סעיף 11 (2) לחוק הבוררות מאפשר העברת הבורר מתפקידו במקרה בו: "התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין". ברע"א 6171/99 ת.ס., תעשיות סיליקט בע"מ נ' רותם אמפרט נגב בע"מ, פ"ד נה (1) 327, קבע בית המשפט העליון מפי השופטת שטרסברג-כהן כי לשם בחינת העילה להעברת הבורר מתפקידו, ישקול בית המשפט את השיקולים הרלוונטיים ובין היתר את: "סבירות משך הזמן שחלף, את התנהגות הבוררים, את התנהגות הצדדים, את הנזק שייגרם אם תיפסק הבוררות לאור התועלת שבהמשכתה, את השאלה אם נגרם עיוות דין לצד המבקש להפסיק את הבוררות, את שיקולי הצדק ואת כל השיקולים הבאים בחשבון כאשר מבקשים להעביר בוררים מתפקידם". תחילה, יודגש כי אחד היתרונות בפניית צדדים אל בוררות הוא הרציונאל לפיו אדם אובייקטיבי שהוסמך על ידי הצדדים או בית המשפט יישב את הסכסוך בין הצדדים תוך פרק זמן קצר. עמדה על כך המלומדת ס' אוטולנגי באומרה: "אחת ממטרותיה של הבוררות היא להביא את הסכסוך שבין הצדדים לידי סיום מהיר. עיכובים שונים בניהול תקין ושוטף של הבוררות אינם מסייעים בהשגת מטרה זו אלא להיפך- גורמים עינוי דין לצדדים. ההנחה היא שבוררות תארך פחות מהזמן הדרוש לקבלת פס"ד בבית המשפט. למעשה, זה אולי אף אחד השיקולים המכריעים אצל הצדדים לעניין עריכת הסכם בוררות". (ר': לעיל אוטולנגי, כרך א', בעמ. 508-509). יישוב סכסוכיםבוררות