מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצוי בגין הפסקת עבודות חוזה פרוגרמה עם משרד השיכון: רקע עובדתי 1. המבקשת היא חברה יוגוסלבית, הרשומה בישראל כחברת חוץ ועוסקת במתן שירותי בניה. המשיבה היא חברה הרשומה בפנמה ועוסקת במתן שירותים כלכליים ושירותי ייעוץ בענייני מסחר. 2. ביום 27/11/90 נחתם בין המבקשת למשיבה הסכם, לפיו תעניק המשיבה למבקשת שירותי ייעוץ לצורך התקשרות המבקשת ב"חוזה פרוגרמה" של משרד השיכון, בישראל. בתמורה לכך התחייבה המבקשת לשלם למשיבה עמלה של 6% מן התמורה שתקבל המבקשת מממשלת ישראל (סעיף 3 להסכם). המבקשת אכן חתמה על חוזה הפרוגרמה עם משרד השיכון, אך בשנת 1992 החליטה ממשלת ישראל על הפסקת העבודות, כפי שהיתה רשאית לעשות על פי סעיף 38 לחוזה הפרוגרמה והקימה מנגנון לפיצוי החברות שעימן התקשרה, לרבות פיצוי צד ג' (ועדת גבאי). המבקשת הגישה דרישותיה לועדת גבאי וקבלה פיצוי על נזקיה. אולם, הועדה לא הכירה בנזקים של ההתקשרות של המבקשת עם המשיבה, כבני פיצוי, ולכן סירבה המבקשת לשלם למשיבה את העמלה שעליה הוסכם ביניהן. המשיבה, מצידה, הפעילה את סעיף הבוררות בהסכם (סעיף 5) ופנתה בתביעה ללשכת המסחר של יוגוסלביה, שהחלה בבירור התביעה. 3. ביום 10/10/96, פנתה המשיבה לבית משפט זה (המ' 7031/96), בבקשה ליתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, על נכסי המבקשת (כגון: כספים וזכויות) שמוחזקים בידי המדינה, והכל בהתאם להוראת סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968. באותו יום נתנה כבוד הרשמת של בית משפט זה צו עיקול זמני עד לסכום של 6,450,107 ש"ח, ובית המשפט הורה למשיבה להפקיד ערבות צד שלישי, של אדם נגדו ניתן יהיה לפעול בישראל, וכן לבדוק אם אין באמנות הוראה סותרת. ואכן, ביום, 13/10/96 צירפה המשיבה כתב ערובה מטעם אליאב גל, תושב ישראל והודיעה לבית המשפט כי, למיטב ידיעתה, אין אמנה המונעת הטלת העיקול המבוקש. הצו הזמני הורחב, לבקשת המשיבה (המ' 3045/97), והוטל אף על חשבונותיה של המבקשת בבנק דיסקונט לישראל בע"מ וזאת עד למתן פסק הבוררות בין הצדדים, ובהמשך, ביום 19/2/97 (המ' 3475/97): "עד למתן פסק דין בישראל, המאשר ומכריז על פסק הבוררות המתנהלת בין המבקשת למשיבה, כאכיף לביצוע בישראל, אלא אם יבוטל קודם על ידי בית המשפט". 4. נוכח ההליכים האמורים, נזדעקה המבקשת ופנתה לבית המשפט בבקשה דחופה לביטול העיקול הזמני שהוטל במעמד צד אחד (המ' 3613/97). בהחלטה בעניין זה סברתי כי לא היה כל מקום להותיר את צו העיקול על כנו. זאת, מן הטעם כי המבקשת לא ניסתה להתחמק מהליך הבוררות, להבדיל מהתנהגות מבקשים במקרים אחרים בהם ניתן צו עיקול זמני. יתרה מזאת, המשיבה לא פנתה לבוררים ביוגוסלביה בבקשה ליתן צו עיקול על נכסי המבקשת ביוגוסלביה, דבר המעורר תהיות באשר ליכולתה לקבל סעד של עיקול, ויש בכך, לכאורה, כדי להטות את הכף לצד ביטול העיקול, זאת על אף העובדה כי המבקשת לא הוכיחה את קיומו של הדין הזר שעליו ביקשה להסתמך. 5. המשיבה פנתה לבית המשפט העליון בבקשת רשות לערער, ובית המשפט העליון החליט להיעתר לבקשה זו, אך הצדדים הגיעו להסכמה לדחות את הדיון עד לקבלת התוצאות של הליך הבוררות ביוגוסלביה. במסגרת בקשת רשות הערעור, ניתן סעד זמני לתקופת הערעור ונקבע כי העיקול יוותר על כנו עד ההכרעה בבקשה לגופה. 6. ביום 10/9/98 ניתן ביוגוסלביה פסק הבוררות, לפיו נדחתה תביעת המשיבה בטענה כי המבקשת אינה חייבת בתשלום עמלה למשיבה. טענות הצדדים 7. המבקשת עותרת כי בית המשפט יורה על ביטול הסעד הזמני שניתן למשיבה. מן הטעם כי פסק הבוררות שניתן ביוגוסלביה, ושלצורך קיומו ניתן הסעד הזמני, דחה את תביעתה של המשיבה. 8. המשיבה אומרת, כי בכוונתה לעתור לבית המשפט המוסמך לביטול הפסק וכי סיכויי הצלחתה טובים מאד. לפיכך, לא תמה התדיינות בין הצדדים, אך ללא צו העיקול תישלל מן המשיבה האפשרות להיפרע מן המבקשת, משום שזו תמהר להבריח את נכסיה מן הארץ. טענות המשיבה מכוונות נגד פסק הבוררות בעילות של נגיעה באינטרסים אישיים של הבוררים, השגתו בתרמית ובאופן לא הוגן, וכי הוא נוגד את עקרונות הצדק הטבעיים. ביטול הסעד הזמני 9. איני רואה כל טעם לשינוי החלטתי מיום 17/7/97 לפיה הוריתי על הסרת העיקול מעל נכסי המבקשת. יתרה מזאת, התוצאה שהתקבלה בהליך הבוררות שהתקיים ביוגוסלביה מאששת את הצורך בהסרת העיקול. במקרה והמשיבה מעונינת לפעול לביטול פסק הבוררות ביוגוסלביה עליה לפנות לבית המשפט המוסמך ולא לבית משפט זה, שאינו משמש ערכאת ערעור על פסק הבוררות. עם זאת, יש לציין כי בית המשפט העליון, במסגרת בקשת רשות הערעור נתן סעד זמני לתקופת הערעור וקבע כי העיקול יוותר על כנו עד ההכרעה בבר"ע. בנסיבות אלה ההכרעה בדבר הסרת העיקול הזמני אינה נתונה לבית-משפט זה. מכל מקום, עמדתי בענין זה לא השתנתה, והיא שאין מקום לעיקול, ולא כל שכן כאשר תוצאת הבוררות על-פי פסק הבוררות היא דחיית תביעתה של המשיבה. בית-המשפט העליון, הותיר את צו העיקול, במסגרת הדיון בבקשת הרשות לערעור - ואין מקום שבית המשפט הזה ישנה את ההחלטה של בית-המשפט העליון. חוזהבניהפיצוייםמשרד הבינוי והשיכוןחוזה פרוגרמה