סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984 קובע, כי תביעה שעניינה שימוש במקרקעין מסורה לסמכותו הייחודית של בית משפט השלום. בע"א 37/59 שמש נ' מפעל המים כפר סבא, אגודה חלקאית שיתופית בע"מ י"ג 834(1) נקבע, כי רק שימוש במקרקעין תוך שמירת הנכס ייחשב בגדר סמכותו של בית משפט שלום וכאשר עסקינן בפגיעה בגוף הנכס הסמכות לדון תהא לבית המשפט המחוזי. אציין, כי בפסיקה קיימת ביקורת רבה על פסק הדין האמור וסטייה ממנו. בפסיקה הועלו דעות לפיהן פסק הדין ארכאי וברע"א 4991/03 פתייה ג'מיל נ' ידידיה לוי ציין כבוד השופט ריבלין, כי הלכת שמש נוצרה כאשר להנחה באשר לקיומו של קשר בין מיומנות השופטים בערכאה מסוימת והכשרתם לבין סמכותה העניינית של אותה ערכאה, הייתה אחיזה במציאות. כבוד השופט ריבלין הוסיף, כי כיום, כאשר בית משפט השלום מוסמך לדון בתובענות כספיות בהן נתבע סעד עד לגובה של שניים וחצי מיליון שקלים, אין לטעון, כי חסרה לבית משפט השלום המיומנות הנדרשת על מנת לדון בתובענות במקרקעין שאינן נוגעות לשימוש והחזקה. עוד הוסיף, כי כיום, כל פועלם של הכללים התוחמים את סמכות בית משפט השלום לדון בתובענות שעניינן מקרקעין, הוא בסרבול הדיון ובהכבדה על יכולת המערכת השיפוטית לפעול ביעילות. כבוד השופט ריבלין הפנה לדבריו של כבוד הנשיא דאז שמגר בע"א 510/82 חסן נ' פלדמן אשר טען, כי קשה לגלות סיבה סבירה לפיצול בין סמכויות בתי המשפט השלום והמחוזי. מקרקעיןשימוש במקרקעין