מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פרשנות הסכם שכר טרחה: בפני תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 168,459 ₪ שהגישה ת.ח.ה. Z חברת עורכי דין (להלן: "חברת Z") נגד מר X (להלן: "מר X"), ותביעה שכנגד על סך 190,000 ₪ שהגיש מר X נגד חברת Z ונגד עו"ד Z (להלן: "עו"ד Z"). על פי כתב התביעה, ביום 21/2/08 פנה מר X לתובעת לשם הגשת תביעה כספית נגד הגב' עמרם (להלן: "הגב' עמרם") בהליך בוררות. לטענתה של חברת Z, הוצע למר X ייצוג משפטי בעניינו תמורת שכר טרחה המפורט בהסכם אשר צורף לכתב התביעה: מקדמה בסך של 15,000$ בתוספת מע"מ שלא תוחזר בכל מקרה; 20% מכל סכום שיתקבל או שייפסק או 10% מכל סכום כזה בתוספת הוצאות משפט שתיפסקנה, לפי הגבוה מבין השניים; וכן סך של 500$ + מע"מ לכל דיון ו- 100$ + מע"מ לכל כתב בי דין (להלן: "שכר טרחת הליכים" כהגדרתו בכתב התביעה). עוד טוענת חברת Z כי מר X קיבל הסברים מפורטים לגבי שכר הטרחה במשך כשעתיים, ובהמשך אף קיבל לידיו העתק של הסכם שכר הטרחה על מנת שיתייעץ בעניין זה עם אשתו, והשניים דרשו וקיבלו שוב הסברים בנוגע להסכם במשך כשעתיים נוספות. מטענותיה של חברת Z עולה כי הכינה והגישה עבור מר X כתב תביעה נגד הגב' עמרם, בקשה להטלת עיקול זמני ובקשה למינוי כונס נכסים. כמו כן נטען כי במשך שלושה חודשים בוצעו עבור מר X כ- 400 פעולות שונות, התקיימו למעלה מ- 80 שיחות טלפון, הוחלפו כ- 250 מסמכים והתנהלו למעלה מ- 10 פגישות. לגרסתה של חברת Z, ביום 19/3/08 הודיע מר X כי הגב' עמרם עומדת להגיש תביעה שכנגד, וביום 23/3/08 התקבלה במשרדי חברת Z תביעה שכנגד על סך של 3,500,000 ₪. בעקבות זאת התבקש מר X לחתום על הסכם שכר טרחה נוסף, אך התחמק מלעשות כן, ובד בבד ביקש מעורכי הדין להתחיל בעבודה. ביום 18/5/08 התקיימה פגישה עם מר X אשר טען כי עו"ד Z הוליך אותו שולל ודרש ממנו להתפטר. משסירב עו"ד Z לעשות זאת, פיטר אותו מר X תוך שהתחייב לשלם לחברת Z את יתרת חובו, אם כי ביקש לקבל פירוט של ההתחשבנות והעתק של הסכם שכר הטרחה. בכתב התביעה נטען כי חברת Z זכאית לקבל את מלוא שכר הטרחה מכוח פסקה 10 להסכם וכן פיצויי קיום, הפרה וציפייה מכוח דיני החוזים הכלליים. לחלופין טוענת חברת Z כי היא זכאית לקבל לכל הפחות 50% מהסכום המלא מכוח הוראת פסקה 12 להסכם. נוסף על כך נטען כי חברת Z זכאית לקבל גם את יתרת שכר טרחת ההליכים בתוספת ריבית דריבית חודשית בשיעור של 1% מכוח פסקה 6 להסכם. לפיכך נתבע סך של 148,102 ₪ בגין "חוב עבור סיכול ההסכם ו/או פיצויי הפרה קיום וציפייה", סך של 6,273 ₪ בגין יתרת חוב עבור שכר טרחת הליכים ו- 14,084 ₪ בגין הפרשי ריבית והצמדה, ובסך הכול 168,459 ₪. בכתב ההגנה נטען כי מדובר בתביעת סרק קנטרנית וטורדנית שהוגשה כמשקל נגד לתלונה שהגיש מר X לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין נגד עו"ד Z. מר X טען כי חתם על הסכם שכר הטרחה "הדרקוני" שעליו מבוססת התביעה מחמת הטעייתו על ידי עו"ד Z. לפי כתב ההגנה, בפגישת ההיכרות הקצרה שהתקיימה ב- 14 או ב- 15 לפברואר לא נדונו תנאי התקשרות כלשהם, וגם בפגישה נוספת שהתקיימה בנוכחותו של עו"ד נקר לא נקב עו"ד Z בסכום סופי של שכר הטרחה שיידרש, אלא רק אמר שהסכום ינוע בין 12,000 ל- 15,000 דולר ארה"ב. לטענו של מר X, בתגובה לשאלה מפורשת שלו ושל רעייתו, חזר עו"ד Z ואמר כי הסכום כולל גם שכר טרחה עבור התביעה שכנגד הצפויה מצידה של הגב' עמרם. בהמשך כתב ההגנה מתואר כיצד החתים עו"ד Z את מר X על דף אשר חלקו מכוסה, כשהוא מציין שמדובר בהסכם המשקף את מה שהוסכם בין הצדדים, ומיד לאחר מכן משך את דף הנייר בזריזות והניח אותו במגירת שולחן הכתיבה שלו. עוד נטען כי אותו הסכם נשאר בידי עו"ד Z אשר העביר אותו לראשונה לידי מר X בפקס ביום 17/4/08, בעקבות דרישתו המפורשת של מר X לקבלו. לעניין הטיפול המשפטי של חברת Z נטען כי עו"ד Z הטעה את מר X לגבי סיכויי הגבייה, ביצע ברשלנות עיקול ברישום וכן התרשל בניסיון לעקל את אתר האינטרנט של החברה המשותפת שהקימו מר X והגב' עמרם. עוד נטען בכתב ההגנה כי חברת Z חייבה את מר X ב- 3,000 ₪ נוספים, מעבר לשכר הטרחה המוסכם. בנוגע לתביעה שכנגד נטען כי עו"ד Z דרש לקבל שכר טרחה עבורה בעת שהנתבע היה נתון במצוקה כלכלית קשה מאוד ובמצב נפשי קשה. כמו כן מעלה מר X מספר טענות בנוגע להסכם עצמו, וביניהן כי הוא סותר את תקנת הציבור וכי מדובר בחוזה אחיד שיש בו תניות מקפחות. בכתב התביעה שכנגד הועלו שוב הטענות המופיעות בכתב ההגנה. לטענתו של מר X, לו ניהלה חברת Z את הייצוג בבוררות כפי שהתחייבה ובמיומנות סבירה, הייתה התביעה בבוררות מתקבלת והתביעה שכנגד שם נדחית. לפיכך נטען כי האפשרות היחידה שנותרה למר X הייתה לנסות ולנהל מו"מ לפשרה בעצמו, כשהוא בעמדת נחיתות מובהקת מול הגב' עמרם שהייתה מיוצגת על ידי עורך דין. עוד נטען כי גם הסכום שהתחייבה הגב' עמרם לשלם בהסכם הפשרה, שהוא פחות מ- 40% מסכום התביעה בבוררות, לא הגיע לידי מר X במלואו, כך שבסופו של דבר ובהעדר נכסים מעוקלים נאלץ מר X לוותר על חלק נוסף מהסכום. על רקע טענותיו אלה תבע מר X את הסכומים הבאים: סך של 445,276 ₪ בגין ההפרש בין סכום התביעה של מר X בבוררות (סך של 740,510 ₪) לבין הסכום שקיבל (סך של 295,234 ₪); סך של 50,000 ₪ מתוך הסך של 64,620 ₪ ששולם לחברת Z עבור שכר טרחה; וכן סך של 100,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה למר X. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד הכחישה חברת Z את רוב טענותיו של מר X וחזרה על הטענות המופיעות בכתב התביעה. עו"ד Z ערך שני תצהירי עדות ראשית, אחד בתביעה העיקרית והשני בתביעה שכנגד. בתצהיר שהוגש בתמיכה לתביעה העיקרית חזר עו"ד Z על הטענות בכתב התביעה וכן הצהיר בין היתר כי בפגישתו עם מר X ביום 18.5.08 הסכים שעל מר X לשלם אך ורק את יתרת החוב עבור שכ"ט טרחת ההליכים שבוצעו. עם זאת הצהיר עו"ד Z כי באותה עת לא היה מודע לקיומה של הסכמה בין הצדדים שאליה הגיעו "מאחורי גבו", אשר מכוחה לדבריו חב מר X שכר טרחה נוסף. בתצהיר שהוגש בתביעה שכנגד הצהיר עו"ד Z כי ייצוגו של מר X נעשה באופן נאות, במקצועיות, בנאמנות ובמיומנות הנדרשת. מר X ואשתו שרה ערכו תצהירי עדות ראשית שבהם חזרו על טענותיהם בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד. הגב' X הצהירה בין היתר כי בעלה סיפר לה שהיה מזועזע מדרישתה של חברת Z לקבל 15,000$ נוספים עבור הטיפול בתביעה שכנגד. כמו כן הוגש תצהיר עדות ראשית של מר טובי פלד, שהצהיר כי הוא פסיכולוג בהכשרתו, והתייחס למצבו הנפשי של מר X בתקופה הרלוונטית לתביעה. מר פלד הדגיש כי לא טיפל במר X כפסיכולוג ותצהירו אינו חוות דעת מקצועית, אלא הוא מעיד כמי שמר X שיתף אותו כחבר בצרתו. בנוסף למצהירים הנ"ל העידו בדיון ההוכחות עו"ד יאיר נקר ועו"ד ג'והרי כיפאח. עו"ד נקר העיד מטעם חברת Z בנוגע לנסיבות החתימה על הסכם שכר הטרחה, אם כי גרסתו לא תאמה לחלוטין את הגרסה שהציג עו"ד Z בתצהירו. עו"ד נקר העיד תחילה כי מר X לקח את הסכם שכר הטרחה לעיונו למשך יום או יומיים ולאחר מכן הגיע עם אשתו לפגישה נוספת במשרד, אך לאחר מכן טען שאינו זוכר כמה זמן חלף בין הפגישות. כמו כן העיד עו"ד נקר כי מר X הופתע מהתביעה שכנגד, ולאחר הגשתה אמר שהוא חושב שהיא אמורה להיות כלולה בשכר הטרחה. עו"ד ג'והרי העיד כי בתקופה הרלוונטית לתביעה היה מתמחה במשרד Z, ועו"ד Z הציע לו לשתף פעולה עם מר X במיזם עסקי אשר לא יצא אל הפועל. עדותו של עו"ד ג'והרי הובאה כדי לתמוך בטענתו של מר X כי חלק ניכר מהשיחות הטלפוניות עם משרד Z כלל לא נגעו לבוררות, אלא נגעו להקמתו של המיזם העסקי. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב. דיון נסיבות החתימה על הסכם שכר הטרחה הצדדים חלוקים בשאלות עובדתיות רבות הקשורות לנסיבות החתימה על הסכם שכר הטרחה. מר X ואשתו שרה הצהירו כי בשיחות שהתקיימו לפני החתימה על ההסכם דרש עו"ד Z "שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15,000 דולר ארה"ב ועוד מע"מ, כמלוא שכר הטרחה בגין כל הטיפול" (סעיף 6.ג. לתצהירו של מר X וסעיף 6.ב. לתצהירה של הגב' שרה X). הגב' X הוסיפה בתצהירה כי עו"ד Z "אמר שעשויות להיות הוצאות נוספות - בפירוש "הוצאות" ולא שכר טרחה נוסף - ומילה לא אמר אפילו ברמז שהסכום הנדרש מהווה מקדמה ולא מלוא שכר הטרחה ושמשרדו נוהג 20% מגובה התביעה כשכר טרחה" (סעיף 6.ב. לתצהירה של הגב' X). עוד עולה מתצהיריהם של מר X ואשתו כי לא קיבלו העתק של הסכם שכר הטרחה לפני או מיד אחרי שנחתם, אלא רק זמן רב לאחר מכן. בחקירתם הנגדית חזרו מר X ואשתו על גרסתם הנ"ל בשינויים מסוימים (ראו בפרוטוקול הדיון: סוף עמוד 84, עמוד 86 מול שורות 11-1, עמוד 111 מול שורות 14-8, עמוד 122 מול שורות 23-20 וסוף עמוד 131). מנגד, עו"ד Z הצהיר כי עוד בפגישה הראשונה עם מר X הציג בפניו הצעה לקבלת הטיפול המשפטי תמורת שכר הטרחה המפורט בהסכם, דהיינו מקדמה בסך של 15,000$ ארה"ב וכן אחוזים מכל סכום שיתקבל או יפסק כמפורט בהסכם שכר הטרחה (סעיף 5 לתצהיר). כמו כן הצהיר עו"ד Z כי באותה פגישה קיבל לידיו מר X העתק של ההסכם לצורך התייעצות עם אשתו, ורק לאחר מכן חתם על ההסכם (סעיף 6 לתצהיר). עו"ד נקר העיד אף הוא כי מר X קיבל העתק של ההסכם בפגישה הראשונה עם עו"ד Z (עמוד 23 לפרוטוקול מול שורות 25-13), אך גרסה זו הועלתה לראשונה בעדותו במהלך דיון ההוכחות, בעוד בכתב התביעה ובתצהירו של עו"ד Z, כלל לא נטען כי עו"ד נקר נכח בפגישה הראשונה. בחקירתו הנגדית חזר עו"ד Z על חלק מהטענות בתצהירו והעיד בין היתר כי מר X "הסכים לכל פסיק שיש בהסכם" (פרוטוקול הדיון בעמוד 9 מול שורות 27-26 ועמוד 10 מול שורות 7-6). על פי תצהיריהם של מר X ואשתו, עו"ד Z הודיע להם לפני החתימה על הסכם שכר הטרחה כי "הייצוג "כולל הכל" דהיינו גם טיפול בתביעה-שכנגד בבוררות, אם תוגש" (סעיף 6.ב. לתצהירו של מר X וסעיף 6.א. לתצהירה של הגב' X). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית העיד מר X כי לפני החתימה על הסכם שכר הטרחה הוא ואשתו כלל לא ידעו מהי תביעה שכנגד ולכן לא שאלו על כך, אולם אשתו שאלה במפורש אם שכר הטרחה שדרש "כולל הכל", לרבות "דברים שיבואו מהצד השני" ונענתה בחיוב (סוף עמוד 58 לפרוטוקול). כאשר נשאל מר X מהם אותם דברים שיבואו מהצד השני השיב "תביעות, התנגדויות, כל מה, אנחנו יודעים משפט זה דבר שהוא, שהוא מכלול, אני לא הייתי בחיים שלי מעורב במשפטים" (שם, בתחילת עמוד 59). גם הגב' X העידה בעניין זה כי "לי היה ברור, כשאני באתי אליך ועוד שאלתי אותך, האם זה כולל הכל, ועכשיו אני לא מבינה מה זה תביעה שכנגד, מה זה תביעה שלא, אין לי מושג אני לא עו"ד, אבל שאלתי אותך אם זה יכלול הכל, אמרת כן זה כולל הכל, מלבד אולי הוצאות קטנות שתהיינה אני לא יודעת" (שם, בעמוד 122 מול שורות 23-20). עו"ד Z הסתפק בתצהירו בטענה כי מר X ואשתו קיבלו "הסברים מפורטים ומענה לכל שאלותיו" (סעיפים 6 ו- 7 לתצהיר), אך לא פירט מהם אותם הסברים ואילו שאלות נשאלו. מבלי להיכנס לעובי הקורה אציין כי אף אחת מהגרסאות הנ"ל לא הייתה עקבית לחלוטין, ברורה, מפורטת ונטולת סתירות ותמיהות. עם זאת וכפי שיפורט להלן, אף בהסתמך על גרסתו העובדתית של עו"ד Z בעניין נסיבות החתימה על הסכם שכר הטרחה, אין מקום לחייב את מר X לשלם לחברת Z את מלוא שכר הטרחה שנתבע. התביעה שכנגד בהסכם שכר הטרחה הוגדר כי "נושא הייצוג" הוא "בעניין: X נ' עמרם - בוררות" ללא כל פירוט ומבלי לציין אילו הליכים הנוגעים לבוררות כלולים בנושא הייצוג. כמו-כן נקבע כי שכר הטרחה ישולם עבור הטיפול בנושא הייצוג "עד להכרעה". אין לקבל את טענתה של חברת Z כי הואיל ונושא הייצוג הוגדר "X נ' עמרם" ולא להפך, אזי הוא בהכרח מתייחס אך ורק לתביעה העיקרית, וזאת בין היתר היות שבמועד החתימה על הסכם שכר הטרחה טרם הוגשה התביעה שכנגד. נוסף על כך, בהגדרת נושא הייצוג כלל לא מוזכרת המילה "תביעה", ואף אין כל סעיף בהסכם הקובע כי שכר הטרחה כולל אך ורק טיפול בתביעה שהגיש מר X ואינו כולל טיפול וייצוג בהליכים אחרים הנוגעים לבוררות, ובכלל זה בתביעה שכנגד שעשויה הגב' עמרם להגיש. עוד נקבע בהסכם שכר הטרחה כי מר X ישלם לחברת Z בין השאר "100$ ומע"מ לכל כתב בי-דין שיוגש על-ידי עוה"ד", ולא צוין במפורש כי חיוב זה אינו מתייחס להגשת כתב הגנה לכתב תביעה שכנגד. כמו כן יודגש כי הסכם שכר הטרחה הוא ברובו טופס סטנדרטי אשר נוסח על ידי חברת Z (ראו עדותו של עו"ד Z בסוף עמוד 8 ותחילת עמוד 9 לפרוטוקול), ועל כן במקרה של ספק לגבי פרשנותו של ההסכם, יש לפרשו נגד המנסח. זאת ועוד, מגרסתו של עו"ד Z עולה כי האפשרות שהגב' עמרם תגיש תביעה שכנגד כלל לא עלתה בפגישות שהתקיימו עם בני הזוג X לפני החתימה על הסכם שכר הטרחה. היות שמר X ואשתו אינם עורכי דין ואינם בעלי השכלה או ניסיון בתחום המשפטי, היה על עו"ד Z להבהיר להם כי ייתכן שתוגש תביעה שכנגד, ולהסביר להם במפורש ששכר הטרחה הנדרש איננו כולל ייצוג בתביעה כזו, אם תוגש. אין חולק כי עו"ד Z לא עשה זאת, וכאמור אף לא טרח להתייחס לעניין התביעה שכנגד בהסכם שכר הטרחה. ואכן, מר X הצהיר והעיד בחקירתו הנגדית כי נדהם מהדרישה לקבלת שכר טרחה נוסף עבור הטיפול בתביעה שכנגד (סעיף 12.ב. לתצהיר ועמוד 61 לפרוטוקול החל משורה 7). כך עולה גם מתצהירה ומעדותה של הגב' X (סעיף 9.ב. לתצהירה ועמוד 122 לפרוטוקול מול שורות 19-14), שאמנם לא זכרה מהו המועד שבו סיפר לה בעלה על הדרישה לתשלום שכר טרחה נוסף, אך לא היה בכך כדי לגרוע ממהימנות עדותה לעניין תגובתו של מר X. עו"ד יאיר נקר אישר אף הוא כי בתקופה הרלוונטית שוחח עם מר X אשר סבר שהייצוג בתביעה שכנגד אמור להיכלל בשכר הטרחה שכבר שולם לעו"ד Z (עמוד 26 לפרוטוקול מול שורות 5-1). לא נעלם מעיניו של בית המשפט כי מר X לא הביע התנגדות לדרישת שכר הטרחה הנוסף מיד עם הצגתה, ובתחילה אף הסכים להסדר תשלומים. עם זאת, מר X אינו עורך דין, העיד כי הוא ואשתו היו ללא ניסיון משפטי בעבר כנ"ל, ובית המשפט מקבל את טענתו של מר X כי הדבר נבע בין היתר מהמצב הקשה שהיה נתון בו באותה תקופה שבה מצבו הכלכלי היה קשה מאוד, אביו היה על ערש דווי, ובד בבד הוגשה נגדו במפתיע תביעה שכנגד על סך של 3,500,000 ₪ ואף נדרש ממנו שכר טרחה נוסף בסכום לא מבוטל בגין תביעה זו. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי יש לפרש את הסכם שכר הטרחה כך שהוא כולל ייצוג בתביעה שכנגד כמו גם בכל הליך אחר במסגרת הבוררות, ולכל הפחות יש לקבוע כי קיימת עמימות רבה בנוגע לשאלה זו שיצרה חברת Z עצמה, משלא התייחסה לאפשרות הגשתה של תביעה שכנגד. הדרישה לקבלת שכר טרחה נוסף אם אכן נקבל את הטענה כי שכר הטרחה המוסכם כלל גם ייצוג בתביעה שכנגד, ברי כי עו"ד Z לא רשאי היה לדרוש שכר טרחה נוסף כתנאי לטיפול וייצוג בתביעה זו, ומשעשה כן, הפר את ההסכמות בינו לבין מר X. ואולם אף אם יש לקבוע כי קיימת עמימות ואי בהירות בעניין זה, הרי שבנסיבות העניין וכפי שיוסבר ויפורט להלן, הדרישה לתשלום סך נוסף של 60,000 ₪ כתנאי להמשך הטיפול בתיק נעשתה בניגוד להסכם שלא בתום לב ותוך הפרת חובת האמון של עו"ד Z כלפי מר X. כאמור לעיל, חברת Z היא שיצרה את העמימות לגבי שכר הטרחה עבור הטיפול בתביעה שכנגד. עמימות זו נוצרה בין היתר בשל כך שעו"ד Z לא העלה בפני מר X את האפשרות שתוגש נגדו תביעה שכנגד במסגרת הליך הבוררות ולא התייחס להשלכות של מצב זה מבחינת שכר הטרחה. לעניין חובת הגילוי של עורך הדין בנוגע לשכר הטרחה ראו פסק דין שניתן על ידי בית משפט זה בת.א. 22198/08 כרמי יעל ואח' נ' לוונטהל ידידיה, עו"ד (פורסם במאגרים משפטיים), אשר מפנה לדבריו של פרופ' דניאל פרידמן במאמרו, שכר טרחה ראוי לעורך דין (בטאון המשפט כרך ב' עמ' 111): "...כאן המקום להזכיר גם את הכלל הידוע לפיו חב עורך דין חובת אמון כלפי לקוחו. חובת אמון כוללת בחובה חובת גילוי... הדעת נותנת שעורך הדין יגלה מראש מהו השכר שיידרש... האחריות להבהרת נושא שכר הטרחה רובצת על עו"ד אפילו מדובר בלקוח עסקי". אף על פי כן, מיד עם הגשת התביעה שכנגד דרש עו"ד Z סכום נוסף ומשמעותי של 60,000 ₪ בגין הטיפול בתביעה שכנגד, כשלפי תצהירו של עו"ד Z "החל מאותו רגע תוזכר פיני על-ידי שוב ושוב כי עליו לחתום על הסכם שכ"ט בנוגע לניהול התביעה שכנגד או לחילופין למנות ב"כ אחר לטיפול בעניינו" (סעיף 14 לתצהיר). עוד טען עו"ד Z כי מר X התחמק מחתימה על הסכם שכר טרחה נוסף באמתלות שונות הקשורות למצב בריאותו של אביו ולמצבו הכספי, וביקש להמשיך ולטפל בעניינו אך נענה כי "על-פי מדיניות התובעת לא מבוצע טיפול משפטי כלשהו בטרם חתימת הסכם שכ"ט כדין" (סעיף 12 לכתב התביעה וסעיף 17 לתצהירו של עו"ד Z). מתצהירו של מר X עולה כי באותה עת מצבו הכלכלי היה נואש, אשתו פירנסה אותו וגם את שכר הטרחה שכבר שולם לחברת Z נאלץ לגייס באמצעות הלוואה בנקאית (סעיף 7.ב. לתצהיר). כמו כן הצהיר מר X כי בתקופה זו גסס אביו ממחלת הסרטן, וזמן רב הוקדש למאמץ הרב לסעוד אותו (שם בסעיף 7.ג.). בהמשך הצהיר מר X כי בפגישה שבה הועלתה הדרישה החדשה היה שרוי במתח עצום, בחרדה לגורל אביו ובדאגה עמוקה מפני האסון הכלכלי שנפל עליו (סעיף 12ב. לתצהיר). גרסתו זו של מר X לא נסתרה בחקירתו הנגדית ואף נתמכה בתצהירו ובעדותו של מר טובי פלד אשר העיד כי שוחח עם מר X בתקופה הסמוכה למות אביו והתרשם כי היה במצוקה נפשית קשה - נסער, מבולבל, מדוכא וחרד (ראו סעיף 4ג. לתצהיר). אמנם כפי שציין מר פלד עצמו, תצהירו אינו בגדר חוות דעת מקצועית לגבי מצבו הנפשי של מר X, אך יש בו כדי ללמד על המצוקה שבה היה שרוי. מכל האמור לעיל עולה כי בעת שמר X היה נתון בקשיים אישיים וכלכליים, העמיד עו"ד Z תנאי חדש שלפיו לא תבוצע עבודה כלשהי ללא תשלום שכר טרחת עו"ד נוסף, אשר כאמור כלל לא הוזכר בהסכם שכר הטרחה, ומר X לא קיבל לגביו כל הסבר מראש לפני מועד החתימה על ההסכם. בנסיבות אלה, עמידתו של עו"ד Z על הדרישה לקבלת שכר טרחה נוסף כתנאי להמשך הטיפול בעניינו של מר X בבוררות לא נעשתה בתום לב, ויש בה משום הפרת חובת האמון של עו"ד Z כלפי מר X והפרה של ההסכם בין חברת Z למר X (ראו והשוו לעניין זה על"ע 3174/93 פלוני נ' ועד מחוז לשכת עורכי הדין), שם נקבע כי "לקוח הפונה לעו"ד לשם טיפול בעניין מסוים ומשלם תשלום על חשבון הטיפול, ועוה"ד אינו מבהיר לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאין לקבל את הטיפול כל עוד לא הושלם שכר הטרחה, חייב עוה"ד לטפל בעניין גם אם לא הושלם שכר הטרחה", וכן נקבע כי המקום הראוי להבהיר כי לא תבוצע עבודה נוספת כל עוד לא ישולם מלוא שכר הטרחה הינו בהסכם שנחתם בין הצדדים קודם לכן. המו"מ לפשרה עם הגב' עמרם מתצהירו של מר X עולה כי לא היו לו אמצעים לשלם לפרקליט אחר שייצג אותו בבוררות, והאפשרות היחידה שנותרה לו הייתה לנסות ולהתפשר עם הגב' עמרם. לפיכך נענה מר X לפנייתו של מר טובי פלד לניהול מו"מ בין הצדדים ויידע את עו"ד Z על כך במייל שנשלח אליו ביום 17.4.08. לתמיכה בטענתו צירף מר X בנספח יג' לתצהיר מסמך הנחזה כתדפיס של הודעת הדוא"ל שנשלחה לעו"ד Z שבה נכתב בין היתר כדלקמן: "רציתי רק לעדכן אותך שמתקיימים מגעים עם הצד השני באמצעות צד ג' במטרה להגיע להסדר. עד כמה שהבנתי יש התגמשות בצד השני. בהנחייתי כל יזמה צריכה לבסוף להגיע דרך בא כוחה". כמו כן צורף בנספח יב' לתצהיר מכתב זהה מאותו יום אשר נראה שהונפק לצורך שליחתו לעו"ד Z בפקס. יודגש כי המכתבים הנ"ל צורפו גם לכתב ההגנה בתביעה העיקרית (נספחים יב' ו- יג'), אם כי לצורך ביסוס טענות אחרות של מר X. מנגד, עו"ד Z הצהיר כי החל מיום 30.4.08 קיים מר X מו"מ לפשרה "מאחורי גבו" וללא ידיעתו (סעיף 21 לתצהיר), אך לא טרח להתייחס להודעת הדוא"ל והפקס מיום 17.4.08 הנ"ל או להכחיש את קבלתן. כמו-כן לא הגיש עו"ד Z תצהיר משלים בתגובה לטענתו של מר X בתצהירו כי יידע אותו על הכוונה לנהל מו"מ באמצעות צד ג'. זאת ועוד, לפי גרסתו של עו"ד Z, עוד לפני הגשת התביעה שכנגד ידע כי מר X החליט "על דעת עצמו, לקיים משא-ומתן ישירות עם הגב' עמרם, להידבר עמה וליתן בידה שהות להפיס את דעתו. זאת חרף התראות הח"מ כי הדבר יביא בהכרח לסרבול ההליך, להתמשכותו ולהגדלת עלויותיו והוצאותיו לכל הצדדים בסופו של יום" (סעיף 8 לכתב התביעה וסעיף 11 לתצהירו של עו"ד Z). מכאן שעו"ד Z ידע או צריך היה לדעת הן לפני הגשת התביעה שכנגד והן לאחר מכן כי בכוונתו של מר X לנהל מו"מ לפשרה עם הגב' עמרם, בין בעצמו ובין באמצעות צד ג', אולם בחר לשבת בחיבוק ידיים ולא להיות מעורב בכך, ואף ניסה להניא את מר X מלנהל מו"מ כדי להיחלץ מהמצב הקשה שנקלע אליו. לפיכך, אף אם המו"מ שנוהל באמצעות מר יוסי פולק החל הלכה למעשה רק בסוף חודש אפריל או בתחילת חודש מאי 2008, אין לקבל את הטענה כי מדובר במו"מ שהתרחש מאחורי גבו של עו"ד Z. עו"ד Z ידע על כוונותיו של עו"ד X לנהל מו"מ לכל המאוחר ביום 17.4.08, ובחר שלא לקחת כל חלק בכך, על אף שברור היה כי המו"מ יתנהל גם לגבי התביעה המקורית שבגינה קיבלה חברת Z שכ"ט עו"ד. סיום ההתקשרות בין הצדדים אין חולק כי הדרישה לתשלום שכר טרחה נוסף עלתה לקראת סוף חודש מרץ 2008 בעוד מר X הודיע לעו"ד Z על פיטוריו רק ביום 18.5.08. כמו כן עלה מעדותו של מר X כי בסמוך למועד העלאת הדרישה לשכר טרחה נוסף, ובעת שהיה במצוקה אישית קשה וחשש להיוותר ללא ייצוג משפטי, הביע את הסכמתו להסדר תשלומים לגבי שכר הטרחה בגין התביעה שכנגד (ראו עמודים 66-65 לפרוטוקול). עם זאת, בהמשך חקירתו העיד מר X כי זמן קצר לאחר מכן נותק הקשר עם עו"ד Z, ורק כשלושה עד ארבעה שבועות לאחר מכן נחתם הסכם הפשרה עם הגב' עמרם (שם, בעמוד 70). אף אם אכן היה פרק זמן שבו מחד גיסא אמר מר X לעו"ד Z שבכוונתו לפעול להסדרת תשלום שכר הטרחה הנוסף, ומאידך גיסא המשיך לנהל מו"מ עם הגב' עמרם באמצעות צד ג' - אין לזקוף זאת לחובתו של מר X. עו"ד Z הוא שהוביל למצב זה שבו חשש מר X מניהול הליכי הבוררות ללא ייצוג משפטי, אך גם לא רצה לוותר על ההזדמנות לנסות ולהגיע לפשרה עם הגב' עמרם. משהתנה עו"ד Z את המשך הטיפול בתיק בביצוע תשלום נוסף, ובד בבד התנגד לכל ניסיון לנהל מו"מ לפשרה עם הגב' עמרם, לא נותרה למר X ברירה אלא לנסות ולנהל את המו"מ לפשרה בעצמו. בנסיבות אלה שבהן למעשה נאלץ מר X לנהל את המו"מ ללא ייצוג משפטי, אין לקבל את הטענה כי היה עליו לעדכן את עו"ד Z באופן שוטף בכל פרטי המו"מ ובהתקדמות המגעים בין הצדדים. זאת ועוד, בפגישה שהתקיימה ביום 18.5.08 הודיע עו"ד Z למר X כי יתרת חובו בגין שכר טרחה מסתכמת בסך של 4,646 ₪ בלבד, ואף המליץ לו לשכור את שירותיו של עו"ד אחר (ראו לעניין זה בין היתר סעיף 24 לתצהירו של עו"ד Z ומכתבו אשר צורף בנספח יד' לתצהיר). ואולם לטענתו של עו"ד Z, באותה עת לא היה מודע להסכמה בין הצדדים שאליה הגיעו "מאחורי גבו" אשר מכוחה חב מר X כלפי התובעת שכ"ט נוסף בשיעור של 20%. האם הודעתו של עו"ד Z כי יתרת החוב עומדת על סך של 4,646 ₪ בלבד בטלה וחסרת כל תוקף אך ורק משום שנודע לו בדיעבד על הסכם פשרה שנחתם בין מר X לגב' עמרם כמה ימים לאחר מכן? סבורני כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. כאמור לעיל, עו"ד Z ידע או צריך היה לדעת על כוונתו של מר X לנהל מגעים עם הגב' עמרם באמצעות צד ג', ולכל היותר לא ידע ביום 18.5.08 כי המו"מ נמצא בשלבים מתקדמים וכי הצדדים החלו להגיע להסכמות ביניהם. משבחרה חברת Z לא לקחת כל חלק במו"מ, אין במועד ההגעה להסדר (שבכל מקרה נחתם לאחר שיגור מכתבו של עו"ד Z מיום 18/5/08 הנ"ל) כדי להוות טעם לדרישה נוספת לשכר טרחה. שכר הטרחה המגיע לחברת Z חברת Z תבעה ממר X סך של 148,102 ₪ מכוח פסקה 10 להסכם שכר הטרחה שבה נקבע בין היתר כדלהלן: " ... הכשיל הלקוח במעשה ו/או במחדל את ניהול ו/או קידום נושא הייצוג ו/או סיכל הסכם זה יהא עורך הדין רשאי להודיעו על סיום הטיפול ולקבל את השכ"ט המלא הקבוע בהסכם זה ובהנחה שהושגה התוצאה המיטבית על-ידי עוה"ד" . תחילה יצוין כי בענייננו לא הודיע עו"ד Z על סיום הטיפול ואף סירב להתפטר מייצוגו של מר X. על כל פנים, אין לקבוע כי מר X הכשיל את ניהול וקידום נושא הייצוג או סיכל את ההסכם. עו"ד Z הוא שהתנה את המשך הטיפול בתיק בתשלום שכר טרחה נוסף, ובכך הפר את חובותיו כלפי מר X והעמיד אותו במצב בעייתי ביותר, כך שאין לעו"ד Z להלין על מר X שניסה למזער את נזקיו באמצעות ניהול המו"מ בכוחות עצמו. ודוק, דווקא המו"מ אשר נוהל באמצעות צד ג' הוא שקידם בסופו של דבר את נושא הייצוג כמוגדר בהסכם שכר הטרחה. לחלופין נטען כי חברת Z זכאית לקבל "פיצויי קיום, הפרה וציפייה" מכוח דיני החוזים הכלליים, וזאת בשיעור מלוא שכר הטרחה שהייתה מקבלת לו הושגה התוצאה המיטבית בתובענה. גם טענה זו דינה להידחות. כפי שנקבע לעיל, עו"ד Z הוא שהפר את ההסכם עם מר X ולא פעל בתום לב בעת שהתנה את המשך הטיפול בתיק בתשלום שכר טרחה נוסף שלא סוכם מראש, ומכאן שחברת Z איננה זכאית לפיצויים בעקבות הפסקת הייצוג. מעבר לכך, כפי שנקבע בע"א 8854/06 עו"ד קורפו נ' סורוצקין (לא פורסם) שאליו הפנו באי כוח הצדדים בסיכומיהם, כאשר לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת ההתקשרות היא סיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם לעורך דינו פיצויי ציפייה. מכאן שגם אלמלא היה מקום לקבוע כי עו"ד Z הפר את הסכם הייצוג, התניית המשך הטיפול בקבלת שכר טרחה נוסף שלא הוסכם מראש היא לכל הפחות סיבה הוגנת או מספקת להפסקת הייצוג. אמנם בפסק הדין שניתן בע"א 136/92 בייניש-עדיאל נ' דניה סיבוס בע"מ, פ"ד מז(4)114 נקבע כי אם ישנה הסכמה מפורשת בין הצדדים לעניין שכר הטרחה שישולם במקרה של הפסקת הייצוג, יש לכבדה, ולכאורה קיימת הסכמה כזו בענייננו בפסקה 12 להסכם שכר הטרחה. ואולם כפי שיפורט בהמשך, בנסיבות העניין אין ליישם את הוראות הפסקה הנ"ל במקרה דנן. פסקה 12 להסכם שכר הטרחה קובעת כדלקמן: "מו"מ בזאת כי היה ויופסק הייצוג על ידי הלקוח בסמוך לאחר החתימה על הסכם זה ובטרם בוצעה פעולה כלשהי, זולת לימוד נושא הייצוג על ידי עוה"ד, ישולם לעוה"ד 30% משכר הטרחה המקסימלי שעשוי היה עוה"ד לקבל בגין הטיפול בנושא הייצוג או סכום עפ"י הקבוע דלעיל והכל לפי הגבוה מביניהם. היה ובוצעה פעולה כלשהי ישולם סך של 50% בהתאמה והכל לפי הגבוה מבין הסכומים שסוכמו". בענייננו ניתן לקבוע כי עו"ד Z הוא שהפסיק את הייצוג הלכה למעשה, משהתנה את המשך הטיפול בתיק בתשלום שכר טרחה נוסף שלא סוכם מראש. מעבר לכך וכאמור לעיל, אין חולק כי ביום 18.5.08 הודיע עו"ד Z למר X שיתרת חובו עומדת על סך של 4,646 ₪ בלבד, וזאת הן בפגישה שהתקיימה במשרדו של עו"ד Z והן במכתב שנשלח למר X באותו יום (נספח י' לתצהירו של עו"ד X). דרישה לתשלום הסכום הנ"ל בלבד חזרה על עצמה גם במכתבים רבים נוספים שנשלחו למר X במהלך החודשים מאי ויוני 2008 (ראו נספחים י'-יג' לכתב התביעה). מכאן שעו"ד Z עצמו גילה דעתו כי מר X לא יידרש לשלם סכומים נוספים מעבר לסך של 4,646 ₪ הנ"ל. ודוק, דרישתה של חברת Z לקבלת שכר טרחה נוסף לפי אחוזים מסכום התביעה בבוררות עלתה לראשונה רק כשנה לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים וכמה חודשים לאחר שמר X הגיש תלונה ללשכת עורכי הדין כנגד עו"ד Z. כפי שנקבע לעיל, אף אם נודע לעו"ד Z על הסכם הפשרה בדיעבד, הרי שבנסיבות העניין וכאשר בחרה חברת Z להפסיק לייצג את מר X הלכה למעשה ולא לקחת חלק במו"מ, לא קמה לה כל זכות לגבות שכר טרחה נוסף. נוסף על הפיצויים שנתבעו ממר X מכוח פסקאות 10 ו- 12 להסכם ומכוח דיני החוזים כמפורט לעיל, תבעה חברת Z גם סך נוסף של 6,273 ₪ בגין יתרת חוב עבור שכר טרחת הליכים. מדובר למעשה בסך של 4,646 ₪ שדרש עו"ד Z עוד ביום 18.5.08 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. ביום 25.5.08 שלח מר X מכתב לעו"ד Z שבו ביקש לקבל פירוט לגבי הסכום הנ"ל (נספח ט' לכתב התביעה). בתגובה שלח עו"ד Z מכתב מיום 26.5.08 (נספח י' לכתב התביעה) שבו הובהר כי הסך של 4,646 ₪ אינו נוגע לתביעה שכנגד אלא לתביעה העיקרית, ומורכב מחיוב עבור 11 כתבי בי-דין שהוכנו בעניינו של מר X ועבור צילומים. בתגובה שלח מר X ב- 11.6.08 מכתב (נספח יד' לכתב התביעה) שבו התנגד לתשלום הסכום הנ"ל וטען לקיזוזו כנגד "העודף המגיע לו עבור שירות משפטי שבפועל שלא הושלם". ואולם, אין במכתבו האחרון של מר X כל התייחסות לתחשיב של עו"ד Z לגבי הפעולות המשפטיות שכבר בוצעו, אלא רק טענת קיזוז כללית ולא מפורטת. מר X איננו נוקב בסכום המגיע לו לטענתו עקב אי השלמת הטיפול המשפטי, כאשר אין חולק כי עד למועד הגשת התביעה שכנגד קיבל מר X מחברת Z שירותים משפטיים שהיה עליו לשלם בגינם. לפיכך, ובהעדר תחשיב נגדי או חוות דעת מטעמו של מר X לגבי השירותים המשפטיים שניתנו עד למועד הגשת התביעה שכנגד, הנני מקבל את דרישתה של חברת Z לתשלום הסך של 4,646 הנ"ל, אשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית נכון למועד הגשת התביעה עומד על סך של 6,273 ₪. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי מתוך הסך של 168,459 ₪ שנתבעו בתביעה העיקרית, על מר X לשלם לחברת Z סך של 6,273 ₪ בלבד. התביעה שכנגד מר X הגיש תביעה שכנגד שבה חזר על טענותיו בכתב ההגנה: הסכם שכר הטרחה שנחתם אינו ההסכם האמיתי בין הצדדים, החתימה על המסמך נעשתה תוך הטעיה או כתוצאה מעושק, הסכם שכר הטרחה הוא חוזה אחיד בעל תניות מקפחות וההתקשרות על פי ההסכם ראויה לביטול בהיותה נוגדת את תקנת הציבור. עוד נטען כי הנתבעים שכנגד התרשלו בביצוע "ההסכם האמיתי" ונהגו ברשלנות מקצועית בדרך שבה ייצגו את התובע שכנגד, כשלעניין זה הועלו טענות בדבר רשלנות בניסיון לעקל את אתר החברה באינטרנט וביצוע רשלני של עיקול ברישום של דברי ערך (תכשיטים וחפצי אמנות) בביתה של הגב' עמרם. לגבי הטענות בדבר הטעיה ועושק, כפי שנקבע בתביעה העיקרית, אף אחת מהגרסאות העובדתיות של הצדדים בעניין נסיבות החתימה על הסכם שכר הטרחה לא הייתה עקבית לחלוטין, ברורה, מפורטת ונטולת סתירות ותמיהות. לפיכך, בית המשפט לא מצא לנכון להעדיף את גרסתו של מי מהצדדים בעניין זה, ומכאן שמר X לא הרים את הנטל הנדרש על מנת להוכיח כי הסכם שכר הטרחה נחתם כתוצאה מהטעיה או עושק. הטענה כי הסכם שכר הטרחה הוא חוזה אחיד בעל תניות מקפחות מופיעה באופן כללי ביותר בסעיף 18ד. לכתב התביעה שכנגד, תוך הפניה לסעיף אחר (סעיף 9.ב.) שבו נטען כי "המסמך מלא וגדוש תניות שכלל לא נדונו לרבות ובמיוחד התחייבות לתשלומים נוספים מן הגורן ומן היקב". תחילה יצוין כי מר X הודה שעשה טעות מרה כשחתם על המסמך בלי לעיין בו (ראו למשל סעיף 9.ו. לכתב התביעה שכנגד), ולכן ספק אם יש לקבל את טענתו כי לא הייתה לו כל אפשרות לשנות את תנאי ההסכם. ואולם, אף אילו היה מקום לקבוע כי הסכם שכר הטרחה הוא חוזה אחיד, אין בכתב התביעה שכנגד הפניה להוראות ספציפיות שהן לטענתו של מר X תניות מקפחות. גם בסיכומיו של מר X אין פירוט כנדרש לעניין זה. בסעיף 22.ה. לסיכומים ישנה התייחסות לשתי הוראות בלבד בהסכם אשר נטען כי הן מקפחות: הזכות להעביר את הטיפול לעו"ד אחר בלי לשאול את הלקוח והזכות לקבל תשלום גם אם הופסק השירות המשפטי, ואף זאת ללא פירוט כנדרש. מכל מקום, הסעד היחיד שדרש מר X בהקשר זה הוא סירוב לאכוף את תניות התשלום המקפחות, וממילא כאמור לא התקבלה התביעה לתשלום שכר טרחה מכוח פסקאות 10 ו- 12 להסכם. גם הטענה כי הסכם שכר הטרחה בטל בשל היותו נוגד את תקנת הציבור נטענה בכתב התביעה שכנגד בסעיף 18.ה. בכלליות וללא כל פירוט. גם לגופו של עניין, סבורני כי אף שמדובר בהסכם חד צדדי המנוסח בבירור באופן המיטיב עם חברת Z - אין לומר שההסכם בכללותו סותר את תקנת הציבור. מעבר לכך, הלכה למעשה לא יישם בית המשפט את אותן הוראות בהסכם שלשיטתו של מר X סותרות את תקנת הציבור, שכן מר X לא חויב בתשלום שכר הטרחה שנדרש ממנו לאחר הפסקת הייצוג. בכתב התביעה שכנגד הועלו שתי טענות מרכזיות הנוגעות לאופן הטיפול של חברת Z ועו"ד Z בתיק והן כי התרשלו בניסיון לעקל את אתר החברה המשותפת של מר X והגב' עמרם באינטרנט וביצעו ברשלנות עיקול ברישום של דברי ערך בביתה של הגב' עמרם. בנוגע לאתר האינטרנט, מהראיות שבפני עולה כי אכן לא הוגש תצהיר בתמיכה לבקשה שהגיש עו"ד ברוש ממשרד Z למתן צו מניעה זמני לשימוש באתר האינטרנט. עם זאת, בהחלטה שניתנה בבוררות הוצא צו הדדי למניעת השימוש באתר (נספח ד' לכתב ההגנה), ולא הוכח כי לו הוגש תצהיר בתמיכה לבקשה הייתה מתקבלת החלטה שונה. בהליך שבפני לא העלה מר X כל טיעון שעשוי היה להצדיק ולו לכאורה הוצאת צו מניעה חד צדדי כנגד הגב' עמרם. נהפוך הוא, מר X עצמו העיד כי הגב' עמרם הייתה שותפה שוות זכויות בחברה (עמוד 108 לפרוטוקול), ואף נקבע בבוררות כי הייתה לה זכות לקבל את קוד הגישה לאינטרנט על פי הסכם המייסדים (עמוד 103 לפרוטוקול מול שורות 1-4). כמו-כן לא שלל מר X את האפשרות שעו"ד ברוש אמר לו מראש שסיכויי הבקשה להתקבל הם אפסיים (תחילת עמוד 109 לפרוטוקול). לגבי העיקול ברישום - מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט עולה לכאורה כי העיקול אכן לא בוצע כראוי, ועו"ד Z נושא באחריות לכך. דא עקא, מעדותו של מר X עלה כי איננו יודע בדיוק אילו תכשיטים וחפצי ערך היו בביתה של הגב' עמרם ביום ביצוע העיקול (סוף עמוד 93 ותחילת עמוד 94 לפרוטוקול) ואף לא הוגשה כל חוות דעת מקצועית לגבי שווי הפריטים אשר לטענתו של מר X היו ברשותה של הגב' עמרם ולא עוקלו. על כל פנים, מר X הודה בחקירתו הנגדית כי אף לו היו התכשיטים נרשמים בעיקול, היה מגיע להסכם הפשרה עם הגב' עמרם ו"זה לא היה משנה" (עמוד 96 לפרוטוקול מול שורות 11-6). כמו כן הודה מר X כי אחד התנאים בהסכם הפשרה היה ביטול העיקול, והעיד כי "אני הלכתי על זה, מרצוני ביטלתי" (עמוד 95 לפרוטוקול מול שורות 14-1), כך שממילא לא הייתה אפשרות לממש את העיקול לצורך הבטחת התשלום שנקבע בהסכם הפשרה. בכתב התביעה שכנגד הועלתה טענה נוספת שלפיה עו"ד Z הטעה את מר X לגבי סיכויי הגבייה מהגב' עמרם, אך טענה זו נזנחה בסיכומים, ועל כל פנים כאמור לעיל, כל העיקולים בוטלו בהסכמתו של מר X במסגרת הסכם הפשרה. נותרנו אפוא עם הטענה בדבר הפרת חובת האמון כלפי מר X, ואכן נקבע בתביעה העיקרית כי חברת Z הפרה את ההסכם בין הצדדים, ובנסיבות העניין אף לא פעלה בתום לב והפרה את חובת האמון שלה כלפי לקוחה. לאור האמור לעיל, יש לבחון את טענותיו מר X לגבי הנזק שנגרם לו אך ורק ביחס להפרות אלו. בתביעה שכנגד נטען כי נגרם למר X נזק בסך כולל של 595,276 ₪, אך מחמת חסרון כיס ושיקולי אגרה הועמד סכום התביעה על סך של 190,000 ₪. סכום הנזק הראשון שנתבע בתביעה שכנגד הוא סך של 445,276 ₪, שהוא ההפרש בין סכום התביעה שהוגשה בבורות - סך של 740,510 ₪, לבין הסכום שהתקבל בפועל - סך של 295,234 ₪. ואולם, לא הוכח כי לו המשיכו הצדדים בניהול הבוררות היה מר X מקבל מהגב' עמרם את מלוא הסכום שתבע. בהקשר זה יש לתת את הדעת לכך שכמחצית מסכום התביעה בבוררות הייתה בגין תשלום פיצויים מוסכמים וריבית על סכום זה, כאשר אל מול תביעתו של מר X הגישה הגב' עמרם תביעה שכנגד על סך של 3,500,000 ₪. אין לקבל את טענת בא כוחו של מר X שלפיה סעיף 4(4) לכתב התביעה מהווה הודאת בעל דין כי לו נוהלה הבוררות הייתה מושגת התוצאה המיטבית. מדובר בהפניה לסעיף בהסכם שכר הטרחה הקובע מנגנון לתשלום במקרה של הפסקת הייצוג, ולא בהערכה מקצועית לגבי סיכויי התביעה בנקודת הזמן שבה הופסק הייצוג הלכה למעשה. יצוין כי מר X יכול היה להגיש חוות דעת מומחה לגבי סיכויי התביעה שהגיש בבוררות, אך הוא בחר שלא לעשות כן. נוסף על כך, לא הוכח מהו הסכום המדויק שקיבל מר X מהגב' עמרם בפועל. מחקירתו הנגדית של מר X עלה לראשונה כי לאחר החתימה על הסכם הפשרה חתמו הצדדים על הסכם נוסף (תחילת עמוד 97 לפרוטוקול). אמנם בסיכומיו של מר X נטען כי בהסכם הנוסף נאלץ לוותר על חלק מהסכום שנקבע בהסכם הפשרה המקורי (סעיף 16.ב.), אך מדובר בטענה שהועלתה במפורש לראשונה בסיכומים, ואף לא הוצג בפני בית המשפט אותו הסכם נוסף לתמיכה בטענתו של מר X. זאת ועוד, מר X לא הרים את הנטל המוטל עליו כדי להוכיח כי אלמלא הדרישה לשכר טרחה נוסף עבור הטיפול בתביעה שכנגד, לא היה מגיע להסדר פשרה עם הגב' עמרם. מר X עצמו העיד כי בתקופה שבה הגישה הגב' עמרם את התביעה שכנגד היה נתון במצוקה נפשית וכלכלית קשה. לפיכך, אין לשלול את האפשרות שגם לו היה עו"ד Z מסכים להמשיך בייצוג, היה מר X נענה להצעה לנהל מו"מ לפשרה באמצעות מר יוסי פולק ומגיע להסדר זהה. בעניין זה יש לזקוף לחובתו של מר X את הימנעותו מלהגיש תצהיר עדות ראשית של מר פולק או להזמין אותו להעיד בתיק. סכום נוסף שנתבע בסעיף 19.ב. לכתב התביעה שכנגד הוא החזר של 50,000 ₪ מתוך שכר הטרחה ששולם לחברת Z בסך של 64,620 ₪. על פי הסכם שכר הטרחה, הסך של 15,000$ ששולם הוא בגדר מקדמה שלא תוחזר בכל מקרה, וכך גם לגבי הסך הנוסף של 3,000 ₪ ששולם עבור הליכים שכבר בוצעו. אף לפי גרסתם של מר X ואשתו כי הוסכם על תשלום שכר טרחה בסך של 15,000$ + הוצאות בלבד - אין כל טענה להתחייבות של עו"ד Z כי במקרה של סיום הסכסוך בהסכם פשרה יוחזרו הסכומים הנ"ל או חלקם. נוסף על כך, אין חולק כי חברת Z סיפקה למר X שירותים משפטיים במשך כשלושה חודשים, ובכלל זה הכנת כתב תביעה, טיפול בבקשת עיקול זמני ובבקשה למינוי כונס נכסים זמני וניהול שיחות טלפוניות, פגישות והתכתבויות אשר הצדדים חלוקים בדבר היקפן. לפיכך, ובהעדר חוות דעת לגבי שכר הטרחה המקובל עבור השירותים שסופקו, לא הרים מר X את הנטל הנדרש על מנת להוכיח כי הסכום ששולם הוא בלתי סביר ביחס לשירות שניתן. לבסוף טוען מר X בסעיף 19ג. לכתב התביעה שכנגד כי נגרמה לו "עוגמת נפש רבה, במיוחד לאור התקופה הקשה שעברה עליו אותה עת. לתובע נגרמו צער, טרחה וכיו"ב" - נזק שהוא מניח את קביעת שיעורו לבית המשפט אך מעריך את סכומו ב- 100,000 ₪. אין בכתב התביעה שכנגד פירוט כנדרש לגבי עוגמת הנפש שנגרמה למר X. עם זאת, משנקבע כי חברת Z הפרה את הסכם שכר הטרחה שנחתם וכי עו"ד Z לא פעל בתום לב והפר את חובת האמון שלו כלפי מר X באופן שהעמיד אותו במצב בעייתי ביותר בעת שהיה נתון בקשיים כלכליים ואישיים, הנני מוצא לנכון לפסוק למר X סכום פיצוי סמלי בגין עוגמת נפש בסכום הזהה ליתרת חובו של מר X לחברת Z, דהיינו סך של 6,273 ₪ הנ"ל. לאור כל האמור לעיל הנני קובע כי מתוך הסך של 190,000 ₪ שנתבעו בתביעה שכנגד, על חברת Z ועו"ד Z לשלם למר X סך של 6,273 ₪ בלבד, באופן שבו יקוזזו הדדית חיובי הצדדים, וזאת אף שהתובעת בתביעה העיקרית היא חברת Z בלבד. לפיכך, ולאחר קיזוז הסכום שנפסק לזכותה של חברת Z בגין יתרת שכר טרחה עם הסכום שנפסק לזכותו של מר X בגין עוגמת נפש, יוצא כי התביעות מתקבלות חלקית ומקוזזות, ועל כן הנני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו. עורך דיןחוזהפרשנות חוזהפרשנותשכר טרחת עורך דיןשכר טרחההסכם שכר טרחה