מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי אחות קבועה: בבקשתה זו עותרת המבקשת בפנינו למתן הסעדים הזמניים כדלקמן: לקבוע, כי החלטת המשיבה לפטרה ולהפסיק את עבודתה, הינה שלא כדין, אינה תקפה ובטלה מעיקרא; להורות למשיב להחזירה למלא את תפקידה, הכל כפי שהיה עובר להוצאת מכתב הפיטורים מיום 13/5/12 וזאת עד להכרעה בתיק העיקרי. העובדות הלכאוריות והרלוונטיות העולות מחומר הראיות, שהוגשו עד כה לתיק, הן כדלקמן: 1. המבקשת, בת 39, אחות מוסמכת בהכשרתה החלה לעבוד בשירות המשיב ביום 3/10/01. המבקשת במעמד עובדת קבועה. 2. מחומר הראיות עולה לכאורה, כי במשך תקופת עבודת המבקשת במשיב הצטברו תלונות שהגישו העובדים כנגדה, עניינן של התלונות נעוץ בהתנהגותה של המבקשת שאופיינה בין היתר באי קבלת מרות, בסירוב לשתף פעולה וחוסר אינטראקציה בין אישית בינה לבין העובדים מכל המדרגים בבית החולים, יצירת אוירה שלילית, חיכוכים ועימותים עם חבריה לעבודה. 3. המשיב, בכדי לסייע בידי המבקשת להמשיך ולהשתלב בעבודתה, העביר ושיבץ אותה בין המחלקות אך כל ניסיונותיו לא הועילו והמבקשת חזרה על דפוס התנהגותה עם הממונים עליה וחבריה לעבודה בכל מחלקה אליה הועברה. 4. ביום 18/3/10 נערך משא ומתן בין המבקשת לבין המשיב לקראת פיטוריה בנוכחות בא כוחה ויו"ר ועד עובדי הסיעוד הגב' פנינה ביטון. בעקבות המשא ומתן ומאחר והמבקשת הביעה נכונות להמשיך ללמוד ולהשתלב בעבודה בביה"ח הוחלט ליתן לה הזדמנות נוספת והיא שובצה לעבוד במכון הדימות (רנטגן). בחלוף חודשים ספורים ובעקבות עימותים שפרצו לכאורה בין המבקשת לבין עובדי המכון, הועברה המבקשת החל מיום 1/11/10 לעבוד ביחידה לאשפוז יום. 5. בחלוף חודשיים ומשהמשיכה המבקשת, לכאורה, בדפוס התנהגותה העוין עם צוות העובדים במחלקה לאשפוז יום, זומנה המבקשת לשימוע בטרם פיטוריה. השימוע לא התקיים מפאת מחלתה של המבקשת ועקב פניית היועץ המשפטי של הסתדרות האחיות להנהלת ביה"ח נערכה ישיבה ביום 17/1/11 בין המבקשת לבין הנהלת ביה"ח בעקבותיה הוחלט להשאיר את המבקשת בעבודתה במחלקה לאשפוז יום כולל משמרות במלר"ד . 6. לכאורה, משהמשיכו להתקבל תלונות נגד המבקשת ולאחר דיווח על "אין ספור" תקלות לכאורה בתקשורת עם המבקשת, תלונות ותקלות שהביאו לכאורה לכך, כי באף אחת מהמחלקות לא הצליחה המבקשת להשתלב, הוחלט להתחיל בהליך פיטוריה בעילת אי התאמה. 7. ביום 18/5/11 התקיים למבקשת שימוע בפני גב' אסתר כהן - מנהלת שירותי סיעוד, גב' אביבה איתן אדרי - אחות אחראית אשפוז יום, גב' אביבה פירטשו - מנהלת משאבי אנוש, ו- ד"ר אמנון בן משה - מנהל אדמנסטרטיבי. (פרוטוקול השימוע צורף כנספח "35" לתצהיר המשיב). בתום ישיבת השימוע ולאחר שהועלו לכאורה בפני המבקשת כל הטענות והתלונות המופנות כנגדה שעומדות לכאורה בבסיס החלטת הפיטורים ולאחר שניתנה לה לכאורה הזדמנות להשמיע ולהשיב לטענות שהופנו אליה, העבירה הוועדה את העתק פרוטוקול השימוע בצירוף כל החומר שנמצא בתיקה האישי למנהל ביה"ח, פרופ' אורן מאיר, על מנת שיקבל החלטה בעניינה של המבקשת. 8. בין לבין, התקיימה ביום 26/7/11 ישיבה נוספת בין נציגי ההנהלה (שנכחו בישיבת השימוע) לבין נציגת ועד עובדי הסיעוד, הגב' פנינה ביטון, המבקשת וב"כ עו"ד רונן גולדין. מטרת הישיבה היתה לנהל מו"מ נוסף עם המבקשת במטרה לקדם מהלך של פיטורים בהסכמה. לכאורה, המשא ומתן לא עלה יפה והצדדים המתינו לקבלת החלטת מנהל ביה"ח. 9. ביום 31/8/11 שלח מנהל המשיב, פרופ' מאיר אורן, מכתב הפסקת עבודה למבקשת ובו הודיע לה כדלקמן: "הנני מצטער להודיעך כי, מטעמים של חוסר התאמה החלטתי מתוקף הסמכויות המוענקות לי עפ"י החוק לפטר אותך מעבודתך. תאריך גמר שרותך יהיה 30.9.2011. בהתאם לחוק פיצויי פיטורין תשכ"ג - 1963 תהיי זכאית לפיצויי פיטורין. זכותך לערור על החלטתי, בפני נציב שירות המדינה תוך 30 יום מקבלת מכתבי זה. הנני מודה לך בעד שירותך ומאחל לך הצלחה בכל אשר תפני." 10. על החלטת מנהל המשיב הגישה המבקשת ערר לנציבות שירות המדינה וביום 9/10/11 נשלחה למבקשת הודעה על עיכוב הפיטורים עד להחלטה בערר. 11. במהלך הדיון שנערך לפנינו ביום 27/6/12 הובהר לכאורה, כי המבקשת שהתה בחופשת מחלה עד ליום 1/10/11. ביום 10/10/11 נקראה לשיחת שיבוץ ע"י גב' ענת כהן במהלכה ביקשה ממנה לכאורה גב' כהן להתייצב לעבודה ולעשות את "המקסימום" שהיא יכולה אך המבקשת סירבה לבקשתה בטענה שהיא לא יכולה להגיע לעבודה ולא לעשות כלום, זאת מאחר והיא "לא אוכלת בחינם". אין מחלוקת, כי המבקשת לא שבה לעבודתה אצל המשיב מאז יום 1.10.2011 ועד למועד הפיטורים. יצויין, כי לדברי המבקשת היא עבדה בבית אבות בחדרה למשך תקופה שבין חודשיים עד שלושה חודשים וזאת החל מחודש דצמבר 2011 . 12. ביום 8/5/12 ניתנה החלטת נציב שירות המדינה, מר משה דיין, בערר כדלקמן: "בהמשך לערר שהגשת על החלטת פרופ' מאיר אורן, מנהל ביה"ח הלל יפה .., לסיים את העסקתך מטעמי אי-התאמה, ולאחר בחינת הטיעונים בערר ואת כל החומר הרלוונטי להחלטה על הפיטורים, הריני להודיעך כי לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת מנהל ביה"ח, וזאת לאור הנימוקים הבאים: 1. באשר לעילת הפיטורים, כעולה מהחומר שהועבר לעיוני, עולה כי עיקר הטענות שהופנו כלפיך בהליך הפיטורים התמקדו ביחס הבין אישי הבעייתי ששרר בינך לבין עובדי ביה"ח. 2. כעולה מהעובדות שהועברו לבחינתי עולה כי התנהגות בעייתית זו התבטאה בין היתר באי קבלת מרות, התערבות בסידורי העבודה, חיכוכים עם הצוותים והממונים, סירוב לבצע פעולות בסיסיות, ניהול מעקב אחרי העובדים ועוד. 3. גיליונות ההערכה שלך בשנים האחרונות, וכן התיעוד בדבר השיחות הרבות בינך לבין גורמי ההנהלה, לרבות שיחות משוב, מעידים על יחס בין אישי בעייתי כלפי עמיתייך. נוסך לכך נמצא כי את מתקשה לקבל ביקורת והערכה על ידי הממונים עליך. 4. מהחומר שהועבר לעיוני עולה, כי טרם פתיחת הליך הפיטורים, התקיימו בינך לבין גורמי ההנהלה השונים בביה"ח שיחות עבודה וישיבות הבהרה בהם ניתנו לך הזדמנויות לשנות ולשפר את תפקודך. בין היתר הועברת לעבוד ביחידות שונות של ביה"ח, וכן עברת לעבוד תקופה קצרה בביה"ח שיבא. חרף הזדמנויות אלו, לא חל שיפור בתפקודך, והתקבלו תלונות אף מהמחלוקת אליהן הועברת. 5. טרם קבלת החלטת הפיטורים נערך לך שימוע, ונערכה היוועצות עם וועד העובדים כנדרש לפי הוראות התקשי"ר. 6. לאור האמור לעיל, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת מנהל ביה"ח. לא מצאתי כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות או נובעת משיקולים זרים כלשהם. החלטתו של מנהל ביה"ח התקבלה משיקולים ענייניים ומקצועיים, הנוגעים לאופן תפקודך. 7. כמו כן, לא מצאתי פגם בהליך הפיטורים המצדיק את התערבותי בהחלטת מנל ביה"ח לסיים את העסקתך מטעמי אי-התאמה. 8. בנסיבות אלה, החלטתי לדחות את הערר בעניין סיום העסקתך מטעמי אי התאמה." 13. בהמשך להחלטת נציב שירות המדינה שלח ד"ר אמנון בן משה ביום 13/5/12 מכתב הפסקת עבודה למבקשת בו הודיע לה כדלקמן: "בהמשך להחלטת נציב שירות המדינה, מר משה דיין לדחות את הערר שהגשת על פיטורייך, הנני להודיעך על הפסקת עבודתך בתאריך 14/6/12. בהתאם לחוק פיצויי פיטורין תשכ"ג-1963 תהיי זכאית לפיצויי פיטורין. בהצלחה בהמשך דרכך. 14. עקב החלטה זו ובקשר אליה הגישה המבקשת את הבקשה לסעדים זמניים. תמצית טענות המבקשת הן כדלקמן: א. המבקשת העלתה בפנינו מספר טענות ביחס להתנהלות המשיבה בעניינה, ואולם בשל טיבו של הסעד הזמני וקוצרה של היריעה נדון בהן בתמצית. המבקשת טענה וחזרה וטענה כי עונש הפיטורים שהושת עליה אינו מידתי ובא על רקע הדיווחים שהעבירה לממונים שנגעו לעבודת הצוות בכל מחלקה בה שובצה שלטענתה עבדו בניגוד לנהלים וכשלו רבות במילוי תפקידם. לטענתה סעד הפיטורים "תוכנן" ע"י המשיבה ובוצע בשלבים תוך התנכלות ופגיעה בשמה ובמוניטין שרכשה במקצוע לאורך כל שנות השירות שלה. ב. המבקשת טענה, כי מסע ההתנכלות החל בהעברתה לעבוד במחלקת התגבור לפרקי זמן ממושכים, סוג עבודה שאופייני לעובדים חדשים, חסרי ניסיון שאינו הולם לאחות מוסמכת במעמדה ובותקה של המבקשת. ג. המבקשת טענה, כי המשיב טרח לאסוף נתונים והכניס חומר שגוי ולא מבוסס לתיקה האישי ללא ידיעתה במטרה להכשיר את מהלך פיטוריה בעילת אי התאמה זאת בעוד טיב הטענות שהופנו כנגדה הינן אופייניות למישור המשמעתי. ד. המבקשת טענה, כי המשיב לא טרח לנהל משא ומתן מקדים עם נציג ועד העובדים לפני קבלת החלטה לפטרה ואף התעלם מעמדת נציג הועד וזה בפני עצמו מחייב לבטל את החלטת הפיטורים מה גם שלטענתה פרוטוקול ועדת השימוע אינו משקף נאמנה את הנאמר בפועל בישיבה. בהקשר זה הוסיפה המבקשת וטענה, כי ד"ר אמנון פסול מלשבת בוועדת השימוע בהיותו ממונה על עובדי מחלקת הרנטגן ובהיותו בתפקיד זה הוא אמון על האינטרסים של עובדי המחלקה ומגן עליהם בפני תלונותיה של המבקשת. ה. המבקשת טענה, כי הפיטורים לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל תקין) תשנ"ז - 1997. תמצית טענות המשיב הן כדלקמן: א. פיטורי המבקשת נעשו כדין ובכפוף להוראות התקשי"ר ביחס לפיטורי עובד קבוע. בנסיבות העניין לא היה מקום לנקוט בהליך משמעתי שכן הטענות שהופנו כנגד המבקשת לא נגעו למישור המשמעתי אלא הצביעו על אי התאמתה למלא את תפקידה כאחות מוסמכת במשיב. המבקשת סבלה בעיקר בקשיים בתקשורת ובאינטראקציה בין אישית עם העובדים בכל מחלקה אליה שובצה. המבקשת סירבה לקבל מרות, יצרה אוירה שלילית בקרב העובדים ולא השתלבה באף אחת ממחלקות ביה"ח עד שלא נותרה ברירה בפני המשיב אלא לפטרה מעבודתה. ב. המשיב טען, כי ניתנו למבקשת אין ספור הזדמנויות לשפר את התנהגותה ולהשתלב בעבודתה היא הועברה ושובצה בין המחלקות ונקראה לשיחות עם הממונים הכול במטרה לסייע בידה להשתלב בעבודה אולם, כל הניסיונות לא הועילו והמבקשת חזרה על דפוס התנהגותה בכל מחלקה אליה הועברה. כך לדוגמא הועברה המבקשת ממחלקת התגבורים ליחידה לטיפול נמרץ פגים ולאחר מכן לחדר ניתוח, וממנו למכון רנטגן ולבסוף ביחידה לאשפוז יום. זאת ועוד, ביום 1/10/07 עברה המבקשת לעבוד בבי"ח שיבא ומשלא השתלבה בעבודתה היא חזרה ביום 10/11/07 לעבודה במשיבה, ומזאת ניתן ללמוד שהבעיה נעוצה באישיותה של המבקשת עצמה ולא בצוות הרפואי במשיב. ג. הליך השימוע נערך כדין, וההחלטה התקבלה ע"י הגוף המוסמך לקבלה. הערר שהגישה המבקשת כנגד החלטת הפיטורים לנציב שירות המדינה נדחה בהחלטה מנומקת שהכשירה את החלטת הפיטורים. ועד העובדים היה מעורב בהשתלשלות הדברים בעניינה של המבקשת ולא פעם נערכו ישיבות בנוכחות הועד ובא כוחה, מה גם שהוראות התקשי"ר אינן מחייבות את קבלת אישור הועד לפיטורי עובד קבוע אלא ולכל היותר, הן מחייבות ניהול משא ומתן מקדמי, שאכן התקיים בעניינה של המבקשת. ד. לטענת המשיב חל שיהוי בהגשת הבקשה למתן סעד זמני שכן המבקשת ידעה על פיטוריה כבר ביום 21/5/12 והבקשה הוגשה רק ביום 13/6/12. כמו כן, המבקשת פנתה לקבלת סעד מבית הדין בחוסר ניקיון כפיים, שכן היא עשתה דין לעצמה ואינה התייצבה לעבודה כבר מיום 1/10/11. במקרה זה טוען המשיב, כי מאזן הנוחות נוטה בהכרח לטובתו וכי בכל מקרה לא התקיימו בנסיבות העניין אותן נסיבות יוצאות דופן המצדיקות להורות על ביטול החלטת הפיטורים והחזרת המבקשת לעבודה. דיון והכרעה הליך הפיטורים - המסגרת הנורמטיבית 15. על יחסי העבודה בין המבקשת למשיב חלות הוראות התקשי"ר. כעובדת קבועה במשיב חל על המבקשת הוראת סעיף 82.23 בתקשי"ר שעניינו "פיטורי עובד קבוע" שקובע כי: "82.23 - פיטורי עובד קבוע 82.230 (א) הסמכות לפטר עובד המועסק על-פי כתב מינוי ("עובד קבוע") נתונה בידי נציב שירות המדינה או מי שהואצלה לו סמכות כאמור בפסקה 82.232, אם מצא כי העובד אינו מתאים למלא את תפקידו. ... 82.231 (א) נציב שירות המדינה רשאי להשתמש בסמכותו האמורה לעיל כאשר סיבות אי-התאמת העובד לתפקידו אינן סיבות משמעתיות. אם קיימות סיבות משמעתיות, יש לנקוט בדרך שיפוטית בהתאם להוראת חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963. (ב) קיימות סיבות חופפות לפתיחה בהליכים נגד עובד העשויים להביא לפיטוריו- אי התאמה לתפקיד וסיבות משמעתיות - אין מניעה עקרונית להשתמש בסמכות הפיטורים לפי פסקה 82.230, רק משום שעובדות המקרה יכולות להוות גם בסיס לאישום משמעתי. 82.232 (א) נציב שירות המדינה אצל מסמכותו לפי פסקה 82.230 לרשומים מטה (להלן- "בעל הסמכות"): ... 3. בבתי החולים הממשלתיים - מנהל בית החולים שהוא מנהל יחידת סמך,... ... 82.235 (א) עובד אשר בעל הסמכות החליט על פיטוריו רשאי לערור על כך בפני נציב שירות המדינה תוך שלושים יום מיום שהגיעה אליו ההודעה על פיטוריו; (ב) הוגש ערר לנציב שירות המדינה בהתאם לסימן (א), יהיה הליך הפיטורים סופי רק לאחר שנציב שירות המדינה דן בערר ונתן את החלטתו. אין לראות את העובד כמפוטר עד להחלטתו של נציב שירות המדינה; (ג) החליט נציב שירות המדינה לדחות את הערר כאמור בפסקה זו, יש ליתן הודעה מוקדמת לעובד על פיטוריו מיום החלטת הנציב בערר, בהתאם להוראות סעיף 82.32." 16. לטענת המבקשת, הליך פיטוריה לא היה תקין הואיל והשימוע שנערך לה לא היה שימוע אמיתי אלא מצג שווא, וכי ההחלטה לפטרה נתקבלה בחוסר תום לב, זמן רב לפני השימוע. המבקשת טענה, כי החלטת "ועדת השימוע" אינה כשרה הואיל וברקע הפיטורים עמדו טענות במישור המשמעתי שהסמכות לדון בהן נתונה לביה"ד למשמעת. עוד טענה המבקשת כנגד הרכב ועדת השימוע והיותה נגועה ובלתי אובייקטיבית וזאת על רקע נוכחות ד"ר אמנון בן משה, שלטענה התנכל לה והביא לפיטוריה. 17. ככלל מטרתו של צו מניעה זמני, הינו שמירת המצב הקיים עד לקביעה סופית באשר לזכויות הצדדים בהליך העיקרי. אולם, בנסיבות המקרה שפנינו, בחינת טיעוני המבקשת, ראיותיה והסעד המבוקש מעלה, שהלכה למעשה, עותרת היא למתן צו עשה, קרי לסעד שיביא לאכיפת יחסי העבודה ושינוי המצב הקיים. בכגון דא, אמות המידה שמביאות להיענות לצו עשה, ובמיוחד בהליך זמני, הן נוקשות יותר מאשר אלו המופעלות במתן סעד זמני, שמטרתו למנוע שינוי המצב הקיים (ראה: דיון נא/ 3-195 (ארצי), תובנה מכונות תרגום בע"מ נ' עמיחי סגל, פד"ע כג 274). א. פיטורים מחמת אי התאמה 18. הקדימה וטענה המבקשת, כי משעילת הפיטורים נעוצה בהתנהלותה הרי שההליך המתאים לפיטוריה הינו הליך משמעתי כהגדרתו בחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג-1963 ולא בהליך שנקט המשיב. מצאנו כי דין טענה זו להידחות מהטעמים שנפרט להלן. במקרה העומד בפנינו, אין חולק, כי המשיב פתח בהליך פיטורי המבקשת בעילת אי התאמה, המבקשת זומנה לשימוע כבר ביום 18/5/11 התייצבה לשימוע והשמיעה את מלוא טענותיה כנגד ההחלטה לפטרה. המבקשת יחד עם בא כוחה התייצבו לישיבה עם הנהלת ביה"ח בניסיון להביא לפיטורים בהסכמה והמבקשת אף הגישה ערר באמצעות בא כוחה לנציב שירות המדינה על החלטת מנהל ביה"ח להפסיק את עבודתה וכל זאת היא עשתה מבלי להלין כנגד חוקיות הליך הפיטורים. מחומר הראיות שנמצא בתיק לא הוכח לכאורה, כי המבקשת התנגדה למתכונת הליך הפיטורים בשלב כלשהו אלא רק בפני בית הדין. נראה לכאורה, כי המבקשת לא טענה נגד הדרך בה נערך הליך הפיטורים, לא בפני וועדת השימוע, לא בפני נציב שירות המדינה אלא רק במסגרת הבקשה שהוגשה לבית הדין. המבקשת שהיתה מיוצגת ע"י בא כוחה העדיפה לכבוש בזמן אמת את טענתה והחליטה להעלותה עד לאחר קבלת הכרעה הסופית בערר שהגישה בפני נציב שירות המדינה על החלטת המשיב לפטרה. התנהלות המבקשת ששיתפה פעולה לאורך כל הליך הפיטורים פועלת כנגדה ותומכת בעמדת המשיב ביחס לנכונות הליך הפיטורים שנקט בעניינה, קרי בעילת אי התאמה בפני ועדת שימוע. 19. זאת ונוסיף, כי אף לגופה לא נמצא בסיס לכאורה לטענת המבקשת ונפרט. בפסק הדין בעניין ע"ע 173/99 אסתר חן נ' משרד הבריאות, תק-אר 2001(2), 2444, נדרש בית הדין הארצי לשאלת פיטוריה של עובדת משרד הבריאות בהחלטת שר. באותו מקרה נקבע כי לצד עבודה מקצועית טובה של העובדת, פיתחה היא יחסי עבודה עכורים בכל המחלקות בהן עבדה, התגלו קשיים ביחסי האנוש דבר אשר הוביל להשפעה שלילית על הסובבים אותה ועל תפקוד המחלקות בהן עבדה. וכך נפסק: "משנתברר כי לכאורה נתקיימו במערערת "השניים" שמחד ניתן היה להעמידה לדין משמעתי ומאידך נטען לאי התאמה שלה לעבודה כי אז בהתאם ל"הלכת חנוכי", מה שיקבע במקרה זה הוא מה היתה למעשה הסיבה לפיטורים, והאם היא בשל עבירת משמעת, או בשל כך שהמערערת נמצאה כלא מתאימה לעבודתה. על העובדה שנחשדה גם בביצוע עבירות משמעת לא תוכל המערערת להסתמך בבחינת "טוב לי כי יתום אני", כלשון "הלכת חנוכי". ובהמשך: "אף שנתקיימו במערערת "השניים", גם הועלו נגדה חשדות שהם בגדר "עבירות משמעת" וגם נתעוררו בעיות בתפקוד שהן בגדר "אי התאמה", הסיבה לפיטורין היתה אי התאמתה של המערערת לעבודתה בבית החולים. על כן לא מצאנו כי נפל פגם בכך שהמערערת פוטרה בהליך של "פיטורי שר"". 20. לאחר עיון בחומר הראיות שצורף בפנינו, ומתוקף ההלכה הפסוקה, שוכנענו לכאורה, כי בפיטורי המבקשת בהתאם לפסקה 82.23 לתקשי"ר, נהג המשיב כדין. אודות עילת הפיטורים למדנו בין היתר מכל אחת ואחת מהישיבות שהתקיימו בין ההנהלה לבין המבקשת, בה נסקרו כל פעם ומחדש הבעיות בתפקודה של המבקשת ויחסי האנוש הרעועים שפיתחה עם הסובבים אותה ועם הממונים עליה, דפוס התנהגות שחזר על עצמו בכל מחלקה אליה הועברה ובמשך כל תקופת עבודתה במשיב. בהקשר זה נפנה לדברי ד"ר אמנון בן משה שנאמרו במהלך הישיבה שנערכה עם המבקשת ובא כוחה מיום 26/7/11 בה סיכם בקצרה את העילה לפיטורי המבקשת כדלקמן: "... לפני כחודשיים התקיים שימוע שבו הוצגו הטענות כלפיה, לכן אינו חושב שנכון להעלות שוב את הטיעונים בפרוט. יחד עם זאת אין שיפור בהתנהגות אלא להיפך, ענת הקצינה את התנהגותה עד כדי שצוות אשפוז יום הבוקר התנגד לעבוד ביחידה, אלא אם ענת תוצא משם. הצילומים שלה את העובדים, החולים, תיקי החולים וההקלטות במשך כל היום, זו אינה התנהגות נורמטיבית. ובהמשך: האחות הראשית מאוד רצתה לעזור ולסייע לענת ע"מ שתשתלב בעבודת הסיעוד, אך לצערו, בכל מחלקה האחות האחראית סירבה להמשך ההעסקה של ענת במחלקה עם תיעודים של המקרים. עובדה שגם אחרי המו"מ מתאריך 18.3.2010 הוחלט שלא נוקטים בצעד של פיטורין אלא נותנים לענת הזדמנות נוספת, אך לצערו שום דבר לא הסתייע. הבעיה היא, דפוסי ההתנהגות וההתנהלות של ענת, כולל הבוקר בו החליטו שלא רוצים לעבוד איתה יותר. לצערנו ענת לא מפנימה את ההערות ולא משפרת את ההתנהגות הקלוקלת. אינו זוכר התנהלות שכזו עם אף עובד וודאי לא עם אחות במהלך 22 שנות עבודתו. נמצאים במצב חריג ושונה מהתנהגות השוטפת שלנו ויש תיעוד על כל הנושאים שמציג. אמר את הדברים לאורך זמן למרות שענת סבורה שברנטגן רצו שתמשיך לעבוד. ברנטגן הצליחה לגרום לסכסוכים רב מקצועיים." 21. דברי ד"ר בן משה חוזקו ע"י האחות הראשית במשיב, גב' אסתר כהן, שהעידה בתצהיר עדותה הראשית כי המבקשת סבלה מקשיים באינטראקציה הבין אישית עם העובדים בכל המדרגים בביה"ח דבר שפגע קשות בתפקודה והשפיע על תפקוד הצוות הרפואי בכל מחלקה אליה הועברה. גב' כהן העידה, ודבריה חוזקו בפרוטוקולי הישיבות שנערכו עם המבקשת עובר למועד פיטוריה, כי ניתנו למבקשת אין ספור הזדמנויות לשפר את התנהגותה אך כולם לא צלחו והמבקשת לא הותירה בפניהם ברירה מלבד פיטוריה. בהקשר זה יצוין, כי גב' אסתר פנתה כבר ביום 2/3/06 לד"ר שושנה ריב"א, אחות ראשית ארצית וראש מנהל הסיעוד, ופירטה בפניה את הקשיים בהתנהגות המבקשת ותיארה אותם כדלקמן: "...השינויים בהתנהגות באים לביטוי ב"קצרים" קשים בתקשורת על העמיתים למקצוע, בכל הסקטורים. ויכוחים קולניים עם העובדים והתבטאויות מילוליות קשות. ענת אינה מקבלת סמכות של הממונים, מתווכחת ולעיתים אף מסרבת לבצע הוראות רפואיות. ניהלנו עם ענת מספר רב של שיחות ובירורים, עם עובדים שהתלוננו עליה (בנוכחות נציגי ועדי העובדים). לדאבוני, לא חל כל שינוי בהתנהגותה ואף להיפך, בכל שיחה ענת טוענת שהבעיה נעוצה באחרים ומעריכה את עצמה כמצוינת ומגנה על החולים מפניהם. להערכתי, קיימת בעיה באישיות ובתפיסה נכונה של המציאות. ניסיתי בשיחות אישיות איתה לנווט אותה לגורמים מקצועיים לקבלת עזרה. ענת מסרבת בתוקף ומשליכה את הבעיה על הסביבה." 22. ראיות אלה, בהשתלב עם יתר החומר שנמצא בתיק, כגון פרוטוקולי שיחות שנוהלו עם המבקשת במשך כל תקופת עבודתה שבחלקן אף נכחה נציגת ועד העובדים ובא כוחה של המבקשת, בכוחן ללמד לכאורה על חוסר התאמתה של המבקשת לעבודתה במשיב ועל הקושי שלה להשתלב במקום עבודה כדוגמת המשיב אשר מטיבו מתנהל בעבודת צוות. מחומר הראיות עולה לכאורה, כי המבקשת התקשתה לקבל את מרות הממונים עליה, גילתה אטימות לניסיונותיו הבלתי פוסקים של המשיב לשלבה בעבודה וחזרה על דפוס התנהגותה הבעייתי בכל מחלקה אליה הועברה. בנסיבות אלה ואף אם תתקבל טענת המבקשת לפיה טמון בעילת הפיטורים אקט משמעתי הרי שנוכח הוראת סעיף 82.231 לתקשי"ר, כאשר קיימות סיבות חופפות לפתיחת הליכים נגד עובד העשויים להביא לפיטוריו, אי התאמה לתפקיד וסיבות משמעתיות - אין מניעה עקרונית להשתמש בסמכות הפיטורים לפי פסקה 82.230 רק משום שעובדות המקרה יכולות להוות גם בסיס לאישום משמעתי. בנדוננו, משהכשיר נציב שירות המדינה את פיטורי המבקשת בעילת אי התאמה, ומתוקף ההלכה הפסוקה והתקשי"ר לא נמצא לכאורה כי נפל פסול בהליך שנקט המשיב לפיטורי המבקשת ומשכך דין טענתה בהקשר זה להידחות. ב. ניגוד אינטרסים ומשוא פנים של עורך השימוע 23. טענה המבקשת כי עורך השימוע, ד"ר בן משה, לוקה בניגוד אינטרסים שכן הוא הממונה על עובדי מחלקת הרנטגן שעל תפקודם התלוננה המבקשת ושאחת מעילות הפיטורים נעוצה בתפקודה במחלקה זו. 24. נקדים ונאמר שלא נמצא בסיס לכאורי לטענת המבקשת. למעשה לא יכולה להיות מחלוקת, כי ד"ר אמנון היה חשוף מתוקף תפקידו כמנהל אדמיניסטרטיבי במשיב לכשלים ולתלונות שהוגשו כנגד תפקוד המבקשת, אולם יחד עם זאת, סבורים אנו כי מידע זה, שלילי ככל שיהא, הוא שעמד בבסיס החלטת הפיטורים, פורט בפני המבקשת הן בישיבת השימוע והן בישיבות שקדמו לה וניתנה לה הזדמנות נאותה להגיב עליו. קיומה של דעה מוקדמת, בשונה מדעה קדומה, אינה פוסלת את ד"ר אמנון מלשבת בוועדת השימוע. למעשה ובניגוד לטענת המבקשת הוכח בפנינו כי ד"ר אמנון זימן את המבקשת ביום 13/10/10 לישיבה עם צוות ההנהלה במהלכה נערך דיון בתלונותיה של המבקשת אודות התנהלות הצוות הרפואי במכון הרנטגן שבסיומו החליט לספק לה הזדמנות נוספת במשיב והמבקשת הועברה לעבוד במחלקה לאשפוז יום. ברי, כי אילו היה ד"ר אמנון מצוי בניגוד אינטרסים, כטענת המבקשת, היה שוקד כבר אז בשנת 2010 לפתוח בהליך פיטוריה ולא לספק לה הזדמנות נוספת במשיב, מה גם שבבסיס החלטת הפיטורים לא עמדה רק תקופת עבודתה במכון הרנטגן (שנמשכה חודשיים בלבד) אלא כלל תקופת עבודתה במשיב. 25. מעיון בפרוטוקול השימוע, עולה כי למבקשת נערך שימוע רחב ומקיף במסגרתו היא נתבקשה להשיב לכל הטענות שהעלו הממונים כנגד תפקודה. ד"ר אמנון ונציגי המשיב שמעו את גרסת המבקשת בהרחבה ויעיד על כך פרוטוקול ועדת השימוע והישיבות שקדמו לה. 26. יתר על כן ולמעלה מהצורך יודגש, כי בעל הסמכות להורות על פיטורי המבקשת הוא מנהל המשיב, פרופ' מאיר אורן, מכאן שלעורך השימוע אין כל סמכות להורות על פיטורי המבקשת או להחליט בעניין. למעשה שימש ד"ר אמנון מעין "צינור" בלבד להעברת טענות המבקשת למנהל, לפיכך גם אם ד"ר אמנון היה נגוע בדעה קדומה לגבי המבקשת, מה שלא הוכח לכאורה לדעתנו, הרי שזו לא השפיעה על החלטת הפיטורים. מכל מקום, ההכרעה בטענותיה של המבקשת בדבר שיקולים זרים ולא ענייניים ו/או בדבר אי צדקת הטענות שהועלו כלפיה, איננה יכולה להיעשות במסגרת ההליך הזמני, אלא במסגרת ההליך העיקרי משום שמחייבת הנחת תשתית עובדתית וראייתית מספקת. ג. חובת היוועצות עם הועד 27. טענה בפנינו המבקשת, כי המשיב לא טרח לנהל משא ומתן עם הועד בטרם עריכת השימוע וכך רוקנה חובת ההיוועצות החלה על המשיב בטרם פתיחת הליך הפיטורים. 28. בניגוד לטענת המבקשת הוכח בפנינו, כי ועד העובדים בנתבעת ו- יו"ר ועד הסיעוד, גב' פנינה ביטון, היו מעורבים בעניינה של המבקשת וצד פעיל במהלכים שניהל המשיב בקשר אליה. כך השתתפה נציגת הועד גב' טובה לופו בישיבה מיום 28/5/06 שהוגדרה כפגישה דחופה באשר הגיעו מים עד נפש ביחסיה של המבקשת עם המשיב שבמהלכה הביעה נציגת הועד את מורת רוחה מהתנהלות המבקשת וזאת באומרה כדלקמן: "טובה: מסבירה לענת שהיא נציגת הועד ומתוקף תפקידה, עליה לעמוד לטובת העובד. לפי מה שהיא שומעת ענת הרחיקה לכת בנושא של יחסי עובדים וצוות. במערכת יחסים כזו כפי שנוצרה, אי אפשר לעבוד. הפגישה מטרתה לפתור את הבעיה. ממה שהבינה, אי אפשר לנהל צוות של רופאים ואחיות כאשר היחסים הבין אישיים מתנהלים באופן בוטה כפי שענת נוהגת." דברי נציגת הועד שאינם מתפרשים לשניים מאששים לכאורה את גרסת המשיב ביחס לליקויים שהתגלו בהתנהגות המבקשת והיחסים הבין אישיים הרעועים ששררו בינה לבין צוות העובדים במחלקה בה עבדה באותה עת. בהמשך, ומשהמשיכו להצטבר אירועים בהם היתה מעורבת המבקשת נערכה ישיבה נוספת בה השתתפה גב' ביטון מיום 18/3/10 שהיוותה למעשה "ישיבת משא ומתן בטרם החלטה על פיטורים" שבסיומה הוחלט להשאיר את המבקשת בעבודתה במשיב. וביחס להליך הפיטורים נשוא הבקשה העומדת בפנינו, הרי הוכח לכאורה, כי ביום 26/7/11 נערך משא ומתן בין נציגי ההנהלה בהשתתפות נציגת הועד והמבקשת במטרה לקדם מהלך של פיטורים בהסכמה וזאת ללמדך שחובת ההיוועצות קוימה, טענות הועד נשמעו ואולם ההחלטה אם לקבל את עמדת הועד אם לאו הינה בגדר סמכותו של המעסיק. גב' פנינה שסברה בישיבת המשא ומתן, כי מן הראוי לאפשר למבקשת הזדמנות נוספת נענתה בבירור ע"י גב' אסתר כהן, אחות ראשית, שהסבירה את הפגמים בהתנהגות המבקשת והאירועים בהם היתה מעורבת במהלך שנות עבודתה הרבות והעובדה שלא נותרה מחלקה במשיב שמעוניינת בהעסקתה. מכאן שעמדת הועד נדונה ואף קיבלה התייחסות מצד ההנהלה. 29. אי לכך, אין לקבל את טענת המבקשת לפיה לא קוימה חובת ההיוועצות עם הועד בטרם פיטוריה שכן הוכח לכאורה בפנינו כי הועד היה נוכח ומעורב מאז התגלו הבעיות בתפקודה של המבקשת, כבר משנת 2006, המשיב הקפיד לערב את הועד בטרם כל מהלך שנקט בעניינה של המבקשת ובפרט בטרם קבלת החלטת הפיטורים שכן הוכח בפנינו, כי ניתנה לכאורה לוועד העובדים הזדמנות נאותה להציג את עמדתם כנגד החלטת הפיטורים. ברי, כי שאין בחובה האמורה בכדי לחייב את המשיב להיעתר לבקשת הועד, ומשכך דין טענתה של המבקשת במישור זה להידחות. ד. החלטת הפיטורים 30. ככלל, ההחלטה להורות על פיטורי עובד שמורה למעסיק והיא במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלו. לבית הדין מסורה הסמכות לבחון האם נפלו פגמים בעת קבלת ההחלטה וכן האם ההחלטה סבירה ומידתית בנסיבות העניין אך אין הוא בא בנעלי המעביד (עב' 1755/10 יפה יצחק נ' הפלחה מבואות ירושלים- אגודה שיתופית בע"מ ואח', ). למבקשת נערך הליך שימוע בו ניתנה לה אפשרות לכאורה לשטוח את טענותיה כנגד ההחלטה לפטרה, נערך מו"מ עימה בהשתתפות נציגת הועד ובא כוחה בניסיון להביא לפיטוריה בהסכמה והמבקשת אף הגישה ערר על החלטת הפיטורים בפני נציב שירות המדינה שהכשיר את ההחלטה כחוקית ותקינה. עוד הוכח בפנינו לכאורה, כי קדמו להחלטת הפיטורים מספר שיחות עם המבקשת בהן התבקשה לתקן את דרכה, היא הועברה "באופן תדיר" בין המחלוקת בניסיון למצוא עבורה מקום שתוכל להשתלב בו אולם ומשכל ניסיונותיו של המשיב לשלבה בעבודה לא צלחו ומשלא הותירה בפניו המבקשת ברירה החליט לסיים את העסקתה כך שהחלטת הפיטורים היוותה לכאורה המפלט האחרון אליו נזקק המשיב ביחסיו עם המבקשת. 31. המבקשת ובכדי להזים את טענות המשיב צירפה מטעמה המלצות מחולים שטיפלה בהם במהלך תקופת עבודתה במשיב שמוכיחים לכאורה את מקצועיותה ומידת שביעות רצונם מהאופן בו מילאה את תפקידה. לטענתה, מכתבי ההמלצות בכוחם להפריך את טענת המשיב בדבר אי התאמתה למילוי תפקידה. סבורים אנו, כי אין במכתבי ההמלצה (חיוביים ככל שיהיו) בכדי לתמוך בעמדת המבקשת שכן הוכח בפנינו לכאורה כי העילה לפיטורי המבקשת טמון בהתנהגותה והקושי שלה להשתלב בעבודת צוות ולא בפן המקצועי שעל פניו נראה כי לא היו בפי המשיב טענות "ממשיות" בקשר אליו. האמור כוחו יפה גם בקשר לטענתה של המבקשת לפיה התעלמה ועדת השימוע "במכוון" ממכתבי הערכה שצורפו לתיקה האישי בכדי להכשיר את פיטוריה מחוסר התאמה שכן לא הוכח בפנינו לכאורה שמכתבי הערכה אלו בכוחם להועיל למבקשת בעילת פיטוריה. 32. בסיכומיה טענה ב"כ המבקשת, כי החלטת הפיטורים אינה חוקית מכיוון שהתקבלה תוך הפרת הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), תשנ"ז- 1997. מלבד העובדה שהטענה בהקשר זה לא נתמכה בראיות לכאוריות, הרי ברי שאין די בעובדה, כי המבקשת התלוננה בעבר והעלתה טענות בנוגע לתפקוד העובדים במחלקות כדי להיכנס לגדרו של החוק להגנה על עובדים וזאת בשים לב למהות הטענות, לרבות מידת נכונותן שלא הוכחה לכאורה בפנינו בשלב זה, ולחלוף הזמן הרב מאז נטענו ועד למועד פיטוריה שכן ראוי להזכיר, כי תלונות אלו תחילתן משנת 2006 (אם לא קודם לכן), עובדה זו די בה לכאורה כדי להפריך את טענת המבקשת ביחס לקשר הסיבתי הקיים בין דיווחיה שנעשו לאורך שנים לבין החלטת הפיטורים שבאה כעבור יותר מ- 6 שנים בהן גילתה המבקשת לכאורה אטימות לכל ניסיונותיו של המשיב לשלבה בעבודה. 33. הוסיפה המבקשת וטענה, כי ברקע החלטת הפיטורים עומדים, בין היתר, רצון המשיב להתנכל בה ובמעמדה כאחות מוסמכת וותיקה במשיב תוך פגיעה בשמה ובמוניטין שרכשה במשך שנות עבודתה כאחות מוסמכת. מהראיות שהובאו לכאורה בפנינו עולה, כי בעיות בתפקודה של המבקשת התגלו זמן רב קודם להחלטה בדבר פיטוריה. במהלך שנות עבודתה נעשו ניסיונות רבים מצד המשיב לשבץ את המבקשת במחלקות כאלה ואחרות אך ניסיונותיו כשלו כולן מפאת התנהלותה של המבקשת שהמשיכה בדרכה ולא הביעה נכונות לשפר את התנהגותה. בעצם הוכח בפנינו לכאורה, כי המשיב נקלע ל"מבוי סתום" ביחסו עם המבקשת שלא הותיר בפניו ברירה מלבד ההחלטה על סיום העסקתה וברי, כי היסטוריית התנהלות המשיב בעניינה של המבקשת (שפורטה לעיל בהרחבה) בכוחה להפריך את טענת המבקשת להתנכלות תעסוקתית מצדו. במקרה כגון דא נראה, כי המבקשת איבדה את אמונה במשיב ובטוהר מידותיו ועל כן השבת המבקשת לעבודה במשיב, בנסיבות שהוכחו, רק תגביר את עכירות היחסים וחוסר האימון הקיימים ממילא בין הצדדים. לפיכך, אף מטעם זה אין מקום להיעתר לבקשת המבקשת. ה. שיהוי 34. במסגרת שיקוליו למתן סעד זמני, בודק בית-הדין האם השתהתה המבקשת בטרם הגישה את הבקשה, ללא סיבה ראויה, שהרי בעצם השיהוי יש כדי לסתור את הטענה שהצו הזמני חיוני ונתינתו אינה סובלת דיחוי. 35. המבקשת ואשר הייתה מיוצגת לאורך כל הליך הפיטורים טענה, כי ידעה על הפסקת עבודתה כבר ביום 21/5/12 (להזכיר מכתב הפסקת העבודה נשלח אליה מיום 13/5/12), אך את הבקשה למתן סעד זמני היא הגישה רק ביום 13/6/12. המבקשת לא סיפקה בפנינו הסבר מניח את הדעת לשיהוי בהגשת בקשתה למתן סעד זמני. משלא טרחה המבקשת לפעול באופן מיידי למניעת פיטוריה בד בבד ובתכוף עם קבלת מכתב הפיטורים לידיה, אל לה לצפות שבית הדין ישתכנע בדבר חיוניות ודחיפות מתן הצו בעניינה. 36. בעניין השיהוי נקבע ברע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45, בעמ' 50 כדלקמן: "נמצא, שעל המבקש צו ביניים מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת. מבקש שהשהה את בקשתו איננו יוצא ידי חובה זו, שהלוא בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו, שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי". בעניינה של המבקשת אף לא מצאנו הצדק לסטות מהכלל שקובע כי שיהוי שחל בהגשת הבקשה למתן הסעד הזמני ללא הסבר ראוי ומספק, מצדיק, כשלעצמו, את דחיית הבקשה. ו. מאזן הנוחות 37. בהקשר זה נפנה להלכה לפיה, בתי המשפט, בשוקלם בקשות למתן סעדים זמניים, הם שוקלים, מחד גיסא, את הצורך במתן סעד זמני לשם הבטחת האפשרות למתן סעד יעיל ואפקטיבי בתום ההליך, ומאידך גיסא, את מאזן הנזקים והאינטרסים שבין הצדדים כתוצאה ממתן או מאי מתן סעד זמני, כאשר השיקולים האמורים אינם בלתי תלויים אחד בשני, אלא הם בעלי זיקת גומלין, כך שככל שמשקלו של האחד גבוה יותר, נדרשת הוכחה מוצקה פחות לקיומו של השיקול האחר (ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו נ. בצלאל אהובה ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 19.11.00, סעיף 10 להחלטה). 38. שקילת שיקולי מאזן הנוחות ומאזן האינטרסים, בנוסף לאמור לעיל, מביאים אותנו לקביעה שבנסיבות המקרה, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב וכי יש לדחות את בקשת המבקשת למתן הסעדים המתבקשים על ידה. הוכח בפנינו, ולו לכאורה, כי המבקשת אינה עובדת בשורות המשיב כבר מחודש 10/11 קרי כשמונה חודשים בטרם פיטוריה. המבקשת אשר חשבה, כי המשיב אינו מעוניין בהעסקתה (על דרך אי שיבוצה כטענתה) לא תקפה בזמן אמת את התנהלות המשיב ובמקום זאת בחרה לעבור לעבוד בבית אבות בעיר חדרה (שם עבדה במשך תקופה של חודשים וחצי עד שלושה חודשים) והמתינה עד שהדבר הפך למעשה עשוי. בפועלה כך רוקנה המבקשת את הליך הסעד הזמני מתוכן שכן מחד לא הוכחה המציאות שהמבקשת מבקשת לשמר בשלב זה ועד להכרעה בתיק העיקרי; ומאידך הופרך יסוד הדחיפות שבמתן הצו. בנסיבות העניין, בהן המבקשת אינה עובדת במשיב כבר למעלה משמונה חודשים, אין מקום לומר כי אי מתן הצו יש בו כדי לגרום למבקשת נזק שלא ניתן לפצותה עליו בכסף, ככל שתתקבל בסופו של דבר תביעתה, שכן במצב העובדתי הקיים המבקשת אינה עובדת בשורות המשיב ולא משולם לה שכר. כמו כן, לכאורה נראה, כי מתן הצו כאמור עלול לגרום נזק רב למשיב שכן דומה כי מערכת היחסים בין הצדדים עכורה ואין להנהלת המשיב או לעובדיו אמון במבקשת שכן, משנת 2006 אנו עדים לתהליך בו נמצאת המבקשת אל מול ביה"ח בניסיון לקדם יחסי עבודה תקינים, תהליך שנמשך תקופה של למעלה מחמש שנים בהם ניסה המשיב מספר רב של פעמים לשלב את המבקשת בשורותיו ולנסות למצוא פתרון לבעיות שנוצרו בעניינה. מחומר הראיות הוכח בפנינו לכאורה כי פיטורי המבקשת התבקשו על רקע הצטברות כה רבה של תלונות וטענות נגדה ובפרט משלא הראתה המבקשת ניסיון ומאמץ מיוחדים (שלא נדבר על נכונות) להיטיב ביחסיה עם עובדי המשיב. 39. בנסיבות המקרה ומעבר לכל האמור לעיל, יש לציין כי תמוה כיצד מחד מייחסת המבקשת טענות כאלה חמורות כנגד המשיב, הן בפן המקצועי והן בפן הבין אישי, ובו בזמן מבקשת סעד של חזרה לעבודה. הרי ברי כי מאזן הנוחות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה פועל לרעת המבקשת ומחייב כשלעצמו את דחיית הבקשה. סוף דבר 40. על סמך כל האמור לעיל במצטבר, ובשים לב להלכה הפסוקה בסוגיות שהועלו לעיל, ומשעסקינן בבקשה לצו עשה לאכיפת יחסי עבודה, ובהתחשב בקביעתנו הלכאוריות ובמאזן הנוחות והאינטרסים- מסקנתנו היא שדין הבקשה של המבקשת להידחות- והיא נדחית בזאת. 41. הוצאות הבקשה תישקלנה בסוף ההליך. 42. לצדדים הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בבקשת רשות ערעור על החלטתנו זו, וזאת בתוך 15 יום ממועד קבלתה.אחיותפיטורים