מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פרסום קלטת שחזור: 1. המבקשת 1, בעלת זיכיון לשידורי חדשות בערוץ השני של הטלויזיה, עותרת להתיר לה לפרסם קטעים מהתיעוד החזותי של חקירת הנאשם, המשיב 2, והשחזור שבוצע על ידו במהלך החקירה בתיק זה והמבקשת 2, כתבת משפט של YNET, עותרת לפרסם את קלטות השחזור של בני משפחת אושרנקו ז"ל כפי ששחזר הנאשם כאמור. 2. ב"כ המבקשת 1 טוען בבקשה ובטיעוניו בפנינו כי עקרון פומביות הדיון, שהוא עקרון יסוד חוקתי הנגזר מחופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת, מצדיק מתן פרוש מצומצם לסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) תשס"ב-2002 (להלן: "החוק") שאוסר על פרסום תיעוד קולי או חזותי מחקירה ללא אישור ביהמ"ש. לטענתו שלושת הרציונליים של עקרון פומביות הדיון, דהיינו, זכות הציבור לדעת, חופש הביטוי והעתונות והחופש לפרסם את הנעשה בביהמ"ש; תרומתו של העיקרון לתקינות ההליך המשפטי ולשיפור איכות ההחלטה שניתנת בסופו וחיזוק אמון הציבור ברשויות הציבור ומערכת המשפט מצדיקים את קבלת הבקשה, תוך מתן פרוש מצמצם לאיסור שקבוע בסעיף 13 לחוק. 3. לטענת ב"כ המבקשת 1 מדובר במקרה זה בפרשה בעלת עניין ציבורי רב לאור חומרת העבירות והסתעפות הגרסאות שמסר הנאשם במשפט ובעדותו והדבר מצדיק לממש את זכות הציבור לקבל מידע מרשויות הציבור בעניין נושא הבקשה. 4. ב"כ המבקשת 1 טוען כי כלי התקשורת עסקו רבות בפרשה במהלך כל שלביה והוא צרף לבקשה שורה של פרסומים בעתונות ובטלויזיה בהם חזר הנאשם מדברים שאמר בחקירותיו ובשחזור. עוד טוען ב"כ המבקשת 1 כי משהסתיימו ההליכים המשפטיים בפרשה נושא הבקשה אין כל חשש להשפעת הפרסום על ניהולו התקין של המשפט או על עדויותיהם של עדים בו. 5. הנאשם, באמצעות בא כוחו, מתנגד לבקשות נושא ההחלטה אך הוא לא הביא בעצמו (שכן הוא לא נכח בדיון לפי בקשתו) או באמצעות בא כוחו, כל נימוק להתנגדותו. 6. ב"כ המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") מתנגד לבקשה וטוען כי יש בפרסום המבוקש משום פגיעה בפרטיות ובזכויותיו של הנחקר להליך אנושי והוגן. לטענת ב"כ המשיבה זכות הציבור לדעת לא מצדיקה חשיפת כל פרט בחקירה ובמקרה זה אין כל עניין ציבורי בראיית חלקים סלקטיביים שיבחרו המבקשות לשדר מתוך החקירות והשחזור. 7. ב"כ המשיבה טוען שסעיף 13 לחוק מנוסח באופן רחב, אינו מוגבל בזמן ולא מותנה בקיום הליך משפטי וגם אם הוא הסתיים עדיין קיימים נימוקים כבדי משקל לדחיית הבקשות. במקרה זה הנימוקים לדחיית הבקשות הם הצורך למנוע פגיעה נוספת ברגשותיהם של בני משפחת המנוחים, ששחזור הרצח יפגע ברגשותיהם והחשש מאי שיתוף פעולה של נחקרים עם המשטרה אם יידעו שמהלך חקירותיהם יפורסם בציבור (ראה סעיפים 15-16 לתגובת המשיבה). בסיפא תגובת המשיבה טוען בא כוחה שאין די בהתעניינות הציבורית הנטענת בפרסום המבוקש כדי להוות "עניין ציבורי" שמצדיק את קבלת הבקשות, במיוחד כשהמשפט התנהל בדלתיים פתוחות וזכה לחשיפה רבה בתקשורת. משכך לא עמדו המבקשות בנטל להוכיח שקיימים נימוקים משכנעים כדי להתיר את הפרסום. 8. במהלך הדיון בפנינו טען ב"כ המבקשת 1 שסרובו של הנחקר לפרסום הוא שיקול נכבד, אך לא יחיד ולא מכריע, ובתי המשפט התירו פרסום תיעוד חזותי של חקירות חרף סרובו של הנחקר. לטענתו, מדובר במקרה זה בפרשה מזעזעת שזכתה לסיקור תקשורת נרחב ומאחר והרשעת הנאשם התבססה על דברים שאמר בחקירותיו ובשחזור, בניגוד לגרסה שונה שמסר בעדותו, יש עניין לציבור לראות את מה שקרה בחקירות ובשחזור ואין די בפרסום תמלילי החקירות והשחזור של הנאשם כדי לספק את הענין הציבורי. 9. במהלך הדיון בפנינו טענו ב"כ המבקשות שבמהלך ניהול המשפט פירסמו בכלי התקשורת תמונות סטילס מתוך השחזור והופיעו ציטוטים מתוך דברים שאמר הנאשם בחקירותיו ובשחזור. מאחר וכך ציפייתו של הנאשם לשמירה על פרטיותו איננה גבוהה. 10. באשר לחשש מפני חוסר שיתוף פעולה של נחקרים טען ב"כ המבקשת 1 שנחקרים שירצו למסור גרסאות כוזבות במשפטיהם יורתעו אם יידעו שהגרסאות האמיתיות שמסרו בחקירותיהם תוצגנה ברבים ובכך תצמח תועלת לציבור. 11. ב"כ המשיבה טען בדיון בפנינו שמסירת גרסאות סותרות ע"י נאשם איננה דבר נדיר ולכן אינה מצדיקה את הפרסום. לדבריו, בשיחה עם קרובי המנוחים הוברר שהם לא רוצים לראות את התמונות מהשחזור שכן הם מנסים להמשיך את חייהם ככל האפשר והצפיה בפרסומים המבוקשים תקשה עליהם בכך. דיון והכרעה האיסור על פרסום קלטות החקירה ותכליותיו: 12. ס' 13 לחוק חקירת חשודים קובע:             "איסור פרסום קלטת - עונשין -   המפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, בלא רשות בית המשפט, דינו - מאסר שנה; לענין סעיף זה, "חקירה" - לרבות חקירה בידי רשות אחרת המוסמכת לחקור על פי דין, שהוצא לגביה צו לפי סעיף 16(ג)".             החוק נועד להבטיח את תקינות ההליך של חקירת חשודים ואת זכויות הנחקר במהלך חקירתו, שכן הצורך בתיעוד החקירה נקבע כדי לשפר את יכולתו של בית המשפט להתרשם מהדברים שאמרו הנאשמים בחקירותיהם במטרה להגיע לחקר האמת.   13.      ככלל, ס' 13 לחוק אוסר על פרסום תיעוד חזותי או קולי, אך הוא אינו אוסר פרסום תוכנה של חקירה בדרכים אחרות, כגון פרסום מילולי.            הפער האיכותי בין פרסום תוכן מילולי מתוך חקירה לבין פרסום תיעוד חזותי/קולי, מבחינת פוטנציאל הפגיעה, מצדיק לגישתו של המחוקק את הטלת האיסור האמור. יחד עם זאת, מקנה החוק לבתי המשפט שיקול דעת האם להתיר פרסום חזותי או קולי של חקירת חשודים, באופן חריג ותוך איזון האינטרסים השונים. 14.      האינטרסים העומדים בבסיס האיסור על פרסום קלטות חקירה (א)      זכותו של הנחקר לפרטיות ולשמירה על כבודו:            הזכות לפרטיות ושמירת כבודו של הנחקר מעוגנת כזכות חוקתית, במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכן בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. ערכים אלו ראויים להגנה רחבה, ויש להימנע מפגיעה בהם, אלא כאשר יש הכרח לעשות כן, ובאופן מידתי. (ב)      החשש מפני פגיעה ביעילות חקירות המשטרה:            התרת פרסום הנעשה בחקירה עלול להרתיע נחקרים מלשתף פעולה בחקירות המשטרה. החשש מפני פרסום פרטים הנאמרים במסגרת החקירה, אף מחוץ לכתלי בית המשפט, ובאופן פוגעני, תוך פרסום הקלטת בתקשורת, עלולה להרתיע ממסירת גרסה מפורטת. (ג)       תקינות ההליך המשפטי:            פרסום קלטת חקירה עלול להסיט את המשפט מאולם בית המשפט אל הזירה הציבורית ולהפוך אותו "למשפט הציבור והתקשורת". הסכנה הטמונה בכך היא כי יופעלו לחצים חיצוניים על המערכת המשפטית, וכן תהיה השפעה פסולה על עדים שטרם העידו (ראה סעיף 43 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה, בע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' תורג'מן). 15.      האיסור לפרסם קלטות חקירה מכרסם במספר עקרונות יסוד ואינטרסים רמי מעלה שיש לדאוג כי הפגיעה בהם תהיה מזערית, ובראשם עקרון פומביות הדיון שעניינו חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת.             עיקרון הפומביות זכה למעמד חוקתי סטטוטורי, בהיותו מעוגן בס' 3 לחוק יסוד: השפיטה, הקובע כדלקמן:                        "פומביות הדיון - בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק".             וכן בסעיף 68 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, הקובע כי:                        "(א) בית משפט ידון בפומבי. (ב) בית משפט רשאי לדון בענין מסויים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך...".              עיקרון זה מהווה השתקפות של ערכים מוגנים בשיטה הדמוקרטית, כגון חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, והוא נועד להבטיח משטר שיפוטי תקין ומתן אפשרות להעברת ביקורת ציבורית על מערכת המשפט והחוק.            שקיפות חקירות המשטרה וחשיפת הדיון המשפטי לעיני כלל הציבור מחזקת את אמון הציבור ברשויות השלטון ומהווה אמצעי ביקורת על התנהלות ההליך החקירתי והשיפוטי.            עיקרון זה משתרע הן על דיוני בית המשפט והן על מסמכים וראיות המהווים חלק מההליך הדיוני (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, בעמ' 437). 16.      במסגרת הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט האם להתיר פרסום קלטת חקירה יש לתת משקל למעמדם של השיקולים השונים, תוך התייחסות לנסיבות הקונקרטיות של ההליך המשפטי, ובהתייחס לשלב שבו הוא מצוי.            השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול בהחלטתו אם להתיר פרסום הם השיקולים הבאים:            (א)      השלב בו מצוי ההליך המשפטי                        נקודת המוצא, כפי שעולה מסעיף 13 לחוק, היא כי התרת פרסום תיעשה רק בנסיבות חריגות ומיוחדות, ככל שמדובר בשלב מוקדם של חקירה.                        ככל שההליך המשפטי מצוי בשלב מוקדם, וטרם שמיעת העדויות, כך יגבר האינטרס למנוע את הפרסום, מחשש להשפעה על עדים שטרם העידו ושמירה על ניהולו התקין של המשפט. כאשר הוגש כתב אישום וההליך הפלילי החל להתנהל משתנה נקודת האיזון שבין האינטרסים והיא נוטה להתרת הפרסום.              (ב)      מידת העניין הציבורי וקיומו של טעם מיוחד                        בית המשפט יבחן את מידת העניין הציבורי שעומד בבסיס הבקשה, ולצורך כך על המבקשים להראות קיומו של טעם מיוחד ונסיבות המצדיקות התרת הפרסום תוך חריגה מן הכלל שקבוע בסעיף 13 לחוק.                        בע"א 439/88 רשם מאגרי מידע נ' ונטורה, פ"ד מח(3) עמ' 808, בעמ' 826, התייחס בית המשפט למושג "עניין ציבורי" במשמעות חוק הגנת הפרטיות, וחזר על הקביעה כי עניין ציבורי משמעותו פרסום המביא עמו תועלת לציבור, ואין די במידע שיש בו "עניין ציבורי", כזה המספק מזון לסקרנים או ממלא יצרם של רכלנים. כמו כן צוטטה העמדה כי "פרסום עשוי להביא תועלת לציבור אם תורם הוא לגיבוש דעתו בעניינים ציבוריים, ואם יש בו כדי לגרום לשיפור אורחות חייו" (ז. סגל "הזכות לפרטיות למול הזכות לדעת" עיוני משפט ט' (תשמ"ג - מד) 175, 196).                        (ראה גם תפ"ח (חיפה) 4067/07 ערוץ 2 נ' מדינת ישראל, מיום 22.6.08, לא פורסם).                       בפס"ד תורג'מן קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כי          "לא די בכך ש"העניין לציבור" בפרסום יהיה ערטילאי. נדרש, כי פרסום קלטת החקירה יהיה בעל חשיבות ממשית לצורך בחינת התנהלות הגורם השלטוני, והמשטרה בכללו, וכי ישרת אינטרס ציבורי חשוב וממשי..." (סעיף 55 לפסה"ד).            (ג)       עמדתו של הנחקר                         בבקשה להתרת פרסום יש להתחשב אף בעמדתו של הנחקר לעניין הפרסום, כמו גם בזכויותיהם לפרטיות של גורמים אחרים המעורבים בחקירה, להם לא ניתנת ההזדמנות להשמיע דעתם.                        בבש"פ 4275/07 רשות השידור נ' מדינת ישראל וזדורוב ניתן ביום 17.9.07 מפי כב' השופט י. אלון, עמ' 14 לפסה"ד (להלן: פס"ד זדורוב), נקבע כי התנגדות נחקר לפרסום מהווה שיקול נכבד ביותר שלא להתיר אותו. 17.      ס' 13 לחוק מהווה סעיף ספציפי, הגובר על עקרונות כלליים. יתר על כן, סעיף זה כבר כולל בתוכו נוסחת איזון, כפי שמצא המחוקק לנכון לקבוע, בהתחשב בכל אותם אינטרסים מנוגדים שצויינו לעיל. מהאמור עולה כי נטל הראייה במקרה זה מוטל על המבקשים לסטות מן הכלל של איסור הפרסום, ולנהוג באופן החריג של התרת הפרסום.            בפס"ד זדורוב נקבע כי "... הכלל שקבע המחוקק לעניין זה הינו באיסור הפרסום, וכי התרתו אמורה להיות מסויגת כחריג לכלל. לאמור, על מבקש ההיתר לשכנע כי מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מכלל האיסור" (עמ' 13 למטה). מן הכלל אל הפרט 18. איננו מקלים ראש כלל ועיקר בנימוקים שהביאו המבקשות להתרת הפרסום נושא הבקשה המסתמכים על העיקרון החוקתי של פומביות הדיון, המממש את זכות הציבור לדעת, את חופש העיתונות וחופש הביטוי כפי שבא לביטוי בחקיקה ובפסיקה שהובאו לעיל ושהובאו גם בטיעוני המבקשת 1. 19. עם זאת, אין להקל ראש בנימוקים שהובאו על ידי ב"כ המשיבה בהתנגדותו לבקשה, גם אם מכל הנימוקים המצדיקים התנגדות לבקשה, נותרו הנימוקים של התנגדות הנאשם לפרסום, החשש מפני אי שיתוף פעולה של נחקרים עם גורמי החקירה והתנגדות קרובי המנוחים לפרסום המבוקש. 20. ב"כ המבקשת 1 הציג בפנינו שתי החלטות של בתי המשפט שהתירו פרסום חרף התנגדות הנחקרים, אך בבש"פ 2698/08 משהו הפקות בע"מ נ' מדינת ישראל, הסכימה המדינה לפרסום המבוקש ובאותו פסק דין עומדת כב' הנשיאה בייניש (כתוארה אז) על כך שסעיף 13 לחוק קובע איסור כללי וגורף על פרסום תיעוד חזותי או קולי של החקירה הפלילית, הוא לא מגדיר אילו חלקים מהתיעוד אסור לפרסם ואינו מגביל את האיסור בזמן או ביחס לשלבים השונים של ההליך הפלילי, כך שהוא חל גם לאחר סיומו. על פי קביעתה, הוראת הסעיף קבעה את האיסור ככלל ואת ההיתר כחריג, ועל בית המשפט לשוות לנגד עיניו את תכלית האיסור והצדקתו אל מול הנסיבות של המקרה שלפניו ולשקול את הזכות לחופש הביטוי וזכות הציבור לדעת כנגד זכותו של נחקר להגנה על כבודו ופרטיותו (ראה סעיפים 13-15 לפסק הדין). באותו מקרה, כמו במקרה שבפנינו, ההליכים המשפטיים הסתיימו ומשכך ההגנה על טוהר ההליך השיפוטי אינה עומדת עוד והנימוקים להתרת הפרסום באותו מקרה היו שהנחקרים התראיינו בתקשורת בראיונות ואין כל חשש מעצם החשיפה המחודשת שלהם. אמנם, גם במקרה שבפנינו נחשף הנאשם לעיני הציבור כאשר תמונותיו פורסמו בעיתונות הכתובה ובשידורי הטלוויזיה והוא אף התראיין אליהם, כפי שעולה מהנספחים שצורפו לבקשה של המבקשת 1, אך עדיין עומדת לו הזכות לפרטיות שלא תפורסם התנהגותו בחדר חקירות, כאשר הוא מצוי ביחידות עם חוקריו או במהלך שחזור. לו היתה עומדת התנגדותו של הנאשם לפרסום המבוקש לבדה, ייתכן שהיינו מקבלים את הבקשה לאור חשיפתו לציבור ובהתחשב בעניין שיש לציבור בצפייה בהתנהגותו ובדבריו במהלך חקירותיו ובשחזור, אך להתנגדות זו מצטרפת גם התנגדותם של קרובי משפחת המנוחים שיש לה משקל רב בעינינו, לאור הסבל הרב שכבר נגרם להם ממעשי הנאשם ולאור המעמד שיש להם, במיוחד לאחר חקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה. בבש"פ 2698/08 הנ"ל לקח ביהמ"ש העליון בחשבון את החשש שהפרסום עלול להרתיע עדים פוטנציאליים מפני עדות בעתיד, אך קבע באותו מקרה כי חשש זה אינו בעל משקל רב בנסיבות הקונקרטיות של הפרשה נושא פסק-הדין. במקרה שבפנינו יש לתת משקל לחשש של עדים פוטנציאליים משיתוף פעולה עם גורמי החקירה כאשר ידעו שהתנהגותם במהלך החקירה צפויה להיות גלויה לעיני הציבור כולו חרף התנגדותם. חשש זה חל גם לגבי עדים שבתי המשפט לא יקבלו את הדברים שיאמרו בעדויותיהם ואשר יסתרו את הדברים שאמרו בחקירותיהם וחל גם לגבי עדים שלא יאמרו אמת בחקירותיהם במשטרה שכן בשלבי החקירה, ולו בשלבים ראשונים, מעוניינים המשטרה וגורמי החקירה השונים בשיתוף פעולה מצד כל מי שהם סבורים שיש להם כדי לתרום למהלך החקירה ולגילוי עבירות ועבריינים, ללא כל קשר לנכונות הגרסה שימסרו במהלך החקירה ואשר באותו שלב לא ידועה להם. 21. לאור כל האמור לעיל, גובר האינטרס של קרובי המנוחים שלא לפרסם את התיעוד החזותי של חקירות הנאשם והשחזור והחשש מפני אי שיתוף פעולה של נחקרים פוטנציאליים עם גורמי החקירה על פני זכות הציבור לדעת, שבאה על סיפוקה במקרה זה במהלך המשפט, ואף קודם לכן, כאשר גורמי התקשורת, לרבות המבקשות, פרסמו פרסומים רבים, לרבות קטעים מחקירות הנאשם ודבריו בשחזור, גם אם לא באופן המבוקש בבקשה. 22. אנו דוחים את הבקשות. פרסוםקלטת