מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ערעור על החלטה לא לבטל פסק דין: הנשיא (גולדברג): .1לפנינו ערעור על החלטת בית-הדין האזורי שלא לבטל החלטה קודמת שעניינה ביטול פסק-דין שנתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים. .2השתלשלות העניינים בתיק זה היא כדלקמן: א) המערער הגיש תביעה לבית-הדין האזורי בנצרת, שעניינה פסק בורר שדן בזכויותיהם של עובדי השירות הפסיכולוגי, שהמערער נמנה עמהם, אצל המשיבה; במאמר מוסגר נציין כי הליך זה הועבר לבית-הדין האזורי מביתהמשפט המחוזי בנצרת (המרצת פתיחה 981/89); ב) בישיבה ביום 28.5.1990הגיעו המערער והעיריה להסכם כדלקמן: " .1עורכת דין חורי חוזרת בה מבקשתה לאישור פסק הבוררים. .2פסק הבוררים יבוטל. .3העיריה תשלם לד"ר חורי - בלי להודות בטענותיו - ובלא שהדבר ישמש תקדים - סך של 000, 3ש"ח לסילוק מלא סופי ומוחלט של כל תביעותיו הנובעות מתיקים אלה ומנשוא הבוררות עד היום. .4התשלום תוך 15יום מהיום. .5הצדדים מבקשים לתת להסדר זה תוקף של פסק-דין עם זכות ביטול לעיריה תוך 7ימים מהיום. .6לא יינתן צו להוצאות". מיד לאחר מכן נתן בית-הדין האזורי תוקף של פסק-דין להסדר, בזו הלשון: "א. אנו מברכים על ההסדר שהושג כי יש בו סיום מחלוקת בדרך שעשויה לחסוך כספים ציבוריים נוסף לסידור נושא שנמשך תקופה ארוכה מדי. אנו נותנים להסדר זה תוקף של פסק-דין עם זכות ביטול כנ"ל. אין צו להוצאות. ב. אם העיריה תבקש לבטל ההסדר יובא התיק אלי להחלטה בדבר סיכומים בכתב. והודע 28.5.1990". הדיון באותו מועד התקיים בפני השופט ד. מיבלום - אב-בית-הדין; ומר הרוש נציג ציבור, ופסק-הדין נחתם על ידי שניהם; ג) ביום 5.6.1990הגישה העיריה בקשה "לבטל את פסק-הדין שניתן ביום 28.5.1990כאמור בסעיף 5שבהסדר שבין הצדדים". אב-בית-הדין, השופט מיבלום, לבדו, החליט ביום 7.6.1990: "מאחר שהמבקשת [העיריה] ניצלה זכותה לפי פסק-הדין לביטול, פסק-הדין שניתן ביום 28.5.1990בתיקים תשן/203, 202, 122, 121- 12מבוטל"; ד) ביום 14.6.1990ביקשה המערערת לבטל את החלטת הביטול מהטעם שלא הוגשה תוך הזמן המוסכם אלא באיחור. ביום 14.6.1990החליט השופט מיבלום "הבקשה לבטל את החלטתי מיום 7.6.1990נדחית. הנימוקים להחלטתי יינתנו ביום 25.6.1990, והחלטתי בעינה כולל בנושא הגשת סיכומים בכתב, והודע". החלטה זו הקריא השופט מיבלום טלפונית למזכיר בית-הדין והיא מסרה לצדדים. ביום 2.7.1990ניתנה החלטה מנומקת עליה חתמו השופט מיבלום ונציג הציבור מר הרוש; על החלטה זו הערעור שלפנינו. .3טענת המערער היא כי בית-הדין לא היה רשאי לבטל את פסק-הדין שניתן בהסכמה משחלף המועד שנקבע באותה הסכמה, וזאת משני טעמים: לא הוגשה בקשה להארכת מועד, וכן מדובר בפסק-דין שנתן תוקף להסכם בין הצדדים, ופסק-דין כזה ניתן לביטול רק בדרך של תביעה, שעל המבקש ביטול להגיש לבית-הדין. בא-כוח המשיבה טען כי רשאי היה בית-הדין לתאריך מיוזמתו את המועד ואין באיחור של יום בכדי לפגוע בהחלטתו. באת-כוח המדינה תמכה אף היא בהחלטת בית-הדין בטענה כי הסכמת העיריה להסדר הפשרה היתה בטלה מאחר שהיתה כפופה לאישור הממונה על השכר במשרד האוצר, וזאת מכוח סעיף 29לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985, הסכמה שלא ניתנה והביאה לביטולו של הסכם הפשרה. .4בית-הדין העלה מיזמתו את השאלה אם רשאי היה בית-הדין להחליט את החלטתו מבלי לשמוע את טענות הצדדים. .5דינו של הערעור להתקבל מהטעם שפסק-דין הנותן תוקף להסכם פשרה הוא יצור כלאיים המכיל בקרבו הן הסכם והן פסק-דין, והדרך לביטולו היא על ידי הגשת תביעה לבית-המשפט או לבית-הדין שבו הושג ההסכם ועל ידו ניתן פסק-הדין (י' זוסמן [2] סדרי הדין האזרחי, סעיף 446). המועד שנקבע בהסכם לביטולו היה מיסודות ההסכם, ולכן כל ביטול של ההסכם, לאחר המועד שעליו הסכימו הצדדים, צריך שייעשה בדרך הנכונה, קרי: דיון בתביעה שהיה על העיריה להגיש. מהאמור עולה כי דינו של הערעור להתקבל. החלטת אב-בית-הדין מיום 14.6.1990, והחלטת המותב מיום 2.7.1990לבטל את הסכם הפשרה - בטלות. .6לאור התוצאה אליה הגענו, אין עוד חשיבות מעשית לשאלה שהעלה בית-הדין מיזמתו, דהיינו אם רשאי היה בית-הדין להחליט כאשר החליט (בבקשה לביטול החלטת הביטול) מבלי לשמוע את הצד שכנגד, וזאת אף שעה שהחליט לדחות את הבקשה, וזאת בין היתר מהטעם שאל לו לבית-הדין לשים עצמו פרקליטו של צד. חרף זאת מוצאים אנו לנכון לציין כי "קיצור הדרך" שעשה בית-הדין האזורי אינו במקומו, מאחר שלולא התוצאה אליה הגענו, היינו מחזירים את התיק לבית-הדין האזורי לדיון במעמד הצדדים מן הטעם שאין להחליט בבקשות מעין אלו מבלי שהצד השני ישמע. זהו כלל יסודי במשפט ואף כי אינו מעוגן מפורשות בתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט-1969, מן הדין לנהוג על פיו מכוח סעיף 33לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט- .1969זה הדין בהחלטה שניתנה בהעדר צד, שהוזמן כדין ולא הופיע (תקנה 41(ב) לתקנות סדרי הדין בבית הדין לעבודה וכן דב"ע תשן/12- 2[1], ועל אחת כמה וכמה יש לנהוג בדרך זו שעה שבעל דין לא הוזמן וקרוב לוודאי שלא ירע כי בקשה שכזו הוגשה לבית-הדין. .7סוף דבר. הערעור כאמור התקבל. העיריה תשלם למערער הוצאותיו כערעור בסך 200, 1ש"ח בצרוף מע"מ.ערעור