פיצוי כספי על עישון במקום ציבורי

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצוי כספי על עישון במקום ציבורי: המבקש הגיש נגד המשיבות תביעה לפיצוי בסך 1,000 ₪ ובגדרה של תביעה זו הגיש את הבקשה שלפני לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. הרקע ותיאור המחלוקות המשיבות מחזיקות ומנהלות את קניון התחנה המרכזית החדשה בתל אביב המשתרע על כ - 250,000 מ"ר ובו שבע קומות, 150 חנויות ורציפי נוסעים לאוטובוסים ותנועה של כ - 120,000 איש (להלן: "התחנה"). לטענת המבקש בתקופה שבין 7.11.2007 ועד להגשת התביעה לא מנעו המשיבות עישון בתחום התחנה ובכך חשפו את המבקרים בתחנה "לרעלי הסיגריות - אשר המחוקק קבע כי הם גורמים למחלות, נכות ומוות". המבקש פנה אל המשיבות במכתב מיום 16.4.2009 ובו דרש מהמשיבות לנקוט בצעדים שפורטו במכתבו בתוך 10 ימים שאם לא כן ינקוט בצעדים משפטיים לרבות הגשת תביעה ייצוגית. במכתב מיום 4.5.2009 השיבו המשיבות למכתבו של המבקש, הודו לו על פנייתו והודיעו לו כי הן פועלות בתקיפות ובנחישות לאכיפת החוק למניעת העישון למען יצירת סביבה נקייה מעישון בתחנה במגבלות שהחוק מתווה. עוד הוסיפו כי סמכויות האכיפה מוקנות לעיריית תל אביב והמשטרה והן פועלות לרתום גופים אלה למניעת העישון בתחנה. כן פירטו את הפעולות בהן הן נוקטות למניעת העישון בתחנה (נספח ה). המבקש לא הסתפק בתשובת המשיבות ומכאן תביעתו בה הוא טוען להפרת החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג - 1983 (להלן: "החוק למניעת עישון" או "החוק") המהווה הפרת חובה חקוקה, רשלנות ושותפות וסיוע לעוולת התקיפה. המשיבות דוחות את תביעת המבקש והבקשה, לטענתן הן מקיימות את כל חובותיהן על פי החוק למניעת עישון. דיון כאמור תביעת המבקש מבוססת על הפרת החובות המוטלות על המשיבות מכוח החוק למניעת עישון ולהלן לשון הסעיפים הרלבנטיים: "1. (א) לא יעשן אדם במקום המפורט בתוספת (להלן - מקום ציבורי). (ב) לא יחזיק אדם במקום ציבורי כל מוצר טבק או כלי לעישונו כשהם דלוקים; בחוק זה, "מוצר טבק" - כהגדרתו בחוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק, התשמ"ג-1983. (ג) ... 1א.      מטרתו של חוק זה למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות. 2. (א) המחזיק למעשה של מקום ציבורי כבעלים, כשוכר או בכל אופן אחר (להלן - המחזיק), למעט מעלית לנשיאת בני אדם בבית מגורים, יקבע בו שלטים המורים על איסור העישון, ויחזיקם במצב תקין. "2א' (א) המחזיק של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב) בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו. (ב) יראו את המחזיק של מקום ציבורי כמי שמילא אחר הוראות סעיף קטן (א), אם הוכיח כי עשה את כל אלה: (1) פנה לאדם המעשן או המחזיק סיגריה, סיגרילה, נרגילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים במקום ציבורי, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, לחדול מהמעשה האסור או נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב); (2) התלונן, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, בפני המפקח כמשמעותו בסעיף 7, על הפרת הוראות סעיף 1(א) או (ב), או עשה מאמץ סביר לעשות כן, אם על אף פעולתו כאמור בפסקה (1), נמשכה הפרת הוראה מההוראות האמורות. (ג) כל רשות מקומית תפרסם באתר האינטרנט שלה או בדרך אחרת, מספר טלפון שיהיה פעיל 24 שעות ביממה, לצורך הגשת תלונה למפקח לפי סעיף קטן (ב)(2). 2ב' המחזיק של מקום ציבורי, לא יציב מאפרה במקום ציבורי שבהחזקתו, בהתאם למפורט בתוספת; בסעיף זה, "מאפרה" - כלי המיועד לשמש להשלכת אפר ושיירי מוצרי טבק לתוכו." תכליתו של החוק למניעת עישון למנוע חשיפת הציבור לעישון במקומות ציבוריים (סעיף 1א לחוק). כדי להשיג את התכלית האמורה נקבעה בחוק הוראה האוסרת על עישון במקום ציבורי (סעיף 1 (ב) לחוק, והעובר על הוראה זו צפוי לסנקציה פלילית הקבועה בסעיף 4 (א) לחוק). בנוסף, הוטלה חובה על המחזיק במקום ציבורי לפעול למניעת עישון (סעיפים 2, 2א ו- 2ב לחוק). העובר על הוראות סעיפים 2 ו - 2א לחוק צפוי אף הוא לסנקציה פלילית שנקבעה בסעיף 4 (ב) לחוק. מהאמור לעיל ומסעיף 6א לחוק, עולה כי אכיפת הוראות החוק הינה עניין לרשויות החוק בהן ראש הרשות המקומית שהוסמך למנות מפקחים לעניין זה. ענייננו בחובות שהוטלו על המחזיק במקום ציבורי ומהוראות החוק שלעיל, עולה כי אלו הן החובות של המחזיק במקום ציבורי: לקבוע שלטים המורים על איסור העישון בהתאם לתקנות שנקבעו לכך. "לפקח ולעשות כל שניתן" למניעת עישון במקום הציבורי שבהחזקתו. בהקשר זה נקבע כי יראו מחזיק של מקום ציבורי כמי שמילא אחר הוראות אלה אם הוכיח שהוא או אדם מטעמו פנה לאדם המעשן לחדול מהמעשה או נקט אמצעים סבירים להבטיח מניעת העישון או החזקת מוצר טבק דולק, התלונן בפני שוטר או מפקח של העירייה שהוסמך לכך על הפרת איסור העישון או עשה מאמץ סביר לעשות כן אם ההפרה נמשכה. יש להוסיף עוד, כי המחזיק במקום ציבורי הוסמך למנות סדרן הרשאי לדרוש ממעשן במקום ציבורי להזדהות ואם סירב, לעכב אותו למשך שעה עד לבוא שוטר. לא להציב מאפרה (כלי המיועד להשלכת אפר ומוצרי טבק לתוכו) במקום הציבורי שבהחזקתו. המבקש צירף לבקשה תצהיר מטעמו בו טען: "...המאבטחים בכניסה למתחם אינם אוסרים על כניסת מעשנים עם סיגריות דולקות, ואף לא מעירים להם כי חובתם לכבות הסיגריה בטרם הכניסה לתחנה. אין במקום אנשים שתפקידם לדאוג למניעת עישון...בתחנה עשרות רבות של מאפרות...למותר לציין, כי מאפרות אלה לעיתים קרובות מלאות בבדלים (סעיף 7). במקרים רבים ראיתי בעלי עסקים שבמתחם התחנה מעשנים במקום, ואף נהגי אוטובוס...קיים חדר עישון, אליו ניתן להגיע מקומה 6, אך אנשים רבים מעשנים מחוץ לו - ואין איש המעיר להם על כך (סעיף 8). במועדים שונים, החל מיום 27.2.09 תיעדתי באמצעות מצלמת הטלפון הסלולרי אנשים שעישנו בתחנה המרכזית, ותמונות של מאפרות... (סעיף 9). בכל ביקוריי במקום, כאמור בתדירות של פעמיים בשבוע ויותר, לא נתקלתי אפילו במקרה אחד בו עובד התחנה או מי מטעמה העיר למעשן כלשהו על העבירה שהוא עובר, או אפילו לכך שהיה עובד כזה שאפשר היה להתלונן בפניו על הפרות העישון... (סעיף 10). המבקש נחקר בדיון מיום 7.2.2011 וכך העיד (ש' 24 ע' 3 לפרוטוקול הדיון): "ש. האם פנית למאבטח וביקשת ממנו לאכוף על אדם את החוק? ת. יש מאבטחים בכניסות. אין מאבטחים בקומות. אני מעולם לא ראיתי מאבטחים בקומות. ... ש. בדקת פיזית את השלטים בתחנה? את הגודל שלהם. ת. לא את כולם, אבל אני הסתכלתי, אך לא מדדתי עם סרגל. בתביעה אין טענה לעניין השילוט למיטב ידיעתי. ... ש. כאשר הגשת תביעה ידעת שיש חדר עישון בתחנה? ת. אני לא זוכר. לא בדקתי. ... ש. גם לא ניגשת למאבטח שמסתובב בקומות ולא שעומד בכניסות ואומר שיש אדם שמעשן ושיגיד לו. ת. אני מעולם לא ראיתי מאבטח מסתובב בקומות. אם אני הולך לקחת אוטובוס אני לא אצא בחזרה, לחפש מאבטח ולדוג אותו באוזן כדי שיאמר למעשן להפסיק לעשן. אני שם לקחת אוטובוס" כך העיד בחקירה חוזרת (שם, ש' 13 ע' 9): "ש. נשאלת על הביקורים שלך. אחרי הגשת הבקשה ביקרת שוב בתחנה? ת. כן. ש. מה קורה שם? ת. העישון נמשך" מעדותו של המבקש עולה כי במועדים בהם ביקר בתחנה היו מעשנים שעישנו בשטח התחנה ודומה שאין חולק אודות עובדות אלה הנתמכות בתמונות שצילם המבקש בשטח התחנה במקומות ובזמנים שונים כמפורט בנספח ג לתצהירו. אלא שכפי שראינו לעיל אין החוק למניעת עישון מטיל על מחזיק במקום ציבורי חובה למנוע עישון באופן מוחלט או חלקי, דהיינו אין מדובר בחיוב תוצאתי וממילא אין בעצם קיומם של מעשנים בשטח התחנה כדי ללמד על הפרת החובות המוטלות על המשיבות. כדי לקבוע ולו לכאורה, האם הפרו המשיבות את הוראות החוק למניעת עישון יש לבחון האם פעלו המשיבות למנוע עישון בשטח התחנה, דהיינו האם קבעו שלטים האוסרים על העישון (סעיף 2א), האם פיקחו ועשו כל שניתן למניעת עישון (סעיף 2א (א)) והאם נמנעו מלהציב מאפרות בשטח התחנה (סעיף 2ב). כנגד עדותו של המבקש הגישו המשיבות תצהיר מטעם מר פריאל אטיאס, יו"ר דירקטוריון משיבה 1 (להלן: "מר אטיאס") בו נטען: "עוד בטרם תוקן חוק למניעת העישון...וגם לאחר תיקונו בשנת 2007, דאגו המשיבות לקיום הוראותיו וניסו להחדיר את תודעת הסיכון שבעישון בדרך של הסברה וחינוך. בצד גישה עקרונית זו ננקטו בעבר ועדיין ננקטים הצעדים האופרטיביים הבאים, שמטרתם מניעת העישון ברחבי התחנה המרכזית: הצבת שלטים האוסרים על העישון - ...בהתאם לחוק ...הוצבו ברחבי התחנה המרכזית עשרות שלטים גדולים ובולטים, המורים על איסור העישון ברחבי התחנה. שיבוץ תשדירים במערכת הכריזה של הקניון - החל מחודש יולי 2007 הגדילו המשיבות לעשות ושיבצו במערכת הכריזה בקניון...תשדירים המאזכרים את מבקרי הקניון על איסור העישון. תשדירים אלו - אחד בעברית בלבד ואחד בעברית ובשלל שפות נוספות - הושמעו כ - 70 פעמים ביום (תקליטור עליו מוקלטים שני התשדירים ומכתב המאשר את שידור התשדירים במערכת הכריזה בתחנה צורפו כנספחים ב ו - ג - מ.א). העדר מאפרות - המשיבות לא הציבו כלים שנועדו לשמש כמאפרות ברחבי הקניון. "המאפרות" (כביכול) אליהן מתייחס המבקש בבקשתו הן חלק אינטגרלי מפחי האשפה המוצבים בשטחי הקניון, והן מיועדות להשלכת אשפה קטנה. יתרה מכך, על רוב פחי האשפה מודבקים שלטים האוסרים על העישון (תמונת פח אשפה עליו מודבק שלט האוסר על העישון צורפה כנספח ד - מ.א). הנחיית קציני הביטחון לעסוק גם באכיפת איסור העישון בקניון - המשיבות מקפידות להנחות מידי יום את קציני הביטחון ואת מאבטחי התחנה המרכזית לפנות למעשנים בשטח התחנה המרכזית ולהורות להם לחדול מן העישון...יצוין, כי גם עובדי הנהלת הקניון ועובדי הניקיון מונחים להעיר למעשנים (מכתב מחלקת הביטחון בעניין צורף כנספח ה - מ.א). פניות לעובדי הקניון - בנוסף לפעולות הפיקוח כאמור לעיל, הפיצו המשיבות לכל בעלי העסקים בקניון ולעובדיהם חוזר המדגיש את איסור העישון ברחבי הקניון והמתריע מפני קנסות (חוזר מיום 14.11.2007 צורף כנספח ו - מ.א). פעולות הסברה ומניעה - בניסיון נוסף להיאבק בתופעת העישון ברחבי התחנה המרכזית, ארגנו המשיבות בחודש מאי 2008 אירוע מודעות והסברה בנושא העישון בשיתוף האגודה למלחמה בסרטן (תכתובות בעניין זה צורפו כנספחים ז1, ז2 ו - ז3 - מ.א). 2. למען שלמות התמונה אציין, כי בשנת 2007 נתבעה המשיבה 2 בבית משפט לתביעות קטנות על כך שזו איננה מקיימת (כביכול) את חובות הפיקוח....בהמלצת בית המשפט הגיעו הצדדים לפשרה, לפיה משיבה 2 תקים חדר עישון ותפנה לעיריית תל אביב על מנת לגבש תכנית פעולה לטיפול בבעיית העישון בשטח התחנה המרכזית. ... סמוך לאחר מתן פסק הדין הנ"ל הוקם חדר עישון בקומה 6 של התחנה המרכזית. המשיבות אף הקפידו להציב שילוט מאיר עיניים המכוון את מבקרי התחנה לחדר העישון... עוד בעקבות פסק הדין, פנתה המשיבה 2 ביום 27.3.2008 למר רובי זלוף, סמנכ"ל תפעול בעיריית תל אביב, בבקשה לשיתוף פעולה בטיפול בבעיית העישון בתחנה המרכזית. בהמשך, התקיימה ישיבה בעניין, בה השתתפו נציגי המשיבה 2 ונציגים מעיריית תל אביב, ואשר במסגרתה סוכם, בין היתר, כי מחלקת הפיקוח של עיריית תל אביב תבקר בתחנה המרכזית פעמיים - שלוש בשבוע בליווי משטרתי על מנת לאכוף את החוק." מר אטיאס נחקר אף הוא בדיון מיום 7.2.2011 וכך העיד (ש' 14 ע' 10 לפרוטוקול הדיון): "בתחנה בת"א עוברים מידי יום בין 100 ל - 120 אלף איש. ישנם במשמרת כ - 30 מאבטחים. יש להבין שכמות האירועים במשמרת היא עצומה. אם הייתי מבקש מהמאבטחים לתעד כל ארוע כזה הייתי צריך לא שני מוקדנים במשמרת אלא 20 מוקדנים במשמרת כיוון שכמות האירועים עצומה. ארוע שכזה המאבטחים מתודרכים מדי בוקר לפני ההגעה למשמרת וגם האחמ"שים גם מתודרכים שכל אדם שנכנס לתחנה מתבקש לכבות את הסיגריה. אדם שנראה בתחנה מעשן מתבקש לכבות את הסיגריה או לצאת לחדר העישון. כפי שאמרתי מדובר בשטח של 250,000 מ"ר בנוי. יש לנו 30 אנשים שמאבטחים ומונחים גם בתחום מניעת העישון. ... יש לנו בתחנה פורום יחד עם העיריה של כל מנהלי האגפים ברשות מנכ"ל העירייה. בפורום אנו מתכנסים אחת לחודש ישנה בקשה שלנו לשלוח פקחים ועירייה עושה זאת ושולחת פקחים עם שוטרים לאכוף את נושא העישון. העירייה מודעת לזה... ... יש 10 מאבטחים מסתובבים. המשטרה אומרת: כל פתח שדרכו רוצים להכניס אנשים שמים מאבטח. בקומות צריכה להיות נוכחות של מאבטח שיכול להגיב בזמן אמת לבעיות אלימות ולכל בעיה שנוצרת." קביעת שלטים מעדותו של של מר אטיאס עולה כי המשיבות נקטו בפעולות למניעת עישון ובכלל זה קבעו שלטים האוסרים על העישון. תמונות של שלטים במקומות שונים בתחנה צורפו כנספח א לתצהירו של מר אטיאס ושלטים כאמור ניתן לראות אף בתמונות שצילם המבקש (נספחים ג10, ג 36 ו - ג38). בחקירתו אישר המבקש שלא בדק את השלטים הקבועים בשטח התחנה (ש' 10 ע' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.2011), אולם בסיכומיו טוען המבקש כי מנוסח השלט המצולם בנספח ט לתשובת המשיבות הושמטו המילים: "העובר על החוק צפוי לקנס" אשר לטענתו על פי הוראות תקנות השילוט צריכות להופיע על השלטים האוסרים עישון. תקנה 2 (ב) לתקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (קביעת שלטים), התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות השילוט"), מאפשרת לקבוע שלטים בצורה שונה מהקבוע בתוספת השנייה ובלבד שבשלט יופיעו סמל והוראה על איסור העישון, לפיכך, נראה כי השלט שתמונתו מופיעה בנספח ט לתשובת המשיבות עונה על הוראות תקנות השילוט. נוכח אלה, נראה כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח אף לא לכאורה שהמשיבות לא קבעו שלטים האוסרים על העישון בשטח התחנה בהתאם לקבוע בחוק ובתקנות. איסור הצבת מאפרות בסעיף 7 לתצהירו טוען המבקש כי בתחנה "עשרות רבות של מאפרות המעודדות עישון...מאפרות אלה לעיתים קרובות מלאות בבדלים". מנגד טוען מר אטיאס כי "המשיבות לא הציבו כלים שנועדו לשמש כמאפרות ברחבי הקניון, "המאפרות" (כביכול) אליהן מתייחס המבקש בבקשתו הן חלק אינטגרלי מפחי האשפה המוצבים בשטחי הקניון, והן מיועדות להשלכת אשפה קטנה. יתרה מכך על רוב פחי האשפה מודבקים שלטים האוסרים על העישון". מר אטיאס צירף לתצהירו תמונה של פח אשפה עליו מודבק שלט האוסר על העישון ומעליו קערית קטנה (נספח ד) ופחי אשפה כאלה ניתן לראות גם בתמונות שצילם המבקש (נספחים ג36, ג37 ו - ג38). באחת התמונות שצירף המבקש על דיסק, מצולמת אישה המשתמשת בקערית שמעל פח האשפה כבמאפרה ובתמונות נוספות ניתן לראות בדלי סיגריות בתוך הקעריות (ג26 - ג35). משכך, בהחלט ניתן להניח שמעשנים נוספים עשו שימוש בקעריות שמעל פחי האשפה כבמאפרה. למסקנה דומה הגיעה כבוד השופטת ברכה סמסון בת"ק 4314-10-97 דוד נוימן נ' נצבא החזקות 1995 בע"מ (לא פורסם). שימוש כזה יכולות היו המשיבות לצפות מראש ועל כן ובניגוד לדעתו של מר אטיאס (ש' 17 ע' 16 לפרוטוקול הדיון ניום 7.2.2011), נכון היה לסלק את הקעריות שמעל פחי האשפה, וכך נכון לעשות גם כעת. עם זאת ומשהקערית הינה חלק בלתי נפרד מפח האשפה אין בשימוש שנעשה בפועל בקערית שעל פח האשפה כדי לסתור את גרסתו של מר אטיאס לפיה המשיבות לא הציבו בשטח התחנה כלים שנועדו להיות מאפרות. בעניין זה ראוי לציין, כי בסעיף 2ב לחוק למניעת עישון הוגדרה "מאפרה" כ"כלי המיועד לשמש להשלכת אפר ושיירי מוצרי טבק לתוכו". משלא לכך יועדו פחי האשפה שהוצבו בשטח התחנה, לא ניתן לומר שהמשיבות הציבו מאפרות בשטח התחנה. אם לא תאמר כך, ניתן יהי ללכוד בהגדרה האמורה כל פח אשפה שמוצב במקום ציבורי וברור שלא לכך התכוון המחוקק. ודוק, לאור השימוש בפועל שנעשה בחלק זה של פח האשפה, שימוש שהמשיבה וודאי ערה לה כמי שמתחזקת ומנקה את התחנה ובכלל זה את הפחים, יכול ויאמר שמשעה שלא סולקו קעריות אילו מן הפחים, עצמה המשיבה עין ולכאורה נוצקה לאותה קערית תכלית של "מאפרה". אלא שכאמור, הליכה בדרך פרשנית זו הבוחנת את יעדו של הכלי לפי השימוש בפועל עלולה להביא לשם משל כי עציצים שבהם באי המקום הציבורי המעשנים עושים שימוש לכיבוי והשלכת האפר ובדלי הסיגריות , יבואו בכלל "מאפרה" אם המחזיק ער לשימוש האמור ובכל זאת מותיר את אותם עציצים במקומם... "לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות" מעדותו של מר אטיאס עולה כי המשיבות מנחות את קציני הביטחון, המאבטחים והעובדים בתחנה לפנות למעשנים ולבקש מהם לחדול מעישון בשטח התחנה. לתצהירו של מר אטיאס צורף מכתב מיום 1.1.2010 מטעם מחלקת הביטחון בעניין אכיפת החוק למניעת עישון (נספח ה) ומאלה עולה כי המשיבות מפקחות ופועלות בקרב באי התחנה למניעת עישון. המבקש העיד כי לא ראה מאבטחים בביקוריו בתחנה (ש' 25 ע' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.2011) אולם עדות זו של המבקש אשר העיד כי ביקוריו בתחנה נעשו לצורך מעבר ונסיעה בתחבורה הציבורית (שם, ש' 28 ע' 7 לפרוטוקול), אינה חזות הכל. ראשית, אף המבקש העיד כי בכניסות לתחנה מוצבים מאבטחים (שם, ש' 25 ע' 3 לפרוטוקול), שנית, בהתחשב בשטח התחנה המשתרע על שבע קומות (250,000 מ"ר) ובהתחשב במספר האנשים הרב הפוקד את התחנה בכל רגע נתון אין בכך שהמבקש לא זכה לראות מאבטח בנקודת הזמן והמקום בה שהה בתחנה בכל אחת מהפעמים בהם פקד את התחנה, כדי לשלול את עדותו של מר אטיאס לפיה בכל משמרת יש כ - 30 מאבטחים המונחים למנוע עישון בשטח התחנה מתוכם 10 מאבטחים המסתובבים בתחנה. בסיכומי התשובה טוען המבקש כי אין לבוא אליו בטענות על שלא פנה למאבטחים בזמן אמת, בלי להוכיח תחילה את קיומם של המאבטחים, זמינותם והנחייתם במניעת העישון (סעיף 25). איני מקבל טענה או גישה זו, המבקש פעל לאיסוף ראיות בתחנה מספר פעמים גם אם תוך כדי מעבר לאוטובוס, וככל שראה מעשן בשטח התחנה היה עליו לנסות למצוא מאבטח בזמן אמת ולבקש ממנו לפעול למניעת העישון. משהודה שלא עשה כן (שם, ש' 27 ע' 7 לפרוטוקול) לא עמד בחובתו להוכיח שהמאבטחים המוצבים בתחנה אינם פועלים למניעת העישון בשטח התחנה. בעניין זה אוסיף, כי לא ראיתי לסמוך את הכרעתי בעניין זה על דברים שאמר מר חיים אביגיל מי שהיה מנכ"ל משיבה 2 בתיק שנדון בבית משפט לתביעות קטנות (נספח ח לתשובת המשיבות). אוסיף עוד, כי המבקש לא הצביע על תקן של מספר המאבטחים שיש להציב לפיקוח על מניעת העישון ואין להניח שבקביעה "לעשות כל שניתן למניעת עבירות" גלומה כוונה של המחוקק להציב בכל זמן ובכל פינה בתחנה מאבטח שיפקח וימנע עישון. את הדרישה האמורה יש לפרש באופן המאזן בין זכותו של בעל מקום ציבורי לנהל את עסקו לבין זכותם של המבקרים במקום הציבורי שלא להיות חשופים לעישון. בעניין זה נכון לציין, כי אפשר שבהתחשב בכך שציבור המשתמשים בתחבורה הציבורית נאלץ לבקר בתחנה בשונה ממקומות בילוי שהביקור בהם נעשה מבחירה, יש לדרוש מהמשיבות לנקוט פעולות משמעותיות יותר למניעת העישון בתחנה כדי להגן על אלה הנאלצים להגיע לתחנה. מנגד, שהות המבקרים בתחנה קצרה בהרבה משהות המבקרים במקום בילוי (מסעדה, פאב וכיוצא בזה) לאלה ולשיקולים ואפשר אף לשיקולים נוספים שאיני רואה צורך לעמוד עליהם כאן, יש ליתן משקל באיזון האמור. מכל מקום, משאין בפני תקן ביחס למספר המאבטחים הנדרש לפקח ולפעול למניעת עישון בתחנה ומשלא הוצגו בפני ראיות וטיעונים ביחס למספר המאבטחים הסביר שיש להקצות למניעת העישון בנסיבות העניין, אין לי אלא לדחות את טענות המבקש בעניין זה. לא מן הנמנע כי על המחוקק או מחוקק המשנה ליתן דעתם באשר לקביעת הנחיות מפורשות למשל באשר למספר "מונעי עישון" שעל המחזיק מקום ציבורי להציב בהתאם לשטח, לשימוש, לכמות המבקרים וכיוצא בזה. עוד יש לזכור כי גלומה בכך שאלה באשר לביזור נטל העלות בקשר עם כך. האם על המחזיק מקום ציבורי לשאת בכך, כאשר יש להניח כי תגולגל על המשתמשים במקום, שוכרי דוכנים וחנויות והנוסעים? האם על המדינה לתקצב מתן סיוע כספי שייעודו מניעת עישון במקומות ציבור ובכך להגביר האכיפה ולאפשר קביעת תקן מחמיר? האם נכון כי בעקיפין מקור כספי לתקציב מעין זה צריך ויכול שיבוא מהעלאת המס על צריכת סיגריות ומוצרי טבק? שאלות אילו חורגות מגדרה של התובענה, לא הועלו ומשכך לא הוצגה תשתית לבחינתן. אולם הן ביסוד דיון באשר לתקינה ואין בית המשפט יכול משים עצמו קובע תקינה בלא בחינתן. כך אין בפני בחינה סטטיסטית או אחרת או חוות דעת המלמדת מה לטעמו של התובע היה צריך להיות מספר המאבטחים במקום כדי לעמוד בדרישות החוק לגישתו. עוד עשרה מאבטחים או מאה היו מצליחים למנוע את העישון בתחנה? עצם הצגת העובדה שאין עליה מחלוקת, כי מצויים מעשנים במקום, אינה די. זאת עם כל הבנתי את רצונו של המבקש שלא להיחשף לעישון בעת שהוא נמצא בתחנה או בכל מקום ציבורי אחר. זאת ועוד. מעדותו של מר אטיאס עולה כי המשיבות נקטו צעדים נוספים למניעת עישון בשטח התחנה, ובכלל זאת: שודרו תשדירים בדבר איסור העישון בשטח התחנה. תקליטור עליו מוקלטים התשדירים ומכתב מיום 27.12.2009 מטעם ירון פאר מנכ"ל בראבו תקשורת בע"מ המאשר את שידור התשדירים החל מחודש יולי 2007 צורפו לתצהירו של מר אטיאס (נספחים ב' ו - ג'). בסיכומיו טען המבקש כי השפעת התשדירים היא אפסית ואין בהם תועלת (סעיף 54). מסקנה זו של המבקש נטענה ללא בדיקה וכל עוד לא הוכחה יש לברך על היוזמה והפעולה של המשיבות. המשיבות הפיצו בקרב בעלי העסקים בתחנה חוזר האוסר על עישון בשטח התחנה ומתריע מפני קנסות. החוזר מיום 14.11.2007 צורף לתצהירו של מר אטיאס (נספח ו). המשיבות בשיתוף האגודה למלחמה בסרטן אירגנו אירוע מודעות והסברה בנושא העישון בימים 28 - 30 למאי 2008. (תכתובת בעניין צורפה לתצהירו של מר אטיאס (נספח ז וש' 11 ע' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.2011). המשיבות פנו לעיריית תל אביב בבקשה לשלוח לתחנה פקחים ושוטרים לאכוף את איסור העישון בשטח התחנה (סעיף 3 לתצהיריו של מר אטיאס). מכתב מיום 27.3.2008 לפיו פנו המשיבות לעירייה בבקשה לאכוף את החוק למניעת העישון צורף כנספח לתצהירו של מר אטיאס (נספח י). המשיבות הקימו חדר עישון בקומה 6 של התחנה והציבו שלטים המכוונים את ציבור המבקרים לחדר העישון (סעיף 3 לתצהירו של מר אטיאס). תמונת שלט הכוונה לחדר עישון צורפה כנספח לתצהירו של מר אטיאס (נספח ט). בהתחשב בכל אלה נראה כי המשיבות פיקחו ועשו כל שניתן למניעת עישון בשטח התחנה. כאמור, החוק למניעת עישון קובע עונש פלילי על העובר על הוראות סעיפים 1, 2 ו - 2א לחוק, אולם אין בו קביעה במישור האזרחי. בפסק הדין ברע"א 9615/05 אירית שמש נ' פוקצ'טה בע"מ (פורסם באתר בית המשפט העליון) (להלן: "עניין שמש"), התייחס כבוד השופט א' רובינשטיין לעניין האכיפה הפלילית של הוראות החוק למניעת עישון, ובין היתר קבע (שם פסקה ה (4): "אכן, הרשויות צריך שיעשו מלאכתן כפי שהטיל עליהן המחוקק בפיקוח ובאכיפה. ואולם, כבדותה ואיטיותה של פעולת הרשויות מצדיקה לפתוח פתח ל"אכיפה אזרחית", כך שהאזרח האיכפתי המבקש לשמור על בריאותו ובריאות הציבור יוכל להשפיע אף הוא לתקנת הרבים". בהתייחסו למבנה המשפטי עליו יש לסמוך תביעה המבוססת על טענה להפרת הוראות חוק העישון, קבע כבוד השופט רובינשטיין (שם, פסקה 4): "תביעה בעקבות הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) אף היא דרך לכך, בשעה שענייננו בנזק לאדם, המצטבר והולך. לא למותר להזכיר שסעיף 63 (ב) לפקודת הנזיקין קוב כי "בעניין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני". אין ספק בכך לענייננו באשר לחוק הגבלת העישון". מהבקשה עולה שהמבקש ביסס את תביעתו על הפרת חובה חקוקה, רשלנות וסיוע למעשה תקיפה. נוכח מסקנתי לפיה לא הפרו המשיבות את הוראות החוק למניעת עישון והאמור לעיל באשר לפעולות שנקטו המשיבות למניעת עישון בשטח התחנה, נראה כי המערער לא הוכיח ולו לכאורה עילת תביעה נגד המשיבות. בהקשר זה ראוי להוסיף כי יש להבחין בין מחזיק של מקום ציבורי שלא נקט כל פעולה למניעת העישון בעסקו ואף יצר אוירה המתירה עישון בכך שהתיר לעובדיו לעשן שעה שהמקום המה מבקרים כדוגמת המקרה שנדון בעניין שמש (שם, פסקה ב) או מחזיק אשר לא פעל להפסיק את העישון למרות פנייות אליו ואף גירש מבקר במועדון "עקב פנייתו בעניין העישון" כדוגמת המקרה שנדון בהחלטה מיום 26.1.2009 בת"צ 4398-09-08 מרק ליטבין ואח' נ' בלה שלומקינס בע"מ (נספח ז לבקשה), לבין מחזיק שנקט פעולות רבות למניעת העישון אף שהדבר לא מנע באופן מוחלט את העישון במקום בו החזיק. על כן ולנוכח הוראת סעיף (4) (א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006, לפיה רק אדם שיש לו עילה בתביעה רשאי להגיש בקשה לתביעה ייצוגית, אין אלא לדחות את הבקשה. משמצאתי לנכון לדחות את הבקשה על סמך האמור לעיל, אין עוד צורך להידרש לטענות הצדדים ביחס לתנאים הנוספים הדרושים לאישור בקשה להגשת תביעה ייצוגית. עם זאת ראיתי לנכון להוסיף, כי בעניין הנזק נסמך המבקש על פסיקת בית המשפט בעניין שמש (סעיף 100 לסיכומים) ולטעמי אין לעשות כן בנסיבות ענייננו. המקרה שנדון בעניין שמש שונה מעניינו של המבקש הן בנסיבות האירוע והן במיהותו של "הנפגע". שם דובר באישה הרה וילדים אשר סבלו מעישון במסעדה למרות שביקשו מהמלצרים לדאוג להפסקת העישון, וכאן מדובר בגבר אשר ביקר בתחנה לצורך נסיעה בתחבורה הציבורית ונחשף לעישון תוך שהוא חולף על פניהם בדרכו לאוטובוס. יתר על כן, בקביעת הפיצוי בעניין שמש (1,000 ₪) ניתן ביטוי חזק יותר לנזק "לשם הרתעת הרבים" וממילא הסכום האמור אינו משקף נזק שנגרם מעישון בנסיבות שהייתם של מבקרים שביקרו בתחנה בנסיבות דומות לאלה של המבקש. נכון להוסיף עוד כי בפסק הדין האמור נקבע שאין מקום לקבוע הנחיות גורפות באשר לגובה הפיצויים במקרה של הפרת החוק למניעת עישון (שם, פסקה ה (6)). ממילא, נראה כי גם בעניין הנזק לא ניתן לסמוך על האמור בבקשה, בוודאי כאשר מדובר בבקשה לאישור תביעה ייצוגית. סוף דבר הבקשה נדחית. משדחיתי את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית, אני דוחה גם את התביעה מחמת שעילתה לא הוכחה. לאחר שנתתי דעתי לשאלת ההוצאות ושקלתי הדברים לכאן ולכאן באתי לכלל דעה כי ראוי שכל צד יישא בהוצאותיו וכך אני קובע. פיצוייםטבק / סיגריותעישון במקומות ציבוריים