מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פסילה לצמיתות למילוי תפקידי ניהול: א'. בפנינו ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה (בראשות אבה"ד עוה"ד אורי כהן), מיום 20.1.2013, בתיק בד"מ 79/11, לפיו הוטלו על המערער אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פסילה לצמיתות למילוי תפקידי ניהול ומטה בחברת הדואר ובשירות הציבורי, שחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, חל עליו, וכן הורדה בשתי דרגות למשך שלוש שנים. ב'. אלה בתמצית העובדות הצריכות לענין: במועדים הרלוונטיים לתובענה הועסק המערער, יליד 1964, כמנהל סניף חברת דואר ישראל בנשר. במסגרת תפקידו היה המערער אחראי לקופת הסניף. בכתב התובענה שהוגש כנגד המערער, בתאריך 22.9.2011, יוחסו לו עבירות משמעת לפי סעיפים 17 (1), (2) ו-(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק המשמעת"). ג'. באישום הראשון נטען, שביום 5.11.09, שעה 07:45, או בסמוך לכך, הגיע לבית הדואר צוות ביקורת של חברת הדואר. מטרת הצוות היתה לבצע ביקורת על עבודת בית הדואר ועל התנהלותו של המערער. טרם הגעת צוות הביקורת גילה המערער, שבקופה קיים חוסר על סך של 33,591 ₪. כדי שחסרון הכסף לא יתגלה, ובמטרה להמשיך ולהחזיק במשרתו, הציג המערער, כך נטען, מצג שווא בפני צוות ביקורת חברת הדואר, ובפני צוות הבלדרות. מסכת העדויות והראיות נפרשה בשלמותה ובהרחבה בפני בית הדין, אשר הגיע בהכרעת הדין למסקנה לפיה לא עלה בידי המשיבה להוכיח במידת הוודאות הנדרשת את טענתה, כי המערער הציג מצג שווא, וכי דיווח דיווחים כוזבים אודות ההתנהלות הכספית בבית הדואר, במטרה לשמור על משרתו ולהסתיר את הגרעון שבקופת בית הדואר. ואולם, יחד עם זאת, הגיע בית הדין למסקנה, כי המערער ניהל את העניינים הכספיים בבית הדואר בצורה כושלת ורשלנית, ועליו ליתן את הדין על כך. ד'. בית הדין הוסיף וציין בהכרעת הדין, כי למרות שאפשר והטעות בספירת הכספים לא נבעה מהתנהגותו של המערער בעת ביצוע הביקורת במשרדו, עדיין התנהגותו של המערער, כשלעצמה, ראויה לגנאי. בית הדין שוכנע, שהמערער התנהג באופן שאיננו הולם מנהל, ובוודאי כשמבוצעת אצלו ביקורת המצריכה שיתוף פעולה מצידו. בית הדין נתן אמון מלא בעדי המשיבה שהעידו על התנהגותו הסוערת של המערער בעת הביקורת, והדבר גם עלה מדברי המערער עצמו. גם התבטאויותיו של המערער: "לפיהן אין הוא חייב לומר דבר למבקרים, כמו גם הנימה העולה מתשובותיו בהודעות השונות שנגבו ממנו, מטה את הכף לכיוון גירסת עדי התביעה באשר להתנהגותו הנפסדת" (עמ' 22 בהכרעת הדין). ה'. במהלך הדיון בפני בית הדין העמיד אב בית הדין (עיינו בעמ' 23 של הכרעת הדין) את המערער על ביצוע שתי טעויותיו בתכיפות רבה: האחת - שעל התווית של השק נרשם הסכום של 120,000 ₪ במקום 80,000 ₪, והטעות השניה - הקלדת סך של 40,000 ₪ במקום 80,000 ₪. המערער טען להגנתו שהיה נרגש ונרעש מן האופן בו בוצעה הביקורת, ולדבריו: "אחרי מה שעברתי באותו יום, אם הייתי רושם מיליון זה היה סביר. זאת לא היתה סתם ביקורת" (עמ' 60 לפרוט' שבפני בית הדין). בית הדין מתייחס לדברים אלה וכותב: "נציין כי מצער לשמוע דברים מסוג זה ממי שמשמש מנהל בית דואר, האמון על כספי הציבור ואמור לבצע תפקידו בקפידה ובאחריות ראויים. הנאשם לא טרח לשמור את טופס העברת הכספים". (עמ' 23 של הכרעת הדין). ו'. בית הדין מוסיף ומעיר, שאי-הצגת מסמך העברת הכספים, מעלה שאלות קשות לגבי אופן ניהולו והתנהלותו של המערער כמנהל סניף דואר. בית הדין אינו מוכן לקבל שפעולות בנקאיות המתנהלות בבית דואר לא תהיינה מגובות במסמכים שניתן להציגם בכל עת, מה עוד שבענייננו מדובר בסכומי כסף משמעותיים למדיי. בית הדין מציין, כי האופן בו נוּהל בית הדואר על ידי המערער הוא בעייתי, לרבות התעלמותו מן הנוהלים המחייבים. למערער גם לא היה מידע עדכני לגבי המצב הכספי בסניף, וכאשר נשאל המערער על ידי החוקר במוצג ת/19 א', האם הוא סופר את הכספים כל יום בסגירת מאזן, היתה תגובת המערער (שם, בעמ' 2): "לא, לא רוצה לעשות, אני פה מנהל את העסק, לא רוצה לעשות, אני עושה מה שאני רוצה, אני סופר את הכסף שלוש פעמים בשבוע". כאשר נשאל המערער (שם) האם ידוע לו שהדבר מנוגד לנוהלי העבודה, השיב המערער בשלילה. ז'. בית הדין מציין, כי תשובתו המתריסה של המערער מדברת בעד עצמה, ועל יסוד כל המפורט בהכרעת הדין, החליט בית הדין לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 46 של תקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין של בית הדין למשמעת), התשכ"ד-1964, ולהרשיע את המערער בעבירות המשמעת בגין ניהולו הלקוי והרשלני בכל הקשור לכספי בית הדואר, כפי שהדברים פורטו בהכרעת הדין. בית הדין גם מציין שהמערער התבקש במהלך הדיון ליתן הסברים לאופן התנהלותו, אך הסבריו לא הניחו את דעתו של בית הדין, שדעתו היתה: "שהניהול הכספי הכושל של הנאשם, היה רק אחד הביטויים לתפקודו הכללי כמנהל בית הדואר..." (עמ' 24 של הכרעת הדין). ח'. האישום השני בכתב התובענה התייחס לכך שביום 4.11.09 נטל המערער מקופת בית הדואר סכום של 8,000 אירו במטבע זר, אותם שילשל לכיסו האישי. ביום 5.11.09 ביקש המערער מן האשנבאית לבצע עבורו עיסקה במט"ח של קניית 8,000 אירו, זאת למרות שבפועל כבר נטל יום קודם לכן את הסכום, מבלי לבצע כל פעולה. המערער ביקש מן האשנבאית לבצע את הפעולה למרות שלא העביר אליה את מלוא הסכום עבור העיסקה, והעביר לה שיק אישי שלו על סך 44,000 ₪, למרות שהסכום הנדרש עבור העיסקה עמד על 45,560 ₪. משגילה זאת צוות הביקורת, ביקשו המבקרים מן המערער שלא לבצע עיסקה זו המנוגדת לנוהלים ולצו איסור הלבנת הון. בתגובה לכך ביצע המערער את הפעולה בעצמו תוך שהוא מקליד שהסכום שהתקבל ממנו היה 45,560 ₪, ולא סכום השיק האישי שלו בפועל (כלומר 44,000 ₪). המערער תיקן פעולה זו רק לאחר שצוות הביקורת העיר לו על כך. ט'. מספר ימים לאחר מכן, חזר השיק האישי שמסר המערער וזאת נוכח העובדה שלא היה לו כיסוי בחשבון הבנק של המערער. המשיבה טענה בכתב התובענה, שהמערער פגע במשמעת שירות המדינה, לא קיים את המוטל עליו תוך הפרת נוֹהל "מכירת מטבע חוץ בשיק לעובדי רשות הדואר", ותוך הפרת צו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של בנק הדואר למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע"א-2011, וכן שהמערער התנהג התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה. לפיכך גם באישום השני ייחסה המשיבה למשיבה למערער עבירות משמעת לפי סעיפים 17 (1), (2) ו-(3) לחוק. י'. נוכח העדויות כפי שהובאו בפניו קבע בית הדין, כי הוכח באופן שאינו מותיר ספק, שהמערער פעל בבית הדואר אותו ניהל, ככל העולה על רוחו, והתעלם באופן בוטה מנוהלי הדואר להם היה כפוף. המערער, כך נקבע בהכרעת הדין, עשה דין לעצמו, ולא היסס להודות בכך בפה מלא. בית הדין הוסיף, כי התמונה העגומה המתקבלת היא שהמערער היה מודע לנוהלים, אך זלזל בהם במפגיע, וביצע שוב ושוב מכירות של מט"ח בניגוד להם. כך, הודה המערער, לפי קביעת בית הדין, כי נהג למכור מט"ח בסכומים גבוהים, ולקבל שיקים תמורתם, לאנשים שהוא מכיר, כגון, סגן ראש העיר. המערער גם העיד שהוא היה מוכן ליטול סיכונים ולמסור את המט"ח אף לפני פרעון השיק, כש"האחריות עליי", כלשונו. י"א. בית הדין הוסיף, שהמערער לא מצא פסול, והתייחס בקלות ראש גם למתן שיקים שאין להם כיסוי, ואמר שאם חוזר שיק "אז אין בעיה". המערער, כך מציין בית הדין, לא טרח לוודא שיש בחשבונו מזומנים במידה מספקת לביצוע רכישת המט"ח, ולמצער, סמך על סגנית מנהל הבנק שתאשר, במקרים חריגים, את פרעון השיק. המערער רכש מט"ח גם כשידע בוודאות שהסכום המצוי בחשבונו בבנק אינו מכסה את סכום השיק שמשך. י"ב. בית הדין הוסיף, כי הוא מציין, במאמר מוסגר, שמעציב הדבר שהמערער נאלץ לרכוש מט"ח לעצמו למטרות לא ראויה ושאינן הולמות עובד במעמדו. מוסיף בית הדין, שגם אם שילם המערער את מלוא התמורה עבור רכישת המט"ח, אין הדבר מקל בדרך התנהלותו וזאת משנטל, טרם פרעון השיק, מט"ח בשבילו ובשביל חברו. בין היתר מציין בית הדין, כי גם לאחר מסירת השיק ביצע בו המערער תיקונים רבים, וכן גם שינה את תאריך השיק, דבר שעורר חשד ותמיהה בעיני בית הדין, בעיקר הואיל ומדובר במי ששימש כמנהל בית דואר. י"ג. הסניגור טען בסיכומיו בפני בית הדין, שהמערער אמנם חרג מן הנוהלים, אך לדעת הסניגור אין חריגה זו מצדיקה את הטענות שהועלו כלפי המערער בכתב התובענה. ואולם בית הדין קבע, שאין בידו לקבל טענה זו, משום שהמערער "בעט" בנוהלים ובכללי המינהל התקין באופן גס ולאורך זמן, דבר שבא לידי ביטוי בהתנהגותו ביום הביקורת, ובהתייחסותו לשאלות החוקרים כמפורט בהכרעת הדין. י"ד. לפיכך קבע בית הדין, כי המשיבה הוכיחה במידה הנדרשת את המעשים שיוחסו למערער באישום השני, הן כי נטל סך של 8,000 אירו בניגוד לנוהלים המחייבים (שהיו בידיעתו), והן כי השיק שניתן בתמורה לסכום זה חזר בהעדר כיסוי, ובמעשיו אלה פגע המערער במשמעת שירות המדינה. לעומת זאת קבע בית הדין, שטענת המשיבה, כי המערער גם עבר על החוק לאיסור הלבנת הון - נטענה ללא פירוט, וללא הגשת אסמכתאות מתאימות, וללא בסיס ראייתי, והמשיבה לא הוכיחה טענתה זו. ט"ו. בסיכום כל הדברים קבע בית הדין, כי ביחס לאישום הראשון ניהל המערער את בית הדואר באופן רשלני, לקוי ובלתי ראוי בעליל. הביטוי העיקרי לכך היו מחדליו הקשים של המערער בניהול ובבקרה של הכספים בסניף עליו היה מופקד. ביחס לאישום השני הוכח, שהמערער פעל בניגוד לנוהלים כשהוא עושה דין לעצמו ומתעלם מנוהלים ונורמות התנהגות להם היה כפוף. על יסוד כל אלה הרשיע בית הדין את המערער בעבירות לפי סעיפים 17 (1) (2) ו- (3) לחוק המשמעת. ט"ז. בתאריך 6.1.13 התקיים בפני בית הדין דיון לענין אמצעי המשמעת שיש להשית על המערער, ובמסגרתו העידו שני עדי אופי, וכן נמסר מכתב של עדת אופי נוספת. המשיבה עתרה להשית על המערער את אמצעי המשמעת של נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר, ופסילה לחברת הדואר לצמיתות. צויין, כי עם הגשת התובענה בספטמבר 2011 הושעה המערער מעבודתו למשך שנה ומחצה, לאחר מכן עבר לתפקיד של ממיין, ונכון למועד הטיעונים בפני בית הדין, הושעה המערער שוב בגין אירוע שאיננו קשור להליך נשוא הדיון. במסגרת טיעוניה גם הצביעה המשיבה בפני בית הדין על שלושה מכתבי נזיפה שהופנו למערער על ידי מי ששימש בזמנו כמנהל מרחב חיפה והצפון בחברת הדואר. י"ז. עמדת חברת דואר ישראל היתה שאמנם יש להתייחס בחומרה לכשלים הניהוליים של המערער, מה גם שהוא ממונה על עובדים ואמור לשמש להם דוגמא אישית, אך למרות זאת, יש להביא בחשבון שהמערער לא שלח ידו בקופה הציבורית, לא גנב ולא גזל, וכי לאחרונה פוטרה רעייתו מחברת הדואר (אעיר שבענין זה חל שינוי בשלב מאוחר יותר במסגרת פסק דינו של בית משפט זה, ואתייחס לכך בהמשך). חברת הדואר השאירה את ההחלטה לגבי אמצעי המשמעת שיוטלו על המערער לשיקול דעתו של בית הדין, אך ביקשה, שככל שיוחלט שהמערער ימשיך להיות מועסק בחברת הדואר, לא תתאפשר העסקתו בתפקידי ניהול ומטה, וזאת לצמיתות. בנוסף, ביקש המשרד להטיל על המערער את אמצעי המשמעת של נזיפה חמורה, הורדה בשתי דרגות למשך שנתיים, והפקעת משכורת קובעת אחת. י"ח. לעומת זאת ביקש הסניגור להסתפק בהעברת המערער מתפקיד ניהולי לתקופה קצובה, תוך הבאה בחשבון שמזה כשלוש שנים הוא אינו משמש בתפקיד ניהולי. כמו כן טען הסניגור, שאין מקום להטיל סנקציה כספית נוספת על המערער, כגון, הורדה בדרגה, ושלילת משכורת. הסניגור ציין, כי המערער מועסק בחברת הדואר מעל עשרים שנה, והוא אכן נהג בנסיבות הענין באופן רשלני ובניגוד לנוהלים, וניתן לראות בו כמי שחטא בחטא היוהרה. הסניגור ציין, כי לאחר שהמערער נקלט לעבודה ברשות הדואר הוא התקדם בתפקידים ניהוליים, שימש כגזבר, מילא את תפקידו ללא דופי, וניהל את בית הדואר אשר הגיע בזכותו להישגים, ואלמלא החריגה מן הנוהלים לא היו באים האישומים, ולמעשה המערער משלם על חריגה זו מן הנוהלים, מחיר כבד. י"ט. הסניגור גם הדגיש, שהמערער לא הורשע בעבירות של מִרמה, גניבה או מעילה בכספים, ולמרות זאת עצמת נפילתו גבוהה, דהיינו, מתפקיד בכיר של מנהל בית דואר, לתפקיד זוטר של ממיין דברי דואר. לפי עמדת הסניגור, אמצעי המשמעת של פיטורין איננו מידתי שהרי המערער כבר נענש בפועל בשלוש השנים האחרונות. כ'. הסניגור גם עמד על המצב הכלכלי המשפחתי הקשה מאד של המערער, בציינו כי רעייתו של המערער פוטרה לאחרונה מעבודתה, לבני הזוג חמישה ילדים, ואם גם יפוטר המערער, תישאר המשפחה ללא מקור פרנסה. לטעמו של הסניגור העסקת המערער, לפרק זמן קצוב, בתפקיד לא ניהולי (כפי שהוא מצוי בו כיום) תעביר מסר הרתעתי חמור דיו, ותשמור על אמון הציבור. כ"א. המערער עצמו אמר גם הוא את דבריו בפני בית הדין, הודה שהיה רשלן ושחצן, התנצל על כך, למד את לקחו, ציין כי לאחר השעייתו הוחזר לעבודה זוטרה, וביקש שלא לפגוע בשכרו ובדרגותיו. ציין שמעולם לא היה מעורב באי-סדרים, וכי מילא את תפקידיו בדואר ישראל (מאז שנקלט לעבודה בשנת 1988) בהצלחה, ובתקופה שבה ניהל את בית הדואר בנשר אף עלו הרווחים של הסניף בשיעור ניכר, ועמד ברף הגבוה של היעדים שהוצבו בפניו ואף מעבר לכך. עוד ציין המערער בפני בית הדין שמשפחתו נקלעה לקשיים כלכליים משמעותיים, הוא נאלץ למכור את דירתו ולשלם חובות בגלל פיגורים בתשלום המשכנתא ומתגורר כיום בשכירות. גם רעייתו של המערער הביאה בענין זה את דבריה בפני בית הדין. כ"ב. בגזר הדין מיום 20.1.2013, עמד בית הדין על חומרת העבירות בהן הורשע המערער בשני האישומים, וציין כי: "שזורה בהם כחוט השני עשיית דין עצמית, תוך בעיטה בוטה בנהלים המחייבים, משל בית הדואר היה עסקו הפרטי המנוהל על פי ראות עיניו בלבד, ואין חובה ליתן על ניהולו דין וחשבון, כל עוד אין עבירות על הוראות החוק הפלילי" (עמ' 8 של הכרעת הדין). כ"ג. בית הדין היפנה לפסיקת בית המשפט העליון בדבר האיסור המוטל על עובדים בשירות הציבורי לעשות דין לעצמם ולהתנער מן הכללים ומדרכי ההתנהלות המחייבים אותם, והוסיף, כי המערער סבר שהמטרה של העלאת רווחיות בית הדואר מקדשת את האמצעים, ולכן עצם המערער את עיניו מלנהוג לפי הנחיות חברת הדואר, ורק בעת השמעת דברי המערער במסגרת הטיעונים לאמצעי המשמעת ניכרו סימני הפנמה מצד המערער לגבי הפסול שבמעשיו, וכדברי בית הדין, בעמ' 8 של גזר הדין: "הנאשם מעל באמון הממונים עליו ובאמון הציבור בכללותו, והתעלם מן העובדה הפשוטה כי הופקד על כספי בית הדואר כנאמנו של הציבור". כ"ד. עוד הוסיף בית הדין, כי מימד של חומרה מתווסף למעשי המערער נוכח מעמדו הבכיר כמנהל בית דואר וממונה על עובדים, האחראי לניהול כספי ציבור בהיקף של מיליוני שקלים. תפקיד זה דרש ממנו אחריות רבה, והעניק למערער מידת אמון בלתי מסוייגת מצד הממונים עליו ומצד הציבור (עמ' 10 של גזר הדין). כ"ה. בית הדין סקר את מהלך קידומו המקצועי של המערער בחברת הדואר, וציין, בין היתר, כי המערער הושעה מעבודתו מיום 11.1.10 עד 3.4.11, מועד בו הורה נציב שירות המדינה להחזירו לעבודה, אך לתפקיד לא ניהולי. ביום 3.4.11 הוצב המערער במחלקת ניהול דוורים, אך ביום 19.8.12 הושעה שוב על ידי הנציב, עקב חקירה בענין אחר. רמת המשרה של המערער היא 18-21 בדירוג המינהלי, דרגתו 22+ מיום 1.1.09. כ"ו בחוות הדעת של הממונה על המערער מיום 25.10.11, נכתב: "בדרך כלל התנהגותו היתה טובה, למעט האירועים והנסיבות בהם התגלה כי שיקר לי ופעל בניגוד להנחיותיי ולמצופה ממנו כמנהל דואר". עדי האופי שהעידו בפני בית הדין, לרבות עדות האופי שנמסרה בכתב, הצביעו על עובד מסור, ממושמע, שפעל בענייני כספים ללא דופי, ופעל לטובת בית הדואר בעקביות ובנאמנות. יחד עם זאת, הצביע בית הדין על מכתבי הנזיפה שהוצגו, ובמיוחד מכתב מנהל המרחב מיום 29.9.09, המציגים תמונה מעט שונה. כ"ז. בית הדין גם ציין שהמצב הכלכלי של משפחת המערער בכי רע, לאחר שרעיית המערער, שעבדה גם היא בחברת הדואר, פוטרה מעבודתה לאחר הליך משמעתי בבית הדין, והמערער נאלץ למכור את דירתו כדי לעמוד בפִרעון חובות המשכנתא שנצברו. כ"ח. בית הדין עמד על תכלית אמצעי המשמעת, דהיינו, מניעת פגיעה משמעותית בתפקודו של השירות הציבורי, תדמיתו ואמון הציבור בו, והרתעת עובדים אחרים לבל ייכשלו במעשים דומים. יחד עם זאת, הוסיף בית הדין, שעל אמצעי המשמעת גם להביא בחשבון נסיבות אישיות של כל נאשם ונאשם, אם כי ההלכה המנחה היא שהמשקל הראוי שיש לייחס לנסיבות ביצוע העבירה, ולנסיבות האישיות של הנאשם, פוחת בדין המשמעתי. כ"ט. בסיכום הדברים כותב בית הדין כך: "הנאשם דש בעקביו נהלים וכללים שחייבו אותו כמנהל בית דואר האחראי על ניהולם של כספי הציבור. הוא עשה זאת בריש גלי, במפגיע, ובזלזול באחרים, לרבות בעמיתיו לחברת הדואר אשר באו, מתוקף תפקידם, לערוך ביקורת בבית הדואר נשר עליו היה ממונה. מנגד, לא נעלמו מעינינו נסיבותיו המשפחתיות והכלכליות החמורות של הנאשם, אב לחמישה ילדים אשר אשתו פוטרה מעבודתה זה מקרוב. אלמלא הנסיבות האמורות היינו מורים ללא היסוס על פיטוריו של הנאשם מחברת הדואר, אולם נוכח מצבה הכלכלי הנואש של המשפחה אשר הסתבכה בחובות ואף הגיעה עד פת לחם, החלטנו להימנע מכך. עם זאת, דעתנו הברורה היא שהנאשם אינו יכול לשמש בכל תפקיד ניהולי בחברת הדואר בשל עצמת הנזק הפוטנציאלי הטמון בהתנהגותו, ומחמת הרשלנות הרבתי שהפגין בביצוע תפקידו כמנהל בית דואר... ". (עמ' 13-14 בגזר הדין). ל'. בסיכום הדברים סבר בית הדין, כי אמצעי המשמעת שיש להטיל על המערער הם פסילה לצמיתות ממילוי תפקידי ניהול ומטה בחברת הדואר, ובשירות הציבורי, שחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 חל עליו, וכן נזיפה חמורה והורדה בשתי דרגות למשך שלוש שנים, וזאת כאמצעי משמעת הולמים ומידתיים בנסיבות הענין. בית הדין הוסיף, כי הוא נמנע מלהורות על הפקעת משכורתו של המערער נוכח הפגיעה הכלכלית שממילא ייפגע המערער נוכח פסילתו לתפקידי ניהול והורדתו בדרגות. ל"א. המערער ממאן להשלים עם גזר הדין, וערעורו מונח בפניי. יובהר, שאין ערעור על הרשעתו של המערער. נטען בערעור, שנוכח קביעותיו של בית הדין בהכרעת הדין, מסתבר בדיעבד שכתב התובענה הוא בבחינת "הר שהוליד עכבר". בעיקרו של דבר, כך נטען, מדובר באישום הראשון על כך שהמערער רשם על תווית של שק הכספים סכום שאיננו מדוייק. זו טעות מינורית, שיכולה לקרות לכל אחד, ואין מקום לנקוט בגינה בהליך משמעתי. ל"ב. גם באשר לפרטי האישום השני, מדובר לפי הנטען בערעור, בהפרת נוהלים שלא גרמה נזק. התמורה בגין המט"ח שנטל המערער שולמה במלואה, ואלמלא הביקורת, השיק שלא כובד בפעם הראשונה היה מופקד שנית לחשבון, ומכובד על ידי הבנק לאחר יום. גם כאן מדובר איפוא בתקלה שאינה חמורה באופייה. ל"ג. נכון הדבר, כך נטען בערעור, שבית הדין קבע, כי המערער נהג ביהירות ועשה בבית הדואר כבתוך שלו, גם כשהדבר לא תאם את הנוהלים. ואולם, כך נטען, יהירות איננה עבירה, והתנהגותו זו של המערער, כך נטען, איננה מצדיקה את אמצעי המשמעת אשר ננקטו כנגדו. המערער, כך נטען, שגה ברישום תווית של שק כספים, ונטל מטבע חוץ בניגוד לנוהלים, אך לא גנב, לא רימה, לא שילשל כספים לכיסו, לא ערך דיווחים כוזבים, ולא גרם נזק לחברת הדואר. ל"ד. נטען בערעור, שהמערער למעשה כבר שילם מחיר על התנהלותו, בכך שהושעה מן העבודה למשך שנה ומחצה, הועבר מתפקידו כמנהל בית דואר והועסק שנה ומחצה נוספות בתפקיד זוטר כממיין דואר. ענישה זו עולה בהרבה על חומרת העבירות בהן הורשע. ענישה זו די בה כדי להעביר למערער ולציבור מסר חד משמעי שהתנהגותו היתה פסולה ולא ראויה, וזו ענישה מרתיעה מספקת. ל"ה. נטען בערעור, שבית הדין היה צריך להסתפק בענישה מותנית, וזאת נוכח הענישה שספג המערער עד כה. אמנם נכון היה, כך נטען, להעביר את המערער מתפקיד ניהולי, אך זאת רק לתקופה קצובה, ושלוש השנים שמאז האירוע, נשוא התובענה, ועד לגזר הדין הינן תקופה מספקת. כמו כן נטען בערעור, שהיה מקום להסתפק בנזיפה חמורה, ולא היה מקום להוריד את המערער בדרגה. לטעמו של המערער, גזר הדין איננו תואם את מסכת העובדות שנקבעה בהכרעת הדין ולכן יש להתערב בגזר הדין. ל"ו. שונה עמדתה של המשיבה, אשר מרחיבה את הדיבור בתגובתה שבכתב, על הקביעות שקבע בית הדין בכל הנוגע לאישום הראשון ובכל הנוגע לאישום השני בהכרעת הדין. לטעמה של המשיבה, אין כל עילה להתערב באמצעי המשמעת שהשית בית הדין. לדעת המשיבה מדובר באמצעי משמעת ראויים ומידתיים, כך שהמשיבה סומכת את ידיה על גזר דינו של בית הדין. ל"ז. נטען בתגובה, שהמערער מנסה למזער את מעשיו ולהציגם כלא חמורים, ולכן, עומדת המשיבה בהרחבה על הקביעות העובדתיות שקבע בית הדין בהכרעת הדין, ועל המסקנות אליהן הגיע בית הדין, דהיינו, שהמערער נהג באופן שאיננו מצופה ממנהל אשר מוקנות לו סמכויות רבות. התנהגותו של המערער אינה הולמת מנהל, וזאת נוכח האמון אשר ניתן בו, ובוודאי כאשר מבוצעת אצלו ביקורת המצריכה שיתוף פעולה מצידו. ל"ח. המשיבה מוסיפה ומצביעה על האופן הבעייתי בו נוּהל בית הדואר על ידי המערער, לרבות התעלמותו מן הנוהלים המחייבים, והפרתו ברגל גסה את האמון שניתן בו. כמו כן מציינת המשיבה שלמערער, למרות תפקידו וסמכויותיו, לא היה מידע עדכני לגבי המצב הכספי בסניף, הוא לא ביצע מאזן, לא סָפַר את הכסף שנצבר בסניף הדואר בסופו של אותו יום, והתייחס לבית הדואר כאל עסקו הפרטי. ל"ט. גם ביחס לאישום השני מציינת המשיבה, שהמערער עבר על נוהלי רשות הדואר באופן מפגיע ומזלזל, לא קיבל את אישור המוקד בבנק הדואר בטרם ביצע פעולה בסכום שמעל 10,000 ₪, ולא המתין, כנדרש בנוהלים, שלושה ימים עד לפרעון ההמחאה. המשיבה חוזרת ומדגישה, שהמערער עשה דין לעצמו, ולמרות שהיה מודע לנוהלים זלזל בהם באופן בוטה, וביצע מכירות של מט"ח בניגוד לנוהלים והודה כי נהג למכור מט"ח בסכומים גבוהים ולקבל שיקים תמורתם, ולמסור את המט"ח בטרם פרעון השיקים, וזאת לאנשים שהוא מכיר. מ'. לטעמה של המשיבה, העבירות בהן הורשע המערער, בעודו משמש מנהל סניף הדואר, חמורות ביותר ואין להפחית מחומרתן. המערער - כך נטען - מעל באמון הממונים עליו, ובאמון הציבור בכלל, והתעלם מן העובדה שהוא הופקד על כספי בית הדואר כנאמנו של הציבור. תפקידו של המערער דרש ממנו לגלות אחריות רבה, והוענקה לו מידת אמון בלתי מסוייגת מצד הממונים עליו, ומצד הציבור בכלל, אך המערער בחר לנהוג בסניף הדואר באופן מזלזל ובלתי ראוי, ויש ליתן ביטוי לכך שדווקא מעמדו של המערער כעובד מוערך ומצטיין, מעמיד אותו בהכרח באור זרקור עז יותר כשהוא חוטא במילוי תפקידו (עש"מ 4203/07 בוגייסקי נ' נציבות שירות המדינה, מיום 24.6.2007). מ"א. לדעת המשיבה אמצעי המשמעת שהוטלו על המערער מגשימים את האיזון הראוי בין תכלית אמצעי המשמעת לבין ההתחשבות בנסיבות האישיות של כל נאשם תוך הקפדה על עקרון המידתיות. המשיבה סבורה, שאלמלא הנסיבות הכלכליות החמורות של המערער, סביר מאד להניח שבית הדין לא היה מהסס מלהורות על פיטוריו של המערער. כמו כן מעירה המשיבה שב-עמש"מ 25978-12-12 (מחוזי חיפה) ציפורה אטיאס נ' מדינת ישראל (מיום 26.2.2013) הקל בית משפט זה בעונשה של אשת המערער בכך שנמנע מלנקוט כנגדה באמצעי משמעת של פיטורין מתוך התחשבות בנסיבותיה האישיות. עוד מוסיפה המשיבה, שבית הדין נמנע מלהורות על הפקעת משכורתו של המערער וזאת נוכח הפגיעה הכלכלית שייפגע המערער נוכח פסילתו לתפקידי ניהול, והורדתו בדרגות. על יסוד כל אלה עתרה המשיבה לדחיית הערעור. מ"ב. בדיון שהתקיים בפניי בתאריך 3.4.13 חזרו בפניי באי כוחם של שני הצדדים על תמצית טיעוניהם. מ"ג. לאחר שנתתי דעתי להכרעת הדין, לגזר הדין, ולטיעוניהם של באי כֹח שני הצדדים בכתב ובעל-פה, כמו גם לפסיקה הרלוונטית, אני סבור שדין הערעור להידחות. מ"ד. הסניגור המלומד השקיע את מיטב מאמציו על מנת לשכנע, כי המעשים בהם הורשע המערער בסופו של ההליך בפני בית הדין אינם חמורים, והם למעשה בבחינת חריגה מנוהלים, מבלי שנגרם נזק לחברת הדואר, ואין המדובר חלילה במִרמה, גניבה או דיווח כוזב. לטעמו של הסניגור, כשמשווים בין הנטען בכתב התובענה לבין הקביעות והמסקנות שבהכרעת הדין, הרי "ההר הוליד עכבר". מ"ה. לא ניתן לחלוק על כך שאכן הקביעות והמסקנות אשר בהכרעת הדין פחותות בחומרתן לעומת המעשים אשר יוחסו למערער בכתב התובענה. ואולם, גם אין להמעיט, בשום פנים ואופן, בחומרת קביעותיו ומסקנותיו של בית הדין, ובמיוחד, כשמדובר במי ששימש בתפקיד של מנהל בית דואר. אין בדעתי לחזור ולפרט את קביעותיו של בית הדין עליהן כבר עמדתי בהרחבה. אסתפק בכך שאפנה לקביעות ולמסקנות בנוגע לאישום הראשון, כשבית הדין מציין, בין היתר, כי: "תשובותיו של הנאשם בבית הדין לאישומים נגדו לא זכו לאמוננו מחד, והצביעו על התנהלותו הקלוקלת מאידך" (עמ' 22 בהכרעת הדין). מ"ו. כך גם ציין בית הדין (בנוגע לאישום הראשון) שהמערער לא טרח לשמור את טופס העברת הכספים. כאשר נשאל המערער על ידי החוקר היכן הטופס, השיב, כפי שגם ענה בפני בית הדין, כי אינו יודע היכן הטופס, וכי אינו צריך את הטופס הזה. על כך מעיר בית הדין: "אי הצגת מסמך העברה של הכספים מעלה שאלות קשות לגבי אופן ניהולו והתנהלותו של הנאשם כמנהל סניף דואר. איננו מוכנים לקבל שפעולות בנקאיות המתנהלות בבית דואר, לא תהיינה מגובות במסמכים, אשר ניתן להציגם בכל עת (מה עוד שבענייננו מדובר בסכומי כסף די משמעותיים). האופן הבעייתי בו נוהל בית הדואר על ידי הנאשם, לרבות התעלמותו מהנהלים המחייבים, באו לידי ביטוי בראיות נוספות..." (עמ' 23 של הכרעת הדין). מ"ז. כמו כן מציין בית הדין בנוגע לאישום הראשון כי למערער לא היה מידע לגבי המצב הכספי בסניף וכי למעשה המערער התייחס לבית הדואר כאל עסקו הפרטי (עמ' 24 להכרעת הדין). בית הדין גם ציין בהמשך שההסברים שניסה המערער לתת לבית הדין על אופן התנהלותו, לא הניחו את דעתו של בית הדין אשר הגיע למסקנה, שהניהול הכספי של המערער היה רק אחד הביטויים לתפקודו הכללי כמנהל בית הדואר. מ"ח. בהתייחס לאישום השני קבע בית הדין, שהמערער פעל בבית הדואר, אותו ניהל, ככל העולה על רוחו, והתעלם באופן בוטה מנוהלי הדואר להם היה כפוף. המערער, כך קובע בית הדין, עשה דין לעצמו, ולא היסס להודות בכך בפה מלא. המערער היה מודע לנוהלים, אך זלזל בהם במפגיע, וביצע שוב ושוב מכירות של מט"ח בניגוד להם. המערער הודה כי נהג למכור מט"ח בסכומים גבוהים, ולקבל שיקים תמורתם, ולמסור את המט"ח עוד בטרם ייפרע השיק שנמסר בתמורה, וזאת כשמדובר היה באנשים שהוא מכיר, כמו סגן ראש העיר. מ"ט. בית הדין הוסיף, שהמערער גם לא מצא פסול, והתייחס בקלות ראש למתן שיקים ללא כיסוי, ולא טרח לוודא שיש בחשבונו מזומנים במידה מספקת לביצוע רכישת מט"ח, וסמך על סגנית מנהל הבנק שתאשר, במקרים חריגים, את פרעון השיק. המערער רכש מט"ח, אף כשידע בוודאות שהסכום המצוי בחשבונו אינו מגיע לגובה סכום השיק אשר משך. מוסיף בית הדין, שגם אם שילם המערער בסופו של דבר את מלוא התמורה, אין בכך כדי להקל על מה שבית הדין הגדיר: "... דרך התנהלותו העקומה בבית הדואר, לאחר שנטל טרם פרעון השיק, מט"ח בשבילו ובשביל חברו..." (עמ' 37 להכרעת הדין). נ'. בית הדין דוחה את טענות הסניגור לפיהן אכן חרג המערער מן הנוהלים, אך אין חריגה זו מצדיקה את הטענות שבכתב התובענה. כותב בית הדין: "איננו יכולים לקבל זאת שהנאשם בעט בנהלים ובכללי המינהל התקין באופן גס ולאורך זמן, והדבר בא לידי ביטוי גלוי בהתנהגותו ביום הביקורת ובהתייחסותו לשאלת החוקרים, כפי שהצגנו לעיל...". (עמ' 37 בהכרעת הדין). נ"א. כל אלה הן קביעות חמורות, כשמדובר במי שממלא תפקיד של מנהל בית דואר. לא ניתן למזער קביעות אלה ולראות בהן חריגה מנוהלים גרידא. פשיטא, שעיון מדוקדק בקביעות המפורטות והמסקנות אשר בהכרעת הדין מוביל למסקנה אליה הגיע בית הדין בגזר דינו, ולפיה יש לפסול את המערער לצמיתות לתפקידי מטה וניהול בחברת הדואר ובשירות הציבורי שחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג-1963, חל עליו. נ"ב. כעולה עוד מגזר הדין, קבע בית הדין, שהמערער בעט בנוהלים מחייבים, כאילו היה בית הדואר עסקו הפרטי המנוהל לפי ראות עיניו בלבד, ואין חובה עליו ליתן דין וחשבון על ניהולו (כל עוד אין עבירות על החוק הפלילי). בית הדין הפנה לפסיקת בית המשפט העליון שעמד על האיסור המוטל על עובדים בשירות הציבורי לעשות דין לעצמם, ולהתנער מן הכללים ומדרכי ההתנהלות המחייבים אותם. נ"ג. בית הדין גם עמד על כך, שהמערער סבר, כי המטרה של העלאת רווחיות בית הדואר מקדשת את האמצעים, ולכן עצם המערער את עיניו מלנהוג לפי הנחיות חברת הדואר, ורק שעה שהשמיע את דבריו במסגרת הטיעונים לאמצעי המשמעת, ניכרו סימני הפנמה מצד המערער לגבי הפסול שבמעשיו. נ"ד. בית הדין קבע איפוא, שהמערער מעל באמון הממונים עליו ובאמון הציבור בכללותו, והתעלם מן העובדה שהוא הופקד על כספי בית הדואר כנאמנו של הציבור. נ"ה. עוד עמד בית הדין, ובצדק, על החומרה הנובעת ממעמדו הברור של המערער כמנהל בית דואר וממונה על עובדים, האחראי לניהול כספי ציבור בהיקף של מיליוני שקלים, תפקיד אשר דרש מן המערער אחריות רבה והעניק לו מידת אמון בלתי מסוייגת מצד הממונים עליו ומצד הציבור בכללותו. נ"ו. אין בידי אלא להסכים לקביעותיו ומסקנותיו אלה של בית הדין, ומנימוקיו. כל אלה יש בהם כדי להוביל לתוצאה אליה הגיע בית הדין בגזר דינו. אמצעי המשמעת שהשית בית הדין על המערער הם מידתיים וראויים, ואין הם מצדיקים התערבות כלשהי של ערכאת הערעור. נ"ז. אינני סבור, שניתן היה להסתפק בפסילת המערער לתפקידי ניהול לתקופה קצובה, כפי שהציע הסניגור (דהיינו, לשלוש שנים שחלפו מאז האירוע נשוא התובענה ועד גזר הדין), ולרבות נזיפה חמורה (כפי שהטיל בית הדין) וכן ענישה מותנית, ולהימנע - כהצעת הסניגור - מפסילה לצמיתות מתפקידי ניהול ומטה ומהורדה בשתי דרגות למשך שלוש שנים, שהם האמצעים עליהם הורה בית הדין. נ"ח. כמצויין כבר לעיל, מילא המערער תפקיד של מנהל בית דואר, ולכך יש כמובן משמעות בבואנו לבחון את אמצעי המשמעת. כפי שקבע בית המשפט העליון ב-עש"מ 4123/95 יוסף אור נ' נציב שירות המדינה, פ"ד מט(5) 184, 191 (1996), שאליו הפנה בית הדין בגזר דינו: ”עובדי המדינה אף הם נבדלים זה מזה. גם אם כולם כפופים לאותו דין, יהיו אלה חוקי המדינה או כללי המשמעת, אין מקפידים עם כולם באותה מידה. ככל שעובד המדינה נושא משרה רמה יותר, שיש עמה אמון רב יותר וסמכויות חזקות יותר, כך יש מקום לדרוש ממנו שיקפיד יותר במילוי תפקידו על טוהר המידות ועל התנהגות הולמת. לעניין זה יש הבדל בין עובד בכיר, הממונה על עובדים רבים ואמור לשמש דוגמה להם ולציבור, לבין עובד זוטר. יש מקום לצפות ולדרוש ממנהל כללי של משרד ממשלתי יותר מאשר מצפים ודורשים מן המזכירה שלו, כשם שיש מקום להקפיד עם המפקח הכללי של המשטרה יותר מכפי שמקפידים עם שוטר מן השורה.“ וכמו כן, עש"מ 4203/07 בוגייסקי נ' נציבות שירות המדינה (24.6.2007), שגם עליו הסתמך בית הדין, שם, בפיסקה י': ”אוסיף, כי במקרה דנא עומדת לרועץ למערער גם בכירותו ומרכזיותו בעבודת המחוז במינהל. דווקא מעמדו כעובד מוערך ומצטיין, ואיני מקל ראש בכך ובתרומתו, מעמיד אותו בהכרח באור זרקור עז יותר כשחטא במילוי התפקיד, כדי למנוע "ממני תראו וכן תעשו" (שופטים ז', יז; ראו גם עש"מ 2699/01 חלף נ' מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה (לא פורסם) - השופטת, כתארה אז, ביניש)).“ נ"ט. בית הדין הציב לנגד עיניו את כל הנתונים והשיקולים הרלוונטיים בבואו לדון באמצעי המשמעת. מחד גיסא, הופיעו שני עדי אופי (וכן גם מסמך בכתב של עדת אופי נוספת), שהעידו על היות המערער עובד מסור, ממושמע, שפעל בענייני כספים ללא דופי, ופעל בעקביות ובנאמנות לטובת בית הדואר, ומנגד הצביעה המשיבה על שלושה מכתבי נזיפה ששיגר למערער מי ששימש בזמנו בתפקיד מנהל מרחב חיפה והצפון בחברת הדואר (מיום 24.9.03, מיום 20.5.08, ומיום 29.9.09). בית הדין בחר לצטט מתוך מכתב הנזיפה משנת 2009 שם נכתב: "מדובר בליקויים מהותיים בכל נושא ניהול יחידת הדואר, זאת למרות שידעת על האירועים החריגים שהתרחשו במרחב בנושא הטיפול בכספים. אופי התנהלותך מורה על זלזול חמור מצידך בנוהלים ובהנחיות שהועברו אליך והודגשו הן בכנס המנהלים והן במכתבים שהועברו לכלל היחידות... ". מכאן, שהתמונה הכוללת מצביעה, בצד העדות החיובית של עדי האופי, גם על מכתבי נזיפה, כשהמכתב מיום 29.9.09 מדבר בעד עצמו. ס'. כאמור כבר לעיל, דרשה המשיבה בפני בית הדין להורות על פיטוריו לאלתר של המערער, ופסילה לחברת הדואר לצמיתות, בעוד שהמשרד, הגם שרואה הוא בחומרה רבה את כשליו הניהוליים של המערער כמנהל בית הדואר נשר, מוכן היה להשאיר את ההחלטה לגבי אמצעי המשמעת שיוטלו על המערער, לשיקול דעתו של בית הדין, בשים לב לכך שהמערער לא שלח ידו בקופה הציבורית, וכן בהתחשב בכך שלאחרונה, כאמור כבר לעיל, פוטרה רעייתו של המערער מחברת הדואר. המשרד הוסיף, שככל שיוחלט שהמערער ימשיך להיות מועסק בחברת הדואר, מבוקש שלא תתאפשר העסקתו בתפקידי ניהול ומטה, וזאת לצמיתות. עוד ביקש המשרד, שבנוסף לנזיפה חמורה יורד המערער בשתי דרגות לשנתיים, ותופקע משכורת קובעת אחת. ס"א. ככלל, נועדו אמצעי המשמעת להביא לשיקום הפגיעה בדמותו ובתדמיתו של השירות הציבורי וכן ליצור הרתעה מפני הפרת כללי המשמעת (עש"מ 3666/06 אסדי נ' נציבות שירות המדינה (מיום 17.11.2007), וכפי שנקבע, שם, בפיסקה 12: "נוכח תכליתו המיוחדת של דין המשמעת באיזון שבין האינטרס הציבורי לבין התחשבות בנסיבותיו האישיות של העובד, יינתן בדרך כלל משקל מיוחד לאינטרס הציבורי". כך גם נפסק ב-עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב, פ"ד נב(5) 87, 93 (1998): "המשקל שראוי לייחס לנסיבות שבהן בוצעה העבירה הפלילית, וכן גם המשקל שיש לייחס לנסיבות האישיות של הנאשם, פוחת בדין המשמעתי. בדין המשמעתי, אמצעי המשמעת אמור לשמש אמצעי מניעה יותר מאשר אמצעי ענישה: התכלית העיקרית של אמצעי המשמעת היא, כאמור, למנוע פגיעה משמעותית בתפקוד של שירות המדינה או בתדמית של שירות זה, שכן תדמית ראויה היא תנאי הכרחי לפעילות תקינה של השירות." ס"ב. יחד עם זאת, בצד כל אלה גם נקבע ב-עש"מ 7635/05 ירדנה שרתוק נ' נציבות שירות המדינה (מיום 29.1.2007): "התכלית המערכתית הכללית של דין המשמעת אינה עומדת לעצמה, ולעולם יש לשקול בצידה גם את ההיבט האישי והאנושי של העובד מול מידת תרומתו לשירות הציבורי, מצבו האישי, והנסיבות שהביאו לביצוע העבירה...". ס"ג. בענייננו, למרות הקביעות החמורות שקבע בית הדין בהכרעת הדין בנוגע להתנהלותו של המערער, כמפורט כבר לעיל, ולמרות שהמשיבה עמדה על פיטוריו של המערער, הביא גם הביא בית הדין בחשבון את נסיבותיו המשפחתיות והכלכליות החמורות של המערער, היותו נשוי ואב לחמישה ילדים, כשהמצב הכלכלי של המשפחה בכי רע, מה גם שרעייתו של המערער פוטרה מחברת הדואר בהליך משמעתי בפני בית הדין. כותב בית הדין מפורשות בעמ' 13 של גזר הדין: "אלמלא הנסיבות האמורות היינו מורים ללא היסוס על פיטוריו של הנאשם מחברת הדואר, אולם נוכח מצבה הכלכלי הנואש של המשפחה אשר הסתבכה בחובות ואף הגיעה עד פת לחם, החלטנו להימנע מכך". ס"ד. יתר על כן, בית הדין הוסיף והתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, בכך שנמנע מלהורות על הפקעת משכורת קובעת, וזאת נוכח הפגיעה הכלכלית שייפגע המערער מחמת פסילתו לתפקידי ניהול והורדתו בשתי דרגות למשך שלוש שנים. ס"ה. לא זו אף זו: לאחר שניתן בבית הדין גזר הדין בעניינו של המערער. התקבל הערעור של רעייתו בבית משפט זה ב-עמש"מ 25978-12-12 ציפורה אטיאס נ' מדינת ישראל (מיום 26.2.2013), ופיטוריה בוטלו. ס"ו. לסיכום הדברים: אמצעי המשמעת שהוטלו על המערער ראויים ומידתיים, ומביאים הם בחשבון את כלל השיקולים והנתונים הרלוונטיים. לא נפל פגם כלשהו בגזר דינו של בית הדין ואין כל הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור. התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני דוחה את הערעור. עובדי מדינהעבירות משמעת