מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא סכסוך בעסקת מכירת מונית: פתח דבר בפני תביעה בסדר דין מהיר ותביעה שכנגד, שעניינן סכסוך בין התובע-נתבע שכנגד, נהג מונית, אשר לטענתו שילם ביתר עבור מונית שרכש, לבין, הנתבעת- התובעת שכנגד חברת מוניות אשר לשיטתה שילם לה התובע בחסר. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא חוזית, כספית ונסובה סביב הסכם בעל פה שנכרת ביניהם ותנאיו - גם הם שנויים במחלוקת. רקע 1. התובענה העיקרית - תובענה כספית, בסדר דין מהיר על סך 35,444 ₪, שהגיש יוסף פרג'ון (להלן: "פרג'ון") כנגד מוניות אושר בע"מ (ח.פ 51374683) שעיסוקה בין היתר בסחר ותיווך במוניות, בזכויות ציבוריות ובהפעלת מונית (להלן:"חברת המוניות"), שלטענתו שילם לה ביתר בגין רכישת מונית על פי הסכם בעל פה שערכו הצדדים. תביעה זו הוגשה בהסתמך על רישומיו העצמאיים של התובע - להוציא 2 קבלות חתומות כפי שיפורט להלן והמחאות צד ג. על פי רישומיו של התובע שילם בסך הכל לנתבעת 144,000 ₪, אלא שכאשר ערך מנהל חשבונות מטעמו "דו"ח" - הגיעה למסקנה כי בסך הכל שילם התובע לנתבעת 185,000 ₪ - זאת לאחר הפחתת הוצאות דלק וביטוחים - לא כולל דמי שכירות בסך של 2500 ₪ לחודש. כבר עתה אעיר כי לא ברור לי על סמך מה הסיק התובע כי שילם לדוגמא תמורת ביטוחים . בסך הכל על פי תחשיביו חב התובע בדמי שכירות ל29 חודשים ועד יולי 2009 72,500 ₪. לצורך רכישת המונית חב הוא 77,056 ₪ . בהסתמך על הממצא השנוי במחלוקת של תשלום הסך הכולל של 185,000 ₪ , זכאי התובע לשיטתו להעברת הבעלות על הרכב והחזר הסך של 35,444 ₪. 2. התביעה שכנגד, תביעה כספית, לתשלום הסך של 79,613 ₪ אשר הוגשה על ידי חברת המוניות כנגד פרג'ון לתשלום כספים אשר לדידה חייב לה פרג'ון בעקבות רכישת מונית. על פי כתב התביעה שכנגד ערכה התובעת שכנגד תחשיב - לא ברו ר בהסתמך על איזה בסיס והגיע למסקנה בדבר יתרת חוב "על חשבון המונית החדשה בסך של 32,224 ₪.-לתמיכה צורף נספח ו1 לכתב התביעה שכנגד שרב הניסתר בו על הגלוי. אדגיש כי סכום התביעה שכנגד מורכב הן מדמי שכירות - 2500 ₪ לחודש , הן מדמי ביטוח והן מדמי שכירות למונית לפי תעריף של 250 ₪ ליום. -אשר לדמי השכירות היומית ובהעדר הסכם מחייב בין הצדדים הרי שברור שתעריף זה הוא פי שלוש מהסכום החודשי שהוסכם בין הצדדים. לאמור 250 ₪ ל30 ימים בחודש מסתכמים ל7500 ₪ אלא מול הסך המוסכם שאינו שנוי במחלוקת בסך של 2500 ₪ לחודש. יצחק X ת.ז X הינו בעליה של חברת המוניות ( להלן: "X "). עיקר טענותיו של התובע, הנתבע שכנגד - פרג'ון 3. בהיותו הבעלים של רכב מסוג סיטרואן ולאחר שקיבל רישיון לשמש כנהג מונית נזקק פרג'ון למספר ציבורי. מסיבה זו התקשר פרג'ון, עם חברת המוניות וסיכם בעל פה עם X כי הוא לא יעבוד על מונית, שלא כעצמאי, אלא כעובד של הנתבעת. לשון אחרת, התחייב להעביר אל חברת המוניות את כל ההכנסות החודשיות מהפעלת המונית. מהכנסות אלו ישולמו לו הוצאות הדלק, ביטוחים וכו'. בגין ההפרש בין ההכנסות וההוצאות, תוציא חברת המוניות לפרג'ון תלוש משכורת. (ולהלן: "ההסדר"). 4. לטענתו, בחודש מרץ 2007, ביקש לרכוש לעצמו רכב אחר אשר ישמש אותו בעבודתו כנהג מונית. X, הציע לו כי חברת המוניות תרכוש עבורו רכב מסוג סקודה בעלת מספר רישוי 6798225 (ולהלן: "המונית החדשה"), החזקה תימסר לו באופן מיידי וחברת המוניות תשכיר לו מספר ציבורי, וזו תשכיר אותו לפרג'ון (רישיון הרכב - ספח א' לכתב התביעה). 5. בנוסף להסדר הנ"ל שסוכם ביניהם,סוכם עם חברת המוניות כי זו, תמכור לופרג'ון את המונית החדשה בסכום של 77,056 ₪, ומנגד ובתמורה יעביר פרג'ון לחברת המוניות סכומים לביצוע תשלומים שונים ע"ח רכישת הרכב. עם סיום התשלומים יעבור הרכב על שמו. החזקה ברכב נמסרה לפרג'ון וזה החל לעבוד על המונית החדשה. 6. בשנת 2009 סבר פרג'ון כי שילם את מלוא הסכום תמורת הרכב מסוג סקודה, וביקש להעביר את הבעלות ברכב על שמו. בחודש יוני 2009, נערכה ישיבה בינו לבין X ועובד נוסף של חברת המוניות- מר ניסים טל למטרת התחשבנות ובחינת גובה יתרת החוב אם בכלל. כאשר הגיעו לסך של 144,000 ₪ הפסיק X את הישיבה וטען כי הוא "אינו מקבל את ההתחשבנות". לטענתו, סירב X להעביר את הרכב על שמו. למרות שלא מסר לו מעולם דין וחשבון, טען X כי פרג'ון חייב לו 50,000 ₪ נוספים, ובאם לא יחתום על התחייבות כאמור, יטול ממנו את הרכב ואת המספר הציבורי בכוח הזרוע ( הסכם ההתחייבות נספח א' לתצהיר עדות ראשית תובע). 7. לטענת פרג'ון, כעבור שבועיים לערך, טען X כי על - פי החשבון שערך, חייב לו פרג'ון סך של 32,000 ₪ -זאת,ללא הצגת כל דו"ח מפורט ו/או חשבון כלשהו. 8. עוד טען פרג'ון כי, בידי X וחברת המוניות הכלים והאמצעים להגיש דין וחשבון מפורט על פי הסכם שנעשה עימו, וכן להראות מה היתרה העומדת לטובת פרג'ון, או לטובת חברת המוניות לגרסתה. כל שהיה על X לעשות הוא להמציא את מסמכי הנהלת החשבונות של החברה ואת הכרטיס של פרג'ון. לטענתו, חברת המוניות העלימה את כל הסכומים ששילם לה בשנת 2006. כן העלימה את מלוא הסכומים ששילם לה במהלך השנים 2007 ועד 2009. 9. בסיכומיו מצטט פרג'ון את דבריו של X מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 06 אוקטובר 2011 עמוד 26 שורות 9-15: "שאלה: כשקיבלת כספים על חשבון עלות המונית לפי הסיכום שלכם איפה זה נרשם בספרי החברה? תשובה: לא נרשם בספרי החברה, הואיל וההסכם על רכישת הרכב היה ביני לבין התובע והיו התחשבנויות ביני לבינו. הואיל והוא סיכם שישילם 2,500 ₪ לחודש, והרכב שנקנה, אז נרשם למעלה סכום המונית, נרשם למטה כל חודש, אצלי בדף שלי אני עורך חישוב. במהלך החודשים האלו כל פעם הוא היה מגיע אלי למשרד ונותן שיקים של הסעות שכנגדם נתנו חשבוניות, סיכמנו אחרי חודשיים שלושה, ואם לדוגמא הוא שילם 10 אלף ₪ זה ירד מהחשבון הכללי. הדפים האלו מזמן נזרקו, יש לי פה דף אחד. כל פעם אני החלפתי דפים זה היה משתנה, אני לא צריך להשאיר את זה..." 10. לטענת פרג'ון, התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד. בין אם יחסים אלו היו יחסי נאמנות שחבה חברת המוניות לפרג'ון, ובין אם היו אלה יחסי שליחות או שותפות, לדידו, במקרים אלו קיימת חובה על פי דין על חברת המוניות ליתן לו פירוט החשבונות. 11. בכתב ההגנה ובתצהיר עדותו הראשית של X הצהיר כדלקמן: " הסכמתי לבקשה והנתבע החל לעבוד "תחת התובעת" (שכנגד) כאשר פרטי ההסדר היו שהתובעת (שכנגד) מספקת לנתבע (שכנגד) זכות ציבורית להפעלת מונית ומונה, מדווחת על הכנסותיו ומשלמת מס הכנסה ומע"מ עבור הכנסות אלה, במסגרת הנהלת החשבונות שלה, ומבטחת את המונית..." 12. לטענת פרג'ון, במקום ליתן דין וחשבון מפורט להראות את היתרה ככל שזו נותרה בחר X להתעמר בתובע, לנסות ולהחתים אותו על הסכם לפיו הוא נותר חייב 50,000 ₪. לאחר הגשת התובענה, טען X על פי מסמכי פרג'ון,כי פרג'ון נותר חייב לו סך של 32,000 ₪. 13. לטענת פרג'ון, זכאי הוא אפוא להשבת הסכום ששולם ביתר בסך 35,444 ₪. לדידי הפתרון למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים הוא בפרשנות הקבלה הנוקבת בשני סכומים, 10,000 ₪ ו- 40,000 ₪. השאלה העיקרית היא האם על פי ת/2 שילם פרגון 40,000 ₪ בנוסף על הסך של 30,000 ₪ ששולמו על פי ת/1 או שמא ת/2 מהווה סיכום לאמור כי בסך הכל שילם פרג'ון על חשבון המונית 40,000 ₪. 30,000 ₪ על פי ת/1 ו10,000 ₪ נוספים על פי ת/2. החותמת מצויה פעמיים על הקבלה ובאישור נכתב על ידי X, " נכון להיום חייב 40,000 ארבעים אלף ₪ " (נספח ו ' לכתב התביעה). זהו הסכום השנוי במחלוקת. עיקר טענותיה ש ל הנתבעת והתובעת שכנגד - חברת המוניות 14. לטענת חברת המוניות,ביצוע ההסדר בין הצדדים החל ביום 1 מאי 2006. 15. עיקרו של ההסדר היה לשיטת התובעת שכנגד- מתן שירות לפרג'ון הכולל בין היתר : שימוש בקופה רושמת של חברת המוניות, בה דווחו הכנסותיו של פרג'ון,מתן אפשרות לפרג'ון לשימוש בזכות ציבורית להפעלת מונית ותשלומי מע"מ ומס הכנסה בהם היה חייב. תמורת שירותים אלה שילם פרג'ון לנתבעת 2,500 ₪ עבור כל חודש. בנוסף היה על פרג'ון לשלם את דמי ביטח המונית אשר שולמו על ידי חברת המוניות. לטענת התובעת שכנגד - חברת המוניות בתצהירה ,עולה כי לפרג'ון הייתה מונית בבעלותו והוא ביקש לעבוד תחת " כנפי הנהלת החשבונות " של חברת המוניות אשר השכירה לו זכות ציבורית. 16. לטענת חברת המוניות, שילם פרג'ון, למעשה רק עבור חודשים מרץ 2007 ועד מאי 2009 ובסה"כ 27 חודשים ולא 29 חודשים כפי שטען ששילם מחודש מרץ 2007 ועד יולי 2009. 17. ב תצהירה מפרטת הנתבעת את החשבון תוך צירוף פוליסות הביטוח הרלוונטיות (נספחים י'-יב'). לשיטתה של הנתבעת והתובעת שכנגד היה על פרג'ון לשלם לחברת המוניות סך 92,500 ₪ -2,500 ₪ לחודש בגין 37 חודשים (מיום 1.5.06 ועד ליום 31.5.09), ובנוסף סך 29,389 עבור ביטוח המונית (הישנה והחדשה) לכל התקופה ובסה"כ 121,889 ₪. 18. אין חולק כי המונית החדשה נרכשה על ידי חברת המוניות בסכום של 77,056 ₪ בתוספת מע"מ בסך 11,994 ₪ ובסה"כ 89,000 ₪. (-נספח ג' לתצהיר חברת המוניות ) כך גם שילמה 886 ₪ בתוספת מע"מ דמי תיווך (נספח ד' לתצהיר חברת המוניות ) לסיכום עולה שעלות המונית לדידה, הסתכמה ל90,000 ₪ סכום כולל מע"מ. 19. לטענתה, על מנת שביום 1 יוני 2009 יוכל פרג'ון כגרסתו, לקבל לידיו ועל שמו את המונית החדשה היה עליו לשלם בסה"כ 199,831 ₪ לפי הפירוט הבא: 19.1. 121,889 ₪ עפי' ההסדר בין הצדדים כולל דמי ביטוח המונית ששולמו על ידי חברת המוניות. 19.2. סך של 77,056 ₪ עלות המונית ללא מע"מ. 19.3. סך של 886 ₪ דמי תיווך המונית ללא מע"מ. 20. בסיכומיה טוענת חברת המוניות כי פרג'ון בתצהירו מצרף ומפרט חשבונות כוזבים ומופרכים, צירף בליל של קבלות, שיקים ומסמכים בכפולות ואף יותר תוך ניסיון ליצור ערפל באשר לסכומים ששילם לה. 21. בסעיפים 27 - 30 לתצהירה ריכזה חברת המוניות ,וצירפה האישורים לתשלומים ששילם פרג'ון. בסך הכל הסתכמו התשלומים ששילם פרג'ון לשיטתה לסך כולל של 141,830 ₪. לדידה, מסתכם החוב של לחברת המוניות הינו 199,831 ₪ - 141,830 ₪ = 58,001 ₪ 22. גדר המחלוקת העיקרית נסוב סביב מסמך הנחזה להיות "קבלה". השאלה הדרושה להכרעה היא האם כגרסת פרג'ון קיבל את ת/2 ולאחר מכן הוסיף סכום נוסף של 30,000 ₪ ואז הוספה האמירה "נכון להים X חייב 40,000 ₪ ארבעים אלף ₪" או שמא כגרסת חברת המוניות שילם פרג'ון 30,000 ₪ קיבל את ת/1 שילם לאחר מכן 10,000 ₪ ובעת הכנת האישור ביקש פרג'ון לסכם את תשלומיו עד לאותו יום ולבקשתו רשם X " נכון להים X חייב 40,000 ₪ ארבעים אלף ₪". 23. לטענת X, שילם פרג'ון ביום 7 פברואר 2007 סך של 30,000 ₪ באמצעות שיק על סך 3,380 ₪ והיתרה במזומן. במועד זה נכתב האישור שבמחלוקת. בסמוך לאחר מכן שילם פרג'ון סכום נוסף של 10,000 ₪, X אישר את התשלום וכתב, "קיבלתי 10,000 ₪ נכון להיום X חייב 40,000 ארבעים אלף ₪" ולשיטתו, סכום זה כולל את הסך של 30,000 ₪ ששולם ביום 7 פברואר 2007. 24. לטענת חברת המוניות, לא עמד פרג'ון בהתחייבותו והפסיק לשלם את הסכום המוסכם בסך 2,500 ₪ לחודש בגין המספר הציבורי החל מיום 1 יוני 2009. למרות זאת המשיך להחזיק במונית ובזכות הציבורית למרות שלא שילם את מלוא תמורתם. 25. לטענתם, נכון ליום 1 יוני 2009, ועל מנת שפרג'ון יקבל המונית לבעלותו היה עליו לשלם לנתבעת סך של 32,224 ₪ וכן לשלם את המע"מ עבור המונית ודמי התיווך כנגד חשבונית מס. כמו כן, היה על פרג'ון להמשיך ולשלם על פי ההסדר 2,500 ₪ לחודש. 26. משלא שילם פרג'ון את יתרת החוב בגין המונית ומשהפסיק לשלם את התשלום החודשי כמוסכם, -ביטלה חברת המוניות את ההסכם. 27. לטענתם, על פרג'ון לשלם את יתרת החוב בגין המונית החדשה כאמור ביום 18 אוקטובר 2009, וכן לפצות את חברת המוניות על כל נזקיה מיום 1 יוני 2009, המועד בו הפסיק לשלם פרג'ון ועד ליום 18 אוקטובר 2009 - מועד בו עברה המונית לבעלות פרג'ון והזכות הציבורית המונה והכובע הוחזרו לחברת המוניות. לטענתה, מיום ההפרה ועד להעברת הבעלות והחזרת המונה חלפו 140 ימים.לשיטתה, עלות השכרת מונית ליום מסתכמת ל250 ₪, לפי חישוב זה חיב פרגון לשלם לה 35,000 ₪. 28. לטענתה, היה על פרג'ון לשלם לחברת המוניות כדי להשלים את תמורת המונית סך של 32,224 ₪ בצירו ף מע"מ בסך 12,389 ₪ ובסה"כ 44,613 ₪. 29. לסיכום כל טענותיה, עותרת חברת המוניות לחייב את פרג'ון בסך כולל של 79,613 ₪. דיון התשתית הנורמטיבית 30. חוק החוזים, (חלק כללי), תשל"ג - 1973. סעיף 1, "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול" 31. לעניינו יפים דברי ג.שלו בספרה דיני חוזים : "הצעה וקיבול הן אפוא הצהרות של רצון, בדרך כלל עוקבת, אשר מפגשן יוצר חוזה. שתי דרישות מהותיות צריכות להתקיים כדי שהצהרות רצון אלה אכן יהווה חוזה, והן גמירות דעת ומסויימות" (מהדורה שניה בעמוד 83 ) 32. אשר לדרישת גמירות הדעת, אצטט מכתביה של פרופ' ג.שלו כדלקמן: " גמירות דעת היא רצון מגובש, כוונה רצינית להתקשר בחוזה והחלטיות...גמירות דעת היא מוגדרת וצריכה להיות מכוונת להתקשרות מסוימת עם צד מסוים." (מהדורה שניה בעמוד 86) 33. מבחן גמירות הדעת הוא מבחן אובייקטיבי חיצוני של הצהרה. גמירות דעתם של הצדדים נלמדת על פי אמות המידה של האדם הסביר. (ע"א 8320/09 אלי אלחדד נ' מרדכי שמיר, בעמוד 8 פיסקה 12, וע"א 440/75 זנדבק נ' דנציגר פ"ד ל(2) 260). 34. אשר לדרישת המסוימות, על מנת שתתקיים שומה על ההצעה להיות מפורטת ומדויקת במידה מספקת כך שעם קיבולה ניתן יהיה לראות בה חוזה הכולל את המסגרת הכללית והמרכזית של העסקה. 35. בענייננו, לא הועלה ההסכם בין הצדדים על הכתב, ככל הנראה עקב שיקולים זרים. ולא זאת אף זאת אלא שהצדדים לא ניהלו התחשבנות משותפת בחתימת שני הצדדים שיהא בה להבהיר כי סכומים נקובים ששולמו אינם שנויים במחלוקת ולצידם היתרה לתשלום - לדוגמא תמורת העברת הבעלות במונית . מסקנתי מעיון בתיק על מסמכיו אודות התנהגות הצדדים, אמירותם והצהרותיהם וגם עדויותיהם בפני היא כי הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בחוזה מחייב. אשר על כן, ובאין מחלוקת הצדדים, המסקנה הבלתי נמנעת הינה כי נכרת הסכם מחייב בין הצדדים. 36. סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א 1970. " ביטול החוזה הוא הפסקה מוצדקת של החוזה על ידי צד לו. ביטול החוזה יכול להתרחש מחמת פגם בכריתה או בעקבות הפרה...במקרה השני קמה זכות הביטול בשל מאורע שאירע לאחר שהחוזה נכרת". 37. מכיוון שלא הוצג בפני הסכם סופי ומחייב,הותירו הצדדים את מלאכת השלמת פרטי ההסכם בין הצדדים ככל שאלה לא הוסכמו על ידם על בית המשפט. 38. אשר לנטל השכנוע ולשאלה האם הורם: בע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ביהמ"ש העליון (מפי השופט י' דנציגר בהסכמת השופט נ' הנדל והמשנה לנשיאה א' ריבלין) : " בהליך האזרחי, כמו גם בהליך הפלילי, יש להבחין בין נטל השכנוע לבין חובת הראיה. נטל השכנוע מגלם את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בנטל זה יוביל לדחיית טענותיו. חובת הראיה היא חובה נלווית ומשנית לנטל השכנוע. משמעה של חובה זו הינה כי על בעל הדין האחד חלה חובה להביא ראיות לעמידה בנטל השכנוע, ועל בעל הדין השני חלה חובה להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו, וזאת כאשר אין ביכולתו לעשות כן באמצעות הראיות שהביא בעל הדין האחד. כמו כן, הכלל הבסיסי הוא כי "המוציא מחברו - עליו הראיה", ולכן נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של תביעתו, ועל מנת לזכות בה עליו להטות את מאזן ההסתברויות לטובתו על ידי הרמת נטל הוכחת התביעה בשיעור העולה על 50%. יחד עם זאת, אם מעלה הנתבע טענות הגנה מצידו עליו לשאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיהם העובדתיים של טענות אלה, ובמקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, יפעל הספק לחובת התובע ". 39. אופן העסקתו של פרג'ון בתקופה הרלבנטית לא נתברר דיו. למעשה, כל נושא מערכת היחסים הכספית בין הצדדים לא הובהר ולא פורט באופן ממשי ואף נעשה לכאורה ניסיון מצד הצדדים להותירו כשרוי בערפל. משלא הועלו טענות מטעם הצדדים לעניין זה לא ארחיב שלא לצורך. 40. אין ספק כי חברת המוניות ניהלה את ספרי הנהלת החשבונות באופן לא מלא ותקין וזאת, בלשון המעטה, אך אינני סבורה כי זהו המקום להרחיב בנושא זה. ואדגיש - לא הוצג בפני כל מסמך הנהלת חשבונות סדור ומחייב הכולל זיכויים מחד - שהפקיד ושילם פרג'ון וחיובים מאידך - על פי הסכם ניטען לגירסת התובעת שכנגד. גם לא נוכחתי בתשלום מס תמורת עבודתו של פרגון על המונית. למעשה לא נוכחתי בדיווחים לרשויות בהתייחס לעבודתו כאמור. 41. ביום 6 אוקטובר 2011 נחקרו עדי הצדדים. מטעם פרג'ון העידו בנו ובת זוגתו, ומטעם חברת המוניות העידו X וניסים טל. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. 42. מטעם פרג'ון העידו בנו, אשר גרסתו אמינה עלי. מנגד גרסתה של בת זוגתו, אינה מבוססת על מסמכים ואינה נתמכת בראיות בדבר משיכת הלוואות מצידה מגופים מוסדיים כטענתה., חזקה עליה שלא הייתה כל מניעה להציגם על מנת לבסס גרסתה. אלא שלא הוצגו אסמכתאות לתמיכה בגרסתה. 43. מטעם חברת המוניות העידו יצחק X מנהלה, וניסים טל. עדותו של X הייתה מפורטת אך לא אמינה בעיני ברכיביה העיקריים. עדותו של ניסים טל, אינה אמינה כלל, ובעדותו סתירות רבות.כאשר ביקש ליתן הסברים לסתירות,הסתבך יותר, לקה בחוסר זיכרון של העד, והותיר ספקות רבים באשר לאמון שיש ליתן לעדותו. 44. כאן המקום לציין כי לא נעלמה מעיני טענתו של פרג'ון כי X ניסה לכפות עליו לחתום על החוזה ולקחת את המונית בכוח הזרוע. יחד עם זאת, להתנהלותה של חברת המוניות הנזכרת לעיל, אין ולא צריכה להיות השפעה בכל הנוגע לשאלה האם היא זכאית לתשלום. התנהלות זו רלוונטית, אם בכלל, לנושא הוצאות המשפט. הכרעה 45. לעניין התביעה העיקרית , לא הונחה לפני תשתית ראייתית, לפיה המסמך השנוי במחלוקת הוא כגרסתו של פרג'ון. לאמור כי ביצע שני תשלומים של 30,000 ₪ לשיטתו לצד תשלום נוסף שלך 10,000 ₪. הוא לא הרים את נטל ההוכחה בדבר תשלום 30,000 ₪ הנוספים השנויים במחלוקת לX. לעניין זה אני קובעת כי משטען X כי המסמך ת/2 מעיד על סכום כולל שקיבל נכון לת/2 - 40,000 ₪ ולא סכום של 40,000 ₪ אליו מצטרף הסכום הנקוב בקבלה ת/1 - 30,000 ₪. גם לא סייעה לו לעניין זה עדות בת זוגו שהמציאה מסמכים המעידים על כך שנטלה הלווה במרץ 2006- כשנה לפני התשלום הנטען בנוסף על הלוואה בסך 30,000 ₪ - ניספח ב לתצהירה מפברואר 2007. הנטל לעניין זה רובץ על התובע והוא לא הרים אותו. משכך , דין תביעתו הסומכת על תשלום נוסף כאמור של 30,000 ₪ להידחות. אעיר כי לטענת התובע בכתב תביעתו הוא שילם בסך הכל 185,000 ₪ . אלא ש"הדוחו"ת" שצירף הגם בגדר מסמכים מאולתרים להבדיל ממסמכי הנהלת חשבונות לצידן קבלות, וככל שהם מוכחשים על ידי הנתבעת - לא הרים התובע הנטל לגביהן. 46. גם לעניין התביעה שכנגד, לא הונחה לפני תשתית ראייתית, לסכומים ששילם פרגון לתובעת שכנגד ובעיקר לא ליתרת החוב על פי תחשיבה 47. לאחר עיון מעמיק בתיק, ובבחינת טענות הצדדים, ו לאחר ששקלתי את מכלול העדויות והמסמכים אשר הונחו בפני אני קובעת כדלקמן: 48. נוכח תביעתו של פרג'ון ובמסגרת הסכמה דיונית במהלך דיון בבקשה לצו זמני, הוסכם בין הצדדים כי המונית תעבור לבעלות פרג'ון למרות שלא שילם כטענת הנתבעת את מלוא הסכום תמורתה וזאת כנגד הפקדת ערובות. ביום 18 אוקטובר 2009 הועברה הבעלות במונית לפרג'ון. וביום 1 אוקטובר 2009, בדיון בפני כבוד הרשמת (כתוארה אז) בלהה טולקובסקי נתנה תוקף של החלטה להסכמת הצדדים בדבר העברת הבעלות ברכב על שמו של פרג'ון בתמורה להפקדת 20,000 ₪ בקופת בית המשפט. הפקדה כאמור בוצעה, והרכב נרשם על שמו של פרג'ון. 50. לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים, נתתי דעתי לאי הסדרים בהנהלת החשבונות של חברת המוניות - הנתבעת והתובעת שכנגד, באשר לא הוצג כרטיס עובד מפורט הכולל זיכויים וחיובים סדורים מחד גיסא, ומאידך אין להתעלם מחוסר אמינותם של העדים מטעמה מאידך גיסא. ומסקנתי היא שיש לקבל את התביעה שכנגד באופן מזערי. לעניין התקופה החלה מיום 1 יוני 2009 וכלה ביום 18 אוקטובר 2009, משלא הוכח נוהג כאמור בדבר עלות שכירות מונית ליום, אני קובעת כי אין כל מקום או הצדקה לשנות את שיטת החישוב שהייתה נהוגה בין הצדדים ואינה שנויה במחלוקת - כלומר, יש לחייב את פרג'ון בסך של 2,500 ₪ עבור כל חודש שימוש, במשך 5 חודשים, דהיינו 12,500 ₪. סוף דבר 51. התוצאה הינה, כי התביעה העיקרית נדחית, והתביעה שכנגד מתקבלת בחלקה. 52. לאור כל האמור לעיל על פרג'ון לשלם ל חברת המוניות את הסכומים הבאים: 52.1. בגין שכירת הזכות הציבורית להפעלת מונית 12,500 ₪. התביעה שכנגד לסכום של 35,000 ₪ "בגין השימוש שלא כדין שעשה בזכויות התובעת" - נדחית!. סכום זה ישולם מתוך הפיקדון שהפקיד התובע לנתבעת . יתרת סכום הפיקדון בליווית פירותיו יושב על ידי הגזברות לתובע באמצעות בא כוחו. 53. בהתחשב באמור לעיל, ולאחר ששקלתי גם את משך ניהול ההליך, היקף המסמכים שהוגשו במסגרתו ומספר הדיונים, המסקנה הסופית אליה הגעתי אינני עושה צו להוצאות לטובת מי מן הצדדים . מוניתסכסוך