פירוק שיתוף במושע

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פירוק שיתוף במושע: השופט חג'-יחיא: .1ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בכפר-סבא, אשר קבע כי המשיב 1- הוא התובע בבית-שפט קמא - זכאי לסעד של צו מניעה נגד המערער, דהיינו, שהמערער לא יעבד את כל הקרקע שהוא מעבד היום - אלא יותיר שטח של דונם למשיב .1כמו-כן, הוא דחה את תביעת המשיב הנ"ל נגד המשיבים 2- 8מחמת התיישנות. .2מדובר בתביעה אשר הגיש המשיב 1שהוא בעלים שותף במושע, הרשום בספרי האחוזה נגד המערער והמשיבים 2- 8לפירוק השיתוף בינו ובינם בחלקה הנדונה, ולצו מניעה שימנע מהם את השימוש שהם עושים בה ובחלקיו, בניגוד לרצונו וללא הסכמתו. .3מכתבי הטענות ומחומר הראיות שבתיק, נמצאנו למדים, כי הבעלים הרשומים של החלקה דנן - להבדיל מרובם המכריע של המחזיקים בה היום - חילקו בזמנו את החלקה חלוקת "מוהיאה" ביניהם, וכל אחד מהם תפס חזקה בשטח מהחלקה, עד כדי חלקו בה, ועבד אותו בהתאם לחלוקה האמורה. .4עוד נמצאנו למדים, שהמערער והמשיב 1לא נמנו על אותם בעלים ומחזיקים ראשונים אשר סיכמו על חלוקת השימוש שבחלקה וביצוע אותו הלכה למעשה. יתר-על-כן, המערער לא היה ואיננו רשום בספרי האחוזה כבעלים לגבי החלק שהוא מחזיק ומעבד בחלקה ואף לא לגבי כל חלק ממנו. אביו המנוח של המערער אשר נפטר ביום 28.2.72, הוא הרשום בספרי האחוזה עד היום לגבי חלק מהשטח המוחזק בידי המערער בחלקה, דהיינו, 108/2304חלקים, שהם קרוב לדונם אחד. 108/2304חלקים נוספים, שאף הם קרוב לדונם אחד מתוך השטח המוחזק היום ע"י המערער בחלקה, היו רשומים על שם אמו המנוחה של המשיב 1ואשר עברו בירושה עפ"י צו ירושה של המנוחה, למשיב 1ולאביו - ראה את נסח הרישום, נ/.2 .5זאת ועוד, מהראיות עולה כי אביו המנוח של המערער החזיק ועיבד לא רק את הדונם שהיה בבעלותו ורשום על שמו בספרי האחוזה, אלא גם את הדונם שהיה בבעלותה של אחותו, אם המשיב 1ורשום על שמה בספרי האחוזה. אמנם, אין אנו יודעים מה היתה מערכת היחסים בין האח ואחותו לגבי הדונם הנ"ל ועל-סמך מה הוא החזיק בו ועיבד אותו; אם החזיק ועיבד ברשות, או שמא השתלט עליו בניגוד לרצונה וללא הסכמתה, תוך כדי שתיקה מאיזו סיבה שהיא. אולם ברור, כי הוא המשיך להחזיק בדונם הנ"ל ולעבד אותו גם אחרי פטירתה של אחותו בשנת 1937ועד שהוא נפטר בשנת .1972 .6עם פטירת אבי המערער, התייחסו יורשיו ובכללם המערער, אל אותו דונם של אם המשיב 1כאל חלק מעזבונו שעבר אליהם בירושה כביכול, אף הוא, כמוהו כמו שאר נכסיו של המנוח, לרבות אותו דונם שרשום על שמו כפי שתארנו לעיל. וכך העיד המערער עצמו בעמוד 5לפרוטוקול בחקירתו הראשית: "אבי נפטר ב- .28.2.72בשנת 73חילקנו את האדמה בין 10היורשים. כל היורשים הם 5בנים, 4בנות והאלמנה". כך נהגו יורשיו של אביו המנוח של המערער באדמה שלו. ואילו לגבי החלקה שבמחלוקת, דהיינו שני הדונם דלעיל - הדונם הרשום על שמו של אבי המערער והדונם של אחותו שהיה אף הוא בחזקתו ובשימושו - עובדה זו עולה ברורות מהמבוא להסכם שנכרת בין המערער ובין אמו מיום 13.8.76שאליו עוד אחזור בהמשך - אומר המערער בהמשך עדותו בעמוד 5הנ"ל לפרוטוקול המודפס: "החלקה שבמחלוקת נמסרה לאמנו, צדיקה אסמעיל דעאס". משמע שהחזקה, השימוש וגם הזכויות בשטח הנדון הועברו מידי יורשיו של האב המנוח, לרבות מידיו של המערער, לידי האם. במילים אחרות, היורשים של האב המנוח, למעט האלמנה, בהיותם חליפיו לגבי המשך החזקה בשטח הנדון, הפסיקו את חזקתם בשטח, ורק האלמנה המשיכה את החזקה של בעלה. דברים אלו עולים לא רק מעדותו של המערער בחקירתו הראשית כאמור, אלא גם מנוסח המבוא של ההסכם נ/ 1שנכרת בין המערער ובין אמו ואשר מסתמך עליו המערער בהגנתו. .7והנה, גם האלמנה שנטלה את החזקה ואת הזכויות בשטח הנדון אחרי פטירת בעלה בשנת 1972, ואשר חזקתה יכלה להיות המשך של חזקתו של הבעל, בהיותה חליפו בהתאם לסעיף 18לחוק ההתיישנות [2], וגם המערער שהמשך חזקתו בשטח ניתק ע"י מסירת השטח האמור לחזקתה של אמו, עשו את טעות חייהם, בזאת שאחרי כשלוש שנים וחצי אחרי שהועברה החזקה בשטח לידיה, היא מכרה אותו ואת הזכויות בו למערער וגם העבירה לו את החזקה בו. ראה את ההסכם נ/ .1הדבר אינו עולה רק מההסכם נ/1, אלא שהוא נאמר אם במפורש מפיו של המערער בחקירתו הראשית בבית-המשפט: "...בשנת 76, אמי רצתה לחתן את אחינו הקטן, לפי הסכם מכר בין האמא לביני... רכשתי אני את החלק של האם, ובתמורה השתמשה האם לחתונת אחי הצעיר". ומה הוא השטח של האם, אליו התכוון המערער בעדותו הנ"ל ואשר רכש אותו ממנה על-פי ההסכם נ/1? כוונתו לשטח שהיה מוחזק ע"י אביו המנוח - קרוב לשני דונם בחלקה 40בגוש 7766, קרי אותו שטח שתואר ע"י המערער בעדותו הנ"ל בתור "החלקה שבמחלוקת", דהיינו, הן הדונם שהיה בבעלות אביו והן הדונם שהיה בבעלות אמו של המשיב 1ואשר אף הוא היה בחזקתו. ראה את המבוא להסכם נ/.1 .8מהות ההתיישנות הן עפ"י סעיף 2לחוק ההתיישנות [2] והן עפ"י סעיף 20לחוק העותומאני שקדם לחוק ההתיישנות, היא דיונית גרידא. משום כך היא מועלית ע"י המחזיק שמבקשים לסלק את ידו מהקרקע, ואם המחזיק בקרקע מצליח להוכיחה דהיינו, הוא מצליח להוכיח חזקה לתקופת ההתיישנות, ברור שהתוצאה תהיה, דחיית התביעה נגדו. ואולם, אין בחזקת המחזיק עד כדי תקופת ההתיישנות ואפילו אין בדחיית התביעה לסילוק ידו מהקרקע, אם הוגשה נגדו תביעה כזו, כדי לשלול את זכויות הבעלות של הבעלים באותה קרקע או להעבירה מהעולם. זכות הבעלות בכל זאת שרירה וקיימת אם כי היא רדומה. לכן בהתקיים תנאים ונסיבות מסויימים היא מתעוררת מחדש. ראה ע"א 197/84 יגור נ' רשות הפיתוח [1] מעמוד 85ואילך. .9משמעותם של הדברים הנ"ל והשלכותיהם לגבי המקרה שבפנינו הן, שמשמכרה אמו של המערער את השטח הנדון והעבירה בו את החזקה ואת הזכויות למערער, היא ניתקה כל קשר עם אותו שטח בפרט ועם החלקה 40בגוש 7766בכלל. זאת משום שע"י חזקת שנים ואפילו לתקופה העולה על תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, אמו של המערער אשר החזיקה בשטח בהמשך לחזקת בעלה המנוח לא זכתה בזכות חפצית; שהרי טענת ההתיישנות היתה והינה טענה דיונית גרידא; ומשום כך לא התה אמו של המערער רשאית למכור את זכויותיה בשטח השייך למשיב 1ולאביו והרשום על שמם בספרי האחוזה, ואשר היה כאמור תחילה בחזקת בעלה מנוח ואח"כ בחזקתה. ואם בכל זאת היא מכרה את השטח האמור לאחר, היא הפסידה כל הגנה כלפי הבעלים. .10הוא הדין לגבי הקונה - הוא המערער בפנינו. גם הוא מפסיד את הזכות, כי מחד גיסא הוא ניתק את הקשר עם השטח הנדון - כמוהו כמו כל היורשים האחרים של אביו המנוח (למעט האלמנה) - באשר כולם העבירו אליה את הזכויות בשטח ומסרוהו לידיה ולחזקתה בשנת .1973בכך היא הפכה למחזיקה ולממשיכה היחידה של החזקה שהיתה בידי בעלה המנוח בשטח הנ"ל. ומאידך גיסא, ולאור האמור לעיל, תקופת ההתיישנות שהמערער נאחז בה היום, מתחילה אך ורק מיום הקניה. דהיינו, מיום 13.8.76, שאין לה כל נפקות לגבי העבר. כי במקרה כגון דא לא מצרפים את שתי תקופות החזקה זו של המחזיק הקודם, וזו של הקונה. שכן אין המדובר בזכות חפצית. כזכור הסכם הקניה של המערער נחתם בינו ובין אמו ביום .13.8.76 .11התוצאה היא, שחזקתו של המערער מיום 13.8.76עד יום הגשת התביעה של המשיב בתאריך 17.11.83, לא רק שאינה מגיעה עד כדי תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, אלא שחזקה זו גם החלה אחרי כניסת חוק המקרקעין, תשכ"ט 1969לתקפו, אשר כידוע, ביטל את ההתיישנות במקרקעין מוסדרים. משום כך, בדין נדחתה טענת ההתיישנות של המערער נגד תביעתו של המשיב 1, ע"י שופט השלום המלומד, אם כי לא רק מטעמיו. .12לעניות דעתי, שופט השלום הנכבד גם אימץ לעצמו בפסק-דינו, והעניק למשיב 1את הסעד הצודק והמתאים בנסיבות המקרה. הכיצד? כזכור, המשיב 1הגיש את תביעתו נגד המשיבים 2- 8ונגד המערער, שכולם בעלי זכויות בחלקה ומחזיקים בה במשותף, כאשר כל אחד מהם מחזיק בידיו שטח עד כדי חלקיו בחלקה ואשר מקומו נקבע וסויים בתוקף הסכם חלוקת "מוהיאה" המוסכם והמקובל על כולם, לרבות המערער והמשיב 1במידה וחלקו בחלקה יוחזר לידיו. רק המערער שגם הוא מחזיק בשטח שבידיו מכח אותו הסכם "מוהיאה", רק הוא מחזיק בתוך החלקה בשטח של דונם אחד בקירוב מעבר לשטח שהיה שייך לאביו המנוח של המערער. דהיינו, שטח של קרוב לדונם שהיה רשום בשמו בספרי האחוזה, ושטח של קרוב לדונם נוסף הרשום בשמה של לטיפה דעאס בספרי האחוזה, ושלדברי המערער גם הוא היה בחזקת אביו ובבעלותו, שכן, לטענתו, הוא רכש אותו מלטיפה הנ"ל. בעקבות שמיעת הראיות בבית-משפט קמא, מסתבר, והדבר נקבע כממצא עובדתי המעוגן היטב בראיות שהובאו בפני השופט המלומד, כי הדונם העודף דלעיל המוחזק היום בידי המערער הינו אותו דונם שהיה רשום בשם אמו המנוחה של המשיב 1ואשר עבר אליו ולאביו בירושה ואף נרשם בשמם בספרי האחוזה בהתאם לצו הירושה של המנוחה. .13יש לזכור שהקביעה דלעיל, היינו, סיום מקומו של הדונם נושא המחלוקת בתוך שטח החלקה, למרות שמדובר בחלקה משותפת במושע שטרם נעשה בה פירוק שיתוף, נתאפשרה הודות לקיומו של הסכם "המוהיאה" בין בעלי הזכויות והמחזיקים באותה חלקה, וכמובן בכפוף לאותו הסכם חלוקה לצורכי השימוש ב. עוד יש לזכור, שאיש מבין השותפים בחלקה, אם אלה אשר הגישו כתביהגנה בתביעתו של המשיב 1כמו המשיבים 4, 6והמערער עצמו ואף הופיעו לדיוני בית-המשפט, ואם אלה שלא הגישו כתבי-הגנה ולא הופיעו לישיבות בית-המשפט, ובוודאי גם המשיב 1לא תקף את הסכם המוהיאה ואת חלוקת השטח של החלקה על-פיו, לא התנגד לו ואיש לא ביקש את ביטולו. נהפוך הוא, הן מכתבי-ההגנה שהוגשו, הן מהעדויות והן מהתנהגותם של השותפים גם במהלך ניהול המשפט וגם לאחריו ולאחר מתן פסק-הדין בתביעתו של המשיב 1, עולה כי כל השותפים מעוניינים באותו הסכם ובהמשך קיומו ובחזקתם לשטחים שלהם בתוך החלקה ובניצולם ובעיבודם כפוף לאותו הסכם. גם זאת יש לזכור, שהמערער עצמו מחזיק בכל שלושת הדונמים במקום מוגדר ומסויים - כולל הדונם השייך למשיב 1ולאביו כאמור - מכח הסכם החוקה הנ"ל המוסכם עליו ועל שאר השותפים. משום כך אני סבור, כפי שציינתי לעיל ששופט השלום הנכבד אכן אימץ לעצמו והעניק למשיב 1את הסעד הצודק והמתאים בנסיבותיו של המקרה, ומשום כך אין נפקא מינא שהמדובר בחלקה משותפת במושע, כי היא מחולקת בפועל בין השותפים בה ובהסכמתם. .14לא זו אף זו, הסעד הנ"ל מתבקש מאליו ומתחייב מהמצב שנוצר אחרי מתן פסק-הדין בבית-משפט השלום, והוא: שמחד גיסא, תביעתו של המשיב 1נגד המשיבים 2- 8נדחתה, גם נגד אלה שלא הגישו כתבי-הגנה ולא הופיעו לישיבות בית-המשפט ונתקבלה אך ורק נגד המערער. ומאידך גיסא, אין בפנינו כל ערעור של המשיב 1על דחיית תביעתו נגד המשיבים הנ"ל, כאשר היה מקום, לעניות דעתי, להגיש ערעור כזה, ומאידך גיסא, הערעור היחידי שהוגש ע"י המערער הוגש למעשה נגד המשיב 1בלבד, שכן הוא מתייחס למשיבים 2- 8כמשיבים פורמליים בלבד. ומשום כך הם אינם צד לו והם אינם עומדים בפנינו היום. כך שהיריבות היחידה נשארה רק בין המערער ובין המשיב 1, ומשום כך יש להכריע בערעור רק במסגרת זו ובמסגרת ממצאיו דלעיל של שופט השלום המלומד לגבי שניים אלו וזכויותיהם בקרקע הנדונה. גם מנימוק זה יש לאשר את פסק-דינה של הערכאה הראשונה שתוצאתו הינה החזרת השטח השייך למשיב 1לידיו ע"י חלוקת השטח המוחזק בידי המערער במסגרת חלוקת "המוהיאה" של החלקה בין כל השותפים, הזוכה להסכמת כל השותפים, לרבות המשיב 1והמערער. בכך מתקיים גם הדין ע"י החזרת הזכות לידי בעליה ולחזקתו, ומתקיים גם רצון השותפים ע"י שמירת חלוקת "המוהיאה" ביניהם ובכלל זה גם המערער וגם המשיב .1 .15התוצאה היא, איפוא, שאני מציע לחברי הנכבדים לדחות את הערעור, ולחייב את המערער בהוצאות המשיב 1, לרבות בשכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה מיום מתן פסק-הדין ועד ליום תשלומו בפועל. השופט גרוס: אני מסכים לכל האמור בפסק-דינו המאלף של חברי הנכבד, השופט חג' יחיא. סגן הנשיא בן-דרור: אף אני מסכים שדין הערעור להידחות. לפיכך הערעור נדחה כאמור בחוות-דעתו של השופט י' חג' יחיא. המערער ישלם למשיב מס' 1הוצאות בערכאתנו בסך של 000, 5ש"ח בצירוף מע"מ וסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום תשלומו. קרקעותמושעפירוק שיתוף