חובת הזהירות של מעביד כלפי עובדו כוללת גם את הדאגה לשיטת עבודה בטוחה ולפיקוח על קיומה של שיטה כזו [ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פ"ד לה (2) 209,211]. על המעביד לקחת בחשבון כי עובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך עבודתו, ועליו להזהירו מפני הסיכונים, הרגילים והחריגים הנובעים מעבודתו ובצד האזהרה צריך להתקיים פיקוח נאות, כדי לוודא כי העובד נוקט בכל כללי הזהירות הנדרשים בעבודה [ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593]. מעביד גם חייב לצפות כי תאונות עבודה יתרחשו עקב רשלנות, ואפילו רשלנות חמורה של העובד, ולנקוט באמצעים למניעתן [ע"א 211/63 יחזקאל נ' קלפר, פ"ד יח(1) 563, 585]. על פי הפסיקה, חובת זהירות קונקרטית מתגבשת אך ורק כאשר מדובר בסיכון שהינו בלתי רגיל ובלתי סביר. בע"א 417/81 מלון רמדה שלום נגד אמסלם, פ"ד ל"ח (ו) 72, 76ז, נקבע: "חובת הזהירות הקונקרטית, כחובת הזהירות המושגית, נקבעת על-פי מבחן הצפיות, והיא מוטלת רק בגין סכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק. טיבה של הסכנה נבחן על פי שני קריטריונים:במהות הסכנה, שנוצרה בנסיבות הספציפיות במקום האירוע, ומיהות הניזוק שהועמד בסכנה". גם חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על-פי מבחן הצפיות. השאלה הראשונה הנשאלת היא טכנית באופייה, לאמור:נהאם אדם סביר יכול היה לצפות, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, את התרחשות הנזק? אם התשובה לכך שלילית, אין חובת זהירות, ואילו אם היא חיובית, נשאלת שאלה שנייה, האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשותו של אותו נזק. בטיחות בעבודה