מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פסק בוררות שניתן באיחור: המבקשת בתיק זה היא התובעת בתיק האזרחי הנ"ל, והמשיבה היא הנתבעת בו. הדיון בתיק האזרחי החל זה מכבר והובאו גם חלק מראיות המבקשת להוכחת תביעתה, שהיא במהותה תביעה כספית. בעיצומו של הדיון הוגשה בקשה בתיק המרצה 256/85ובה הודיעו הצדדים על רצונם להעביר את הסכסוך שביניהם להכרעת בוררות זבל"א הבוררים יעקב שפיר והלל מררי. ביום 22.2.85הוחלט על ידי בהמרצה זו להעביר הסכסוך לבוררים כמבוקש. ההודעה לבית-המשפט בהמרצה הנ"ל שימשה שטר בוררים. המועד למתן הפסק על-ידי הבוררים נקבע ל- 45יום מקבלת ההודעה. הבוררות החלה, ולמעשה אף נסתיימה, במתן פסק בורר, אם כי אין חולק כי פסק זה ניתן אחרי שחלפו 45הימים הללו ואחרי שחלפה גם תקופת הארכה לבוררים כפי שעוד יפורט להלן. שטר הבוררים כלל פסקא זו - "היה והבוררים הנ"ל לא יגיעו לידי הסכמה ביניהם בכל ענין שהוא כי אז יעבירו את המחלוקת שביניהם להכרעת בית-המשפט בתיק זה". בפסק הבוררים שניתן על-ידם ביום 11.5.86בסעיף 6שבו, אכן קבעו הבוררים כי הם חלוקים ביניהם בענין המועד שממנו יש לחשב הפרשי הצמדה על סכום החוב שנקבע על ידם כסכום הקרן. משעה שהגיעו הבוררים למחלוקת זו, לא היה מנוס מהבאת ההכרעה בה בפני בית-משפט זה, כמצוות והסכמת הצדדים בשטר הבוררים. ואכן, חזרו הצדדים והתייצבו בפני בית-המשפט למטרת דיון בענין זה, ונעשו נסיונות חוזרים ונישנים להביאם לעמק השווה בנושא זה - ברם, לצערי, ללא כל הצלחה. אך דיון לגופו של ענין בסוגיה זו טרם החל. אלא שבכל מקרה חייב יהיה להיקבע מועד לדיון בענין זה בפני, ויובאו ראיות הצדדים לגביו ויוחלט בו לגופו. ובכך - אין למעשה כל מחלוקת בין הצדדים המסכימים כי אכן לא יהיה מנוס מקיום דיון זה. דא עקא - שבינתיים הגישה המבקשת בבקשה זו בקשה לביטולו של כל פסק הבוררים, ולחדש את הדיון בתביעתה כולה לגופה מן השלב אליו הגיע הדיון, בטרם הועבר כאמור הסכסוך להכרעת הבוררים. טענותיה של המבקשת הן על-פי הסעיפים 24(1); 24(3); 24(5) ו24(8) לחוק הבוררות [1], שעניינם העילות הבאות לביטול פסק בוררות - (1) לא היה הסכם בוררות בר תוקף. (2) הבורר פעל ללא סמכות או חרג מסמכותו לפי הסכם הבוררות. (5) הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו. (8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו. אתחיל בטענה הבאה מכוח הסעיף 24(8) לחוק הבוררות, שכן, אם היא תתקבל - יהיו נגזרות למעשה ממנה כל העילות האחרות. על-פי שטר הבוררים שקיבל תוקף בהחלטת בית-המשפט מיום 22.2.85אכן היה על הבוררים ליתן הפסק תוך 45יום, וטוען בא-כח המבקשת כי מועד זה אמור היה להסתיים ביום 15.4.85או סמוך לו. אך בהסכמת הצדדים הוארך המועד עד ליום 3.10.85- אך אין חולק כי עד ליום זה לא נתנו הבוררים את הפסק. ביום 10.2.86(או 3.4.86?) פנה יצחק אבן זוהר, ממנהליה של המבקשת, במכתב אל הבוררים והעמידם על כך כי חלפה זה מכבר התקופה למתן הפסק, ולא רק זו אלא הוא הדגיש במפורש לאמור - "עד היום טרם הוצא פסק בוררות מוסכם. לפיכך אנו מודיעים על שטר הבוררות כפג תוקף, והעברת המחלוקת להכרעת בית-המשפט בתיק זה כפי שנקבע על-ידי בית-המשפט ביום 22.2.85". תשובת הבוררים לא בוששה לבוא ובמכתבם מיום 9.4.86הם מעלים טענות כנגד המבקשת על מחדלים שהיו מצידה בניהול הבוררות והמצאת הראיות, וסוף דבר אומרים הם - "בטרם תלין - מן הראוי להזכירך כי זה למעלה מ- 10חודשים שהנך מפגר בתשלום את יתרת שכר הבוררות. אנו ננהג בהתאם לסמכות שהוענקה לנו ובכפיפות להוראות בית-המשפט". כל התכתבות נוספת לא היתה וכן לא היתה כל פניה של המבקשת לביתהמשפט על מנת להפסיק את הליכי הבוררות והחזרת הדיון לבית-המשפט. הבוררים כאמור, המשיכו בתפקידם, וביום 11.5.86נתנו את הפסק שבו השאירו סוגיה אחת במחלוקת ביניהם ושלגביה לא הגיעו לידי הסכם, ועל כן העבירוה, כמצוות שטר הבוררים, להכרעת בית-המשפט. אכן, מבחינת ההוראות שבסעיף 26(ג) לחוק הבוררות [1] פעלה המבקשת כשורה וכדין. סעיף זה קובע לאמור - "26(ג) - לא תישמע טענה של בעל דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את זכות לטעון טענה זו". ו"טענה זו" אינה אלא הטענה על-פי העילה המוזכרת בסעיף 24(8) לחוק הבוררות [1]. לפיכך - משקיימה המבקשת את מצוות הסעיף 26(ג) לחוק ושלחה הודעה בכתב לבוררים על שמירת זכותה לטעון טענת איחור במתן הפסק - יש ויש מקום לשעות לטענתה בשלב בו דנים בבקשה לביטול פסק הבורר על-פי העילה שבסעיף 24(8) לחוק הבוררות. המבקשת שמרה על זכויותיה כדין - ועל כן יכולה לשמש לה העילה שבסעיף 24(8) כעילה הראויה להשמע לביטול פסק הבוררים. משכך - יכול ומיותרות למעשה הטענות הנובעות על-פי העילות האחרות שהזכיר בא-כח המבקשת בבקשתו, שכן, גם לענין העדר הסכם בוררות לפי הסעיף 24(1) על כך גם התריעה המבקשת במכתב. אמנם, עם כל הכבוד - מיד עם משלוח הודעה כזו לבורר היה עליה לפנות לאלתר לבית-המשפט על מנת שיחודשו הדיונים בתביעה שתלוייה ועומדת בפניו - ודבר כזה לא נעשה על ידה. אך בגלל סיבה זו כשלעצמה, לא הייתי נותן משקל בהחלטה אם לקבל או לא לקבל הטענה לפי סעיף 24(1), ועל כן, לטענה זו ולטענות המועלות עלפי העילות האחרות, אתייחס בהמשך. הבקשה הנוכחית לביטול הפסק הוגשה אמנם כעבור שנה מיום מתן הפסק על-ידי הבוררים, אולם בהמ' 626/87 שהגישה המבקשת, הוחלט על הארכת המועד להגשת בקשת הביטול הזו עד ליום 1.6.87ובפועל היא הוגשה ביום .7.5.87 על החלטת הארכת המועד לא הוגש כל ערעור, והיא שרירה וקיימת ועל כן אין לראות בהגשת בקשת הביטול כל איחור שהוא. סעיף 27(א) לחוק הבוררות [1] מחייב למעשה את בית-המשפט לדחות בקשה לביטול פסק שהוגשה באיחור (ר' ספרה של סמדר אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל, בעמ' 311[2]) אולם במה דברים אמורים - כאשר בית-המשפט לא האריך את המועד להגשת בקשה כזו. אך משהאריך המועד כאמור - יכול הוא לדון באותה בקשה לגופה ולהכריע בה על-פי הנימוקים המועלים בה. כבר קבעתי כי טענות המבקשת לביטול הפסק על-פי העילה שבסעיף 24(8) לחוק הבוררות ראויות להשמע, לפי שהיא נהגה כמצוות הסעיף 26(ג) לחוק זה. יחד עם זאת, אילו עמדה טענה על-פי עילה זו לבדה, יכול והייתי מפעיל ההוראה שבסעיף 26(א) לחוק הבוררות ודוחה את בקשת הביטול הזו. הוראת הסעיף 26(א) לחוק [1] קובעת - "בית-המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין". בעניננו מעלה המבקשת יותר מעילה אחת לביטול, כמפורט לעיל. את הטענה על-פי העילה שבסעיף 24(5) אני דוחה מכל וכל - וזאת מן הטעם הפשוט כי בשטר הבוררין עצמו הוסמכו הבוררים שלא לדון בכל הסכסוך שבין הצדדים והם היו רשאים להעביר חלק מהסכסוך להכרעת בית-המשפט. ואכן, כך נהגו הבוררים ובפועל פתרו חלק נכבד מהסכסוך, וחלק ממנו העבירו להכרעת ביתהמשפט, דבר שהיה מותר להם לעשות, ושהם היו מוסמכים לעשותו. היה זה תנאי מוסכם על הצדדים עצמם - ואין המבקשת רשאית לטעון עתה כי הבוררים לא הכריעו באחד הענינים שנמסרו להכרעתם. לטענה על-פי העילה שבסעיף 24(3) [1] ניתן להתייחס משני אספקטים - האחד - אם אכן פעלו הבוררים מתוך חוסר סמכות ומתוך הנחה כי שטר הבוררים היה בתוקף ביום שנתנו את הפסק; והשני - אם חוסר סמכותם נבע מכך שלמעשה ביום מתן הפסק לא היה יותר הסכם הבוררות בתוקף. לגבי האספקט הראשון - אם אכן היה הסכם הבוררות בתוקף, אין כל ראיה כי הבוררים חרגו מסמכותם או שפעלו ללא סמכות, שכן טענה כזו נגזרת ישירות מהטענה לפי העילה שבסעיף 24(5) וכבר קבעתי כי טענה עלפי עילה זו אינה ראוייה להישמע. הסכם הבוררות נתן לבוררים סמכות שלא להכריע בענין זה או אחר - ושעה שנמנעו מהכרעה בענין מסויים - אין לראות בכך משום חריגה כלשהי מסמכות על ידם. אין כל ראיה בפני כי הבוררים חרגו מכל סמכות שהיא ואילו לענין אי הכרעה בנושא מסויים לכך היו מוסמכים בהחלט הבוררים. ברם - לגבי האספקט השני מתעורר קושי, שכן, כזכור, במכתבו של יצחק אבן זוהר מיום 10.2.86הוא הודיע מפורשות לבוררים כי הוא רואה, בשם המבקשת, את שטר הבוררין כאילו פג תוקפו. אמנם, במועד זה או אחרי קבלת תגובת הבוררים מיום 9.4.86לא פנתה המבקשת בהודעה לבית-המשפט לחדש את הדיון בתביעתה - אך האמנם יש בכך כדי לשלול את זכותה לטעון עתה טענותיה על-פי העילה שבסעיף 24(1) לחוק [1]? לא הוברר לי, אילו הליכים המשיכו להתקיים בפני הבוררים לאחר חליפת מכתבים זו שבין המבקשת לבינם, אך בהעדר ראיה בנושא זה, הרי נוכח נסיבות מקרה זה נראה לי להניח לטובת המבקשת כי היא לא המשיכה להתדיין משלב זה בפני הבוררים יותר. כבר הבאתי לשונו של סעיף 26(א) לחוק הבוררות, המאפשר לבית-המשפט לדחות בקשה לביטול פסק, על אף קיומה של עילה לכך על-פי הסעיף 24, ברם, הוראה זו הנה בחינת רשות בלבד, ולא חובה כמובן. ושאלה היא אם יש להפעילה במקרה זה שבפני. מורה הד"ר אוטולנגי בספרה הנ"ל, פסקה 395בעמ' 322[2]: "סעיף 26(א) מעורר קושי גדול עוד יותר כשמדובר בעילות הביטול הראשונות, כמו במקרה שפסק הבוררות ניתן למרות שלאמיתו של דבר כלל לא היה הסכם בוררות או שהבורר כלל לא מונה כדין או שפעל ללא סמכות. טענות אלו יורדות לשורשו של הפסק, ודומה שהיו צריכות להוות טענות לבטלות של הפסק ולא רק לביטולו. המחוקק ברצותו לדון במכלול השאלות הכרוכות בבוררות, הכלילו בין עילות הביטול, כאשר ברור הוא, שבמקרה כזה הפסק יבוטל. עתה - כלום ניתן לומר שמאחר ולא נגרם עוות דין הפסק יישאר על כנו? האם העדר עוות דין עשוי ליצור יש מאין? שלילת הטענה מתבססת לרוב כפי שראינו לעיל, על הופעה וטיעון בפני הבורר - דהיינו - מניעות". האמנם נוצרה אותה מניעות גם במקרה זה? מדברי המחברת המלומדה ניתן ללמוד, כי ניתן אמנם להתגבר על הטענה שהיא במהותה לא רק לביטול הפסק אלא אפילו כשמדובר במקרה של בטלותו מעיקרא עקב כך היה הסכם בוררות בר תוקף, רק במקרה ואכן צד הראה בהתנהגותו כי אין הוא מייחס משמעות מכרעת להתרסתו בפני הבוררים כאילו לא קיים הסכם בוררות, וממשיך הוא להתנהג כאילו אכן קיים ההסכם, וזאת, בהמשיכו להופיע בפני הבורר ולהביא ראיותיו וטענותיו. אם כך מתנהג הצד - נחסמת למעשה בפניו הטענה לבטלות הפסק מחמת העדר הסכם בוררות בר תוקף, ואין מבטלים את הפסק לאחר מכן על-פי עילה זו - לפי שמנוע הוא להעלותה בשעת הגשת בקשתו לביטול. ואם סבור הוא כי יש לבטל הפסק - מן הדין הוא שיחפש תרופתו בעילה אחרת שעל-פי הסעיף 24לחוק. ברם, משעה שצד אכן החרים את הליכי הבוררות - אין ניצבת יותר בדרכו מניעות זו, והוא רשאי להעלות טענותיו גם על-פי הסעיף 24(1) בבקשתו לביטול הפסק המוגשת בפני בית-המשפט. או אז, עומדת לו גם טענה זו לגופה כעילה לבקשתו לביטול הפסק. ובעניננו - אכן נראה על פני הדברים כי המבקשת לא המשיכה להתדיין יותר בפני הבוררים אחרי הודעתו של יצחק אבן זוהר מיום 10.2.86הנ"ל. האמנם בנסיבות אלה עדיין רשאי בית-המשפט להשתמש בסמכותו לפי הסעיף 26(א) לחוק הבוררות ולדחות את בקשת הביטול אם סבור הוא כי לא נגרם כל עוות דין? חרף דבריה של הד"ר אוטולנגי (שם, בעמ' 323פסקא אחרונה [2]) האומרת - "דומה ששלוש העילות הראשונות, בצירוף העילה האחרונה בכל זאת ראויות ליחס מיוחד גם בנושא זה של עוות דין"..... היא מנסה לאבחן בין מקרה שבו לא היה הסכם מלכתחילה לבין מקרה שבו היה תנאי בהסכם שלא נתקיים, וסבורה כי במקרה האחרון, כשהצדדים קיימו כבר הליכי בוררות עד לשלב מסויים - ראוי בכל זאת שבית-המשפט יחזור וישקול אם לא נגרם עוות דין, ואז לא ייעתר לבקשת ביטול הפסק. הלכה פסוקה בנושא זה לא מצאתי בצורה חד משמעית, ונראה לי כי אכן, הפעלת סמכותו של בית-המשפט שלא לבטל פסק על-פי הוראת הסעיף 26(א) תהיה תמיד בהתאם לנסיבות שמתעוררות במקרה זה או אחר. המבקשת היא התובעת בהליכים אלה שבפני ושהיו בפני הבוררים, ואף שהבוררים פסקו מה שפסקו לטובתה באותם ענינים שפסקו - מוכנה היא להסתכן בחידוש כל ההליכים ולהתעלם ממה שפסקו הבוררים. בדיונים שהתקיימו בפני לאחר מתן הפסק, נעשה נסיון להשלים את הפסק באותו ענין שהבוררים השאירו להכרעת בית-המשפט, אולם כאמור הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה, ונותרה כאמור החובה לקיים דיון לגופו של ענין באותה סוגיה בפני בית-המשפט. האמנם ראוי הוא שיתקיימו עתה גם הדיונים ביתר הענינים שבהם כבר קבעו מה שקבעו הבוררים? מגמת בתי-המשפט היא לעודד ככל הניתן פניית הצדדים לבוררות ובעיקר שעה שהשאלות הצריכות להכרעה הנן בתחומים טכניים ומקצועיים שלבוררים יש ידיעה מקצועית בהם. אך, אין חובה זו קיימת בכל מחיר. ראוי להזכיר כי הבוררים במכתבם מיום 9.4.86ראו להעמיד בראש מעייניהם את ענין שכרם שלא שולם על-ידי המבקשת, ויכול אולי הדבר ללמד על יחסם כלפיה. משכך - לפי שלמעשה לאור הנסיבות שתוארו לעיל עומדת לה למבקשת הטענה לפי העילה שבסעיף 24(1) לחוק הבוררות, ושטענה זו משליכה בתוצאותיה על הטענה לפי הסעיף 24(3) לחוק, הרי יש לחשוש, ולו כחשש לכאורה, כי יכול ונגרם למבקשת עוות דין גם באותו חלק של פסק הבוררים שניתן לפי מה שהיו מוסמכים ליתן, אילו ניתן במועדו. אם נוסיף לכך את הטענה שנתקבלה ללא סייג על ידי בדבר הוכחת קיומה של העילה לפי סעיף 24(8) לחוק והיתה ראוייה להתקבל כטענה נכונה וכדין, הרי משקלן המצטבר של כל אלה - אכן אינו מאפשר לבית-המשפט להתעלם מהן עד כדי דחית בקשת הביטול שהוגשה בתיק זה. נראה לי על כן, כי אכן מצדיקות הנסיבות שבפני כדי להורות על ביטול פסק הבוררים כבקשת המבקשת. הדיונים בתיק שבפני כבר החלו למעשה ונשמעו חלק הראיות, ולכן לא יהיה קושי להמשיך בהם מאותו שלב ואילך כאילו לא נתקיימו כל הליכי בוררות עד עתה. אשר על כן, אני נעתר לבקשת המבקשת ומורה על ביטולו המוחלט של פסק הבוררים הנ"ל ומורה כי הדיון יימשך בפני כאילו כאמור לא נתקיימו כל הליכי בוררות בין הצדדים, והדיון יימשך בתביעה על כל עתירותיה מן השלב אליו הגיעו הדיונים בטרם הועבר הסכסוך להכרעת הבוררים. אני קובע הוצאות הדיון ושכ"ט עו"ד בבקשה זו בסכום כולל של 3000ש"ח (שלושת אלפים שקלים חדשים) ביחד עם מע"מ כשיעורו ביום התשלום ובצירוף רבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל, והחיוב בסכום זה יחול על-פי תוצאות הדיון בתביעה שהוגשה לבית-משפט זה. המזכירות תשלח העתק החלטה זו לבאי-כוח הצדדים והם מתבקשים להמציא תאריכים המוסכמים עליהם לקביעת הדיון להמשך בתיק בית-המשפט .664/84 יישוב סכסוכיםבוררות