בית-דין זה נזקק לא פעם לשאלה האם ניתן לחייב בפיצויי הלנה מקום שאלה לא נתבעו, או מקום בו התובע הצהיר מפורשות כי הוא תובע הפרשי הצמדה וריבית בלבד. כך, למשל, נפסק: "מהעובדה שפיצוי הלנת השכר 'מתווסף' עם עצם חלוף הזמן, אין ללמוד שבית-דין רשאי לפסוק פיצויי הלנה שאין תובעים אותם כלל או מעבר לנתבע" (דב"ע לב/15- 3[1], בע' 472). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סעד שלא נתבקש בכתב התביעה: הנשיא (גולדברג) .1המשיב (להלן:נהעובד) הגיש תביעה נגד המערערת (להלן: החברה) לתשלום פיצויי פיטורים. התביעה הוגשה על טופס המיועד לכך. בכותרתו של הטופס מודפס: "אני הח"מ מבקש את כב' בית-הדין לפסוק פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים או הפרשי הצמדה וריבית, ומוסר פרטים אלה ...". ובהמשכו - פרטים שונים, כנדרש בתקנות ופירוט סיבת הפסקת העבודה ותקופת העבודה. .2החברה, בכתב הגנתה, הכחישה את גירסת העובר ולחלופין טענה כי פיצויי הפיטורים "לא שולם (צ"ל שולמו) עקב טעות כנה ו/או מחלוקת של ממש בנסיבות הענין". .3הדיון בבית-הדין התקיים במסגרת "דיון מהיר" כמשמעו בסעיף 31לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בהתחשב בסכום התביעה. .4בעת הדיון בבית-הדין האזורי העידו העובד וראש אגף לנקיון ואחזקה בחברה; העובד עמד על גירסתו כי פוטרג בעוד העד מטעם החברה העיד כי הוצעה לעובד עבודה חלופית. .5בעת הדיון, בעדותו, אמר העובד: "אני מבקש לקבל את הפיצויים בתוספת ריבית והצמדה, אינני מבין מה הם פיצויי הלנה ככתוב בתביעה". .6בית-הדין האזורי העדיף את גירסת העובד, וחייב את החברה לשלם לו את פיצויי הפיטורים "בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כדין מיום 30.9.1992ועד לפרעונם", בצרוף הוצאות משפט. אין בפסק-הדין כל התיחסות לטענות החברה, על פיה לא שולמו פיצויי הפיטורים מתוך טעות כנה או מחמת מחלוקת של ממש. .7החברה ביקשה רשות ערעור על קביעותיו של בית-הדין האזורי (דב"ע נג/56-95). הרשות ניתנה לענין החיוב בפיצויי ההלנה בלבד. .8הדיון בערעור נערך על פי טיעונים בכתב, לבקשתם המשותפת של באי כח הצדדים. .9בית-דין זה נזקק לא פעם לשאלה האם ניתן לחייב בפיצויי הלנה מקום שאלה לא נתבעו, או מקום בו התובע הצהיר מפורשות כי הוא תובע הפרשי הצמדה וריבית בלבד. כך, למשל, נפסק: "מהעובדה שפיצוי הלנת השכר 'מתווסף' עם עצם חלוף הזמן, אין ללמוד שבית-דין רשאי לפסוק פיצויי הלנה שאין תובעים אותם כלל או מעבר לנתבע" (דב"ע לב/15- 3[1], בע' 472). ובמקום אחר: "צודק בא כח המשיב בטענתו שהמערער הגבל את תביעתו לפיצויי הלנה מתאריך הגשת התביעה, ועל כן לא היה מקום לחייב את המשיב ... מתאריך הפיטורים עד הגשת התביעה" (דב"ע לא/22- 3[2], בע' 219; שן/90- 3[3], בע' 25). .10העובדה שהמשיב לא היה מיוצג לא תוכל לשקול. הוא נשאל מפורשות בענין הפיצויעל אי תשלום פיצויי הפיטורים במועד, והשיב כפי שהשיב. גם טענת ב"כ העובד כי פיצויי ההלנה נתבעו בטופס התביעה אינה מדוייקת. בטופס מצויות שתי חלופות: פיצויי הלנה או הפרשי הצמדה וריבית (ראה פיסקה 1 לעיל), ומכאן שדברי המשיב תאמו את אשר נאמר בכתב התביעה. .11בשולי הדברים נציין, כי על בית-הדין, שעה שהוא פוסק פיצויי הלנה, להתייחס לטענה שבכתב הגנה (מקום בו היא מועלית) בדבר הפחתתם או ביטולם. .12סוף דבר - הערעור מתקבל כך שבמקום החיוב בפיצויי הלנה יבוא חיוב של הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.9.1992ועד לתשלום. מאחר ועל בקשת רשות הערעור בדבר עצם החיוב בפיצויי פיטורים לא ניתנה רשות ערעור, והערעור על פיצויי ההלנה התקבל - ישא כל צד בהוצאותיו בערעור. החיוב בהוצאות בית-הדין האזורי יעמוד בעינו.כתב תביעהסעד שלא נתבקשמסמכיםבית הדין לעבודה