ענישה בטרם שפיטה

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ענישה בטרם שפיטה: 1. בפני הודעת ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (תיק מעצר 8448/99) מיום 19.10.99 לפיה הורה לעצור את המבקשים למשך 5 ימים וזאת על פי מצוות סע' 17 ד' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכיות, אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק"). הסניגור המלומד מלין על כך כי אין מקום למעצר, לא קוימו דרישות החוק, מדובר על ענישה בטרם שפיטה ושיקולים זרים וכן לחילופין, כי מדובר בתקופת מעצר ארוכה מעבר לנדרש. מוסיף וטוען הסניגור, כי אין הצהרה חד משמעית, כי אכן עומדים להגיש כתב אישום. נציג המשיבה, מר דגש, מבקש לדחות את הערר, מציין כי מדובר בחומר רב, כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים בשלבי הכנה ומטפל בכך עו"ד חנא סבאג מפרקליטות מחוז צפון. 2. סעיף 17 ד' לחוק מלמד כי שעה שהסתיימה חקירתו של אדם, ישוחרר ממעצר אלא אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום ובית המשפט שוכנע כי יש עילה למעצר עד תום ההליכים שאו אז רשאי בית המשפט להאריך את המעצר לתקופה שלא תעלה על 5 ימים. מסכים אני עם הסניגור כי אין משמעות הדבר מעצר מינימום של 5 ימים אלא מקסימום 5 ימים. בניגוד לדברי הסניגור, קיימת הצהרה חד משמעית של התובע (סע' 9 לבקשה) ולפיה, ביקש מבית משפט קמא 5 ימים למעצר בצירוף הצהרת פרקליט. גם בפני טען מר דגש הלכה למעשה, כי הן הבקשה והן כתב האישום בהכנה על ידי עו"ד חנא סבאג. העוררים עצורים בחשד חמור ביותר, מדובר בסעיף אישום מיוחס של ניסיון לרצח וכן אחזקת נשק, שיש בהם ככאלה כדי לקיים עילה למעצר עד תום ההליכים, (היה ובית המשפט אשר יחליט בעניין יקבע כך לאחר דיון ושמיעת טענות הצדדים בפניו). נשוא ב"ש [ת"א] 2131/97 מפי השופט גלין, אינו מתאים בנסיבותיו לענייננו, שכן בנסיבות שם, דובר על כך שעומדים להגיש כתב אישום ולא מולאה מצוות המחוקק להוראה חד משמעית, כהצהרת תובע להגשת כתב אישום. מה עוד שבמקרה בפני, אף הוחל בהליכים של ממש להוציא את ההצהרה מן הכוח אל הפועל. באשר לתיק מעצרים (נתניה) 1165/95 מפי כב' השופטת לב-הר, אין לסניגור אלא להלין על עצמו, שעה שהיתה בפניו הצהרת התובע על פי סע' 17 ד' לחוק, צריך היה להתכבד ולחקור את התובע. 3. לאור כל האמור לעיל, דין הערר להדחות.משפט פלילישיקולי ענישה