סעיף 19 (א) לפקודת השטרות עוסק בשטר חסר פרט מהותי וקובע כך: "היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו." בדרך כלל, על התובע הראיה, כי הוא מוציא מחברו. אך דיני השטרות שונים, לעניין זה, מדיני חיובים אחרים. בסעיף 19(א) שהובא לעיל נאמר כי למחזיק תהא 'רשות לכאורה' להשלים את החסר ככל הנראה לו. בכך מעמידה הפקודה את האדם שבידו מצוי המסמך בחזקה, שקיבל ממי שחתם על השטר הרשאה להשלים את החסר. המדובר בחזקה הניתנת לסתירה. אם יוכיחו הנתבעים שלא נתנו הרשאה, התביעה תידחה, אך נטל השכנוע מוטל עליהם והתובעת נהנית מן הספק (ר' בעניין זה י.זוסמן דיני שטרות, מהדורה שישית, עמ' 157). סעיף 19 (ב) לפקודת השטרות קובע כך: "מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה;..." בהתקיים תנאי סעיף 19 (ב) הרי שהשטר ניתן לגביה, כלשונו וככתבו אחר ההשלמה. "נתבע שטרי, הטוען כי לא הייתה לתובע או לכל אחד אחר רשות להשלים את המסמך, חייב להוכיח את טיעונו" (ש. לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה עמ' 164). שטר