגר היו אמנם מוכנים, ואולם כיון שהנגר לא השלים את העבודות, היא לא מסרה לו את השקים. העדה השיבה שנודע להם על גניבת השקים רק לאחר הגשת התביעה שאליה צורפו צילומי השקים. כן הסבירה שבתקופת הגניבה הייתה עסוקה הן בפתיחת הסניף, הן בחתונתה, הן במעבר לבית חדש. לטענתה לפני הגשת התביעה לא שמה לב לכך שהשקים נגנבו. הספקים כמו טבע לא רדפו אחריהם כיון שיש להם התחייבויות ארוכות טווח עם טבע, והם משלמים תשלומים רבים בסכומים גבוהים, על כן לא שמה לב לכך שחסר שיק. במהלך חקירתה הנגדית השיבה שפנקס השקים היה מצוי בתיק כבד ועל כן היא לא נשאה אותו עמה כל הזמן. פנקס השקים במהלך חקירתו הנגדית הציג מישאל את פנקס השקים שממנו נלקחו השקים שבמחלוקת. מעיון בפנקס השקים ניתן ללמוד שלכל שיק דף מקור ושני העתקים. דף המקור מחולק לספח, שבדרך כלל נותר בפנקס השקים של הנתבעת, ולשיק עצמו, שנתלש מהפנקס ונמסר לנפרע. השיק הראשון בפנקס, שמספרו הוא 701, וסכומו הוא 7,000 ₪, מועד פירעונו 4.10.11, מיועד על פי הכתוב על הספח למסגרות, ולפי דברי מישאל הוא אינו קשור לתובענה. הספח של השיק מצוי בפנקס. כמו כן מצויים בו שני העתקים. השיק השני בפנקס, שמספרו 702, הוא בסכום של 5,500 ₪. מועד פירעונו- 3.7.11. על גבי הספח שנותר בפנקס, נרשם שהוא מיועד לנגר. השיק השלישי, שמספרו 703, מועד פירעונו הוא 30.6.11 וסכומו- 5,000 ₪. על גבי הספח שנותר בפנקס רשום שהוא מיועד למסגר, וכן ששולם גם סכום של 2,000 ₪ במזומן. שני השקים האחרונים ניתנו ע"י גולדה . השיק הבא הינו שיק עבור פדי (התובע), מספרו 704, סכומו 3,000 ₪, מועד פירעונו הינו 4.8.11. הספח של השיק חסר, ואולם בהעתקים שנותרו בפנקס ניתן לקרוא את ההערות שנרשמו על הספח החסר, שבו נרשם "כשיגמור את החשמל ויעביר אישור תקינות". שיק זה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. השיק הבא, שיק מספר 705, הינו על סכום 20,000 ₪, מועד פירעונו הוא 3.7.11, הספח של השיק חסר ונותר בו העתק אחד במקום שניים. מההעתק ניתן ללמוד שעל גבי הספח, היה רשום לכאורה שהוא מיועד ל"טבע". עוד צוין "מגש- 1 כיסא- 1 הרכבת יוניט 1-II ידית- 1". זהו השיק הראשון המוזכר על ידי התובע כשיק שניתן לו, אשר הופקד וכובד. השיק הבא בפנקס הינו שיק מספר 706, שסכומו הוא 10,000 ₪, ומועד פירעונו 3.8.11. הספח של השיק חסר, ואולם בפנקס נותרו שני עותקים. ניתן ללמוד מהעתקים שעל הספח נרשם לכאורה שהשיק הינו מקדמה ל"יובל שלטים". זהו השיק שנמסר לקוואסני, ולאחר שלא כובד שילם מישאל את תמורתו לקוואסני במישרין. שיק מספר 707 הינו שיק שסכומו 5,000 ₪, מועד פירעונו 3.9.11. הספח של השיק חסר, ואולם נותרו בפנקס שני עותקים, שמהם ניתן ללמוד שעל גבי הספח נכתב לכאורה כי השיק מיועד לנגר "בסיום עבודות העץ". זהו אחד מהשקים נושא ההתנגדות לביצוע שטר. על פי עדויותיהם של מישאל ואשתו השיק לא שולם לנגר כיון שהנגר לא השלים את העבודות. שיק מספר 708 הוא על סכום של 5,000 ₪ ומועד פירעונו 3.9.11. הספח לא נמצא בפנקס, אלא שני ההעתקים. ניתן ללמוד מההעתקים שעל גבי הספח נרשם לכאורה שהוא מיועד לנגר. כמו כן נרשם על גביו "כשיסיים את כל המראות". גם שיק זה הוגש על ידי התובע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. שני השקים האחרונים שהוגשו לביצוע הם שקים שמספרם 709 ו- 710. בשיק 709, שסכומו 5,000 ₪ ומועד פירעונו 3.10.11, חסר הספח, ואולם נותרו בפנקס שני העתקים. ניתן לקרוא בהם שעל גבי הספח נרשם לכאורה "תשלום לבעז תשלום קופה לבנה". סכומו של שיק מספר 710 הוא 5,000 ₪ ומועד פירעונו 3.11.11. הספח של השיק חסר, כמו כן חסר אחד מהעתקים. מהעותק שנותר ניתן ללמוד שעל גבי הספח נרשם "בועז אחרון קופה לבנה סה"כ 20,000 לא לשכוח לקבל חשבונית בסך 20,000 ₪ עבור א.מ. אופטיק בע"מ". לשם השלמת התמונה אציין שהשיק הבא הינו שיק מס 711, שאינו קשור לתובענה. השיק הינו על סכום של 4,000 ₪, למועד פירעון 4.9.11. הספח חסר, ואולם משני ההעתקים שנותרו בפנקס ניתן ללמוד שהוא מיועד לעמיר מחשבים, כמו גם השיק שאחריו. מעיון בפנקס ניתן לראות שספח של לפחות שיק נוסף לא נותר בפנקס השקים- הספח של שיק מספר 722. דפי היומן מישאל הגיש צילום של דפי יומנו שבהם רשם את כל התשלומים ששילם בגין הפרויקט, כמו גם אירועים שונים, כגון ראשי פרקים של הסיכום בין הצדדים, סיום שלב 1, וכיוצ"ב. במהלך הדיון הוצג היומן עצמו. ביום 1.6.11 נכתב ביומן "תחילת עבודה של פדי. תהליך הסיכום. I 1. ריצוף- 3 ימים 15,000 2. גבס+ גלריה- 5 ימים 15,000 3. נגרות- 14 ימים 15,000 [הסכום הרשום אינו ברור]. II 1. מיזוג 2. שילוט 3. פיניש + חשמל" לאחר מכן נכתב "התשלום פתיחת חשבון אצל פייז. תשלום אחר כל שלב". אפשר ללמוד מהרישום שנקבעו בו ראשי פרקים של הסיכום בין הצדדים ועיקרי התשלום (לא רק לתובע, אלא גם לגורמים נוספים). כן ניתן ללמוד שהרישום מתייחס לשני שלבי העבודה, ועל כן סביר להניח שהוא נרשם, כולו או חלקו, במועד מאוחר יותר, שכן הסיכום לגבי ביצוע עבודות בשלב ב' נעשה, על פי עדויות הצדדים, במועד מאוחר יותר. ביום 4.6.11 נרשם ביומן "גלריה", אף נכתב "תוספת עבודות לפדי. תשתית צנרת לחשמל". ביום 5.6.11 נרשם "ריצוף". ביום 6.6.11 נרשם "4,000 ₪ במזומן פדי. ביום 7.6.11 נרשם "1000 ₪ פדי". ב- 9.6.11 נרשם "1000 ₪ פדי", וביום 10.11.11 נרשם (1,500 פדי) סה"כ מזומן 9,500 ₪". ביום 12.6.11 נרשם "2000 פדי". לאחר מכן נרשם ""(5000 עבור העובדים מסגר". עוד נרשם "סיום שלב 1. שולם עד כה 11.5 מזומן לפדי 5000 למסגר 15,000 לפייז. עד יום שישי נסיים את כל העבודה (I) ונתחשבן". ביום שישי 17.6.11 נרשם "500 ₪ מזומן פדי 10,000 ₪ שיק לפדי, 5,500 מקדמה לנגר 500 מזומן לנגר". בתאריך 21.6.11 נרשם "גלריה". בתאריך 22.6.11 נרשם "גבס +תקרה", בתאריך 23.6.11 נרשם "מזגן + שילוט"., "ויטרינה". בשעה 11 מצוין "ציון קופות", ובשעה 12 מצוין "יובל שלטים". כן מצוין "2000". בהמשך ובמקום המיועד לרישומי 24.6.11 ול- 25.6.11 (ימים שישי ושבת בשבוע), קיימות מספר תרשומות. רשימה אחת שנעשתה בתחתית העמוד משווה בין מה ש"נעשה" ומה ש"נשאר" לבין מה ש"שולם". בטור של העבודות שנעשו צוין " נעשה ריצוף 15,000 תשתית 5,000 גבס 15,000 גלריה 5,000" לצד רשימה זו נכתב "40,000". מתחת צוין "נשאר נגרות 20000 חשמל 5000 מזגן 15000". בטור שלצידו נרשם " שולם סה"כ עד היום שולם 11,500 פדי 5000 מסגר 15000 פייז 10,500 פדי 500 נגר 5500 נגר" והסכום ששולם סוכם ל- 53,000. במקום המיועד לרישום ביום 24.6.11 מופיעה התחשבנות נוספת שבה נכתב "פדי 9.5 פייז 15 נגר 5.5. מסגר 5 " הסיכום שסוכם ונתחם במסגר היה "35,000". מתחת נרשם "שיקים" ובמסגרת נרשם "50,000". מתחת לרישום מופיע סיכום לשני הסכומים האמורים- "85,000". לאחר מכן מופיע סיכום נוסף "פדי 17+3+15/35 פייז 20+5/25 גלריה 10 נגרות 20 18" בסוף הטור מופיע סיכום "90". ולאחר מכן פירוט הסכומים עבור שלטים, לייזר, קופה ומחשב, סיכום- 70. בצד מופיעה התחשבנות נוספת אשר פרטיה שונים במקצת. מסמכים נוספים במהלך הדיון הוצגו תצלומים של החנות בשלב שבו עזב התובע את המקום. לטענת התובע מעידים התצלומים על השלמת עבודות השיפוץ. מישאל צירף לתצהירו העתק מקבלה שקיבל מקסוואני, על סכום של 13,000 ₪, וכן קבלה שקיבל מ"צוות לעניין", אשר השלימו לטענתו את השיפוץ, בסכום של 25,000 ₪. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיותיהם מצאתי כאמור שיש לקבל את התביעה באופן חלקי, ולדחות את התביעה שכנגד. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שנכרת ביניהם הסכם בעל פה לביצוע עבודות שיפוץ באחד מסניפיה של הנתבעת. המחלוקת הינה בארבע נקודות מרכזיות: מה הייתה התמורה המוסכמת בעד ביצוע העבודות; מהם התשלומים ששולמו בפועל בעד ביצוע העבודות; מהו היקף העבודות שבוצעו בפועל; וכיצד הגיעו 6 שיקים נושא התביעות לידי התובע, האם נגנבו על ידו, או שמא נמסרו לו על ידי מישאל. התמורה המוסכמת אשר לשאלה הראשונה, מהי התמורה שעליה הסכימו הצדדים בעד ביצוע העבודות, ניתן ללמוד מהראיות שהתובע לא הגיש לנתבעת הצעת מחיר בכתב, הוא אף לא ערך תרשומת כלשהי אודות הסיכום בין הצדדים. במהלך עדותו של התובע ניתן היה להתרשם שהוא אינו זוכר מהי התמורה המוסכמת. התובע אמנם זכר במהלך חקירתו הנגדית שבשלב הראשון סוכם בין הצדדים על ביצוע עבודות תמורת תשלום של 18,000 ₪, ואולם הוא לא זכר מה היה הסיכום לגבי השלב השני, אלא ניסה ללמוד אודות הסיכום מסכום השקים שלטענתו ניתנו לו. גם לנתבעת לא הייתה תרשומת מסודרת אודות הסיכום. גם לנתבעת לא הייתה תרשומת מסודרת אודות הסיכום. הנתבעת הסכימה עם התובע שהתמורה המוסכמת בעד השלב הראשון של העבודות הייתה 18,000 ₪, ואולם לטענתה בשלב הראשון הייתה כלולה גם בניית הגלריה, בעוד שלטענת התובע הוסכם על בניית הגלריה רק בשלב השני ועל כן הסכום של 18,000 ₪ אינו כולל את עבודות בנייתה. מישאל לא ידע להשיב מה הייתה תמורת העבודה המוסכמת לגבי השלב השני. בחקירתו הנגדית השיב שהתמורה הכוללת הינה למעלה מ- 60,000 ₪, לאחר מכן הוסיף שהיא בסכום של כ- 85,000 ₪. עיון התרשומת שנעשתה ביומן בתאריך 24.6.11 מלמד על כך שלכאורה נכתב בתרשומת באחד מהסיכומים סכום שהתמורה היא בסך של 85,000 ₪ ואולם מיד לאחר מכן, נרשם בתרשומת אחרת- 90,000 ₪. התשלומים ששולמו חוסר בהירות קיימת גם לגבי התשלומים ששולמו לתובע בפועל בעד עבודתו. אף שאין מחלוקת על כך ששולמו לתובע תשלומים שונים על פי ההסכם, התובע לא הציג תרשומת המתעדת את התשלומים ששולמו לו בעד עבודתו, לא הציג כרטסת לקוח או מסמכי הנהלת חשבונות, אף לא הציג כל קבלה או חשבונית שמסר בגין תשלומים שקיבל. גם הנתבעת לא הציגה הנהלת חשבונות מסודרת, אלא תרשומת שנעשתה ביומנו של מישאל. עיון בתרשומת מגלה שהיא אינה מדויקת. על פי עדותו של מישאל, עד יום 17.6.11 הוא שילם לתובע את כל הסכום של 18,000 ₪, ואולם מהתרשומת שנערכה ביומנו של עולה שלפי הסכומים המפורטים ביומן, עד יום 17.6.11 שילמה הנתבעת לתובע עבור השלב הראשון של העבודות 15,000 ₪, ולא 18,000 ₪ כפי שסבר מישאל. גם הרישומים שנעשו לאחר מכן אינם נתמכים בסכומים הנקובים ביומן. הרישומים שנעשו ביומן אינם תומכים בטענותיו של התובע באשר לסכומים ששולמו לו, והם גבוהים יותר מהערכתו. יחד עם זאת הם גם אינם מוכיחים את טענותיה של הנתבעת. הרישום ביומנו של מישאל נעשה לכאורה בזמן אמת, ואולם הוא אינו מדויק לחלוטין, שכן לצד הסכומים המתעדים כל תשלום ותשלום קיימים סיכומי ביניים בסכומים גבוהים יותר, שמהם ניתן ללמוד שלא כל תשלום נכתב ביומן. יתכן אמנם שמישאל שכח לציין תשלום כזה או אחר. יחד עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות שהוא שגה בהערכתו באשר לתשלומים ששילם לתובע. עולה מהראיות שבשלבים הראשונים של העבודה שולמו לתובע כל פעם סכומים קטנים, במקביל להתקדמות בעבודה. שני הצדדים העידו שבשלב מאוחר יותר שולמו לתובע סכומים גבוהים יותר. על פי פירוט התשלומים ביומן שילם מישאל לתובע לאחר סיום התשלומים עבור שלב העבודות הראשון סכום נוסף של - 13,000 ₪, כך שסה"כ התשלומים ששולמו לתובע ושתועדו במדויק היו 28,000 ₪ (או 31,000 ₪) על פי הערכתו של מישאל. ביום 23.6.11 העריך מישאל ביומנו שעד לאותו מועד הוא שילם 48,000 ₪ ואולם סיכום הסכומים שבהם נקב מעלה שמדובר בסכום של 48,000 ₪ בלבד. עצם קיומן של התרשומות השונות המפרטות סכומים שונים מעלה שהתרשומות מבוססות על השערות ועל סברות. במידה רבה הן אינן מדויקות ועל כן ניתן לשער שנעשו, לפחות בחלקן, מתוך זיכרון. ביומן רישומים נוספים שמהם עולה לכאורה שנוסף לתשלומים האמורים שילם מישאל בגין השיפוץ סכומים נוספים לבעלי המקצוע האחרים: כך למשל שולמו ב- 17.6.11 לנגר 8,000 ₪. ביום 21.6.11 שולמו לתובע עבור המזגן 5,000 ₪, ועבור המסגר- 5,000 ₪ נוספים, היינו עוד 18,000 ₪. נוסף על כך שילמה גולדה שני שקים נוספים: לנגר ולמסגר, בסכום כולל של 10,500 ₪ במועד מוקדם יותר. סה"כ שולמו על פי הרישומים סכומים בסך של 56,500 ₪ לפחות. נוסף לסכומים האמורים שולם סכום של 20,000 באמצעות השיק שנפרע. כמו כן שולם סכום של 10,000 ₪ או 13,000 ₪ לקסוואני. סה"כ- 86,500 ₪ או 89,500 ₪. היקף העבודות שבוצע מחלוקת נוספת בין הצדדים הינה האם הושלמה העבודה שעליה סוכם, כפי שטען התובע, או שמא עזב התובע את האתר בעיצומה של העבודה, מבלי להשלימה, כפי שטענה הנתבעת. איש מהצדדים לא הביא ראייה חותכת כתמיכה לעדותו. הנתבעת הגישה תצלומים (מוצג נ/1), שבהם ניתן לכאורה להבחין בכך שעבודות הנגרות לא הושלמו. יחד עם זאת, לא ברור באיזה שלב צולמו התמונות, שכן לא מופיע תאריך על גביהן. מישאל העריך שרק 50% מעבודות הנגרות בוצעו לבסוף, ואולם, אף שלא הוצג הסיכום באשר לעבודות, לכאורה עולה מהתצלומים שהיקף העבודה שבוצע הוא גבוה יותר. עולה מהראות שבשלב מסוים התייצב הנגר וביצע עבודות נוספות של התקנת מראות. לא ברור האם בכך השלים את העבודות המוסכמות. מעבר לדרוש אציין שלפי הרישומים ביומן היקף עבודות הנגרות היה צריך להסתכם ב- 20,000 ₪, ואולם מסיכום הסכומים עולה שהנתבעת לא שילמה גם מחצית מהסכום. לטענת הנתבעת לאחר שהתובע עזב את המקום בעיצומן של העבודות, לא נותרה לנתבעת ברירה אחרת והיא נאלצה לשכור את שירותיהם של בעלי מקצוע אחרים שלהם שילמה תמורה נוספת, כמפורט בתצהיר. מישאל הגיש קבלה המעידה לטענתו על תשלום עבור ביצוע עבודות נוספות בסכום של 25,000 ₪. בעלי המקצוע שביצעו את העבודות הנוספות לא הוזמנו לעדות. אין להוציא מכלל אפשרות שהם ביצעו עבודות אחרות, שאינן קשורות לתובע שהרי העבודה התפתחה בשלבים. האם התובע אוחז כשורה בשקים- טענת הגניבה מחלוקת נוספת בין הצדדים, אם לא המרכזית שבהן, הינה באשר לאופן שבו הגיעו לידי התובע 6 שקים נושא התביעות, המשוכים מחשבונה של הנתבעת. לטענת התובע מסר לו מישאל את ששת השקים במהלך ישיבת ההתחשבנות הסופית שנערכה ביניהם בפיצרייה הסמוכה. לטענת מישאל נגנבו השקים על ידי התובע בשלב כלשהו שאינו ידוע לו. מישאל ואשתו פירטו שבפנקס השקים היו מספר שקים חתומים שפרטיהם מולאו, ושלא צוין על גביהם שם המוטב. השם צוין רק בספח המיועד להישאר בפנקס השקים, על מנת לאפשר לכל בעל עסק למלא את שמו המדויק. טענת הגניבה, כמו גם טענת המרמה, אינה טענה של מה בכך והנטל להוכחתה הוא נטל נכבד. לא מצאתי בענייננו שעלה בידי הנתבעת להוכיח את הטענה האמורה. נהפוך הוא, התרשמתי שמדובר בטענה בעלמא, שהועלתה רק בדיעבד, רק לאחר הגשת התביעה. יתרה מזאת, סביר להניח שהשקים אכן ניתנו לתובע על ידי מישאל, כפי שהעיד. גרסתה של הנתבעת אודות גניבת השקים הינה גרסה בלתי סבירה, המעלה מספר תמיהות בולטות. בראש ובראשונה, הנתבעת לא הגישה תלונה למשטרה אודות גניבת השקים, גם לאחר שנודע לה לטענתה אודות הגניבה, אף לא נקטה בצעדים אחרים. מישאל הסביר זאת בכך שהוא לא נתן אימון במשטרה. כמו כן טען שהוא סבר שלאחר שהתגלתה הגניבה ינסה הגנב להיעלם, ועל כן לא ראה מקום לטפל בכך באופן מיידי. שנית, לא ברור מהו המועד שבו נודע לנתבעת, למישאל ולגולדה, על גניבת השקים. לטענתם נודע להם אודות הגניבה רק לאחר הגשת התביעה, כשנה לאחר האירוע, ואולם מהראיות עולה שהיה ידוע להם על כך שנעשה שימוש בשקים, כולם או חלקם, לכל המאוחר מיד לאחר שפנה אליהם בעל חנות המזגנים והתלונן על כך שהשיק לא כובד. עולה מהראיות שבמהלך השיחה הכחיש מישאל את השיק וטען שהוא גנוב. לא היה זה השיק היחיד שהיה אמור להדליק נורות אזהרה. קוואסני אף הוא פנה אל הנתבעת בעקבות החזרת השיק. עולה מעדותו של מישאל שהוא לא טען בפני קוואסני שהשיק גנוב, אלא הוא שילם לו סכום של 10,000 ₪ (ולפי הקבלה- 13,000 ₪), תמורת השיק. אם אכן מדובר בשיק גנוב, כפי שטענה הנתבעת, לא ברור מדוע שילמה לקסוואני את תמורתו. אם אכן סבר מישאל שהשיק שניתן לחברת המזגנים נגנב ממנו, לא ברור מדוע לא ביצע בדיקה שמא נגנבו שיקים נוספים, במיוחד על רקע הסמיכות של פניית קוואסני אליו בדבר שיק שלא כובד. מישאל הסביר שבאותה תקופה העביר את פעילותו הבנקאית לסניף אחר בירושלים, בין היתר בגלל הגבלת חשבון הבנק. בשל כך בוטלו למעשה כל השקים והוא נתן שקים חליפיים. גולדה הסבירה שהתקופה האמורה הייתה תקופה לחוצה מבחינת בני הזוג, בני הזוג התחתנו, עברו לבית חדש, ופתחו סניף נוסף של החנות. כל אלו אין בהם כדי להזניח את בדיקת הגניבה כביכול. כמו כן כל אלו עומדים בסתירה לטענה שדבר הגניבה התברר רק לאחר הגשת התביעה. תהיה נוספת הינה באשר לפירעון שיק בסכום של 20,000 ₪. לא מדובר בסכום זניח, וקשה להניח שחברה כמו טבע לא הייתה דורשת את התשלום אילו אכן היה השיק מיועד להיות משולם לה. סביר להניח ש"טבע" קיבלה את התשלום המגיע לה, ועל כן לא ברור הכיצד לא הרגישה הנתבעת בחסרונו של השיק אם אכן נגנב. כל אלו מעמידים בסימן שאלה את טענת הנתבעת שלפיה נגנבו ממנה השקים נושא התובענות. אף שניתן להתרשם מהתנהלותה של הנתבעת שהיא אינה מסודרת, היא עצמה לא ניהלה כרטסת מסודרת של הספקים, של ההתחשבנות ושל הסיכום שנערך עמם, של התשלומים ששולמו להם, אלא הסתפקה ברישומים אקראיים ביומנו של מישאל, לא ניתן להסביר את התהיות האמורות באשר לטענת הגניבה בחוסר הסדר בלבד. גם טענתם של מישאל ושל גולדה לפיה חסרונו של הספח בשקים נושא התובענות מעיד על גניבה, דינה להדחות. כפי שציינתי לעיל, בפנקס השקים שממנו נלקחו השקים נושא התביעות ניתן למצוא שקים נוספים שבהם חסר הספח. שניים מארבעת השקים נושא התובענה, בסכום של 5,000 ₪ כל אחד, היו קשורים לשיפוצים בחנות גם על פי הרשום בהעתקי השקים שנותרו בפנקס השקים, שכן שניהם היו מיועדים לתשלום לנגר. השיק בסכום של 20,000 ₪ היה לכאורה מיועד ל"טבע" והשיק על סכום של 10,000 ₪ היה מיועד לכאורה לתשלום עבור השלטים, ואולם כפי שציינתי, ההתרשמות מהתנהלותה של הנתבעת, מהתרשומת, מפנקס השקים, מהעדות על כך שחשבונה בבנק הפך למוגבל, שהתנהלותה אינה מסודרת. אין להוציא מכלל אפשרות שאין התאמה בין הרישום בספח לבין השימוש בשקים, אף אין להוציא מכלל אפשרות שבשל סיבות כאלו או אחרות נמסרו שקים שיועדו תחילה לטבע או לשילוט דווקא לתובע. יצוין שלא ברור האם בפנקס השקים של הנתבעת היו באופן קבוע שקים לפירעון עתידי (בטווח זמן של חודשים מראש), שכל הפרטים בהם מולאו למעט שם הנמען. הדבר אינו סביר, אלא בנסיבות מסוימות. מישאל וגולדה העידו על שני שקים בלבד שאותם הותיר מישאל לתשלום ערב נסיעתו לחו"ל, ואולם לא ניתן להתרשם מהעדויות שבאופן קבוע היו בפנקס השקים שקים שהוכנו מראש על מנת שבבוא היום ימסרו לנפרעים המצוינים על גבי הספח, ככל שיתקיימו תנאים עתידיים. מישאל וגולדה לא העידו על כך שזה היה נוהל העבודה, (זולת לעניין הנסיעה לחו"ל), ולקראת הנסיעה לחו"ל הוכנו על פי עדותם שני שקים בלבד. הטענה שהשיק ששולם למשווק המזגנים שימש לרכישת מזגנים לבית פרטי בבית וגן לא הוכחה, ואולם גם אם אכן נכון הדבר, אין בכך כדי להעיד על גניבה. כשם שתשלום בשיק מזומן יכול לשמש לרכישת סחורה בעסקה אחרת, כך גם שיק שניתן למתקין המזגנים, רשאי הוא לרכוש באמצעותו מזגנים במסגרת עסקה אחרת ולרכוש עבור הנתבעת מזגן אחר בחנות אחרת. מעבר לדרוש אציין שאין מחלוקת על כך שהמזגן הותקן בחנותה של הנתבעת. כאמור, הנתבעת לא ניהלה כרטסת מסודרת המתעדת את הפעולות שביצעה לגבי כל ספק, או שפירטה חיובים והוצאות. הרישום ביומן הוא אקראי וכוללני, קיימות בו סתירות רבות, ולכן אין להוציא מכלל אפשרות שגם אם השיק הוכן מראש עבור טבע או ספק השילוט, הוא נמסר לתובע. בכל מקרה לא מצאתי שניתן לבסס את טענת הגניבה על חסרונו של הספח, החסר כאמור גם בשקים אחרים באותו פנקס, על חסרונו של אחד ההעתקים, או על אי התאמה בין הרישום על גבי ההעתק לבין מסירת השיק לתובע. גם התרשומת שנערכה ביומן של מישאל אינה תומכת בהכרח בטענת הגניבה. כפי שציינתי לעיל, עולה שלא כל תשלום ששולם בגין השיפוץ תועד במדויק ביומן, ואולם נעשה ניסיון לכאורה לרשום את עיקרי ההתחשבנות בין הצדדים. ניתן להניח שתשלום הסכומים הגדולים (50,000 ₪ או לפחות 20,000 ₪ ו- 10,000 ₪ יתועד ביומן. כפי שציינתי לעיל, בתרשומת מיום 24.6.11, לאחר סכום ששולם בסך של 35,000 [₪] מופיע "= שקים 50,000 ₪". הרישום נעשה במועד המתאים למועד ההתחשבנות כפי שתואר על ידי התובע, ולמועד הפגישה שעליה העיד גם מישאל. מישאל במהלך עדותו לא נתן הסבר לרישום האמור, ואין להוציא מכלל אפשרות שהרישום האמור מתעד את תשלום השקים לתובע. גם ברישום מיום 29.6.11 נרשם "צבע, דלתות, מראות. תוספות 5000" ולאחר מכן "תוספות חומרים 50000". גם לרישום זה לא ניתן הסבר, ויתכן שהוא מתעד את מסירת השקים לתובע. ביום 21.6.11 נרשם ביומן ששולמו לתובע עבור המזגן 5,000 ₪, ועבור המסגר- 5,000 ₪ נוספים. לא הובאו ראיות באשר להתאמה בין הרישום לבין שקים כאלו או אחרים, ואולם אין להוציא מכלל אפשרות שמדובר בשניים מהשקים נושא התביעה. למעשה, רק לאחר הגשת התביעה העלתה הנתבעת את הטענה לפיה נגנבו מפנקסה מספר שקים. עובדה זו, כמו גם התהיות שצוינו לעיל, מעוררות את הרושם שלא מדובר בגניבה, וכי רק בדיעבד הועלתה הטענה על גניבה. יתכן שמישאל לא זכר שהוא מסר לתובע את השקים במהלך ההתחשבנות האמורה, יתכן שביקש להתנער מהשקים ועל כן לאחר שסגר את חשבון הבנק שהפך למוגבל לא דאג להחליף את השקים שניתנו לתובע בשקים אחרים. לאור כל האמור לעיל העדפתי את עדות התובע שלפיה מסר לו מישאל את השקים בתום ההתחשבנות הסופית שנערכה בין התובע לבין הנתבעת. טענות נוספות תשלומי המע"מ טענת התובע לפיה ניתנו לו סכומים שאינם כוללים תשלומי המע"מ, הינה טענה בעלמא, שאינה מבוססת על תחשיב או תרשומת, אינה מתיישבת עם העובדה שבתשלומים הקודמים שקבל לא היית הפרדה בין המחיר לבין המע"מ, אף לא עם כך שהתובע לא הנפיק חשבוניות עבור התשלומים שקיבל. על רקע התנהלות הצדדים בשלב הראשון, אין זה סביר להניח שהנתבעת הפרידה בין רכיב המע"מ לרכיב התמורה ונתנה לתובע את מרכיב התמורה בלבד מבלי שצירפה גם את המע"מ. גניבת כלי עבודה לטענת הנתבעת, גנב ממנה הנגר כלי עבודה שהיו בשימושו של עובד שלה. טענה זו לא הוכחה בכל צורה, לא הוגשה כל תלונה למשטרה אודות גניבה אף שדבר הגניבה הנטענת היה ידוע בסמוך לאירוע. העובד שממנו לכאורה נגנבו הכלים לא הובא לעדות. יתרה מזאת, לא ברור מדוע מופנית התביעה בגין הגניבה הנטענת נגד התובע ולא נגד הנגר. סיכום מצאתי שיש לקבל את תביעת התובע ככל שהיא מתייחסת לארבעת השקים שהוגשו לביצוע. אשר לעילה השטרית, מצאתי שהתובע הינו אוחז כשורה בשקים. העדפתי את גרסתו לפיה קיבל את השקים ממישאל על פני גרסתה של הנתבעת שלפיה נגנבו ממנה השקים. לא מצאתי שיש מקום לקבל את טענת הגניבה, שלא הייתה טענה סבירה בנסיבות העניין, הועלתה רק בדיעבד לאחר הגשת התביעה, אינה תואמת את התנהלותה של הנתבעת מאז האירוע, את כיבוד השיק על סך 20,000 ₪, את תשלום תמורת השיק בסך של 10,000 ₪. דומה שהגרסה בדבר הגניבה התבססה בעקרה על סברה, אולי גם על תעתועי זיכרון. אשר לעילה החוזית, לא מצאתי שהוכח בדרך כלשהי שההסכם הופר על ידי התובע, שהוא לא השלים את העבודות שבגינן שולם לו, או שהוא אינו זכאי לסכום השקים. לא מצאתי שהתביעה ביתר הסעיפים הוכחה. כפי שציינתי, לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו לפיה לא שולם לו סכום המע"מ או שלא שולמה לו תמורה בעד עבודות נוספות שבוצע. גרסתו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, אשר לא נתמכה בכל ראייה אובייקטיבית. התובע לא הגיש כל מסמך שיש בו כדי לתעד את הסיכומים בין הצדדים. הוא לא הציג טופס הצעה, סיכום באשר לביצוע עבודות, אף לא הציג כל קבלה בדבר התשלומים ששולמו לו. בנסיבות האמורות לא רק שקיימים קשיים ראייתיים להוכחת טענותיו של התובע, ניתן היה להתרשם שהתובע עצמו מתקשה לשחזר את התשלומים שקיבל או את העבודות שביצע. התובע הגיש כאמור שני תצהירים מטעמו, יחד עם זאת העדים לא התייצבו לחקירה נגדית, ואין להוציא מכלל אפשרות שהם חששו להתייצב ולתמוך בגרסת התובע ובדברים שנטענו בתצהיריהם. גם התביעה שכנגד לא הוכחה. מצאתי כאמור שיש לדחות את טענת הגניבה. גם הטענות האחרות שהעלתה הנתבעת לא הוכחו. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ודוחה את התביעה שכנגד. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: 10,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 3.9.11; 5,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 3.10.11; 5,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 3.11.11. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 יום מיום שפסק הדין הומצא לצדדים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד יום התשלום בפועל. קבלןשיפוצניקשיפוציםשיקיםשיקים ללא כיסוי